הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק כט | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק כט' 

הכרת הטוב למארח: מי שנהנה מחבירו צריך להנות אותו, מי שנהנה משל אחרים ישתדל שיֵהַנה גם הוא אותם, כמו שמצינו ביעקב אבינו שנהנה משל יוסף ונתן לו משלו ממון וברכות; "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח ה) נתן לו נחלה: "שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" (בראשית מח כב) בירך אותו בברכות! כמסקנת הגמרא (בבבא בתרא קכג' עמ' א') וכמו פירוש רשב"ם (שם). ואמרינן בנדרים (כד' עמ' א'): "לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי" 

יש שמה בגמ': שאדם נודר: 'שהוא רוצה לתת לבן של מי שנתן לו טובה; כור חטים ושתי חביות יין!' והוא נותן לו והשני לא רוצה לקבל, אבל הוא אמר: 'קונם' אמר נדר; יש אומרים: שזה נדרי זירוזין וזה קל יותר, ויש אומרים שזה נדר ממש! בקיצור; מה הטענה של זה שעשה את הנדר? אומר: אני נהניתי ממך! מה אתה חושב שאני כלב שאני נהנה ולא מהנה?! אני רוצה לֵהַנות להחזיר! אז רואים: שמי שלא נותן בחזרה - הוא כלב! אומר לו: לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך שאני נהנה ממך ולא מיתהנית מינאי ולא תהנה ממני, הכלב לוקח 'הב-הב הב-הב' והוא לא מחזיר... 

ואפשר שמשום כך מברכין לבעל הבית 'ברכת האורח' כשנמצא בביתו של אדם צריך לברך את המארח כדי שיהנה גם בזה. תקשיבו טוב! ומאותו טעם נראה שמתירין לאבל להכנס לשמחת מרעות לאלתר כמסקנת הגמ' (במועד קטן כב') 'סעודת מרעות' זה שעושים סעודות אחד לשני, זה לא כל כך שמחה כמו 'סעודת מצוה' מתירין לאבל להכנס, לא צריך אחרי שלושים יום אפילו שהוא אַבֵל על אביו ועל אמו עוד לפני שלושים יום אם יש סעודת מרעות אז מתירין לו להכנס לאלתר! למה? כיון שיש חיוב לשלם למרעיו סעודות שנעשו לו, ונראה שזה גם כן בכלל תשלומי טובה.

וכן נראה מאלישע (במלכים) שהחיה את בן השונמית בגלל שהיא היתה נותנת לו לשהות אצלם בבית כל פעם שהוא היה עובר שם, והוא הדין: כשנהנה מבעל הבית ומזמינו הבעל הבית לאכול אצלו ומתייקר הבעל הבית על ידו - זה כבוד גדול בשבילו לארח אותך אז יוכל לאכול אצלו גם בזה נקרא שהוא 'משלם טובה' בגלל שבזה הוא מהנה לבעל הבית ואין בזה משום: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו כז) שאדם יגיד: 'לא-לא! תודה לא-לא...!' וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה אומר: אין בזה וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה כי צריך להשלים לאדם טובה והוא מתייקר בזה יש לו כבוד שאתה בא ואוכל אצלו - כמובן שהכל כשר! אז אתה צריך ללכת ולהחזיר לו טובה בזה. - זה מופיע בספר 'אורח מישרים' (פרק יח' בביאור ה'). 

בספר 'שלום רב' מביא: כתב ב'בן יהוידע' (בקידושין ע'): "נראה לי דהאי כללא דשמואל, יש כלל של שמואל: "שאין שואלין בשלום אשה" ליתא, הדין הזה הכלל הזה אינו אלא באיש נכרי שאינו מכירה ואין לו התקרבות עמה בלאו הכי. זאת אומרת אחד שלא מכיר את האשה לא שואל בשלום אשה, מה פתאום אתה שואל בשלום אשה?! ולכן אסור לשאול בשלומה כי נראה מזה השלום שהוא בא לעשות קרוב דעת עמה ולהיות אהבה וחיבה בינו לבינה בשלום הזה וזה דומה לעגבות. אבל אדם שהוא קרוב שלה, או אפילו זר ממנה אך נתארח בביתה כמה פעמים ונהנה ממנה אם ידרוש בשלומה". 

אומר ה'בן איש חי': "דאינו נראה דכוונתו לעשות קרוב דעת עמה ולעורר בינו לבינה אהבה וחבה כי באמת הוא חיוב לשאול בשלומה משורת דרך ארץ ונימוס העולם כיון שנתארח בביתה וקיבל הנאה וטובה הימנה איך יהיה כפוי טובה?! לבלתי ידרוש בשלומה בפוגעו בה, כשהוא פגש אותה באיזו שהיא הזדמנות, והכי הוי - וכך היה אצל אלישע שקיבל הנאה וכבוד מן השונמית שנתארח בביתם בכל כבוד שבעולם! ועשו לו עליה שלחן ומנורה אכן שלום זה הוא בתורת חיוב ואינו עושה יתרון אהבה", עד כאן דברי ה'בן יהוידע'. 

ולכאורה: המקור לזה בגמ' (בבא מציעא פז') הגמ' אומרת: "לִמְדַה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו" ומוכח: שדרך ארץ הוא לשאול בשלום המארחת שלו. אלא דלכאורה אדרבה! משם משמע להפך, שהרי פירש רש"י: "באכסניא - אשת אושפיזו על ידי בעלה" איך שואל בשלום האשה? דרך בעלה לא ישירות איתה, לא שישאל לה לשלום: 'מה שלומך' אלא לבעלה ישאל: 'מה שלום הגברת?' וגם במסקנת הגמ' (בקידושין ע' עמ' ב'): "דאין שאלת אישה בשלום כלל!" פירושו התוספות (שם): דלשלוח לה שלום אסור, אבל לשאול את בעלה בשלום אשתו מותר. 

ומוכח: שדוקא על ידי בעלה מותר משום הכרת הטוב, מה שאין כן לשאול אותה בעצמה בשלומה אסור אפילו שהיא אושפיזא שלו, אפילו שהיא המארחת שלו שארחה אותו שהכניסה אותו לביתה. ואולי דשאני הכא דמיירי שהיא רק אשת אושפיזו ומדין הכרת הטוב אליו יכול לשאול רק אותו: 'איך שלומה?' מה שאין כן במקום שהיא בעצמה מארחת בזה כתב ה'בן איש חי': שמותר גם לשאול אותה, ויש לעיין בענין. אולם גם זה יש לנהוג בזהירות ולא להרבות בשיחה יתירה חס ושלום! 

וכך כתב ב'אום אני חומה': "שבוודאי יש להזהר ולשמור היטב גדרי הצניעות בדיבור עם אשת בעל הבית ומשפחתו, ולא להתבייש ולהתחשב בהכרת הטוב שמארחים אותו, וגם לפי הסברא שאמרנו למעלה: דאסור אמירת שלום לאשה שהרי זה דרך חיבה, מכל מקום כיון שיודעת שעושה כן לשם הכרת הטוב שאכל אצלם אפשר שכשעושה כן בצניעות אין זה גורם לחיבה. ועוד יש לעיין: דכיון שכך כתב הבן יהוידע בפירוש על השס ולא להלכה בספרו ה'בן איש חי' ועוד שגם הוא דחאו לבסוף כמו שציין הגר"י ליברמן בספר 'שלום רב'. 

לכן אולי עדיף דבשביל הכרת הטוב ישאל רק: 'האם הכל בסדר?' לא בשאלת שלום, 'האם אתם מסתדרים? מה שלום הילדים?' ולא יזכיר דוקא את השאלה בשלומה ששואל כאילו לשלומה 'מה שלומך?' וכל שכן בזמנינו שלא מקפידים בדוקא על שאלת שלום הלכך גם היא לא תקפיד ויחשב בזה שפיר הכרת הטוב במה שמתעניין: 'אם הכל בסדר?' וכדו' ושוב שאלתי לג"ר חיים קניבסקי שליט"א והשיב לי: 'שמסתבר להיתר'. וכן השיבו כמה מפוסקי זמנינו שליט"א (ועוד נשמע את דעתם לכאן ולכאן בהמשך הספר). 

להכיר טובה למארח: הגמ' (בברכות נח') אומרת: "אורח טוב אומר: 'כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי!' אבל אורח רע אומר: 'מה טורח טרח בעל הבית בשבילי?! כל הטורח היה בשביל אשתו ובניו!' המהרש"א אומר: "שיזכור אורח וישגיא פעולו של בעל הבית שהכל עשה בשבילו, ושיזכור חסד אלוקים שהגדיל חסדו ופעל איתו שהזמין לו אנשים להכין לו את כל צרכו! אבל אורח רע הוא כפוי טובה בכל זה. 

והגאון (בביאורי אגדות מבאר על הפסוק במשלי טז כח): "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" נִרְגָּן זה מי שלא מחזיק טובה לאדם אפילו מי שעושה עמו טובה, והוא מקטין אותו בעיניו ואומר: 'מה עשה לי?!' ועל ידי כך הוא מפריד ממנו את אלופו של עולם, נִרְגָּן זה כמו קוּטר מקטר: 'מה, מה הוא עשה לי?!' וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף אלופו של עולם! וזה גורם שבסוף מתרעם אפילו על הקב"ה! וכל הטובות שעשה לו הקב"ה קטן בעיניו. אבל אורח טוב, כל טובה קטנה הוא מגדיל מאוד! זה מביא המהרש"א וגם הגר"א מביא שם. 

על פי 'משך חכמה': אדם העושה טובה לחבירו צריך להחזיק לו טובה ולהללו, וכן תקנו ברכה לבעל הבית, וכן משמע שאלישע הכיר טובה לשונמית ואמר לה: "הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת" (מלכים-ב ד יג) כל כך היתה דואגת! כשמתארח אצל אחד משום הכרת הטוב ישתדל להנותו במה שיוכל, גמ' (ביומא יב'): כשבני ישראל היו עולין לרגל והיו צריכין ללון שם לילה אחד, מכיון שבעלי הבתים היו מהנים אותם ללא תשלום כי 'אין משכירין בתים בירושלים' וכן המיטות היו בחינם! לכן את עורות הקדשים נתנו למארחים. היו עושים שחיטות ממה שמקריבין; שלמים קרבנות תודה ועוד. 

"אמר אביי: "שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה!" אביי אומר: שדרך ארץ זה להשאיר קנקן של חרס או עור הבהמה שהוא שוחט ואוכל בבית מארחו משאירים את זה למארח, הכרת הטוב על מה שאירח אותו נתן לו מיטה בחינם!! ועוד, רש"י (בפרשת חוקת כ יז-יט) מביא מהמדרש רבה המבאר את מה שאמר משה לאדום: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ ... וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר ... וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה ... וְנָתַתִּי מִכְרָם" אני אשלם לך! וכך אמר משה: "אע"פ שיש בידינו מַן לאכול ובאר לשתות לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם! אנחנו לא צריכים, אבל בגלל שאתם נותנים לנו לעבור, אז נפצה אותכם נקנה משהו העיקר משהו בשביל שנוכל לשלם לכם ונהנה אתכם. 

"מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנווני כדי להנות את אושפיזו". אם מישהו מארח אותך אז תשתדל לקנות משהו בשביל להנות אותו, אתה יושב במסעדה נגיד ואתה זה... אז תזמין איזה משהו ככה בשביל שבכל אופן אתה יושב כאן. מכאן יש ללמוד: הנהגה הישרה לכל אכסנאי; שאפילו שיש בידו אוכל, מכל מקום יקנה אוכל ממארחו כדי להנותו - וזה בקונטרס 'הכרת הטוב' מובא שם. א"כ אנחנו רואים: כמה צריך להשתדל להכיר טובה, ואפילו אם אתה לא נצרך ויש לך אוכל משלך תשתדל להנות את הבן אדם כיון שהוא נותן לך בכל אופן, 

אז רואים: הכרת הטוב מכל כיון, כמה צריך שהאדם יעבוד להכיר טובה ולהחזיר טובה ולהחזיק טובה - עד בלי די! וזה המידה המשובחת ביותר, אמרנו: הפנינה שבכתר!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

 וכן ניתן לקבלם במייל [email protected].