יהונתן בן גרשום נכד משה נהפך מנביא שקר לנביא אמת... | הרב אמנון יצחק

"יהונתן בן גרשום נכד משה נהפך מנביא שקר לנביא האמת" 

הרב: נציב יום, רות בת הלית, שתדבר היטב ורהוט מהרה אמן.

קהל: אמן.

הרב: יהונתן בן גרשום מכוהני פסל מיכה, נביא שקר בתקופת ירבעם בן נבט ואחר כך נביא אמת, ונמנה בין ארבעים ושמונה נביאים שנתנבאו לישראל, מצאנו בספר שופטים (יח ל), וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם שזה הנכד של משה רבינו, שימש ככהן של פסל מיכה, ככתוב בשופטים יח' ל' "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה" בכוונה הסתירה תורה, "הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי", הכוונה לפסל מיכה שהעמידו שבט דן, "עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ", ואמרו בבבא בתרא קט': 'וכי בֶּן מְנַשֶּׁה הוא? והלא בן משה הוא! ככתוב בדברי הימים-א כג טו "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר" אלא מתוך שעשה מעשי מְנַשֶּׁה, הוא עשה מעשה של מנשה המלך שעבד עבודה זרה, תלאו הכתוב במְנַשֶּׁה, להגיד שמעשיו היו כמו מְנַשֶּׁה, עובד עבודה זרה, יש עוד סיבות... 

ובתקופת ירבעם בן נבט, היה יהונתן בן גרשום אחד מנביאי השקר, והאריך ימים הרבה! מתקופת פסל מיכה עד תקופת ירבעם בן נבט, והוא נביא שקר הזקן שנזכר בפסוק במלכים-א יג יא "וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן יֹשֵׁב בְּבֵית אֵל" הכוונה נביא שקר, "וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית אֵל" ואמרו בילקוט שופטים יח': "וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן יֹשֵׁב בְּבֵית אֵל, הוא היה שהחזיק עצמו לעבודה זרה ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקודש! ואמרו שם: דנביא שקר הזקן - הוא יְהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם שהיה מכוהני פסל מיכה".

כתב רבינו מנחם עזריה מפאנו, הרמ"ע מפאנו, ב'עשרה מאמרות', מאמר 'אם כל חי' ב א וזה לשונו: "והמשלים המניין הוא הנביא זקן, יושב בבית אל שהוסיף על נבואות עידו חורבן הבמות שבעיר שומרון", אז המשלים המניין, מנין של מח' נביאים שעמדו להם לישראל, אז היו מח' נביאים שהתנבאו לישראל, הוא המשלים, הוא האחרון מתוך הארבעים ושמונה, הוא הנביא זקן יושב בית אל שהיה נביא שקר בהתחלה, שהוסיף על נבואות עידו את חורבן הבמות שבעיר שומרון, עידו לא ניבא רק אודות במות ירבעם שיחרבו, והוא הוסיף לנבא גם על חורבנן של שאר כל הבמות, 

ועוד כתב: "ובסוף זכה ונכנס תחת כנפי השכינה ושרתה עליו רוח הקודש! וכשפרסם נבואתו ולא כיחד דבר, אין לך כפירת עבודה אחרת וקידוש שם שמים גדול מזה!", זאת אומרת שלבסוף שרתה עליו רוח הקודש והוא לא כיחד דבר, אמר את כל הנבואה כמות שהיא שקיבל אותה מאת ה' באמת, זה כפירה בעבודה זרה וקידוש שם שמים גדול - שאין גדול מזה! ואז הוא נהפך לנביא אמת שנימנה בין כל הנביאים, נביאי האמת שעמדו בישראל. ואם מתבוננים בדבר - זה נראה תמוה ביותר! כיצד יתכן שנביא שקר שכל ימיו דבק ושיקר עצמו בשירות לעבודה זרה, כבר מימי פסל מיכה, באותו יום שהוא חזר בתשובה מיד תשרה עליו שכינה?! ולא זו בלבד אלא שהוא נמנה בין מח' הנביאים הקדושים והטהורים! 

וצריך פה טעם להבין סיבת הדבר: מדוע בחר בו הקב"ה להיות נביא אמת, ברשימה המכובדת ביותר בעם ישראל? ביאור הדברים הוא: למדנו (ירמיה א ה): "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" על הפסוק הזה מבאר הרב הקדוש, רבינו צדוק הכהן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה ב'פוקד עקרים' ב': "נפש הנביא כבר מוכנה במעלת הנבואה בטרם היצירה כבר", זאת אומרת חייבת להיות הכנה טבעית לנביא פוטנציאלי, ככה כותב הרמב"ם ב'מורה נבוכים' חלק ב' פרק לב', על הפסוק הזה "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ" הוא אומר: "כי זה ענין כל נביא אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעיקר יצירתו", 

אז רבנו צדוק הכהן אומר: "נפש הנביא היא כבר מוכנה במעלת הנבואה בטרם היצירה כבר, אך עדיין הבחירה בידו, כי אם לא יזכה חס ושלום - הוא יהיה מנביאי השקר או מנביאי הבעל! ועל זה נאמר בדברים יג ב: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא" היינו נָבִיא שקר, כי גם נָבִיא שקר מכונה בשם נָבִיא, למה הוא מכונה בשם נָבִיא אם הוא שקר? כיוון שאילו זכה היה נָבִיא אמת משום ששוכנת בקרבו נפש המכינתהו למעלת הנבואה מצד התולדה, היות וכל נָבִיא מוכרח שכבר מתחיל יצירתו הוא יהיה מוכן בהכנה טבעית לקבל נבואה, אז אם הוא הולך לצד הטוב בבחירתו הוא יהיה נָבִיא אמת, אבל אם הוא מחריט כמו 'ניב (ניר) בן ארצי', אז הוא נהיה נָבִיא שקר! 

ומסיים בזה הלשון: "וכך קיבלתי שיש במקצת נפשות כוח השגת רוח הקודש בידיעת עתידות וכדומה בתולדה גם בדורות הללו!", עד כאן דברי ר' צדוק הכהן זכרונו לחיי העולם הבא, יש את זה גם ברמב"ן, לעניין ידיעת העתידות, הנה הוא מביא אותו, ומציין מקור טהור לזה מפירוש הרמב"ן על הפסוק בדברים יג ב: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם" וזה לשונו: "יקראנו הכתוב נָבִיא על פי עצמו 

שיאמר: 'הוא ה' דיבר עמי בהקיץ ואני נביאו השלוח לכם שתעשו כן!', 

אז הוא נביא עפ"י עצמו, כי הוא אומר שהוא נביא, וה' אמר לו כך וכך - והוא שקר! "ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת", אז קודם כל איך קרא לו הפסוק נָבִיא, אז הוא אומר נָבִיא על פי עצמו, הוא מכריז שהוא נָבִיא, אבל הוא לא נָבִיא, הוא נָבִיא שקר, אבל הוא אומר עכשיו עוד טעם: "ויתכן שירמז הכתוב למה שהוא אמת, מה? כי בנפשות בקצת האנשים כוח נבואי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבוא בוא! אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמר: 'ככה יהיה לעתיד לבוא בדבר פלוני!' ואיך קוראים לזה הפילוסופים, 'כהין', 'כהין' ולא ידעו סיבת העניין אך הדבר נתאמת לעיני רואים!" רואים - מה שהוא אומר - הכל מתקיים! 

"אולי הנפש בהתבודדה תדבק בשכל הנבדל ותתכוון בו, כי השכל הנבדל יכול להשיג מהעניינים העליונים הרוחניים, והאיש הזה יקרא נביא", הוא לא לפי הקריטריונים של נביא שמביא הרמב"ם בהלכות 'תשובה', "אבל האיש הזה יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבוא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר יאמר אֵלֶיךָ (ע"פ דברים יג ג), אז יש מציאות כזאת במיעוט של אנשים וכו', כוונת הדברים: הנה כל בן אדם מעורב מטוב ומרע, מאותו שורש אשר משם נחצב, לא משנה מאיפה נחצבה הנשמה שלך, אבל תמיד היא תהיה מעורבת מטוב ורע, אם הוא נחצב משורש גבוה מאד, אשר הטוב באותו השורש הוא הטוב הגמור, 

אז כבר למדנו שגם הרע שהוא באותו שורש הוא רע גמור, ואם הוא נחצב משורש גבוה מאד אשר מצד היצירה הוא מוכן להשגת הנבואה מצד הטוב הגמור, אפשר שיהיה אחד מנביאי השקר או מנביאי הבעל מצד הרע הגמור אשר בקרבו, כי תמיד זה הולך 'מידה כנגד מידה' שיהיה שיקול בבחירה, אבל שהרי הרע מיוחד ביותר בכל אחד ואחד

 (11:48) ...

הוא הרע (12:04) ...

ונביא שקר הלזה יְהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם, נחצב משורש גבוה מאד והיה מוכן בהשגת הנבואה מצב היצירה, בהיותו מעורב מטוב ומרע מאותו שורש, שמצד הטוב אפשר שיזכה להשגת הנבואה האמיתית ומצד הרע אפשר שיהיה מנביאי השקר, ובאמת אילו זכה, היה משמש כנביא אמת כל ימי חייו! אבל מצד בחירתו הרעה

 (12:45)... 

אך כיוון שנקודת הטוב הגמור אשר בקרבו לא נתבטלה, הרי מיד כאשר נתעורר לתשובה שלימה - זכה להשגת הנבואה האמיתית, אשר בעת יצירתו כבר היה מוכן אליה באמת! והקב"ה השרה בו את שכינתו, ולכן הוא נמנה בין ארבעים ושמונה נביאים, מדהים!

מעתה נשאלת השאלה הגדולה, כיצד יתכן הדבר הזה שיְהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בן משה רבינו אשר ביצירתו הוכן להשגת הנבואה, הוא נכד של גדול הנביאים בעולם! והוא היה כבר מצד יצירתו מוכן כבר להשגת הנבואה, איך הוא שקע רוב ימיו בטומאה? ושימש ככהן לפסל מיכה, ונמנה רוב ימיו בנביאי השקר, איככה נהייתה הרעה הגדולה הזאת? שתי סיבות ישנן אשר מחמתן התגלגל יהונתן בן גרשום למכור הטומאה רוב ימיו ונמנה בין נביאי השקר; הסיבה הראשונה היא מאמר חכמים זכרונם לברכה בבבא בתרא קט': "אמר ר' אלעזר לעולם יִדַבֵק אדם בטובים, שהרי משה נשא בת יתרו ויצא ממנו יהונתן", 

הכוונה היא היות כי מתולדתה בארץ מִדְיָן לאביה, ציפורה, בטרם התגייר נשאר בקרב ציפורה מזוהמת מִדְיָן שזוהי אומה של עובדי עבודה זרה! ומצד אותה זוהמה בהכרח שחוֹטֵר ממנה בן או נכד ירשיע, ובו תשכון אותה זוהמה רעה, ואכן הגידו רבותינו שמצד אותה זוהמה יצא יהונתן בן גרשום. כמו שכתוב באבות הקדושים; אברהם נולד מתרח שהיה עובד עבודה זרה לכן יצא לו הבן הראשון שלקח את כל הטומאה ישמעאל, ויצחק יצא נקי! אבל עדיין ביצחק היה משהו ולכן יצא ממנו עשיו. ואחר כך יעקב, ומיעקב כבר הכל היה נקי ויצאו לו שתים עשרה שבטי יה! אז זאת אומרת זה עובר בתורשה. סיבה אחרת מצאנו, בהקדם מה שאמרו רבותינו במכילתא יתרו א': 

"בשעה שאמר משה ליתרו: "תן לי ציפורה בתך לאשה" 

אמר לו יתרו: "קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה" יש לי תנאי! אתה רוצה אותה? 

אמר לו: 'מהו?', 

אמר לו: 'בן שיהיה תחילה - יהיה לעבודה זרה! מכאן ואילך לשם שמים' 

- וקיבל עליו, 

ואמר לו: 'הישבע!' 

- וישבע לו, שנאמר (שמות ב כא): "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה" ואין אלה אלא לשון שבועה, שנאמר (שמואל-א יד כד): "וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר" זאת אומרת השביע אותם.

זה מדהים מה שקורה פה! לא? אם יתרו הוא 'בישֵׂר' בכל העבודה זרה, בעט בה! ועזב אותה עוד לפני שהוא התגייר, כי הוא הבין שהכל בלוף, איך זה כשמגיע משה רבינו אליו הוא מתנה תנאי ראשון, 'בן ראשון לעבודה זרה!', הרי אתה בעצמך בעטת בזה, אז איך אתה מבקש, ואיך אתה משה רבינו מסכים ונישבע, זה הגיוני מה שקורה פה? רבינו האר"י זכרונו לברכה מבאר ב'ליקוטי תורה' פרשת שופטים: "כי הסכמת משה רבינו שבנו הראשון יהיה לעבודה זרה, זוהי הסיבה להשתקעות של יהונתן בן גרשון בנו רוב ימין בטומאה, ושימש כהן בפסל מיכה ונמנה רוב ימיו בין נביאי השקר!", 

אז האר"י הקדוש אומר, זה מה שגרם שיהונתן בן גרשום הנכד שלו הוא יהיה כהן לעבודה זרה בפסל מיכה, נמצא כי אותה הסכמה של משה רבינו לתנאי הזה של יתרו גרמה שהבן שנולד לגרשום בנו ישמש לעבודה זרה, עד כאן דבריו הקדושים של רבינו האר"י זכרונו לברכה. וצריך ביאור: מה לנו סיבה נוספת אם חכמים זכרונם לברכה כבר גילו לנו במסכת בבא בתרא שהסיבה שגרמה שהוא ילך לכיוון זה של עבודה זרה, זה עצם הנישואים של משה רבינו עם אישה מארץ מִדְיָן, שהיא היתה בת כהן לעבודה זרה ומארץ של עובדי עבודה זרה, זה הגורם שאמרו רבותינו למה צריך עוד סיבה, מה, זה לא סיבה מספיקה, למה צריך עוד סיבה, למה סיבה שניה? 

ביאור דבריו הקדושים דלכאורה מאד תמוה תנאי אשר התנא יתרו עם משה רבנו, שהרי דעת רבותינו שיתרו כבר נתגייר לפני שנשא משה את בתו ציפורה לאשה, ומדוע אם כן התנה עם משה תנאי כזה כי הבן הראשון יהיה לעבודה זרה? מבאר לנו רבנו הקדוש משה אלשיך, ב'תורת משה' שמות, דיבור המתחיל "וַתֵּלֶד בֵּן" (שמות ב ב) בציפורה היתה מצויה זוהמה מצד התולדה, היינו מצד מִדְיָן, שהם אומה של עובדי עבודה זרה והאותה הזוהמה יכולה לגרום או שבכל הצאצאים שלה יתערב מאותה זוהמה, דהיינו היא תתפזר הזוהמה שקלוטה בה בכל צאצאיה ותתפזר ביניהם, ואז הם לא ידבקו בתכלית הזוהמה כיוון שהיא התפזרה ביניהם, 

או שכל הזוהמה תעבור בבן אחד בלבד! ותשכון בו והוא ידבק בתכלית הזוהמה ושאר כל הבנים יהיו נקיים ומזוככים מאותה זוהמה רעה, והדבר הזה תלוי ועומד בכוונת משה רבינו בעת ההולדה, מה הכוונה? והבחירה היתה ביד משה רבינו! הוא יכול להחליט, היות וברור שיש זוהמה קלוטה במי שבא ממִדְיָן, אז איך אתה רוצה; שיתפזר בכל הבנים או שיבוא באחד? ואת התנאי הזה התנה עמו יתרו; כי הבן הנולד תחילה יהיה לעבודה זרה ובו תשכון כל הזוהמה ומכאן ואילך לשם שמים בלבד! ועל זה הסכים משה רבינו, זאת אומרת כמו שאומרים בתימנית נישט ברירה (אין ברירה!), זהו, זוהמה חייבת לעבור! 

השאלה: במי? בכולם או באחד, לכן הוא הסכים שזה יהיה באחד, לא שהוא הסכים לעבוד עבודה זרה אלא שטומאת הזוהמה של העבודה זרה קלוטה במִדְיָן היא תעבור לבן אחד, זה אומר רבינו הקדוש רבי משה אלשיך. ההנהגה הזו הנהיג הקב"ה בבריאה כולה כבר בראשית היצירה! כמו שמצינו בקין והבל, מי זוכר מה היה בקין והבל? מה היה בקין והבל? (שקט בקהל...) – יופי... ובכן כל זוהמת הנחש נכנסה רק בקין בלבד, 

כמו שכתוב בזוהר הקדוש בראשית לו', "לְבָתַר אוֹלִידוּ" זאת אומרת אחרי החטא הולידו בנים אדם וחווה "בְּרָא קַדְמָאָה בְּרָא דְּזוּהֲמָא הֲוָה", הבן הראשון קין יצא מזוהמת הנחש, "אָתוּ עֲלָהּ דְּחַוָּה וְאִתְעַבְּרַת מִנַּיְיהוּ וְאוֹלִידַת תְּרֵין", זאת אומרת שניים באו על חוה, אדם והנחש והולידו שני בנים קין והבל, "דָּא נָפַק לְזִינֵיהּ וְדָא נָפַק לְזִינֵיהּ", קין שהיה מצב הנחש יצא אל הטומאה והבל שיצא מצד אדם יצא אל הקדושה, וכן תראה בעשיו ויעקב שכל הזוהמה נכנסה בעשיו בלבד כמו שאמרו במדרש בראשית רבה סג': "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" (בראשית כה כה) למה יצא עשיו תחילה? כדאי שיצא הוא ותצא סְרִיַתוֹ עמו, 

אמר רבי אבהו: "כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואחר כך מרחץ בנו של מלך! כך, למה יצא עשיו תחילה? כדי שיצא הוא סְרִיַתוֹ עמו", עד כאן תמצית דבריו. 

לפני ששוטפים את בן המלך עושים אותו נקי ומצוחצח, שוטפים קודם כל את בית המרחץ שיהיה לא מטונף, אז קודם כל מפנים את עשיו ושלייתו החוצה ואת כל הטומאה! ואז הוא לוקח את הכל ואחר כך יוצא יעקב זריז ומלובן.

מבואר בזה שתי סיבות הנזכרות שאמרנו, הן גרמו ליהונתן בן גרשום לשרת ככהן לעבודה זרה או מצד הזוהמה שהיתה לציפורה מן האומה המדינית, ואותה זוהמה שכנה בקרבו או מחמת התנאי שהתנה יתרו עם משה רבינו: 'שבנו הראשון - יהיה לעבודה זרה!' ומצד התנאי הזה נולד יהונתן בן גרשום, אז זה לא או ואו, האמת היא שסיבה אחת היא, כי התנאי היה שכל זוהמת מִדְיָן שבציפורה תשכון בבן הראשון, זוהמה חייבת להיות מצד ציפורה כי קלוטה בה מצד מִדְיָן, אז זה הסיבה שזה עבר ליהונתן בן גרשום, 

אבל מה שאמרו לנו וגילו לנו שהיה תנאי ושבועה זה רק השאלה: במי יהיה העבודה זרה? האם העבודה זרה תהיה באחד או תהיה בכמה ילדים תתפזר? וזה מה שהסכים משה רבינו: שהזוהמה עדיף שתהיה באחד ולא תתפזר על כולם. זה כל הסיפור, נפלא מאד!!

עכשיו זה מסביר סוגיה מאד מאוד עמומה שהיתה, והאמת היא שכבר העיר רבינו האר"י זכרונו לברכה ב'שער הפסוקים' פרשת יתרו, שער הגלגולים הקדמה לה' ובעוד מקומות, על הפסוק (קהלת ז כ): "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" כי ההבדל בין בני האדם הוא בזה; ישנם בני אדם שמצד היצירה נמשכים אחר הקדושה ולכן רובם טוב ומיעוטם רע, ישנם בני אדם מצד היצירה נמשכים אחר הטומאה ולכן רובם רע ומיעוטם טוב, אבל כולם! כולם, כולם מורכבים מטוב ומרע, שהרי כל אחד מורכב מגוף חומרי ומנשמה רוחנית, 

וכל אחד ואחד אפילו אם הוא טוב מצד היצירה מכל מקום יש בו נטיה אחר הרע מצד גופו והבחירה בידו, ומצד אחר אפילו אם האדם רע מצד היצירה מכל מקום יש בו נטיה אחר הטוב מצד נשמתו, ומהצד הזה הוא יכול לכבוש ולכפות את יצרו הבוער כאש בקרבו, ולקנות בזה חיי עולם הבא! זאת אומרת אין מצב, אפילו הרשע הגדול ביותר שאין בו את החלק הטוב שממנו הוא יכול בבחינת 'מעט אור - לגרש את החושך!' אבל הכל תלוי בבחירה וזה צריך עבודה רצינית!

עכשיו מה שכתוב בספר הזוהר: 'שקין נולד מצב הנחש והבל נולד מצד אדם', העניין הוא קין היה רובו מצד הנחש ומיעוטו מצד האדם, כבר הסברנו איך זה היה, שהרוח היתה מפמפמת מעמעמת בתוך מעיה של חוה עד שבא אליה אדם ואז זה התחבר וכו', אז העניין שקין היה רובו מצד הנחש ומיעוטו מצד האדם, הבל היה רובו מצד אדם ומיעוטו מצד הנחש, זאת אומרת קין היה רובו רע ומיעוטו טוב והבל הפוך! וכן בכל מקום שאמרו במדרשים ובאגדות על צדיק שמצד היצירה נטה אחר הקדושה, בסוד בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ הכוונה היא שהוא מורכב מרוב טוב ומיעוט רע, 

ואם אמרו על רשע אשר מצד היצירה נטה אחר הטומאה בסוד (תהלים נח ד): "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" כוונתם שהוא מורכב מרוב רע וממיעוט טוב, וראינו שאנשים התהפכו בין רגע! מהרע הגמור והפכו להיות צדיקים גמורים, וצדיקים גמורים נהפכו ברגע; יוחנן כהן גדול והפכו לצדוקים, אז זאת אומרת בכולם יש עד הרגע האחרון את האפשרות ללכת מקצה לקצה, לכן 'אל תאמן בעצמך - עד יום מותך!', אבל כל אחד ואחד אפילו אם הוא טוב מצד היצירה, מכל מקום יש בו נטיה אחר הרע וכמובן שהבחירה בידו. ומצד אחר אפילו אם האדם רע מצב היצירה, מכל מקום יש בו נטיה אחר הטוב ומצד הזה הוא יכול לכבוש ולכפות את יצרו הבוער כאש בקרבו!" עד כאן דבריו הקדושים.

וכזאת ארע ביהונתן בן גרשום; הוא נטה אחר הטומאה מצד היצירה, כמו שלמדנו, שהרי כל הזוהמה שבציפורה מן האומה המדיינית נכנסה בקרבו, וסבו הסכים שזה יהיה בבן אחד, ומטעם זה נשתקע כל ימיו בטומאה בהיות שרובו רע ומיעוטו טוב, אך מצד אותו המיעוט הטוב שנותר בקרבו, היתה עדיין הבחירה בידו להתעורר בתשובה שלימה! וכמו שאמרו חכמים 'שאותו היום חזר בתשובה - ושרתה עליו רוח הקודש!', וכאשר התגבר על יצרו וחזר בתשובה שלימה, מאותו מיעוט הטוב אשר בקרבו ו'מעט אור - דוחה הרבה חושך!', 

ואותו מיעוט הטוב אשר בקרבו התגבר על רוב הרע אשר בו מצד היצירה, וזכה אז להשגת הנבואה והִשרה בו הקב"ה את שכינתו ונמנה בין ארבעים ושמונה נביאים, נביאי אמת! לא יאומן כי יסופר!! לא יאומן כי יסופר!!!

היוצא לנו מכל זה: שאפילו אדם גדול שנחצה משורש גבוהה מאד ונוטה אחר הטומאה מצד היצירה, ונמנה בין נביאי השקר וכבר דבק באותו הרע המבטל את הטוב הגנוז בקרבו, עם כל זה מיעוט הטוב שבקרבו יכול להתגבר על רוב הרע אשר מצד היצירה, ויכול להידבק בתכלית הקדושה ולהידבק באותו טוב הגנוז בקרבו, ולהימנות בין ארבעים ושמונה נביאים!

הדרך פתוחה לכולם תמיד, בכל עת יכול אדם לחזור בתשובה מהקצה ביותר - עד לרום הפסגות! לא יאומן!! אתם יודעים כמה נביא צריך לעבוד בשביל להיות נביא? זה צריך להיות אדם שלא שולט בו יצרו בכלל אף פעם! אדם ששקוע כולו באלוקיות, בשכליות, בדברים הגבוהים הרוחניים לא מחובר בכלל לחומר, בעל מידות תרומיות, עבודת אלוקים אמיתית! ואז אולי... אולי פעם בחייו אולי תשרה עליו נבואה, אולי, זה לא מבטיח, "בְנֵי הַנְּבִיאִים" (מלכים-ב ו א) 33:29 ...

יש כאלה היו בבחינת נביאים, מוכנים לנבואה, אבל לא קיבלו 33:42 ...

והוא אמר לעידו הנביא: 'שיאכל אותו אריה!' וככה היה, כל מה שהוא אמר לו ככה היה, אחר כך הוא הלך הביא אותו, קבר אותו דאג וביקש מבניו: 'שכשהוא ימות' יהונתן בן גרשום, 'יקברו אותו אצל עצמותיו של עידו הנביא!', יש אומרים: שבגלל שעידו הנביא בא ואכל אצלו ועבר על הנבואה שאמר לו הקב"ה, ובגלל זה הוא היה צריך למות כי הוא עבר על דברי ה' ומי אמר לו את זה? יהונתן בן גרשום. 

אבל בעצם זה שיהונתן בן גרשום ישב עם עידו הנביא שהיה נביא אמת, אז עצם המסיבה עם תלמיד חכם כל שכן עם נביא - יכולה לעורר באדם הרהורי תשובה! ודברים כאלה ומאותו רגע הוא הרהר בתשובה והתשובה הזאת הביאה עליו שכינה והתנבא על המקום! לא יאומן כי יסופר!! יש צ'אנס לכל בן אדם, עד כאן בינתיים, תודה.