מצוות צריכות כוונה - חלק כט' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום התורמים מייחלים ומאכלים פסח כשר ושמח לנו לקהילות פז בכל עם ישראל

ושנזכה לבער את החמץ מלבנו בחג הזה אמן ואמן

מצוות צריכות כוונה חלק כט חזרת שליח ציבור

בקדושה כשאומרים בחזרת שליח ציבור

צריך לכוון ביותר לקדש את השם יתברך

בזכות זה ישרה עליו

הקדוש ברוך הוא קדושה מלמעלה

ומקיים בזה ציווי התורה של קידוש השם

בעולם

שנאמר כה תברכו את בני ישראל

וואי וואי וואי זה לא פה

שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל

וכתב המשנה ברורה סימן קכה סעיף קטן דלת

וצריך לכוון ביותר בקדושה לקדש את השם יתברך ובזכות זה ישרה עליו השם יתברך קדושה מלמעלה

ויכוון לקיים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל

מארי הקדוש היה מזהיר על זה מאוד

ולכן לפני הקדושה

הריני מכוון לקיים מצוות קידוש השם כאשר ציווה השם

אחר כך יש לנו ברכת כהנים

קודם שהכהן ניגש לשאת את כפיו

ולקיים מצוות ברכת כהנים

עליו לכוון הריני מכוון לקיים מצוות ברכת כהנים כאשר ציווה השם

זה מצוות עשה דאורייתא של הכהנים

בברכת כהנים

מצווה על הכהנים לברך בעמידה דווקא

ולכן לפני שהוא עולה לדוכן

צריך לכוון

הריני מכוון לקיים מצוות עמידה לפני העם

כאשר ציווה השם

שנאמר כותב ברכות בני ישראל

מצווה לכהן לברך על ישראל

והלכה למשה מסיני שצריך לברך בעמידה

וכתב החרדים פרק יח אות יג מצוות ברכת כהנים בעמידה

דקבלו מסיני כה תברכו מה זה ככה

כה תברכו בעמידה

וגם העם

שעומדים כנגד פני הכהנים בשתיקה

ומכוונים ליבם לקבל ברכתם כדבר השם

יש כאלה שפורסים מדיהם גם לקבל

מקיימים את מצוות ברכת כהנים, גם הם

ועליהם להכין את ליבם ולהרהר הריני מכוון לקיים מצוות ברכת כהנים כאשר ציווה השם

כתב החרדים וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה

ומכוונים ליבם לקבל ברכתם כדבר השם

הם גם בכלל המצווה הזו.

אז גם אנחנו צריכים לכוון

לקיים מצוות ברכת כהנים כאשר ציווה השם.

אז יש פה גם ונקדשתי, אנחנו,

ונקדשתי בתוך בני ישראל כי כל דבר שבקדושה שהוא מן התורה,

בעשרה אנשים יש פה מצוות

ונקדשתי

וגם מצוות

ברכת כהנים כאשר ציווה השם, אנחנו הישראלים והלוויים.

כאשר עונים אמן

על כל אחד משלושת פסוקי ברכת כהנים,

מקיימים מצוות עניית אמן דאורייתא,

ויש לכוון לקיים מצוות עניית אמן כאשר ציווה השם,

שנאמר כי שם אדוני יקרא הבו גודל לאלוהינו.

וכתב הקריית ספר למביט בתפילה פרק י״ד,

שבברכת דאורייתא,

כגון ברכת המזון,

או ברכות התורה,

או ברכת כהנים,

עניית אמני דאורייתא,

שנאמר כי שם אדוני יקרא הבו גודל לאלוהינו.

משמע,

בכל ברכה שאנו מברכים ומגדילים את שמו יתברך,

אז הבו גודל

על ידי עניית האמן.

ואמרנו שגדול עונה אמן יותר מן המברך,

כי כשהוא אומר אמן זה שני שמות קודש,

שם אבייה ושם אדנוד זה ביחד גימטרייתא תשעים ואחת כמניין אמן.

והוא גם חותם

על הברכה.

צריך חתימה.

אם יש חתימה, זה בסדר.

איך אתה חותם?

אמן, שיאמנו דברי האומר, אני מאמין בהם וכו'.

הפרי מגדים באור החיים של אברהם סימן רטו,

סעיף קטן וו, הביא את דברי הקריאת ספר,

וכתב שכך ידעת הרמב״ן

בספר המצוות,

מצוות עשה לדעת הרמב״ן, מצווה וו.

תחנון בקריאת התורה,

שאומר שומר ישראל

אחרי נפילת אפיים, זה בנוסח האשכנזים.

ואחינו כל בית ישראל,

אחרי קריאת התורה,

יכול לקיים את המצווה לזעוק אל השם בשעת צרה.

ויכוון, הרי אני מכוון לקיים מצווה לזעוק אל השם כאשר ציווה.

כתוב במדבר יד ט',

וכי תבואו מלחמה בארציכם

על הצר הצוררתכם,

והרעותם בחצוצרות,

ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויביכם.

כתב החרדים בפרק יג, אות יד ט',

מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע לפני

ה' בכנופיה על כל צרה שלא תבוא על הציבור,

כגון

דבר או חרב או מניעת מטר

או ארבה או מפולת

וכיוצא בהם,

כדי שיעלו כל העם על לב שאין זה מקרה,

אלא גזירת מלכו של עולם על עוונות.

וישוב כל איש בדרכו הרעה,

וישיבו הגזל, ויאבקו לפני ה'

ולא יוסיפו לחתום,

שנאמר על הצר הצוררתכם בהרעותם.

היינו תרועה בפה,

דהיינו תפילה וזעקה.

והדברים מקבלים משנה תוקף בימים אלו,

כשאנו חיים בתקופה של חשכת הגלות ושנאה גדולה כלפי ישראל מבחוץ ועוד יותר מבפנים.

ואתם מדבקים קודם קריאת התורה

בעת שאומר יחד עם הקהל, ואתם מדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום,

ראוי לכוון מצוות ובו תדבק.

הריני מכוון כי היום מצוות ובו תדבק

כאשר ציווה השם.

חיי אדם בחלק א' כלל א' סעיף א',

מפרש וכי אפשר לאדם שיהיה דבוק בקדוש ברוך הוא,

אלא רוצה לומר שידבק תמיד מחשבתו בו.

שיוויתי ה' לנגדי תמיד.

ולכן, ואתם דבקים,

מכוונים ובו תדבק.

כשעומדים לפני ספר התורה

העובר לפניו,

מקיימים מצווה מן התורה של הידור ספר תורה.

אז אומרים,

הריני מכוון לקיים מצוות הידור ספר תורה כאשר ציווה השם.

למה?

כתוב בויקרא יו טלב, והדרת פני זקן.

צריך לעמוד מפני זקן.

זה קנה חוכמה.

אפילו הוא צעיר והוא תלמיד חכם, זה נקרא זקן.

וכתב החרדים שזהו ענף מצווה.

הוא מביא דרשת חכמים בקידוש עם ל״ג מקל וחומר.

אם מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן.

וכתב בספר עמק ברכה

להגרפ פומרנצ'יק, זכר צד גרכה.

בעקבות ספר תורה עמוד מב,

וכיוון שקל וחומר דאורייתא הוא,

נמצא שזה מצוות עשה גמורה לקום מפני ספר תורה,

ולכבד ולהדר בכל מיני כיבוד והידור,

כמו בזקן ותלמיד חכם.

אז בעת שעומדים ומוציאים ספר תורה, מקיימים מצוות

הידור

ספר תורה.

והדרת פני זקן,

קל וחומר ספר תורה.

כשנוהגים

בהנהגות של כבוד לספר תורה,

כגון מנשקים את הספר, מלווים את הספר,

או עומדים לפניו בקריאת התורה, או בהגבהה,

כשמגביהים את הספר תורה,

מקיימים מצוות כבוד התורה.

כמו כן, בשעה שמשתתף

בשמחת הכנסת ספר תורה,

אז הוא נמצא בשביל לכבד את התורה,

יכוון לקיים מצוות כבוד התורה כאשר ציווה השם. אז יש לנו

הידור ספר תורה ומצוות כבוד התורה.

ברכו.

בשעה שעונה

על ברכו את השם המבורך,

ברוך השם המבורך לעולם בעין.

בשעה שהוא עונה,

על האמירה של הברכו,

של העולה לתורה,

מקיימים מצווה לקדש את השם ברבים.

אז זה מצוות ונקדשתי בתוך בני ישראל.

מצווה לקדש את השם ברבים.

בקריאת התורה,

כשקוראים תורה,

זה נחשב דבר שבקדושה, כיוון שזה נעשה בעשרה.

וכשיש מניין בקריאת התורה, מקיים מצווה לקדש את השם ברבים.

על כן יש לכוון קודם הקריאה,

הריני מכוון לקיים מצווה לקדש את השם ברבים.

אז גם בקריאה.

יש עוד כמה כוונות.

הריני מכוון לקיים מצוות ברכת התורה דאורייתא.

מצווה,

הרי אני מכוון לקיים מצוות

זכר למעמד הר סיני,

וגם מצווה לקיים

תלמוד תורה דאורייתא, כי כשאתה קורא בתורה זה נחשב לתלמוד תורה.

וגם ונקדשתי בתוך בני ישראל.

אפשר להוסיף גם מול עובדו בכל לבבכם.

ואם תרצו גם שיביתי השם לנגדי תמיד.

בקיצור, לא חסר מצוות לאסוף

על כל דבר ודבר,

אבל כל אחד שעולה גם על ספר תורה ואומר ברכו,

אנחנו מכוונים לקיים ונקדשתי.

וכל אמן, אנחנו גם מקיימים מצווה אבו גודל

ללוקים.

אוקיי, בסוף תפילת שחרית,

בתוך חובה לציון

יש מצווה לקדש את השם ברבים.

ולכתחילה טוב להגיד את זה בציבור,

ולהרהר בלב,

מצווה לקדש את השם ברבים, ונקדשתי בתוך בני ישראל כאשר ציווה השם.

אז זה דבר שבקדושה.

גם בקדוש קדוש קדוש

שאנחנו אומרים בזמירות,

וגם

שאנחנו אומרים פה.

אז זה נחשב

לקידוש השם.

בשיר של יום,

השיר שהיו אומרים הלוויים ביום

א' בשבת,

ב' בשבת,

ג' בשבת,

מקיימים מצווה לזכור את יום השבת.

וצריך לזכור בפה ובלב,

שלא ימוש זיכרון השבת מלבנו.

לכן לפני שאומרים שירשיום יכוון לקיים מצוות זכירת השבת כאשר ציווה השם.

עלינו לשבח.

כשאומרים

עלינו לשבח,

והם מבינים מה שאומרים,

יכולים לקיים שלוש מצוות.

אני אומר ארבע.

כשאומר הוא אלוקינו,

מקיים מצוות אמונה,

שהוא מאמין במציאות הבורא בהשגחתו.

אז קודם יכוון

לקיים מצוות אמונה בשם כאשר ציווה השם.

מיד אחרי זה אומר,

אין עוד.

מו אלוהינו,

ואין עוד.

ואין עוד אחר, כשאומרים ואין עוד.

ואין עוד.

יש מצווה,

מצוות ייחוד השם.

אין עוד, הוא אחד.

וגם מצווה, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, כי אין עוד.

זה שתי מצוות שיכול לך בין פה.

וכשאומר, וידעת היום, מיד אחרי זה,

ככתוב, ידעת היום והשבות אל לבביך, כי ה' הוא האלוהים,

בשמיים ומעלו, אז תעתר עוד.

אז לפני שאומר, וידעת היום, מכוון

מצוות התבוננות

בגדלותו יתברך כאשר ציווה השם.

אז זאת אומרת,

אנחנו זוכים לכל כך הרבה מצוות בתוך התפילה.

עכשיו, מי שלא זוכר את הכול,

או כותב בעיפרון,

או שם מדבקה,

או שם מדבקה,

וכתוב עליה,

או שם כאלה פסים,

יש בצבעים דקים,

ששמים, ומעל זה כותב בעיפרון.

וככה הוא יזכור.

תשיגו את הספר הזה,

שנקרא

כאשר ציווה השם,

ואז תוכלו לעבור עליו,

ולהתחיל לסמן הכול.

אלפים ורבבות של מצוות בלי עין הרע.

נו, יש עוד מצווה להודות לשם כרגיל?

הכול יודוכם, והכל ישבחוכם,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכול יודוכם,

והכל ישבחוכם,

והכל והכל יאמרו, והכל יאמרו,

הכול יודוכם, והכל ישבחוכם,

והכל והכל והכל, והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר.

הכול יודוכם, והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

בן קדוש כה השם, עוד מצווה יש לשמוח כל יום.

ושמחת בימיך והיית אך שמח.

והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת ב...

ימיך ואידך שמח, ואני שמח

לקיים מצוות חכמים.

רבי חנניהו בן עגשיו אומר,

עשו הגודש ברוך הוא זכות עד ישראל,

נפיקו חרבו להם תורו משמעות שנה אמורנו וסמן סדגו יחדיל תורו יד.