מצוות צריכות כוונה - חלק כו' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

נציב יום

כל מי שדיבר לשון הרע עלינו

יזכה לבקש מחילה,

ובזה תהיה זכות גדולה לאחדות וקירוב הלבבות, כך מבקש בעל נציב היום,

ושרה בת אסיה תצליח בדיון,

ויתמלאו כל משאלות ליבה לטובה, אמן ואמן.

אנחנו נמצאים

מצוות צריכות כוונה, חלק כו.

הכנות לתפילה בברכות השחר.

בכל יום

אנו מזכירים מאות פעמים שמותיו הקדושים של הבורא יתברך.

ובכל פעם שאומרים את השם

בכוונה ובשימת לב,

מקיימים בזה מצוות יראת השם,

משום שבכלל היראה,

החיוב

לא להוציא שם שמיים מן הפה,

אלא במורא הלב,

שנאמר

את אדוני אלוהיך תירא

ואותו תעבוד

ובשמו תשעביה.

וכתב החרדים בפרק ט' אות ד',

מכלל היראה

שלא להוציא אדם שם שמיים מפיו, אלא במורא הלב

ולצורך גדול

ולא לבטלה.

עכשיו, מחמת הקושי לדקדק בדבר ולכוון בכל אזכרה את הכוונה המפורטת,

יש הנוהגים על פי עצת הפוסקים

להתנות קודם ברכות התורה שכל השמות הקדושים שהוא עתיד לומר

יהיו על פי הכוונות הנכונות.

בתפילה לדוד, לגאון,

מבו טשטש,

בברכות השח, סעיף כא' הוא כותב,

וזה נוסח התנאי המובא שם,

שיש לאומרו קודם ברכות התורה.

הריני מכוון מעתה עד למחר בעת הזאת,

בכל פעם שאזכיר שם הוויה, קדוש ברוך הוא בכתיבתו,

היה, הווה ויהיה,

ובקריאתו אדנות, שהוא אדון הכול.

וכשאזכיר שם אלוקים, שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם,

עילת העילות וסיבת הסיבות.

ובאפיק הים,

הביא נוסח דומה וכתב שעניין גדול הוא להתנות כן,

וכתב בהליכות שלמה,

תפילה פרק א', סעיף ג', בשם הגרשז, אויירבך, זכר צדיק לברכה,

שהואיל וכוונה זו לא הוזכרה בגמרא,

לכן אפשר שיש לסמוך על הנוסח הנדפס בסידורים,

בשם הגאון מבוטשטש,

להתנות בתחילת היום על כל היום,

כיוון שבדורותינו החלושים קשה לכוון בכל פעם,

הוא מוסיף שבמשך היום יכוון

רק כוונה כללית שזהו שמו של ריבון העולמים.

זה לא בברכות שאנחנו מדברים, ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם.

כל אזכרה שמזכירים את שם השם,

בין אם זה הביאה, בין אם זה עדנות,

בין אם זה עם אלוקים,

כמו שיש בתפילה, בזמירות, בכל המקומות,

צריך להגיד את זה ביראה.

אז אם אומרים את הנוסח הזה בבוקר, לפני ברכות השחר,

אז זה יכול להועיל במקומות שלא שמנו לב.

נשתדל, זה קשה מאוד, אבל נשתדל, לאט לאט מתרגלים.

ואם לא, אז זה לפחות יראה שהנכונות שלנו להגיד את שמו יתברך, לא לפלוט אותו ככה,

אלא להגיד ביראה.

הואיל, ומתוך הזהירות

שלא להוציא שם שמיים אלא במורא הלב,

מקיים מצוות יראת השם.

על כן קודם שיאמר את נוסח התנאי

שכתב הגאון הזה,

יעשה הכנה להכנה,

ויגיד ככה, הרי אני מכוון לקיים מצוות יראת השם כאשר ציווה השם,

ואז יאמר את התנאי.

אז בזה הוא מכוון

לקיים יראת השם בכל אמירת שמות השם שהוא יגיד במשך כל היממה עד למחרת.

חוץ מהברכות שאמרנו, צריך להתכוון כמובן כמפורט.

אז זה לחלק הזה שאפשר לזכות במאות

הזכרות השם

במצוות יראת השם.

כשלובשים טלית,

בשעה שלובש את הטלית הקטן,

יש לכוון שתי כוונות.

אחת זה לקיים מצוות ציצית כאשר ציווה השם.

וזה צריך לדעת

שכותב הגאון

רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק וברכה,

במנחת שלמה, חלק א', סעיף, סימן א'.

אם אדם לן בלילה עם טלית,

צריך לכוון מיד כשנעור משינתו לקיים מצוות ציצית,

משום שאף על פי שהציצית עליו,

בטלה ממנו המצווה בזמן השינה.

אז צריך להתכוון

לקיים מצוות ציצית.

ואז במצוות ציצית יש מצווה כאשר ציווה השם, שנאמר ועשו להם ציצית

על כנפי בגדיהם. זה המצווה.

כתב בספר המצוות הקצר למרן החפץ חיים זכר צדיק וברכה

במצוות עשיות.

מצוות עשה לעשות ציצית על כנפי בגדיהם,

שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם,

וצריך להיזהר מאוד במצוות ציצית,

שהכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות,

שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.

אז אמרנו שיש שתי כוונות.

כוונה ראשונה בציצית, כאשר ציווה השם.

כוונה שנייה,

שציוונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית

כדי לזכור את כל מצוותיו

על מנת לעשותן.

הריני מכוון כי מצוות ציצית,

דאורייתא,

ככתוב עשו להם ציצית

על כתבי בגדיהם, והרייני מכוון כי מצוות עשה,

דאורייתא,

למען תזכרו,

כי אנחנו צריכים, ועשיתם את כל מצוותיי,

כי אנחנו צריכים

להתעטף בציצית

כדי לזכור את כל המצוות על מנת לעשותן.

כך כתוב בשולחן הרוחו-רחיים, סימן ח', סעיף ח',

שנאמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי,

והייתם קדושים לאלוהיכם.

המשנה ברורה,

שם בסימן קטן יט כותב,

שיכוון זאת מלבד הכוונה לקיים מצוות ציצית.

כמו שאמרנו, יש שתיים.

הוא מביא את דברי הבח שם באות זן,

שזו אחת משלושת המצוות שכתוב בהן למען,

בציצית, בתפילין ובסוכה, כמו שלמדנו, ולכן צריך להשמיע את הטעם.

ומכאן שעיקר המצווה וקיומה תלוי בכוונה שיקיים בשעת עשייתה.

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

ספרי החכמים.

מכל מקום

כתב המשנה ברורה שכל זה לכתחילה.

אבל בדיעבד,

אפילו אם לא כיוון במצוות אלה רק לקיים מצוות עשה, יצא.

אבל אם לא כיוון

לקיים מצוות עשה, לא יצא.

אם לא כיוון בדיעבד, שכח, לא ידע.

ולא כיוון את הטעם של המצווה, את הלמען.

אז הוא יצא בדיעבד.

אולם

הגרשז אוירבך, זכר צדיק וברכה, כתב

בהליכות שלמה, פרק שלישי, סעיף א',

כי הלובש ציצית

ולא נתכוון למצווה,

אף על פי שלא קיים בזה מצוות ציצית,

נרד מכל מקום לא נחשב כעובר על עשה.

הרי אמרנו, מי שלא מקיים מצווה ולא כיוון לצאת ידי חובת מצווה, הוא עובר

על עובדו בכל לבבכם.

אז הוא אומר, נראה שמכל מקום לא חשיב

כאן כעובר על עשה.

אז מבואר בדבריו שהכוונה מעכבת,

זאת אומרת, צריך להתכוון

גם למען תזכרו.

יש להעיר

כי בנוסח הלשם ייחוד שנדפס בסידורים

קודם עטיפת הטלית,

וכן בנוסח יהי רצון הנדפס

אחרי ברכת טלית קטן,

לא הוזכרה הכוונה של המצווה הזו לזכור את כל המצוות כולן כדי לעשותן.

על כן, נכון שהנוהגים לומר לשם ייחוד, יוסיפו

את הכוונה הזו באמירה.

כתב בשו״ת תשובות בהנהגות,

חלק א', סימן כג',

יש לתמוה על הנוסח שאומרים לפני עטיפת הטלית בבוקר,

שהעיקר לא נזכר שם.

מה שמפורש בטור הוא בשולחן ערוך בסימן ח',

שצריך לכוון שם מקום ציוונו להתעטף

כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותן.

בכתב בכף החיים,

באורח חיים סימן ח', סעיף קטן, למ' ג',

ונראה לי די טוב שיכניס כוונה זו שציוונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בו

כדי שנזכור את מצוותיו לעשותן.

ובתוך הנוסח

שלשם ייחוד,

צריך להכניס את זה כדי שלא ישכח.

אז מי שלא כתוב לו בסידור, יכניס את זה

בכתב ידו,

כדי שלא ישכח את הדבר הזה,

כי זה חלק

מהכוונה של המצווה.

בעטיפת טלית גדול,

מלבד שתי כוונות המצווה הנזכרות לעיל,

יש להוסיף ולכוון לפתור בברכה גם את הטלית קטן,

ולהוסיף ולכוון את שתי הכוונות גם עבור הטלית קטן.

אז בטלית גדול פותרים

את הברכה של הטלית קטן,

ויש להוסיף ולכוון לפתור בברכה זו גם את הטלית קטן, הרי אני מכוון לקיים מצוות.

כך וכך,

ומצוות כך וכך,

והריני פותר בזה גם את הטלית קטן.

ולהוסיף ולכוון את שתי הכוונות שהן גם עבור הטלית קטן.

כתב המשנה ברורה,

סימן חץ סעיף קטן כד, וכך נהוג בזמננו,

לברך על טלית גדול ולכוון לפתור בזה את הטלית קטן.

אבל הוא כותב, שמעתי בשם

הגאון הרב אלישי, זכר צדיק ברכה, שנכון לפתור את הטלית קטן

בברכת הטלית גדול, דווקא בתוך זמן מועט מן הלבישה.

אך אם עתיד לעבור זמן של יותר מחצי שעה בין לבישת הטלית קטן

לברכת הטלית גדול,

יש לברך על הטלית קטן בפני עצמו.

אז זה כשהוא לובש את הטלית קטן בבוקר,

אבל מי שיישר עם הטלית כל הלילה

וממשיך כל הזמן, יש עליו 24 שעות הטלית,

אז לכאורה אין בזה הפסק.

מי שמתעטף בטלית של ציבור,

כגון שהוא יורד לפני התיבה,

באופן שהעטיפה אינה אלא לכבוד הציבור.

אז זה היה צריך להתפלל עם טלית.

לא כולם נוהגים בזה, התימנים מקפידים בזה,

הספרדים לא מקפידים בזה.

באופן שעטיפה אינה אלא לכבוד הציבור, הרי שאף אם אינו מכוון את הכוונות האלה,

אינו מבטל את המצווה.

אך שכר של מצווה גם כן אין לו.

ומכל מקום, אם הוא רוצה לקיים מצווה ציצית באותה לבישה

ולהתחייב בברכה,

קודם כל לבדוק את חוטי הציצית קודם העטיפה,

כי אסור להתעטף בארבע כנפות

שאין להן ציציות כשרות.

ויכוון בה לשם מלבוש של ציצית ולא לכבוד,

לא לכבוד בעלמא, לכבוד הציבור.

וכך, צריך לכוון קודם עטיפת הטלית קטן

או טלית גדול. הרי נמכוון כמצווה ציצית כאשר ציווה השם.

אנחנו עוברים את כל השם ייחוד.

ומלבד זאת,

המתעטף צריך לכוון את כוונת המצווה המיוחדת למצווה זו,

שציוונו להתעטף

בציצית כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם.

בכל רגע ורגע שאדם לובש ציצית הוא מקיים מצווה,

ולכן חשוב מאוד להקפיד לא להסיר אותם עליו גם כשקשה עליו לבישתה,

כי כל הזמן זה מצווה.

כמו כן, מי ששכח לכוון את הכוונות בשעת לבישת הציצית,

עדיין יכול לכוון בעת שנזכר

כל זמן שהיא עליו.

חשוב להזדרז ולכוון כדין

הואיל בכל רגע שלבישת הציצית היא מצווה,

ואם לא כיוון כדין

מקיים אלפי מצוות בדיעבד,

במקום שיכול לקיים אלפי מצוות לכתחילה.

לפיכך, תכף

שנזכר

בציצית יכוון, הרי אני מכוון לקיים מצוות ציצית כאשר ציווה השם

וציוונו להתעטף בו כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם.

אנחנו מכוונים בבוקר, כהאצת המשנה ברורה גם,

שהברכה תחול גם

על הורדת הציציות והחזרתן,

שלא נצטרך

לברך שוב פעם

על הטלית אם נוריד, נגיד אדם נצרך לשירותים,

אז הוא מסיר את הטלית, או נפלה לו הטלית,

צריך לשים את הטלית עוד פעם עם ברכה.

אבל אם הוא מכוון ככה, אומר המשנה ברורה, לכו לעלמא,

זה בסדר, והברכה תופסת שגם אם אתה תוריד את הטלית על מנת להחזיר, ואתה מחזיר אותה,

או נפלה וכו',

אתה כבר אומר מראש, הרי אני מכוון לפתור בברכה זו גם טלית קטן,

והורדת הטליתות והחזרתן,

ולזכור את המצוות לעשותן.

אז בזה אתה מכיל את כל מה שדיברנו פה.

כבר למדנו את זה מקדמת דנא,

וזה פחות או יותר מה שנאמר פה בעניין הציצית.

עכשיו נגיד מה הביאור הלכה אומר בסימן יודה לדיבור המתחיל שאליו.

שמה הוא דן,

האם מתעטף בטלית מפני כבוד ציבור צריך לברך?

לעניין מעשה כתב,

הואיל וקיימה לן, מצוות צריכות כוונה,

והכוונה מעכבת,

שאם לא כיוון,

לא קיים את המצווה.

על כן הרוצה לברך על טלית הקהל,

יכוון שרוצה ללבוש לשם מלבוש של ציצית

ואז הוא יברך

ויכוון ויקיים את המצווה.

בתוספות בבא קמא נו,

דיבור המתחיל בהאי,

הובא שאין אומרים העוסק במצווה פטור מן המצווה,

אלא דווקא במקום שאינו יכול לקיים שתיהן.

דסברהו,

דעת הוא אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו,

ייפטר מן המצוות?

מכאן שמקיים מצווה בכל רגע ורגע כשהציצית בבגדו.

זאת אומרת, שלא יאמר אדם העוסק במצווה פטור במצווה.

הנה, מצוות ציצית כל רגע ורגע

חלה עליו.

כי אדם שיש לו

תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, אז מה נגיד?

הנה,

הוא מקיים מצוות, אז הוא פטור מכל המצוות.

זה רק העוסק במצווה פטור ממצווה, זה רק במקום שלא יכול לקיים שתיים.

אבל אם יכול לקיים שתיים ויותר, אין בעיה.

עצה טובה לאלה שעוסקים בפעילות גופנית,

שתהיה להם ציצית מיוחדת לזמנים האלו,

משום שבכל רגע שלובש הציצית

מקיים מצווה.

אז זאת אומרת, זה דבר

שלא כדאי להסיר אותו מעליו.

פעם בא אחד

לחפץ חיים הקדוש ואמר לו, כבוד הרב,

אני עובד בבניין, עובד ביציקות.

חם, חם, חם.

האם אני יכול להוריד את הציצית בשעה שאני עובד על הגג?

אמר לו, תראה, כתוב, כל שיש לו תפילין בראשו,

מציצית בבגדו,

ומזוזה בפתחו,

לא במהרה יחטא.

אתה נמצא על הגג,

אין לך מזוזה.

ואין לך תפילין.

נשאר לך רק הציצית.

זה הדבר היחידי שעוד יכול לשמור עליך.

אז מה, אתה רוצה גם את זה להוריד?

אתם שומעים?

מזיע, מזיע, בחוק, בחוק.

מי שמקבל עליו מצוות ואהבת לרעך כמוך,

קודם התפילה,

כמו שנתפס בסידורים בשם הארי הקדוש,

לא די שהוא יקרא את הנוסח,

אלא צריך באמת למלא את ליבו באהבת ישראל,

ויהרהר, הריני מכוון לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך,

כאשר ציווה השם.

בספר מצוות הלבבות,

מצוות הלבבות,

להרב מרדכי ליכטשטיין,

זכר צדיק וברכה ממחוז בריסק,

הוא אומר מצוות עשה זו היא תמידית.

בכל רגע שאנחנו חושבים במצוות עשה זו של אהבת ישראל,

הוא מקיים מצוות עשה גדולה כזאת.

אתה רואה יהודים בדרך, ואתה אומר, ואהבת לרעך כמוך, מכניס אהבה בלבך ליהודים.

כמו שהיה פה בהפגנה שבאו החילונים.

וקידמו אותם בצ'ונט, בשתייה, בזה.

כולם אומרים שהחרדים ניצחו את החילונים השמאלנים.

לא הצליחו לעורר פרובוקציות.

יש אחד שם אפילו שבכה, ששמע שלום עליכם,

עם מלאכי השלום, הוא מוריד את הכול,

ניתן לבכות,

אוי אוי אוי אוי אוי.

איי איי איי,

יהודי זה יהודי בפנים, בפנים, אבל זה שהיה לו רקע. מי שאין לו רקע, מסכנים, יש כאלה אומללים, גידלו אותם על שנאת חרדים,

שנאת יהודים,

איי איי איי.

בכל אופן, מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך היא תמידית.

בכל רגע שהוא מחשב במצוות עשה זו של אהבת ישראל,

הוא מקיים מצוות עשה גדולה כזאת.

ואכן, הזמן הקבוע לזה הוא קודם התפילה,

ומועיל מאוד לקבל את התפילה, כי אנחנו מתפללים גם בשם כל ישראל.

וכך כתב הארי הקדוש.

ומה מאוד ראוי לכל אחד מישראל,

להעמיק מחשבתו בעניין זה של אהבת ישראל,

ובפרט בזמן הזה.

תפילה,

כשמתפלל לפני השם יתברך,

ובכלל זה כל בקשה שהיא,

מקיים מצוות תפילה מן התורה.

זאת אומרת, לא רק השלוש תפילות,

שחרית מנחה ערבית או ערבית שחרית מנחה,

אלא

אדם פונה בתפילה מעומק ליבו לשם יתברך,

ומקיים מצוות תפילה.

לדעת הרמב״ם שכתב שיש מצוות עשה מן התורה להתפלל בכל יום

אך אין מניין התפילות.

הנוסח

והזמן

זה לא מן התורה, לא כתוב בתורה.

מניין התפילות

ולא הנוסח

ולא הזמן מתי להתפלל

וממילא מקיים מצוות תפילה בכל נוסח ובכל עת שירצה

ובלבד שיתפלל פעם אחת ביום או בלילה,

ביום או בלילה, זה לפי התורה.

והמשנה ברורה בסימן כ״ו בסעיף קטן ד׳ באר הלכה זו פרט היוצא מזה לעניין חיוב תפילה לנשים.

אז כשמתפלל לפני השם

ובכלל זה כל בקשה שהיא

מקיים מצוות תפילה מן התורה.

יש להתפלל על פי הסדר שתיקנו חכמים זיכרונם רכה,

אך מצוי ביותר שנשים אינן יכולות להתפלל כדין תפילת שמונה עשרה.

לפעמים קורה טיפול בילדים וכל מיני דברים, נמצאות בכל מיני עיסוקים כאלה ואחרים המחויבים.

ועל כל פנים חובה עליהן להתפלל בכל יום על איזה דבר.

אם אפילו לא יכלו לעמוד שמונה עשרה,

אז שיתפללו לשם בשפה שלהם.

כגון שמבקשות מהקדוש ברוך הוא שהטיפול בילדים בבוקר שיהיה בקלות ובשמחה,

או שתהיה להם הצלחה במעשי ידיהם,

או בלימודיהם,

או בענייני הבית,

וקודם התפילה יכוון

או תכוון

לקיים מצוות תפילה כאשר ציווה השם,

ולעובדו בכל לבבכם.

ברכות התורה

כשמברך ברכות התורה

מקיים מצווה לברך על התורה קודם הלימוד.

ובטרם יברך את ברכות התורה יכוון הריני מכוון לקיים מצוות ברכת התורה כאשר ציווה השם.

וקודם ברכת אשר בחר בנו

יש לכוון מלבד כוונת מצוות ברכת התורה נזכרת

את כוונת הזכירה משש השכירות,

או עשר שאנחנו אומרים, שלא לשכוח גם את מעמד הר סיני.

הריני מכוון קיים מצוות זכירת מעמד הר סיני כאשר ציווה השם,

כי הוא בחר בנו מכל העמים. איפה זה היה?

במעמד הר סיני.

כתוב כי שם אדוני אקרא הבו גודל לאלוהינו.

מכאן כתב בעל החרדים,

פרק יב, אות יג, מצוות עשה לברך על התורה לפניה.

לפני שלומדים תורה,

יש מצווה לברך ברכת התורה.

וקודם ברכות התורה, טוב שיאמר,

הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה דאורייתא,

לברך על התורה לפניה,

ולכן מצוות עשה דאורייתא של לימוד התורה.

כתב הטור באורח חיים סימן ממזן,

להיכוון בברכתו על מעמד הר סיני,

אשר בחר בנו מכל העמים,

וקרבנו לפני הר סיני,

והשמיענו דבריו מתוך האש,

ונתן לנו את תורתו הקדושה,

שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום.

ככה אומר הנוסח שראוי להגיד.

ומבאר הבא,

שהברכה הזו מיוסדת

על אזהרת התורה,

רק כי שמר לך ושמור נפשך מאוד,

ופן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך,

ופן יסורו מלבביך כל ימי חייך,

בהודעתם לבניך ולבני בניך,

יום אשר עמדת

לפני אדוני אלוהיך בחורב,

ואמר אדוני אלי,

הקהל לי את העם,

והשמיעם את דבריי,

אשר ילמדון

ליראה אותי כל הימים,

אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון.

מפה זה נובע

להגיד את ההקדמה הזאת של לא לשכוח את הדבר הזה.

אז לכוון קיים מצוות זכירת מעמד הר סיני כאשר ציווה השם.

קודם ברכת אשר בחר בנו.

באמירת הפסוקים,

בדברי החכמים, זיכרונם לאורך, שאחרי ברכות התורה,

אז אומרים יבע רכיחה

ואלו דברים.

מקיימים בזה כבר מצוות תלמוד תורה,

שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם.

כתב החרדים בפרק יב, אות יד, שמכאן מצווה ללמוד תורה,

ובספר המצוות הקצר, במצוות עשה יד, כתב

שהמצווה ללמוד תורה וללמדה

נלמד מן הפסוק ושיננתם לבניך,

שדרשו חכמים זיכרונם לברכה ושיננתם

שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך.

על כן,

הרי זה כלימוד לכל דבר

מה שאנחנו אומרים מיד אחרי ברכות התורה,

הן לעניין כוונת המצווה,

והן לעניין זה שצריך להבין את מה שיוצא מן הפה.

לפיכך, מלבד כוונת מצוות הברכה,

יוסיף ויכוון אודות הלימוד,

הריני מכוון לקיים מצוות תלמוד תורה,

כאשר ציווה השם.

כמו שהבאנו לעין מדברי העולה תמיד, שיש לכוון לקיום מצוות לימוד תורה יחד עם מצוות ברכות התורה.

אז צריך לחזור על כל מה שאמרנו,

אני לא אעמיס יותר כדי שזה ייקלט,

וצריך לחזור על השיעור הזה כמה פעמים ולרשום את הדברים,

אנחנו נשתדל להוציא את הדברים בכתובים.

ויונה יהיה אחראי על זה.

ובעזרת השם יתברך, תראו כמה אלפים אלפים של מצוות,

וכמה אזכרות השם שאנחנו מזכירים, שיכולים לקיים מצוות תירת השם.

כל מצווה הוא מצווה,

ומצוות שנמשכות תדיר כל רגע ורגע, כגון ציצית וכולי.

דברים נפלאים

שצריכים להכניס לראש,

ומקיימים בזה גם בשיוויתי השם לנגדי תמיד, ודבקת בו,

והלכת בדרכה.

כמה, אין סוף, אין סוף.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

אז זאת אומרת, כל אחד ואחד מאיתנו ייתן ליבו על הדברים האלה.

בכל תנועה שאנחנו עושים אפשר לקיים מצוות.

להרים משהו מהרצפה, חסד.

עושה חסד עם כולם.

מכין משהו, מזיז משהו, עוזר משהו.

השדים, על ימין ועל שמאל, עונה יפה.

פשש, חסדים, הכל חסדים.

ואהבת רעך כמוך, וואי, וואי, וואי, כמה, כמה, כמה, כמה, כמה.

נו, אנחנו כמובן קיים את המצווה להודות לשם על כל מה שנתן לנו,

נותן לנו וייתן לנו בעזרת השם.

הכל יודוך.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם, הכל יודוך,

והכל ישבחוכם,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודוך,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם,

הכל ידוך,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם, ונכי מצוות שכירת השבת,

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שמב״ד וקורא עונג שבת,

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת.

עם מקדשא מקדשא מקדשא שביעי שבת עם מקדשא מקדשא מקדשא שביעי שבת ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת שבת שלום.

רבי, איזה רבי? קודם כל, הרי אני מכוון כי היא מצוות חכמים.

רבי חנניה בר-גשי אומר,

ראשו הקודש ברוך הוא זכו את ישראל,

לפי כוח הרב בעולם תורה ומצוות,

שנה אמר אדוני עובד סלמה וסירגה,

יגדיל תורה ויהאדיר.