מנהיגות - חלק מח - מוח עיוני וצילומי מהיר ואיטי | הרב אמנון יצחק

מנהיגות מח',

בהמשך למה שלמדנו אתמול ('כל אחד והיכולות שלו'),

עכשיו נבין מה זה 'מוח עיוני ומוח צילומי'

פוסק הדור הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הסביר פעם: "כי ישנם סוגי כשרונות שונים, ואין לקבל חלישות דעת מכשרון של הזולת, יום אחד שעה קלה לפני 'שיעור כללי' בישיבת 'קול תורה', ר' שלמה זלמן היה שקוע בהכנות האחרונות לקראת השיעור שהיה אמור לעסוק בסוגיית 'מודה במקצת' בתחילת מסכת בבא מציעא. 

לפתע נשמעו דפיקות על דלת חדרו, ורב מפורסם מאוד! בעל זיכרון פנוֹמִנאלי ביקש להיוועץ 'אודות שאלה הלכתית!', ר' שלמה זלמן התנצל: "לפני השיעור לא אוכל לשוחח בנושאים אחרים, מלבד הסוגיא שאנו לומדים כעת במסכת בבא מציעא!" אז הרב המפורסם הציע: "אולי נדבר בנושא השיעור שהרב עומד למסור?" והחל מיד לצטט את דברי רש"י על הסוגיא מילה במילה! תוך שהוא מבקש לדייק מהם הבנה מחודשת ביסוד הדברים, אולם ר' שלמה זלמן שלמד זה עתה את הסוגיא, לא מיהר לקבל את הדברים וטען: "שהציטוט אינו מדוייק!" השניים הביטו בדברי רש"י, והתברר: שהרב המפורסם ציטט מילה במילה! 

חלשה דעתו של ר' שלמה זלמן מעוצמת הזיכרון של האורח, והלימוד המשותף נמשך ביתר שאת. ביקש ר' שלמה זלמן לתהות יותר על הגאונות של האורח, והביא בפניו קושיא, שהוא נשאל על ידי דיין בעקבות דין תורה שנערך בפניו בין שני קבלנים, והאורח שוב ציטט במדוייק במגוון מקורות; תוספתא, ירושלמי, מהר"י בן לב, רידב"ז ועוד, ר' שלמה זלמן הקשיב בסבלנות! ולבסוף אמר: "הרי זו בדיוק הסוגיא שעסקנו בה הרגע! 'מודה במקצת' הלא כן?" זאת אומרת ידענות מופלגת, וזיכרון נפלא! אבל לקשר את זה למה שצריך – זה היה חסר! 

לימים הסביר ר' שלמה זלמן ואמר כך: "בתחילה חלשה דעתי, הרי רק הרגע למדתי את הסוגיא ולמדתי אותה היטב, כיצד יתכן שאותו רב שכלל לא עסק בסוגיא הזו זוכר את דברי רש"י במדויק יותר ממני כאילו הדברים מצולמים במוחו?! אולם לאחר מספר רגעים הבנתי את ההבדל; המוח הצילומי שהיה לו, קולט צילומי המילים והאותיות. בעוד שהמוח העיוני, שומע את המהות שמאחורי המילים. כששאל ר' שלמה זלמן את דעת האורח על הדין תורה בין שני הקבלנים, הוא לא נקט במונח 'מודה במקצת' ממילא האורח לא הפעיל מוח ב'מודה מקצת' והוא הרחיק בציטטות מגדולי המשיבים..! 

והוא לא שם לב שהתשובה פשוטה כל כך זהו 'מודה במקצת' ובאמת הוא גברא רבה! תלמיד חכם גדול" הסביר ר' שלמה זלמן: "אבל לכל אחד יש את הלב שלו, את המוח שלו, את המידות שלו, והשכל שלו, ולעיתים יש כשרונות ותכונות - הסותרות אלו את אלו! מוח עיוני ומוח צילומי - הם שני כוחות סותרים זה את זה! אך כלל ישראל זקוקים לשניהם" כך סיים. 

יש מוח מהיר ומוח איטי;

סיפר הגאון ר' בנימין פינקל שליט"א מראשי ישיבת 'מיר': "בעיר אלעד נפטר לאחרונה הרה"ג ר' משה גריינימן ז"ל, הבן של הגאון ר' פנחס דוד גריינימן זצ"ל, שהיה בנו של הג"ר שמואל גריינימן זצ"ל, לרעייתו של האחרון קראו הרבנית מרת צביה ע"ה, והיא היתה אחותו של מרן החזון איש זצ"ל. בעת שהיה ר' משה צעיר לימים, הבטיחה לו הסבתא מרת צביה: "שאם יבחן אצלה על שני הפרקים הראשונים של מסכת בבא מציעא - יקבל פרס!" ואכן מידי יום ביומו הלך לסבתא להבחן, והיה תוהה: "כיצד הסבתא בוחנת אותי? האם היא מבינה בכלל מה אני קורא?" 

יום אחד בסוגיא של 'יאוש שלא מדעת' החליט משה הנער להתחכם; מאחר והסבתא ישבה לפניו הפעם בלי גמרא, הרגיש שכל האפשרויות פתוחות בפניו, והתחיל לומר בעל פה: "איתמר, יאוש שלא מדעת; רבא אמר: "לא הוי יאוש" ואביי אמר: "הוי יאוש" אולם בֹּאבֵּה צביה נרתעה! הסבתא-באבה צביה נרתעה אמרה לו: "תקרא שוב!" והוא קרא: "איתמר יאוש שלא מדעת; רבא אמר: "לא הוי יאוש" ואביי אמר: "הוי יאוש" ובאבה צביה שוב נרתעה: "לרבא לא הוי יאוש?! לאביי הוי יאוש?! לא הפכת את השיטות?!" הנכד נדהם! הסבתא יושבת בלי גמרא, שומעת בעל פה! איך היא עלתה על ההתחכמות שהוא הופך את השיטות? 

והרי עד עכשיו היה סבור שגם כשהגמרא פתוחה לפניה היא לא מבינה הרבה, ועכשיו בלי גמרא על אחת כמה וכמה שהוא התבלבל! משה הנער לא התאפק, שאל את הסבתא כך: "מה זה?" והיא השיבה ואמרה לו: "שעייה היה קורא בבית את הגמרא שוב ושוב ושוב!" מי זה שעייה? החזון איש זצ"ל, אח שלה, הוא היה קורא בבית את הגמרא וחוזר וחוזר! וכשהייתי מעירה לו: "שהוא חזר מספיק פעמים על הגמרא עד שאני כבר זוכרת אותה בעל פה!" הוא היה מגיב: "אַה! את כבר הבנת? אני עדיין לא התחלתי להבין!" – "ובכן, איך אני לא אזכור ש'רבא היה אומר: "הוי יאוש" ואביי היה אומר: "לא הוי יאוש"!? 

וכך היתה דרכו של מרן החזון איש בלימוד; הוא חזר על כל דבר עשרות ומאות פעמים עד שהחל להכנס לעומק הדברים! קודם הוא חזר על זה עשרות ומאות פעמים, לפני שנכנס לעומק הדברים. וכפי שהתבטא בפני מרן הגרי"ז מבריסק ואמר: "כי עד שהוא לא חוזר על הגמרא עשרים פעמים! הוא אפילו לא מתחיל לחשוב על סברא!!" משום כך הצליח החזון איש להגיע לעומק כזה בהבנה, ולעומתו אחרים שתפסו מהר ולמדו מהר - החמיצו הרבה מהדקות ומעומק ההבנה בסוגיא. 

וכך סיפר אחד מגאוני הדור: "בעודו בחור צעיר היה נוסע מירושלים לבני ברק להפגש עם החזון איש, באחד המפגשים שאל אותו החזון איש: "למה אתה מטריח את עצמך כל כך להגיע מירושלים לכאן?" והגאון השיב לו: "לומדים בדרך באוטובוס" והוסיף: "אגב, בדרכי לכאן, התעוררה לי שאלה על דברים שכבודו כתב בחזון איש, מצאתי דברים מפורשים בתוספות כנגד דבריו!" החזון איש מיהר להביט בדברי התוספות שציין הגאון, ושיבח אותו ואמר: "אתה אכן קורא מהר ומבין מהר, אבל הפעם תקרא לאט!" והגאון סיפר: "כאשר קרא שוב את התוספות לאט - כל הקושיות נעלמו כלֹא היו!! כאשר מכאן הוא למד: מהו הכוח של לימוד איטי אך יסודי". 

וכך סיפר הגאון ר' צבי מרקוביץ שליט"א: "זכורני שבאנו פעם למרן החזון איש עם קושיא חמורה! והוא אמר: "שנקח את הגמרא ונלמד בפנים!" והחל לקרוא ולהסביר פשט 'אומרת הגמרא... שואלת הגמרא', כמו לילדים, כמו שמלמדים תינוקות, כך התחיל להסביר להם את הפשט לאט לאט - סוף דבר היה: מתוך הפשט - יצא התירוץ והחידוש הגדול! זה היה כוחו המבהיל של מרן החזון איש: בכל סוגיא שלמד, בכל התורה כולה - מתוך הסיכום, יצאו דינים העולים של פסקי הלכה למעשה! אין דבר שהוא למד שלא יצא ממנו פסקי דין העולים מזה. 

והוסיף החזון איש ואמר לי: "שלפי דרך הלימוד של החידושים - לא נשאר בסוף דבר ביד! כי מאריכים ומבארים סברות ופלפולים אבל מאבדים את הבסיס! והעיקר: הוא לחזור בסוף כל לימוד כל סוגיא שלומדים לסכם את הפרטים!" חשוב להדגיש: שלומדים לאט, הכוונה להתמיד בתורה מתוך ישוב הדעת! ללמוד ברוגע, כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותנו! וכך היה הגאון ר' אלישיב מרבה לומר: "כדי להגיע לשיא העמקות והבהירות, יש ללמוד בלי לחץ של 'הספק' או זמן, להתיישב ללמוד ברוגע! בעיון ובעמקות, כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותנו! אבל, צריך לנצל כל רגע, וכך יכול אדם להתפנות רגשית ונפשית, להכנס לעומק הסוגיות עד דק!" 

בהזדמנות אחת נכנס אחד מהנכדים של הרב אלישיב ודיבר איתו על המשברים שפוקדים בני ישיבות, אז הרב אלישיב אמר לו כך: "אני אסביר לך למה פוקדים היום משברים את בני הישיבות; משבר נוצר, כשאצל הבחור מצטברת הרגשה 'שהוא לומד ועמל ואין פירות!' וזה שכיח מאוד בדורנו! אתה יודע למה? משום שאין את האחריות ללמוד בבהירות! ישנם בחורי ישיבות שלומדים סוגיא, וגם אם ההבנה שלהם במהלך הסוגיא ופרטיה אינם שלימים ובהירים, הם כבר עוברים לעסוק בסוגיא הבאה, סדר היום הלימודי שלהם, הוא לא מוכתב מרמת ההבנה שלהם, אלא מרמת ההספק; 'כמה הספק צריך בעיון וכמה בבקיאות', 

וכשבחור מסיים סוגיא או דף גמרא, והוא עובר כבר לדף הבא או לסוגיא הבאה בלי שנהיר ובהיר לו הדף הקודם - והדברים מעורפלים בראש! אין לו סיפוק שלם, במקום שמחה - הוא מרגיש החמצה!! אבל מי שלומד בבהירות, ויש לו בסיס איתן - אז לא יהיה לו משבר". אבל מי שלומד ללא בהירות ללא סיפוק אין לו בסיס איתן ודאי שיהיה לו משבר. 

"אני עצמי" העיד הרב אלישיב: "מעולם לא חשבתי 'כמה זמן יקח לי ללמוד משהו מסויים?' לא למדתי מעולם לפי 'הספק' מחוייב מראש, תמיד למדתי לפי כח ההבנה שלי! כשנגשתי ללימוד; העמדתי לעצמי את כל הזמן שבעולם! לא הרשתי לעצמי לעבור לעסוק בסוגיא הבאה או לעיין בקטע של רש"י הבא, בלי שהסוגיא או הקטע הקודמים נהירים ומחוורים לי לגמרי!" וכך הטעים הרב אלישיב משפט חריף בעוצמתו! שצריך להוות לנו מגדל אור: "כשאדם ניגש ללמוד סוגיא המבט שלו צריך להיות: כאילו זו הסוגיא היחידה שיש לו בעולמו! הוא צריך לעבור לגור בסוגיא, עליו לגייס למען זאת את כל הסבלנות ואורך הרוח שיש בו, איש לא רודף אחריו, כל הזמן שבעולם עומד לרשותו, מי שלומד תורה בהרגשה 'שהסוגיא הבאה כבר ממתינה בפתח! דוחקת ולוחצת' - לא תהיה לו הצלחה!" 

הרב אלישיב הִרבה לדבר על כך: "שהמפתח להצלחה תורנית - נעוץ ברוגע ושלווה על הנפש!! וזה מגיע מריכוז מוחלט בשורות הגמרא או התוספות לפני הלומד, רוב המתח נובע: שבכל שעת לימוד, נושא הבחור בעומק לבבו משא עצום של 'לימוד כל התורה כולה!' במקום להתענג על מה שהוא כן יודע! הוא עצוב ושבור על מה שהוא לא יודע!! עם גישה כזאת - אי אפשר להצליח". פעם שאל אותו מאן דאמר: "שפעם, מכיון שרבינו אוחז 'שצריך ללמוד בעיון דוקא!' מתי יסיימו את הש"ס?" הרב אלישיב השיב: "מי אמר שצריך לגמור את הש"ס? צריך ללמוד!" אז הוא שאל אותו: "איך סיימו גדולי ישראל את הש"ס בצעירותם?" והרב אלישיב חזר על דעתו: "צריך ללמוד בעיון! בלי זה – זה לא נקרא לימוד!! וכל אחד לומד בהבנה כפי יכולתו ודרגתו, ואם תלמד טוב - תספיק הכל!" 

וכך התבטא גם החזון איש: "אפשר לדעת את כל התורה בעיון! יש מספיק זמן לכך!! צריך רק לנצל את הזמן!!!" להזכירכם: ר' עקיבא בגיל ארבעים התחיל בהיותו עם הארץ! ואחרי עשרים וארבע שנה כבר היו לו עשרים וארבע אלף תלמידים תנאים קדושים - זה אם לומדים רצוף וברצינות!! ואם תרצה ללמוד? תלמד מהרב אלישיב! הוא הוכיח: שאפשר ללמוד לאט, בעיון, בישוב הדעת ולהספיק את כל התורה כולה! מי שראה ושמע איך הוא לומד גמרא רש"י ותוספות ורא"ש, מבין היטב: מדוע הוא התענג על הלימוד! 

יש קטע קטן של איזה דקה שפרסמנו בזמנו: איך הוא מנגן בלימודו! ולומד את הגמרא - משהו מדהים!! לומד בקול כל תיבה בגמרא ברש"י ובתוספות, מטעים אותה בניגון ומתרגם אותה היטב, לפעמים חזר ושנה כמה פעמים שהוא עומד על תיבה אחת להבין אותה לאשורהּ! ואם לא הבין – היה מקשה לעצמו במתינות ובערגה, ואם עדיין לא הבין – למד שוב ושוב, והקשה, וחוזר חלילה, עד שהרגיש שהדברים מחוורים לו כשׂמלה! במתינות, בישוב הדעת היה לומד מקשה ומתרץ, בלי לחץ של 'הספק' לאור הכללים שהציב בעצמו לאחרים: "עד שלא מבינים - לא זזים!" 

לעיתים, כאשר לאחר חזרות רבות נותרו קושיות בלתי פתורות, היה מתבטא כך: "נו, נו, זה קשה!" וממשיך הלאה, אולם עדיין הלימוד היה מלא בסיפוק והעניק תחושה נפלאה של "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי!" (תהלים קיט צב) 'נו, נו, אז זה קשה!' ממשיכים, אח"כ חוזרים עוד פעם, יש לפעמים שצריך יום אחר בשביל להבין את מה שלא הבנת היום, לפעמים מתמקדים באיזה דבר וקשה להשתחרר ממה שאנחנו סוברים וחושבים, בא יום חדש ופתאום מתבהרים הדברים! אבל, לא זזים בעקרון עד שמבינים! ולא צריך 'הספק', צריך: להבין! ואז לא נשברים. 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]