כיבוד אב ואם - חלק ב | הרב אמנון יצחק

קימה בפני אביו ואמו

כמובן כל הלכות כיבוד אב ואם – דוגמא – לעמוד בפניהם – בכל מקום, בכל פעם – אלא אם כן ההורים מוחלים להם – מן הראוי שלא ימחלו לצמיתות, אלא בזמנים כגון שההורים בבית והם נכנסים ויוצאים הרבה – על כך יכולים למחול, אבל פעם אחת שהם מגיעים בסוף היום, ראוי שהילדים יקיימו את המצוה ויקומו לפניהם.

וכן לא לפני ציבור, כגון בבית הכנסת או במקומות ציבוריים אחרים - במקומות כאלו גם אם מחלו, לא יסמוך על מחילתם משום שהאנשים שם לא יודעים על מחילת ההורים וזה יכול להיות גם גובל בבזיון שלא קמים לפניהם.

וכן צריך להיזהר מאוד לא לבקש מההורים דברים בלשון ציווי אלא בלשון של 'אם אפשר', 'אם אתה יכול'. 

כפי שלמדנו לעיל, הדרך ארץ יותר חשוב מהכל, וצריכים להשתדל מאוד לדרוש בשלום ההורים מידי פעם ובפרט הילדים הנשואים – ולא רק שצריכים משהו או לשאול דבר מה – אלא להיות בקשר במיוחד ולדרוש את שלומם.

אהבת ההורים שווה לילדיהם

אחד הדברים שצריך להיזהר בהם מאוד, הרבה פעמים יש הרגשה לילדים שההורים מעדיפים ילד אחד על פני השני, ומוכנים לעשות בשבילו יותר מהשני – ויש להם צער והסתכלות שלילית על ההורים - והדבר הזה הוא טעות ביסודה, ברוב רובם של ההורים אין מציאות כזאת שהורים עושים הפליות, אלא לגופו של עניין עושים כל דבר לפי היכולת של אותו זמן, ולא בגלל הפליה או עדיפות. 

ומתי הילדים מגלים שבאמת זה אכן כך? בדרך כלל רק כשהם מתחילים להשיא את ילדיהם. לאחד עזרו יותר לאחד פחות, בכל מיני מובנים, וכל זה בא מהיכולות של אותו זמן ולא בגלל עדיפות אחד על השני חלילה, לכן להשתדל מאוד לא להסתובב בתחושה לא טובה ובפרט על ההורים, כי אין בזה מן האמת אלא האמת שההורים אוהבים את כולם ואכפת להם מכולם, ורוצים לתת ולהעניק הרבה פעמים מעבר ליכולתם - אלא אדרבא שתהיה הסתכלות טובה ומחשבה טובה – כי לחשוב טוב על ההורים זה גם מכיבוד אב ואם וכפי שהזכרנו לעיל.

ברכה ועצה מהמבוגר שבמשפחה

ובפרט צריך זהירות גדולה מאוד כשהוריו התבגרו או הזקינו, כי לרוב בפרט בדורינו הזקנים הופכים להיות אנשים שרק צריך לטפל בהם – וכאבן שאין לו הופכין – לא משתפים אותם לא מתייעצים איתם בחושבם שהם מבינים הרבה יותר מההורים – וזה מאוד פוגע בהורים – ומאוד מצער ופוגע בבריאותם.

בעבר זה לא היה כך, אלא שהזקן במשפחה היה מרכז המשפחה, היו משתפים ובכל דבר מתייעצים איתו – בין בשידוכים, בין בעסקים, לא היו סוגרים שום עסקה, שום שידוך, שום מהלך אחר מבלי להתייעץ ולקבל את הסכמתו המלווה – ועל פיו ישק כל דבר, והוא היה ממש מרכז המשפחה שגם הבנים והנכדים לא היו עושים דבר מבלי לקבל את עצתו וברכתו של האב וגם האם.

ודבר זה חשיבותו רבה, מפני ש- א. מביא ברכה גדולה לעושים זאת, מלבד הכיבוד אב ואם שיש בזה – וגם החכמת החיים שיש להם – שסתירת זקנים בניין. ב. שזה מאוד מכבד מהנה ומשמח אותם ונותן להם חשק ורצון להמשיך את החיים ביודעם שמעריכים אותם והם שווים ופועלים. ובאופן כללי צריך לדעת שעיקר הסיפוק והשמחה של אדם זקן זה שמחשיבים ומכבדים אותם ובעיקר שמחשבים את דעותיהם יותר מכל ההנאות האחרות - הבנים החכמים שיתנהגו כך, כמה אושר יביאו להוריהם וכמובן ברכה עצומה יביאו לעצמם.

כמובן שזה מדובר לשני ההורים שעל פיהם ישק כל דבר – ולהשתדל תמיד לקבל ברכותיהם של ההורים – כי הברכות מתקבלות כפי הרצון האמיתי של המברך לברך ומי יותר מן ההורים שרוצים את הצלחת יוצאי חלציהם, ולכן הברכות שלהם הם מכל הלב והם חשובות מאוד.

כוונה לשם מצוה

וכל מעשה דיבור ומחשבה שעושה בשביל הוריו מקיים מצוה מן התורה, לכן טוב גם לכווין – כי נפסק בשו"ע אורח חיים סימן ס' ס"ד שמצוות צריכות כוונה – כל מעשה שעושה להוריו – כל ביקור ואפילו שיחת טלפון – יחשוב שמתכוון לקיים מצוה מן התורה של כבד את אביך ואת אמך, וזכות המצוה תגן אלף המגן על המשתדלים בה.