אעירה שחר - חלק ג - כתרה של תורה | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מתוך הספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

פרק שני - כתרה של תורה: מעלת הלימוד בלילה;

אחת המעלות הגדולות ביותר המוזכרות בחז"ל בעניין לימוד התורה, היא מעלת לימוד התורה בלילה, ובאמת, כל אדם שמתבונן יכול להבחין בכך. שישנם שעות ביממה אשר בהם מוחו צלול ופתוח לקלוט את הלימוד ולהבין אותו בקלות. לעומת זאת ישנם שעות אשר בהם הוא מתקשה יותר בהבנת הלימוד, וכאילו מוחו תפוס וכמעט שאינו מצליח לקלוט את החומר הנלמד. וזאת אפילו כאשר אינו נמצא במצב של חוסר שינה או חולשה וכדומה. 

והטעם לזה הוא מפני שהתורה הקדושה איננה כשאר מדעי העולם וחכמות הגויים שהן חיצוניות ונפרדות לעצמן כביכול. אלא התורה הקדושה היא חכמה רוחנית וכל כולה אלוקות, וכדברי הזוהר הקדוש שקובע, שהתורה, ה' יתברך, ועם ישראל הינם דבר אחד. וזאת מפני ששלושת הדברים האלו הינם רוחניים לגמרי, וממילא יכולים להיות בשרשם דבר אחד ממש. לכן, כשם שאנו יודעים ומבינים שאין לנו שום תפיסה והשגה בבורא עולם ובגדולתו, כי לגדולתו אין חקר, כך אין לנו שמץ של השגה ברוחניות התורה ובעמקיה - אשר היא ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים. וכך גם אין לנו השגה בגדולת ומעלת עם ישראל, שבכל יהודי ישנה נשמה אלוקית החצובה מתחת כסא הכבוד.

תורה רוחניות בזמן רוחני והנה, ישנו זמן ביממה שבו הרוחניות שולטת יותר בעולם, והגשמיות הבאה מצד העולם כולו פוחתת ומתמעטת, וכמו כן, גם לאדם בעצמו ישנם זמנים ביממה אשר בהם הרוחניות שבו גוברת יותר, ויש זמנים אשר בהם היא מתמעטת. ומכיוון שהתורה היא רוחנית, כל מי שחפץ להצליח בלימודו, דהיינו להבין היטב את לימודו ולזכור את הלימוד לאורך ימים רבים, עליו ללמוד תורה בזמנים בהם הרוחניות בעולם גוברת והגשמיות פוחתת, הן מצד העולם והן מצד האדם עצמו - דהיינו מצד נשמתו. 

וכאשר האדם יעסוק בתורה בזמנים בהם הרוחניות גוברת, הרי שכל שעה תיהפך ל"שעת איכות" בה הוא יוכל להגיע לשיאים גבוהים מאד, הן בהבנת הלימוד במהירות ובקלות רבה, והן בזכירת הלימוד לאורך ימים ושנים רבות, והן בחידושים נפלאים שיוכל לחדש בתורה, שיעלו לו בעת לימודו שיתחדשו ויעלו במוחו בשעה זו. וכמובן, שעל ידי זה יוכל האדם לזכות ל'קניין התורה' ולכתרה של תורה הזמן המובחר והמסוגל וחז"ל גילו לנו, שהזמן המסוגל והמיוחד מכל שעות היממה ללימוד התורה הקדושה הוא מחצות הלילה עד הבוקר, שלכן כל הלומד בשעה זו יזכה שיפתח מוחו להבין בקלות ובמהירות את כל מה שלומד. כמו כן יזכה לזיכרון חזק, שלא ישכח את מה שלמד. עוד יזכה, שיתחדשו לו חידושים נפלאים גדולים ועצומים בלימודו. כמו שכתוב במסכת עירובין (דף ס"ה:) "אמר רבי שמעון בן לקיש לא נברא הלילה אלא ללימוד התורה"-מסבירים ה'תוספות', שאף על פי שרב יהודה אמר שלא נברא הלילה אלא לשינה, זהו רק בלילות הקיץ שבו הלילות קצרים מאוד, אבל בחורף שבו הלילות ארוכים יישן עד חצות, ומחצות הלילה יעסוק בתורה, ועל זה אמר ריש לקיש, שלא נברא הלילה אלא ללימוד התורה. ועל זו הדרך ביאר גם הגר"א זיע"א. וכן פסק השולחן ערוך בחלק יורה-דעה' (סימן רמו סעיף כ"ד), בזו הלשון:"מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה: הגה - כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה. 

ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך, ומאן דלא מוסיף יסיף". וכך פסק השו"ע גם בחלק 'אורח-חיים', סימן רל"ח, שצריך ליזהר בלימוד התורה יותר משל יום והמבטלו עונשו מרובה. וכתב ה'משנה ברורה' הטעם:מפני שלא נברא הלילה אלא ללימוד התורה, לכן ענשו של המבטל תורה בלילה, מרובה משל המבטל תורה ביוםוכך היו נוהגים למעשה כל חכמי התלמוד בזמנם כמו שמוכיח השל"ה הקדוש (חולין דרך חיים סימן כ"א) מהמעשה שהיה עם רבי עקיבא (ברכות דף ס' ע"ב), שהיה הולך בדרך ולא מצא היכן ללון בלילה ויצא ללון בשדה. 

והיה עמו חמור ותרנגול ונר, ומבאר רש"י שלקח עמו תרנגול כדי להקיצו משנתו, והנה ידוע הדבר, שהתרנגול דרכו לקרוא בקול בחצות הלילה, כמ"ש בזוהר (לך לך דף צ"ב) ומכאן, ומעוד מעשיות רבות בפרט בזוהר הקדוש, המספרים על חכמי התלמוד שתמיד היו קמים בחצות הלילה לעסוק בתורה כאשר הם מתעוררים מקריאתו של התרנגול, אנו לומדים שהיה דרכם והרגלם של כל חכמי התלמוד לישון מוקדם ולקום ללמוד תורה מחצות לילה עד הבוקר. ובאמת, כאשר נעיין בקורות חייהם של חכמי ישראל לאורך הדורות ניווכח לראות שבשעות אלו היו כל חכמי התלמוד התנאים והאמוראים רגילים לעסוק בתורה ועל ידי זה הגיעו לדרגתם העצומה בתורה הקדושה, כאמור לעיל, שהלילה הוא הזמן המסוגל ביותר לזכות בו לכתרה של תורה. והנה עלינו להתבונן ולהבין מה המיוחד בשעות אלו של מחצות לילה ועד עמוד השחר, שלכן זה הזמן המסוגל ללימוד התורה הקדושה וקניינה, ונביא בכאן שמונה טעמים וסיבות לזה.

הטעם הראשון - נר ד' נשמת אדם;

כתב ה'חסד לאברהם' (מעיין כ"ב): "הנה עיקר הבנתו והתחכמותו של האדם הוא מצד הנשמה שבו וכשמגיע הלילה מיד בצאת הכוכבים יוצאת נשמתו של האדם ועולה לשמים למסור דין וחשבון על כל מעשיו אשר עשה בכל היום כולו, ולכן מצאת הכוכבים עד חצות הלילה קשה לאדם להבין את תלמודו ולהתחכם בתורה. ובחצות הלילה נשמתו של האדם חוזרת אליו כמו שכתוב בזוהר הקדוש, בפרשת במדבר ממילא מובן, מדוע התורה שהאדם לומד מחצות הלילה עד הבוקר, היא במעלה גדולה, והאדם יכול בקלות להבינה ולזכרה - זה הכל מצד הנשמה שבו שחזרה אליו בחצות הלילה כשהיא מחודשת ונקיה. 

טעם שני- קדושתה של התורה;

כותב המהר"ל (נתיב התורה פ"ד): הנה כיון שהתורה היא רוחנית לכן כדי להבינה ולזכרה ולזכות לקניין התורה, צריך האדם להכניע ולשבר את כל גשמיותו לגמרי ולכן הלומד בלילה שבזה הוא משבר את תאות השינה שהיא אחד משישים במיתה (מסכת ברכות דף ס') והוא שורש ומקור כל כל הגשמיות - בכך הוא מכניע את כל גשמיותו ולכן הוא זוכה לתורה שהיא רוחניות. 

וכמו כן הלילה מסוגל מצד מימד הזמן שבו, מפני שבלילה כל בני העולם ישנים ונחים מהבליהם ולכן האויר בעולם כולו רוחני ונקי מהבלי עוה"ז ומפני כך הזמן הזה שבו האויר בעולם נקי ביותר הוא מסוגל ללימוד התורה הקדושה שהיא רוחנית. 

ולכן הלימוד בזמן הזה מסוגל מאד הן מצד האדם עצמו ששיבר את כל גשמיותו שהיא השינה - שהיא שורש כל הגשמיות והן מצד הזמן שהוא רוחני ונקי ולכן בשעה זו יכול האדם להגיע להישגים גבוהים מאוד בלימוד התורה הקדושה. 

טעם שלישי - הכנעת הקליפות;

כתב הגאון רבי חיים פלאג'י זיע"א (תוכחת חיים פרק ג') על פי דברי הזוהר הקדוש כפי שמבאר האר"י ז"ל, המסבירים שכל הקושיות שיש לאדם בעת לימודו באים מאחיזת הקליפות בנשמתו של האדם כידוע, ומכך באה גם השכחה לאדם. כי הזיכרון הוא מצד הקדושה והשכחה היא מצד הקליפות כידוע. לכן הלומד לאחר חצות הלילה, שבכך הוא משבר ומכניע את כל הקליפות והטומאה מנשמתו, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (לך לך דף צ"ב) זוכה להבין את כל לימודו ואף אינו משכח את תלמודו, כי אין נאחזים בו הקליפות בשעת לימודו. 

ומוסיף הגר"ח פלאג'י שרמז נפלא לכך יש בסמיכות הפסוק (תהילים קיט):"חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי", לפסוק (שם):"חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", לרמז ולומר שעל ידי קימת חצות ללימוד התורה לא ישכח האדם לעולם את תלמודו, כדברי הזוהר והאר"י ז"ל, שהלומד בשעה זו הוא מכניע את כל הקליפות אשר מהם באים כל הקושיות והשכחה, וזוכה לקנין התורה בשלימות. 

ובהקשר לכך ישנו סיפור נפלא שסיפר אחד הרבנים שליט"א, שידיו רב לו בתחום החזרה בתשובה, וחלק רב מהמהפכה אשר מתחוללת באיזור מגוריו ואף מחוצה לו בכל רחבי הארץ נזקפת לזכותו, בזכות שיעוריו הרבים הנאמרים לציבור הרחב במתק שפתיים ובחן רב. 

והנה הרב הזה ידוע באזור מגוריו לבקיא עצום בכל חלקי התורה הקדושה, כאשר כל שאלה שישנה בביהמ"ד, באים מיד לשאול אותו והוא משיב על אתר תוך כדי ציון מראי מקומות - מתוך זכרון מדהים. 

והנה באחד הימים פנה אחד התלמידים לרב ושאלו: כיצד הרב הטרוד כה רבות עם הציבור הרחב המתדפקים על דלתותיו ובשיעוריו הרבים ברחבי הארץ, זוכר כה טוב את לימודו? ומתי הספיק הרב ללמוד כ"כ הרבה ולחזור על כך פעמים כה רבות עד שכל שאלה ששואלים אותו הרב מיד עונה תוך כדי ציון המקום והסעיף? השיב לו הרב: תדע לך שבצעירותי עקב נסיבות מסוימות הוכרחתי להיות נעור בלילות, כאשר את הזמן הפנוי הייתי מקדיש ללימוד התורה הקדושה. והנה למרבה הפלא נוכחתי לראות שאת כל מה שאני לומד בשעות הלילה אני זוכר היטב ואיני שוכח אף כעבור זמן רב, וזה לעומת הלימוד בשעות היום שאותו אינו זוכר כל כך טוב כמותו. 

לאחר שנוכחתי לראות בסגולתם הרבה של הלילות, קבעתי את עיקר זמן לימודי בשעות אלו - שמחצות לילה עד הבוקר, ואף לאחר שהסתלקו הסבות להיות נעור בלילה, המשכתי ללמוד בחצות הלילה במסגרת 'כולל חצות', וזה הסוד של הזיכרון הגדול שאתם רואים אצלי כאשר הכל בזכותו של הלימוד בלילה אשר בזכותו אני זוכר כ"כ הרבה. ברוך השם! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected] .