מנהיגות - חלק מה - בחירה ללא מגבלות! | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת זכריה בן סאלם, מנוחתו עדן, אמן.

מנהיגות,

המשך חלק ממה,

בחירה ללא מגבלות.

דיברנו על הרב נוח ויינברג

שדיבר שכל הבני ישיבה יכולים להיות אדמו'רים,

והיו רבנים

שמחו בו על זה.

והוא הסביר את עצמו מה ההבדל בין מלאך לאדם שעובד על עצמו להגיע למדרגות.

ואנחנו ממשיכים. הבעיה הגדולה ביותר בתפיסה

על פי הרבה

ומלאך שירד מהשמיים אינה ביחס לאדמו״ר עצמו.

לגביו,

זה לא ישנה מאומה.

הבעיה העיקרית

זה בכך שמקצצים את כנפי הרוח של הבחורים להתעלות בתורה ויראת שמיים.

אם הם מקבלים מכם,

הרבנים של הישיבה,

את הרושם,

במישרין או בעקיפין,

שיש הגבלות

למידת ההתעלות הרוחנית האפשרית,

ולא כל אחד יכול להיות רבה.

מדובר על רבס אמיתיים, כן?

כמו בדורות קודמים, שהיו רבס ממש כמו תלמידי הבעל שם וכו'.

בשואה שהרמב״ם הקדוש פוסק להלכה שכל אחד יכול לצמוח לענק עולם,

עד כדי דרגה של משה רבנו,

ברור מדוע הם מרימים ידיים מראש,

אפילו לא מנסים למצות את היכולות הכבירות

הטמונות בהם.

כך

אומר הרב נוח, סיימתי ואמרתי לאותם מחנכים.

הרמב״ם אומר שיכול להגיע עד משה רבנו,

ואתם אומרים

שלא יכול להיות רבה.

ואומנם לא בכדי הביא הרמב״ם דווקא את משה רבנו בעת ירבעם בן נבט כדוגמאות

לעוצמת ההתעלות

או השפלות

שעליה יכול האדם להגיע בבחירתו.

הרמב״ם מלמד אותנו שני מסרים כבירים.

אחד,

אדם יכול להגיע לשיא הפסגה הרוחנית מצד אחד.

מצד שני,

יכול להגיע לשיאי שפלות.

כלומר,

הבחירה היא חופשית

וניתנה ביד האדם

ללא מגבלות

ולכל כיוון ופסגה

שיבחר האדם

ויעמול יגיע.

ואילו השני,

שסוד גדלותם של כל הצדיקים והגאונים בכל הדורות

נבע רק משורש אחד,

כוח הבחירה.

הם בחרו בטוב, השקיעו

וזכו להגיע לכך.

אפילו משה רבנו,

אבי הנביאים,

זכה לכל המעלות הרוחניות הנשגבות שלו

רק

מחמת דבר אחר.

בחר בטוב,

עשה את הטוב וצמח להיות משה רבנו.

נתבונן בעדותו

של משה רבנו בעצמו על עצמו.

בפרשת ראה, ראה אנוכי

נותן לפניכם היום

ברכה

וקללה.

אומר

ראה אנוכי, מביא תנחומה,

ראה אנוכי, אמר להם משה רבנו לעם ישראל,

ראה אנוכי

נותן לפניכם היום ברכה.

ראה אנוכי,

מה יש לראות באנוכי?

ראה אנוכי,

שבחרתי בטובה,

ראה האך אני משונה מכל העולם.

ככה אמר משה רבנו לעם ישראל.

וזה בתנחומה.

וכן דעתא דעת זקנים.

ראה אנוכי,

שבחרתי בטובה,

ולפיכך אני משונה מכל שנאמר,

ולא ידע משה כי קרן עור פניו.

זה מאוד משונה מכל בני האדם.

עור יוצא מהפנים שלו.

קרני עור,

קרני הוד.

מי גרם? הוא אומר, ראה אנוכי,

למה אני ככה?

הוא אומר, כי בחרתי בטובה.

ולפיכך אני משונה מכל.

אף על פי שאין לנו שום מושגים בעבודת משה רבנו הקדושה,

אבל תורה היא, ועלינו ללמוד

ממנו כפי השגתנו.

לכאורה, הדברים האלה, המיוחסים למשה רבנו, מנוגדים לענווה המפורסמת של נותן התורה,

שהעידה עליו התורה ענו מכל האדם אשר על פני אדמה.

אז איך זה שהוא משבח את עצמו ואומר,

ראה אנוכי, שאני משונה מכולם?

ההסבר הוא שמשה רבנו התכוון להוציא מליבם של ישראל

את המחשבה שהוא זכה לגדולה משום שיש לו נשמה גבוהה,

יש לו תכונות טובות או כישרונות מיוחדים שיתברך בהם מן השמיים.

אם ישראל סוברים כך,

בהם ייחסו את כל ההשגות שלו

לכוחות המולדים בו,

אז הם לא יראו בו מודל לחיקוי.

הם יסברו שאין טעם להתאמץ, לעולם לא תגיע לזה.

ולכן הוא אמר זאת כדי לחייב אותם ללכת בדרכיו שלו,

כי הוא עבד על זה והגיע למה שהוא.

לכן ראה אנוכי, תראו ממני

איך אני משונה מכולם, כי בחרתי בטובה

עד הסוף.

כיוון שבחרתי בטובה עד הסוף,

אז לכן אני משונה מכולם.

לכן בא משה רבנו להודיע ברבים ולגלות כי לכל מעלותיו והשגותיו זכה

רק על ידי בחירתו

ועל ידי הגיעתו בעמל ובמסירות נפש.

הירושלמי מספר,

כשעלה משה רבנו למרום,

זה ירושלמי בהוריות יח ב',

הוא למד שם משה רבנו במרום במשך ארבעים יום וארבעים לילה,

אולם כל הזמן הוא שכח את כל מה שלימד אותו הקדוש ברוך הוא,

עד שבסוף

יום הארבעים

השם נתן לו את התורה במתנה,

ואז הוא לא שכח יותר,

אבל כל יום הוא שכח הכול.

שואל הירושלמי,

למה זה התנהל ככה?

מה הטעם ללמוד כל יום

ולשכוח הכול?

ללמוד עוד יום ולשכוח הכול. ללמוד עוד יום ולשכוח הכול.

זה כמעט כמו התלמיד של רבי פרידא.

מדוע שכח משה רבנו את התורה שוב ושוב,

עד שהוצרח הקדוש ברוך הוא ליתן לו אותה במתנה?

הרי הקדוש ברוך הוא יודע שאם הוא מלמד אותו היום

בערב בוא נאמר, הוא ישכח.

אז מה התועלת לתת לו ארבעים יום?

ללמוד ולשכוח, ללמוד ולשכוח ולמוד, בסוף לתת לו מתנה. תן לו מתנה ביום הראשון, נגמור את הסיפור.

למה לצער אותו ארבעים יום לא לאכול, לא לשתות, כל הדברים האלה? למה זה צריך?

לא תאמינו, כבר אמרנו את זה באחת הדרשות,

מבאר הירושלמי

בשביל להחזיר את הטיפשים.

כל העינוי הזה שעובר משה רבנו,

לומד

ובסוף שוכח הכול,

עוד פעם לומד

ועוד פעם שוכח הכול.

זה לא מכניס ייאוש? אם אתה לומד מפי השם, כתוב, כשלומדים מפי השם לא שוכחים כלום. הוא לומד,

שוכח הכול.

ארבעים יום.

כל זה בשביל מה?

בשביל

להחזיר את הטיפשים.

תארו לעצמכם את המצוקה של משה רבנו.

יושב במרום, לומד את התורה הקדושה מפיו של הקדוש ברוך הוא,

כל פעם שואל את עצמו, נו, מה למדתי?

מה אני יודע?

התשובה, כלום.

עמל והגיעה בלי אוכל, בלי שתייה,

יום, יומיים, עשרים, שלושים, ארבעים,

הכול נשכח ברגע.

למה הקדוש ברוך הוא עשה זאת?

אומר הירושלמי, זה לא פירוש של אחד מהמפרשים,

זה הירושלמיות.

בכדי ללמד את הטיפשים

ובעלי הכישרונות החלשים

שמרגישים

שהם לא יכולים ללמוד

כי הם כל דבר שוכחים,

כל החומר שהם לומדים הם שוכחים.

ללמד אותם כי גם הם יכולים ללמוד

וגם הם יכולים לצמוח להיות גדולי תורה וייראה.

והראיה ממשה רבנו

אם משה רבנו לא לומד מרב שלא יודע כל כך להסביר, לא סגור בעצמו על מה שהוא אומר

או שאין לו שפת לימודים

ואתה זה ואתה תולה את זה בו ולפעמים אתה תולה בעצמך שאתה לא מבין כל כך

ואתה עלול להתייאש.

הוא אומר לך יש פה תלמיד הכי טוב בעולם, משה רבנו.

יש פה את המלמד הכי טוב בעולם, קוראים לו הקדוש ברוך הוא.

והוא לא זוכר שום דבר.

הוא התייאש?

לא. בסוף מה?

נתן לו מתנה.

יגעת ומצאת האמן.

כן.

אם אתה תתייגע, זה מה שמבקשים ממך.

לא זוכר, לא זוכר, לא זוכר, לא זוכר, לא זוכר.

תמשיך, תתייגע.

אם יגעת, בסוף מצאת.

זה בגדר מציאה, אבל מצאת, בסוף מצאת.

תאמין שאתה תמצא.

אין דבר כזה. השם נותן בסוף במתנה.

אבל רק בתנאי שאתה לא מתייאש.

ראה, דוגמא, משה רבנו.

אם לא היה את זה, עלולים להישבר ולחשוב, אין סיכוי לגדול בתור אבירה.

אבל כעת יכולים ללמוד ממשה רבנו, שגם הוא שכח לא פעם ולא פעמיים,

אלא ארבעים יום וארבעים לילה.

בכל זאת,

לא נשבר

וניסה שוב ושוב.

עד שלאחר העמל הנורא והנשגב

אחרי ההתחזקות ביגיעת התורה,

בלי לראות תוצאות,

זכה שניתנה לו התורה במתנה.

יבוא אחד ויגיד, מה, החוכמה להיות כמו הרב פלוני, יש לו זיכרון פנומינלי.

כל מה שהוא לומד הוא זוכר, זה לא בעיה.

אם היו נותנים לי כזה זיכרון, גם אני.

ואני הייתי דרשן ומרצה והכול, מה הבעיה?

אבל לא נתנו לי.

סתום.

לומד

ולא זוכר.

קודם כול,

לומד ולא זוכר היום זה בכלל לא בעיה.

פעם זה היה בעיה,

היה מצווה ללמוד את התורה בעל פה, רק בעל פה, לא היה כתוב.

אין כתוב.

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לחוטבן.

היה ושיננתם, כל הזמן שיננתם.

היום גם אתה לא זוכר מה הבעיה.

תפתח את הספר עוד פעם.

תחזור עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם. 500 פעם, מה יש?

מה יש לך לעשות?

מה יש לך לעשות?

באת לעולם של ללמוד תורה, תלמד.

אמרו לך ללמוד, אני לומד.

לא זוכר?

לא בעיה שלי.

יש תרגילים לזכירה,

אם אתה רוצה, יש כל מיני שיטות, בסדר.

אבל גם אם אתה לא זוכר, עם השיטות, עם הכול, בסוף לא זוכר.

אז מה?

אז מה?

אתה לומד, וזהו.

כל מי שמתחיל לרוץ, הוא כבר יורד במשקל?

הוא רץ ומזיע והכול וזה.

אחרי חודש, בסוף הוא אומר, לפחות לא עליתי.

נו, גם זה טוב, אתה מבין?

אבל הוא לא מפסיק.

ובפרט אם זה רפואי,

ואומרים לו שאם לא, חס ושלום יהיה כך וכך,

אז מה?

פה לא מזיעים אפילו. יושבים במזגן וחוזרים לקרוא.

מה הבעיה לקרוא?

מה הבעיה לקרוא?

אז משה רבנו מלמד אותנו את כל זה.

כל זה עשה הקדוש ברוך הוא.

כל זה עשה הקדוש ברוך הוא

בשביל להחזיר את הטיפשים. מה זה הלשון הזה בשביל להחזיר את הטיפשים?

הם כבר הלכו מבית המדרש, אמרו, אני לא זוכר כלום, אבל. הלו, הלו, בוא, בוא, תחזור.

כדי להחזיר את הטיפשים.

אז מה?

אפילו אם אתה טיפש, אז מה?

אז מה?

שב, תחזור, תלמד, תשנן, אל תדאג. בסוף השם נותן מתנה.

עשרות מקרים של גדולי ישראל שהתפרסמו,

שלא היו מבינים כלום, לא רק לא זוכרים, לא מבינים,

אבל הם לא הפסיקו והם בכו,

והתענו ועשו כל פעולות, עד שהשם ראה שהם רציניים באמת,

פתח להם, ואז נהיו גדולי עולם.

כי הגעת ומצאת, אמן.

אז כל מי שהוא טוען שהוא חסר כישרונות והוא חלש,

צריך ללמוד ממשה רבנו.

לא נשברים ולא מתייאשים,

ממשיכים ועמלים,

אפילו ששוכחים,

אפילו שלא מבינים,

עד שבסוף זוכים

גם להבין, וגם לזכור

את התורה הקדושה,

ולקבל אותה במתנה מיוחדת מאת השם יתברך.

זו מתנה שמיועדת אבל למי?

למי שעמלים בתורה. לא לומדים תורה, קוראים תורה. עמלים, עמל.

בדיוק כפי שמשה רבנו עמל ויגע אחרי ששכח את לימודו,

מבלי להתייאש,

בלי שיפלו פניו.

מתוך כך השיג את כל המעלות וההשגות.

בואו ניקח דוגמה מהחיים.

בן אדם

רוצה לבנות לו בית, קנה קרקע ורוצה לבנות לו וילה.

זה לא ביום אחד.

היה צריך להביא טרקטורים ולחפור לעומק ולהביא לעשות יסודות וליצוק בטון ולהתחיל אחר כך שלד וזה שמש וגשם וזה שלוש שנים לפחות.

ואחר כך להביא את כל הדברים בשביל לגמר את הבית, שיהיה גמירות לבית, לעשות גמר.

ועד שאתה תראה את הבניין תוכל להיכנס ולפתוח

עם המפתח ולעשות

לאלה שנוהגים חנוכת הבית.

או-הו, כמה יש.

אבל כל יום, למרות שאתה בסוף היום סחוט והולך לישון מפורק,

והכול,

ואפילו שאתה לא עובד בבניין, רק אתה משגיח שיעשו את הכול כראוי, כמסוכם, לפי התוכנית.

אבל כל יום אתה מאושר על העמל.

למה? כי אתה רואה, זה הולך ונבנה, הולך ונבנה.

יש לך ציור בראש, איך זה יהיה בסוף.

ראית תוכנית, ראית אפילו בתלת-מימד.

ראית.

אבל

זה איטי מאוד.

כל יום שעובר,

כל יום שעובר, זה איטי מאוד.

אבל בסוף יש בניין.

גם אתה יכול לראות את עצמך כבר

מה אתה רוצה, רבה?

לראות את עצמך. מה אתה רוצה להיות צדיק?

מה אתה רוצה להיות מורה הוראות?

אתה יכול כבר לצייר את עצמך תלת-מימד,

איך אתה כבר,

כל מי שואל אותך, אתה פוסק לו זה, ואתה יודע זה,

אתה יכול לצייר, אין בעיה.

אבל צריך עכשיו להתחיל את היציקות,

ואת הזה, ולאט לאט, וזה, בעמל, וזה, וזה, ויגיע היום שתקבל את המפתחות.

בלי עמל אין.

רק הסינים יודעים לעשות את זה.

במדפסת תלת-ממד הם בונים לך בניינים.

כן, זה סינים,

אבל הם לא חייבים בתורה והם לא יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים.

טוב,

משה רבנו פנה אל בני דורו,

וגם לדורות הבאים אלינו,

בפנייה נרגשת.

אל תטעו

שאני הגעתי בקלות למה שאתם רואים,

לדרגות הנבואה,

להשגות העליונות.

הכל היה תלוי

בעמל ויגיעה,

בייסורים,

במאמץ גדול,

ובתעניות 120 יום.

לא בחינם ניתנו המתנות

של החוכמה והנבואה.

לכן

עלינו לדעת שזה באפשרותנו,

ואיננו יכולים לפתור את עצמנו בטענות ותואנות

כלשהן.

וצריכים לשקוד על התורה ועל החוכמה ולקנות אותה.

לעמול להשקיע בכל המרץ.

ללמוד אפילו ששוכחים.

ללמוד בלי להתייאש.

עד שמשיגים את חוכמת התורה.

ראו אותי, אמר משה רבנו לעם

ולכל הדורות.

ראו אותי, שקרן עור פניי

כי בחרתי בחיים,

בכל כך הרבה בחירות ודרגות,

עד שהגעתי לנבואה ולקרבת אלוקים.

לא בזכות כישרונותיי עשיתי זאת.

לא בזכות היותי בעל יכולות מופלאות או מולדות.

לא.

אני בן אדם בדיוק כמותכם,

עם נפילות פנימיות

ומאבקים שאינם מסתיימים,

אלא בחרתי בחיים,

במאמץ,

ביגיעה,

בעמל

ובמסירות נפש.

דוגמה נוספת, אם אנחנו רוצים,

התלמיד שלו

המשרת שלו

יהושע בן ננון.

מה שעשה משה רבנו ביגיעה כלפי

הקדוש ברוך הוא,

עשה יהושע בן ננון

כלפי משה רבנו.

לא זז ממנו, דבוק בו כל ימי חייו.

עבד נאמן למשה רבנו.

מה זכה להיות?

כן, משה רבנו.

מנהיג של ישראל.

יש אחד נדבק ישירות בבורא יתברך

ויש נדבק בריבו

כמו שהוא נדבק

בשם יתברך.

ושניהם הגיעו לאותו דבר,

להיות מנהיגים של עם ישראל.

לא יאומן כי יסופר.

אבל זה ביטול האנוכיות.

אין אנוכיות.

אין גאווה.

ענווה והכנעה.

לשמוע ולקבל.

זה מה שצריך.

מה אני צריך לעשות? רק לעמול בתור.

זה מה שאני עושה.

בלי קשקושים, בלי תירוצים, בלי כל מיני תצדקה.

זהו.

אם אדם החליט על הדרך הזאת, הוא יגיע.

אם הוא לא החליט סופית, הוא לא יגיע.

כשיוצאים לדרך,

לא חוזרים אחורה.

רק קדימה.

כותב בעל הטורים.

ראה אנוכי פירוש ממני תראו וכן תעשו.

כלומר, אני דוגמה עבורכם.

אמור מעתה, בכדי להיטיב לרבים

מתוך עומק של חסד ורחמים

שהיה למשה רבנו כלפי כלל ישראל.

הוא פעל

בניגוד

לענווה שלו

ושינה מהנהגתו

ואמר להם, ראה אנוכי.

אני משונה מכל העולם.

וזו הברכה.

שאני מביא לכם הביתה.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה.

אם תראו את אנוכי,

איך עבדתי על עצמי

להגיע למה שהגעתי,

ואני כבר משונה מכל בני האדם,

תראו איך קרן עור פניי,

עד שאני צריך לשים מסווה לדבר איתכם.

זה ייתן לכם את הכוח

לעשות כמותי.

אז אם אדם שואל

האם אני יכול להגיע לאיזה מדרגה של משהו,

כבר פסק הרמב״ם שכל אדם יכול להטות את עצמו להיות כמשה רבנו.

אז זה לא תלוי בכישרונות,

לא תלוי במשפחה,

ביוחסין,

לא תלוי באיזה ישיבה אתה לומד, תלוי בך רק.

החלטת לצאת לדרך.

בורא לעולם רק הוא מסתכל עליך הוא יודע בדיוק מה הכוונות שלך מה הרצונות

עד כמה אתה משקיע לפי זה הוא ייתן לך

לא מעניין אותך לא סביבה לא מה אומרים לא כלום שום דבר צא לדרך לבד

אם תחליט ההחלטה האמיצה הזאת אתה תגיע לאן שאתה ראית את עצמך בתלת מימד

לכולם אומר משה רבנו ראה אנוכי

וזה הבטחה לעולמים

ראה אנוכי נותן בפניכם היום ברכה תחליט היום

אתה תגיע לברכה

כולם יכולים לבחור בטוב

ולהגיע לגדולה שבמעלות

כולם יכולים

לעשות חישוב מסלול מחדש

שמעתם על זה פעם בווייז יש כזה דבר

חישוב מסלול מחדש כי הוא טועה תמיד הווייז

אם הייתי שומע לו לא הייתי מגיע לטיסה

כל פעם הוא רוצה להוריד אותי מההיי-ווי להיכנס לתוך העיר ולחזור עוד פעם להיי-ווייז ככה כל פעם ככה עושה לי לולאות

כאילו אני צריך כפתורים

לא יאומן כי יסופר

אולי בגלל זה קוראים לו וייז

כמה דרכים, לא אחת

פעם ככה, פעם ככה

אבל מה שטוב אצלו שמדי פעם הוא עושה חישוב מסלול מחדש

ואז לפעמים הוא מצליח להביא אותך לכתובת

כולם יכולים לבחור מחדש ולא חשוב מי הם

לא חשוב מה היכולות שלך

לא מעניין מה הכישרונות שלך

העיקר זה ההגיעה

אבל צריך מסירות נפש

ומלחמה פנימית

עם רצון יוקד ועז

ואז תגיע לתלת מימד

עד כאן המשך יבוא