מדרגת האדם - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

להכות בקדקוד

מעלה נוספת ישנה בקימת חצות, והיא שעל ידה זוכה האדם לשבר את כל תאוותיו ומדותיו הרעות ולהיות זך וטהור באמת, כמו שכתוב בספר 'לקוטי מוהר"ן' (ח"ב א') שהלילה מסמל את החושך הרוחני שבו שרוי האדם, שעיקרו נגרם מהתאוות של העולם הזה המתגברת על האדם, ולכן הלילה מתחלק לשלשה חלקים (ברכות ג'), ובו ישנם שלשה משמרות - שהם כנגד שלשת התאוות העיקריות המתגברות על האדם, ומפילות אותו לחושך הרוחני, והן: תאות אכילה, תאות ממון, ותאות ניאוף - שהן עיקרי התאוות המתגברות על האדם ומחשיכות בעדו לראות את אור ה' יתברך, ומפריעות לו להתקרב לה' יתברך באמת. 

וכאשר האדם קם בחצות הלילה, בכך הוא שובר את הלילה המסמל את כל החושך הרוחני השורה על האדם, ולכן על ידי זה הוא זוכה לשבר את כל החושך הרוחני השורה עליו, ולצאת מכל שלשת התאוות - שהם עיקר החושך הרוחני המפריע לאדם לזכות לחיים טובים ומאשרים. 

ומסביר מוהרנ"ת (הלכות ציצית ה), שזה פירוש דברי חכמינו ז"ל (חגיגה יב): "כל העוסק בתורה בלילה זוכה לחוט של חסד ביום", כי החסדים מסמלים את הדעת, ומי שעוסק בתורה בלילה זוכה לדעת שלימה וברורה - שזהו החוט של חסד הנמשך עליו, שעל ידי הדעת הזאת האדם זוכה להתקרב לה' יתברך בשלמות. 

ומוסיף עוד, שכל זה רמוז בדברי ה' יתברך למשה רבינו (שמות יא, כה): "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" - בפסוק זה רימז ה' יתברך למשה רבנו ששעת חצות לילה היא השעה שבה יוצאים ישראל מטומאת מצרים בכל הדורות כלם, ודבר זה שהחל במצרים יתקיים לדורות עולם, וכל אדם שיקום בחצות הלילה לעסוק בתורה יזכה לצאת מגלות מצרים - שהיא הגלות הרוחנית שהאדם נמצא בה, שכאמור מורכבת בעיקרה משלשת התאוות המתגברות בכל עת על האדם ללא יכולת ואפשרות לצאת מהם. 

היינו, כשם שארץ מצרים היתה מלאה כשפים ולא היה יכול אף עבד לברוח ממצרים בשום אופן - ובכל זאת ה' יתברך הוציא את ישראל משם, כך גם בגלות התאוות המתגברות על האדם בכל עת ללא יכולת לצאת מהם, גם מהם הקדוש ברוך הוא יוציא את ישראל - בחצות לילה - בזכות הלימוד בחצות לילה. 

לשבר את שרשרת התאוות על ידי קימת חצות

ולבאר יותר מדוע על ידי קימת חצות זוכה האדם לשבר את כל התאוות, ההסבר הוא, מפני שלכל אדם קשה להילחם בכמה חזיתות, כי גם כאשר הוא מצליח להתגבר על תאוה אחת - מיד מתגברת עליו חברתה, וגם אם הוא כבר מצליח להתגבר על שתיהם - מתגברת עליו השלישית. 

למשל: כאשר האדם מצליח להתגבר על תאות ניאוף - הנה עתה מתגברת עליו תאות אכילה, וכאשר יתגבר על שניהם עלולה להתגבר עליו תאות ממון, וכאשר הוא מתגבר על שלשתם - מתגברת עליו תאות הכבוד, וכן לעולם. לכן האדם שרוי תמיד בחושך רוחני המסתיר ממנו את אור ה' יתברך ומונע ממנו להתקרב לה' יתברך באמת, וכמעט לא נמצא אדם אשר יוכל להתגבר על כל התאוות גם יחד. 

לכן העצה היחידה להתגבר על כל התאוות היא לשבר את שורש התאוות, וזה קורה רק כאשר האדם קם בחצות הלילה - ובכך הוא משבר את הלילה המסמל את כל החושך הרוחני שבו שרוי האדם על ידי שלושת התאוות העיקריות, ועל ידי זה הוא יוצא מגלות מצרים וזוכה לקבלת התורה שהיא קירבת אלקים ונועם ה' בשלימות - כשם שזכו כל ישראל לקבל את התורה לאחר שיצאו ממצרים בחצות הלילה, כי בכך הוא משבר את שורש כל התאוות - שהוא החושך הרוחני המחשיך לאדם את אור ה' יתברך, והוא זוכה לדעת, ועל ידי זה הוא זוכה לצאת מאפילה לאור גדול - לחזות בנעם זיוו ולהתקרב לה' יתברך בשלימות. 

להרוג את השודד 

ישנו משל נפלא הממחיש זאת: אדם שהולך בדרך ופוגע בו שודד דרכים, ואחרי שלוקח השודד ממנו את כל כספו הוא מבקש גם להורגו, מה יעשה אדם זה? אם יתן לשודד מכה אנושה בידו האחת - הרי השודד ישיב לו מכה בידו השניה, ואם ישיב לשודד מכה ברגלו - יוכל השודד להשיב לו מכה ברגלו השניה, אלא עליו להכותו בחזקה בראשו, ובכך יהרגהו לגמרי - ויקח בחזרה את כל כספו. 

והנמשל הוא, שכאשר כל התאוות ועניני החומר - שעיקרם הם שלשת התאוות העיקריות, אכילה ממון ניאוף, מתגברים על האדם, אם יעבוד האדם על תאוה אחת עלולה להתגבר עליו חברתה, ואם יתגבר האדם על שתיהם תבוא השלישית ותתגבר עליו, ולכן העיצה היחידה היא לשבר את שורש הגשמיות - שהיא השינה, וכאשר האדם מבטל אותה, על ידי זה איננו צריך להילחם כל כך עם כל התאוות האחרות, כי ביטל את שרש וראש כל התאוות - שהוא השינה, ואז בקלות יוכל לבטל את כל התאוות האחרות - ועל ידי זה להתקרב לה' יתברך בשלימות. 

בכוח קימת חצות זכה לשבר תאות אכילה 

סיפר לי יהודי תלמיד חכם, שבעבר הוא סבל מאד מתאוות אכילה - והיה אוכל כמויות גדולות מבלי יכולת לשלוט על כך, עד שממש היה מפחד משעת הארוחה, וידוע שכאשר האדם אוכל הרבה הוא גם נעשה עייף, כמו שאמרו חכמינו ז"ל שהמאכל מביא לידי שינה, וכך היה נגרר לשינה מרובה במשך היום, ולא ראה שום פתרון ועצה כיצד לצאת מהתאווה הנוראה הזו, כי כמה שניסה להתגבר עליה לא הצליח. 

עוד שפעם אחת למד בספרים הקדושים שכאשר האדם קם חצות הוא מבטל בכך את השינה - שהיא שורש הרע, ועל ידי זה הוא זוכה לצאת מכל התאוות, מאז הוא החל לקום חצות וללמוד תורה, ולאחר תקופה שעשה זאת - תאות האכילה נעלמה ממנו לגמרי! וסיפר לי שכמעט ואינו אוכל; וסדר יומו הוא כך: שבבוקר הוא שותה כוס קפה, ובמשך היום אוכל מעט רק לקיים את גופו, ובערב הוא אוכל ארוחת ערב, וכל היום כולו אינו נוגע במאכלים כלל. והדגיש לי שהוא תולה זאת רק בכך שהוא קם חצות לילה, וכדברי המהר"ל שעל ידי זה האדם יוצא מכל התאוות, והראיה לכך, שהוא לבדו לא הצליח להתגבר על תאות האכילה - אף שניסה בכל כחו שנים רבות. 

בריחה מבית האסורים בחצות לילה

משל למה הדבר דומה? לבית כלא לאסירים במאסר עולם שהיה בו תקנון מיחד: שכמה שעות ביממה יפתחו את שערי הכלא - וכל אסיר החפץ יוכל לצאת לחופשי בשעות אלו; אבל אליה וקוץ בה, מפני ששעות אלו למרבה הצער היו בחצות הלילה, ותמיד כאשר האסירים תיכננו לצאת בשעות אלו היו נרדמים ממש לפני כן, ולכן הם נשארו בכלא לעולם ועד. 

אמנם היו אסירים חכמים שפשוט הלכו לישון מוקדם, וקמו באישון לילה ויצאו לחופשי ולדרור, והיו אסירים נוספים שלא הלכו כלל לישון כדי שלא יפסידו את שעת היציאה לחופשי, וגם הם יצאו מחומות בית הסהר לחירות עולם. 

כך דומות תאוות עולם הזה שהאדם שבוי בהם כמעט ללא יכולת ואפשרות לצאת ולהתגבר עליהם לחלוטין, אמנם כאשר האדם קם בחצות לילה ועוסק בתורה בשעות אלו - מובטח לו שיזכה לצאת לחופשי מכל דמיון תאוות עולם הזה ויזכה לנועם הדביקות בה' יתברך, ואף שלמרבה הצער שעות אלו הינם השעות הקשות ביותר מחמת העייפות המתגברת על האדם בעיקר בשעות אלו, אף על פי כן, מי שחס על חייו וחפץ לידבק בה' יתברך באמת, הולך לישון מוקדם ומסדר את סדר יומו באופן שיוכל להיות ער בשעות אלו, וכך הוא זוכה לכל האוצרות הגדולים והעצומים שזוכים בשעות הללו. 

עבודה קשה לאנשים חלשים?

על פי זה נבין מדוע הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו אמן התבטא ואמר על כך: "עיקר עבודת איש הישראלי היא לקום בחצות הלילה" (שיהר"ן שב), שלכאורה קשה להבין, כיצד רבי נחמן מברסלב שתמיד מדבר דברים השווים לכל נפש ודברים המתאימים לצרכי הדור שלנו ידרוש מאנשים חלשים כמונו עבודה כזו שנראית על פניה קשה? 

כי רבי נחמן מברסלב צפה וראה את החולשה הגדולה שירד בדורות האחרונים, וכמו שתמיד היה אומר הגאון הקדוש ר' יואל מסאטמר זצ"ל שהיחיד שצפה מה יעבור על עם ישראל באחרית הימים ואת גודל הקשיים שיהיה לכל אחד באחרית הימים מגודל החולשה שתרד לדור הוא רבי נחמן, ולכן הוא זה שתמיד מדבר דברים השווים לכל נפש בכל מקום ובכל מצב שהוא, וכמו שרבי נחמן בעצמו התבטא ואמר עוד יבואו ימים שמי שיטול ידים בפשיטות יהיה חידוש כמו הבעל שם טוב מרוב החושך שירד לדור ומרוב חולשת הדורות. אם כן, כיצד בענין הזה הוא אומר שזה עיקר העבודה של כל יהודי - לקום באמצע הלילה וללמוד תורה? מילא אם היה כותב שזה עבודה חשובה מאד, אבל כאן הוא כותב שזה עיקר העבודה? 

והתשובה לכך היא, שדוקא בגלל החושך הנורא שיהיה באחרית הימים, ודוקא בגלל גודל המניעות המתפשטות על כל אחד להפיל אותו לתאוות והבלי עולם הזה ולהרחיקו מה' יתברך, ודוקא בגלל החולשה הנוראה שתהיה בדורות האחרונים עד שיהיה קשה לעשות אפילו דבר פשוט - מגודל החולשה שתרד לדור, משום כך חייבים דווקא לשבר את השינה, כי אין לדור הזה כח להתמודד עם התאוות הנוראות - שהם החושך בעצמו, ולכן הם חייבים לשבר את החושך בשורשו - ועל ידי זה הם ישברו את כל התאוות וכל המניעות, כמו שלמדנו שעל ידי שהאדם קם בלילה ולומד תורה בלילה בכך הוא משבר את השינה ואת כל מה שמסמל החושך של הלילה, ועל ידי זה יכול לזכות אפילו האדם החלוש ביותר, בדור הנמוך ביותר, לשבר את כל תאוות הבלי עולם הזה ולהתקרב באמת אל ה' יתברך. 

דבר השווה לכל נפש 

ובאמת כאשר נתבונן בכך נראה שגם כפשוטו זהו דבר השווה לכל נפש - וכל אדם יכול לקיים זאת, כי באמת כל אדם יכול לקום וללמוד כמה דקות בלילה - ועל ידי זה לשבר את החושך הגדול, וכמו כן באפשרותו לישון מוקדם ולקום מוקדם. וכמובן שאין דורשים מהאדם בראשית העבודה, כאשר רק מתחיל להתרגל לעבודה הנפלאה הזו, שיקום וילמד כל הלילה, אלא שיקום לזמן מועט ויחזור לישון, או שיתחיל לעשות זאת פעם בשבוע, כגון בליל שישי - אשר שקול כנגד כל ימות השבוע כמובא בספרים הקדושים. 

ובפרט שעל הזמן הזה של חצות לילה נאמר "יש קונה עולמו בשעה אחת", כי שקולים כמה דקות בודדות בחצות לילה לזמן מרבה באמצע היום - מחמת סגולותיו הרבות של הלימוד והחשיבות הרבה, ובמעט זמן שלומד בלילה יוכל בקל לשבר את כל החשיכה הסמיכה השורה עליו ולהתחיל לטעום טעם של דבקות ואור בעבודת ה' יתברך. 

כמו כן דבר זה הוא שווה לכל נפש - מפני שאין דורשים מהאדם שיהיה ער כל הלילה ולא ישן כלל, או שישן פחות שעות בלילה, אלא פשוט עליו לשנות את זמן השינה שלו לתחילת הלילה, ולישון טוב בזמן ואחר כך לקום, ובכך הוא יזכה לכל המדרגות הנפלאות האלו. 

הקם לפני "נקודת חצות לילה" ניצול מהיצר הרע

מעלה גדולה ועצומה ישנה למי שזוכה לקום לפני "נקודת חצות", מפני שעל ידי כך האדם ניצול כל היום כולו מהיצר הרע וחילותיו ואין להם שום שליטה עליו , כמו שכתב הזוהר הקדוש (פרשת ויגש דף ר"ז) שהלילה מתחלק לשני חלקים,כאשר הוא מורכב משני החלקים של קליפת הנוגה - אשר חציה אחד היא טוב וחציה השני הוא רע גמור כידוע, ומי שישן לפני חצות וקם לפי נקודת חצות, הוא מקבל מהטוב שבנוגה, ואילו הישן בנקודת חצות - נפשו מקבלת מהרע שבנוגה, ולכן שולט עליו צד המוות והקליפות. 

ועל פי זה מסביר הזוהר הקדוש [פ' ויגש] מדוע דוד המלך עליו השלום זכה להיות חי לעולם תמיד, כמו שכתוב דוד מלך ישראל חי וקיים, וזאת מפני שהוא היה נזהר תמיד לקום משנתו לפני נקודת חצות ולעולם לא ישן אחרי נקודה זו, ועל ידי כך הוא נשמר וניצל מצד המוות, ומשום כך זכה והוא נקרא חי, כי על ידי שהאדם ישן בנקודת חצות, שולטים עליו כל הקליפות והחיצונים במשך כל היום כולו, ואילו מי שקם לפני נקודת חצות ומברך ברכות השחר ואומר תיקון חצות ועוסק קצת בתורה, (אפילו אם הוא חוזר אחר כך לישון ) הוא מפריד את כל הקליפות מנשמתו ושוב אינם שולטים עליו כל היום כולו, ע"כ דברי הזוהר הקדוש. 

ויש לדעת שעל פי הזוהר הקדוש זה הזמן היחידי שבו האדם יכול לחבר את נשמתו בשרשה, [זוהר הקדוש פ' ויגש וכמו שמאריך לבאר הרש"ש בספרו נהר שלום, על פי סודם של דברים שעל ידי כך מקשר האדם את ספירת המלכות בזעיר אנפין [המסמלת את חיבורו והתקשרותו של נשמת האדם עם השם יתברך] מה שאינו יכול לעשות במשך כל היום כולו, ולכן על ידיכך הוא זוכה להארת נשמתו לעלות ולהתעלות בעבודת השם ולהידבק בשם יתברך, וכמו שנאמר ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום. 

וכמו שכתב רבינו הרש"ש בספרו נהר שלום (דף כ ע"א): ויזהר מאד שלא יעבור חצות והוא ישן כי אם יעבור חצות והוא ישן אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא (סוד המוות) ושולטת עליו רוח הטומאה וכו' באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור. עכ"ל,

וכן נהג הרש"ש בעצמו כעדות נכדו - בספרו דברי שלום (סימן צ"ו) שזקנו מעולם לא היה ישן לפני חצות הלילה,וזאת כדי שחס ושלום לא יעבור עליו חצות לילה בשינה, אלא היה נשאר ער עד חצות, ובחצות אומר תיקון חצות וברכות השחר ועוסק בתורה, ורק אחר כך היה עולה על יצועו לישון עד לפני עלות השחר. 

כיצד זוכים לעלות מדרגה לדרגה בעבודת השם 

וכאשר האדם זוכה לקום חצות הוא מתחיל לעלות ולהתעלות מדרגה לדרגה בעבודת השם יתברך באמת. 

וכמו שכתב הגאון הצדיק הרב ישראל קרדונר זצ"ל במענה לבחור צעיר בשם יחזקאל, אשר שאלו מה הם דרכי העבודה וההתעלות בעבודת השם יתברך והשיב לו:"אחי היקר, תחילת ההתבודדות שלך עליה להיות שתזכה לאותה מידה של קימת חצות, אחי היקר עליך לשפוך דמעות כמים בכל יום ויום, עד שירחם עליך ה' יתברך ותזכה לסייעתא דשמיא לקום בכל לילה בחצות, עליך לדעת שהאדם צריך לעלות בכל יום ויום מדרגה לדרגה, והמדריגה הראשונה היא קימת חצות, אחי היקר אני יודע היטב שהיצר הרע יניח עצמו לאורך ולרוחב ולא יניח לך להתנהג במידה יקרה זו, לפעמים הוא יעשה עצמו כעניו גדול ויאמר לךמי אתה שתבוא למה ששייך לצדיקים גדולים, אז עליך לדעת שזוהי ענווה פסולה, החיוב הוא על כל אדם לעמוד בכל לילה - לשפוך את נפשו לפני השם יתברך כמאמרו של רבינו הקדוש מברסלב "עיקר עבודת איש הישראל לקום בכל לילה ולשפוך את נפשו לפני ד' יתברך ולעסוק בתורה". לכן אחי היקר בתחבולות תעשה לך מלחמה, עכ"ל מכתבו של הגה"צ ר' ישראל קורדונר זצ"ל. 

וזאת הסיבה כאשר האדם מנסה שנים רבות להתקדם בעבודת השם ואינו מצליח, והרבה אנשים שואלים עצמם בכל עת מדוע אינו רואה שום התקדמות בעבודת השי"ת, למה אינו מצליח לשבור את תאוותיו, וכיצד אינו חש שום התעלות בעבודתו, וזאת מפני שרק כאשר האדם זוכה להתחיל לקום חצות, הוא מתחיל לעלות מדרגה לדרגה בעבודת השם יתברך אמן.