נוח לו לאדם שלא נברא | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לרפואת אבינו סבינו דודינו היקר יצחק בן רוחמה לבית משפחת אטיאס, שהקב"ה יגזור עליו גזרות טובות ויתמלא עליו רחמים, להחלימו ולרפאותו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ויחזור לאיתנו הראשון, ובפרט בידו הימנית ורגליו ודיבורו במהרה בימינו אמן. אמן!!

"נוח לו לאדם שנברא יותר ממה שנברא" - מחמת הצרות העוברות על האדם בעולם הזה. נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא - משום שיזכה לחיי העולם הבא. חכמים קבעו: "שכל מה שעושה הקב"ה טוב הוא עושה", משמע שעובר על האדם מה שעובר, ונופל במה שנופל, אבל אחרי ככלות הכל יזכה למדרגה יותר גבוהה בה עמד טרם שנברא. ועל כל יהלל להשם ויאמר: "ברוך שאמר והיה העולם". 

כמו כן, אם רואה אדם שגבר עליו יצרו גברות יתרה, עליו להאמין כי כל זה לטובתו, שאפילו אם יעבור עליו מה שיעבור, ויפול במה שיפול, בכל זאת אחרי שפעם אחת כבש את יצרו הקשה ביותר - סוף כל סוף יזכה למדרגה גבוהה יותר ותמידית, וישמח בלבו שמחה רבה, ויודה לבורא בפיו על מה שברא את הבריאה כולה, ועל מה ששם חלקו בין בני ישראל, ועל שזכה לקיים אפילו רק פעם אחת איזה מצוה קלה, בענייני "סור מרע" ובענייני "עשה טוב" 

יבין בלבו ויקבע במוחו: שכדאי לו תמיד לחטוף מצוות רבות באופן של חטיפה אחר חטיפה. "חטוף ואכול כי העולם הזה דומה לבי הילולא!" כמו חתונה, עכשיו יש אוכל אתה יכול לחטוף לאכול, מתי שסוגרים את האורות שלום אין יותר. העולם הזה דומה לבי הילולא, לחטוף לחטוף עוד מצוות ועוד מצוות, אם "בסור מרע ואם ועשה טוב" כי רק כל החטיפות האלה תשארנה בידו אחר קבלת עונשו, ואז יתענג משכרה. 

מה שאמרו בעירובין: "מה שנוח לו לאדם שנברא יותר משנברא" היינו לגבי הצרות הייסורין העוברים על האדם בעולם זה – מצד זה בודאי טוב יותר שלא נברא, אבל לגבי מה שזוכים אחר כך לחיי העולם הבא - בודאי טוב יותר שנברא". עד כאן התמצית של הספר "כוכבי אור" שהתחלנו איתו אתמול ומסיימים הקטע שממנו עכשיו בתוספת מקורות ובירורים. 

"ואל תתמה בזה ממה שנאמר בפסוק (דברים ז, י): "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ"  פירש רש"י: "לחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מהעולם הבא". אז כל מה שאמרנו עד עכשיו, שאפילו עשה מצוה אחת, או סר מרע בדבר אחד, ואפילו הנהגה טובה - אז יש לו שכר לעתיד לבוא אחרי כל העונשים והייסורים וההזדככויות, יהיה לו שכר גדול שהוא יעלה במדרגה יותר ממה שהיה קודם. ומה זה עכשיו שכתוב: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" ורש"י אומר: "בחייו ישלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא". 

אז שתי תשובות בדבר, דבר ראשון: בכמה מדרשים והגדות חכמים זכרונם לברכה דרשו את זה דוקא על אומות העולם, שהפסוק הזה נאמר עליהם, כמו שאמרו בילקוט שמעוני: "כך ישראל ואומות העולם עושים מצוות, מה שישראל עושים בעולם הזה אין מבקשים אלא לעתיד לבוא, אבל עובדי אלילים - מיד הוא נותן להם שכר מצוותן שנאמר: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו" ואמרו במדרש זוטא ברות א': "שכל חסד שישראל עושים בעולם הזה, בשעה שהם ננערים מן העפר, הקב"ה משלם שכרם, 

אבל אומות העולם נותן להם הקב"ה – שאר חסד שעושים בעולם הזה כדי להיפרע להם לעולם הבא. מה הטעם? "שמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" {יש לי להשיב על שני אלה אבל לא נעשה זאת}ועוד, שאמרו באותיות דרבי עקיבא באות ד' וזה לשונו: "העשיר בעולם הזה דל הוא לעולם הבא, אלו אומות העולם שאינם עסוקים במצוות ועשירים בעולם הזה, כפי שהקב"ה נותן להם שכרם בעולם הזה שנאמר: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" 

ואומות העולם שאינם עוסקים במצוות - מקבלים שולחנם בעולם הזה, ולמה? "לפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה", כיצד? באים אומות העולם ורשעים, ועושים מצווה אחת לפניו, כדי שישבחו אותם, וישמעו בני אדם ויכבדו אותם, וכל מה שעושים רשעים! אין עושין אלא לכבודם, על כן הם עשירים בעולם הזה ועניים לעולם הבא. וכל זה מבואר שנאמר: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" - מדובר באומות העולם שהם שֹׂנְאָיו, או אם מתכוון להנאתו בעולם הזה שאז שכרו בעולם הזה. 

אבל, כל המכוון למצוות להנאת העולם הבא - הרי אפילו אם הוא רשע שעבר באמת כל העבירות שבתורה, עם כל זה מקבל שכרו בעולם הבא וכמובן אחר שיקבל עונשו כגמולו. אז מה ראינו: שיש מי שאומרים שזה דוקא מדבר באומות העולם וראינו שזה מדבר גם בישראל, שמתכוונים להנאתם בעשיית המצוות, אז אפילו שעושים את המצוות שלא לשמה - הם יותר גרועים ממי שלא עשה מצוות בכלל ועשה עבירות ועשה מצווה אחת לשמה. 

וזה מתאים להרמב"ם שאומר: "שאם אדם יעשה מצווה אחת לשמה - קנה בזה עולם הבא!", בדיוק מתאים. ומובא בזוהר הקדוש פרשת אחרי עה': "אמר רבי אלעזר: "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" זאת אומרת: בכי תקוע בלב שלי מצד אחד, ושמחה תקועה בלבי מצד אחר. ורמזו בזה בספרים הקדושים: שבא לרמז לאדם, שיהא שרוי בשמחה מצד אחד ומצד שני יהיה שרוי בבכייה. 

כי לאמיתו של דבר, אם יתבונן האדם בהנאת חיי העולם הבא שהיא הנאה מרובה מכל הנאות חיי עולם הזה. ויתירה מזו, זו הנאה תמידית לא פוסקת, וכל מעלה ומדרגה חסרות לו שלא קנה בעולם הזה מחמת התרשלות - ההפסד יהיה מרובה בעולם הבא. ועל זה ודאי שראוי לו לבכות, על כל ההפסדים שהוא גרם לעצמו. כמו שאמרו בעבודה זרה: 

"בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים" 

והמהרש"א אומר: "על מה בכה רבי? כל ההוא שלא קנה עולמי רק בשעה אחת, שנהרג ויצא מן העולם, ולא זכה למדרגה יותר גדולה לקנות עולמו בכמה שנים!". 

זאת אומרת: אם בשעה קלה אפשר לקנות עולם הבא, אז בשעתיים בשלוש בעשר יום יממה בשנה בשנתיים, בשנים הרבה כמה הוא יכול לקנות, על זה הוא בכה. אם בשעה קונים אז בשנים הרבה כמה קונים? מסכן רק בשעה אחת הוא קנה, חבל! אז הוא יקבל איזושהי מדרגה אבל איפה הוא יכול להגיע? מצד אחר: אם יתבונן אדם בזה, שכדאי לסבול את כל הייסורים של העולם הזה, וגם את כל הייסורים של העולם הבא, ואחר כך כל העונשים הקשים והמרים בגיהינום, 

על זה כדאי רק שאחר כך יזכה להנאת חיי העולם הבא. אין ספק שבודאי יזכה לזה, בשכר כל דבר מצווה שעשה איזו פעם בעולם הזה, ואפילו מצווה קלה, ואפילו לא נעשתה בתכלית השלמות, ואפילו אם לא נראה שהן מצרפין ומזככין אותו, וגם לא נראה שהם פעלו איזה פעולה טובה על האדם שמקיים אותה. עם כל זה, ראוי לשמוח בזה שמחה עצומה על מצוה ומצוה שחטף בחייו, שיודע שמכל החטיפות האלה תשארנה בידו לאחר שיתמרק מכל החטאים ומכל עבירה ואז יתענג בשכרה לנצח נצחים. 

הכרתי אדם שהיה אומר: "אני את המצווה שלי היום כבר עשיתי" 

לא היה דתי, הוא היה אומר: "את המצווה שלי היום כבר עשיתי", הוא לא ידע מה שכתוב פה, אבל הוא היה מבסוט, היום הזדמנה לו איזה מצווה, היום עזר למישהו, עשה פה עשה שם "אני את המצווה שלי היום כבר עשיתי"! כאילו מוטל עליו לעשות מצוה אחת ביום והוא עשה את שלו, את היומית הוא עשה לחיי העולם הבא. הוא בטעות כיוון, אבל הוא לא יודע גם כמה גיהינום הוא עשה באותו יום, וזה חבל שהוא לא יודע. 

מכל מקום, זה מתאים למעשה שהיה עם אלישע בן אבויה שהפך להיות אלישע אחר. כשהוא הפך להיות "אלישע אחר" הוא עשה עבירות חמורות, חילל את יום הכיפורים, היה מוסר, הלשין על אנשים להוציא אותם להורג, על בחורי ישיבה וכל מיני דברים איומים ונוראים, מעבר שהוא פקר וכו' ו"שנה ופרש" - הגרוע מכולם. וכשהגיע לבית דין של מעלה, אז להכניס אותו לגיהינום - לא יכלו כי יש לו מלא תורה, מלא תורה! זה הרבי של רבי מאיר, 

להכניס אותו לגן עדן - אי אפשר! כי הוא מלא עבירות, אי אפשר, אז הוא היה תלוי ככה באוויר, זה לא תענוג, אתם יודעים מה זה להיות באוויר ככה? בקיצור בחושך בלילה, תתאר לך שאתה תלוי שם באוויר שמה לבד באמצע לא ימינה ולא שמאלה בחלל ואין מי שידבר איתך כלום. זה לא נעים בכלל. 

אז רבי מאיר אמר התלמיד שלו: "מתי יעלה עשן מקברו"? 

מה פירוש? אומר שככה הוא תלוי בין העולמות זה יותר גרוע מאשר יכנס לגיהינום, יעבור מה שיעבור כמה שיעבור, יזדכך ובסוף יעלה לקבל שכרו על כל התורה שהוא למד, ואז הוא התפלל עליו מאוד מאוד מאוד, עד שעלה עשן מקברו ואז הוא ידע שהוא הצליח להכניס אותו לגיהינום. זאת אומרת: יותר טוב להיכנס לגיהינום מאשר להיות כאילו במזג האוויר למעלה בחושך. 

ורבי יוחנן 200 שנה אחרי זה אמר: "זה חוכמה להכניס את הרב לגיהינום? צריך להוציא אותו, רק 200 שנה אחרי, ואמר "אני כשעוזב את העולם הזה אין דבר כזה שאני לא מכניס אותו איתי לגן עדן!", 

ובאמת בסוף הוא הכניס אותו לגן עדן, אחרי 200 שנה אז לפחות 200 שנה הוא היה בגיהינום. לפחות 200 שנה הוא היה בגיהינום. יה בה בי יה בה בי. כאב של שן אחת בלי הפסקה, אתם יודעים מה זה? זה לא גיהינום, זה כלום זה בעולם הזה אפשר לחיות ככה, כואב, כואב מאוד, "א...אאאאא...!" אבל זה לא גיהינום אפילו, אז תארו לכם מה הולך שמה. טוב הארכנו קצת ביסוד הזה, שלא תצא תקלה מצד ידי המחבר, והבנה בלתי נכונה בעניין נשגב זה, ולכן גם אמר גם מצד השני, חוץ משלמות וכל מה שלמדנו בכל הספר, 

ופה הוא אמר בסיום: "גם את הנקודות האלה שהם חיוביות של בני אדם, כל מעשה כל מעשה כל אמירה כל דיבור כל הנהגה, הכל מחושבן אצל הקב"ה "אחת לאחת למצוא חשבון", ועל הכל מקבלים שכר ועונש. אז לכן אדם לא יתייאש, אם הצליח לעשות מצווה, יעשה עוד אחת כי "מצווה גוררת מצווה", ואם הוא נכשל בעבירה זה גם גורר עבירות, צריך להחליט לאיזה צד אתה נוטה, אדם נמצא בפרשת דרכים כל ימי חייו וצריך רק לבחור בכיוון הנכון, 

אפילו אם הוא לא הצליח לעשות כלום, עצם זה שהוא נמצא בכיוון הנכון ובחר בצד הנכון – גמרנו! הבן אדם הזה כבר מסודר. מסודר. אבל אם הוא בחר בצד הלא נכון, אפילו שהוא לא עשה עדיין שום דבר רע - הוא לא נמצא בצד הלא נכון, "הבא להיטמא פותחין לו" ועוד "שהבא להיטהר מסייעין לו" יהי רצון שנהיה מהבאים להיטהר, ויסייעונו מן השמים לעבודתו יתברך ולהתקרב אליו ולהידבק אליו "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהשם אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד). אמן ואמן. אמן!! 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".