עשה רצונו כרצונך | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: משה זאב בן גיטא יזכה לרפואה שלימה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, ויעתיק את המחלה ממנו לקלאוס שוואב - ימח שמו וזכרו, אמן.

'רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא' (אבות ב, ב) 'הוּא הָיָה אוֹמֵר: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ' (אבות ב, ד)

 אומר רבנו עובדיה מברטנורא: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' – 'פזר ממונך בחפצי שמים כִּרְצוֹנְךָ כאילו פיזרת אותם בחפציך'. 

רצון ה': שהאדם יעשה בממונו חפצי שמים; שיהיה לו טלית מהודר, שיהיה לו תפילין מהודר, שיהיה לו מזוזות מהודרות, שיהיה לו ספר תורה, שיהיה לו הרבה דברים שהם מצוות שצריך לבזבז עליהם ממון. 

אז אומר: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ - פזר ממונך בחפצי שמים שזה יהיה ממש כִּרְצוֹנְךָ, כאילו אתה מפזר אותם בחפציך, שאם עשית כן - יעשה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ' כלומר; יתן לך טובה בעין יפה!' כי רצון הבורא להטיב לכל. 

אח"כ 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ' - 'אם אתה תבטל לגמרי את רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, הוא יפר עצת כל הקמים עליך לרעה!' 

הראשית חוכמה אומר: שאם בן אדם קם בבוקר ומזנק מהמיטה: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם" (במדבר טו, מ) "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם", קְדֹשִׁים זה פרושים, פרושים זה מתאוות, תאוות השינה, אז הוא קם מהר וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, למה? לֵא-לֹקֵיכֶם. 

אז הוא אומר: אתה מבטל את רְצוֹנְךָ, רצון התאווה של השינה מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ - הוא יבטל רְצוֹן אֲחֵרִים זה כל המזיקים, כל האלהים אחרים שהם רוצים להשתלט על האדם ולקטרג עליו ולעשות לו זה... - הוא מסלק אותם מעליך! כל הדינים מסתלקים מעליך. 

ופה אומר רבנו עובדיה: 'ה' יפר עצת כל הקמים עליך לרעה!'.

'ואני שמעתי: 'שאין זה אלא דרך כבוד כלפי מעלה! והריהו כאילו כתוב: כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רצונו מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ'. 

אז זאת אומרת מה שכתוב: 'כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים' וזה לשון מכובד, לשון כבוד כלפי מעלה שלא יגיד שכאילו הקב"ה בכבודו ובעצמו יבטל את הרצון שלו מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ, אז נאמר בלשון 'כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים'. 

כאותה שאמרו (שבת סג): 'כל העושה מצווה כתוקנה - אפילו גזר דין של שבעים (70) שנה מתבטל מעליו!' 

אם אדם עושה מצווה, מצווה אחת (1) כתוקנה, אפילו גזר דין של שבעים שנה מתבטל מעליו.

אז לפי פרוש רבנו עובדיה, כשם שהאדם קונה חפצים לצורכי עצמו ומפזר על זה הרבה ממון, גם לחפצי שמים יפזר כך, ואז גם השי"ת יתן לו טובה בעין יפה. 

בשעירים כתוב: "גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא טז, ח) וכתוב: 'מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה, וּבְקוֹמָה, וּבְדָמִים, וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד' (יומא ו, א) אז אומרים אנשי המוסר, חכמי המוסר, אומרים: 'כשם שאתה מוציא כסף שהולך בסוף לעזאזל - תוציא כסף גם לה'!' כשהאדם הולך לקנות חליפה לחתונה או שהולך ליפות את ביתו והכל הוא מחפש את הדברים הכי דלוקס' מה שקוראים לזה, ושמה הוא לא חוסך, הוא רוצה להראות טוב שהבית יראה טוב שהכל יהיה טוב! איך הוא הולך לשמה במראה כשהוא הולך לקנות חליפה, הוא מבסוט! וזה... איך הוא הולך זקוף ואיך הוא משחרר, משחרר דמים. 

אותו דבר זה כשאתה הולך לעזאזל; החליפה לא תשאר גם אתה לא תשאר, הבית לא ישאר, שום דבר לא ישאר הכל הולך לעזאזל. ולה' אתה צריך ללכת גם כן, כמה רואים אנשים בבוקר שהם הולכים לתפילה בזקיפות קומה, לא בגאוה: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דברי הימים-ב יז, ו) הוא מאושר! הוא הולך להיכנס לבית ה' 'מקדש מעט' להתפלל לפני ה' וזה... איך המראה שלו צריך להיות זוהר, מאיר וזה... וכו' וכו' וגם צריך לשחרר מידי פעם לשחרר. ולשחרר בשמחה כאילו אתה קונה חליפה! אז זה צריך להיות גם וגם לפחות, לפחות בשווה לפחות, לא פחות, לפחות. 

ואם אתה יכול יותר - עוד יותר טוב! כי אם אתה מבטל, מבטל, בטל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ - וואי וואי הוא יבטל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ' ואפילו רצונו שלו! אפילו אם יש גזירה של שבעים שנה – מבטל! רק תעשה את המצווה כתוקנה, כמו שצריך אַה, אהבה, בשמחה, בזריזות, ביראה.

החסיד יעב"ץ באר את דברי המשנה בענין החשק והרצון בעת עשיית המצווה, כשהאדם מקיים מצווה - יעשנה בנפש חפצה ובשמחה! לא מתוך הכרח, בשכר זאת גם כאשר השי"ת ישפיע עליו טובה, לא יתנם לו כדרך שהוא נותן לרשעים שלא ברצונו כביכול, אלא יתן לו כל טוב בחן ובחסד וברחמים! וזהו שכתוב: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' תקיים את המצוות מתוך רצון ובשמחה! 'כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ' - ישפיע עליך טובה, וההשפעה של חסד ורחמים מרצון העליון. 

ולכן אנחנו בכל מצווה אומרים: 'הריני מכוון לקיים באהבה, ביראה ובשמחה ובזריזות!' באהבה, ביראה, בשמחה ובזריזות!!

בילקוט מעם לועז כתב: 'כשם שדברים שעושה אדם לרצונו, תופר בגד לעצמו או בונה בית למגוריו - חפץ שיהיה מן המובחר, ומרבה בהשתדלות שיצא הדבר על הצד הטוב ביותר! על אף שצריך להשקיע בכך הרבה כוח וטרחה, כך יעשה גם את מצוות ה' ולא יהיה הממון או הטרחה מניעה לפניו'. 

בדיוק, לפחות כמו שאתה מוציא על צרכיך. 

עוד כתב: 'אדם העסוק במסחר, משקיע כל כוחות נפשו ואפילו סכנה כדי להצליח במסחר! והרי כתוב (תהילים קיט, עב): "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף!" התורה והמצוות יקרים לאין ערוך מכסף ומזהב!! ועל כן וודאי הוא שצורכי התורה והמצוות יהיו יקרים בעיניו עד מאד, ויעשה כל אשר ביכולתו שיוכל לקיים באופן הנכון והטוב ביותר.

בספר "ענף עץ עבות" (למרן עובדיה יוסף זיע"א) הסמיך לדברי רבנו עובדיה מברטנורא שכתב: 'שצריך לפזר אדם ממונו לחפצי שמים כמו שמפזר לצורכי עצמו'. מעשה שארע באדם שדר בארץ ישראל ולא מצא סיפוק פרנסה, החליט לגלות לאמריקה להביא משם פרנסה, כעבור תקופה צבר עשרת אלפים דולרים (10,000$) וכוון שחפץ שמהסכום הזה יתקיימו בני ביתו עד שישוב מן הגלות, חשב לשלוח הממון בידי שליח נאמן לביתו בירושלים, השליח סרב! אם לא יתן לו שכר טרחה בסך תשעת אלפים דולר (9,000$), 

בלית ברירה הסכים המשלח לכתוב לו בכתב ידו ובחתימתו: 'תן לאשתי כמה שאתה רוצה!' 

שמח השליח כי ידע שעל ידי זה יוכל לפתור אותה בכל סכום שיעלה על דעתו, ולאשה לא תהיה שום טענה נגדו. כאשר בא השליח לירושלים ורצה ליתן סכום קטן של אלף דולרים (1,000$), 

נזעקה האשה ואמרה: 'לא יתכן שזה כל מה ששלח לי בעלי!' 

הודה האיש: 'שקיבל עשרת מונים ככה!' אולם הוציא את כתב יד הבעל שכתב בפרוש שזכותו לתת לה כפי רצונו, האשה פנתה לבית דין, דמעותיה על לחייה, והרצתה בפניהם את הטענות, חברי בית הדין התבוננו בכתב שביד השליח ופסקו: 'שעליו ליתן לאשה תשעת אלפים דולר (9,000$) והוא יקח רק אלף (1,000$)! למה? 

הם אמרו: 'הבעל כתב: 'שתתן לאשה - את הסכום שהוא רוצה!' כמה הוא רצה לקחת? - תשעת אלפים! אז תתן לאשה את מה שאתה רוצה'. זהו. וכיון שהוא היה חפץ לקחת בטרחה תשעת אלפים, אז זה מה שאתה רוצה - תתן לאשה, זה מה שכתוב. 

וזה נרמז במשנה: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' כי אם היתה ההוצאה הלזו למען רצונך, כמה היית עושה זאת בשמחה ובחשק נמרץ, ככה תעשה במצוות של הקב"ה כגון; צדקות, מַצות מהודרות, אתרוג מהודר, הוצאות לבניך לתלמודי תורה וכן הלאה.

בילקוט מעם לועז, באר את המשנה על פי דברי הרמב"ם (פרק ב' מגרושין הלכה כ') שם כותב בטעם הדבר: שאפשר לכפות על בעל לגרש את אשתו 'ומכין אותו! עד שיאמר: 'רוצה אני!' ואין הדבר נחשב כמגרש בעל כורחו, משום שבאמת בפנימיות לבבו חפץ כל בר ישראל לעשות את רצון הבורא, אך מכיון שחומריות הגוף מחשיך את אור הנשמה ומונע ממנה להוציא את רצונו מן הכח אל הפועל, על כן מכים את האדם! וכך גורמים להסיר מעליו את כל המונעים ונשמתו שבה להאיר, וממילא הוא חוזר לקיים את רצון השי"ת בלי עיכוב ומניעה מצד יצרו הרע ומידותיו הרעות. 

ונתן משל לדבר, אדם הכניס ציפור לכלוב, אם רוצה לשחררה, לא צריך להכניס את היד לתוך הכלוב להוציאה לחופשי, די בכך שיפתח את הפתח והיא תעוף מעצמה. 

כך הוא גם כן בענין נפש איש הישראלי - עצם הנפש שלו טובה מאד! רק פיתויי היצר לא נותנים לו לקיים את מצוות ה', אבל אם מסירים את המונע ומכניעים לו את היצר, הנשמה באה מאליה לקיים מצוות שמוטלות עליה. 

ופרש בזה גם כן את מאמר הכתוב: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו" (ישעיה נה, ז) היינו; שהאדם צריך רק לעזוב את דַּרְכּוֹ הרעה ואת מחשבותיו המגונות, ותיכף ומיד: "וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ" (שם) כי מאליו תלך נפשו אל הטוב לקיים את רצון השי"ת! 

זה כוונת התנא: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ של הבורא כִּרְצוֹנְךָ' הפנימי, כי האדם האמתי חפץ לא לסטות ימין ושמאל מכל צווי השי"ת.

בטיסתנו לאילת ביושבנו על כסא המתנה, עברו כמה אנשים בקשו: 'להצטלם', אחד אמר: 'אני מבקש אם אפשר להצטלם להורים שלי החרדים!' 

אמרתי לו: 'אני מוכן! אבל אתה תקבל עליך מצווה: שמהיום אתה מברך 'ברכת המזון', 

שקל רגע, 

אמרתי לו: 'תעשה הסרטה ותגיד להורים: 'שאתה מהיום מקבל עליך ברכת המזון!' 

הוא אמר! 

- יפה. 

אח"כ בחזור בהמתיננו שוב, 

ניגש אלי איזה תימני נחמד וראיתי אותו ככה לבבי וזה... אמרתי לו: 'מה עם שבת?' 

אמר: 'אני מניח תפילין, הנחתי תפילין!' 

- 'מה עם שבת?' 

אמר: 'קשה! וזה... אני עם חברים ואנחנו גרים בדירה אחת והם חילונים לא בקטע בכלל', 

אמרתי לו: 'תשמע אני יש לי רעיון! אני אביא לך מאתים (200) שקל ואתה תקנה לשבת חלות הכי גדולות שיש באילת! תשים להם על השולחן...' 

הוא אמר: 'אני מקדש!', 

אמרתי לו: 'כן, תשים את החלות הגדולות וזה... תעשה קידוש כמו שצריך ופה ושם, אתה תמשיך לשמור את השבת שהם לא ישמרו, מה, יש לך חדר לבד! אמרת נכון? אז אתה... והנה עוד מאתים (200) שקל תקנה ספרים על סיפורי צדיקים, תשב תקרא בשבת תהיה מבסוט! תשמור את השבת וכו' וכו'', 

- הסכים. 

הרצון הפנימי של היהודי והוא באמת-באמת רוצה, רק הוא כבוי, יצה"ר מכבה אותו: 'אתה לא יכול! חברים, דירה זה פה שם...' צ'יק אתה מדליק את הנשמה, בפנים-בפנים יש רצון אמתי שאנשים רוצים לעשות את מצוות ה', צריך רק לשחרר לפתוח את הכלוב והופ הציפור בורחת!

במדרש שמואל באר בכוונת המשנה: 'עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ' - התנא בא לומר לאדם: שיעשה בפועל את כל המצוות והמעשים הטובים שברצונו לעשות 'כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ' היינו; כי גם אז הקב"ה יעשה בפועל את כל הדברים שברצונך והוא יטיב עמך, כי רובא דעלמא חפצים לעבוד את הבורא, אלא 'השאור שבעיסה מעכבם''. 

אתם שומעים תירוצים של אנשים: 'לא! זה קשה, ניסיתי וזה...' קשקושים, לא אומר: 'לא רוצה!' - מתרץ תירוצים, מי זה המתרץ לו את התירוצים? - יצרו הרע! הוא לא אומר: 'אני לא רוצה!!' כזה לא רוצה, לא, תירוצים... 

אז 'רובא דעלמא חפצים לעבוד את הבורא, אלא השאור שבעיסה מעכב. הקב"ה חפץ לעשות חסד, אבל עוונותיו של האדם מונעים מה' להיטיב עמו!' 

כי יש משפט, יש צדק, אי אפשר לתת לאנשים שלא עושים כלום, כמו צדיקים, רק אם הם רשעים גמורים אז נותנים להם את השכר בעוה"ז, אבל אם הם לא רשעים גמורים אז לא נותנים להם - כדי לעורר אותם. 

'ועל כן אם אדם מקיים את רצונו להוציא מן הכוח אל הפועל את המצוות ומעשים טובים, הקב"ה מתנהג עמו ב: 'מידה כנגד מידה' וגם מוציא את רצונו לפועל להיטיב לאדם עד מאד!' 

'וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ' (אבות ב, טז) הקב"ה נאמן והוא משלם, משלם בהרבה יותר! 'מידה טובה פי חמש מאות (500)!' הקב"ה מחפש לשלם, אם היה לנו שׂכל והיינו מחפשים להוציא הוצאות לכבוד ה' – פשי...! כמה היה נותן לנו בכפלי כפלי כפליים. אם תקנה בהתחלה כוס מכסף לכבוד שבת לקידוש - אח"כ הוא יתן לך לקנות מנורת חנוכה מכסף! ואח"כ יתן לך עוד דברים לקנות מכסף!! כי הוא רואה שאתה רוצה לכבד את השבת, ואתה רוצה לכבד אותו, ואתה רוצה להתנאות: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) בטח שיתן לך! פתאום יהיה לך ארון מלא כלי כסף!! למה? שיחררת בהתחלה את הכסף, קיבלת כלי כסף.

'הריני מכוון לקיים מצוות חכמים': 'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":".