דעת המגיד מישרים: לאן חוזרת הנשמה | הרב אמנון יצחק

נציב יום: בעילום שם......... אמן ואמן, אמן!!

דעת "המגיד מישרים": "הנשמה נחצבה מתחת כיסא הכבוד, האדם הזוכה מתעלה למדרגה הגבוה ביותר, ואם לא זוכה - חוזר אל מקומו אשר משם נחצבה נשמתו. פעמים מחומרת החטאים והזדונות, ייכרת ממקור שממנה נחצבה הנשמה". אז בספר הזה, למדנו שהנשמות של בני ישראל נחצבו מתחת כיסא הכבוד, ואחר הפטירה זוכות הנשמות להתעלות למדרגה גבוה הרבה יותר מהמדרגה שבה עמדו קודם שבאו לעולם. וייהנו מזיו השכינה הרבה יותר מההנאה שנהנו לפני שירדו לעולם הזה. 

המדרגה הגבוהה הזאת. המדרגה הזאת נקראת (שמואל-א כה, כט): "צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים". היינו שהם דבוקות בשכינה הקדושה בדביקות גמורה, וכל זה זוכים כאמור רק אחרי שהנשמה נענשה בגיהינום ונוקתה לגמרי מכל הכתמים והפחיתויות והזוהמה שאדם דבק בהם בעודו בחיים. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא - אף על פי שאינם זוכים לאותה מדרגה גבוה הנקראת "צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים", אבל הם לא מפסידים את המדרגה שבה עמדו בטרם ירדו לעולם הזה. 

לאחר שיסבלו עונשי גיהינום חיבוט הקבר, כף הקלע, המסירים את הפחיתות והזוהמה שהאדם נדבק בהם בחייו, תחזור הנשמה מאותו מקום משם נחצבה, דהיינו תחת כיסא הכבוד, תיהנה מאוצרות צדקה, וההנאה מזיו השכינה תהיה בבחינת - אוכל חינם, לחם בושה, "נהמא דכיסופא". כמו עני שנהנה מקופה של צדקה. בארנו שזוהי הכוונה בדברי רבינו בחיי ויקרא יח' אין להם חלק לעולם הבא, פירוש: אין להם ידוע בפני עצמם, 

אבל הם ניזונים מכמה אוצרות של צדקה, שגנוזים לאותם שלא זכו, כעני שאין בידו מה יאכל וסמוך על שולחן חברו. מה שנקרא "הומל'ס" חסר בית. אולם חייבי כריתות חמורות, שעליהם נאמר: "היכרת תיכרת" היכרת - בעולם הזה, תיכרת - לעולם הבא, העניין שלהם - כיוון שהם היו דבוקים מאוד מאוד בפחיתויות ובדברים מגונים, הרי אפילו אחר קבלתם את העונשים הראויים אחר מעשיהם הרעים, אף על פי כן אי אפשר בשום פנים ואופן שנשמותיהם תחזורנה אל המקום שמשם נחצבו תחת כיסא הכבוד. 

אלא הם נכרתים משם ואינם נהנים מזיו השכינה, אלא במדרגה מעוטה מאוד מאוד". ובארנו שזאת היתה כוונת רבינו בחיי שכתב (ויקרא ז, כ): "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ" - מהמקום שחוצבה שם, משם היא נכרתת. ופירוש "מֵעַמֶּיהָ" זה משאר הנפשות שהם עמיה, היא תיכרת מהמקום ההוא ולא תשוב לשם. כמו ענף הנכרת מאילן שממנו היה חי, אבל תיהנה נפשו מזיו השכינה שלא במקומה. כל זה כמובן לאחר שקיבלה את דינה שנכרתה ממקומה שחוצבה ממנו. וזהו הפרוש "מעמיה" כלומר מעיקר תולדת וממינה. והוא המקום שממנו היא חוצבה. 

וכן מצינו מדברי "המגיד מישרים" בתחילת פרשת בראשית, בתוך החיבור בפנים נמצאו דבריו בארוכה וזה לשונו: "ומה שאמר בעירובין יג': "נוח לו לאדם שלא נברא" היינו משום שכאשר הנשמות באות לעולם הזה, הן נכנסות לסכנה מחשש שמא יקלקלו, וירדו מאותה מדרגה שבה היו קודם שבאו לעולם הזה, ומחמת הסכנה שהן ירדו פחות ממקום שהיו קודם - נוח להם לנשמות האלה לסבול את הבושה הגדולה מזה שלא ייהנו מייגע כפיהם, אלא יהיו כמו עניים שנהנים מקופת צדקה. 

לכן נאמר נוח לו שלא נברא. אם לא היה נברא מה היה קורה? היה נשאר כאוכל מקופת צדקה אבל נהנה מזיו השכינה, אבל אם הוא ירד לעולם הזה ויטמא, ויתעסק בכל הפחיתויות, ואחר כך הוא יפסיד גם את מעלתו הקודמת, או "היכרת תיכרת מעמיו" אז יהיה לו לא נוח, איזה נוח היה לו לרדת לעולם? מה עשית? קלקלת אפילו את מעמדך הראשוני, ונהיית יותר פחות. משל למה הדבר דומה? תינוק נברא בשביל להיות בגדר אדם, ואם ברגע שהוא אדם הוא הפך לאט לאט לבעל חי? אז חבל שהוא נברא! 

למה? ממדרגה של אדם הוא מגיע לבהמה. נשמה שהיתה טהורה וזכה ונהנית מזיו השכינה - אומנם לחם חינם, עדיף מאשר לרדת לפה, גם להכעיס את הבורא גם להיטמא, וגם לעבור ייסורים אחר כך ולהתנקות, ואחרי כל הניקויים הוא יהיה במקום פחות ממה שהוא התחיל מההתחלה, אז על זה אמרו: "נוח לו שלא נברא". כי רוב בני אדם הם כאלה, שבסוף הם לא מצליחים לעבור כמו שאומרים, ובפרט הם לא עושים תשובה - אז הייסורים הם ארוכים, וה' ירחם על עמו ישראל. אז בינתיים שתקלטו את זה, נעצור פה, מחר נמשיך בעוד פאזה שיש מי שאומר לא בדיוק כך אבל בואו נראה את זה מחר אם ירצה השם. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".