ההבדל בין עובד אלקים למי שלא עבדו | הרב אמנון יצחק שליט"א

הרב: נציב יום, שמואל בן פורטונה ויהודה, יזכה הוא וילדיו ואשתו לחזרה בתשובה שלימה ויראת שמים, זיווגים הגונים, פרנסה בשפע רב ובריאות איתנה, ולכל עם ישראל, אמן.

קהל: אמן.

הרב: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג, יח), האדם נקרא בשם עֹבֵד אֱלֹקִים רק בתנאי שהוא משנה את טבעו והרגלו. מלאכי השרת, אינם נקראים בשם עֹבֵד אֱלֹקִים, הם לא משנים שום טבע, איך שהם נבראו כך הם נשארים. מי שהוא עֹבֵד אֱלֹקִים בעולם הזה, יזכה להיות כמוהו בעולם הבא, דהיינו יהיה בבחינה אלוקית, כמו שאמרנו יקראו לו קדוש המלאכים ויקראו לו בשם השם.

המדרש רבה בדברים פרק א פסקא יב': "אמר להם: "היום אתם כוכבים שנאמר (דברים א, י): "וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" אבל לעתיד לבוא, לרב, לרב אמרנו בלי ו' זה לרב, לעתיד לבוא אתם עתידים להיות דומין לרבכם, להקב"ה. כיצד? כתוב כאן, בדברים ד, כד: "כִּי השם אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה" וכתוב בישראל לעתיד לבוא, זה בישעיה י, יז: "וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה" אז מה נאמר בהשם "אֵשׁ אֹכְלָה", ומה נאמר בישראל "לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה", אמר רבי לוי בר חמא: "ומה מי שעובד עבודת כוכבים, הרי הוא כמותו, שנאמר (תהלים קטו, ח): "כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם" מי שעובד להקב"ה, לא כל שכן שיהיה כמותו? זאת אומרת עובד כוכבים, הרי הוא כמו העבודה זרה שהוא עובד אותה, הפסוק אומר "כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם" כמו העבודה זרה יהיו אלה שיעשו את העבודה זרה, אז ממש כְּמוֹהֶם. אז מי שעובד להקב"ה לא כל שכן שיהיה כמותו, ותיכף תבינו את זה יותר. ביאור הדברים, הנה אמרו רבותינו במסכת חגיגה ט', מהו הכתוב במלאכי ג': "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" היינו צַדִּיק, היינו עֹבֵד אֱלֹקִים, רש"י אומר: "מי שהוא צַדִּיק ומי שהוא עֹבֵד אֱלֹקִים הלא אחד הוא. היינו רָשָׁע, היינו אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ, רָשָׁע, ואֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ זה שווה, הלא אחד הוא? 

אמר לו: עבדו ולֹא עֲבָדוֹ תרוויהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. רש"י אומר: "אף על פי ששניהם צדיקים, לא עבדוהו בשווה שזה עבדו יותר". אז זאת אומרת היה קשה למקשן: למה הוא אומר פעמיים צדיק ורשע, עובד ואינו עובד, אז הוא אומר לו: לא, החלק הראשון בן צדיק לרשע, זה צדיק ממש ורשע רשע, החלק השני עובד ולא עובד, זה מדובר בשני צדיקים, רק לא דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, אף על פי ששניהם צדיקים, לא עבדוהו בשווה, שזה עבדו יותר. 

אמר לו: "ומשום חדא זימנא קרי ליה, מה, אחד שלמד מאה פעמים את המשנה או את הסוגיה, ואחד למד עוד פעם, בשביל פעם אחת, זהו, זה נקרא כבר לא עבדו, שהוא החסיר אחד, לא עבדו ממש כלום, זה לא שווה כלום, מה?!". 

אמר לו: "אין, כן, כן, כן, צא ולמד משוק של חמרין. עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי". רש"י אומר: "עשרה פרסי השכיר לך אדם חמורו בזוז אחד, מהלך של עשרה פרסאות, ארבעים קילומטר. זה משכירים לך את החמור בזוז אחד, שכבר נהגו כן" אומר רש"י, ואם תאמר לו: לילך פרסה יותר, ישאלך שני זוזים, כפול, זהו. אחד נוסע במונית, 08:59 תעריף 1, 09:00 תעריף 2, מה קרה? ככה הרגילות עד 9 זה תעריף אחד, מ-9 זה תעריף 2. איי איי איי! 

הבאנו עוד דוגמא יפה, אחד נוסע מסלול של אוטובוס מהתחנה הראשונה עד התחנה האחרונה, נגיד יש 20 תחנות, כמה הוא משלם, כרטיס נגיד 5 שקלים. אחר כך הוא אומר לנהג: "אני רוצה עוד תחנה אחת", כאילו לחזור אחורה עוד תחנה אחת, 

אומר לו: "אתה צריך לשלם 5 שקלים",

 אומר: "רק תחנה, נסעתי עשרים שילמתי 5 שקלים, עכשיו אתה רוצה רק תחנה גם 5 שקלים, ככה זה עובד!", זה הרגילות, ככה זה. 

ובהבנת המאמר הזה בגמרא מצינו שני פירושים, במפרשים על 'עין יעקב' ובעוד מפרשים, הפרוש הראשון הוא על פי הנודע, כי מי ששונה פרקו מאה פעמים אינו שוכח אותו פרק, ולפיכך, זה ששונה מאה פעמים יש לומר עליו שהוא לא שנה לשמה, אלא יש לו פניה, כדי שלא ישכח את תלמודו, ויתכן שכל לימודו אינו אלא שלא לשמה, והיינו קורדום להשתמש בה, ועטרה להתעטר בה. זאת אומרת הוא רוצה להיות מכובד שישאלו אותו, הוא מצוי בכל דבר, הוא זוכר כל דבר והכל, שלא יתבייש ולא זה, אבל זה לא נקרא לשמה, זה קורדום לחפור בה, אבל זה שחזר ושנה פעם נוספת, אחרי שכבר נתקע תלמודו בשכלו ובזכרונו במאה פעמים ששנה, הוא מוסיף עוד אחד, זה כבר לא לצורך הזכירה, הרי זה לימוד לשמה, בלי שום פניה, ושכרו הרבה מאד. זה פירוש אחד. 

עוד פירוש אחר מצאנו, כי עשרה פרסאות מהלך אדם בנוני ביום, וזה דרך כל החמרים הנשכרים והרגלם, אבל הנשכר ללכת אחד עשרה פרסאות, הרי הוא עושה יותר מכפי כוחו והרגלו, רש"י אמר: "שכבר נהגו כן", זה היה ההרגל, הרי הוא עושה יותר מכפי כוחו והרגלו, על כן שכרו כפול. זאת אומרת הוא משבר את טבעו. מרים משקולות, מאתיים קילו, 

אומרים לו: "יאלה! עוד קילו אחד", 

אין, קורס, טראח, מתמוטט, מה קרה? כולה' עוד קילו, מאתיים אתה, מה, קילו, כלום, זהו קורס. אדם יכול כפי טבעו והרגלו אבל לשבור את הטבע וואו זה משהו, לשבור את הטבע עוד אחד, זה לשבור את הטבע, על כן שכרו כפול. וכן השונה פרקו מאה פעמים, היה דרכם בכך והיו מחויבים בזה, שלא יתחייב בנפשו, 'כל השוכח דבר ממשנתו, הרי זה מתחייב בנפשו', מי רוצה להתחייב בנפשו, היו רגילים, היו משננים, הרי זה לא כמו היום, אנחנו קוראים תורה שבעל פה מה כתוב, כולם היו משננים את כל המשניות, הכול בעל פה, 'תורה שבעל פה, אי אתה רשאי לכותבה', 

עד שבא רבי ואמר (תהלים קיט, קכו): " עֵת לַעֲשׂוֹת לַהשם הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", אז היו משננים, אז זה לא, זה טבעו, זה הרגלו, כל אחד, כל אחד משנן זה, בשביל שלא יתחייב בנפשו, אבל המוסיף יותר מכפי הרגלו, נקרא עֹבֵד אֱלֹקִים. למה, כי הוא משנה את טבעו והרגלו, במה ניכר שאדם עֹבֵד אֱלֹקִים, 

אם הוא אומר: "אני לא יודע אני רגיל לקום בעשר, אני רגיל בזה, אני רגיל זה...", 

זה עֹבֵד אֱלֹקִים?! זה עובד אצל עצמו, הוא לא עֹבֵד אֱלֹקִים, אבל אדם משנה את טבעו זה נקרא עובעֹבֵד אֱלֹקִים, למה? הוא שינה את טבעו! לאיזה צורך הוא שינה את טבעו, מה רע בטבעו, בשביל האלוקים זה הכול. 

אמרו במדרש שוחר טוב, בתהילים מזמור לא': "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ, שלא יעשה אדם תורתו קורדום להשתמש בהם ולא עטרה להתעטר בהם" אמר רבי שמואל בר נחמן: "בין עובד לאשר לא עבדו, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד". אז אנחנו רואים שני פירושים גם כן, בשוחר טוב שלא יעשה אדם תורתו קורדום להשתמש בהם, ולא עטרה להתעטר בהם, זה נקרא שהוא עובד שלא לשמה ועושה בשביל שיהיה לו כבוד. 

פירוש שני, אמר רבי שמואל בר נחמן: "בין עובד לאשר לא עבדו", מה הכוונה? אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד. מה זה אינו דומה, זה משנה טבעו וזה לא משנה טבעו, אינו דומה. מאיפה לומדים את זה, מאיפה הם לומדים את זה, כל אחד אומר פירוש ככה באלו להגיד פירוש, מאיפה לומדים. הכוונה היא כי הדעה הראשונה, שלא יעשה אדם תורתו קורדום לחפור בה להשתמש בהם, ולא עטרה להתעטר בהם, את זה מדייקים מהתיבה, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ את האלוקים, מהמילה אלוקים. כי אם הוא עובד כקורדום וכעטרה אז הוא לא עובד את האלוקים הוא עובד את עצמו, אז מדייקים את זה מאיפה, מהמילה אלוקים ומהמילה עֲבָדוֹ. שההבדל בין הלומד תורה לשמה שהוא עובד אלוקים והלומד תורה שלא לשמה הוא עובד את עצמו, ואינו נקרא בשם עובד אלוקים, איך תקרא לו עובד אלוקים אם הוא עובד את עצמו?! לאינטרסים לפרסטיז'ה שלו. הדעה השנייה הסבורה, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, היא מדייקת את זה מהתיבה עובד, כי יש הבדל בין עובד לשאינו עובד, והוא ההבדל בין השונה פרקו מאה פעמים שזה שונה כסדר הרגלו, אז הוא לא עובד, זה ההרגל שלו, ואינו משנה את טבעו ואת רגילותו, זה לא נקרא עובד, זה לא נקרא עובד, ובין השונה פרקו מאה פעמים ואחד, כי זה משנה את טבעו ואת הרגלו, אז מי שמשנה את טבעו והרגלו רואים שזה עובד. 

והנה, אם נאמר בכוונת הגמרא, שההבדל בין השונה פרקו מאה פעמים ובין השונה פרקו מאה פעמים ואחד, הוא אם השונה הזה משנה את טבעו והרגלו או אינו משנה את טבעו והרגלו, לפי זה מובן ההבדל בין שתי הדעות שבמדרש "שוחר טוב". הראשון, זה עושה קורדום לחפור בה, זה לא לשמה. השני, אמרנו שזה אינו דומה זה לזה, כי זה משנה טבעו, לכן הוא נקרא עובד, וזה לא משנה זהו.. אבל אי נימא, אם נאמר שההבדל בין השונה פרקו מאה פעמים ובין השונה פרקו מאה פעמים ואחד, הוא בין הלומד תורה לשמה ובין הלומד תורה שלא לשמה, אם כן מה ההבדל בין שתי הדעות הנזכרות במדרש "שוחר טוב", אלא ודאי שהעיקר הוא כמו הפירוש השני, שזה המשנה את טבעו, משנה את הרגלו זה משבר את טבעו, זה נקרא עובד. 

עכשיו נבין בזה את מה שאמרנו, מה אמרנו? אמרנו, "אמר רבי לוי בר חמא: "ומה מי שעובד עבודת כוכבים, הרי הוא כמותו שנאמר "כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם, מי שעובד להקב"ה, לא כל שכן שיהיה כמותו?!", אז הוא אומר ככה, העניין הוא מי שעובד עבודה זרה, אינו נקרא בשם עובד, למה, כי בתקופה שהיה יצר הרע של עבודה זרה, הוא גבר מאד מאד, זאת הייתה תאווה של עבודה זרה, תאווה גדולה, וההנאה שבעבודתה עלתה על כל הנאות תבל ומלואה. ועם כל זה אמרו, כי מי שעובד עבודה זרה הרי הוא כמותו. 

יש אנשים היום שעובדים עבודה זרה בדיוק כמו שהיה פעם, פעם היו מקריבים את הבנים למולך, הפעם הם לוקחים בנים של אחרים ומקריבים אותם, שוחטים אותם ושותים את הדם שלהם בהוליווד ובעוד כל מיני מקומות, גם מלכים ונסיכים בארצות שדיברנו על פי המצב רחמנה ליצלן. ואלה רוצים לעשות את ה'סדר העולמי החדש', ולעשות מערכת אחת שטנית של השטן, למרוד בהקב"ה ולומר שהוא הוא בעצם האלוהים רחמנא ליצלן. ויש אחד... לא משנה, שאנחנו נראה את זה בחדשות, שכתב ספר על זה, הוא מהראשים שלהם של הבונים החופשיים, שהוא כתב... השם ירחם! אני לא רוצה אפילו להגיד, אבל אני אגיד לכם ברמז, הוא אמר שהאס אס הראשון זה היה חנג'ורי בסטרי לא רוצה להגיד. אס אס, זה לא יאומן כי יסופר! איזה טירוף הדעת יש באנשים האלה. והכי גרוע זה הנשמעים להם כמו ביבי הדבילי, לא, ביבי הוא הלא חביבי (ביבי נתניהו), יש ביבי ויש בילי (ביל גייטס) זה כבר נהיה כמעט אותו דבר. 

בכל אופן, לפי זה נמצא, כי העובד את בוראו וכובש את התאווה החומרית, ומשנה את טבעו והרגלו בעבור כבוד שמו יתברך, ודאי שהוא יהיה כמותו. אם מי שלא עובד כמו זה שעובד עבודה זרה שהוא לא עובד אותה, זה פשוט הנאה, הוא לא עובד אותה, הוא נהנה מזה, זה נקרא עבודה, אדם שאוכל עוגת גבינה אוהב אותה זה נקרא שהוא עובד את השם, עובד מישהו, לא... זה לא נקרא עובד, מי שנהנה ממשהו זה לא עובד, עובד זה מי שמשבר את טבעו את הרגלו, אז מי שמשבר את טבעו והרגלו וודאי שהוא ידבק במי שהוא עובד אותו. 

הרי למדנו בשיעורים הקודמים שאם אדם היה רחוק מהקב"ה והפך את טבעו ועזב את החומריות ונדבק ברוחניות, הוא דבוק בהשם יותר ממי שבטבעו היה דבוק בהקב"ה, לכן אמרנו 'במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד!'. כי מי שמשבר את הטבע, הוא מתנתק לגמרי מטבעו והוא נידבק במי שהוא הלך להידבק בו. אז מי שנקרא עובד אלוקים כל שכן וכל שכן שהוא יהיה דבוק באלוקיו לאחר מכן, כי אם זה שלא עובד הוא דבוק, כמוהם יהיו עושיהם, אז לא כל שכן שיהיה מי שעובד את האלוקים דבוק בו. וזהו ההבדל בין מלאכי השרת ובין הצדיקים עובדי אלוקים. 

אמרנו בהתחלה שהמלאכים הם לא עובדי אלוקים, הם לא משברים את טבעם, אין להם טבע לשבר, אז הם לא עובדי אלוקים, הם משרתי השם, אבל הם לא עובדים, עובד אלוקים נקרא מי שיש לו בחירה ומשבר את טבעו לכבוד השם לעשות רצונו, זה עובד אלוקים. אז לכן זה ההבדל בין מלאכי השרת ובין הצדיקים עובדי אלוקים, כי הצדיקים עובדי אלוקים יהיו כמותו בעולם הבא, מה שאין כן מלאכי השרת, הם לא יהיו כמותו בעולם הבא, הם נשארים אותו דבר כמו שהם עכשיו, ולכן (זכריה ג, ז): "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" הם תמיד יישארו עומדים במצבם, אין שינוי ותמורה, בעוד שאתה האדם היהודי, הצדיק, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה, אתה עולה מעליהם ואתה נדבק בהשם ואתה נקרא על שמו, והם יאמרו לך: "קדוש!", ואתה תהיה כמותו. אז מדרגת היהודי, שומר תורה ומצוות, ומשבר את טבעו, זה לעילא ולעילא, אין מדרגה יותר גבוהה מזה בעולם כולו בכל הברואים, בעולמות, בגלגל העליון, בגלגל האמצעי, ובוודאי שבגלגל התחתון.

"רבי חנניה בין עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".