מצוות צריכות כוונה - חלק ל' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה צביה בת אסתר, רפואה שלמה בכל האיברים והגידים השם יקים אותה ממיטת חוליה לחיים טובים לאלתר

ולשלום אמן.

מצוות צריכות כוונה חלק ל.

יש עשר זכירות שחייב אדם לזכור בכל יום,

עד זכירת יציאת מצרים.

כשאנחנו אומרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך,

מקיימים מצוות זכירת יציאת מצרים,

שנאמר, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים.

וכתב החרדים בפרק ט', אות כד',

יש מצווה לזכור בכל יום בלבבנו כי עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודת פרך בחומר ובלבנים.

ואילו לא הציאנו עדיין אנו ובנינו היינו עבדים.

שנאמר, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים.

וכתובו אותנו, הוציא משם.

וכתניה בהגדה דפסה, בכל דור ודור, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.

ופרי המחשבה הזאת,

כדי שלא יחזיק האדם עצמו כבן חורין.

וסתם זכירה, כשאומרים, זה בלב.

כמו שמובא בספרה,

ובספרה,

ויש מקרא יתר כאן, דחתי,

למען תזכורת יום צאתך מארץ מצרים,

דרשו זיכרונם וברכה שהחיוב הוא גם להזכיר יציאת מצרים בפה,

כדי לחזק את הלב.

כי רחמנא ליבא בעל.

והרשב״ץ והסמ״ק

מנעו מתרי״ג מצוות זכירת יציאת מצרים בפה,

בכל יום.

בענף המצווה העיקרית, לזכור אותה בלב חרד.

אז הריני מכוון לקיים מצוות זכירת מצרים, כאשר ציווה השם,

זה על הפסוק, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.

אז חייבים לזכור גם בבוקר וגם בלילה.

זכירת מעמד הר סיני, זו זכירה ראשונה שחייב כל אדם לזכור

כל יום.

כשאומרים רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך,

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך,

והודעתם לבניך ולבני בניך,

יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב.

מקיימים מצוות זכירת מעמד הר סיני.

אז הרי אני מכוון לקיים מצוות זכירת מעמד הר סיני,

כאשר ציווה השם.

אז יש מצווה,

אומר החרדים, בפרק כא', אות חט',

לא לשכוח מעמד הר סיני הנורא שנתן לנו שם אלוהינו את התורה,

אלא יהיו עינינו וליבנו שם כל הימים שנאמר יישמר לך.

זכירה שלישית זה לזכור מעשה עמלק.

כשאומר זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים,

מקיים מצוות זכירת עמלק.

אבל לפני כן צריך לכוון, הרי אני מכוון לקיים מצוות זכירת עמלק כאשר ציווה השם.

כתב החרדים, פרק י״ב, עוד כ״א מצוות עשה לזכור תמיד מה שעשה לנו עמלק,

שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק.

ודרשו בספרי

לכל בלב,

כשהוא אומר לא תשכח,

ושכחת לב אמור.

המען אם קיים זכור,

בפה.

וכתב עוד שמצוות לא תעשה,

שלא להסיר מלבבינו הרע שעשה לנו עמלק,

שנאמר לא תשכח,

ושיהיה לנו כוח ננקום ממנו.

אז אנחנו עשינו דפים

ועשו קבוצות,

ועשינו ביחד כבר כמה מאות אנשים,

בין נשים,

קיום מצוות מחיית עמלק לפיה בני ישכר,

זכותו תגן עלינו אמן.

ויש עניין לעשות את זה עד פסח.

אז אם אפשר לעשות את זה במניינים, זה עדיף.

כותבים שלושים פעם, לא תשכח,

לא תשכח, זה כתוב פה, כן? יש טפסים כאלה, אפשר להשיג פה.

הריני מכוון לקיים מצוות מחיית זכר עמלק,

לא תשכח במחשבה.

זאת אומרת, יש מצווה במחשבה, בדיבור ובמעשה.

אז לא תשכח, לא תשכח, לא תשכח.

אדם אומר

שלושים פעם במחשבה,

והוא לא שוכח את מה שעשה לנו עמלק,

אז הוא מקיים שלושים פעם כנגד שלושים יום,

מפורים ועד פסח,

שזה ימים מסוגלים למחיית עמלק.

אז אומר את זה במחשבה שלושים פעם.

אחר כך יש מצווה זכור, זכור אמרנו, זה בפה,

את אשר עשה לך עמלק.

אז אומרים, הריני מכוון לקיים מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק בדיבור כאשר ציווה השם, ואז אומרים שלושים פעם

זכור את אשר עשה לך עמלק. זכור את אשר עשה לך עמלק. שלושים פעם.

אחר כך יש מצווה למחות אותו בפועל,

שנאמר תמחי את זכר עמלק מתחת השמיים,

אבל אנחנו לא יכולים לעשות בפועל.

אז מה אנחנו עושים?

כתוב שלושים פעם המילה עמלק,

ולוקחים עט ומוחקים

שלושים פעם, כל מילה עמלק, עמלק, עמלק.

מוחקים, מוחקים, מוחקים, וזה נקרא מחיית עמלק.

כך היה עושה

חפץ חיים, היה לוקח עט,

היה הופך את העט למצווה.

איך

כותב עמלק,

הוא אומר, הרי אני מכוון למחות את זכר העמלק, ומוחק את המילה עמלק.

אז הוא מקיים את המצווה עם עט.

כמו שעושים במגילה, שמזכירים המן בין המדתה הגגי,

דופקים ורוקחים ברגליים,

ויש כאלה שמים פתק למטה שכתוב עמלק, ועושים ככה וכו',

בכל דרך אפשרית וכו'.

אז זו מצווה

שלישית לזכור את עמלק,

דהיינו,

בפה,

במחשבה, במעשה,

מקיימים מצווה דאורייתא.

מצווה רביעית זה לזכור את מעשה העגל,

כשהפסוק אומר, זכור אל תשכח את אשר הקצפת את אדוני אלוהיך במדבר,

מקיימים זכירת מעשה עמלק,

וראוי לכוון,

הרי אני מכוון כמצוות זכירת מעשה העגל,

כאשר ציווה השם. יש לנו את זה בתפילה גם לפני

שמע ישראל.

ודרשו בספרי, אומר החרדים, פרק יב, עוד כב,

זכור בפה, לא תשכח בלב.

ויש לומר שהיא מצווה גם לדורות,

כמו שכתב רמב״ן

בספק הדאורייתא זה לחומרה.

וכתב עוד, ואם אנו מצווין לזכור

מה שהקציפו אבותינו במדבר לפניו יתברך,

קל וחומר שחובה לכל איש ואיש ממנו לזכור

מה שהוא בעצמו הקציף מיום היותו.

אם מלפני שלושת אלפים שנה אנחנו צריכים לזכור מה עשו אבותינו במדבר,

אז אנחנו ודאי וודאי

שצריכים לזכור מה אנחנו הקצפנו לקדוש ברוך הוא מעודנו ועד עתה.

וכן חייבים לזכור עוונות אבותינו הקרובים לנו,

שהרי נאמר בווידוי,

והתבדו את עוונם ואת עוון אבותם.

ואנחנו צריכים לבוש מלפניו

ולהכניע את לבבינו הערל.

ומצוות זכירה זו היא בכל יום.

בזכרון העוונות שלנו זה ענף מצווה,

ויש בזה גם מצוות לא תעשה.

זכירה חמישית, זכירת מעשה מרים,

שאומר זכור את אשר עשה אדוני אלוהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים,

מקיים מצוות זכירת מעשה מרים,

ומכוון לקיים מצוות זכירת מעשה מרים כאשר ציווה השם.

כתב החרדים בפרק ט' אות מ״ה,

זכור את אשר עשה אדוני אלוהיך למרים,

וסמוך לזה ישמר בנגע הצרעת.

כלומר, ישמר פן תשכח לדבר לשון הרע ותלקה כמותה.

ודרשו בספרי,

ישמר בלב,

זכור בפה.

וכיימה לה נשמר, הכתוב אצלם, מצוות עשה היא גם מצוות עשה.

לכן מצווה על האדם לעלות על ליבו כל יום

דיבור מרים שדיברה באחיה בעונשה,

כדי שנסגור את פינו ונחרד מלדבר לשון הרע,

וזה עוון גדול.

בעליו נאמר באיוב יט כט גורו לכם מפני חרב.

והמשכיל ידום.

קדעית בזוהר.

הוא מוסיף שמצווה זו היא ממניין תרייג לדעתו.

זכירת השבת, זכירה שישית.

כשאומר זכור את יום השבת לקדשו,

מקיים זכירת יום השבת.

ויכוון לקיים מצוות זכירת יום השבת, כאשר ציבה השבת.

כתב החרדים, פרק ט, עוד ל״ג.

עיקרו של פסוק הזה מורה בכל הימים לזכור את יום השבת בלב ובפה,

כי בזה אנחנו מאמינים בחידוש העולם בלבבנו עד העד שהשם חידש את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

ולכך לא יהיה זז זכרון שבת מאיתנו.

וזה לשון הספרה.

זכור את יום השבת, יכול בלבך,

כשהוא אומר שמור,

אז זה שמירת הלב.

אז איך אני מקיים זכור?

שתהיה שונה בפיך, תגיד את זה בפה.

למדנו שיש מצווה לזכור בלב כל הימים את יום השבת.

זכירת השם זו זכירה שביעית, שאומר, וזכרת את אדוני אלוהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל,

מקיים מצוות זכירת השם כאשר ציווה השם.

לכן צריך לקיים, לכוון ולקיים כך.

ובעל החרדים כותב פרק יב, אות נא מפסוק זה, לומדים שיש מצוות עשה לזכור את השם תמיד על דרך שוויתי אדוני לנגדי תמיד.

זכירה שמינית.

כשאומר, וזכרת את כל הדרך,

אשר הוליכך אדוני אלוהיך,

זה ארבעים שנה במדבר,

למען ענותך, לנסותך,

לדעת את אשר בלבבך.

התשמור מצוותיו?

אם לא,

מקיימים בזה מצווה לזכור את חסדי השם,

ומכוונים לקיים מצוות זיכרון חסדי השם כאשר ציווה השם.

החרדים, פרק ט', אות כג' מביא,

שזו מצווה,

מתרייג מצוות על פי רבנו יונה בשערי תשועה, שער ג', אות יז'.

לזכור את חסדי השם יתברך ולהתבונן בהם,

ולומדים מזה קל וחומר.

אם נצטווינו לזכור לדורות

את החסדים שעשה עם אבותינו,

כל שכן, שחייבים לזכור החסדים שעושים עמנו תמיד,

בכלל ישראל שמציל אותנו משיני עריות, רשועים, העומדים תמיד עלינו ולכלותינו.

גם כשיוצאים,

חוץ מכבודכם מהשירותים,

אז צריך לכוון שאני מקיים מצווה לזכור חסדי השם,

חסד השם שהקדוש ברוך הוא נתן לי אפשרות להתרוקן.

אם חס ושלום היה משהו לא טוב, אני לא רוצה להגיד כל מיני מצבים,

זה חסד השם שכל הגוף שלו מתפקד ככה.

אז לפני שמברכים אשר יצר,

צריך להגיד, הרי אני מכוון קיים מצווה לזכור את חסדי השם יתברך

ולהודות ולשבח לו.

מה זה אומר אשר יצר וכולי?

אפשר להגיד את המצווה הזאת,

אני אומר אותה מדי פעם במשך היום,

שאני רואה, שאני שומע, שאני הולך, שאני... על כל תנועה, על כל דבר, משה,

הכל, משתבח, בוא נ...

זכירה תשיעית,

כשאומר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיקי אם לא אזכרך.

אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי,

מקיימים זכירת ירושלים.

הריני מחווה לקיים מצוות זכירת ירושלים, כאשר ציווה השם.

מדברי קבלה נאמר בירמיהו נא נ,

זכרו מרחוק את אדוני וירושלים תעלה על לבבכם.

בספר מצוות זמניות לרבי ישראל ורבי יוסף הישראלי,

תלמיד הראש, בהלקות תשעה באב כתב

ציווהנו הנביא עליו השלום לזכור את ירושלים אחרי מקדשנו

בכל עת ובכל זמן,

כדי שלא ישתכחו מלכותנו חורבנה ושוממותה.

וכן דוד המלך אומר בתהילים קלז ה',

אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

במנה בעל החרדים, פרק ל'ה, עוד ג',

מצווה זו בכלל מצוות עשה מדברי קבלה התלויות בלב ואפשר לקיים אותה בכל יום.

גם בסכירת בוני ירושלים,

אנחנו גם שם יכולים לחבר.

וסכירה עשירית,

זו סכירת מעשה בלעם,

שאומר הפסוק,

עמי,

זכור נא,

מן יעץ בלק מלך מואב

ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל

למען דעת

צדקות ה'.

מקיימים בזה מצוות סכירת מעשה בלעם,

ומכוונים לקיים מצוות סכירת מעשה בלעם כאשר ציווה השם.

מדברי קבלה

זה הדין, ובערך אדם צופר בשו״ת חלק ב׳ יורד דעה סימן ש״נו״.

החשיבות הגדולה של סכירת מעשה בלעם,

מפני שלכל התורה כולה יש עדים שיעידו שכך ראו ושמעו,

והם הנחילו זאת לבניהם אחריהם לדורות עולם.

אך מה שקוסם אחד בא למלך אחד

על מנת לקלל את ישראל,

איש לא ראה.

ולכן האמונה שכך היה היא יסודית ועיקרית,

וכל הכופר בה כאילו כופר בעיקר.

ומטעם זה אמרו בירושלמי,

ברכות פרק א' הלכה ה'

בדין היה שיהיו קוראים פרשת בלק ובלעם בכל יום,

ומפני מה הן קוראים אותן שלא להטריח את הציבור.

עד כדי כך.

שאנחנו מאמינים באמונה שלמה

בכל מה שאירע ביניהם.

כן?

לא היה עד שראה

בכל האירועים שהיו לעם ישראל, זה מיליונים, לעיני מיליונים, כולם ראו.

אבל פה זה,

כמו שאומרים, קבוצה הגיעה אליו, ואמרו וזה ובו זה.

אם השם לא מכתיב למשה רבנו את הדברים האלה, מניין לנו לדעת?

וזה מצווה שלנו דווקא להאמין בזה, ומקיימים בזה אמונה, מצוות אמונה,

שמאמינים בדברים האלה במאה האוצר.

אז הנה יש לנו מצוות עשר זכירות בכל יום,

כתוב בסידור, בסוף התפילה,

וכל אחד יכול לשנן.

רצוי להגיד גם עם הפסוקים.

אנחנו נכין את זה גם עם הפסוקים, שיהיה מוכן.

יש לנו כבר הרבה דפים פה בצד.

כן, לקדיש, לכל וזה.

גם ברכת המזון עשינו לשבת מיוחדת.

מה להגיד, מה לא להגיד, בקיצור, בלי להסתבך.

ברוך השם, ברוך השם, שבת קודש. יש מצווה לזכור את השבת, יש מצווה. הריני מכוון כי היום מצווה לזכור את השבת כאשר ציווה השם.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרה שבת בקור עונג שבת.

יישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שמרה שם בקור עונג שבת.

אהה.

מקנדישי

שבת מקדשי מקדשי שבעים שבת ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שם בנקור עונג שבת ישמחו במהלכותך

שומרי שומרי שומרי שם בנקור עונג שבת

עם מקדשי מקדשי מקדשי שבעים שבת

עם מקדשי מקדשי מקדשי שבעים שבת הרי אני מכוון

לקיים מצוות חכמים

רבי חנניהו בן הנשי אומר

עושה הקדוש ומחוזקות ישראל לפי כוח ריבונו תורה ומסוות

שנה אמר אדונו נפס למען סדגו יגדיל תורה