16 מצות תמידיות בכל יום | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'שומר אמונים' לרבי אהרן ראטה זיע"א - - - 

בס"ד

 תוכן ענינים: ששה מצות תדיריות; / ז. גדלות הבורא / ח. ושפלות עצמו / ט. לא לשכוח מה' / י. קידוש השם / יא. תָּמִים תִּהְיֶה / יב. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" / יג. "לֹא יִהְיֶה לְךָ..." / יד. "וְלֹא תָתֻרוּ" / טו. שלא להיות צדיק בעיניו / טז. שלא להתגאות; / שש עשרה מצות תמידיות; / כמה אנו רחוקים...; / תכף בעמדו מהמטה; / עצות לאהבת ישראל.

פתיחה לקבלת עול מלכות שמים

בעזרת ה' אתחיל לבאר כאן ענינים המרומזים בזה הקבלת עול מלכות שמים. ולבאר כל הצורך אי אפשר רק בקיצור הנחוץ מאד.

ראשית אודיע לך מפי רבותינו הקדושים ומספריהם שראשית עבודת הישראלי הוא האמונה והבטחון. ועל זה העמיד הרמב"ם הקדוש בנין של שלשה עשר יסודות שהם שלשה עשר עקרים 

[שלשה עשר עיקרים;

הריני מאמין באמונה שלמה בשלשה עשר עקרים של התורה הקדושה:  

א) שהקב"ה נמצא ומשגיח.

ב) והוא אחד.

ג) ואין לו גוף ואין לו דמות הגוף.

ד) ושהוא קדמון לכל קדומים. 

ה) ואין עבודה לזולתו.

ו) ויודע מחשבות בני אדם.

ז) ושהנבואה אמת. 

ח) ושמשה רבנו ע"ה הוא אדון לכל הנביאים. 

ט) ושהתורה כולה נתונה מן השמים. 

י) ושלא תשתנה בשום זמן ח"ו.  

יא) ושהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים. 

יב) ושיבוא מלך המשיח.

יג) ושהמתים עתידים לחיות. 

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתכוף יצרנו לעבודתך כל ימי חיינו תמיד אמן כן יהי רצון.]

, אשר כל יסוד אמונתינו תלוי באלו השלשה עשר עקרים, וכל הכופר חלילה באחד מהם כאילו כופר בעקר ח"ו. 

וכבר האריכו בזה בספרים הקדושים ראשונים ואחרונים להיות רגיל תמיד על פיו אמונת ה', בפרט אלו י"ג עקרים, והמה סגולה גדולה להביא את האדם לאמונה ולאהבה להשי"ת.

ששה מצות תדיריות;

והנה מנו הספרי יראים ששה מצות תדיריות אצל האדם, שהם נכללים במצות האמונה, והמה חיוב על כל בר ישראל כל ימי חייו בלי הפסק רגע, ואלו הם:

א) מצות אמונת ה', שהוא: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (שמות כ, ב), לידע ולהאמין שהבורא ברוך הוא מצוי והמציא כל הנמצאים בכחו הגדול, ומקים אותם בשפעו הקדוש שמשפיע בהם תדיר, ו: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) ולית אתר פנוי מניה.

 ב) מצות אחדות ה', כמו שכתוב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד).

 ג) מצות אהבת ה', כמו שכתוב: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (שם, ה).

ד) מצות יראת ה'. כמו שכתוב: "אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ תִּירָא" (דברים י, כ). וכל אלו הם ממנין תרי"ג.

ה) מצות זכירת ה', כמו שהזהירה התורה הקדושה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (שם ח, יח) וגם מצות לא תעשה נאמר בזה לפי דעת הרמב"ן ורבנו יונה המובא בחרדים, שנאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים ח, יא).

ו) מצות דביקות ה', כמו שכתוב: "וּלְדָבְקָה בוֹ" (שם יא, כב) וזה לשון הרמב"ן ז"ל: '"וּלְדָבְקָה בוֹ" וכו' ויתכן שתכלול הדביקה לומר: שתהיה זוכר ה' ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך "בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז) עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה', ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם: "צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל-א כה, כט) כי הם בעצמם מעון לשכינה' עכ"ל. 

ואלו הששה מצות עשה תדיריות לאדם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע. 

ולבד מזה יש עוד איזה מצות התדירות לאדם, והמה לפי דעת רבותינו הקדושים הספרי יראים לבלי להסיח דעתו מאלו הדברים. וכל ספרי היראה הראשונים והאחרונים מלאים כזה.

ז. גדלות הבורא 

והוא שצריך האדם לחשוב תמיד במחשבתו גדולת הבורא ברוך הוא. ולהתבונן תמיד במעשיו ובברואיו הנפלאים. ולהתבונן בשפלות עצמו, כמו שהזהירו אותנו רז"ל: 'מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ' (אבות ד, ד). 'הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה' (אבות ג, א)

והנה מצות התבוננות בגדלות הבורא, נחשב גם כן ממנין תרי"ג לפי דעת רבנו יונה ז"ל, וזה לשון החרדים (בפרק א' ממצות עשה התלויות בלב סימן כ"ב): 'ומעלת התבונן בגדולתו יתברך שמו מצוה שלישית, שנאמר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים" (דברים ד, לט) דוד אמר: "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱ-לֹקִים" (תהלים יד, ב) וכתיב: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיה מ, כו), ממנין תרי"ג לרבנו יונה' עכ"ל.

ח. ושפלות עצמו

ומצות: 'שִׁפלות עצמו' הוא ממנין רמ"ח מצות עשה לדעת בעל הלכות גדולות, וגם בספר יראים לרבנו אליעזר ממיץ הוא מסכים לדעת בעל הלכות גדולות שהוא מצוה מן התורה, כמו שראינו ששבחה התורה למשה רבנו ע"ה שהיה עניו ("וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג)), וגם חז"ל הזהירו כמה פעמים ודברו הרבה מגנות הגאוה, וגם אמרו חז"ל: 'כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת אלילים' וכו' (סוטה ד:) עיי"ש. 

ט. לא לשכוח מה'

וגם יש בזה לאו לדעת הסמ"ג שנאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ.. וגו' "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ..." (דברים ח, יא-יב). "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים ח, יד). והראהו מן השמים לבעל הסמ"ג למנות זה הלאו ממנין תרי"ג, ואלו השני מצות להתבונן בגדולת הבורא ושפלות עצמו, המה תדירות לאדם, וזה כלל כל התורה ותכלית בריאת האדם.

י. קידוש השם

וגם יש מצות עשה של קידוש השם, הגם לפי הלכה מקים מצוה זאת כשבא לידו אחד משלשה דברים שנאמר בהן: 'יהרג ואל יעבור' והוא מוסר נפשו לה', או עושה דברים טובים ובני אדם למדין ממנו וממעשיו הטובים הרי זה קידש את ה', אבל מובא בספרי קדש כי האדם יכול לקים בכל רגע זו המצוה, כמו שכתב מרבנו אלימלך זיע"א (בצעטיל קטן אות א') וזה לשונו: 'בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב) וידמה בנפשו ויציר במחשבתו: 'כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השי"ת שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השי"ת!' ו: 'מחשבה טובה - הקב"ה מצרפה למעשה!' ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקים מצות עשה דאורייתא' עכ"ל, וכתב בספר דרכי צדק: 'שזה כל עבודת הצדיקים' עיין שם, ולפי ערך הזדככותו יכול יותר בכל רגע לקים זה המצוה כידוע מספרים הקדושים, אם כן הרי זה מצות עשה שנוהגת בכל רגע ממש. 

יא. תָּמִים תִּהְיֶה

וגם יש מצות עשה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים יח, יג) לדעת הרמב"ן ממנין תרי"ג, ואם בא במחשבת האדם להרהר חלילה אחרי מעשי ה', או לדאוג להתעצב בעניני העולם, והוא שם בטחונו על ה', מקים המצות עשה של תָּמִים תִּהְיֶה, ולבד מזה הרבה פעמים בלי מספר נאמר לנו מפי הקבלה זו המצות עשה. 

וזה לשון החרדים (מצות עשה התלויות בלב פרק א' סימן כ"א): 'ומעלת שלימות הבטחון בו יתברך מצוה שנית שנאמר: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹקֶיךָ" וכן כתב הרמב"ן: 'שזו מצות עשה שלא נשאל וכו' נאמין כי הכל ביד ה' וכו', ומינה נלמוד דמצוה לבטוח בו יתברך בכל לב בכל עניני העולם כמפורש בקבלה: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'" (ירמיה יז, ז) וכתיב: "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת " (תהלים סב, ט) וכתיב: "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ" (משלי ג, ה) עכ"ל.

וזו המצוה שייך בכל רגע, כי עקר פעולתו של היצר לבלבל את האדם בדאגות שונות יום וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ. בשעת תורה ותפלה ובכל רגע ממש רודפים אותו מחשבותיו הרבים בכל מיני דאגות והרהורים ועצבות ומרה שחורה ועוד כהנה, ואין שום עצה רק לבטוח בה' תמיד, לקים מצות: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹקֶיךָ" שלא לילך כלל בחכמות שונות רק בגודל תמימות ופשטות.

יב. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"

וגם אפשר עוד למנות מצות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) – 'שהוא כלל גדול בתורה!' כי כל כחו של היצר רק לעורר קנאה ושנאה ונטירה ח"ו אין רגע בלי פגע, ואי אפשר לפטור מזה רק אם יקבל בלבו באמת: 'לאהוב כל בר ישראל אפילו הגרועים שבהם!' (מלבד המינים והאפיקורסים - רח"ל!), כמו שהקב"ה אוהב לכל בר ישראל, עיין בספר תומר דבורה (סוף פרק ב'). 

יג. "לֹא יִהְיֶה לְךָ..."

 עוד מצינו לאו ממנין תרי"ג: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב), דהיינו; שלא להעלות על הלב שום שתוף או מחשבה של כפירה, או להרהר אחר ה' בדבר שהוא נגד שכלינו, או אם האדם לומד ומתפלל ועוסק במצות ומעשים טובים וחושב בלבו איזה פניה בשביל איזה איש, עובר על זה הלאו, וזה שייך גם כן ממש בכל רגע, בפרט אם האדם עושה מצוה ברבים, ועיין בספר הקדוש חובות הלבבות (בשער יחוד המעשה פרק ד') שהוא גרוע מעובד אלילים רח"ל, ועיין בספר הקדוש דרך פקודיך (מצוה כ"ו באריכות).

יד. "וְלֹא תָתֻרוּ"

ועוד אפשר למנות הלאו ד: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" (במדבר טו, לט), שזה שייך בכל רגע, אף ביושבו בביתו אם נפל בלבו איזה מחשבה של עברה או שאר דבר שהוא נגד רצונו יתברך חלילה ומהרהר בזה עובר על זה הלאו, וזה דבר תמידי, כמו שאמרו חז"ל 'שלשה עברות אין אדם נצול מהן בכל יום הרהורי עברה' וכו' (בבא בתרא קסד:).

טו. שלא להיות צדיק בעיניו

וגם מצינו לאו לפי דעת הסמ"ק: 'שלא להיות צדיק בעיניו, שנאמר: "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ" (דברים ט, ד). 

טז. שלא להתגאות;

והגם שזה בכלל הלא תעשה שלא להתגאות שמנה הסמ"ג, אפשר כי זהו הכוונה כי הסמ״ג הביא הפסוק: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ..." (דברים ח, יא-יב) "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים ח, יד). דהיינו; שלא לעשות שום דבר שיביאנו לידי הגאוה. דהיינו; ריבוי אכילה ושתיה או מלבושים יקרים או לרדוף אחרי הכבוד ושררה, וכונת הסמ"ק אף שהאדם מתנהג בשפלות ואינו רודף אחרי כבוד ושררה. ואינו עובר על הלאו שמנה הסמ"ג, גם כן יכול להיות לבו מלא גאות, כמו שאמרו הצדיקים: 'שאפשר לאדם לישב בין תנור וכיריים ובגדיו קרועים ומטולאים, ומאכלו פת קיבר, ולומד ומתפלל בתדירות, ולבו מלא גאות, כי סובר בלבו: 'שהוא צדיק!' - ויכול להיות שכל מעשיו המה מעולם התמורות - רח"ל! ואם האדם עובד ה' בפניה דקה מן הדקה, או איזה ישות בלבו עובר על זה הלאו, וצריך לשוב בתשובה תכף על זה. ועל זה מרומז הלאו ד: "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ" וגו' "בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי" ודו"ק והבן. 

שש עשרה מצות תמידיות;

כלל הדבר שהמה אחת עשרה מצות עשה וחמשה מצות לא תעשה;

אחת עשרה מצות עשה: א' אמונת ה' , ב' אחדות ה', ג' אהבת ה', ד' יראת ה', ה' זכירת ה', ו' דביקות ה'. ז' להתבונן תמיד בגדולת ה', ח' להתבונן בשפלות עצמו, ט' קידוש השם . י' "תָּמִים תִּהְיֶה" שהוא מצות בטחון  , י"א אהבת ישראל  . 

וחמשה מצות לא תעשה; א' "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"  . ב' שלא לשכוח מה'  , ג' "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם"  , ד' שלא להתגאות  . ה' שלא להיות צדיק בעיניו  .

הגם שיש הרבה מזה מצות עשה ומצות לא תעשה השכיחים הרבה, אבל לפענ"ד אלו הם כמעט בלי הפסק, וצריך האדם להיות בקי בהם ובשמותיהם ולישא במחשבתו תדיר.

כמה אנו רחוקים...;

ואם תשאלני אחי: 'כמה אנו רחוקים מאלו הדברים כרחוק מזרח ממערב!' 

אבל תדע בני! כי תורתינו הקדושה נצחית, והיא נוהגת בכל עת ובכל זמן בכל נפש מישראל, כמו שצותה לנו התורה הקדושה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב) וזה המצוה בודאי נאמרה לכל ישראל, כי כל ישראל ראוים להיות קְדֹשִׁים כמו שאמרו חז"ל, עיין בספר הקדוש בית ישראל לרבנו הקדוש מזידיטשוב בפרשת קדושים שמאריך בזה בדברים קדושים ונעימים.

אבל באמת תדע אחי! כי יש בכל דבר בחינת ראש ובחינת סוף, כמו ענוה בראש ענוה בסוף יראה בראש ויראה בסוף, וכן באהבה ובקדושה ובכל ענינים, כמו למשל; בחינת היראה אשר עקרה להיות ירא מה' יראת הרוממות כמבואר בזוהר הקדוש (בראשית דף יא:), אבל יש בחינת יראה באופן אשר יוכל כל בר ישראל לקימה. כמובא בספר יראים (בתחילת הספר) וזה לשונו: 'וגדולה היא מצות יראת ה' שהרי אדם יכול לקימה אלף פעמים ביום, שבכל שעה ורגע שהוא זוכר את המצות וחרד לבו עליהם, קים מצות: "אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ תִּירָא" (דברים י, כ) עכ"ל, הגם כי בשעת התרחקותו מהעברה מכוון לירא מענשו של דבר שלא יענש או יראת עוה"ז. אבל תוכן הדברים הוא מחמת יראת ה', שאילו לא היה מאמין בה' לא היה ירא מעונשים, כמו הרשעים רח"ל שאין עליהם שום עול היראה ואינם יראים מכלום, כמו כן באהבה בענוה ובאמונה ובמסירת נפש ובכל דבר יש בחינת ראש ויש בחינת סוף (ואין כאן מקומו, רק במקום אחר - אם יזכנו ה'), ו: 'אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו', וכל אחד לפי השגתו מחויב לקים מצות בוראו.

והעקר שצריך כל בר ישראל לקבל בלבו באמת לקים מצות ה', ואם לאו נקרא: 'פורק עול מלכות שמים!' ח"ו, כמובא בחרדים (בפרק א' מצות עשה התלויות בלב סימן מ"ג) וזה לשונו: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יח) היינו; שחיב אדם בקראן הפרשה שניה של קריאת שמע לקבל עליו עול מצותיו יתברך שמו, וכדתנן (בפרק שני דברכות): 'למה קדמה פרשת "שְׁמַע" ל: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (דברים יא, יג)? - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות, ופרוש וְשַׂמְתֶּם - עַל לְבַבְכֶם: כמו "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל" וגו' (דניאל א, ח), וכתב רבנו יונה: "אָרוּר" האיש "אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" (דברים כז, כו) לא אמר: 'אֲשֶׁר לֹא יעשה' אלא: "אֲשֶׁר לֹא יָקִים... לַעֲשׂוֹת" פרוש: אֲשֶׁר לֹא יקבל על נפשו לַעֲשׂוֹת מצותיו' עכ"ל. וכתב: שצריך לכרוז זאת באומרו תיבת: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ" - לשמוע אל מצותיך הקדושים "וְהָיָה" – 'לשון שמחה!'. היינו; שיהא הקבלה בשמחה ואם לא כן ח"ו בכלל "אָרוּר" הוא. אם כן אתה רואה שעקר שיקבל בלבו באמת לקים מצותיו הקדושים, בפרט אלו השש עשרה דברים שכתבנו למעלה שהמה תדירים בלי הפסק, והמה כלל כל התורה כולה. 

תכף בעמדו מהמטה;

לכן צריך כל בר ישראל תכף בעמדו מהמטה לקבל עליו הי"ג עקרים וקבלת המצות. כמו שראיתי בכתבי הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע שצריך לומר: 'אני מאמין...!' תכף בעמדו מהמטה קודם שיוצא איזה דיבור אחר, וכן ראיתי בהנהגות הרה"ק מצאנו בעל ספה"ק דברי חיים, שתכף בהקיצו משנתו היה אומר: 'הנני מאמין באמונה שלימה שאתה מלך יחיד ומיוחד שליט בעליונים ובתחתונים!' בעודו על מטתו, והיה מאריך בזה הרבה בגודל דביקות ובהתלהבות, וכאשר רמזו בזה הצדיקים: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (שמות יג, ב) דהיינו; שיקדש ראשית מחשבתו, ומובא בספר מאור ושמש: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ" (במדבר טו, כ), עריסה הוא לשון מטה, חַלָּה לשון תפלה דהיינו; כשבר ישראל עומד מן המטה צריך להתפלל לה' תכף, ולקבל עליו עול מלכות שמים ואחדותו ויראתו ואהבתו, ולהמליך את הבורא ברוך הוא על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו (עיין אגרא דפרקא אות י"ד, ובספר דרך פקודיך בהקדמה).

וגם צריך למי שרוצה לעבוד את ה' תכף בעמדו מהמטה: לבטל כל המחשבות זרות והפניות שזהו מועיל מאד לנפש, כמובא בספר הקדוש דרך פקודיך (המובא לעיל פרק ד'), ולקבל עליו: לבטוח בה' ולא להיות עצב כלל ח"ו, ולהתבונן בגדולת הבורא ברוך הוא; האיך שברא עולמות אין שיעור ואין ערך! וכולם יראים ומתפחדים מפני הדרת גאונו בגודל יראה ופחד, והאיך הוא זן ומפרנס ומחיה כל הברואים בגודל השגחתו הנפלאה!! ולקבל עליו אמונת ה' על כל פרט ופרט ושאין שום מקרה בעולם כלל ח"ו, רק כל דבר קטן וגדול מושגח מאתו יתברך בהשגחה פרטית, וכן כל עניני העולם הכל היא בהשגחה עליונה ובצדק וביושר. 

לכן בני אהובי! אם תרצה לעורר לבך לה' ולהתקשר באמונתו, תקבל עליך המצות שנמנו למעלה, ואם אין לך פנאי להאריך בהתבוננות, על כל פנים לא יחסר לך מלקים בכל יום לפחות איזה שעה זו המצות של התבוננות העקרית מכל המצות, וכן תהיה רגיל תכף בעמדך מהמטה.

ולכן אנכי השפל בראותי גודל החרבן מהקדושה ונתמעטו המוחות והלבבות ואי אפשר לקים אלו המצות כל היום, ולכן אזרתי מתני לתקן תקונא דמלכא קדישא, וחברתי בעניי זה הקבלת עול מלכות שמים, ולכן תהיה רגיל לומר זה הקבלת עול מלכות שמים בשמחה בכל כוחך הפנימי. ובזה תמשיך בעזרת השי"ת קדושה על נפשך על כל היום, ולהתקשר באמונתו יתברך שמו, כי מובא כאן הי"ג עקרים באריכות ובדיבורים המלהיבים הלב לעבודת ה', וגם מרומזים כאן השש עשרה מצות החדירים שכתבנו למעלה, והשגחה פרטית, ושמחה, וביטול כל המחשבות זרות, ויהיה לך לסיוע לתפלה ולהנהגות כל היום.

עצות לאהבת ישראל;

וידוע מפי סופרים וספרים: שצריך כל בר ישראל לפני כל דבר לקבל על עצמו אהבת ישראל, וכמו שתיקנו: 'הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה' קודם קבלת היחוד שמע ישראל, וכן בתפילת ערבית: 'אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל' כי אי אפשר לזכות לשום דבר וליחד שום יחוד בלתי אהבת והתגברות בכללות ישראל הקדושים עמא קדישא, דחביבתייהו לא פקע מן קדם רבון עלמין בכל אתר ואתר לעד ולעולמי עולמים, ולכן צריך מקודם להתקשר עם כללות ישראל ועם כל הצדיקים כמבואר בפנים בעזרת ה', וכבר נהגו ישראל עם הקדש להתקשר לפני כל מצוה ולפני כל תורה ותפלה בכללות ישראל באמירת: 'לשם יחוד וכו' בשם כל ישראל', ואם זוכה בתמידית להתקשר בקדושת ישראל, אז יש למעשיו ועבודתו עליה, כי בכללות ישראל אין שום פגם ח"ו, כידוע מספרים הקדושים, ואם ככה יתנהג ירחמו עליו מן השמים להשפיע בו מדעת הקדוש והטהור.

וזה יועיל לו מאד, כי באם יבוא היצר להכניסו באיזה קנאה ושנאה לבר ישראל חלילה, או אם יביאו לו איזה מלשינות מאיזה אדם גדול או קטן, יהיה מי שיהיה המלשין אין חילוק, כי היצר יכול להתלבש ח"ו לפעמים גם בגדול מהגדולים, אזי יאמר בלבו: 'הלא כבר קבלתי עלי לאהוב לכל בר ישראל יהיה מי שיהיה!', ואם יכניס היצר בלבו איזה דאגה ועצבות יאמר: 'הלא קבלתי עלי שלא להתעצב ולדאוג כלל על שום דבר!', וכן בכל דבר, ה' יהיה בעזרתינו להתקשר אליו ולהתקדש בקדושתו.

לע"נ יחיא זכריא בן עוואד ז"ל ורומיה בת סאלם ז"ל