מצוות צריכות כוונה - חלק ד | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם' לכתבה על הספר - לחץ כאן)

'מצוות צריכות כוונה' חלק ד' עמודים י-יד

יש פעולות ומעשים שעושה אותם האדם במשך היום שאם יתכוון בהם למצוה הרי הם נחשבים למעשי חסד כל פעם שאדם עוזר בבית מקשיב לילדים נותן לפניהם אוכל הרי מעשים אלו הינם ענפים של מצות גמילות חסדים גם באנשים שאינם מבני ביתו יוכל האדם לקבץ מאות מצוות בכל יום על ידי ההכרה שכל הטבה לאנשים היא גם מצות חסד ולשמוח בעשייתן ולא לראותן כטרחה אלא כהזדמנות נדירה לקיים בהן צווי ה'.

גם בתחומים אחרים הכוונה הופכת מעשיו למצוה כגון; המשלם שכר שכיר ביומו או המלוה כסף או אפילו מי שזהיר בדרכים או מסיר מכשול מבני אדם יכול לכוון במחשבתו: 'שרוצה לקיים מצוה בעשייתם' ובכך נחשב שעושה מצוה.

ולשם כך צריך האדם שתהיה לו ידיעה רחבה במצוות ובענפיהם כדי שידע איזו מצוה קשורה למעשיו למשל; המברך 'ברכת הגומל' יכול לחשוב: 'שמקיים בזה המצוה לזכור חסדי ה'!' שנחשב למצוה עיין שערי תשובה שער ג וכן באמירת 'שיר של יום' כל יום יכול לכוון: 'שמקיים את מצות "זכור את יום השבת לקדשו"'.

ובאופן נעלה יותר יכול האדם לכוון בכל מעשיו אפילו בשעה שעוסק בצרכי גופו כאכילה ושתייה שיהיו 'לשם שמים!' אבות פרק ב משנה יב שאם אינו מתכוון להנאת גופו אלא להיות בריא כדי לעשות רצון קונו הוא יכול להפוך גם מעשים אלו לעבודת ה' ובמדרש ויקרא רבה לד, ג מובא על הלל הזקן שפעם שאלו תלמידיו: 'רבי! להיכן אתה הולך?' 

ואמר להם: 'לעשות מצוה'

ושאלו: 'וכי מה מצוה זו?' 

אמר להם: 'לרחוץ בבית המרחץ' 

שאלו: 'וכי מצוה היא?'

והביא להם הלל משל; מהאיקונין דמות של המלך ששוטפים אותה לכבוד המלך על אחת כמה וכמה שיש לנו ליזהר בכבוד מלך מלכי המלכים שאנו נבראנו בצלמו ובדמותו לרחוץ וליזהר בנקיון הגוף!'.

כתב החרדים פרק סו אות קכד: 'בן אדם עשה חסד וצדקה תמיד אפילו כשתאכל או תשתה או תישן או תילך למרחץ תכוון: 'לגמול חסד!' כמו שהיה הלל הזקן עושה והיינו דכתיב: משלי יא, יז: "גומל נפשו איש חסד" כלומר; מי שהוא איש חסד אפילו כשמיטיב לעצמו מכוון: לגמילות חסדים.

ולזה התכוון בעל חובות הלבבות כשכתב שער עבודת האלוקים פרק ד: 'נמצא שכל מעשי בני האדם אינם יוצאים מן הצווי והאזהרה [הם או בגדר מצוה או בגדר עבירה]...

 ואם יעשה מן המעשים המותרים על דרך שוה ונכונה [בצורה שקולה ונכונה] הוא צדיק... ואם אינו לשם שמים הוא מקצר [ממעט בעבודת ה'] ומעשהו מגונה'.

לומדי בית המדרש עליהם לכוון לפני לימודם: 'שמקיימים בכך מצות תלמוד תורה'. וכשמחזירים הספרים למקומם, יכוונו: 'לעשיית חסד עם חברו'. כשעובר זקן או חכם וקם ממקומו יכוון: 'למצות "והדרת פני זקן" יכולים להיות שני אנשים שלמדו בחברותא ואחר שימלאו ימיהם ויעלו למתיבתא דרקיע אחד מהם יקבל בשמים שכרו משלם והשני שלא התכוון רק יוכל לקנא בו וכל טענותיו: 'שלא ידע על חשיבות הכוונה!' - לא יעזרו לו מאומה.

וכעין זה כתב הר"ן דרשות הר"ן הדרוש הששי: 'הנה מבואר כי המצוות והעברות העיקר בהן הכונה וימשך ששנים יעשו מעשה אחד בשוה ויגדל שכר אחד מהם על האחר לאין חקר כי האחד יעשהו בלי כוונה וכמסתפק ואמר אם לא יועיל לא יזיק והאחר עושהו בכונה שלמה!'.

עבודת ה' מוטלת על כל אדם בכל עת ובכל שעה בין אם הוא אברך היושב ברוב שעות היום בבית המדרש ובין אם הוא עמל כל היום על פרנסתו וקובע עתים לתורה בבית המדרש בבוקר או בערב עליו לעבוד את הקב"ה גם בזמן שאינו נמצא בבית המדרש או בבית הכנסת ולקשר את נפשו אליו בכל עת ובכל שעה ואינו צריך להרגיש כדג מחוץ למים מפני שניתק עצמו ממקור הברכה שהרי בכל מקום אשר נזכר שמו של הקב"ה "אבא אליך וברכתיך" ה' בא לברך!

לדוגמא; במהלך היום יש הרבה הזדמנויות לקיום מצוות כגון בשעה שעוזר בביתו דהיינו; מצות חסד או בשעה שנוסע במונית ומשלם לנהג בסוף הנסיעה מקיים מצות: "ביומו תתן שכרו" או אם מלוה כסף לחבירו שזה מצות אם כסף תלוה את עמי או בכל פעם שעובר את הכביש בזהירות מקיים: "מצות ונשמרתם מאד לנפשותיכם" [ד] אם האדם משים לבו לכוין הכוונה: 'לשם ה'' אזי בכל פעם מוסיף עוד הכרה בהקב"ה ועתה הרי הוא מקושר עם הקב"ה ביותר תמידות.

[מקורות ועיונים-[ד] שאלתי את מרן ר' חיים קניבסקי שליט"א: 'מי שחוצה את הכביש בזהירות ומסתכל לשני הכיוונים האם מקיים בזה מצות: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" והאם צריך כוונת מצוה בזה?' 

והרב השיב: 'כן'.]

וכן סוחר ובעל חנות יכול לעשות מצוות בכל משך היום לדוגמא בעל מאפיה שטורח להכין לחם עבור ציבור לקוחותיו יכול לנצל את סיבת פרנסתו לטוב אם יכוון בה: 'לטובת האנשים ויחשוב על תועלתם כשאופה את הלחם' ולעומת זה יכול להפסיד כל הרווחים הרוחניים אם יחשוב רק על פרנסתו וצרכי עצמו ויעלים עין מההטבה לאחרים שהרי הלקוחות קונים סחורה מפני שהם צריכים לזה ונמצא אם כן שהוא עושה חסד להכין להם צרכיהם. 

וכן רופא שבאים אליו חולים כדי לרפאותם הרי הוא מיטיב להם לרפאותם ואם יוסיף למעשיו שעושה ממילא את הכוונה: 'שרוצה להטיב לאחרים!' יזכה למאות או אלפי מצוות בכל יום ויום והשכר שמקבל תמורת עבודתו אינו מגרע מהמצוה כל עוד שלא עושהו בשביל הכסף בלבד.

'כל התחלות קשות';

כבכל מידה והנהגה טובה אי אפשר לקפוץ מיד למדריגה הכי גבוהה לכן יש להתחיל לכוון במצוות כגון; ציצית תפילין קריאת שמע וברכת המזון שהם מצוות חיוביות משם אפשר להתקדם ולהוסיף בסדר נכון בעקביות ובהדרגה הגם שבהשקפה ראשונה הכוונה במצוות דורשת מאמץ גדול! המציאות היא לא כך ואין זה כל כך קשה כמו שזה נראה ועוד שאפילו אם קשה לו לכוון צריך לדעת שבמשך הזמן הוא יתרגל לכוון את מחשבתו לפני עשיית המצוות באופן טבעי וההרגל נעשה טבע שני.

תמיד יש לשאוף לעשות יותר וראוי לכל אדם לומר: 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי! שידעו לכוון כל מעשיהם לשם שמים!' על דבר זה אנו מתפללים שלוש פעמים ביום בסוף תפילת שמונה עשרה: 'ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי' מפני שאנו רוצים לעשות עוד ועוד מצוות בשלמותן בכל פרטיהן דקדוקיהן וכוונותיהן .

עוד יש לדעת שאין להמנע מלחשוב ולכוון במצוות בטענה: 'שדבר זה יגרום שלא יוכל להרבות במצוות'... 

שהרי החובות הלבבות שער יחוד המעשה פרק ו כותב על זה: 'והשתדל בכחך לזכך מעשיך ואם ימעט יותר ממה שתשתדל שיהיה רב בלתי זך כי המעט הזך הוא רב והרב הבלתי זך הוא מעט ואין בו תועלת וכל שכן שיהיה מעשיך עם מעוטו וזערותו בלתי זך לאלקים'.

ישנם כמה סיבות לכך שאנשים אינם זהירים בהלכה זו; 

ראשית (1) הרי משנות הנעורים לא התרגלו להתאמץ ולחשוב על הכוונה מפני שאז הדגישו את מעשה המצוות ולא את כוונתן ומשום כך אין אנו רגילים לכוון לפני המצוה. 

שנית (2) יש נמנעים מפני שהדבר נראה לעין האדם כקשה מידי, ופוחדים מהעבודה והעמל הנצרך להשתמש במחשבה תמיד לדעת מה הם המצוות הנכללות בתוך מעשיו במשך כל היום ובודאי שחלק מעצת היצר הרע היא להגדיל את מפסידי המצוה הזאת ולהפריע אותנו מלכוון ודוקא מפני שנושא זה טומן בחובו שינוי הרגלי חיים לטוב ויוכל להפוך את עבודת ה' לקרבת אלוקים תמידית לפיכך היצר הרע נותן כל מיני טענות טרדות ותחבולות כדי למנוע זאת.

ודע! שבספר מוזכר פעם אחר פעם הצורך לכוון במצוות ומה שעלינו לשנן וזאת כדי שנשים את הדברים על לבנו עד שייעשו כטבע שני וכמו שכתב החובות הלבבות פתיחה לשער היחוד על הפסוק דברים ו, ו: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך": - ' שתהיה רגילות לשונו בהם תמיד מביאה לידי זכרון הלב'.

קיום מצות "ביומו תתן שכרו" בתשלום לנהג מונית;

שמעתי שהרה"ג ר' משה קופשיץ זצ"ל כל בוקר כשהיה נוסע עם הטלית ותפילין במונית היה נוהג לומר כשמשלם: 'הריני מכוין לקיים "ביומו תתן שכרו"' 

ובאמת כשהוא נפטר אנשי תחנת המוניות היו מכירים אותו וקורים לו: 'הרב שמשלם עם ה: "ביומו תתן שכרו".