מצוות צריכות כוונה - חלק כה' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, קרן בטובה תזכה לכוחות נפש גדולים בשמחה,

ושהרך הנולד יהיה בריא בכל איבריו וגידיו,

ויצא מבית החולים מהר,

ויתפרסם הנס,

ונזכה להיות הסנדק שלו בקרוב אמנו.

מצוות צריכות כוונה.

חלק כה.

עכשיו אנחנו מגיעים לחלק המצוות.

כמה הערות יסודיות

הנוגעות לכוונה במצוות?

אז יש שני סוגי מצוות.

אחד

זה שהמעשה הוא מעשה מצווה מצד עצמו,

כגון מצווה ציצית,

מצוות תפילין.

לכל מצווה כמובן יש כוונות מיוחדות מעבר

להתכוון שאני הולך לקיים מצווה פלונית,

בפרט באלה שכתוב למען כמו שלמדנו.

והסוג השני,

שהמעשה אינו מעשה מצווה מצד עצמו,

אלא שאנחנו יכולים לכוון למצווה,

ועל ידי זה המעשה ייהפך למצווה.

למשל,

כשמשלמים לפועל עבור מלאכה שעשה,

מקיימים בזה ביומו תיתן שכרו.

אז עצם הכסף

זה לא המצווה,

אלא הפירעון שאתה פורע לו באותו יום,

ואתה מכוון

לקיים מצווה ביומו תיתן שכרו,

אז זה הופך להיות למעשה מצווה.

אם אתה נותן לו את מה שמגיע לו ולא התכוונת כלום,

בסדר, עשית מנהג המדינה, אדם עובד, משלמים לו.

ולכן, אתה מקפיד להניח סכין חדה במקום

שאין יד הילדים מגעת.

אתה מרחיק סכין.

היא עומדת על השיש קרוב או על השולחן קרוב לילדים,

אתה מרחיק אותה.

אתה מקיים מצווה, אם תתכוון,

ולא תשים דמים בביתך.

אבל עצם הזזת

סכין מפה לשם,

בלי להתכוון כלום,

זה סתם הרחקה, שלא יהיה נזק.

כמו שרגיל, אנשים מרחיקים נזקים,

אבל הם לא מתכוונים לקיים את מצוות הבורא שציווה,

לא תשים דמים בביתך.

אז רואים שיש מעשים שמצד עצמם הם לא מצווה,

אבל אם אנחנו מתכוונים,

אנחנו מקיימים את המצווה שיש בעצם המעשה שאנחנו עושים.

וככה יש בכל יום

מאות

של מצוות,

אם לא אלפים,

שאפשר לכוון ולקיים.

כך גם זוכים לקיים את המצווה בשלמות.

כי אני עושה דבר ומתכוון שאני עושה את המצווה

שהשם ציווה אותי כדי לעשות לו נחת רוח.

וככה יום שלנו יהיה מלא מלא מלא,

לא כמו ימין מלא מלא,

יהיה מלא מלא מצוות.

חשוב לציין,

אין קץ לאופנים שאדם יכול לקיים מצוות בכל יום.

אנחנו לא לומדים את כולם,

אבל לאט לאט המוח יתפתח,

עד שנראה בכל דבר,

בכל דבר נראה הזדמנות למצווה. אין רגע

שאי אפשר לעשות ממנו מצווה. אין דבר כזה.

רק צריך שהבן אדם יהיה מונח, ואז יש לו שיבטי השם לנגדי תמיד.

אנחנו מביאים רק דוגמאות

שמהן מתעורר כל בן אדם למצוא בעצמו איך ימלא את יומו במצוות.

ובלבד

שהתכוון לעשות כאשר ציווה השם.

עכשיו, הכוונות.

אמרנו שצריך לכוון במצוות

שמקיימים לשם מצווה שציווה הבורא,

וצריך גם לכוון את הכוונה אם יש במצווה כוונה מסוימת שקבעו חכמים.

ואז זה יהפך אצלנו כמו טבע,

כדרך שכתב חובת הלבבות

על הפסוק, והיו הדברים האלה

אשר אנוכי מצווך היום.

איפה הם יהיו?

על ללבביך.

שתהיה רגילות לשונו בהם תמיד מביאה לידי זיכרון הלב.

אם אני אומר, הרי אני מכוון לקיים, אז

אני מכניס את זה אל הלב שלי, לא מדבר סתם.

כי לא היינו רגילים להגיד על כל דבר ודבר,

אז ודאי שהיום אנחנו מדברים ואומרים מתוך תשומת לב.

שבת עכשיו,

כל דבר שקונים לכבוד שבת קודש, אתה הולך עם עגלה,

הולך בחנות,

מוריד מוצר לכבוד שבת קודש,

עוד מוצר לכבוד שבת קודש, עוד מוצר לכבוד שבת קודש.

כל דבר לכבוד

באכילה שלך,

כל ביס.

לכבוד שבת קודש, אתה מקיים מצווה לכבוד שבת קודש.

על כל דיבור ודיבול פועל הרבה בקדושה

על עצמו ועל העולם כולו.

לכתחילה

יש מעלה להגות את הכוונות בשפתיים,

והדבר מוסיף קדושה

לעשיית המצווה.

אבל אין צורך לכך בדווקא,

ובפרט בתפילה, במקום שאי אפשר לדבר.

אנחנו מתכוונים, נגיד, בברכת על הצדיקים,

לקיים אהבת הצדיקים,

יראת הצדיקים ואהבת הגרים.

ואחר כך יש בוני ירושלים,

מתכוונים בברכה אחריו.

ואחרי זה ציפית לישועה,

לישועתך קיוויתי השם.

ואחר כך בשמע קולנו,

יש שם את הווידוי,

מתכוונים לקיים מצוות וידוי, ותוודו את עוונם,

וכן הלאה.

מגיעים למודים, לזכור חסדי השם, כאשר ציווה השם,

וכן הלאה.

אז אי אפשר להפסיק שמה ולהגיד את הכוונות בקול.

בשומע תפילה אפשר להגיד,

אבל בשאר הדברים אי אפשר להגיד. אז לכן, כוונה תספיק במקרים כאלה.

סליחה.

במקום שאנחנו יכולים להגיד ואין הפסק במשהו,

עדיף להגיד בפה.

בעניין הסדירות לכוון בכל מצווה שעושה לשם מצווה, הערוך השולחן

באורח חיים סימן ס', סעיף ח', כתב,

והכוונה היא בלב,

ואין צריך אמירה בפה.

אם תגיד בפה ולא תתכוון בלב,

לא שווה.

אם תתכוון בלב ולא תגיד בפה,

בסדר גמור. אם תגיד גם בפה ותתכוון בלב,

זה לכתחילה סופר דופר.

בואו נתחיל בהנהגת הבוקר.

בשעה שמחליף את בגדה בצניעות ראויה,

זוכה לקיים איזה מצווה?

שיבתי אדוני לנגדי תמין,

ולקיום מצווה ובו תדבק,

וגם בהצניעה לכת

כי האדם מצווה לנהוג בצניעות

אפילו שהוא לבדו בבית ואין איש רואה אותו,

וראוי לא לגלות את בשרו יותר מכפי ההכרח,

אפילו בשעה שמחליף את בגדיו.

ובזמן שנזהר לשמור על צניעות גופו,

מכוון

הריני מכוון לקיים מצוות

שיבתי אדוני לנגדי תמין,

ומצוות ובו תדבק כאשר ציווה השם.

כתב אחרי האדם,

חלק א', כלל א', סעיף א',

מצוות עשה מן התורה,

שיהיה אדם דבוק תמיד במחשבתו בקדוש ברוך הוא,

ככתוב את אדוני אלוהיך תירא ובו תדבק,

וכי אפשר לאדם שיהיה דבוק בקדוש ברוך הוא,

אלא רוצה לומר ידבק תמיד מה חשבתו בו,

ככתוב שיבתי אדוני לנגדי תמיד,

שיראה לעיני רוחו אותיות הבייה בניקוד יראה.

זאת אומרת, אם תשים מתחת ליוד חיריק,

מתחת להה

שבע,

ומתחת לוו קמץ.

זה הניקוד של יראה.

אתה שם את זה מתחת לאותיות של שם הוויה, י בה ווו בה,

וזה אתה רואה לעיני רוחך.

וזה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים,

כי אין ישיבת האדם

והוא לבדו בביתו,

כי ישיבתו והעסקיו ותנועותיו,

והוא לפני מלך גדול.

ולא דיבורו בהרחבת פיו כרצונו,

והוא עם אנשי ביתו,

כדיבורו במושב המלך, גם בבית הכנסת.

לא מדברים דברי חול.

טעם לדבר דברי חול ללא תועלת ממשית,

גם בחוץ לא מדברים.

זה נקרא דברים בטלים.

רק דברים שיש להם צורך ממשי,

והם הכרח, אז ההכרח לא יגונה.

אבל להיות פטפטון, כל הזמן דבר פטפט, פטפט, פטפט, פטפט, ולדבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר. מה זה נותן?

אתה מבזבז את המילים שכתבו לך,

ברגע שתסיים אותן אתה מת.

כי יש קצבה למילים.

בכל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול,

הקדוש ברוך הוא,

אשר מלוא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו.

כי דכתיב, אם יסתר איש במסתרים ואנהילו הראינו נאום אדוני,

הלא את כל הארץ אני מלא.

מיד יגיע אליו היראה,

בהכנעה,

בפחד השם יתברך, ובושתו ממנו תמיד.

זה החזיר אותי בתשובה.

זהו.

השבעי תהיה השם הזה.

שהשם מסתכל עליי על כל רגע ועל כל צעד ועל כל שעל,

וזהו.

מיד יגיע אליו היראה,

וההכנעה,

בפחד השם יתברך,

והבושה ממנו תמיד.

איך אתה יכול לעשות דבר?

שאתה עתיד להתבייש אם יראו את זה לפני כולם. אתה תתבייש או לא כן? איך אתה לא מתבייש לפני הבורא יתברך?

ואל יאמר,

הנני בחדרי החדרים מי רואני.

כי הקדוש ברוך הוא מלאכו לארץ כבודו, כך כותב השולחן ארוך, באור החיים, סימן בית, סעיף בית.

וכשקמים, אם ככה,

ומחליפים בגדים, צריך להיות בצניעות כמה שיותר,

ומתכוונים לשתי המצוות,

שהבאתי השם נגדי תמיד, ובו תדבק.

ובו תדבק זה נכון לכל מקום שאתה הולך.

ובו תדבק.

אם אתה במחשבה חושב על הקדוש ברוך הוא,

ועל מצוותיו,

ועל המשימות שיש לך לעבוד את השם,

ומה עומד לפניך,

ולאן אתה הולך לעשות עכשיו מצוות,

אז אתה מקיים ובו תדבק. תגיד, הרי אני מכוון לקיים מצוות ובו תדבק.

ואז תמשיך לחשוב בעניינים אלו,

ואתה מקיים את המצווה בכל רגע ברגע.

והיה מחנך הקדוש.

מלבד המצוות שאמרנו,

כשמקפידים לכסות את המקומות המכוסים

שצריך מעיקר הדין לכסות,

לדוגמה, אישה נשואה,

היא נזהרת לכסות את שערה כדין,

אז אם קיימת בזה מצוות קדושה,

שנאמר, והיה מחנך קדוש.

כתב הסמ״ק במצווה נ״ז,

להיות צנוע, דכתיב, והיה מחנך קדוש,

וכתוב,

במיכה וח' והצנע לכת עם אלוהיך.

בכל דבר צריך להיות בצניעות ולא בפריצות.

אז מה מכוונים בשעה שמצטנעים ומסתירים את המקומות

הראויים לכיסוי?

גם גברים, גם נשים.

הריני מכוון לקיים מצוות, והיה מחנך הקדוש,

כאשר ציווה ש...

אדם הולך,

חוץ מכבודכם,

לשירותים.

לבית אכסה.

והוא נזהר.

לא להשהות את נקביו,

ומקיים מצווה,

לא תשקצו.

מה?

וגם לא יהיה בך עקר אם יש לו קטנים.

אז הוא אומר פה,

לא תשקצו רק, אבל יש יותר.

אחת,

זה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,

כי יש בזה שמירה על הבריאות,

שלא חלילה יקרה משהו.

דבר שני,

רק ישמר לך ושמור את נפשך מאוד.

זה עוד מצווה.

יש, לא תשקצו את נפשותיכם,

ויש מצווה, וכיסית את צאתיך.

יש מצווה, היו לוקחים יתד,

ויוצאים,

גם כשיוצאים למלחמה,

שכשהצטרכו היו עושים מה שצריך לעשות במכסים.

היה להם עט.

וכיסית את צאתיך.

לכן קוראים לזה גם בית הכסה,

לא בית כיסא.

על שם הכיסוי, וכיסית את צאתיך, את הצואה.

אז זה נקרא בית הכסה, מקום שהיו מכסים.

אז זה ארבעה,

ואם הוא הולך לקטנים, אז הוא אומר, ולא יהיה בך עקר.

אז הוא מקיים מצוות

כאשר ציווה השם.

ואם הוא משתדל, ובטח תכסה בצניעות, הוא מכסה את עצמו. הרי כתוב שם בהלכה כמה צריך שלא יהיה יותר מטפח

במקום הנדרש,

וכל השאר צריך לכסות.

אז הוא מקיים גם מצוות,

שיוויתי השם לנגדי תמיד,

וגם ובו תדבק. אז הנה, יש לנו עוד שתי מצוות,

חוץ מאלה שאמרנו.

אז לפני שהוא נכנס, כי בפנים אסור לחשוב על זה,

אז הוא אומר, גם שיוויתי השם לנגדי תמיד,

וגם מצוות ובו תדבק, כאשר ציווה השם.

כשרוחצים את הפנים,

ומנקים את הפה.

כמו המנהג.

הרי למה שוטפים את הפנים ואת הפה?

צריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה עם פה נקי.

מקיימים בזה מצוות יראת השם,

שבכללה זה להזכיר את השם כראוי,

ועליו להרהר בלבו.

הריני מכוון לקיים מצוות יראת השם,

כאשר ציווה השם.

אז החרדים, בפרק ל״ב, עוד נ״ו נ״ז, הוא אומר על מה שאמרנו,

הפסוק אומר, ברוך תהיה מכל העמים,

לא יהיה בך עקר ועקרה ובהמתך.

אבל יש פה אזהרה,

יש כאן אזהרה שלא יישה את עצמו לקטנים. למה?

כי הרופאים אומרים,

שיהוי זה, יש בו סכנה גדולה לעקרות,

וצריך שלא יישה אפילו רגע אחד,

כדי שלא תהיה סיבה למנוע מצוות פרו ורבו,

וזה כבר יהיה עוון פלילי,

אם הוא יזיק את עצמו בשיהוי.

אני לא רוצה לבער איך זה בנוי,

בשביל שזה לא יפה לדבר בזה,

אבל מכל מקום יש סכנה בדבר הזה, עד כדי כך שהגמרא אומרת שאם נצטרך לנקבה והוא בדרך,

אומרת יש תין אפילו באוזן חמותו.

וואו, איזה מילים, מה זה הדברים האלה?

מה זה הדתיים האלה?

הכוונה זה יצודד,

באוזן חמותו זה אם היא באה

כנגדו או משהו,

אז לא, הוא חייב, הוא חייב, מה לעשות? אתם רואים, אנשים עוצרים באמצע הדרך את הרכב ועומדים בצד,

וזהו, הוא לא יכול, הוא יתפוצץ,

הוא יכול לגרום.

אז כתוב, באוזן חמותו להראות לך עד כדי כך שאין פה עניין של בושה ועניין של זה,

חייב, כי זה יכול לבוא לידי חס ושלום,

שהוא לא יהיה, הוא יהיה עקר.

אז הוא מצודד באוזן של חמותו, הכוונה שהוא יהיה בצד שלה,

שהיא לא תוכל לראות.

אז זה הכוונה,

אבל חכמים יודעים איך להביא לך את זה עד כדי כך שתבין.

אל תשב, אל תשאה.

אתה צריך מיד,

לא עושים חשבון לשום דבר. שלא יראו אותך, תצודד, כן,

אבל תעשה מה שצריך לעשות.

כשניגש לרחוץ את פניו,

ידיו ורגליו לכבוד קונו,

פעם זה לא היה כמו היום, היו הולכים על עפר.

אז גם בבתים היה עפר, לא היה מרצפות.

אז הרגליים היו מתלכלכות.

אז לפני שהולכים לתפילה והכול, היו רוחצים ידיו,

פניו ורגליו.

אז בכל אופן, אפילו אם הוא רוחץ רק פניו וידיו,

לכבוד השכינה הוא עושה.

שנאמר, כל פעל אדוני למענה הוא.

זה פסוק במשנה ת׳ד,

ובגמרא כתוב, רוחץ אדם פניו, ידיו ורגליו, בכל יום בשביל קונו,

משום שנאמר, כל פעל אדוני למענה הוא.

ומפני שיש שבח לבורא במה שהאדם עשוי בצלמו,

מייפה את עצמו.

בכל פעולה שהאדם עושה לכבוד קונו,

הוא מקיים מצווה של קידוש השם, כי הוא חושב לקדש את השם.

אז מה יכוון?

לפני שאתה הולך לשטוף פנים וידיים,

הרי אני מכוון לקיים מצוות קידוש השם,

כאשר ציווה ש...

כשמקפיד לצחצח את השיניים כראוי,

מקיים את אזהרת התורה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

נעמה?

חמירה סכנתה מאיסורה.

סכנה היא יותר חמורה מאיסור.

ואם בן אדם לא מצחצח את שיניו,

אתם יודעים מה מתפתח אחר כך בפה, ויכול להיות דלקת בחניכיים,

ואחר כך

זה גורם נזקים. יש אנשים שמסתכנים, זה לא נגמר רק בעקירות שיניים ובניתוחים וזה.

יכול להיות לפעמים שדלקות יורדות לכיוון הגרון וזה מגיע עד ללב, יכול להיות הפוך, עולה למעלה.

בקיצור, אמנם זה די נדיר,

אבל כשלא מצחצחים בכלל,

אז זה המצב שיכול להיות.

לכן,

כל מי שמצחצח שיניים יגיד הרי אני מחווה לכם מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כאשר ציווה השם.

אז מה ראינו?

ראינו שיש הנהגת צניעות

לכוון שהבאתי השם נגדי תמיד ומצוות בוא תדבק,

שמצניעים את כל האיברים כולל אישת השערות, והיה מחנך הקדוש כאשר ציווה השם,

כשעושים צרכים אמרנו חמש מצוות ונשמרתם מאוד נפשותיכם, רק ישתמר לך לשמור את נפשך מאוד ולא תשקצו את נפשותיכם וכיסית את צעתך ולא יהיה בך עקר

ושיבתי השם לנגדי תמיד ובוא תדבק,

כשרוחצים פנים ומנקים את הפה,

מכוונים לקיים מצוות יראת השם כאשר ציווה השם.

וכששוטפים פנים, ידיים ורגליים,

או בלי רגליים,

אז רק פנים,

הרי אני מכוון לקיים מצוות קידוש השם כאשר ציווה השם.

כשמצחצחים את השיניים כראוי,

אז מקיימים גם ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

בשביל לא להרבות יותר מדי,

נעצור פה כדי שאתם תזכרו, תשננו,

תכתבו,

תשימו על הדלת שלא נפתחת לתוך האמבטיה או השירותים,

תשימו מבחוץ על המזוזות,

ויהיה לכם שמה מסודר, וכל פעם עד שתתרגלו.

כשתתרגלו זה טוב, ואם לא תתרגלו,

גם יבואו אורחים, יבואו אנשים, היי, מה זה?

מה זה מקרה הוא? ואתה מזכה אותם גם, זיכוי הרבים.

משהו מדהים, תעבירו את זה הלאה.

ואיך לא נודה לשם שהרבה לנו תורה ומצוות, אה, איך לא נודה לו?

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו

והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל מהכל מהכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל מהכל מהכל יאמרו

אין קדוש כשם מצווה לזכור

את השבת כאשר ציווה השם.

ישמחו במלאכותך,

שומרי,

שומרי, שמרי, שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך,

שומרי, שומרי, שבת וקוראי עונג שבת.

עם מקדשא,

מקדשא, מקדשא שמי שבת,

עם מקדשא,

מקדשא, מקדשא שמי שבת.

רגע,

אני רוצה

להגיד לכם הודעה שנשלחה לי

מאת מארגני

בדיקת התבלינים.

חברי קהילות פז העיקריים

לכל הארץ, כידוע לכם,

התבלינים נבדקים בהידור כדי שיהיה לכולנו לחג הפסח,

ואנחנו משקיעים ומלמדים בשיעורים על חשיבות החסד

ונשיאה בעול עם חברו,

וצריך ליישם את הנלמד בפועל,

לא רק לשמוע וליהנות,

ולא להכיר טובה למערכת.

הרי בסופו של דבר כולם נהנים מזה,

וכולם ביקשו שיהיה תבלינים כשרים לפסח.

נו,

הקהילה גודלת גודלת, והצרכים בהתאם.

הוא מצער שעד לרגע זה המלאכה החשובה מוטלת על עשרות אנשים בלבד,

שהם בדרך כלל כל השנה דואגים

ומקדישים בזמנם לכולם.

אז לכן,

מאחר שאין מספיק

ולא יהיה מספיק.

אם לא ישתתפו,

אז לא יהיה

לקראת פסח

מה שיצטרכו.

אז מודיעים ככה,

מי שישתתף בבדיקות לפחות חמש פעמים,

יוכל לקנות שנה הבאה תבלינים לפסח.

מי שלא ישתתף,

יצטרך להכין לבד.

הכל תלוי בכם.

אז הנה ההודעה.

דברורים.

גברים,

053-623-9931. ניתן להגיע בכל שעות היום.

נשים,

050-8846-288. משעה 0130 אחר הצהריים עד 2200. לא

להגיע עם ילדים קטנים.

אז זו ההודעה שנתבקשתי להודיע, הודעתי,

והכול יהיה בהתאם.

חסד

זה דבר גדול, עליו עומד כל העולם.

לא להיות אגואיסט שדואג רק לעצמו.

זה עין צרה.

אדם שרוצה שרק יהיה לו,

אבל הוא לא מוכן לשים יד שיהיה לאחרים.

רע מאוד.

עין רעה.

צריך שיהיה לאדם עין טובה בנושא בעולם חברו.

כל מה שזכה משה רבנו, להיות משה רבנו,

בגלל שהיה נושא בעול.

יוצא לראות באחיו מצר עליהם,

בוכה איתם ונושא איתם במסע.

רואה שמקים

איש עברי,

הורג את המצרי.

רואה שזורקים את בנות מדיין,

מחלץ אותם.

נושא בעולם חברו.

זו מעלה גדולה מאוד.

אבל יש אנשים שלא,

הם חושבים שהכול מגיע להם.

לא, לא מגיע לכם.

מי שלא מכיר טובה,

לא עושים איתו טובה.

ונסיים בשמחה בכל אופן.

כי אני מאמין שכמה יתעוררו. לא יודע אם כולם, אבל כמה, אני בטוח שיתעוררו.

מצווה לשמוח.

ושמחת בימיך והיית.

אך שמח ושמחת בימיך והיית.

אך שמח ושמחת בימיך והיית.

אך שמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמחת בימיך והיית.

אך שמח ושמח ושמח ושמח ושמח.

אך היית שמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח.

להזכירכם, מי שעדיין לא עשה ברכת האילנות,

אתמול עשינו, ברוך השם,

לא ישכח לעשות.

הרי אני מכוון כי היום מצוות החכמים,

רבי אחד אני אומר רגע שאומר