מתוק לנפש פרק ג חלק ב. יראת ה' טהורה עומדת לעד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

שימה בת מרים בריאות

בכל האיברים ובכל הגידים,

ובמיוחד

שהנפיחות ברגליים תיעלם והכל יסתדר.

אנחנו ממשיכים פרק ג'

חלק ב'

ובאופן אחר אפשר לומר כוונת הכתוב

בהקדים מה שכתבו המפרשים על הפסוק

אל תוכח לץ פן יסנאיכה

הוכח לחכם

ויהיה אהבקה

יש לדקדק

משה רבנו עליו השלום

לא חילק בתורה כשאמר הוכח תוכיח

בין לץ לחכם

ואדרבה לץ צריך הוכחה ולא הוכחה

איך יכול להיות ששלמה המלך עליו השלום במשלטת אומר

אל תוכח לץ

פן יסנאיכה זאת אומרת לא להוכיח לצים,

רשעים לא להוכיח

למה הם ישנאו אותך?

את מי כן?

הוכח לחכם

ואם תוכיח אותו הוא יאהבכה

איזה מין דבר זה?

איפה ראינו בתורה חילוק?

כתוב הוכח תוכיח את עמיתיך לא מחלק את התורה בין לץ לחכם

ואדרבה, לצריך הוכחה

לא החכם

ואמרו המפרשים

כי צריך שייזהר המוכיח

שלא יקנטר ולא ייבזה את חברו בתוכחת

יאמר לו רשע, ארור, מוחרם

למה עשית זאת?

שאם כה יאמר

הוא יבעט בו ובתוכחתו

ומכאן ואילך יעשה כל תועבותם בפרהסיה בלי שום בושה וכלימה

אמנם צריך המוכיח

שיאמר אליו

בשביל שאני יודע בך שאתה חכם ובעל שכל

אני תמה עליך, למה עשית זאת?

הרי זה לא הדרך שבחר בהשם

ומכאן ואילך אל תוסף לשוב בדרך הזאת עוד, זה לא מתאים לך

ואל תאבד את השם הטוב שלך

וכיוצא בזה

בוודאי כשישמע זאת יתבייש ממך

וייתן לב לשוב מדרכו הרעה

וזה מה שאמרנו

אל תוכח לץ

רוצה לומר אל תגיד לו לשון של ביזיון, לץ!

ונשנאי כאן

הוא חכם לחכם

אתה חכם, אתה בדרך כבוד

אז הוא יאהב אותך

ושפתיים יישק

הפירוש הזה מסביר את הקושיות שאמרנו ומסביר גם איך צריך להוכיח וכו'

נמצא מזה

כי צריך להוכיחו את הלט

אבל צריך להוכיח אותו בדרך כבוד כדי שיקבל ממנו

יופי זה פירוש של המפרשים

אמנם יש דרך אחרת במפרשים וזה הפסוק

והוא כפי לפי האמת

יפה אמר שלמה ומלך עליו השלום

אל תוכח לץ

רוצה לומר לנוכח בינך לבינו

לנוכח

זה למי שאתה מוכיח אותו

זה שמוכיחים אותו קוראים לו לנוכח לא נוכח לפניך עומד לפניך

אלא למי שאמור לקבל את התוכחת הוא נקרא לנוכח

או כמו שאנחנו אומרים למוכח

הוא נוקט בלשון לנוכח

אז הוא אומר

אל תוכח לץ

הכוונה אל תוכיח אותו עצמו את הנוכח

בינך לבינו אלא מה תעשה?

ככה תעשה

אתה תוכיח אחד חכם בפני הלץ

נגיד יש דתי ויש רשע על ידו

אל תדבר לרשע

דבר לדתי

ותוכיחנו על כל מה שעשה הלץ

כדי שישמע הלץ מי יקבל מוסר

וייתן לב לשום מדרכו הרעה

כאילו אם אומרים את זה על הדתי וואי וואי וואי אז אני בטח כי אני עושה את זה כל מה שהוא אומר לו זה מה שאני עושה

ולכן הוא אומר אל תוכח לץ לנוכח אלא אוכח לחכם

ואז הוא יאהב אותך לץ

למה?

כי הוא הרוויח בזה שהוא שב בתשובה

מסיבתך שאתה הוכחת את החכם

וגם לא בייאשת אותו

ולא חרבת אותו

אז הוא יקבל ממך

אז אל תוכח לץ כי אם תוכיח אותו יסנאיך אז מה תעשה?

תוכיח לחכם את מה שאתה רוצה להוכיח את הלץ

ואז הלץ יאהביך

למה?

הוא אומר אם ככה אומרים לחכם וואי וואי וואי מה איתי? הוא יחזור בתשובה

ואז הוא גם יודה לך על זה שאתה לא פגעת בו

פעם שאלו אותי למה אני לא מדבר

נגד החרדים וזה וזה רק דרך, נגד החילונים, למה? למה?

אמרתי על המדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו

אני מדבר לפושעים

ממילא החרדים שומעים

והם חוזרים כי לא דיברתי אליהם, לא דיברתי עליהם, מתוך זה הם מבינים כמה זה חמור וכמה זה מתעורר לי

נמצא כי יש שני מיני תוכחות

יש תוכחת לנוכח,

למי שצריך להוכיח אותו באמת, ללץ, לרשע

אבל צריך שזה יהיה בדרך כבוד, אם אתה רוצה שזה יישא פירות אז זה צריך להיות דרך כבוד

יש דרך תוכחת שנייה

זה שיוכיח

אחד חכם בפניו של הרשע

ואז הרשע ישמע ויקבל מוסר

עכשיו הבוחר

יבחר לו איזה דרך היא שרה לו

ויעשה אותה או ככה או ככה

אבל אם לא עשה לא זה

ולא זה

ודאי יענש

כי לא הוכיח חייבים, הוכיח תוכיח את עמיתך

הימים

וזה מה שאמר הקדוש ברוך הוא יחזקאל הנביא, צופה נתתיך,

בן אדם צופה נתתיך

ואומרי לרשע מות תמות, ולא יזהרתו למי?

ולא יזהרתו לנוכח, לרשע שצריך להוכיח אותו

וגם לא דיברת

זה האפשרות השנייה עם חכם דברי מוסר

כדי להזהיר את הרשע מדרכו

נמצא שלא עשית שום אופן משניהם

על זה הוא רשע בעוונו ימות

ודמו מידך אבקש

זאת אומרת להוכיח תמיד צריך

בשיעור הקודם למדנו אם אתה לא יכול להוכיח בעצמך,

אתה חושב שלא ישמעו ממך,

תלך למישהו גדול, מישהו חכם, מישהו שאתה יודע שנשמעים לו, ותגיד לו.

פה מדברים שאתה יכול להוכיח את הרשע,

אז תוכיח אותו בדברי נועם יותר, שיתקבלו הדברים,

ואם לא הולך ככה,

דבר ליד חכם,

בואילמן, שתי אופנים אתה חייב להשתמש בהם כדי

לקיים את המצווה.

זה מה שאנשים לא מבינים בכלל.

המצווה הזאת של הוכיח תוכיח,

היא באה לומר לנו שכל אחד חייב בתקנת חברו ובתקנת החברה.

כל אחד מאיתנו שבא לעולם יש לו תפקיד מעבר למצוות

ומעשים טובים שצריך לעשות כלפי עצמו והבורא,

הוא צריך לדאוג לתקנת החברה.

לכן התורה מצווה, הוכיח תוכיח תעמיתיך.

מה זה תוכיח?

אם אתה רואה דבר שהוא לא הגון, לא ראוי, אסור,

אתה צריך לתקן את החברה.

אתה לא פטור.

כל אחד לפי כוחו ויכולתו, כל אחד בסביבתו וכן הלאה.

אין דבר כזה שאתה פטור.

אני לא, מה אני רב?

לא, מי אמר שאתה רב? הוכיח תוכיח זה לא לרבנים.

הוכיח תוכיח זה כל אחד.

זה אנשים לא מבינים.

על זה נתפסים.

מבקשים את הדם של כולם ממך.

ואתה,

כי הזהרת רשע לנוכח.

והוא לא שם מרשעו.

ואומר גם, ומדרכו הרשעה,

רוצה לומר שהוכחת איש חכם כדי שהוא ישמע ויקבל מוסר.

והוא לא שם מדרכו הרשעה, גם בדרך הזאת השנייה.

הוא בעוונו ימות,

ואתה את נפשך הצלת.

גם, יש עוד דבר.

כל ישראל ערבים זה לזה.

נכנסנו בדין ערבות.

הנסתרות לאדוני אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.

נכנסנו בערבות. כל ישראל ערבים זה לזה.

אז אם אני מוכיח אדם,

אני נפטר מערבות.

אם אני לא מוכיח,

תובעים את הערב.

הוא חייב,

אז תשלם אתה,

כי אתה ערב.

מי שרוצה להיפטר מערבות,

זה רק על ידי שהוא מוכיח.

לא מוכיח, הוא נתפס.

מאחר ואתה עשית את החיוב המוטל עליך,

אז אתה את נפשך הצלת.

עכשיו,

המשך הפסוקים,

ובשוב צדיק מצדקו,

מפרש רשי,

זיכרונו לברכה,

שהצדיק הזה,

בשוב צדיק מצדקו, הוא מראה לעם שהוא צדיק,

אבל לא אכן הוא.

יש כאלה שמשחקים אותו צדיק.

ועל זה ונתתי מכשול לפניו,

כדי לפרסמו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נותן לו מכשול,

יש שאומרים שזה קטגור,

יש שאומרים כל מיני פירושים,

אבל מכשול הוא נכשל בפרהסיה.

הוא הרי בסתר

הוא לא צדיק.

כלפי חוץ הוא נראה צדיק.

אף אחד לא יודע, טועים בו.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? נותן לו מכשול.

בפרהסיה הוא נכשל לעיני כולם, ואז רואים מי הוא.

ואתה כי זרתו צדיק לבלתי חטאו,

והוא לא חטא.

אז במה שפרשנו לעיל,

כי מוכיח את הצדיק

כדי שיבשר הרשע,

אמרנו שיש פטנט,

שאתה כאילו מוכיח את הצדיק בשביל שהרשע ישמע.

אמנם צריך הנוכח,

זה הצדיק שאתה מוכיח אותו כאילו הוא-הוא הבעייתי.

הוא צריך להבין את זאת

כי אתה מוכיח אותו כדי שישמע הרשע ויקבל מוסר.

ואם כן, הוא לא יסתור את דברי המוכיח,

ולא יגיד לו, מה אתה מוכיח אותי?

אני מימי לא עשיתי זאת. תוכיח את זה שהוא עומד פה נגדך, מה יש בו?

כל מה שאמרת לי,

ויותר מהם, מה הוא עושה?

אתה בא אליי?

צריך שהוא יהיה חכם, שיאמין.

ואם ככה יעשה נוכח,

ויגיד מה אתה בא אליי? תלך אליו.

הוא בעצם סותר את כל המעשה שמתכוון המוכיח לעשות בשביל לתקן את הרשע.

וחס ושלום עולה חרס בידו.

אז הוא לא עיל.

הוא תקע אותו, כמו שאומרים.

אז זה אמר, ואתה כי זרתו צדיק לבלתי חתום.

רוצה לומר, הרשע עומד כנגדו,

מפני שהנוכח הוא צדיק ולא חטא, וזה הנוכח

אינו סותר את דברי המוכיח. הצדיק הזה לא יסתור את דבריו של המוכיח.

אז זה אמר, חיו יחיה כי נזהר.

רוצה לומר שקיבל את התוכחה,

ואז אפילו שהרשע לא קיבל את התוכחה,

אתה את נפשך הצלת.

זאת אומרת, כיוון שאתה עשית את הניסיון.

הניסיון לא עזר.

באמת הוא שיתף פעולה, הצדיק הזה.

והוא שיחק אותה כאילו באמת מגיעה לו את כל התוכחת.

כל זה היה בשביל להציל טעות הרשע.

הרשע באמת לא, לא השפיע עליו.

לא משנה.

אתה את נפשך הצלת.

למה?

כי עשית את הניסיון

בשביל לעורר אותו. השמעת את הדברים.

אז הוא לא הולך כמו הפירוש של רשי,

שאמר שמדובר בצדיק מזויף והכול. הוא לוקח את זה כמו שזה, שזה העצה

של לבוא גם באופן כזה, לבוא לצדיק ולהגיד לו, תשמע, אתה חוטא ואתה זה, אתה צריך לחזור בך וזה. כל זה בשביל לעורר.

אז נמצא, הוא אומר למסקנה, רבי יצחק פרחי,

זיכרונו לחיי העולם הבא, נמצא שביד האדם להכניע את לב הרשע ולחזירו בתשובה

באיזה אופן שירצה.

או להוכיח אותו לנוכח בדרך חיבה,

כמו שאמרנו,

אל תוכח לוץ.

להוכיח לחכם, תגיד לו, חכם, איך אתה עושה את זה?

או להוכיח אותו על ידי האחר,

כמו שפירשנו.

להגיד לאחד שהוא דתי, צדיק וזה,

דברי תוכחה, שמזה הוא ישמע ויחזור בתשובה.

אבל מה הצד השווה

בשניהם?

שצריך להוכיח.

ואינו יוצא ידי חובה, תקשיבו טוב,

אינו יוצא ידי חובה במה שהוא צדיק,

חסיד, ישר, נאמן.

כי אם חייב

לראות את חברו

בדרך עבירה קלה,

או חמורה,

להסיר אותו מדרך המוות

ולהביא אותו אל דרך החיים. חייב!

וכן חייב חברו לקבל ממנו התוכחה.

מי שמוכיחים אותו גם חייב לקבל תוכחה,

ולהחזיק לו טובה שפתח את עיניו

והסיר אותו מדרכי חושך,

ללכת בדרכי יושר,

וידמה בעיניו.

כאילו המוכיח אותו נתן לו מתנה גדולה.

כאילו היה נתון כבר בקולר ומוכן למיטה,

והוא הציל אותו ממוות לחיים.

ודאי שאם זה היה ככה הוא היה משועבד אליו כל ימיו,

כי הציל אותו מן המיטה.

ומכל שכן, וקל וחומר,

הרשע שהוא נתון

באמת

בקולר של יצר הרע מחטיאו,

ושהוא עצמו נעשה יצר הרע קטגורו,

וממתין לענישו בכמה משפטים קשים,

ולדון אותו בכף הקלע,

וכן על זה דרך כמה מיני עונשים,

אז ודאי שהוא צריך להכיר תודה וטובה

למי שהוכיח אותו ולקבל את התוכחת בשמחה שהוציא אותו ממוות לחיים.

אם כן, ודאי צריך הנוכח זה שהוכיחו אותו להחזיק למוכיח כמה טובות,

על שהציל אותו מכל האמור.

אבל לא כן אנחנו רואים בדור הזה,

כי אם אדם יוכיח את חברו כשהוא רואה בו איזה דבר עבירה,

מיד נעשה לו שונא ומבקש רעתו.

ומי שמחזיק בידו, מוכר לו תותים,

הוא אהוב ונאמן אצלו.

ואפילו אם אדם אחד

מדבר לפי תומו דברי מוסר,

ואין בדעתו להוכיח,

אלא כאילו קורה בתורה, קורה מה שכתוב.

אפילו כך, כיוון שמוצאים מפיו דברי מוסר, מועסים אותו.

ואני לא אוהב אותו, כל הזמן מדבר זה וזה וזה וזה, זה לא.

יש רבנים, הכל דבש, הכל דותים, הכל דותים.

זה הכוונה של הכתוב בעמוס,

בפרק ה'

שנאו ושער מוכיח

ודובר תמים יתעבו.

רוצה לומר,

אם הוא מוכיח אותם לכתחילה,

שונאים אותו תכלית שנאה ומבקשים רעתו.

זה נקרא, שנאו ושער מוכיח.

אחד שבא בשער ואומר לעיני כולם דברי תוכחה,

לעורר אותם, להחזיר אותם בתשובה והכול,

שונאים אותו.

אבל גם דובר תמים,

רוצה לומר,

אחד מדבר, בכלל לא פונה לאנשים מסוימים, כללית מדבר לפי תומו,

ואין כוונתו להוכיח,

אף על פי כן מתעמים אותו.

שנאו ושער מוכיח, ודובר תמים יתעבו.

אוי לדור שכך עלה בימיו.

זה היה בזמן עמוס הנביא.

אלפי שנים.

מהיום?

ועל כן,

אין כל כך אשמה על הרואים ואינם מוחים.

זאת אומרת, יש כאלה רואים ולא מוחים כל כך.

מתי?

אם יודעים בבירור

שלא די שהם מקבלים דבריהם,

אלא מוסיפים על חטאתם פשע לשנוא את המוכיח אותם, תכלית שנאה,

עד שרודפים אותו לעשות לו כל רעה ככל הבא מידו.

במצב כזה, פטור מלהוכיח.

זאת אומרת, אם אתה יודע שהבן אדם הזה כזה רשע,

שיכול לרדוף אותך

ולעשות לך את כל הצרות והרעות, ולהלשין, ומויסר, והכל משהו,

פטור מלהוכיח אחד כזה.

ואפשר שזה כוונת הכתוב.

הוכיח תוכיח את עמיתיך,

ובלבד ולא תישא עליו חטא.

רוצה לומר שאם אתה יודע שאם תוכיח אותו הוא מוסיף על חטאתו שהוא ירדוף אחריך בגלל שהוכחת אותו,

אז יותר טוב שלא תוכיחנו.

וזה אומרו הוכיח תוכיח את עמיתיך,

ובלבד

שעל ידי תוכיחה זו לא תישא עליו חטא על חטאיו.

צריך להבין שכשכתוב הוכיח תוכיח את עמיתיך, כבר דיברנו בזה,

עמיתיך זה עם שאיתך בתורה.

חילונים חלל שבת, אין לנו מצווה של הוכיח תוכיח, כי הוא לא עמיתיך.

אז לכן פה מדברים על רשע שירדוף אותך שהוא דתי.

ואם אתה יודע שהוא טיפוס כזה נקמן ועושה ככה ומסוגל לעשות כל הרדיפות האלה והכל,

פטור, הוא בגדר רשע גמור

שלא מתעסקים איתו.

אמנם,

אחרי כל מה שאמרנו,

אם האיש המוכיח

יראת השם תקועה בליבו,

אחד ממש, יראת השם בוערת בו.

אז בוודאי שדבריו נשמעים.

שכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה בברכות ואב, כל מי שיש בו יראת שמיים,

דבריו נשמעים.

ואם אנחנו רואים איש אחד

שהוא יראה השם בתכלית,

ברוב העולם הולכים אחר עצתו ביראת השם כל היום.

ודבריו נשמעים עליהם.

ויש מהם אחד או שניים

שלא נוטים לקבל את דבריו.

וכל יום הם גם שומעים את דבריו,

אבל זה לא עושה להם שום רושם.

אני שנים שומע אותך, אבל אני עדיין חילוני.

לזה כבר משלו משל נאה.

אדם אחד,

הייתה האומנות שלו לעשות כלי ברזל.

כמו מלקחיים ומנעולים

וכיוצא בזה.

במלאכה הזאת, נפח כזה.

צריך אש.

והאיש הזה היה נופח בפיו

עד שיישרף הברזל

לעשות כלי למעשהו.

לא היה לו מפוח.

הוא היה עושה לו פשש, פשש, בשביל שהאש תתלהב,

ואז האש תפעל את הפעולה.

על הברזל, כדי לסדר.

בכל רגע היה נופח בפיו,

עד שבא אדם אחד ואמר לו, תגיד לי, מה אתה עושה? מה אתה נופח בפה?

תקנה מפוח.

אמר לו, מימי לא שמעתי שיש דבר כזה.

אמר לו, אני אשלח לך מעירי,

וכך וכך כסף אני אתן לך.

אמר לו, יופי, נחמתני.

אמצא מנוח לגופי, כי כבר תשש כוחי.

וכן היה.

הלך האיש הזה לעירו, והביא לו את המפוח.

אמר לו, הרי הכלי ממלכתך תעשה על ידו.

סידר לו את המקום, והלך דרכו.

ביום השני הוא בא,

והאומר הזה מקבל אותו בפנים זעופות.

הוא אומר לו, מה עשית לי? רימית אותי.

כי הכלי הזה לא מועיל כלום.

מיד תמה האיש, התחיל לבדוק

את כל הצדדים של הכלי, אולי שם החור.

מראה שהכלי שלם, אין בו מום.

מסתכל בקירה,

מלאה פחם.

אבל אש אין.

אין אש.

מיד אמר לאומן.

עכשיו ברור הדבר.

למה לא שמת אש על הפחם?

המפוח יכול לעשות את הפעולה.

כשיש אש בפחם, אז הוא נופח.

אבל אם אין אש, איך זה יפעל?

אמר לו, אני חשבתי בדעתי שהתועלת של הכלי הזה להבעיר את הפחם בלי אש.

עד שתהיה השלבת עולה מאליה. כאילו במקום שאני אעשה פוף, פוף, פוף.

מיד צחק האיש לדבריו ואמר לו, שוי תשבו, אוי לו.

וכי יש בכוח הכלי הזה להבעיר את הפחם באש?

יש בכוחו, ברוח פיו,

שאם תשים בו ניצוץ אש בתוך הפחם,

אז הוא יאכול להפיח אוויר וזה ירים את כל האש והשלהבת יבער וכו'.

אבל אם לא יהיה בתוך הפחם אפילו ניצוץ,

ודאי שלא יעשה שם תועלת.

זה המשל.

הנמשל הוא המוכיח,

הוא דומה למפוח.

פח, פח, מדבר.

אם יהיה בו חס ושלום איזה פנייה ואיזה מום, הוא לא יראה שמיים שלם.

אז אין דברים נשמעים, כי זה כמו כלי שיש בו נקב.

הכל הוואה, הכל הולך.

האוויר הכל זה לא שום דבר זה לא מועיל כלום

אבל אם הכלי שלם ואין בו מום

אז הוא עושה פעולה רבה אבל בתנאי

שיהיה ניצוץ

אצל הבן אדם ששומע

בשביל שהוא יפיח את האש הפנימית שנמצאת בכל אדם רק היא כבויה ואז הוא יעורר אצלו

את כל מה שרדום

והוא יתלהב ויחזור בתשובה

ככה האיש המוכיח אם אין בו שום פנייה בכל הכוונה שלו רק לשם שמיים ודאי דבריו נשמעים אבל תנאי

שיהיה באיש הנוכח

ניצוץ של קדושה בקרבו כי אם חס ושלום הבריח הקדושה מקרבו ולא נשאר בתוכו שום ניצוץ קדושה

אפילו אם המוכיח כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מלדבר על לב הנוכח תוכחות מוסר לרוב

לא יועיל כלום

כמו שלא יועיל מי שנופח בפחם בלי אש

מעתה

אם לא קיבל על נוכחת תוכחת

יש צד לדון

שזה בגלל המוכיח

שאין הדברים שלו יוצאים מן הלב

כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב

ומי שיש לו יראת שמיים דבריו נשמעים

ואם זה לא קיבל

יכול להיות שזה בגלל המוכיח

ויש צד לדון

אולי זו הבעיה בנוכח

שאין בו ניצוץ קדושה

ועל כן לא יועילו דברי המוכיח

אז לא האשם במוכיח

האשם בנוכח

עכשיו הוא אומר למביא יצחק פרחי

לעניות דעתי כוונת הכתוב במשלטת

אל תוכח לץ

פן ישנאיכא

הוכח לחכם

ויהיה אהבקה

כי הלץ

לא די שאינו מקבל התוכחה

אלא תולה את הסרחון במוכיח

ואומר לו

הדברים שלך לא יוצאים מן הלב לכן הם לא נכנסו בלב

ולא תולה את הסרחון בעצמו שאין בו אפילו ניצוץ של קדושה

אז לכן

אל תוכח לץ

פן ישנאיכא הוא עוד יגיד שהסרחון בך אתה שנואי אתה הבעיה לא אני

אמנם הבן חכם

לא די שמטה אוזנו לשמוע ולקבל את דברי המוכיח

כי אם תולה את השבח במוכיח

ואומר תראה איזה דברים טובים ונכוחים

בוודאי שהדברים שלו יצאו מן הלב

לכן נכנסו אליי ללב

ולא תולה את השבח בעצמו שיש בו קדושה רבה ולכן הוא התפעל צ'יק צ'אק מהמוסר

עכשיו נפרש את הפסוק לפי רבי יצחק פרחי

אל תוכח לץ פן ישנאיכא רוצה לומר שהוא תולה את הסרחון בך ולא בעצמו

הוכח לחכם ויהבקא רוצה לומר שתולה את השבח בך ולא בעצמו

ועל דרך זה שמעתי

מפי הרב החסיד הקדוש

קדוש יאמר לו

הרב רבי אברהם מזרחי

זכר צדיו קדוש ברוכן הפסוק

הוכח תוכיח את עמיתך

ולא תישא עליו חטא כמה פירושים יש בפסוק הזה לא יאומן כי יסופר

אומר רוצה לומר

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא

מוכח תוכיח את עמיתך שלא יעשה המוכיח פעולה של הלץ

שכשהוא לא מקבל תוכיחה

אז הוא תולה את הסרחון על המוכיח הוא אומר אני אמרתי מכל הלב

אם זה לא נכנס אליו זה בגלל שהוא רשע הוא לא זה הסרחון בו

וגם הוא

אם לא קיבל הנוכח דברי תוכחתו יפשפש במעשיו יאמר

אפשר שלא היו דברי אלה יוצאים מן הלב

זאת אומרת הוא צריך

אם לא קיבל הנוכח דברי תוכחה צריך הוא לפשפש במעשיו

ולומר אפשר שלא היו דברי אלה יוצאים מן הלב ועל זה לא נכנסו אל לב הנוכח

אני שמעתי הרבה מרצים

הרבה שנים שמעתי בכל מיני אירועים

שכשהם סיימו את דבריהם אמרו

ודבורים היו יוצאים מן הלב נכנוסים ללב כאילו הם הגנו על עצמם זה לא אני

אני אמרתי הכל בסדר זה צריך להיכנס לא נכנס בעיה שלכם

ככה מסיימים את הדרשה

איי איי איי בדיוק מה שהוא אומר שלא צריך לעשות

ואל יאמר זה שלא קיבל דברי תוכחת ודאי אין בו ניצוץ קדושה

ועל זה לא נכנסו דברי באוזניו לא יעשה כן

אלא אדרבה יתלה בעצמו בשני היה שער

וזה מה שאמר

הוכח תוכיח את עמיתך

שמעת?

הוכחת אותו? כל הכבוד

ואם חס ושלום הוא לא קיבל

לא תישא עליו חטא

לא תתלה את הדבר שזה הוא אשם

לא תישא עליו את החטא ותגיד אין בו ניצוץ קדושה אני צדיק ירא שמיים אמרתי את הכל כמו שצריך

זה שהוא לא קיבל זה בגלל שאין לו ניצוץ קדושה

אומר תוכיח את עמיתך אבל אחרי זה אתה רואה שהוא לא קיבל כלום

אל תגיד שזה הוא תתלה בעצמך לא בו

אל תישא עליו חטא

שפתיים יישק

מדברי פי חכם חן

ואני תפילתי לפני אלוהינו

שם בשמיים

למען יהיו דברי אלה אלה

נשמעים אל ליבי

אומר בי יצחק פרחי

ואל חברי כיוצא בי

יסיר מתוככנו לב האבן

וייתן לנו לב טהור

לעבוד את השם ולראה אותו תמיד

כן יהי רצון אמן