תלוי של מי הסוס... | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, חיים זאב בן חנה, גילה בת ברוריה, - רפואה שלימה מהרה אמן ואמן.

קהל: אמן.

הרב: שיעור קצר ממצה, 

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד טו) 

יש להבין: למה יש אנשים שחייהם אינם כלום אצלם? יכולים להסתכן בכל מיני סכנות להכניס עצמם לכל מיני ניסיונות, אתה רואה שהאנשים האלה ממש מפקירים את חייהם! התורה מצווה "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" זה לא רק אלה שמטפסי הרים או עוברים על חבלים או כל מיני שיגעונות או תחרויות מסוכנות.

ראינו: שהאנשים האלה הם בעלי תאוות עד מאד! ונשאלת שאלה גדולה: הרי אין תאווה יותר גדולה 'מתאוות החיים' לחיות, אדם מתאווה: לחיות! אז איך הם לא נשמרים על נפשותיהם? אבל העניין הוא: שאדם אינו מכיר את עצמו ואינו יודע מי ה'אני' שלו, כי האני מוסתר באדם. אדם לא מזהה את האני שלו בכלל, על כן עוסקים בני האדם בעצמם לפני האני שהם מכירים אותו, דהיינו; הם עוסקים בתאווה וברצון שזה מה שמרגיש האדם, הדחפים האלה; לתאוות, למלא את הרצונות, הוא מבין: 'שזה האדם' - וזה לא האדם, זה הסוס! זה לא האדם.

והנה אנחנו רואים אדם שרוכב על סוס שאינו שלו מדהיר אותו - ואינו חס עליו כלל! למה? הוא רוצה להשיג מגמתו לבוא אל מחוז חפצו במהרה, אז לא מענין אותו, זה כמו אדם ששוכר רכב לא מענין אותו; עולה על מדרכות, נוסע מהר, 'קורע את האוטו' מה שנקרא, אין לו בעיה זה 'על חשבון' השכירות. ואפילו אם יוזק הסוס במרוצתו ואפילו הרבה, לא אכפת לו, זה לא סוס שלו, אבל בעל הסוס חס עליו! 

- 'הלו! הלו איך אתה? הלו! שוויה שוויה (לאט לאט)' 

למה? כי זה סוס שהוא משתמש בו תמיד וצריך לשמור עליו!

לכן בעלי תאוות שאינם מכירים את האני שלהם, את עצם האדם הם לא מכירים שזה הנשמה, והם רק מרגישים את התאווה, על כרחך קל להם להפסיד את חייהם בשביל תאוותם, כי זה מה שמריץ אותם, זה מה שמניע אותם, וזה כאילו 'לא הסוס שלו!' והוא דוהר! דוהר, כל מיני תאוות. כי את עצם החיים מי חי בתוכו? מי נמצא בפנים? הם לא מכירים! לא מכירים את הנשמה את החלק הרוחני, ולכן יש גם הרבה מהם שלא מבינים בכלל... שאין להם, הם לא מסופקים בחיים, כמה שהם מבקשים דברים ודברים וזה לא נגמר, הם לא מסופקים, והם לא מבינים ש:"וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו ז) גוף - אפשר להשביע אותו אבל נשמה? לֹא תִמָּלֵא! היא נצחית, יש לה קיבולת אין סוף. 

אבל חכמים מכירים את עצמם ומכירים את חייהם, לכן הם חסים גם על גופם. חסים על גופם, כי זה הסוס שמנהיג את הנפש שלו, 'גוף בריא בנפש בריאה' ו'נפש בריאה בגוף בריא' צריך לשמור על הסוס, כי אם הוא יקרוס - הבן אדם אבוד! אתם רואים: חיידק קטן קורוניצ' קטן, אם נדבק לבן אדם והאדם לא שמר על הסוס ואין לו מערכת חיסונים טובה, כי הוא מיצה אותו יותר מידי, נצל אותו עד הסוף, לא שמר עליו, התאוות הרסו את הגוף, כשמגיע קורונצ'יק אז מתמוטט...! לכן צדיקים שומרים את גופם יותר מהרשעים, לכן תראו: את האנשים שהם לא כאלה צדיקים, 'אין להם בעיות' לעשות כל מיני הרפתקאות וכל מיני זה, ומסתכנים בחייהם ויש כאלה ש'גומרים' ויש כאלה שנפצעים, ויש כאלה בעלי מומים והכל בגלל שטות של רגע אחד! שהוא אמר: 'שהוא ינצל את הסוס עוד קצת יותר...' אבל אתם רואים: 

צדיקים אומרים: 'לא! לא תודה תודה...' 

מציעים לו: 'בוא זה זה...' 

- 'לא! לא תודה תודה...' 

שומר על הסוס, למה הוא שומר? כתוב בתורה מצווה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", נו אז תתחילו לשים לב על הסוס כי הוא צריך להרכיב אתכם עוד שנים הרבה! צריך להגיע אתו בריא ל'קו הסיום' כי אם הוא יקרוס לפני קו הסיום חבל! יתקצרו הימים, ככה אם הסוס יהיה בריא אז לפחות תגיעו לזמן שקצבו מן השמים, אבל אם לא וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אז אתם פשוט מאד מחסלים את עצמכם! חבל....

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".