שיעור מיוחד לט"ו בשבט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. היום בעזרת השם נעסוק

בשיעור מיוחד לטו בשבט.

בסייעתא דשמיא השבוע יחול יום טו בשבט,

יום, כעין יום טוב, יום מיוחד,

יום שלא אומרים בו תחנון ונפילת אפיים.

בסייעתא דשמיא זיכנו הקדוש ברוך הוא לשפר רב

בכל העולמות ובפרט בארץ ישראל שמלאה בפירות מיוחדים,

ולכן אנחנו חייבים להקפיד להשתמש אך ורק בפירות של ארץ ישראל ולא בפירות של חוצה לארץ,

כי פירות חוצה לארץ לא נשתבחה בהם ארץ ישראל.

בשנים הרבות האחרונות

החלו להביא כל מיני יבואנים, פירות

יבשים ממדינות זרות כאלה ואחרות, כמובן

שיש עליהם כשרות,

אבל על אף

הכשרות הסטנדרטית או היותר

חמורה שקיימת

בפירות הללו,

עדיין אלו לא הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. וראה זה פלא, את הפירות היפים והמיוחדים דווקא לוקחים אותם מכאן לחוצה לארץ,

שמה מאוד ישלמו עליהם

הרבה ממון רב,

והם יקראו כפירות בוטיק.

אבל אנחנו כתושבי ארץ ישראל לא זוכים,

אולי מעטים שבינינו זוכים להשתמש בהם,

ועל דקה בחינא שדווקא על פירות של ארץ ישראל אנחנו לא משתמשים, ולכן

איש חכם הירא וחזק הלבב,

לא ורח הלבב אלא וחזק הלבב, בוודאי ובוודאי שיקפיד להעלות על שולחנו את הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

וכפי שאומרת התורה הקדושה,

וכפי שחז״ל סמכו את דיני קדימה בברכות שנעסוק בהם בשיעור זה,

מובא העניין של הפסוק ארץ חיטה ושעורה,

גפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.

אלו הפירות שבהם קבעו לנו חכמים שנשתבחה בהם דווקא ארץ ישראל, ולא בשאר מיני הפירות,

למרות

שרבותינו המקובלים כתבו שכל אדם ישתדל להעלות על שולחנו באלו

הזמנים דהיינו

בימי הטוב בשבט

יעלה על שולחנו כשלושים סוגים של מיני פירות, והם

כך כותב המערכות הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן,

כי ישנם שלושים מיני פירות האילן,

עשרה מהם רומזים על עשר ספירות השייכים

בעולם הבריאה, ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים

למידת האצילות, אין להם קליפה לא בפנים ולא בחוץ,

ונאכלים כמות שהם,

ואלו הם הפירות, ענבים,

לא משנה ירוק או שחור, תאנים,

תפוחים, אתרוגים,

לימונים, אגסים, חבושים, תותים,

עוד סוג של פרי שנקרא שורבש,

וחרובים.

עשרה נוספים

שהם מעולם היצירה,

ובהם גם טמון סוד עשר הספירות דיצירה,

שהם בדרגה של בינוניים,

בין בעולם הבריאה ובין בעולם העשייה, ואינם קרובים אצל הטומאה כמו עולם העשייה, ומצד שני לא רחוקים כמו עולם הבריאה,

ולכן טמון בתוכם גרעין הזרע

בתוך הפרי, והפרי מכסה את הגרעין עצמו.

ואותו גרעין איננו נאכל,

למה?

כי אינו רך.

והיות והגרעין הזה איננו רך, אוכלים דווקא את

הפרי שמחוצה לו, ואלו הם הפירות, זיתים,

תמרים, גוטגדניות, שזה דובדבנים,

שופי פש,

פרישקוש,

זרגי אלעש,

זרגי אלעש, מישמיש,

גנדיאש,

אכה-ניאש ונשיפולאש.

אלו שמות הפירות, כמובן שיש להם תרגום שמופיע.

ועשרה פירות נוספים, שהם מצויים בעולם העשייה,

והם באים כנגד

עשר הספירות,

לגשת משם.

ולכן מה שנאכל מהם זה דווקא מה שבתוך הפרי ולא מחוצה לו,

שמחוצה לו מצויה היא הקליפה,

והיא המחיצה בינו לבין עולם התמורות,

כדי שאותו פרי לא יקבל טומאה.

וזה סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש.

ואלו הם הפירות, רימונים, אגוזים, שקדים, ערמונים,

לוזים, אגוזלוז, מה שנקרא, אלונים,

פריסין,

פיניוניש,

פיסטוקיש,

ומאוזיז,

אלו שמות הפירות.

כמובן, כפי שהקדמנו, בוודאי ובוודאי שעדיף

שאדם יאכל דווקא מהפירות הללו שנשתבחה בהם ארץ ישראל. נוסף

לכך שיש את העניין של שבח והודיה להשם

ביום הזה,

רבותינו המקובלים כתבו כי לא לחינם נפל יום ט' בשבט

בחמישה עשר בחודש שבט,

מהסיבה שבאלו הימים הקרויים ימי השובבים גם יש בזה סוד עצום וגדול, ולכן נהגו רבותינו המקובלים להעלות על שולחנם

את שלושים מיני הפירות הללו.

כמובן, כל אדם לפי מצבו הכספי

ומצבו

שהוא יכול להשיג ולעלות על שולחנו את אותם הפירות, אחרת

בוודאי ובוודאי אם הוא לא יכול להשיג אותם לא חייבו הכתוב,

אבל השתדל לעשות ככל העולה על נפשו להעלות את אותם הפירות על שולחנו, היות

ומתגלגלים בהם כל אותם הנשמות הנצרכים לתיקון

ובכוח הברכה, בכוח התפילה, בכוח הפסוקים,

כפי שמביא גאון עוזנו ותפארתנו מרן הבן ישחי, רבנו יוסף חיים,

בספרו לשון חכמים וכבר מופיע סדר התיקון לליל ט׳ בשבט

בספר הקרוי פרי עץ הדר השלם או החלקי,

ושם מופיע בדיוק אילו פסוקים ואילו משניות ואילו מקרא וזוהר וכולי,

הקשורים גבי כל פרי ופרי מלבד משבעת המינים, גם גבי שאר הפירות

השלושים מינים כפי שהזכיר רבנו המערכות זכותו תגן עלינו אמן,

ועל כן מאוד חשוב שאם כבר אדם

מביא אותם על גבי השולחן,

גם ילמד את הסדר, אחרת אין שום טעם ללילה הקדוש הזה הקרוי ט׳ בשבט,

ואחרת מהו התיקון לאותם הנשמות שאדם מעלה

הרבה דברים על שולחנו ואינו זוכה לתקנם כדת וכדין,

וייתכן,

ואם לא יברך או לא יתקן אותם כדת וכדין, אף על פי שעלו על שולחנו יצטרכו אותם הנשמות שוב פעם להתגלגל ולחזור בחזרה לשאר מינים או לאותו המין,

וכן על זה הדרך כדי לתקן בחזרה את תיקונם.

ואם כבר סייע בידינו קודשא בריחו ושכינתה להעלות את אותם מינים על השולחן,

מאוד יהיה חשוב ונכון וראוי

לעשות את סדר התיקון כפי שמופיע בספר פרי עץ

הדר.

כידוע זה לא אצל כל העדות,

יש עדות שכלל לא נוהגים בדבר הזה,

אבל כמובן מי שחננו הקדוש ברוך הוא בזמן ובחוכמה ובדעת ובתבונה,

בוודאי ובוודאי שבקלות יכול לעשות

את הסדר הזה כדת וכדין. כמובן,

יש שנהגו לעשותו עם סעודה,

יש שנהגו לעשותו בלי סעודה,

כך שכל בני הבית מגיעים ובפרט בלילה הזה שזוכים

ומדברים על שבחה של ארץ ישראל,

על שבחו של המקום ברוך הוא,

על פירותיה וכולי, ומסבירים ולומדים את כל ההלכות

הקשורים להלכות ברכות והקשורים לענייני אכילת הפירות ובפרט שבסייעתא דשמיא בשנה הבאה זה שנת שמיטה,

בוודאי ובוודאי יש הרבה מה ללמוד ומה לעסוק ובפרט בזה הלילה ואילך.

וחכם לב ייקח מצוות ויכין את עצמו מראש לבל יגיע הזמן והוא ייתקע.

כמובן שצריך לשבח את שולחנו ובפרט לא רק במיני אכילה ושתייה אלא גם בפרחים וכולי שמסמלים את העניין הזה של

דברי המשנה שיום ט״ו בשבט חמישה עשר באב הוא ראש השנה לאילנות

ולאו דווקא בעניין של הפירות אלא גם בעניין של הפרחים הנמצאים על השולחן.

דבר נוסף שאנחנו זוכים בזה הלילה לעשות

מלבד

העלאת הברכות והלימוד והאכילה והשתייה,

אנו נוהגים גם לומר חמישה עשר פרקי התהילים

שתיקנו אותם

ומיוסדים על שמו של דוד מלך ישראל חי וקיים.

חמישה עשר הפרקים הללו אלו פרקי שיר המעלות כנגד חמישה עשר המדרגות

שהיו בבית המקדש

והם רמוזים גם כנגד חמישה עשר מיני הפירות

ועל כן טוב לעומרם בזמן הזה של סדר אכילת הפירות קודם לכן

או לאחר מכן בוודאי ובוודאי בליל טו בשבט כשהוא מסב יחד עם משפחתו על שולחנו.

כמובן שאל השולחן אנחנו גם מביאים את האתרוג ששמרנו אותו בעשיית הריבה שעשינו לאחר חג הסוכות על ידי שבירכנו על אתרוג שאיננו מורכב

מודר כדת וכדין

את אותה ריבת אתרוגים אנחנו מעלים על גבי השולחן

גם בטו בשבט

ולא נשכח להשאיר גם עבור ראש השנה תשפ״ב ששם גם אנחנו צריכים לתקן

על ידי דברי הזוהר הקדוש שהאתרוג זה היה אותו מין של עץ הדעת

שאכל אותו אדם הראשון ובו קלקל ועל כן אנחנו מעלים אותו על גבי השולחן גם בראש השנה

ואומרים את נוסח היעי רצון שנהיין מהודרים או שנזכה לדור בארץ משנה לשנה

ובפרט בטו בשבט נוהגים גם להעלותו על גבי השולחן

מי שלא אכל אותו עדיין יכול לברך עליו

ברכת שהחיינו אבל מי שאכלו אז כמובן שמברך עליו תלוי

במצב אם ניכר בו הפרי או לא ניכר בו הפרי כמובן הכל

על פי העניין.

כידוע רבותינו הקדושים כותבים כי על פי דברי המשנה

שיום טו בשבט הוא ראש השנה לאילנות.

כמובן

את ימי הטו בשבט דהיינו ערב והיום שלאחריו בבוקר שהוא יום טו בשבט עצמו אנחנו לא מעבירים אותם חס ושלום חס וחלילה באכילה ושתייה דווקא

אלא אנחנו מעבירים אותם גם בהרגשה רוחנית מיוחדת בשבח והודיה להשם יתברך

וכפי שכתב

הגאון רב חיים פלאג'י, זכותו תגן עלינו אמן

שבשבת האחרונה הייתה

יום פקודת שנתו, הפטירה שלו

כמדי שנה נהגו לעלות

אנשים לקברו שנמצא בחוץ על הארץ אך בגלל המצב

לא יכולים להגיע לקברו אז אין יותר טוב מללמוד

מתורתו של הצדיק ולהזכירו

וכתב הרב פלאג'י שבערב ראש שנה בערב טו בשבט ערב ראש השנה לאילנות

כל אדם יפריש כמנהג תשעים ואחת פרוטות שהם עולים בגימטריה מים

ואילן זה גם בגימטריה תשעים ואחת עם הכולל

וגם זה עולה גם לגימטריה של המילה אמן

שהא בהא תליא הכול קשור, האילן, אמת המים

וכמובן על כל ברכה וברכה

שאדם היה טוב לו שיגיע לעולם כדי שיענה את עניית

המילה אמן.

ביום טו בשבט

גם לאלו הנוהגים להתענות בימי השובבים

כגון אלו שלקחו על עצמם תענית ארבעים

וכולי או תענית שני וחמישי ושני

כמנהג חלק מהעם

שמכפר על עניינים של פגם הברית וכולי או סדר תיקון השובבים

ביום טו בשבט עצמו אינם מתענים כיוון שהוא קרוי כעין יום טוב

והיות שהוא קרוי כעין יום טוב

צריך להרבות בו בשמחה שבח והודיה להשם יתברך

ואם יתענה בו אדם בוודאי ובוודאי שלא יוכל להודות כדת וכדין.

גם חתן שיום חופתו חל ביום טו בשבט

בוודאי ובוודאי שיקדים את תעניתו כי תענית זו כפרת עוונות עבורו

עבור כל אותם השנים ועל כן לא יתענה ביום חופתו

וכפי שפתחנו ואמרנו ביום טו בשבט אין אומרים וידוי ונפילת אפיים

כבר מערב טו בשבט היינו בתפילת מנחה בליל יו דלת

כן ביודלת סליחה ועד לאחריו בתפילת מנחה ביום טו בשבט

כל בר מישראל כל אדם מישראל כל ראש משפחה חייב ללמד

את בני ביתו

חייב ללמד את בני ביתו כדת וכדין את הלכות ברכות

הלכות ברכות רבות

מלאות

סבוכות עם הרבה דעות והרבה מחלוקות

ועל כן כל אחד ואחד מבני הבית חייב להיות בקיא בהם

לדעת את המעשה אשר יעשה ואת הברכה אשר אברך על כל פרי על כל דבר מאכל שהוא אוכל ולאו דווקא קודם האכילה

אלא גם לאחר האכילה כולה וכל זה חס ושלום חס וחלילה כדי שלא יגרום

לברכה לבטלה או ברכה שאיננה צריכה

ועל כן הזהירו רבותינו את הדבר הזה כי יש לחוש לדבריהם וללמוד היטב את ההלכות כדלק אימם

כדת וכדין

אם סייע המקום ברוך הוא בידו השתדל להכניס תלמיד חכם לביתו בסעודת

ליל טו בשבט

ויערוך עימו וילמד עימו ויעסוק איתו בתורה בדברי שיר שבח והודיה להשם על ארץ ישראל חשיבותה ופירותיה

יש אנשים שכל השנה מדברים ארץ ישראל ארץ ישראל אנחנו המייצגים אנחנו נלחמים אנחנו עושים

ודווקא ביום טו בשבט אתה רואה אותם בפנים נפולות

ולא מודים ולא מעלימים ולא משבחים דווקא ביום

בו רבותינו כתבו שצריך לשמוח

ולדבר וללמוד ולעסוק בשבחה של ארץ ישראל דווקא ביום הזה הם עוסקים בדברים אחרים

ועל כן צריך לעורר את הלבבות

יאמרו כל הרבנים וכולי ידברו עם בני קהילתם על הדבר הזה ויתזכרו אותם ויגידו להם

את העניין כיצד

לנהוג כדת וכדין בפרט בלילה הזה שאיננו קרוי בשם מועד

אבל הינו כיום טוב

כמובן בראש ובראשונה

קודם שאדם ירכוש את הפירות חייב לדעת לרכוש אותם ממקום

עם הכשרות המהודרת והטובה ביותר לבל ייכשל חס ושלום

בפירות של עורלה או לחלופין שביעית

וכן על זה הדרך ויש לנו גם את השנים שאנחנו מצויים בהם כרגע שנה שלישית ושנה

שישית אנחנו מצויים בשנים שנקראים גו

ועל כן מאוד חשוב אם כבר אדם רוכה שיקנה מהמקומות המהודרים בכשרות הטובה ביותר

ואם לאו צריך להיזהר ועדיף שלא יעלה על שולחנו פירות מפוקפקים או בכשרות מפוקפקת מאשר שחס ושלום חס וחלילה ייכשל באיסורים ונמצא שיצא שכרו בהפסדו

כתבו רבותינו הקדושים כי עיקר השגת הקדושה של האדם

ודרגת קדושת נשמתו וגופו המביאים והמסוגלים להעלותו עד לדרגה של רוח הקודש אף על פי שאיננה מצויה בדורנו אנו

הכל תלויים בכוונתו וזהירותו בכל ברכות הנהנין

כיוון שעל ידי כן מתבטלת כוחה של הסטרה האחרה הקליפה

שנאחזת דווקא במאכלים החומריים ונדבקת בהם

והאוכל מהם חס ושלום חס וחלילה הם נכנסים לתוכו ומשפיעים עליו

ויוצרים מסך בינו לבין בוראו

ועל כן על ידי הברכות שעליהם

אנו מברכים

בכל מיני האילנות

והפירות והירקות ושאר דברים בכוונה מושלמת

הרי זוכה המברך להסיר את אותם קליפות ובכך מזכה חפו את החומר שלו עצמו

ונעשה ככלי קיבול זך מוכן ומזומן לקלוט עוד ועוד שפע

של קדושה מלמעלה

ומי שרואה מיני פירות ומיני מגדים ולא אכל מהם

כגון שנזדמנו לו ויכל לקנות ולא אכל מהם עתיד ליתן על כך את הדין

וכפי שכותב הירושלמי במסכת קידושין בפרק עשרה יוחסין

אמר רבי יבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שרע מיני מגדים ולא אכל

ורבי אלעזר היה חוסך פרוטות

ואוכל מכל מין פרי פעם אחת בשנה

ומכאן אנחנו צריכים לדעת את הדבר הזה ולעשותו כדת וכדין

כדי שנזכה בסייעתא דשמיא שלא לתת את הדין

חס ושלום חס וחלילה אלא לקבל שכר על כל דבר ודבר שנעשה.

כמובן

שבראש ובראשונה מלבד עניין רכישת הפירות

אנחנו חייבים גם

לבדוק את כל הפירות הנמצאים ברשותנו

הן פירות קלאסיים, מה שנקרא טריים,

והן פירות שאינם טריים, יבשים.

כמובן שאני לא מעודד לאכול זרחן אורגני ושאר מרעין בישין

הידועים E למיניהם, הנקראים E,

XYZ, E, E, E וכו' וכו',

ולא לחינם הם נקראים בשם E,

כי ממש הם מסוכנים עד כדי כך שהם יכולים להשפיע השפעות תופעות לוואי.

אולי גם בנוסף לחיסונים אפשר לדעת אם

אדם יתחסן ועוד יאכל מהאיים האלה,

אולי ההשפעה חס ושלום תהיה כפולה ומכופלת.

וכמובן שאדם צריך לקיים את דברי התורה שאומרת ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם בעניין של אכילה וזהירות וכולי, צריך לחקור ולבדוק.

ואם כבר הגיע על שולחנו מאותם מיני פירות יבשים,

עדיף שייקח דווקא את המינים שלא נמצאים בהם כל החומרים המסוכנים הללו,

ועדיף שיימנע מלאוכלם.

וכפי שהרבה אנשים מתלוננים,

לכאורה שבראש השנה הם לא אוהבים לאכול דווקא את הרוביה או את הקרטי או את הסילקה וכולי,

אלא הם אוהבים יותר את הראש של דג ושאר דברים יותר קלים או רימונים וכולי.

גם שם לא חייב הכתוב ולא חייבו רבותינו.

כפי שאומרת הגמרא במסכת ראש השנה,

שכל עניין האכילה דווקא הוא סימן המילתאי.

כנל גם פה לימי טו בשבט.

אם יקרא את נוסח הסדר שתיקנו רבותינו בספר פרי עץ אדר,

כפי שחיבר גאון עוזנו ותפארתנו מראנה בן איש חי, זכותו תגן עלינו אמן,

בוודאי ובוודאי שייצא ידי חובה, כגון תאנים יבשות,

בוודאי ובוודאי שיראי שמים איננו מכניס דבר שכזה לביתו.

אם מצא תאנים טריות, בודקם כדת וכדין, כהוגן,

כפי הנצרך,

אחר שהם נקיים מתולעים ומכל מיני מראים בישין, בוודאי ובוודאי שיוכל לאכול מהם.

אם לאו, אם הם לא נקיים,

אם הם לא מצויים לפניו, לא עבר איסור.

שום דבר. בוודאי ובוודאי שיכול לומר את הפסוק

ולא לאכול את התאנה.

וכן, אדם שאיננו אוהב את כל המינים, או שלא הצליח להשיג אפילו את כל פירות שבעת המינים על שולחנו, בוודאי ובוודאי שיעלה לרצון לפני הקדוש ברוך הוא,

אם הוא יקרא את נוסח הפסוקים ויתפלל את התפילות המסוגלות לזה הלילה ולמחורתו,

הם יעלו לפני בורא עולם,

ועדיף מאשר יוכל מיני איסורים ומיני דברים המזיקים חס ושלום לגופו,

ונמצא שידונו אותו בשמיים כיצד יחזיר את גופו מלא חולאים ומלא מרעין בישין,

ולא יחזירו כפי שהקדוש ברוך הוא הפקיד בה את הנשמה,

את הגוף בריא ושלם מיום היוולדו והלאה.

יש ברבותינו הקדושים שהנהיגו

לאכול על פי סדר מסוים את כל מיני הפירות,

וכל אחד טעמו עמו.

אבל אין סדר מסוים שאנחנו חייבים מלבד בדיני הקדימה

לברכות כפי שמופיע בהלכות ברכות,

מרן השולחן ערוך וכולי,

ועל כן יעשה כל בר מישראל כאוות נפשו.

יש האחד שרוצה לפתוח דווקא בהמוציא לחם מן הארץ,

שיש בו את העניין של חיטה,

רשאי לפתוח בהמוציא לחם מן הארץ.

יש אדם שדווקא רוצה לאכול עוגיה שברכתה מזונות, בוודאי שרשאי לא לעשות סעודה, הוא לא חייב לעשות סעודה בליל טו בשבט, אין שום חובה,

ויכול להעלות על שולחנו את מיני העוגיות ולברך עליהם ברכת בורא מיני מזונות, ויצא ידי חובה העניין של אכילת אכילת אכילת אכילת

יש האחד שאוהב לעשות כמו דייסת קואקר, דייסת חיטה

או לבשל חיטים במים עם מעט מלח ותבלינים נוספים ואת זה לאכול.

כל אחד כפי מנהגו,

אזי על זה יברך ברכת בורא פראי האדמה.

אבל כמובן שאין שום חיוב לנהוג

בסדר כזה או סדר אחר. כמובן כל אחד ינהג על פי הסדר ולהקפיד על עניין של מה

של הברכות הגבוהות בתחילה, ולאחריהן כבר את הברכות הפחות.

דהיינו, ברכת המוציא לחם מן הארץ בראש ובראשונה,

ולאחריה ברכת

בורא מן המזונות,

ברכת הגפן, העץ, האדמה, שהכל וכולי.

ומכאן ואילך רשאי להמשיך ולאכול משאר המינים כולם.

כידוע בסדר התיקון בספר המופיע בו את תיקון ט׳ בשבט הקרוי פרי עץ אדר,

מובא שמה משנה קטעים מהזוהר הקשורים לענייני דיומא,

וכפי שאמרו אבותינו שהקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם,

ובפרט בימינו אנו שאנו זקוקים להרבה הרבה הרבה טובה

לעולם כולו.

מראנה בן אישחי, בספרו לשון חכמים,

כתב נוסח תפילה קודם תחילת הסדר שייעשה בליל ט׳ בשבט.

מי שירצה יוכל למצוא את נוסח התפילה הזה שתיקן

מראנה בן אישחי.

נאמר רק בסיעתא דשמיא את העמוד

כדי להקל על הציבור למצוא את זה. זה מופיע בשלושת הכרכים, לשון חכמים, חלק א', סימן ט״ז.

זה התפילה שיאמרו אותה אחר האכילה,

ולאחריה כמובן

יש את התפילה המיוחדת ליום ט׳ בשבט עצמו,

שאומרים לערב ט׳ בשבט עצמו,

שהיא התפילה שכל אחד חפץ.

כל שנה מגיע לסוחר,

הוא מגיע לרב ואומר לו, כבוד הרב, אני חפץ לרכוש את האתרוג היפה ביותר.

אבל הוא לא טרח כלל וכלל לומר את נוסח התפילה שתיקן מראנה בן אישחי.

זה מופיע בלשון חכמים גם חלק א',

בסימן לח'.

כותב מראנה בן אישחי שבט׳ בשבט

טוב ונכון לומר בשחרית

פסוקים אלו ובקשה זו,

וידוע כי ישנה קבלה בידי חכמי אשכנה ז״ל,

שצריך לבקש ביום ט׳ בשבט בפרטוט על האתרוג,

כדי שיזמן לו הקדוש ברוך הוא אתרוג טוב ויפה בחג.

ויש אומרים את אותה תפילה גם בליל ט׳ בשבט.

אז חכם עיניו בראשו,

אם הוא רוצה בסייעתא דשמעאל לרכוש בשנה הבאה אתרוג יפה,

יקפיד לומר את התפילה כדת וכדין בדקדוקיה ובהגיה הנכונה.

בוודאי ובוודאי שיש המוסיפים

בסעודת ליל ט׳ בשבט גם שירי שבח והודיה לה' יתברך,

שירים שיסודתם בהררי קודש

מופיעים כבר בספרי השירים הוותיקים,

לא בני ימינו אלא הספרים הוותיקים,

בכך זוכה גם

ליתן שבח בשירה והודיה לה' יתברך.

בהקדמה לספר פרי עץ אדר מופיע את הדבר הבא, נקריא את זה מתוך הכתוב יום ט׳ בשבט

אף כי הוא מימי השובבים אין בו תענית כי הוא ראש השנה לאילנות

ולפירות האילן ובתיקון המעשה אשר יעשה היום על הפירות בו נעשה תיקון צדיק

חי העולמים בסוד הנזכר בפרשת, בזוהר,

פרשת בראשית חלק א' ל' ג' עמוד א' ביומת אליטאה

עבדתה ארעה איבין מחילה דהי צדיק דכתיב

ויאמר אלוהים תדשה הארץ דשא עשב מזריע זרע

עץ פרי עושה פרי וכולי.

עץ פרי,

כותב הזוהר, דע עץ הדעת טוב ורע

דהיו עביד איבין ופרין

ועושה פרי דע צדיק יסוד עלמא.

דהיינו, כותב הזוהר מפורש

שהתיקון הזה שיעשה אדם בליל טו בשבט באכילת הפירות הוא בגדר של צדיק יסוד עולם צדיק

חי העולמים המוזכר

בפרשת בראשית.

וכבר פעמים אמרנו את החידוש הבא ושווה לחזור עליו ולחדש,

כפי שאמרנו,

טוב לומר דבר בזמנו.

ובפרט בשיעור זה,

בפרק שירה, בשיעורים לפרק שירה שלמדנו,

אז הזכרנו שם את העניין של הפסוק ויאמר אלוקים תדשה הארץ דשא עשם מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו.

הקדוש ברוך הוא היה חפץ

שהאדמה תוציא עץ שטעם עצו ופריו שבין, אך

האדמה קלקלה ועל כן התכללה ארורה האדמה בעבורך בזמן שהעניש הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון.

העניש גם את האדמה ואמר ארורה האדמה בעבורך ולמה כל זה היות ולא עשתה את רצונו של המקום ברוך הוא,

ובמקום שתוציא עץ פרי עושה פרי למינו,

אומרת התורה

ועץ עושה פרי למינו

ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ

עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן.

זאת אומרת, הארץ לא שמעה לקול הקדוש ברוך הוא ועל כך היא נענשה.

ועל כן מצויים לנו לאורך כל השנים מאז קלקולה של האדמה והיא עשיית

רצון השם יתברך עשרות סוגים של עצים ללא תועלת וללא פרי.

וישאל השואל,

זו השאלה שמופיעה בשם רבי זונדל בפרק שירה,

הכיצד הביא הקדוש ברוך הוא עצים ואין בהם תועלת לעולם,

אלא מכאן ראייה שכל פרי וכל עץ שעשה הקדוש ברוך הוא יש בו תועלת והים מוצא פרי.

ועל כן באים בתביעה העצים

באומרם את הפסוק בתהילים אז ירננו עצי היער מלפני אדוני קיווה לשפוט את הארץ.

ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו יש פסוק ועמים במישרים וכולי מהו אז ירננו עצי היער?

מסביר רבי זונדל בספרו פרק שירה שעצי היער ירננו לעתיד לבוא אצל הקדוש ברוך הוא.

אתה הבאת אותנו לעולם, מה תועלת יש בנו?

האומר להם הקדוש ברוך הוא, אתם יודעים מה התועלת שיש בכם? שהאדמה תפיק את מירב

הוויטמינים, את מירב החומרים, כפי רצוני יתברך,

וממילא גם אתם בתור עצי סרק תוציאו פירות. וכפי שכתבו רבותינו, עתידים אפילו אילנות הסרק.

עצי הסרק לא הוציא פירות ומכך מובן

למה עצי היער ירננו כי אותם עצי היער כמעט ואין בהם שום פרי.

אה למה הם ירננו? הם ירננו מהסיבה כי בא השם לשפוט את הארץ. על מה ישפוט את הארץ? על זה שלא עשתה את רצונו יתברך.

אם ככה מלפני השם לשפוט את הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו ועמים במישרים,

אז בוודאי ובוודאי שיהיה בהם תועלת,

כי גם העצים המצויים ביער יאכל האדם המזדמן שמה לקח מפירותיהם ולברך עליהם ולהודות להשם בשבח והודיה לקדוש ברוך הוא.

ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהם.

כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי,

ואם כי בדברי כתב הרב זיכרונו לחיי העולם הבא לא נמצא מנהג זה אלא מקום לדעתי תיקון נפלא והוא בנגלה ובנסתר,

כי הנה הובא בירושלמי פרק יוד יוחסין וזה לשונו ישמעו ענבים וישמחו אמר רבי איבון

מה שהזכרנו מקודם עתיד אדם לתת דין וחשבון על שרם מיניהם מגדים ולא אכל,

ורבי אלעזר רבא מצמצם פריט אל מי חלבהון מכל מילי חדש.

הוא היה חוסך,

כן,

ועושה חשבון הכל כדי לאכול מאותם הפירות כדי לברך עליהם.

וטעם הדבר כי כשם שנהנה האדם מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן,

כפי שאומרת הגמרא בברכות ל״ה עמוד ב״, אמר רבי חנין אמר פפא״,

כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

וכפי שכותב הפסוק בספר משלי כ״ח כ״ד גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע,

חבר ולאיש משחית.

ומפני שעל ידי הברכה גורם להמשיך עליו שפע עליון על ידי כוח הברכות,

והשר הממונה על אותו הפרי ומתמלא משפע זה כדי לגדל בשנית את הפרי.

ולכן אדם הנהנה מן הפרי בלא ברכה גזלן הוה,

כי אכל הבריאה שהרוחניות היה שורה בה,

וכילה ומנע את הכוח הזה מן העולם,

והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה,

והכוח הממונה על זה ביטל

והתרוקן מאותו השפע שהיה בכוחו לעשות, ולא עשה בכוח הברכה.

ועל כן נקרא גזלן,

וגם אמר כאילו גוזל אביו ואמו הפסוק.

למה? כי האוכל בכוונת הברכה של ברכות הנהנין,

זוכה ומתקן ניצוצי נשמתו והניצוצות

הנוגעים בנשמת אביו ואמו בסוד, והוצאתי את

בלעו מפיו.

פסוק בירמיה נא מ״ד, כטעם הפסוק חיל בלה ויקיענו

בתנאו יורישנו אל.

ואם נהנה בלא ברכה, הוא כאילו גוזל את אביו ואמו מנוצצי השייכות לנשמתם,

ניצוצי השייכות.

והוא חבר לאיש משחית,

ולפי שכל כוונתם משחית

לגזול ניצוצות לכל טעם,

לקחת דווקא את ניצוצות הקדושה, ולא להחזירם אל הקדושה, ועל זה אנחנו מתפללים בכל יום.

אשר זהו סוד, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי הכל מוצא פי השם, יחיה האדם.

שהוא יסוד הברכה, מוציאה

את הטומאה,

והופכת אותה לקדושה, ומתבררת על ידי פי השם,

על ידי שהאדם לועס בשלושים ושתיים שיניים המצויים בפיו.

המה שלושים ושתיים שיניים לעומת שלושים ושתיים פעמים,

שהם אלוקים הנאמרים במעשה בראשית,

וכפי שמבואר בארוכה בתיקון הסעודה בחלק הקודם, יעוין שם.

ועונשים הללו,

כותב הרב, גם המה ישנן למי שרואה מיני פירות ומגדים ומצטמק ורע לו,

ולא אכל ומנתו מבעליו,

ולא בירך עליהם,

אשר הכוח הממונה עליהם בטל,

ורק מצידו משפע עליון הבעל ידי הברכה.

ואף גם גוזל אביו ואמו כי הואיל ולא אכל מהם, לא הוציא ניצוצות, דשייכן לנשמתם כאמור.

וזה הסוד גם שאנחנו מתקנים בברכת האילנות בחודש ניסן,

והולכים דווקא, הטוב ביותר ללכת דווקא אל האילנות שמחוץ על העיר,

ששם אין מי שברך עליהם,

אלא אם כן יש לו אילנות שהוא יודע בוודאי שהן בתוך העיר,

ובוודאי זוכה ומתקן את אותם גלגולים ואותם ניצוצות,

נשמות המצויים באותם אילנות.

ועל כן, מטעם זה

אמרנו

שרבי אליעזר היה מצמצם בפריט אל ימי חלבאון

כדי שיאכל כל מיני פירות חדשות,

כדי להרבות בברכות ולעשות תיקון תכף ומייד,

ושלא להחמיץ חס ושלום במצווה.

לתיקון הדבר הזה ייאות לנו בעצם היום הזה לאכול כל מיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו,

כי חביבה היא מצווה בשעתה.

בספר חמדת ימים לרבי בנימין הלוי שהיה מגורי האריזל,

או יש שהתנגדו ואמרו שאינו שייך

הספר לרבי בנימין הלוי כפי גרסתם,

את דברי המוסר וכולי שבו ניתן ללמוד שם,

אבל את נוסח התפילות יש מי שכתב שלא,

ולאלו האומרים שספר זה שייך לרבי בנימין הלוי,

הוא תיקן שם נוסח,

קודם אכילת פירות לליל טו בשבט,

מי שירצה יוכל לעיין דווקא שמה ולומר את נוסח התפילה.

בספרנו משה אמת, חלק טו בשבט,

גם הבאנו כל מיני נוסחות של תפילות,

כמובן שיש לאומרם קודם לאכילת הפירות ולאחר אכילת הפירות,

ועליהם הוספנו בטוב טעם ודעת עוד מבחר של

סגולות לטו בשבט וטעמים לטו בשבט,

ועוד בסייעתא דשמיא יש הרבה מה לכתוב במהדורות הבאות.

יהי רצון בעזרת השם שנזכה

בקרוב ממש להמשיך הלאה בכל החיבורים ולוציאם בעזרת השם לאור עולם,

ועל ידי זה נזכה לתקן את כל הניצוצות

המצויים באותם האילנות

והפירות

שנעלה בליל טו בשבט על השולחן, ויזכנו הקדוש ברוך הוא שלא תצא תקלה תחת ידינו,

לא בענייני הלכה,

לא בענייני אכילה ושתייה ולא בשאר עניינים.

אמן ואמן. ברוכים תהיו להשם.