טוב מאד אלו יסורין | הרב אמנון יצחק שליט"א

הרב: נציב יום, לזכות אורי וחבצלת סעד ובני משפחותיהם החיים והנפטרים, חזרה בתשובה שלימה לכל עמו ישראל ולעילוי נשמת כל הנפטרים מעם ישראל, תהא נפשם צרורה בצרור החיים אמן ואמן.

קהל: אמן.

הרב: כתוב בבראשית א לא: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" ואמרו במדרש רבה בראשית פרשה ט' פסקה ח': "אמר רב הונא: "הִנֵּה טוֹב מְאֹד זו מידת הטוב, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זו מידת יסורין!" וכי מידת יסורין טובה מאד? תמיהה! אלא שעל ידי היסורין הבריאות באים לחיי העולם הבא! וכן שלמה אומר במשלי ו כג "וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" אמרת צא וראה איזוהי דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא? הווי אומר זו מידת יסורין! 

הכוונה היא שהעולם הזה הוא גשמי, העולם הבא רוחני, אי אפשר שיזכה האדם לחיי העולם הבא אלא אם הוא רוחני ונשמתו צריכה להיות מיצורי העולם הבא, והיא גוברת ושולטת בקרבו, אך אם גופו שהוא מיצורי העולם הזה, גובר ושולט בקרבו, אז הקב"ה מייסר אותו ברוב רחמיו וחסדיו בייסורים, ובזה מסיר ממנו את הפחיתות והזוהמה הנמשכת מצד החומר הגס והעכור ועל ידי זה מתגברת הנשמה הרוחנית, ואז הוא זוכה לחיי העולם הבא! פעמים נמשך הדבר הזה מצד העוונות המבדילים בינו לבין הקב"ה, כמו שנאמר בישעיה נט ב "כִּי אִם עֲוֹינֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" זוהי הכוונה בברכות ה: 'יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם!' 

ועוד אמרו שם: "אמר ר' זעירא: "הִנֵּה טוֹב מְאֹד - זה גן עדן, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - זה גיהנום" וכי אפשר שגיהנום זה טוֹב מְאֹד? משל למלך שהיה לו פרדס הכניס לתוכו פועלים ובנה אוצר על פתחו, אמר: "כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס, יכנס לאוצרו!" כל מי שהוא כשר יכנס במלאכת הפרדס, יכנס לאוצרו, כל מי שאינו מתקשר במלאכת הפרדס, אל יכנס לאוצרו, כך כל מי שהוא מסגל לעצמו מצוות ומעשים טובים - הרי גן עדן, כל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים - הרי גיהנום! המפרשים פירשו: הגיהנום טוֹב מְאֹד כוון שמפני מוראה של גיהנום בני אדם הולכים בדרך הטובה וכך נמנעים מלחטוא. 

אבל השייכות בין המשל לנמשל קצת קשה: הרי אם אינו מסגל מצוות ומעשים טובים הוא נענש בכפלים; מצד אחד הוא נענש שהוא לא נכנס לגן עדן, מצד שני הוא נענש שהוא יורד שאולה לגהינום, אבל אם אינו מתכשר במלאכת הפרדס - בוודאי אמת הדבר שהוא לא נכנס באוצר המלך, אבל הוא גם לא נהרג, אז במה זה דומה המשל והנמשל? וכבר דקדקו בזה מפרשי המדרש, הנראה בזה: שהנה העולם הזה הוא תקופת הזריעה, העולם הבא הוא תקופת הקצירה, כמו שנאמר בהושע י יב "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד" ואמרו במסכת שמחות זוטרתי לר' חייא פרק ב': 'העולם הזה דומה לחורף והעולם הבא לקיץ; אם אדם חורש וזורע בחורף - יש לו מה לקצור בקיץ! ואם אין אדם חורש וזורע בחורף - אין לו מה לקצור בקיץ שנאמר (משלי כ ד): "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ" לפיכך "וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן" 

והנה התקופה של הזריעה היא התקופה אשר התבואה עדיין בכוח בלבד, בתקופת הקצירה התבואה כבר בפועל, כי אין האדם קוצר את שדהו אלא כאשר כבר נגמרה צמיחת התבואה, והנה האדם אשר זרע את שדהו שעורים והוא מתחרט, רוצה לזרוע חיטים, הרי הוא עוקר מן השדה את כל שורשי השעורים וזורע בו חיטים, ואת זה הוא יכול לעשות רק בתקופת הזריעה, אבל אחר תקופת הזריעה כבר לא תועיל לו החרטה שהוא מתחרט שעשה שעורים ורוצה חיטים... מאחר שהפסיד את תקופת הזריעה! זה ההבדל בין העולם הזה והעולם הבא.

העולם הזה - תקופת הזריעה, אם חטא אדם אפילו הרבה בחטא ופשע, עדיין בידו להתחרט עליהם פה! ולעקור שורשן מקרבו על ידי תשובה וחרטה, ולפעמים דווקא באמצעות ייסורים מן השמים שממרקים את עוונותיו, אבל עולם הבא - זה תקופת הקצירה, שם החרטה לא תועיל כלום והפחיתות והזוהמה בהם דבק אדם בחיים חיותו בעולם הזה, אלא יהיו מהותו ועצמותו בעולם הבא! אבל ברוב רחמיו וחסדיו תיקן הבורא יתברך שמו, שאפילו בעולם הבא שזה כבר תקופת הקצירה, מכל מקום יש תקווה אפילו לחוטא! 

איך? כאשר יתייסר ויתמרק בגיהנום, שם מסירים ממנו את הטומאה והזוהמה שדבק באדם בחיים חיותו, והגיהנום מכבס את הנשמה מהכתמים, וכך אמרו בהשמטות הזוהר שג: "גֵיהִנֹּם, לֵית לֵיהּ תֵּאוּבְתָּא, אֶלָּא לְקַבְּלָא נִשְׁמָתִין לְאִתְדַּכָּאָה תַּמָּן" = אין לגיהנום תשוקה וחמדה אלא לקבל נשמות שיטהרו שם! אבל הבדל גדול יש בין ייסורים לגוף בעולם הזה ובין ייסורים מעונשי הגיהנום בעולם הבא, וממש ממש אין דמיון ביניהם! מאחר שכבר השתרשה בעצמיות האדם הזוהמה והטומאה והרי הגיהנום זה חסד גדול עבור מצבו של האדם! כי רק שם יוסרו ממנו כל כתמי הנשמה שנכתמה מכל אשר חטא בחייו בעולם הזה, ורק אחר כך יזכה לחיי העולם הבא. 

ועניין זה שאדם יבשר בשבעה מדורי גיהנום, כדי שיזכה אחר כך לחיי העולם הבא, כדאי מאד עבורו! כמו שכתוב במסכת חגיגה טו: 'כי נח נפשיה דאחר אמרי ברקיעא: 'לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי!' אחר, אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה, אז היה בעיה; כשהוא נפטר מן העולם אמרו: 'אי אפשר לדון אותו בגיהנום - בגלל התורה הרבה שהוא למד!' ואי אפשר להכניס אותו לעולם הבא בגן עדן, למה? בגלל שהוא עבר עבירות חמורות ביותר! פרק, אז 'לא מידן לידייניה - משום שעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא!' 

אמר ר' מאיר: 'מוטב דלי דייניה בגיהנום וליתי לעלמא דאתי!' כדאי שיעבור את הגיהנום בשביל שיכנס לגן עדן ולא להשאיר אותו בחוץ. 

מעתה מבואר הדבר, מי שאינו מתכשר, דהיינו מוכשר במלאכת הפרדס, אל יכנס לאוצר, היינו שכל מי שאינו מתכשר במלאכת שמים אינו נכנס באוצר המלך מלכו של עולם, בעבור זה ברא הבורא יתברך ברוב רחמיו חסדיו שבעה מדורי גיהנום, בהם מכובסת נשמת האדם מן הכתמים שעליה ורק באמצעות אותם שבעה מדורי גיהנום, זוכה אדם אל החיים הנצחיים חיי עולם הבא, ועל זה נאמר "טוֹב מְאֹד זה הגיהנום".

אך באמת, ישנם רשעים גמורים! שהם דבוקים מאד מאד בטומאה ובזוהמה, ואין שום מציאות שהם ידבקו בה' יתברך, ואין שום מציאות שהם יזכו לחיי עולם הבא ויהנו מזיו השכינה, וכל הייסורים הקשים והמרים בגיהנום - עדיין לא יכשירו אותם שיזכו להנות מזיו השכינה וידבקו בה' יתברך! אבל מצד שני, אי אפשר לקפח שכר גמולם על מעשים טובים שהם עשו, כמו שכתוב (דברים לב ד) אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, מסיבה זו משלם להם הבורא שכרם בעולם הזה - והם נידחים מחיי העולם הבא! 

זו הכוונה במסכת תענית יא: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל - כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצווה קלה שעושין! כך משלמים שכר לרשעים בעולם הזה - אפילו על מצווה קלה שעושין!

עכשיו נבין את כוונת הזוהר הקדוש שאמרו ש'הַנְּפִלִים' (בראשית ו ד) אותם מלאכים שהפילו עצמם מקדושתם וזנו אחרי נשים יפות, בשביל זה הפיל אותם הקב"ה מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם ונתן להם את שכרם בעולם הזה, הכוונה היא כי הנוטה אחר הרוחניות מצד עצם טבעו כמו שהמלאכים' והוא בחר בחומריות מעצמו, פה כשהם הגיעו, הרי הוא דבוק בחומריות בתכלית הדבקות אשר אין דבקות גדולה יותר! 

והדבר הזה ארע באותם מלאכי השרת, שנפלו מן השמים ובעולם הזה התנתקו ממקור הקדושה שמשם הם נחצבו, ובחרו בתכלית הטומאה והזוהמה וזנו אחרי נשים זרות, ובזה נתדבקו בחומריות בדבקות גדולה כזאת שאין גדולה ממנה, ואי אפשר בשום פנים ואופן שידבקו בה' יתברך ויזכו לחיי העולם הבא, לכן משלם הבורא את שכרם בעולם הזה והם נידחים מחיי העולם הבא! וכשם שדבקות של חנוך בן ירד גדלה ברוחניות יותר מכל המלאכים והשרפים! כיון שהוא נוצר מאב ואם והתנתק מהחומר לגמרי, כמו כן תגדל דבקות הנפילים בחומריות יותר מכל בני האדם כוון שהם נחצבו ממקור הקדושה.

ודע עוד, במה שנאמר בעניין הנפילים בזוהר הקדוש, שהנפילים, המלאכים שהפילו עצמם מקדושתם אחר נשים היפות, לכן הפילם הקב"ה מהעולם הבא שלא יהיה להם שם חלק, העניין הוא דהנה הסיבה העיקרית שבעבורה זוכה אדם לקנות חיי עולם הבא רוחני, אינה אלא אם מטבעו הוא נוטה ביותר אחר החומר ובכל זאת עוזב את כל תענוגי העולם הזה החומריים ומואס בהם ובוחר ברוחניות, כמו שאמרו בעבודה זרה יח: 

"אמר לו ר' חנניה בן תרדיון לר' יוסי בן קיסמא: "ר'! מה אני לחיי עולם הבא?" 

אמר לו: "כלום! מעשה בא לידך?" 

אמר לו: "מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים", 

אמר לו: "אם כן מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי!" 

רמזו לו בזה שהיתה הבחירה בידו; האם לבחור את העולם הזה הגשמי שזה אכילה ושתיה גופנית וזה מכונה 'מעות פורים - לצורך הסעודה' או לבחור את העולם הבא הרוחני שאין בו אכילה ושתיה גופנית וזה רמז ל'מעות של עניים' - ר' חנינה בן תרדיון החליף את העולם הזה החומרי בעבור העולם הבא הרוחני! ובזה קנה עולם הבא בקניין גמור, והראו לו בזה שהוא מבני העולם הבא.

כמו כן, הסיבה העיקרית הגורמת לאדם להפסיד את חיי העולם הבא, אינה אלא אם מטבעו נטה אחרי רוחני ביותר והוא החליף העולם הבא הרוחני תמורת העולם הזה החומרי, בזה הוא נדבק בחומריות בתכלית הדבקות. עכשיו יובן מה חמור החטא של הנפילים; הם החליפו עולם הבא רוחני בעולם הזה החומרי, נדבקו בחומריו בדבקות גדולה שאין למעלה ממנה ובאופן זה אי אפשר בשום פנים ואופן להידבק בה' יתברך ולזכות לחיי העולם הבא! וזאת הכוונה של דברי הזוהר הקדושים.

במדרש משלי אמרו בעניין הלומד תורה וחוזר לקלקולו: 'שנה ופרש - גרוע מכולם!' הקב"ה משלימו לארבעה עשר מדורי גיהנום לא שבעה, וזה תמוה: כי לא מצינו בכל מקום רק שבע מדורות בגיהנום? הביאור של העניין הוא: שהנה התורה היא שכל אלוקי ולא שכל אנושי, היא שכל רוחני ולא שכל גשמי ומי שדבוק בתורה הרי הוא דבוק ברוחני ובזה הוא דבוק בה' יתברך, נמצא כי מי שכבר היה דבוק ברוחניות והלך ועזב מקור הקדושה ובחר בטומאה, הרי זה יידבק בטומאה בתכלית דבקות אשר אין למעלה ממנה, באופן כזה אין שום אפשרות להידבק בה' יתברך ולזכות לחיי העולם הבא ולהנות מזיו השכינה, וכל הייסורים הקשים והמרים בשבע המדורות שבגיהנום, אינם מזככים אותו שיזכה וייהנה מזיו השכינה.

מה עושה ה' ברוב רחמיו וחסדיו? המציא עוד שבע מדורים שבגיהנום מיוחדים דווקא לאלה שכבר היו דבוקים ברוחניות, אך עזבו את הרוחניות ונדבקו בחומריות, דהיינו; כל מדור ומדור בגיהנום מיוחד עבור חטאים ופשעים אחרים, מדור אחד - מיוחד עבור חטא פלוני, ומדור אחר - עבור חטא פלוני, וכנגד כל מדור ומדור שבגיהנום - יש מדור אחד מיוחד כנגד לזה ששנה ופרש! 

ודע שאין הבדל אם האדם נוטה לרוחניות מטבעו ומעצמו בחר בחומריות שזה מדבק אותו בחומריות, הרבה יותר מאשר מי שמטבעו נוטה לחומריות, או אם הוא נוטה לרוחניות מבחירתו הטובה בהגבירו את הרוחניות נגד החומריות, כיון שלמעשה הוא נוטה ביותר אחר הרוחניות, ואם כאשר הוא במצבו זה יעזוב את הרוחניות ויבחר בחומריות - וודאי שהוא יהיה יותר דבוק בחומריות הרבה יותר מזה שטבעו נוטה לחומריות, ועל זה אמרו 'שנה ופרש - יותר מכולם!' דהיינו; הוא גרוע מכולם, זאת אומרת כל מי שעוקר את עצמו ממצב למצב הוא נדבק במצב שהוא נעקר אליו יותר גרוע, וגם יותר גרוע ממי שמטבעו היה נוטה לאותו מצב כי הוא בחר בבחירה, 

עזב נגיד את הקדושה והלך לצד של הטומאה, זה יותר גרוע מחילוני שכל הזמן חי ככה, לכן מי ש'שנה', למד תורה ו'פרש' הוא יותר גרוע מכולם! ולכן אדם כזה צריך ארבע עשרה מדורי גיהנום, בשביל לזכך אותו בחזרה ולנקותו - והלוואי ויספיק!

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. שנאמר: "ה' חפץ למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר".