מתי נמנעת התשובה? ולמה? ומה העצה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

הרב: נציב יום, משפחת אהיו והילדים יזכו לחזרה בתשובה שלימה, בריאות הנפש והגוף, שמחה ויראת שמים אמן ואמן ואמן.

קהל: אמן.

הרב: הבורא הוא מקור הטוב ומקור החסד, והוא גם מקור הדין ומקור המשפט. פעמים מידת הדין מחייבת שלא תהיה לאדם בחירה, אך רק אם כבר התרו בו פעמים רבות ולא חזר בתשובה. הכרעת הבחירה שקולה ביד האדם, רק קודם החטא דווקא. זאת אומרת לפני שאדם חטא, בידו הבחירה להכריע לכאן או לכאן, לעשות מצווה או לעשות עבירה, מתי זה קיים בידו? קודם החטא. אבל אחר החטא אין הבחירה שקולה בידו. 

על זה אמרו חכמים באבות פרק רביעי משנה ב': "עבירה גוררת עבירה" אחרי שאדם עשה עבירה כבר היא גוררת בעקבותיה עוד עבירה, גם כשעושה מצווה היא גוררת מצווה. אבל צריך לדעת, שיש מקרים בודדים, שאין משפט הבחירה כלל ביד האדם שהתגבר ויכניע את התאווה והחמדה הבוערות כאש בקרבו, אלא הרשות נתונה ביד יצרו הרע, שיגרה באדם את התאווה והחמדה כחפצו וכרצונו, יותר ויותר ממה ששייך לפי חוקי הטבע. זאת אומרת יצרו בוער בקרבו, וכן הרבה יותר מאשר כוחו של אדם לעמוד בזה, דהיינו להתנגד, ואדם מסור בידו של יצרו והוא עושה בעל כורחו את רצון יצרו נגד רצון יוצרו.

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ו' זה לשונו: "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שייתן הדין לפני דיין האמת, שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה" לפיכך כתוב בתורה (שמות ד, כא) "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ (פרעה)" לפי שחטא מעצמו והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר (שמות א, י): "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את ליבו, כדי להודיע לבאי עולם שבזמן הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה כרצונו" אתה התחלת, הגזמת? אתה נמסר ביד יצרך, ונמנעת התשובה, אין לו כוח גם אם רוצה נגד יצרו.

והמקור של הרמב"ם ממה שאמרו במדרש רבה, בשמות פרשה יג' פסקה ג': "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" (שמות י, א) 

אמר ר' יוחנן: "מכאן פתחון פה למינים לומר: "לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ"

 המינים יבואו יפתחו את הפה ויגידו: "מה אתה רוצה? פרעה רצה לחזור בתשובה, מנעו ממנו את התשובה, אז הוא לא יכול לחזור בתשובה, אז מה יועיל שאתה אומר לו: 'תחזור בתשובה!' ?", 

יש להם לכאורה פתחון פה למינים, 

אמר לו רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: "ייסתם פיהם של המינים, אלא (משלי ג, לד): "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ", מי שהולך בדרך ליצות, מי שהוא רשע, אז הקב"ה גם כן הולך אתו בדרך שלו, אז הוּא יָלִיץ לו גם, שהקב"ה מתרה בו באדם, פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל ליבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כוון ששיגר הקב"ה חמש פעמים את משה רבינו אליו להתרות בו, ולא השגיח על דבריו, 

אמר לו הקב"ה: "אתה הקשית עורפך והכבדת את ליבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך! זה שכתוב "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ". 

אבל חכמי המוסר אומרים: שגם פה לא נסגרה הדלת לגמרי, לא נסגרה לגמרי, למרות שהקב"ה נועל, נועל בפניו את התשובה, אבל זה כמו אחד שנעלו לו את הדלת, הוא נעול, הוא לא יכול לצאת, אבל אם הוא ישבור את המנעול הוא יכול לצאת, אבל צריך כוחות מיוחדים, בשביל לשבור את הדלת. 

והכוונה היא שהנה הבורא יתברך שמו, הוא מקור הטוב ומקור החסד, מצד אחד. כמו שכתוב בתהילים קמה,ט: "טוֹב השם לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" ואומר שם גם (תהלים לד, ט): "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב השם" אבל הוא גם מקור הדין, ומקור המשפט מצד שני. כמו שנאמר גם בתהילים (לז, כח): "השם אֹהֵב מִשְׁפָּט" ובמשלי כתוב (כט, ד): "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ" וזה הדרו ותפארתו יתברך שמו, והנהגת הטוב והנהגת החסד במקומם הראוי, והנהגת המשפט והנהגת הדין במקומם הראוי. וזה ודאי כי התאווה הנמשכת מצד מידת החסד ואשר מטרתה שבני האדם יזכו באמצעות ההתגברות עליה, אל חיי העולם הבא.

יש חסד, והחסד נותן שתהיה תאווה לאדם, איזה חסד יש בזה, החסד זה שתוכל להתגבר, ועל ידי זה לא תהיה אוכל חינם, ואז תקבל את הזכות לחיי העולם הבא בזכות מעשיך. זה שנותנים לך את האפשרות להתגבר זה חסד, כל זה נמדד בכלי מידה כאלה, שאדם יוכל להתנגד לזה, וכך הוא יזכה לחיי העולם הבא, ואין רשות ליצר הרע לגרות באדם את התאווה החומרית, יותר ממה שבכח האדם לסבול. זאת אומרת בכל פיתוי של יצר הרע אדם יכול להתגבר, כל פיתוי. אבל יש תאווה שהיא נמשכת לא מצד החסד, היא נמשכת כבר מצד מידת הדין, והמטרה שלה שתתרבה באדם טומאה על טומאתו, ושידבק בחטא הזה עד יום מותו. כדי שימות ויאבד בחטאיו החמורים אשר עשה אותם מרצונו ובדעתו, כמו פרעה.

אתה ממאן, נותנים לך התראה, נותנים לך מכה, נותנים לך התראה, נותנים לך מכה, נותנים לך התראה, נותנים לך מכה, 

ואתה ממשיך לומר (שמות ה, ב): "מִי השם אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" אז אתה גיבור ג'אבר אה, אין בעיה, זאת הדרך שבחרת, 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין בו, הבא להיטמא פותחין לו', מוסיפים טומאה על טומאתו כפי רצונו, ואז הוא כבר לא יכול לעמוד מול יצרו. זה הדרך שבחרת. במצב כזה הרשות נתונה ליצר הרע, שמגרה את התאווה החומרית בכל אחד ואחד,ומוציא אותו מן הכוח אל הפועל והוא גם הממונה לזה, לגרות באדם את התאווה החומרית כחפצו וכרצונו הרבה יותר מיכולת האדם לעמוד כנגדו, והאדם שכבר מסור בידו, אין לו משפט הבחירה להתגבר על יצרו הרע, הבוער כאש בקרבו להכניעו, ואי אפשר לאדם זה לאזור כוחו ואונו לעמוד מנגד התאווה המאוסה ולכבוש אותה.

יש כמה שפנו אלי שיש להם את העבירה המפורסמת שהם לא יכולים להתגבר עליה, הם מתביישים הם בוכים, הם עושים הכל וזה לא הולך, כבר שנים! 

איך אתם רוצים לצאת מזה אם אתם הגברתם את הטומאה מרצון??? 

אז מי שמגביר מעצמו, השם מוסיף לו את הטומאה על הטומאה שהוא לא יכול להתגבר זה מצד הדין כבר, הדין נותן, לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש ולא ארבע, זה חמישים וחמש מאות ואלף פעם נו, אז מה אתה רוצה? 

אבל יש פה עצה! אם הם ירצו להשתמש בה יוכלו להיגמל, לא ישתמשו בה, לאבדון. העצה היחידה למי אשר אין משפט הבחירה בידו כבר, הוא לא יכול להתגבר על יצרו מרוב טומאה על טומאתו, זה רק תפילה בלבד. 

עיקר התפילה יהיה: "שהקב"ה יתנהג עמו שוב במידת החסד, ושמידת החסד תכבוש את מידת הדין!". 

עוד כתב הרמב"ם בהלכות תשובה שם וזה לשונו: "וכן ישראל בימי אליהו, לפי שהרבו לפשוע מנע מאותם המרבים לפשוע תשובה שנאמר במלכים-א יח,לז: "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" כלומר מנעת מהם התשובה, נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודת כוכבים ומזלות, אלא כולם חטאו מעצמם וכולם נתחייבו למנוע את התשובה. 

כעניין זה שואלים הצדיקים והנביאים בתפילתם מאת השם לעוזרם על האמת, כמו שאמר דוד מלכנו בתהילים פו,יא: "הוֹרֵנִי השם דַּרְכֶּךָ" כלומר, אל ימנעוני חטאי את דרך האמת שממנה אדע דרכך בייחוד שמך, וכן זה שאמר (תהלים נא, יד): "וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי", כלומר, תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעי מתשובה, אלא תהיה הרשות בידי, עד שאחזור, ואבין ואדע דרך האמת. זאת אומרת הצדיקים והחסידים ביותר. רגל רביעית במרכבה, מתחנן להשם שהחטאים לא יכריעו באופן הזה שלמדנו, אלא שיוכל לכוון לדרך האמת ולעשות תשובה אמתית. על חטא אחד, ש'כל האומר: 'דוד חטא' - אינו אלא טועה!', על חטא אחד, כל ימיו הוא שפך דמעות כנחלים, נהרות, "בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה" (תהלים ו, ז) לא יכול היה להרגע מזה, בגלל חילול השם שיצא מהמעשה, לא מעצם המעשה. 

אז עכשיו מובן, אנשים שאוכלים נבלות וטרפות וקראים לזה 'כשר' כי יש חותמת, בעיה להדביק חותמת? יש חמש חותמות לפעמים על השקית, אז מוסיפים טומאה על טומאתם, איך הם יצאו מזה? איך הם יצאו מזה?? 'עבירה גוררת עבירה', אלא מסורים ביד יצרם ובשביל שהם יתגברו, צריך סיעתא דשמיא גדולה אחרי בכיות ואחרי באמת באמת תפילות כמו שצריך, אחרת זה לא. 

ואתם חושבים שאלה שכבר רוצים לצאת מזה, אז יצר הרע מניח להם, אם הוא כבר לא מצליח עליהם כי ברחו לו, אז הוא פועל דרך הבעל, או דרך האישה, או דרך הילדים, שהם לא מוכנים, או דרך האימא: 

"מה? אתה לא אוכל אצלי?!..."

ודרך הסבתא, ודרך הדודה אהיה!... כמה הוא מגייס חיילים מסביב, שימנעו ויפריעו, למה? כבר היה לו קורבן ביד, הולך לטבוח אותו, במקום שהוא יטבח פרות וכבשים, הוא רוצה לטבוח אותו, והוא ברח לו. אז בודדים מצליחים אבל עדיין יש להם מלחמות, היצר לא בא כבר ישירות אליו, מסביב...

מבואר בדבריו הקדושים של דוד מלכנו, שהעצה היחידה שיש לאדם, אשר משפט הבחירה נשלל ממנו ואין בידו להתגבר להכניע את יצרו הרע, מאחר שהוא חטא מרצונו ומדעתו באחד מן החטאים החמורים או הרבה חטאים, הרי העצה היעוצה שנותרה לו היא התפילה בלבד, 

שיפנה לבורא בתפילה ובתחנונים ויפציר בו: "שיסיר ויבטל ממנו את הגזירה הרעה ויוציא אותו מהרשת, שיצרו הרע פרש לצוד אותו, ושהוא כבר מסור בידו, ושתחזור ותהא בידו הבחירה להתגבר על יצרו ולהכניעו!". 

דהיינו שיחזור הקב"ה להנהיג אותו במידת החסד לא במידת הדין. וזוהי תפילת דוד מלכנו "הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי" כלומר, תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני בתשובה. וכוונת התפילה נזכרת היא בהיות שאותה גזירה רעה שאדם נמסר ביד יצרו, היא נמשכת מצד מידת הדין, לכן הוא פונה לבורא בתפילה ותחנונים שיתנהג עמו במידת הנדיבות לפנים משורת הדין, ומצד מידת הנדיבות יתיר אותו מרשת יצרו שהוא היה מסור בידו, ואז תחזור בידו הבחירה להתגבר על יצרו ולהכניעו, 

כתפילת רבי ישמעאל כהן גדול הנזכרת בגמרא בברכות ז' "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך. ותתנהג עם בניך במידת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין" זאת תפילתו של ר' ישמעאל כהן גדול אז זה המצב היחידי שיכול האדם להיוושע, להרבות בתפילה ובתחנונים לפני הבורא שיחלץ אותו ממידת הדין, יעביר אותו למידת החסד והנדיבות כדי שבאמת יוכל מעתה לחזור בו ולהתמודד מול יצרו, הוא לא יניח לו יצרו, אבל כבר יהיה לו את האפשרות שוב, כמו לפני החטא והשיקול שעומד לפניו להכריע ולנצח אותו. אם לא? הוא נעול! הוא לא יוכל נגד יצרו, כי הוא מסור כבר דרך מידת הדין, זה כבר סיפור אחר, זה טומאה על טומאה ואז הוא לא מבין כאילו, 

'אני רוצה לחזור בתשובה, אני בוכה, אני זה, זה לא מספיק...', 

אם אתה עדיין לא מצליח, ואתה אומר 'שהוא גדול וחזק ממך!' ואתה לא יכול ואתה עומד ואתה בוכה ולא רוצה לעשות עבירות, ואתה לא יכול, אתה כבר מסור בידו, אז אין מה לעשות, אז צריך חביבי תפילות, בכיות, תעניות, צדקות, כל מה שרק אפשר, אבל באמת ובתמים, ואז אתה יכול להיפטר ממידת הדין, והשם יעביר אותך למידת החסד שוב. כי טוֹב השם לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. אמן.

קהל: אמן.