מתוק לנפש פרק ו - "אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו" | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 29.04.2020, שעה: 07:23
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nנציב יום לעילוי נשמת שולמית בת שושנה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.
אשרי כל ירא אדוני ההולך בדרכיו,
הגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך,
תהלים קכח.
דוד המלך עליו השלום בא להגיד לנו, שבח הירא את אדוני בכל ליבו ובכל נפשו,
כי לא ישיח דעתו מיראת השם כלל ועיקר אפילו רגע.
לא מבעיה בשעה שעובד את השם בתפילתו ובעוסקו בתורה ובמצוות,
שאז הוא עומד בפחד וברעדה,
אלא אפילו בשעה שהולך לעסקיו,
לצורכי גופו,
יראת השם חקוקה על ליבו תמיד,
על דרך שאמרו ריבותינו זיכרונם ברכה במשלי ג',
בכל דרכיך דעהו.
רוצה לומר,
אפילו שזה בכל דרכיך שלך,
העסקים שלך,
דעהו.
ואם אתה עושה כן,
להיות יראת השם על ליבך,
אפילו בענייני גוף שלך,
והוא יישר אורחותיך.
רוצה לומר,
יעלה הקדוש ברוך הוא עליך כאילו גם אלו שהם לצורכי הגוף,
כאילו הם מצוות ומעשים טובים.
זאת אומרת, אדם שזוכה להיות ירא שמיים, וגם במעשיו,
צורכי גופו החיוניים,
הוא עושה אותם
מתוך יראת השם,
ויראת השם חקוקה על ליבו תמיד,
מעלה עליו הקדוש ברוך הוא, כאילו עשה מצוות ומעשים טובים.
וגם יאשר אורחותיך.
ועל דרך זה שמעתי משם המפרשים,
ואפשר שהוא מהרב,
מורנו הרב משה אלשיך,
זכר צדיק ברכה, בדרך רמז,
על המשנה במסכת אבות.
ארבע מידות באדם.
האומר,
שלי שלי ושלך שלך
זו מידה בינונית.
יש שאומרים זו מידת סדום.
שלי שלך
ושלך שלי
עם הארץ.
שלי שלך
ושלך שלך חסיד.
שלי שלי
ושלך שלי
רשע.
והוא
כי יש מידה אחת בבני אדם
בשעה שעוסק בתורה ומצוות, בעבודה וזו תפילה,
עושה הכל לשם שמיים, יש בו יראת השם,
מפני שנוגע הכל לשם יתברך.
אמנם כאשר הולך לצורך הגוף
לאכול ולשתות וכיוצא,
אזי עושה את זה להנאתו ולטובתו ואינו מכוון כלל לשם שמיים.
אדם הולך לאכול מנה פלאפל,
הוא אוכל לשם שמיים? הוא אוכל פלאפל,
הוא אוכל שווארמה.
אז כשהולכים לאכול והולכים לשתות,
הולכים לצורכי הגוף, לא לשם שמיים.
זהו מה שאמרו.
האומר,
רוצה לומר, למי הוא אומר?
הוא אומר לקדוש ברוך הוא,
שלי,
מה שנוגע לעצמי, שלי.
רוצה לומר,
אני עושה את זה להנאתי.
שלי, שלי.
זה פלאפל שלי.
זה לא קשור אליך.
אני
ושלך.
רוצה לומר מה שנוגע לך לעניין תורה ומצוות ומצוות ומעשים טובים.
שלך.
רוצה לומר, זה אני עושה לשם שמיים.
בלי שום פנייה לכבודי.
אז שלי, שלי, בענייני הגוף אני עושה בלי לשם שמיים.
אבל שלך, שלך, בענייני התורה והמצוות אני עושה את זה לשם שמיים בלי שום פנייה לכבודי.
על זה אומרים חכמים
זו מידה בינונית
ויש אומרים
זו מידת סדום
כי מה חסר המקרא אם בעת אכילתך תכוון לשם שמיים?
מה הבעיה לכוון לשם שמיים בפלאפל?
לחיזוק הגוף?
לבריאות?
כמובן פלאפל שלנו, לא של אחרים.
לחיזוק הגוף,
לבריאות.
אין לעבוד את השם אלא בגוף בריא.
אז מה הבעיה לך, בן?
דהיינו שאתה תאמר בפיך הריני אוכל ושותה לקיום גופי לעבודת בוראי.
ואם אתה זה לא רוצה להגיד
ולא רוצה להתכוון, זו מידת סדום.
במידת סדום הם לא היו רוצים לתת לאף אחד ליהנות מהם.
לא רוצים ליהנות מהם.
ההנאה רק שלהם.
אפילו שהיה להם שובע ועושר והכול.
הם שלי,
שלי, הכול.
אין לתת לאחרים.
מה אכפת לך לתת לקדוש ברוך הוא גם את צורכי גופך לעשות אותם?
לכבודו יתברך, לשם שמיים.
זה מידת סדום.
יש מידה אחרת
שלי
שלך
ושלך
שלי.
זה עם הארץ.
בשעה שאוכל ושותה וכיוצא מענייני גופו,
עושה לשם שמיים.
ובשעה שעוסק בתורה ומצוות,
עושה לשם כבוד, יאורה,
לשם פנייה,
שיקראו לו רבי, שיקראו לו חוסיד.
עושה פה זאת, בקיצור,
בענייני התורה עושה פה זאת.
בענייני אכילה ושטיון, שם שמיים.
הכול עם ייחודים.
זה עם הארץ.
כי מה שהוא עושה לצורך גופו,
עושה אותו לשם שמיים.
אז אם זה אתה עושה, מכל שכן,
מה שזה לצורך הקדוש ברוך הוא,
צריך לעשות אותו לשם שמיים, ודאי, בלי שום פנייה.
דווקא שמה אתה לא עושה.
אתה עושה לשם כבוד לעצמך.
מתפרנס מזה. קורדום לחפורבא.
זה נקרא עם הארץ.
בשבילי
שלך
ושלך שלך
זה החסיד.
המידה הזאת,
לא רק שהוא עוסק בתורה ומצוות,
שזה צורך גבוה,
ודאי שהוא עושה את זה לשם שמיים,
בלי שום פנייה זרקלן.
אלא אפילו כשהוא אוכל ושותה,
בכל הדברים הנוגעים לגוף,
הוא עושה אותו לשם שמיים, ביראת השם,
כאילו עוסק בתורו מצוות.
זה נקרא חסיד, כי הוא עושה לפנים משורת הדין.
אז הוא אומר, שלי,
ענייני הגוף שלי, שלך,
אני עושה את זה לשם שמיים, ושלך, ודאי ששלך, אני עושה את זה לשם שמיים, ודאי.
זה חסיד.
עכשיו יש לנו את הרביעי.
שלי,
שלי,
ושלך, שלי.
רשע.
המידה הזאת,
לא רק שהוא עוסק לצורכי גופו, הוא לא שם יראת השם נגד עיניו,
אלא אפילו מה שנוגע לשם יתברך,
הוא עושה את זה רק לשם פנייה, ולהתגדל, ולהתנשא.
נמצא שבין מה שנוגע אל הגוף,
בין מה שנוגע לנשמה,
עושה את זה רק לצורך עצמו.
זה ראוי לקרותו רשע.
מעתה, זהו מה שאמר דוד המלך אמר שלום,
אשרי כל ירא אדוני
ההולך בדרכיו.
ידוע,
שלא נאמר אשרי, אלא למי שעושה לפנים משורת הדין.
וזה מה שאומר, אשרי כל ירא אדוני
ההולך בדרכיו.
רוצה לומר,
הוא ירא השם אפילו בשעה שהוא הולך בדרכיו לצורך עצמו.
הוא גם משים יראת השם נגד פניו.
אז זה אמר אשרי, שעושה לפנים משורת הדין.
זאת אומרת,
פה הוא מפרש את הפסוק כך, אשרי כל ירא השם לא הולך בדרכיו של השם,
אלא כשהוא הולך בדרכיו שלו, הוא הולך בדרכי השם,
דהיינו ביראת שמיים.
זה הפירוש שהוא סובר של הרב משה אלשיך,
זיכרונו לחיה עולמה הבאה.
ולפי האמת,
יותר ויותר צריך אדם להיות ירא את השם בענייני עצמו,
יותר מבענייני יראת שמיים.
בכמה פנים?
דבר ראשון,
מה ראשון לכל דבר,
במאכלו.
כמה צריך להיזהר
שלא יהיה במאכלו שום חשש איסור כלל?
וכמה דברים שצריך בדיקה יפה יפה מפני תולעים?
וכמו כן בשתייה,
שלא יהיה שום חשש איסור נסך וסתם ינם.
וכן,
בשתיית מים
צריך להתבונן שלא יהיה חשש תולעים.
ועוד,
צריך להיזהר במאכלים בענייני הברכות.
לא ליהנות בשום מנה מן העולם הזה בלא ברכה,
כי חס ושלום גזל בידו.
ואין רבים עתה עם הארץ
אשר כל מגמתם לאחוז המאכל בשתי ידות.
קוראים לזה בלוע, גרגרן.
רוצה.
מתי יבוא כבר לתוך פיהם האוכל?
ואין חולה מהם על הקדוש ברוך הוא לברך אותו.
אף אחד לא מייחל לברך את השם.
ואפילו אם הוא כבר פותח את הפה לברך,
אינו אלא כזורק אבן לחמת.
ואינם מדקדקים באותיות של הברכה.
לומר אותה כראוי, בולעים את הברכה, ממהרים איתה, לא מכוונים בכלל.
ועל הרוב מתבלבלים על פרי האדמה, בורא פרי העץ,
ועוד יוצא מאלה טעויות.
כי בעוונותינו רבים זוהי ברכה לבטלה,
ונמצא שעושים שתי רעות.
אחת, ברכה לבטלה, מוציא שם שמיים לבטלה,
וכתוב בתורה, לא תישא את שם השם אל חלשהו.
ודבר שני,
נהנים מן העולם הזה בלא ברכה.
אז אוי להם מיום הדין,
כי הם לא משווים לפחות כבודו לכבוד של בשר ודם.
כי אם אחד ייתן לו כוס יין קונדיטון,
לא מספיק לו אפילו מאה ברכות.
יאמר לו, בשמחות וגיל,
בחופת בניך,
שייוולד לך בן זכר.
אה, תסכל שנים רבות, נחימות וטובות.
אה, כמה ברכות.
וכל זה הוא על דבר מועט.
אז מה לעשות על דבר כבוד שמו יתברך,
שהוא זן ומפרנס אותנו,
ולא מחסר לנו לחם
לאכול ובגד, ללבוש,
ובטובו הגדול, מטיב לנו תמיד.
ואם כן, את הטוב נקבל מאת האלוהים.
והברכה ראויה לברך
לאדון הכול, נשליך אותה אחר גיבנו.
ומי יודע הברכות שמברך את חברו,
אם יעלה לרצון לפני חברו.
ואפשר יהיו בעיניו כי ברכת תהיות אידיוט קלה כמות שהיא.
לא מתייחס בכלל למה שהוא אומר לו. יהודה זכרת, אומר לו כל מיני מילים.
אבל לא כן אצל הקדוש ברוך הוא,
כי הברכה חשובה לפניו,
מציווה אותנו בתורה,
ואכלת ושבעת וברכת
את אדוני אלוהיך.
ואם כן, כמה ראוי לנו לברך בכוונה, באימה ובפחד.
ולפחות נכוון הדברים היוצאים מפינו שלא יהיה חס ושלום ברכה לבטלה.
זה דבר ראשון, כמה צריך להיזהר
בעניין המאכל,
בצרכנו.
דבר שני,
צריך להיות זהיר
בין בדברים הצריכים נטילה לאכילה,
ובין בדברים שתבולם במשקה.
שבעה מיני משקה,
יד שחת דם,
והנה בעתה,
כמו שאמרנו אתמול, רבים מהמון העם
הולכים בשוק,
רעבים ללחם,
ולוקחים פת מן הפלטר,
או עיגולים בלעז הנקראים ביסקו ג'וז,
ומיד פושטים ידם בפת לתוך פיהם,
וכבר המחמיר מהם מברך בורא מן המזונות.
הוא מברך ברכה אחרונה, מברך מעין שלוש,
הוא כבר חושב שהוא חסיד,
חסיד, חסיד.
והם בעצם צריכים לברך ברכת המזון עם נטילת ידיים.
כמה מהם אין מסיימים בדעתם לברך ברכה אחרונה בכלל,
ומכל שכן בלא נטילת ידיים.
הרי המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם.
מועסנתי לה,
אבל מזלזל, לא עושה כראוי.
משאיר פה מקום שופך ככה, ופה לא.
לא מגיע עד הסוף.
זה המזלזל נעקר. מה זה שלא מברך בכלל?
הרי אפילו אם הוא עני,
יודעים בו שהוא לא יטול ידיים ולא יברך, לא נותנים לו לאכול.
עני עומד בפתח, לא נותנים לו לאכול.
הלכה בשולחן ארוך.
אז אוי לדור
שאין דורש
ואין מבקש לשים לב על זה
ואין מי שמוכיח בשער ללמד את העם,
כי על הרוב דברים כאלו הם הבאים
על ללא הודה להם גודל עונשם.
והם מורים היתר לעצמם בכמה פנים.
ובוודאי אם יש מעורר על זה, להודיע להם
שכל שאינו פת הבא בכסנין
צריך נטילה וברכת המוציא וברכת המזון.
מה עובר על זה גדול עוונו מנשוא?
וגורם לו עניות בעולם הזה
מלבד העונש ששמור לו לעולם הבא.
עניות. אנשים לא יודעים למה הם ענים? הנה.
כמה עכשיו אין להם עבודה?
מיליון איש.
כמה יחזרו? 30-40 אחוז.
מה עם ה-60 אחוז? תבדקו כמה הם בירכו.
עניות.
ואשריים ישראל בשומעם כל זאת
יסורו מדרכיהם הרעים
ויתנו לב מכאן ואילך להיזהר בנטילת ידיים ובברכות הראויות לכל דבר.
ומונע עצמו מלהוכיח בזה
הקולר תלוי בצווארו.
אתה רואה אנשים שלא נוטלים, לא מברכים,
לא הוכחת אותם, הקולר תלוי בצווארו.
ועל כן ראוי לכל איש
אשר ירא את השם בלבו
לאזור כגבר חלציו
ולזכות את הרבים הטועים מדרך הישר.
מה זכות הרבים? תלוי בו.
והבא לטהר, מסייעני אותו מן השמיים להיות דבריו נשמעים ומקובלים ברצון.
כמובן שצריך להעיר בנימוס בדרך ארץ כמו שלמדנו.
כל זהו מן הדברים השייכים לאכילה ושתייה,
שצריך כמה זהירות שלא להיכשל בדברים האלה,
ועל ידי יראת השם
יהיה נשמר מכל דבר רע.
אז זה עכשיו דיברנו
על
נטילת ידיים בברכות.
עוד,
בענייני משא ומתן,
כמה צריך להיות זהיר ביראת השם
לסב וליתן באמונה.
אנשים חושבים שאם הם ישבו בכולל וילמדו וזה,
לא יכולים לקיים את הכול והם לא מסוגלים ולא זה.
אבל אם אתה יוצא לשוק העבודה,
אתה צריך לדעת את כל הדינים
של משא ומתן.
המון המון איסורים, המון המון עבירות.
אז בואו נראה.
בעניין משא ומתן,
כמה צריך להיות זהיר ביראת השם לשא וליתן באמונה.
תחילת דינו של אדם
הוא על זה.
כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, בשבת למד אלף.
בשעה שעומד האדם לדין, שואלים אותו, שאלה ראשונה,
נשאת ונתת באמונה?
אחר כך שואלים אותו, קבעת עיתים לתורה?
נמצא שכמה צריך להיזהר על זה
שלא יגיע לו בושה וכלימה כששואלים אותו את השאלות האלה בעולם האמת.
ושם הוא לא יוכל להכחיש.
כי הכל גלוי לפני הקדוש ברוך הוא ואין יסתר מנגד עיניו.
והנה בעוונותינו הרבים בדורותינו,
לפני 150 שנה.
מי האיש
אשר יוכל להתפאר שמשאו ומתנו הוא באמונה.
ושאינו עושה עוולה
ואינו מדבר חזב.
כי במשא ומתן
כמה קוצים כסוחים
סובבים אותו מכל עבר ומכל פינה.
אם יימלט מזה יילחט בזה.
והיכן יימצא אחד מיני אלף
שייכנס למשא ומתן בשלום וייצא בשלום.
מי אפשר להגיד עליו נקי כפיים ובר לבב?
כי בעוונותינו הרבים ראשון לכל דבר.
כי כדי למכור את סחורתו קופץ ונשבע בכך וכך.
תאמין לי זה הקרן, אני נותן לך במחיר של הקרן.
ואפילו אם יהיה אמת
שבועת שווא.
הוא נשבע, נשבע לך זה הקרן.
אז אפילו אם אתה אומר אמת.
אבל נשבעת שבועת שווא.
מכל שכן אם הוא שיקר.
נמצא שנשבע לשווא ולשקר.
וזה עוון פלילי
שמביא לידי עניות.
כמו שאמרו ריבותינו זיכרונם לך על הפסוק.
ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשמע בשמי לשקר.
אז אני מקריא לכם את הפסוק.
כתובו, הוצאתי הנאום אדוני צבאות ובאה
אל בית הגנב
ואל בית הנשבע בשמי לשקר. זאת אומרת, הגנב
והנשבע לשקר אותו דין.
ולנה בתוך ביתו.
לנה מלשון כמו לינה, עניין התמדה בתוך ביתו.
וחילטו
ואת עציו ואת אבניו. כיליון והשמדה.
את כל רכושו.
כמו שאמרו חכמים, זכרונו לך, דברים שאין אש ומים מכלים אותם, שבועת שקר מכלה אותם.
אז גם פה אומר,
הלמדת דברים שאין האש אוכלתן, שבועת שווא אוכלתן.
וזהו הפירות לעולם הזה שמכלים לו את כל ממונו.
והקרן עוד קיימת לו לעולם הבא, חשבון עוד פתוח.
אוי לו לאדם
שעל מעט רווח
מאבד גם את הקרן
כי הוא יפסיד את העסק.
הוא מאבד את הגוף
ומאבד את הנשמה.
כל זה בגין
שבועת שווא
או שבועת שקר בעסק.
דבר שני,
לא ייבצר מהיות גונב דעת הבריות.
כי בדרך כלל בעסקים מראים רק את השבח של מה שאתה קונה.
והקונה סומך עליו, מאמין בו.
כי הוא מראה לו אהבה עזה,
או, ברוך הבא, מה שלומך, דה דה דה דה דה דה, עושה לו הצגה,
אהבה רבה.
וסוף סוף נותן לו את הפסולת.
מחרטט אותו.
כמו התותים.
שמים את התותים הגדולים למעלה, כל אחד,
ולמטה כל הקטנים.
וסוף סוף
נותן לו את הפסולת. אוי לו ואוי לנפשו כי עובר על לא תונו איש את עמיתו. זה הונאה.
בטותים.
כל מה שמסתירים, לא אומרים.
אומרים רק את השבח, לא מגלים את הזה.
זה, חביבי, הונאה.
והקדוש ברוך הוא עתיד לנקום בו.
לנקום בו.
כמו שאמרו ריבותינו בבא במציע הכט על הפסוק, הנה אדוני ניצב
על חומת ענך.
אני מסביר לכם מה זה אומר.
כה הראה אני,
והנה אדוני ניצב על חומת ענך ובידו ענך.
יש ביד המקום.
הקדוש ברוך הוא קו משקולת על החומה שבונים אותה,
ובקו המשקולת מודדים את היושר
של הקיר, של החומה.
ענך.
ענך זה בדיל
בלשון ערבי.
ענק.
והחומה בנויה בקו הדין ובמשקולת המשפט
לשפוט לפי מעשיהם.
כמו שהענך
זה המשקולת של עופרת או בדיל,
כשמורידים אותה ישרה,
לפי מידת היושר ככה ידון הקדוש ברוך הוא קו.
כל אחד ואחד שסטה
והונה את חברו.
דבר שלישי, בענייני משא ומתן.
לא ייבצר גם מלדבר שקר.
אפילו אם לא יישבע,
עובר על מה שכתוב בתורה, מדבר שקר תרחק.
ואמרו ריבותינו,
זיכרונם לברכה בסוטה מ״ב,
אחד מארבע כיתות
שאינם מקבלים פני שכינה,
זה ליכטנשטיין, אה, זה המדבר שקר.
שנאמר דובר שקרים
לא ייכון לנגד עיניי.
אוי לאדם,
כי כדי להרוויח דבר קל
מונע מעצמו את זיו השכינה אחר כך.
כי אלו הדברים.
הם נאחזים במשא ומתן.
ויותר מהם מה?
על אחת כמה וכמה, אי אפשר לפרט.
אחת לאחת כי קצרה יריעה.
ועל זה תראה
שכל העושר ההוא הנעשה ונקבץ על ידי התעתועים האלו,
עשו יעשה לו כנפיים.
ואבד העושר ההוא בעניין רע,
וכל חטאותיו ועורמותיו ותחבולותיו
צרורות בשמלתו על שכמו.
אוי לאדם אשר טרח
ויגע כל ימיו
ואסף רוח בחופניו בעולם הזה, כי לא יישאר לו כלום.
ולקנות אש וגופרית בחבילי קוצים לעולם הבא.
יבעירו אותו במדורה.
ואם כן, במה יתפתה?
מייצרו הרע, מאחר שבעיניו יראה מחסים בכל יום,
שכל העושר הנעשה על ידי חורמות ותחבולות,
אין לו קיום בעמדה.
אבל
אם לפעמים יראה אדם אחד שיעמוד לו הממון,
אדרבה, זה לרעתו, כמו שאמר שלמה המלך על השלום בקהלת ה',
עושר שמור לבעליו לרעתו.
זאת אומרת,
משלמים לו שכר בעולם הזה, לא משלמים לו כלום לעולם הבא.
ובאמת,
שכל דרך איש ישר בעיניו.
והוא מעיד בעצמו,
אין כמה אני בכל הארץ אשתם בישר.
מכל משא ומתנו באמונה.
אבל על הרוב אינו אלא מן השפה ולחוץ.
על זה אמר שלמה המלך עליו השלום,
רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמוני, מי ימצא?
ואשרי אדם שמשא ומתנו באמונה,
ולא על חינם שואלים אותו, לעולם הבא תחילת כל, נשאת ונתת באמונה?
בוודאי זה לא דבר קל לענות על זה,
ולא דבר קטן הוא.
אז עכשיו אני אפרש לכם את הפסוק שאמרנו קצת בהרחבה.
רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמוני, מי ימצא?
הרבה, יש בני אדם, אומר רשי, הבוטחים על האוהבים שלהם, שמבטיחים אותם, שעשו עימם חסד
בשעת הדוחק.
ואיש אמוני, מי ימצא?
מי מבטיח ועושה?
שהמילה שלו מילה?
אבל הבטחת לי.
לא, אל תשאל מה קרה, אל תזה, לא, אתה לא חשבתי, לא ידע. אה, לא, נשאל את זה כזה.
אבל איש חסדו זה המבטיח לא לעשות חסד.
המצודת דוד אומר,
רב אדם יקרא איש חסדו,
רוב בני האדם מכריזים
כל איש החסד שעושה עם הבריאות,
והתפאר בזה.
זאת אומרת,
מכריזים זה איש חסד, זה, זה, זה, זה.
והוא מתפאר בזה, שאומרים לו, איש חסד.
אבל מי ימצא איש אמונים? כי רבים ישקרו.
הרלב״ג אומר,
הרבה מבני האדם תמצא
שמכריז כל אחד מהם חסדו,
ומספר אני עשיתי חסד כך וכך לפלוני,
וחושבים בזה שהם אנשי חסד.
כי גם איש אמונים,
אשר יעשה ראוי בדברים לבד,
בלי חסד
קשה למצוא.
ואי אפשר לקרוא לאדם איש חסד בשביל חסד אחד שעשה,
אם הוא לא נוהג כך תמיד.
וגם לא ייתכן לקרוא לאדם איש אמונים,
אם לא מתמיד בתכונה הזאת לעשות האמת והישר תמיד.
זה הגדרה.
ואפשר
שרוצה בזה לומר
שהאדם קורא בעת הצורך
לאיש שהוא גמל חסדו,
שעכשיו הזדמנות היא חזיר לו כגמולו.
והנה יקשה למצוא באלה שקיבלו חסד איש אמונים שהתעורר להשיב גמול
למי שגמל איתו חסד.
אלא הוא התנכר לו, כאילו לא קיבל ממנו טובה.
ולזה אין ראוי לאדם שישים בשר זרועו
אלא שיפתח בקדוש ברוך הוא.
אבל תדע לך מלמד אותנו שלמה המלך
כי קשה למצוא איש חסד
וגם איש אמונים קשה למצוא.
המלבים
אומר כך
רב אדם יקרא איש חסדו
החסד
זה מה שעושה לא מצד חיוב
או מצד הבטחה.
חסד זה מנדבת הלב.
אמונה, איש אמונים
זה שעושה את מה שצריך לעשות
מצד החיוב או ההבטחה.
אמרת?
יש לך אתה מאנשי האמנה או אתה לא מאנשי האמנה?
נפתחת, תקיים.
יש לך חיוב, תעשה.
זה אמונה.
אז לפי זה
ראוי שמי שעושה חסד
כל שכן שיעשה אמונה.
כי חסד זה לא התחייבות,
לא חובה.
אז אם אתה עושה את זה,
אז ודאי שמה שחובה והתחייבת בתור איש אמונה אתה צריך לעשות.
אמנם בטבע בני האדם תראה את ההפך.
אנשי אמונה מועטים,
את המוטל עליהם לא יעשו בקל,
יונו,
ירמו,
ייגעו בממון של זולתם,
אבל אם יבוא לפניהם לעשות חסד,
יימצאו רבים,
עושים חסדים.
למה?
לא עושים את הטוב בעבור עצמו,
את החסד, אלא להתפאר ולהשתבח.
כי העולם משבחים מי שעושה חסדים.
וואו,
כל הכבוד לא ראית?
ומה הם החיובים וההבטחות? זה לא.
אבל חסדים כן.
כי אם אתה מחזיר מה שמגיע, אין לך שבח בזה.
אתה מחזיר, אתה עושה את מה שבטחת.
אבל אם אתה עושה חסד, יש בזה כבוד.
ויותר מהוללים ומהללים את מי שעושה חסד,
ומכריזים על חסדיו.
וזהו שאמר רב אדם יקרא איש חסדו.
זה תמיד יימצאו אנשי חסד.
ויקראו לכל איש ואיש את החסד שלו ויפרסמו.
אבל איש אמונים לא נמצא.
כי מזה אין לו תוחלת לכבוד ולתפארת.
וגם,
מי ימצא איש אמונים שיעשה חסד של אמת בצנעה,
בלי קריאה ופרסום רב?
כי כל המעשה שורשו אהבת הכבוד והגמול.
וההבדל בין חסד ואמת ידוע, אומר המלבים.
כי אמת ואמונה זה לשמור את החיוב וההבטחה.
אז כל אחד יבדוק את עצמו ואת אלה שמסביבו,
מי הם אנשי החסד לא בשם כבוד
ותפארת ומי הם אנשי אמונה שמקיימים הבטחות וכו'.
אז זאת אומרת, רוב בני האדם זה רק מהשפה ולחוץ.
אבל חוץ מדרכנו,
אפשר לומר מה שאמרו בגמרא במכות כד,
בא חבקוק והעמיד את כל תרי״ג מצוות באחת והיא האמונה.
וצדיק באמונתו יחיה, חבקוק ב׳.
עכשיו תקשיבו, הסבר מדהים.
זה אפשר ששואלים אותו כך.
נשאת ונתת באמונה,
תתכוננו לשאלות האלה בעולם האמת, כן?
תבדקו את עצמכם אם אתם יכולים לענות על הן הן ועל לאו לאו,
שם אי אפשר לשקר.
נשאת ונתת באמונה,
רוצה לומר,
בכל תרי״ג המצוות
שנקראו בשם אמונה,
האם אתה נשאת ונתת בהן?
ואם ישיב אדם לומר, כן, בכל המצוות שבאו לידי,
והיה יכולת בידי לקיימם כי ימתים.
אמנם המצוות שלא באו לידי, לא כי ימתים.
אז שואלים אותו אחר כך, קבעת עיתים לתורה?
רוצה לומר,
הרי יש תיקון למצוות שלא יכולת לקיים ולא באו לידך,
יש תיקון על ידי לימוד המצוות בתורה,
כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, במנחות כוף יוד.
זאת התורה לעולה, למנחה,
שכל הקורא בתורת עולה
כאילו מקריב עולה?
אז שואלים אותך,
קבעת עיתים לתורה?
לא יכולת לעשות את המצוות, נכון?
אין קורבנות,
אבל יכולת ללמוד תורת קורבנות, נכון?
לפחות באלה המצוות שלא באו לידך לקיים, קבעת עיתים לתורה כדי לתקן את אותן מצוות שלא באו לידך,
שהשם מחשיב לך את הלימוד כאילו עשית את המצוות האלה, החסרות.
עשית את זה?
ואם יאמר אדם, כן, כן, זה כן, כן, קבעת עיתים לתורה, כן.
יגידו לו,
טוב עסקת בפריה ורבייה?
רוצה לומר מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
בהקדמת הזוהר,
שחייב אדם לפרוט ולרבות בתורה.
לא שני בנים ושתי בנות.
דהיינו לחדש עידושים בתורה כמו שחייב לפרוט ולרבות.
ככה,
וזה יוצא להם מהפסוק
בראשית א', ישרצו המים.
אין מים אלא תורה.
צריך שהתורה זה יהיה כמו השרצה, שיצא מזה הרבה הרבה חידושים,
הרבה לימודים.
וזה מה ששואלים אותו.
אם כבר קבעת עיתים לתורה,
אז שהיא לא תהיה כאישה עקרה שלא ילדה.
אז לכן שואלים אותו, עסקת בפריה ורבייה בתורה?
חידשת חידושים בתורה?
נו, מה חידשת?
ואם יאמר האדם שהוא כבר עסק בפריה ורבייה
וחידשתי חידושים, הנה יש לי חוברת שחידשתי חידושים, קונטרס.
יאמרו לו,
ציפית לישועה?
קודם כל צריך להבין מה זה הלשון ישועה.
השורש של המילה ישועה זה ישע.
אז למה נקרא ישועה?
ציפית לישע.
אפשר לומר
כי ידוע שכל המצוות שעושה האדם או התורה שהוא לומד
צריך
שיהיה כל מגמתו לחבר את האוהל ולייחד
שם יוד והא בוו והא.
כמו שאנחנו אומרים לשם יחוד קדושה בראש וברכות וברכות וברכות וברכות וברכות,
יחד השם יוד והא בוו והא.
צריך לחבר.
ובעוונותינו הרבים הם נפרדים
בגלל עמלק וכולי.
ובביאת הגאולה אז יעשה שלום.
כתוב ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.
ואז יהיה השם מלא.
ויתייחד שם יוד והא בוו והא.
וזו התיבה, התיבה, המילה ישועה.
ציפית לישועה,
ראש התיבה וסוף התיבה זה יוד והא.
ישועה, יוד בהתחלה והא בסוף.
ומה באמצע?
שוע.
גימטריה, שלום.
שלום.
רוצה לומר,
מה שעתה בזמן הגלות שם יוד והא הוא מופרד,
בזמן הישועה
יעשה שלום ויתחברו יחדיו.
אז מעתה,
כיוון שהאדם אומר שהוא כבר עסק בפרייה ורבייה בתורה וחידש חידושים בתורה,
שואלים אותו אם אלו החידושים שחידש
היו לשם שמיים,
לייחד שם יוד והא בוו והא,
וחס ושלום לא יהיה מעורב דהבה בחשפתינה.
שלא יהיה זהב מעורב בחרס הטיט.
ואם הוא לשם שמיים,
צריך שיהיה מגמתו לייחד שם יוד והא, כאמור.
זהו ששואלים אותו.
אתה,
שעסקת בפרייה ורבייה,
גם ציפית לישועה?
אתה דאגת לשים שלום בין יוד והא לב ויהא?
ואם יאמר האדם,
אש תהילות לאל יתברך
כל התורה שלמדתי וחידשתי חידושים, הכל
היה לשם ייחוד קדשא בריחו ושכינתא.
אז שואלים אותו, טוב, ופלפלת בחוכמה?
נקדים.
ואיר הרב הקדוש הארי זיכרונו לחיה ולומבה,
שאין לך דבר שמשבר את הקליפה
כמו שאדם מתעצם בפלפול,
כי על ידי הפלפול משבר ומכניע את כוח הקליפה.
וידוע כי כדי שתבוא הגאולה
צריך בכוח התורה והמצוות שאנחנו עושים לשבר את כוח הקליפה,
ועל ידי זה תבוא הגאולה.
ואם חס ושלום כוח הקליפה במקומה עומדת,
איך ייתכן שתבוא גאולה?
אז מעתה, כיוון שאמר
שהוא ציפה לישועה,
אז שאלו אותו, אבל פלפלת בחוכמה לשבור את כוח הקליפה?
וזה נדע שציפית לישועה.
אבל אם יאמר האדם,
לעולם אני מצד עצמי פלפלתי בחוכמה,
אומנם אם על ידי פלפולי נשבר כוח הקליפה, אם לאו,
אין לי השגה לדעת מה יהיו התוצאות.
אז על זה שואלים אותו עוד שאלה.
הבנת דבר מתוך דבר?
לפעמים קשה לאדם באיזה סוגיה או באיזה דבר תורה,
אפילו בדבר פשוט.
למה קשה?
מכוח הקליפה
שסותם את עין שכלו ולא יכול לצאת ולבוא באותו עניין.
לא מצליח לפרק את הקושייה.
וכשמתעצם מאוד,
באיזה אופן שיהיה?
בשביל לפרק את הקושייה.
אם על ידי בכי שהוא בוכה לבורא יתברך שהוא רוצה להבין,
או על ידי גיעה רבה שחוזר וחוזר.
לפעמים אמר החזון איש על תוספות אחד,
הוא ישב שבועיים.
אז אם הוא מצליח על ידי אחד מהאופנים,
משבר כוח הקליפה,
ויוכל להבין את כל הדבר הקשה.
מעתה עד זה ששואלים אותו.
אתה שכבר אמרת לנו שגם פלפלת בחוכמה,
ואין אתה יודע אם שיברת ראשי תנינים, כוח הקליפה, אם לאו,
אז אני אודיע לך, עם מה שתודיעני אתה.
הבנת דבר מתוך דבר.
רוצה לומר,
אם נתקשטת באיזה דבר,
ואחר כך על ידי מה שפלפלת בחוכמה,
אם יכולת להבין דבר מתוך הדבר הקשה,
אז אני מודיע לך שכבר יכולת לשבר הקליפה, ויישר כוחך ששיברת.
אה,
אשריו של מי שמאיתנו יוכל להגיד על כל שאלה הן, הן,
ולא על הן, לאו.
ואם על כל מה שישאלו ממנו ישיב,
על הקול לאו,
אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה,
או בפרט אם שואלים אותו אם נשא ונתן באמונה,
והוא לא עשה כן.
מה יענה ומה יאמר? מה ידבר ומה יצטדק? למה אתה רמאי? למה שיקרת? למה נשבעת?
למה רימית? למה עונת? למה? למה גזלת?
ועל זה כמה תשובה צריך לחסות אדם על כל קוץ וקוץ
ממה שכתבנו כאן,
ולבקש
אופנים לעשות צורכי רבים,
כי אינו יודע מי גנב,
מי גזל.
אז אמרו חכמים, מה יעשה בן אדם? הוא לא יודע, רימה את כולם בסופר, בחנות, במכולת, במשקל,
במה לא?
מה יעשה?
איך יתקן? הלכו האנשים, הוא לא יודע מי לבי, עבר זמן,
רק עכשיו הוא שמע את זה, לא ידע.
אז יעשה צורכי רבים,
ייתן לארגון שופר
את הסך שהוא חושב שהוא הונה ורימה ושיקר וגזל וכולי,
ואז בזה יהיה לו תקומה.
שהקב' ברוך הוא דואג שהצורכי רבים האלה שנעשים יגיעו
פחות או יותר לאותם אנשים וייהנו,
וגם אם לא יגיעו ישירות אליהם,
מה שיזכו את הרבים יזקף להם.
ואז
יהיה לו תקומה.
נמצא כי אפילו בצורכי עצמו
צריך יראת שמיים לא להיכשל בשום מכשול מאלו האמורים בקצרה.
ואם חס ושלום נכשל,
צריך לתקן את אשר שיחט ביפה שעה אחת קודם.
למה שלא ישריש בעצת יצרו הרע?
כי אחר כך אין לו תקומה, חס ושלום.
כי היצר הרע מראה לו כמה מיני היתר
על כל התחבולות שבידו.
עד שאם אחר כך רוצה לשוב בתשובה כבר לא יכול.
כי אומר לו רקע.
אם אתה רוצה לשוב בתשובה,
אפילו אבנט שלך, חגורה שלך לא שלך.
אתה גנב ידוע מזמן, מה אתה הולך לחזור בתשובה? אתה צריך לחזור את הכל, תתפשט.
יאללה, תוריד את הכל.
מה זה? אתה גנב אתה.
לא נותן לו צ'אנס היצר הרע.
ואז אדם מתייאש מן התשובה.
והולך עושה מה שליבו כבר חפץ.
עד שמוליך אותו את שר הרע לבאר שחת.
ואז יאכילו אותו גחלי רתמים.
כשאמרו חכמים שמאכילים אותו גחלי רתמים, אתם יודעים למה זה?
מה זה הדבר הזה? להאכיל אותו גחלי רתמים.
רותם זה עץ
שכששורפים אותו הוא משתהה יותר מכל עץ.
מעריך, הגחלים שלו לא נגברים כאילו.
מאכילים אותו גחלי רתמים.
וכמה מלאכי חבלה שהוא פעל ועשה בעוונותיו
מוכנים ומזומנים לשרת אותו.
הם מחכים לו.
מתי יבוא?
חמודי?
בוא, בוא.
והם מתקנים לפניו
שולחן ערוך.
תקשיבו טוב.
והוא מתפלא,
שולחן מלא מעדנים,
מינים ממינים שונים,
ויין המשומר,
משובח ומפואר.
והוא מגיע לשם הרעב ללחם וצמא למים.
וכשהוא רואה את כל הכבוד הזה,
שש ומתפאר בחלקו וגורלו.
אהה, השתבח שבו.
לא כמו שאמרו הרבנים.
פעד מהרה ירוץ אל השולחן, כנשר יטוס עלי אוכל,
שולח ידו אל אחד מן המעדנים אשר לפניו, ושם ידו לתוך פיו,
לחתוך בשיניו.
והנה,
אש וגופרית ורוח זלעפות.
ואז הוא אומר בליבו,
אולי זה מקרה לא טהור.
ושולח ידו למין אחר, שנראה בעיניו טוב,
בתאווה לעיניים.
ומגיע מאכל לתוך פיו,
ואז רואה שזה צרורות עפר וחול.
ובלעיסה הראשונה משתברים שיניו.
ואם ישלח ידו לקח מן היין אשר לפניו,
כשמגיע הכוס לתוך פיו,
הוא מוצא שזה מהמרים המערערים.
ואם ירצה לאחוז ידו, לא לאכול.
טוב, הבנתי כבר את השולחן הזה.
לא רוצה לאכול, לא רעב, לא צמא.
מאכילין אותו בעל כורחו שלא בטובתו,
ואומרים לו,
כשם שערב לך מעדנים שאכלת על ידי עורמות ותחבולות שעשית במשא ומתן,
עכשיו יערב לך מעדנים.
האלה של חרטה כמו שאתה אכלת אכלת מתחבולות מעורמות נכון גם אנחנו עושים לך אותו דבר מה שאתה רואה טוב וטעים ויפה הכל עכשיו תאכל בעל כורחך תחבולות ועורמות
וזה אמר שלמה המלך בפסוק במשלי כ'
ערב
לאיש
לחם
שקר
עכשיו
ואחר
ימלא פיהו חצץ
עכשיו
אתה אוכל לחם שקר מגנבות וגזלות ורמאויות
אחר כך יאכילו אותך, הפה שלך ימלא חצץ
וכזאת וכזאת יתלוצצו עליו בכל מיני נקמות
השם יצילנו
ועל פי מידותיו נפרעים ממנו
כשם שהוא רימה את חברו
בתחילה הראה לו את השבח
ואחר כך הוא גילה שזה פסולת ככה עושים לו מראים לו שבח שולחן כולו תפארה
ואחר כך מאכילים אותו את הפסולת מידה כנגד מידה
ואפשר שגם זה רמז שלמה המלך עליו השלום
כי נופת תיטופנה שפתי זרה וחלק משמן חיכה
ואחריתה
מרא חלענה חדה
כחרב פיות
אוי לאדם המעוטד לזה
בהתחלה אתה כמו נופת מטיף
כן זה סחורה מה זה קרן
אני אומר לך קרן
מחליק כמו שמן
אבל בסוף באחרית יהיה לך מר כמו לענה בחרב חדה עם שתי פיות משני הצדדים
אוי לאדם שמתפתה בחוט עכביש
שאין בו ממש
חוט עכביש אצלנו מפתה אותך
תגיד לו שייקח שייקח לא מכרת היום כלום
תדחף את הסחורה, תדחף את חופש הסחורה
אבל לא כן
המסתפק במעט אשר בידו
ואינו מבקש מותרות
וכל משאו ומתנו באמונה
שאלה ראשונה שואלים בהיתר ולא באיסור
זה האיש יראה השם
הוא יזכה
לשני שולחנות
גם בעולם הזה,
גם לעולם הבא
ועליו נאמר מה שפתחנו
הגיע כפיך כי תאכל
אשריך וטוב לך כי זה הגיע כפיך לא רמאות, לא שקר, לא גנבות, לא עונה, לא שמות, לא שקר
הגיע כפיך כי תאכל
אם אתה אוכל רק ממה שיגעת באמת ובאמונה
אשריך וטוב לך
אשריך בעולם הזה
וטוב לך לעולם הבא
בברכתו של רבי יצחק פרחי לסיום
אדוני
ישים חלקנו עימהם
של אלה שאוכלים
יגיע כפיהם באמת ובאמונה כן יהי רצון אמן
הבהרה קטנטנה, תודה על הזכות להאזין לנציב יום של היום בשופר קול, בשידור החוזר. ערב טוב אנו מבקשים למסור תודות מעומק הלב בראש ובראשונה - לכבוד הרב, על הזכות להאזין לנציב היום של היום 🙂. אשמח להעביר תודותינו לכל העוסקים במלאכת הקודש... על ההענות, היחס, המסירות והסבלנות... לא ברור מאליו. תהיה משכורתכם שלימה מן השמים. אמן. תודה ושבת שלום💐 משפחת ...
רבנו הטהור והקדוש! אני בהלם. ב"ה בהריון חודש 9 ואחרי 3 חודשים רצופים שבהם השתעלתי ללא הפסקה (ל"ע) עם שיעולים שההרגשה שנקרע הבטן בכל שיעול. לא היה לי יום ולא לילה. יום רביעי ביקשתי מרבנו שיברך: שיעלמו לי השיעולים והכאבים. ותודה רבה לבורא עולם שהעתיר לברכת הצדיק וגם עשיתי כעצת רבנו ושתיתי תה עם דבש והשיעולים פחתו באופן פלאי ממש!!! וגם אם יש שיעול אחת ל... זה לא כואב כפי שכאב. - אין מילים בפי. לא ברור לי איך לא פניתי לפני לרבנו שיברך. אני מודה לבורא עולם ולך רבנו היקר!! תודה על הברכה היקרה מפז! שתהיה שבת שלום ומבורכת לרבנו ולכל משפחתו💐💐 (אמן).
כבוד הרב היקר ב"ה אני באמצע בישולים לשבת קודש שומעת שו״ת ביוטיוב ועצרתי להקליט את הקטע הזה שריגש עד דמעות, כמה הרב איש חסד ועזרה לזולת, איך אכפת לו מכל יהודי. ושמחת את הבחור שלא היתה ידו משגת לתפילין והוא ממש הודה שמעו את השמחה שלו! איך הרב מתקתק את הענינים בכיתי מהשמחה של הבחור, והנדיבות של הרב והאכפתיות שיהודי יניח תפילין וגם הגדיל ודאג לו לתיק!! יה"ר שנזכה לדבוק בך ובאורחותיך תמיד לנצח! ישר כוח לרבנו הצדיק והיקר שהשי"ת ישמרהו אמן התרגשתי ממש!! זכינו בזכות גדולה שקשורים לכבוד הרב!!🌹
כבוד הרב היקר שליט"א שלום וברכה! רציתי לשתף לתועלת הציבור, היה לנו מקרה שהבת שלנו בכיתה ב' חזרה מצוברחת ושיתפה אותנו שיש ילדה שמציקה לה ואף שוברת לה את חפציה האישיים ועוד... (ל"ע) ב"ה בזכות כבוד הרב היקר שליט"א שלימד אותנו 'וקנה לך חבר...' - החלטנו לקנות מתנה קטנה בצירוף שוקולד קטן עטוף יפה באריזת מתנה עם פתק שהבת כתבה: "לחברה הכי טובה שלי" והיום מסרה את המתנה לילדה ה "מציקה"... - הילדה הייתה בהלם מוחלט וב"ה מאותו רגע השתנה בהתנהגות כלפי הבת שלי 360°, במקום שנאה מצאנו דרך להרבות אהבה! תודה רבה לכבוד הרב היקר שליט"א שמלמד אותנו חכמת התורה, הדבר הכי יקר בעולם!!!!!
כבוד הרב, יישר כוח על המסירות וההשקעה בהדרכת הציבור. כל מי שמבין את הדרך האמיתית של התורה והערכים שלה, יודע שכבוד הרב הוא חלק בלתי נפרד מכבוד התורה וזיכוי הרבים. לעיתים מופיעים כותבים או פעולות מתוך עין צרה, אך המסר החשוב נשאר – ב"ה הרב מוביל בדרך נכונה, חכמה ומחנכת, ומאיר את הדרך לכלל הציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
פששש, רבנו הטהור והקדוש! ב"ה מהרגע הראשון הרב ידע כיצד להתמודד עם השאלה המאתגרת מצד הבחורים, ומצליח להאיר את החכמה הגדולה שלו לכל הנוכחים. בזכות הרב, גם כאשר מופיעה עזות פנים או חוסר הבנה, ניתן ללמוד כיצד להבחין ולכוון את הלבבות בדרך התורה. גאווה גדולה להיות חלק מהדרך שהרב מתווה לנו, וללכת בעקבות חכמתו והדרכתו (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו היקר על מסירותו הבלתי נלאית למען הציבור ולמען התורה. ב"ה הרב מקדיש מזמנו הפרטי והאישי כדי ללמד, לעודד, לחלק ספרי קודש ולחנך – לעיתים כמעט 20 שעות ביממה למען כולם. הסיפור עם הבחורים שמתקשים להבין את המסירות הגדולה שלו ממחיש עד כמה רב ההבדל בין העשייה הגדולה של הרב לבין התנהגות חסרת ניסיון או חוסר הבנה של צעירים. הרב ממשיך להוות דוגמה חיה של מסירות, השקעה ונחישות למען התורה והציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה, יישר כוח לכבוד הרב על המסירות וההשקעה בהדרכת תלמידי הדור. גם כאשר מופיעות שאלות או התנהגויות לא מכבדות מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך להאיר את הדרך בחכמה ובסבלנות. מי ייתן ונראה עוד רבים לומדים להעריך את כבוד הרב ולשאוף בעקבותיו בדרך התורה והיראת שמים (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א, תודה על ההדרכה וההרצאה המרתקת (פתח תקוה 8.12.25) גם כאשר הופיעה קנאה או חוסר הבנה מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך במסירות ובחכמה לקרב יהודים רחוקים לאביהם שבשמים. נאחל לרב שכל מה שעבר יהיה לתועלת ולכפרה. ויה"ר שימשיך בכל הכוח ובבריאות איתנה, ושהקב"ה ישפיע עליו שפע וברכה, כפי שהיה לרבי יהודה הנשיא זצוק"ל ואף יותר (אמן) תודה על המסירות, החכמה וההשקעה בחינוך ובהדרכה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו על ההדרכה הנבונה ועל היכולת לענות גם לשאלות שמקורן בחוסר בשלות ובהשפעות חיצוניות. במקום שבו צעירים מושפעים ממראית העין ומתפיסות חיצוניות, ב"ה הרב מצליח להאיר את הדרך ולהעמיד את הדברים על דיוקם. אשרינו שזכינו לרב שמכוון, מחנך ומיישר את הלבבות בדרך טובה ובהירה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).