מנהיגות - חלק עח | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בלחש.

אמן ואמן.

מנהיגות,

עין חטא.

העולם הזה אשליה.

אנשים סבורים לחיות עם הקדוש ברוך הוא.

המשמעות להאמין שיש בורא,

לחשוב עליו, להתפלל אליו

ולהכניס אותו לתוך עולמם.

זו כבר דרגה,

אבל יש דרגות גבוהות מאוד.

ויש דרגה גבוהה יותר-יותר שמשנה את כל המבט אל החיים.

אנשים רגילים חושבים שיש עולם שנקרא עולם הזה,

עם כל הנתונים הגשמיים המוגבלים שלו,

וחובה על היהודי להכניס את הקדוש ברוך הוא

אל תוך העולם הגשמי הזה.

האמת היא שהמציאות הפוכה לחלוטין.

יש רק עולם של הקדוש ברוך הוא,

ובתוך עולמו של הקדוש ברוך הוא,

יש גם עולם קטן-קטן שקוראים לו העולם הזה,

וצריך להתמודד איתו.

אין הכוונה רק מבחינת הגודל

והיחס בין העולם הזה לשאר העולמות,

אלא הכוונה היא למהות. העולם הזה,

על אף שנראה גשמי גדול ועצמאי כביכול,

הם חוקים משלו ולמעשה אשליה.

הוא חי ומתקיים רק

על ידי הבורא ידבריו.

הוא קיים בנס כמו שאר כל העולמות.

כמו שכתב הרמב״ן,

ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים,

שהם יסוד התורה כולה.

כשאתה רואה ניסים גדולים ומופתים עצומים,

אז אתה יודע שיש מנהיג לבריאה.

כי הוא משנה את סדרי בראשית, הוא משנה את הטבע.

אז מזה, מן הניסים הגדולים והמפורסמים,

אז אדם מודה גם בניסים הנסתרים,

שהם לא כאלה מפורסמים,

והם יסוד התורה כולה.

ואומר הרמב״ן דברים קשים,

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו,

עד שנאמין

בכל דברנו ומקרנו

שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם.

בין ברבים,

בין ביחיד.

אלא אם יעשה המצוות,

יצליחנו שכרו,

ואם יעבור עליהם,

יכריתנו עונשו.

הכל בגזירת עניון.

זאת אומרת, הכל ניסים, גם ליחיד וגם לרבים.

אם עושים מצוות שלכאורה לא קשור,

לא קשור. אם אני מניח טבילין או תעטב בטלית או ברך בברכת המזון,

אז צריך שיצליח אותי שכר גדול על זה.

אז זה קשור.

מצוות לחוד,

שכר לחוד, לא.

אומר הרמב״ן, לא, זה הולך

אבאהא תליא,

אחד תלוי בשני.

יש מצוות, אתה עושה אותן,

אז

תקבל שכר על זה.

אתה עובר עבירות, יכרית אותך עונש.

רואים שיש קשר

בין השמיעה בקול השם

לשכר ועונש.

הכל בגזירת עניון.

וניקח דוגמא,

אחד שאצלו,

הקדוש ברוך הוא זה העולם שלו.

משפחת גולדשטיין,

משפחה פשוטה,

היה עם השם בפשטות,

ובאמת,

המשפחה הייתה בעושר, בעושר מדהימים.

או שהם גרו

בווית מפואר,

או שהיו להם נכסים מרובים.

דירה רגילה,

כאברך בארץ ישראל,

תמיד שמחים ומושרים.

והעושר והשמחה שלהם השפיעו על כל מי שבסביבתו.

הבעל ישב ולמד יומם ולילה,

אישה עקרת בית,

לא התאוננו על שום דבר,

ילדים נקיים ומסודרים,

לא חסר מאומה,

אברכים בסביבה חשבו שיש להם דודים עשירים

ששולחים להם כסף.

פשוט שיא השלמות.

משפחה לתפארת

מכל זווית שאתה מתבונן.

יום אחד ירדתי לבקר

את רבי משה גולדשטיין.

קיבל אותי בחיוך זורח,

הושיבני בסלון,

הגיש לי מזונות ושתייה קרה,

וטרם הספקתי לברך,

שמעתי קורא בקול,

ילדים, אומן!

שיירה של חמישה ילדים רצה לסלון בעיניים בורקות,

הוא אומר להם, אתם זוכרים?

אנחנו באנו לאסוף.

וכולם עונים, אנחנו באנו לאסוף.

הרגשתי חלום,

הצגה.

לקחתי חתיכת עוגה,

והרגשתי לאט,

ובלעתי.

האומן שלהם היה חזק ועוצמתי.

ואז ניגש כל אחד לברך,

לאט-לאט.

ברכה ואומן, ברכה ואומן.

מה שהפליא אותי זה הברק בעיניים שלהם עם כל ברכה.

לי היה ברק בעיניים כשראיתי את העוגה,

אבל להם היה ברק בשל הברכה.

ברק של האומן.

זה היה פשוט מדהים ועוצמתי בכל קנה מידה.

שאלתי את רבי משה, איך

הצליח לחנך ילדים לכזו רמה של אהבת המצוות?

ענה לי כל אחד בעולם שלו.

לא הבנתי.

אינני מטיף למאומה.

אני רק אומר לך, הקדוש ברוך הוא העולם שלי.

אם תבין או לא.

אבל מכיוון שהקדוש ברוך הוא עולמי,

כל מה שמחוץ לעולם של הקדוש ברוך הוא לא קיים אצלי.

כל החיות שלי זה רק מהקדוש ברוך הוא.

כל האושר והשמחה שלי

זה מעשיית רצונו של השם יתברך.

כאילו אם אני חס ושלום נכשל בחשש חטא.

זה אסון אצלי.

פשוט אסון.

הרחוב אצלי מרגיש לי רע מאוד.

אפילו אם זה גאולה בירושלים או מלכי ישראל,

שאני חייב לפעמים

להגיע לשם,

גורמים לי רע בלב.

שאני רוצה לברוח משם.

אפילו כשאני יושב סתם על הספה

שחמי קנה לי,

אני מרגיש ריק ועצוב.

בעיתון?

מאן דכר שמה.

כל השטויות והדמיונות של העולם הזה שמפרסמים שם,

פשוט מגעילים אותי, כמו המודיע ויתד שכותבים שלושה ימים, אחרי שכולם יודעים הכול, הם כותבים מה היה.

אפילו על הכותרות והכתבות אני לא יכול להסתכל.

אני רואה שם רק שקרים וכפירה.

כתוב שפלוני או אלמוני עשו,

בשעה שאת הכול עושה הקדוש ברוך הוא, אין עוד מלבדו, הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים.

הרי כל האנשים בעולם זה רק בובות,

כלי שחמט אלוקי.

אם כן,

כיצד ניתן לומר שראש הממשלה עשה או שר פלוני עשה וכיוצא בזה?

אף אחד לא עושה כלום.

למה הקדוש ברוך הוא שם את הבוטן הזה?

אתם יודעים למה?

הביבי, סוחר היהודים,

הוא נחשב מנהיג ומאמינים לו,

ויש כמעט חצי מהאוכלוסייה שמחזיקים ממנו מלך וכל מיני דברים.

פיגור שכלי.

אבל קשה להגיד שהוא יעשה דברים שהם יהיו נזק,

האזרחים. קשה, כאילו.

בכל אופן, מר ביטחון קראו לו, כל החרטות וזה.

הסם הוא מטומטם עכשיו בראשות הממשלה,

שיעשה כל כך הרבה שגיאות ושקרים וטעויות,

שיהיה ברור שיש פה מזימה רצחנית.

אז השם עשה את זה בשביל שאנחנו נתעורר. הנה, האהבל בכבודו ובעצמו

אומר שאתה שטויות לבד, משקר לבד,

מרמה לבד,

אומר שיש רק מיליון לא מתחסנים, וזה שלוש וחצי מיליון.

משקר את ביידן.

הבן אדם הזה זה רק בשביל שאנחנו נתעורר,

שיש פה מזימה עולמית.

הוא לא מפגר ברצון.

הוא מתכוון להיות בסדר, להיות נורמלי.

אפילו מביא את הבן שלו, דוד,

שמזיז לו את היד,

נגעל ממנו,

והכין לו איזה טקסט שהוא לא יודע להגיד אותו כמו שצריך.

האם הוא ילך לבקר את דמא?

סבתא דמא.

מה זה דימי, מה זה דומו, מה זה דמא?

יש לו סבתא דמא.

או שזה דמיון בכלל.

והאם הוא יכול לבקר אותה?

תגיד לי, זה מסר של ראש ממשלה וזה? אתה צריך את הילד שלך?

אתה לא מצליח לשכנע? אתה רוצה שהילד שלך ישכנע?

אז הוא שכנע שאתה מטומטם.

למה? כי אמרת שצריך לשבת

רחוק מסבתא שתי מטר, ועם מסכה, והכול.

ואתה, בתור אבא מפגר, יושב ליד הבן שלך

במרחק של חצי מטר,

בלי מסכה,

לא שומר מרחק,

ולא כלום.

מה,

אצלכם זה לא עובר בין אבא לבן, לא עובר וירוס, רק בין

או נכד לסבתא?

מה, זה וירוס שהוא יודע את היחוס במשפחה?

אז הוא אומר, לא, זה אבא, אל תיגע בו.

זה בן, אל תיגע בו. בסבתא תיגע.

לא הבנתי.

זה ראש ממשלה מפגר.

מי שם אותו שם?

קדוש ברוך הוא.

בשביל מה?

שנבין שהכל בלוף.

אבל גם אם זה לא יבינו,

מה עוד יכולים להביא להם יותר גרוע? שיבינו.

אולי פיסטוק בהמשך.

יתרה מזאת, הוסיף רבי משה בהערת אגב,

הערצה הזויה והחולנית בקרב בני הציבור החרדי לראש הממשלה החילוני,

לשפניהו,

חוץ ממה שהיא כואבת, איך נכנס לציבור שלנו הערצה לעוכר ישראל, עוכר נבלות וטרפות,

ומחלל שבת,

זה פשוט שהם מעריצים בובה.

אבל יותר מזה עצוב שמראה עד כמה אנחנו רחוקים מהאמונה

של האני מאמין הראשון.

במפגר השני זה דור רעי שאימץ

את הנתניהו הזה ואמר שהוא צריך אריה לידו.

ומה קרו? מה קרה? זרקו את שניהם.

זרקו את שניהם.

זו הדרך שחיו גדולי הדורות.

זה המבט שהביטו על העולם.

הם חיו בעולם אשם.

הם ידעו וחשו שאין מציאות מלבד הבורא עולם,

ולכן יכלו לחולל גם ניסים.

כי בעולם שאין,

רק אשם,

אז אין מגבלות של טבע.

המציאות היא ניסית.

הגמרא מספרת בתענית

הרבי חנינא בן דוסא

פעם בערב שבת ראה את ביתו עצובה. מה קרה?

כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן,

והדלקתי ממנו נרות שבת קודש.

אמר לה רבי חנינא, ביתי, מה אכפת לך?

מי שאמר לה שמן וידלוק,

הוא יאמר לה חומץ וידלוק.

ואכן הנר

דלק בחומץ במשך כל היום כולו.

עד שלקחו ממנו אש להבדלה.

למה הגמרא מספרת סיפור זה?

להראות לנו את כוחו האלוקי של רבי חנינא בן דוסא שיכול לחולל מופתים?

גם הבבא סאלי בדור האחרון

חולל מופתים גדולים ומופלאים.

אז אם הוא יכול,

מה המקום שנספר על רבי חנינא בן דוסא

שהוא לא יכול היה לעשות כזה דבר?

אלא הגמרא מלמדת מסר עמוק.

מלמדת אותנו באיזה עולם חי, רבי חנינא בן דוסא,

כדי שנלמד ממנו גם אנחנו ונתחיל לחיות בעולם כמו שלו.

מי שחי בעולם הזה חושב

למה שמן בוער,

כי הוא נמשך מהפתילה ויוצר תגובה כימית

אקסטותרמית,

אקסטותרמית,

שאחראית

לבעירה.

זה הטבע שהשם ברא בשמן.

ואלה התכונות הכימיות שלו.

מי שחי בעולם הזה

לא יכול לעצום עיניים ולדמיין שאותו דבר קורה גם בחומץ.

לכל היותר הוא יכול להאמין שאיכשהו חומץ יהפוך להיות שמן.

זה גם דרגה באמונה.

אבל רבי חנינא, שחי בעולם של השם,

אמר מה אכפת לך?

מי שאמר

לשמן וידלוק, הוא יאמר

לחומץ וידלוק. זאת אומרת, זה תלוי באמירה של הקדוש ברוך הוא.

זה לא תלוי לא בשמן, לא בחומץ.

מי שאמר הוא שיאמר.

כך חי

רעת המציאות,

שכל העולם פועל בדרך נס.

ואין קשר סיבתי בין השמן לעובדה שהוא בוער. זה נס.

אלא מה?

שדבר שנעשה בתדירות על ידי הבורא,

לפי האנשים נקרא טבע.

דבר שנעשה בתדירות נמוכה,

קוראים לו נס.

אבל הקדוש ברוך הוא, כשם שציווה על זה, יצווה על זה.

לכן אמר, מה אכפת לך?

ביקש ללמד את ביתו, זה לא משנה.

ואז באמת התחיל החומץ ללעוד.

כהוכחה למהלך החיים הזה,

הגמרא מוסיפה ואומרת,

היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

להורות שכל הסיבה לכך שהשמן דולק,

זה רק משום שכך השם רוצה.

באותה מידה, משך הזמן שבוער את האש,

גם זה נגזר רק מדבר אחד, רצון השם.

אם הוא רוצה, אז חומץ דולק כמו שמן,

וגם כמות שמספיקה רק ללין שבת,

תספיק עד מוצאי שבת.

משמע מדברי רש״י,

שרבי חנינא קיבא את הנר

של המעשה ניסים במוצאי שבת.

אם לא היה מכבה, אפשר שהיה דולק לעולם.

כי הכוח האלוקי הוא נצחי, הוא בלתי מוגבל.

לא רק אנשים,

תנאים ואמוראים,

יכלו לחולל ניסים ונפלאות.

כל אחד שנכנס לעולמו של השם,

אפילו לזמן קצר יכול לחולל ניסים כאלה.

כמו שרואים בסגולה של רבי חיים מוולוג'ין,

בספר נפש החיים שהוא כתב.

באמת, הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים,

שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל,

כשאדם קובע בליבו לאמור.

הלא אדוני הוא האלוהים האמיתי,

ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם.

בכל העולמות כולם.

והכל מלא רק אחדותו הפשוט, יתברך שמו.

הוא מבטל בליבו ביטול גמור,

ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם,

ומשעבד ומדבק תואר מחשבתו

רק לאדון יחיד יתברכו.

כן יספיק, הוא יתברך בידו,

שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם,

שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.

בקצרה,

כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא, ואפילו מעשה כשפים.

אין שום כוח בעולם.

הקדוש ברוך הוא אלוהי האלוהים,

בעל הכוחות כולם,

ששולט על כל הכוחות כולם,

שהשפיע מכוחו עליהם.

אז כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא,

ואפילו מעשה כשפים שנתן להם כוח עצמאי,

גם הם תלויים בשם.

מי שמאמין בזה ב-100% יכול להסיר מעליו דינים וגזרות.

כאשר אדם מתדבק במחשבתו בקדוש ברוך הוא,

וכך הוא נכנס

לעולם של השם

וחוסה בצל כנפיו,

ובעולם של השם יש רק רחמים וחסדים,

ניסים ונפלאות.

יש סדרה,

אין עוד מלבדו,

שם עשרות ומאות עובדות

על אנשים בני דורנו,

שהשתמשו בסגולה הזו וחוללו ניסים.

גם אני יעצתי אותה לקמה ונושעו.

ממשיך לדבר

רבי משה,

זוכרים אותו, כן?

הוא אמר,

אבי זיכרונו לברכה סיפר לי שבישיבות ליטא בתקופת ההשכלה

היו בחורים שהיו מונחים בלימוד,

ועוד אחרים למדו מקצוע, השכלה,

ענייני העולם הזה.

המילה הכי גרועה שיכלו לומר על בחור הייתה שהוא ולטישר.

ולטישר, כמו וולד.

ולטישר,

איש העולם.

וורלד, וורלד.

וולטישר.

היכן הוא?

הוא חי בעולם הגדול.

הוא לומד, מתפלל, מקיים מצוות, אבל איפה הוא נמצא?

באיזה עולם הוא מונח? בלטישר.

מה ההפך מבלטישר?

השם יסבורך דיקר,

מי שנמצא תחת כנפי השכינה.

איך נעשים בלטישר?

כשלא רוצים להיות אחת כנפי השכינה.

למה? למה לא רוצים?

כי אין ביטחון, אין אמונה.

כשאין ביטחון, אדם יוצא אל העולם הגדול,

חושב שמשם תצמח לו הישועה.

יש אנשים שחייבים לשמוע חדשות.

כשאין להם עיתון,

הם מעיינים בעיתון של השכן.

אם אין עיתון לשכן, יש להם מפח נפש.

כשיש עיתון,

יש נייס.

ויש לו שליטה בנעשה בעולם.

ככה הוא עם הראש יכול להזיז.

מי שקורא עיתון

יש לו ידיעות מה עושים, מה חושבים, מה אוכלים, איך עושים כסף.

אבל מי שנכנס לבית המדרש,

מי יעזור לו?

רק בורא עולם.

ומי יכול לקיים אותו?

רק בורא עולם.

להיות תחת כפי השכינה, הפירוש לשבת ליד הגמרא ולהישאר שם.

לחוש את החיבוק של השם יתברך מספיק

כדי לקיים אותי, להצמיח אותי, לחתן אותי

ואת הילדים שלי.

רק הריבונו של עולם.

אני בידיים טובות,

ואין לי כל צורך לדעת מה נעשה בחוץ.

לא מעניין אותי לצאת מהיכלו של הקדוש ברוך הוא.

הרי הוא כול יכול,

והוא יפרנס אותי בחסד וברחמים.

מי שחי כך,

הקדוש ברוך הוא נושא אותו על כפיו

ודואג לכל הצטרחויותיו.

מהרגע הזה אדם מתחיל לטעום מהעולם של בוירא עולם.

סיים רבי משה.

וכך הוא זוכה לכל כך הרבה עושר ושמחה,

עד שכל ענייני העולם הזה מאבדים אצלו את החשיבות,

מאבד את הטעם בגשמיות,

זוכה לתענוגים רוחניים בלתי נתפסים,

ולא מעניין אותו שום דבר, רק בורא עולם.

ובכל פעולה הוא שואל את עצמו רק,

הייטב בעיני אדוניי?

האם מה שאני עושה זה טוב בעיני השם או לא טוב?

זה מה שאדם צריך לעשות, לחיות בתוך עולמו של הקדוש ברוך הוא.

לא להכניס את הקדוש ברוך הוא לעולמו.

הפוך.

לחיות בעולמו של הקדוש ברוך הוא,

וגם צריך קצת מהעולם הזה ככלים להשתמש בהם לעבודת הבורש.

ואז אתה יכול להיות מאושר ושמח בילדים עם עיניים בורקות על ברכות.

בואו לאסוף.

מה לאסוף?

מצווה.

חכם לב

ייקח מצוות.

מה לוקחים מהעולם הזה?

רק מצוות.

כל מה שאדם עושה,

לא שלו.

ועזבו לאחרים חילה.

מה אתה אוסף?

זה לעולם הבא, זה שלך.

מה שלא,

גורנישט מיד גורנישט.

כמה יש חכמים כאלה?

גורנישט מיד גורנישט.

מדברים, מדברים גבוהה גבוהה, וחיים

הפוך

ממה שהם אומרים.

עיין ערך רבני הסומסום.

שבות שולם.