מתוק לנפש פרק ח - "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לקירוב הגאולה לעם ישראל וחזרה בתשובה שלמה בסיעתא דשמיא לתורמים בעילום שם

פרק שמיני

הרב יצחק פרחי

תהילים

דוד המלך

חונה מלך אדוני סביב ליראיו ויחלצם

תעמור הוא כי טוב אדוני

אשרי גבר

יחס בו

דוד המלך עליו השלום בא להודיענו

תפארת גדולת מעלת הירא את השם

כי הוא משליטו

על צבע המרום

להיות הירא דבר השם גדול ממלאכי מרום

כי מלאכי מרום מצווים עליו לשומרו

כמו שאמר הכתוב כי מלאך ויצב ואילך

נשמורך בכל דרכיך

ואמרו ריבותינו זיכרונם ברכה

איני יודע מי גדול

השומר או הנשמר

כשהוא אומר כי מלאכיו יצב ואילך

הרי הנשמר גדול

מכנרא האדם

עד היכן יכול להגיע האדם

אפילו שהוא ילוד אישה טיפס רוחה

להיות גדול ממלאכי מרום

וזה ממידת טובו יתברך

כי מגדל ומנשא את האדם

על היותו צדיק עושה דברו

שומע בקול דברו

כי לפי האמת מה ייתן ומה יוסיף האדם

לקדוש ברוך הוא בהיותו צדיק

ומה יגרע ממנו חס ושלום בהיותו רשע

כמו שאמר הכתוב באיום ל״ה״

אם צדקת מה תיתן לו

או מה מידך ייקח

אלא כל זה ומצד טובו יתברך כי מידתו של הקדוש ברוך הוא

להיטיב עם בריותיו

מעתה

אבטחה במשל פי

מלך אחד

קרא לאדם

וכה אמר אליו

אם תקבל

עליך

לענות את עצמך שנתיים

לאכול לחם צר

ומים במשורה

ותזהה לעשות

את כל חוקי המלכות

אם ככה תעשה

כבד אכבדך מאוד

ואתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי

בכל ימיך תהיה באוכלי שולחני

בעוד מעלות טובות

ובשמו האיש הזה את כל הכבוד הזה

עזר כגבר חלציו

לענות נפש

ככל הבא מידו לעשות רצון המלך

ולקיים את כל חוקי המלכות

כי כן ציווה לו המלך

ודעתו ומגמתו

שסוף הכבוד לבוא

ואינו חושש

שמא ימות בתוך הזמן

ולא ישיג אורחות חיים לאותה מעלה והכבוד

במשך שנתיים הוא יכול למות, לא חושש

וגם אינו חושש

אולי יצחק עליו המלך

ובבוא הזמן ישליך אותו המלך

מעל פנה בפחי נפש

וייצא בידיים ריקניות

ונשאר כל הגיעו לריק

אף על פי כן אינו חושש

לא לזה ולא לזה

כנגד הכבוד והמעלה שהבטיח לו המלך

נו

מכאן ילמד אדם קל וחומר

מה לעשות

על כל מה שציוונו אבינו מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

כל זאת לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה

ואדרבה

הוא משגיח עלינו בעין חמלתו

כעוות בן ירצה

הוא מפחד עלינו שמא יארע לנו שום היזק או שום חולי

כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עימנו

לא רוצה בעינוי נפשנו

כי אם לשמור את כל חוקותיו ומצוותיו

אשר יעשה אותם האדם

וחי בהם

חיים טובים בעולם הזה ובעולם הבא

ועוד

כי לא איש אל ויכזב

כי הוא אלוהים חיים אל אמונה ואין עוול

מאחר שכן

למה אדם חוזב אורחות יושר

ללכת בדרכי חושך

הוא מניח את הוודאי

ונוטל את הספק

זהו שאמר דוד המלך עליו השלום

חונה מלאך אדוני סביב ליריעיו

רואים מפה גודל השגחתו יתברך

שמשגיח עלינו בעין חמלתו

ושולח מלאכו איתנו

לחלצנו

ולשמור אותנו מכל דבר רע

אם כן טעמו וראו כי טוב אדוני

ומידת הטוב הוא להיטיב

על כן אשרי הגבר יחסה בו

לעולם לא ימות

אבל הבוטח באדם

הוא כצל עובר

כל הבטחותיו הבל הן מה

כמוץ

אשר תדפנו רוח

ומי האיש הפתי דוחה טובה מעליו בשתי ידיו

ומקרב את הרעה בעשר אצבעותיו

אמנם כל זהו פיתוי יצר הרע

המפתה את האדם

באמור אליו כל היום

הלא ידעת אם לא שמעת

כי שכר מצוות בה יהיה עלמליקה

כי היום לעשותם

ולמחר לקבל שכרם

ועתה

הלא טוב לך שכל אשר תמצא אותך לעשות בכוחך עשה

ואיכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יניך אל תדאג ליום מחר

ולא נעלם ממך משל האדיוט

שאומרים טוב ציפור אחת בידיך ממאה ציפורים פורחים באוויר

וכזאת וכזאת ממועצותיו הרעים

אשר לא חדד נתונות

איי איי איי אוי לאדם הנלכד ברשתו

ואין בו דעת להשיב ולומר

כי באמת זה הציפור שבידו

הוא הפורח

כי התעיף עיניך בו ועינינו

ואותם הנראים בעיניו שפורחים

הם החיים וקיימים לעד

ולא יסורו ממנו

אמנם אדם הנלכד בפחמו קישים

עושה תפל עיקר והעיקר תפל

נותן מוהר ומתן לגוף הנגוף

שהוא העבד

ומענה את הנשמה שיהיה האדון

ואמשול לך משל

למה הדבר דומה?

כן, אדם אחד

חס בידו ימני

כד אחד שלם

בלי מום

זה משל מדהים, תזכרו אותו תמיד

אדם אוחז ביד ימין

כד שלם

בלי מום

ויד שמאל

כלי שבור בתחתיתו

והוא הולך לבריכה לשאוב מים

שולח את היד הימנית

שואב מים בכלי השלם

ושופך אל תוך השבור

מכניס בזו

ומוציא בזו

ויגע כל היום כולו למלות את הכלי

וחרס בידו

לא מצליח למלא אותו

ויהי לעת ערב

בא אצלו פיקח אחד

וירא את כל המעשה

מעשה שטות

וכה אמר אליו

למה תעשה כה?

ליגע את עצמך?

ומה מצאת מכל אשר יגעת?

אמר לו אדוני אני ניצף על עין המים מהבוקר עד הערב

וטרחתי ויגעתי ולא מצאתי

ועל החרס בידי

אמר לו שוייטה שבעוי לו

היה לך לעשות ההפך

תשתמש בכלי השבור למלא את השלם

מה היית מוצא בלי הגיעה?

מיד התחיל אותו האיש לטבוח על פניו לצעוק בקול מר וי וי

איך איבדתי את כל היום להריג

זהו המשל

הנמשל מובן מאליו

אדם כלול מגוף ונשמה

הנשמה שלמה

בלי מום

נצחית וקיימת לעולם ולעולמי העולמים

לא כן הגוף

הגוף שבור

כל מום בו

והנה האדם בא לעולם הזה לקח צידה לדרך לעולם הבא

והנה הגוף

הוא עבד לנשמה

באדם הזה טח מריאות עיניו

בא לעולם הזה והולך לטעמות הגופניות

ומשתמש בנשמה טהורה

למלות

את הגוף הנגוף

איזה ארוחה חלו

אחרי כמה זמן הוא הולך להתרוקן

נשאר משהו?

כל מה שהוא עשה, כל מה שהוא אכל, כל מה שהוא שקיע, כל מה שזה

זה כלי שבור

מה שאתה ממלא הכל יוצא, כל מה שאתה ממלא הכל יוצא, כל מה שאתה ממלא יגיע על הריק

כל מה שנהנה אתמול נשאר משהו?

מה שנהנה היום מה נשאר מחר?

עד שיבוא אליו עת הפקודה למות

יגע על הריק

לתוהו בהבל כוחו כלה

והאיש הפיקח שפגש אותו יצר הטוב אמר לו

מה לך טמבל?

נרדם

ואתה עיה ויגע

מה מצאת מכל שטרחת ויגעת?

לא זו הדרך אשר בחר בהשם

כי האדון זה הנשמה

הנשמה תשמש את הגוף שהוא אוהב את

אלא הפוך

הגוף חייב לעבוד את הנשמה

ובזה תמצא מרגוע לנפשך

איי איי איי איי איי איי

איזה משל מדהים

כלי שלם

ממלא כלי שבור

לא מתמלא

כמה אתה יכול לראות טמבל? כמה זמן לוקח לך להבין

שהשקעה היא בחינם

אתה הולך לאט לאט ומתכמת

ומתגמד

ומתכופף

גגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג מתחיל כבר כזה זה זה

ואתה לא שם לב שהשקעת בכלום?

אשרי האיש השומע בקולו

ויעור משנת עוולתו

עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה

כי אז אין שהות לקח צידה לדרך

לעולם הבא

אמנם בימי בחרותו

יש שהות וזמן

אשר יוכל האדם לעשות נחת רוח לנפשו

ולתת לה כחפצה ורצונה ממצוות ומחסים טובים ועסק התורה

והלך לפניו צדקו וכבוד השם יאספהו

אבל לא כן העושה עצמו כחירש לא ישמע לכל יצר הטוב

ולא יסור מכל הדברים אשר הוראו יצר הרע

ולא יזוז ממנו ומעצתו

אוי לו אוי לנפשו

כי בבוא אליו יום המיטה

ימצא עצמו מסובב

מכל ילדי פשע אשר פעל ועשה במעשיו הרעים

הרע עמל

וילד שקר

והמה יסובבו לעשות לו משפטים ועונשים קשים ומרים כפי מה שעשה

איך שיראה את הרעה באה עליו

באותה שעה צוחק בקול מר וכה יאמר

מי יתנני אשב רוחי למען אלך בדרך הישר והטוב

ויעשה רצון בוראי

והוא לא ידע

כי הצוחק לשעבר זו תפילת שווא

ואז אין חונן

ואין חומל עליו

תראו

רואים כמה זקנים נפטרים

יש כאלה גלמודים, יש כאלה חרירים, יש להם בודדים, יש כאלה אינם ילדים, יש כאלה שנפטרו, הביאו רק אחד או שתיים, נפטרו להם לפני שהם הלכו

יש כאלה מתים בבית ואף אחד לא יודע והגופה שלהם נשארת שבוע-שבועיים עד שמריחים אותם בחוץ

ואז מוצאים אותם

כמו פגרים מתים

לא דאגו לעתיד שלהם, לא דאגו לעולם הזה, לא לעולם הבא.

היו מביאים כמה ילדים, היו מי שישמרו עליהם, ידאגו להם

שום דבר, חשבו לחיות חיים טובים, פחות

פחות להעמיס על עצמם, וכולי וכולי,

ובסוף

זה מתנקם בהם.

וזה אמר שלמה המלך עליו השלום,

וחוכמת משלה במשלה,

ועתה ואני אם שבעו לי,

ואל תסורו מי אם רפי,

הרחק מעליה דרכך,

ואל תקרב אל פתח ביתה,

פן תיתן לאחרים הודיך ושנותיך לאכזרי,

פן ישבעו זרים כוחיך בעצביך בבית נוכרי,

ונהמת באחריתך

ככלות בשרך ושאריך,

ואמרת

איך שנאתי מוסר,

ותוכחת נאץ ליבי,

ולא שמעתי בקול מוריי,

ולמלמדיי לא הטעתי אוזני,

כמעט הייתי בכל רע,

בתוך קהל ועדה,

שתי מים מבוריך ונוזלים מתוך באריך.

לעניות דעתי נראה כוונת הכתובים, אומר ביצחק פרחי,

כי ידוע גודל רחמנותו התברך על נפש האדם,

שאפילו הרבה לחתו,

ידו פתוחה לקבל שווים.

ואפילו שהחוכמה והנבואה הפליגו

בעונש החוטא,

כמו שאמרו ריבותינו זיכרונו לברכה,

שאלו לה חוכמה,

חוטא מה עונשו,

מה השיבה?

חטאים תרדף רעה.

שאלו לנבואה,

אמרה הנפש החוטאת היא תמות.

שאלו לה תורה,

אמרה יביא קורבן ויתכפר, זה רק בשוגג.

שאלו לה קדוש ברוך הוא,

אמר יעשה תשובה ויתכפר.

מכאן רואים גודל חסדו יתברך.

מקל על החוטא,

שלא יצטרך אפילו להביא קורבן.

ולעולם שערי תשובה פתוחים.

זולת על אלישע אחר,

שיצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

ואף על זה,

פירש הרב אליהו הכהן,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שאדרבה, גם מה שהוא שמע

זה היה לעורר אותו שישוב בתשובה.

שאם לא כן,

למה צריך בת קול?

אם לא היו רוצים לקבלו בתשובה?

אפילו שהוא היה מרבה בתשובה,

לא יקבלו.

האם ייתכן?

אין עמד די שרצו מן השמיים לעורר אותו שישוב בתשובה?

על דרך מה שאמרו ריבותינו, זיכרונו לברכה, על הפסוק

שאמר הקדוש ברוך הוא משה רבנו, ועתה הניחה לי.

אז מה הבין משה?

שהוא תופס אותו, את הקדוש ברוך הוא, יש בידו למנוע.

שאומר הניחה לי.

אז מה בא ללמד?

אל תניח לי.

שאומרים לו שכולם יתקבלו בתשובה חוץ מאחר,

זה בשביל לעורר אותו.

וגם אם יאמר לך בעל הבית, צא,

לא יוצא.

כל שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, אם הוא אומר לך צא, אל תצא.

אם אומר לך בעל הבית, הקדוש ברוך הוא צא ממחיצתי,

אל תצא, תעזור בתשובה.

התשובה היא כנגד הכל.

וזה מה שפרש הרב.

כוונת ריבותינו זכרוננו בפסחים פ״ו.

פ״ו.

כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא.

והוא כי בעל הבית, הקדוש ברוך הוא אומר,

כל מה שאומר לך שתעשה מצוות ומעשים טובים, עשה חוץ מצא.

אם יאמר לך צא ממחיצתי,

אני לא מקבל אותך בתשובה.

כמו בן אישה אחר, לא תשמע לזה.

אדרבה, זה רק לעורר אותך שתשוב בתשובה.

מה ניחה לי?

אמנם אחר שישוב בתשובה,

כמה צריך להתרחק האדם הרחק עם תחווה קשת

מעצת יצרו הרע

שלא יפול עוד ברשתו.

כי ידוע כי העובר עבירה בשנה בה נעשה לו כהיתר.

אחר כך קשה עליו התשובה.

וידוע כי בעוונותינו רבים,

כיוון שאדם עבר עבירה,

ובא האדם והוכיח אותו על פניו,

ואומר לו, חזור בך,

כי לא זו הדרך אשר בחר בו השם.

למה תתאם את דרך הישר והטוב,

ותלך בדרכי החושך?

ואם כן, שובה ישראל עד אדוני אלוהיך,

וכיוצא מזה תוכחות מוסר.

אם קיבל ממנו,

וחזר בתשובה,

אשרה ואשרה חלקו.

כי פדה את נפשו מרדת שחד.

אם חס ושלום,

לא הייתה אוזן לשמוע בקול המוכיח,

אז כל המצוות

והמעשים הטובים

אשר יש לו,

הולכים למוכיח.

בעבירות שיש למוכיח,

הולכים אל הנוכח,

שלא קיבל התוכחת, וכך היא המידע.

שמעתם?

כמה פרנוס זה?

יש למי שמוכיח את חברו?

הוא לא רוצה לקבל?

מפסיד

הנוכח זה שהוכיח אותו.

את כל הזכויות שלו אצלו.

וגם לוקח את כל העבירות.

אז הסברנו פעם

שהארי הקדוש

אומר

על הפסוק

הוכיח תוכיח את עמיתך

ולא תישא עליו חטא.

מה זה אומר?

לכל בן אדם יש חלק בגן עדן וחלק בגיהינום. זכה,

נוטל חלקו בגן עדן וחלקו בגיהינום לרשעים.

אם זה הפוך,

הפוך.

ואז מה קורה?

מי זוכה?

מי זוכה? מי מקבל את הגן עדן?

מי?

אתה הולך ומוכיח עכשיו את הבן אדם.

הוא אומר לו, תחזור בתשובה, יהיה לך גן עדן.

מגיע לך גן עדן.

לכל בן אדם יש חלק בגן עדן.

בוא, תיקח את החלק שלך בגן עדן.

למה אתה צריך לקחת את החלק שלך בגיהינום?

לא רוצה.

לא רוצה.

לא רוצה, לא צריך.

אז הוא מפקיר את הגן עדן.

מי זוכה?

מי שרצה לתת לו את הגן עדן.

הוא רוצה גיהינום, אין בעיה, קח גם את שלי.

אז זאת אומרת,

אומר הארי הקדוש,

אומר הארי הקדוש,

אומר, הוכיח תוכיח את עמיתיך,

אתה צריך להוכיח אותו באמת על מנת שיקבל את הגן עדן, ולא על מנת שתישא עליו חטא,

שתעביר לו את העמונות שלך ותיקח לו את הגן עדן.

ההוכחה צריכה להיות באמת בשביל שהוא יזכה.

אז פעם בהרצאה אחת

היה מישהו שאמר לי,

אתה יודע למה אני לא חוזר בתשובה?

פשוט שלא יהיה לך גן עדן.

אני יודע, אתה רוצה שאני אחזור בתשובה,

ובזכות זה אתה תקבל גן עדן, שעזרת אותי בתשובה.

אז אני לא אחוזר בתשובה.

אמרתי לו, טמבה,

לא רק שאני אקבל גן עדן, אלא אני אקבל גן עדן שלך,

ואתה תקבל את הגיהינום שלי.

כי אם אתה לא מקבל, זה עוד יותר גרוע.

אם תקבל, זה נכון, אני אקבל גרעדן.

אבל גם אתה.

אבל אם לא תעשה,

אתה תקבל הגהנום של שנינו,

ואני גרעדן של שנינו.

איי, איי, איי, איי.

אמנם

אם אין שום אדם מוכיח אותו על מעשיו הרעים,

אז כל המצוות והמעשים טובים שטרח ויגע

תופס אותם הסטרה האחרה למקום הקליפה.

השם יצילנו.

מעתה זה כוונת הכתובים.

בעתה ואני עם שמעו לי.

רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא אומר שמעו לי.

בעתה ואני עם שמעו לי.

שמעו לי.

לי תשמעו.

לא תצטרכו לשמוע דברי החוכמה בנבואה שאחד אומר שחטאים תרדף רעה,

ואחד אומר, הנפש החוטאתי תמות. אל תשמעו להם, תשמעו לי.

תשמעו לי.

מה אני אמרתי?

עשה תשובה ותכפר.

לכן אומר,

מעתה ואני משמעו לי.

אמנם אם אני אומר לכם אל תשובו בתשובה,

אני לא מקבל אתכם, כמו אליש האחר, אל תשמעו לי.

לכן זה אומר, ועתה?

מה זה ועתה?

אין עתה אלא תשובה.

רוצה לומר,

לעניין תשובה שמעו לי.

ועתה?

עניין התשובה?

ועתה ואני שמעו לי. בעניין התשובה תשמעו לי.

ואל תעשו רומי עם רפי.

רוצה לומר,

אם אני אומר לכם אל

תעשו תשובה, אני לא רוצה לקבל אתכם.

אל תעשו רומי עם רפי.

לא אל תסורו, אל, אם אני אגיד לכם אל,

תסורו ממרפי,

תעשו תשובה.

לא לשמוע שאני אומר שאני לא רוצה אתכם.

כי שערי תשובה פתוחים,

ואחרי שתעשו תשובה,

הרחק מעליה דרכך.

רוצה לומר על יצר הרעש ונמשל לי יונה,

ואל תקרב אל פתח ביתה,

וצריך הרחקה יתרה,

ואל תקרב אל פתח ביתה.

ועכשיו הוא מפרש את ההפסד.

פן תיתן לאחר עם הודיך ושנותיך לאכזרי.

כל הוד המצוות והמעשים הטובים שעשית ילכו לסטרא אחריו.

וגם כל מה ששנית בתורה, הכל ילך לאיבוד.

וכל זה אם לא היה לך מוכיח.

אבל אם היה לך מוכיח,

כמה שווה מוכיח, כמה שווה מוכיח.

אם היה לך מוכיח,

ואתה לא יטה את האוזן לקבל דבריו,

אז הוא המוכיח, לוקח ממך כל המצוות

וכל המעשים הטובים שטרחת ויגעת.

וזה מה שאמרו,

פן ישבעו זרים כוחיך ועצביך בבית נוכרי ונאמת באחריתך בכלות בשרך ושאריך.

והוא,

כי רשע

עוונותיו חקוקים לו על עצמותיו.

וכמו כן הצדיק,

זכויותיו חקוקים לו על עצמותיו.

ואם כן הרשע,

זה שלא שמע לכל המוכיחים,

סובל כמה צער ממשפטים קשים.

ועדיין בשרו על אביכאב,

ואומר בליבו,

מתי יכלה הבשר מעליו יתגלו העצמות היבשות?

וייראו זכויותיו לעין כול.

ואז אנוח מכל זה הצער.

והוא לא יודע כי במקום זכויות

ימצא חבילות חבילות של עבירות

אשר לא טרח ולא יגע בהן כלל.

והוא חושב שיכלה בשרו.

זהו, ואז יראו את המצוות שהיו לו. הוא לא יודע שיראו רק את העוונות. איזה עוונות?

עוונות שלו ועוונות של המוכיח שהוא לקח.

מאיפה נהיו לו עוונות על העצמות?

מן המוכיחים שאיסרו אותו

ולא שמע עליהם.

ועל זה אפילו כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

וכן ברשעים, כי גם האדם המוכיח,

אבל אם הוא מוכיח והוא צדיק,

אז מאיפה יש לו עוונות?

כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. יש לו משהו,

ואם יש לו משהו זה נדבק אליו.

וכן ברשעים,

אי אפשר שיהיה רשע גמור בלי שום לחלוחית של מצווה,

אבל באופן זה יכול להיות

כי אם האדם אינו מקבל מוסר מן המוכיח,

המוכיח נעשה כולו טוב והרשע נעשה כולו רע.

אז אני צריך להיות מאושר, נכון?

אני גם מוכיח,

ומי שלא שומע לי עושה טובה,

לוקח לי את כל העוונות.

כל יום אני מתנקה, כל יום, כל יום.

מחוץ מזה יש לי את האוהבים שסיפרנו עליהם אתמול.

אני מסודר, בעזרת השם, מסודר.

וזה מה שאמרו, ונאמת באחריתך,

בכלות בשרך ושאריך,

שאז ימצא עצמו ריק ממצוות ומלא מעבירות.

ואמרת, איך שנאתי מוסר?

כל זה בא לי מחמת שלא שמעתי לקול מוריי,

ולמלמדיי לא התתי אוזני.

כמעט הייתי בכל רע,

בתוך קהל ועדה.

אם אדם אחד

יאסור יסרני ולא התתי אוזני,

הוא לקח את מצוותיי וזכויותיי,

ונתני כל עוונותיו.

ואם אחר כך סיגלתי מצוות ומעשים טובים,

ואחר כך בא אדם אחד,

והוכיחני ולא קיבלתי ממנו,

הוא גם לקח לי את כל הטוב שבי ונתני את הרע שבו.

וכן, על זה הדרך.

ועל זה קפל הפסוק ואמר,

ואמרת, איך שנאתי מוסר?

מתוכחת נאץ ליבי,

ולא שמעתי בקול מוריי,

ולמלמדיי לא התתי אוזני.

ועל זה כמעט הייתי בכל רע, בתוך קהל ועדה.

רוצה לומר, מצד כל המוכיחים

שהוכיחו אותי ולא קיבלתי מהם.

אז מה העצה שנותן לנו?

שתי מים מבורך ונוזלים מתוך באריך.

כי אין לך תיקון גדול לזה כדי שיפתח

לב האדם לשוב בתשובה רק על ידי עסק התורה.

וכן, תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה,

השיבנו אבינו על תורתך,

ואחר כך, וחזירנו בתשובה שלמה לפניך.

נמצא שעל ידי עסק התורה יבוא האדם לשוב בתשובה.

והעיקר הוא שיחדש חידושים בתורה,

שישבר את כוח הקליפה.

אבל בתהילה צריך עסק התורה שיפתחו מעייני שכלו.

אחר כך יחדש,

כפי אשר תשיג ידו.

ידוע כי בור

הוא שאינו נובע,

אלא יש בו מים מכונסים.

אבל באר

הוא באר מים חיים,

נובע מעצמו.

זה מה שאמר בתהילה.

שתי מים מבורך.

דהיינו, לעסוק בתורה.

ואין לך אלא משהו. עיניך רעות, כתוב בספר.

ואחר כך, ונוזלים מתוך באריך.

לחדש חידושים

כמעיין המתגבר.

וזוהי תרופה לכל חולי ולכל מכה.

ככתוב במשלה ד'.

כי חיים הם למוצאיהם

ולכל בשרו מרפא.

ובלבד

שיהיה לשם שמיים

בלי שום פנייה זרה, חס ושלום.

כי אם יש חלילה

איזה פנייה זרה,

אדרבא נותן כוח לחיצונים.

ושיהיה לשם שמיים,

משבר כוח הקליפות

ונותן כוח לקדושה.

וראיתי בספר עמודי השבעה,

מביא הקדמה מפוארה.

שאם האדם כותב בספר

כל מה שמחדש,

נחשב לו כאילו הקריב כל הקורבנות.

ובזה פירש הרב

פסוקי איוב.

מי ייתן אפוא ויכתבון מילאי.

מי ייתן בספר ויוחקו.

בואו כי מה שנתייסר איוב

בכל האיסורים הקשים מפני שכל קורבנותיו עולות

ואין לסטרא אחרה חלק בזה כלל.

אז על זה מצא מקום השטן לקטרג עליו ועשה מה שעשה.

וכשידע איוב שהאיסורים באו לו מהטעם הזה,

התחיל צובח ואומר יואו יואו יואו יואו ולא טוב לי להיות כותב על ספר.

כל מה שהייתי מחדש

בזה נחשב לי כאילו קרבתי כל הקורבנות

ולא הייתי מגרה את השטן בי.

לכן אמר מי ייתן אפוא ויכתבון מילאי. מי ייתן בספר ויוחקו.

בזה הייתי ניצול מן האיסורים.

עד כאן דבריו דברי פי חכם חן.

פירוש נפלא ומדהים.

בגלל שהוא היה מקריב עולות

ואין בזה שום חלק.

לסטרא אחריו.

אז לכן הוא התגרה בו.

אז הוא אמר אבל אפשר עצה אחרת.

אם כותבים חידושי תורה זה כמו קורבנות.

ואז הוא לא יכול

לפגוע בי.

כי זה לא קורבן ממש אבל זה עולה כנגד קורבן.

אז לא היה מתגרה בי.

ולא הייתי סובל ייסורים.

על פי זה אמרתי

רבי יצחק פרחי

כוונת הכתוב בתהילים. זבח ומנחה לא חפצת.

אוזניים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת.

אז אמרתי

הנה באתי במגילת ספר כתוב עליי.

ואחרי כותבי

את הדבר הזה כבר אמרו לי שכדמוני שרים המפרשים זיכרונם רחב.

אבל על פי זה נראה לעניות דעתי כוונת הכתוב בישעי יום ד'.

זה יאמר לאדוניי אני

וזה יקרא בשם יעקב

וזה יכתוב ידו לאדוניי ובשם ישראל יכנה.

הקדוש ברוך הוא אמר

יעשה תשובה ויתכפר.

בתורה אמרה יביא קורבן ויתכפר.

אמנם עכשיו שאין לנו מקדש לא קורבן ולא כהן

אז התיקון הוא שיקרא בתורת הקורבנות.

כמו שאמרו ריבותינו במנחות כוף יוד

כל הקורא בתורת עולם עלה עליו כאילו הקריב עולה.

אבל יש עוד תיקון אחר

שיכתוב כל מה שמחדש

וזה נחשב לו כאילו הקריב כל הקורבנות.

יש בני אדם שעושים כסברת הקדוש ברוך הוא לעשות תשובה

ויש בני אדם שקוראים בתורת הקורבנות שזה נחשב להם כאילו הקריבו קורבנות

ויש בני אדם שמעלים על ספר לכתוב כל מה שמחדשים

ועל זה אמר. זה אומר לאדוניי אני.

רוצה לומר שהוא עושה

כמו הסברה של הקדוש ברוך הוא ועושה תשובה

וזה יקרא בשם יעקב

רוצה לומר זה קורה בתורה שהיא מכונה בשם יעקב

כמו שכתוב מורש הקהילת יעקב

וזה יכתוב ידו

רוצה לומר שכותב על ספר כל מה שמחדש

ועל זה אמר יכתוב ידו לאדוניי

הכוונה רוצה לומר שזה יהיה לשם שמיים דווקא

וכיוון שעושה אחד מאלו

הוא שם ישראל יכנה

שהוא שם חשוב

ועל ידי שעושה אחד מאלו זוכה להיות נקרא בשם ישראל

מדהים הפירוש הזה

ומעלת רבני זמיר

השם עליהם יחיו מצאו סמך להקדמה זו

ממה שתרגם התרגום על זה הפסוק

וזה יכתוב ידו

ודין יקרב קרבנה

מפורש

התרג'ום אומר במפורש

וזה יכתוב ידו

ודין יקרב קרבנה

זאת אומרת זה עולה לו כקרבן

כתיבת ידו

זה נקרא שהוא מקריב קרבן

מה מתוק מדבש רבנה הזמיר

וכל שכן אם יעשה את כל השלושה

גם תשובה גם יקרא את תורת הקרבנות וגם יכתוב חידושים אין למעלה ממנו

ובלבד

שחידושיו שמחדש יהיו לשם שמיים על פי הקדמות אמיתיות

ולא חס ושלום דרשות של דופי

וחס ושלום

לא יערב לו להם שקר

דהיינו שהוא מתכבד בתורת חברו

כן זה מה שאמר עליי אמרמי

אמרמי ערממי

שאמר אין גזל בדברי תורה

כתוב לא יערב לו להם שקר

להתכבד בתורת חברו

ראה או שמע מפי אחרים איזה דבר תורה או חידוש נאה

והוא הולך ומתפאר במה שלא טרח ולא יגע זה גזל גמור

ועונשו גדול רחמנא לצלנו

כל המרצים החדשים משתמשים במה שאמרתי

רק משנים את הסיפור ככה אם אמרתי רוקח אמר רופא

אם אמרתי בית אמר דירה

הם אמרתי את זה מחליפים קצת

בשביל שיחשב שהם אמרו

גזלנים

ויש גוזל את חברו בטהרה

בדרך משל

אם שמע מחברו איזה חידוש נאה

אז הוא הוסיף עליו איזה גרגיר

או להפך המעיט איזה גרגיר

ואז הוא אומר איזה דבר

ובא חבריו והוסיף עליו איזה דבר

ועל כל פנים הוא כותב אותו על פנקסו

בין משחידש הוא בין משחידש חברו כותב הכל על שמו

כאילו שהכל נהיה בדברו

שהכל נהיה בדברו זה הכל שלו

הכל זה דברים שלו

לא זו דרך הישר

כי צריך לומר דבר בשם אומרו

אפילו יהיה פרפרת כלשהו

באופן שהם יהיה איזה חידוש

בינו ובין חברו

זה יכתוב ידו חלקו וחלק חברו על שמו

וזה אפשר כוונת שלמה המלך עליו השלום

שתהא מים מבוריך כמו שאמרנו

עד שיפוצו מעיינותיך חוצה

ברחובות פלגי מים

רוצה לומר שיצאת טבעך בעולם

מכל החידושים שחידשת

אמנם אני מזהיר אותך

יהיו לך לבדיך

ואין לזרים איתך

שזה יהיה חידושים רק שלך ולא של זרים

לשים אותם איתך שלך כאילו

זאת אומרת

אתה כותב אותם על שמך

אל תערבב חלק אחרים

אלא צריך שיומר בשם אומרו

כדי להביא גאולה לעולם

ומברך אותנו שוב רבי יצחק פרחי

השם יזכנו בקרוב

אמן כן יהי רצון להביא את הגאולה לכולם אמן ואמן