מצוות צריכות כוונה - חלק ח | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם' פרק ד (עמודים כז-כח) לכתבה על הספר - לחץ כאן)

האם ההלכה שמצות צריכות כוונה היא מן התורה?

א] יש אומרים: שההלכה שמצוות צריכות כוונה היא מן התורה (א) ויש אומרים: שאינה רק מדרבנן (ב).

ב] דעת המשנה ברורה לפסוק שצריכות כוונה מן התורה (ג). 

ג] המתעסק שאינו מכוין כלל לאותו מעשה כגון; שנתכוין לנפוח בשופר ויצאה לו תקיעה לדברי הכל לא יצא מן התורה (ד).

 ד] וכן אם נתכוין לאותו מעשה אבל היה סבור שאינו מחויב בו כגון; שלא ידע שהיום ראש השנה לא יצא מן התורה (ה).

ה] אם כיון בפירוש שאינו רוצה לצאת לכולי עלמא לא יצא מן התורה (ו).

מקורות ועיונים:

(א) כן כתב הרמב"ן השגות לספר המצות מצות עשה ה' וזה לשונו: 'ועיקר הכתוב דברים יא, יג: "ולעבדו בכל לבבכם" מצות עשה שתהיה כל עבודתינו לאל יתברך בכל לבבנו כלומר; בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע לא שנעשה המצות בלא כוונה או על הספק אולי יש בהם תועלת'.

וביאר דבריו בספר מצות הלבבות בדרך מצותיך רוצה לומר: 'שלא נעשה המצות "מצות אנשים מלומדה" כגון; שקורא קריאת שמע ורק שפתיו נעות או לובש ציצית וטרוד בעסקיו וגם עוד פרט אחד שלא נשתף בשום מצוה איזו פניה אחרת כגון להתגאות; בזה וכיוצא ממחשבות הרעות וגם שנאמין באמונה שלמה שהמצוות הם חיינו ולא על צד הספק'.

ובספר דרך פקודיך הקדמה א' מביא שיש כמה פסוקים בתורה שמורים על זה שכוונה במצות הוא חיוב מן התורה בפרשת תבא דברים כו, טז: "היום הזה ד' אלוקיך מצוך וכו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" ולב ונפש הוא כוונת המחשבה וכן כתוב במלאכת המשכן שמות לט, לב: "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו" ולכאורה תיבות 'כן עשו' מיותרות? ויש לפרש: שאילו היה אומר רק 'ויעשו וכו' ככל אשר' וכו' היה משמע שמשמיענו רק את אשר עשו דהיינו; כל הבנין והכלים בלי גירעון אבל כשחזר לומר 'כן עשו' מורה לנו אשר גם בשעת עשייתם עשו בכוונה: "כאשר צוה ה' את משה" היינו; לצאת ידי חובת המצוה ומסיים: 'ועוד לנו פסוקים רבים המורים על זה'.

ובביאור הלכה סימן ס' סעיף ד' ד"ה ויש אומרים עוד דעת מביא ראשונים שסוברים כן.

(ב) בפרי מגדים אשל אברהם סימן ס' סעיף קטן ג' מסתפק בזה ועיין בשדי חמד סא' אות המ"ם מערכת כמה שמביא ראשונים ואחרונים שדעתם שהוא רק מדרבנן ועיין עוד בשו"ת בנין עולם חלק א' סימן יח' שכתב: 'נראה לעניות דעתי דאפילו מאן דסבירא ליה 'מצות צריכות כוונה' אין זה רק מדרבנן, ומדאורייתא שפיר יוצא ידי חובה כל שעשאה בשלימותה ותיקונה דאטו כוונה באורייתא כתיבה עשיה כתיבה וקצת ראיה לזה דהא להיפוך באם עושה עבירה שאוכל חלב או ביום הכפורים או חמץ בפסח דחייב כרת אף שלא כיון לעבור גזירת השי"ת רק לתאוותיו הוא חייב כרת אם כן הוא הדין להיפוך בקיום מצוה והרי הדברים קל וחומר 'דמרובה מדה טובה' כו' וכעין זה איתא בסוף מסכת מכות כג': 'רבי אומר: 'הרי הוא אומר: "רק חזק" וגו' ומה אם הדם שנפשו של אדם כו' כל הפורש ממנו' כו' רק חכמים הצריכו כוונה להידור מצוה והחמירו לומר שלא יצא במה שהוא יכול לתקן ולעשות המצוה פעם אחרת.

(ג) ביאור הלכה סימן ס' דיבור המתחיל ויש אומרים וזה לשונו: 'פירוש מן התורה כן כתב הרשב"ם להדיא בפסחים דף קיד' עמוד ב' ד"ה אף על גב וכן משמע פשטה דסוגיא בראש השנה דף כח' עמוד ב' בגמרא אבל "זכרון תרועה" כתיב וכו' משמע דפלוגתיהו בדאורייתא וכן כתב הלבוש ושארי האחרונים.

(ד) שם דיבור המתחיל יש אומרים.

(ה) שם דיבור המתחיל יש אומרים.

(ו) רבנו שמואל מובא בדברי רבנו יונה ברכות ו' וכן כתב החיי אדם כלל סח' אות ט', וכן הוא במשנה ברורה סימן ס' סעיף קטן ט'.

קיום מצות חסד בכתיבת המלצה:

כשהחפץ חיים זצ"ל היה כותב מכתב המלצה או מכתב של זיכוי הרבים היה אומר כשהיה מרים את העט לכתבו: 'לשם מצות חסד' או לשם: 'זיכוי הרבים'.