ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע... | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדרשה ספר דרכי אבות פרק ב משנה ה' עמודים רכה- רלב - - - 

משנה: "הלל אומר אל תפרוש מן הצביר ואל תאמין בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"

ואל תיאמר דבר ובינו עובדיה מברטנורא ה אל תפורש מן הצבור אלא השתתף בצרתם שכל הפורש מן הצבור אינו רואה מחמת הצבור תענית יא ואל תאמן בעצמך עד יום מותך שהד יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקיברכות כט ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו אס ראיתה חברך שבא ליד גסיון ונכשל אל תדינהו לשובה עד שמגיע ליד נסיון כמותו ותנצל ואל כגון שיאכל בכדי שיהא לו כח לעבוד את השי"ת וכיוצ"ב וזהו שאמר התנא עשה רצונו כרצונך' היינו שתהיה כוונתך רק לעשות רצונו בעת שאתה עוסק במילוי רצונך בעניני עוה"ז ועי"ז יהיו נחשבים עניני עוה"ז שלך כאילו הם מצוות שהרי נתכוונת בהם למען רצון השי"ת ולזה אמר כדי שיעשה רצונך כרצונו היינו שמה שהינך אוכל ושותה וכדו' בשאר מילוי רצונך יהיה נחשב כאילו עשית רצונו וקיימת בהם את מצוות השי"ת משנה ה אל תפרוש מן הצבור האיסור לפרוש מן הציבור הוא דוקא מן ההולכים בדרך הטוב והישר אך מן הרשעים מצוה לפרוש כתב רבינו יונה דהאיסור לפרוש מן הציבור הוא דוקא כשהם עוסקים בתורה ומצוות שהוא כתר הבורא וכבוד 

אנשים רבים לקיים את מצוותיו ית' מתקיים ברוב עם הדרת מלך ואין ראוי לפרוש מהם כיון שעי"ז מתמעט כביכול הדר גאונו ית"ש אך ציבור הנוטים לדרך רעה ומעשיהם מקולקלים הפורש מהם ה"ז משובח ועל מין ציבור שכזה אמר הנביא ירמיהו ט א מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את ערי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וודאי שצריך לפרוש מהם ולא להשאר בחברתם הפורש מן הציבור בעת צרתם לא יזכה לראות בנחמתם הרע"ב פירש שקאי על הציבור שמתאספים בעת צרתם לבל יפרוש היחיד מהם אלא ישתתף עמהם בצרתם וכדאי' במס' תענית יא ע"א 

רכו מסכת אבות עואי אפעזר לעזמוע עוסופו להעומע ואל תיאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה י ר ו ל וי ל גיסיך' רבינו עובדיה מברסנורא תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע כלומר לא יהיו דבריך מסופקים שאי אפשר להבינם בהחלה ובעיון ראשון והסמוך שאס יעמיק השומע בהם לבסוף יבינם ט זה יביא בני אדם לטעוח בדבריך שמא יטעו דצאו למינות על ידך פירוש אחר לא חגלה סודך אפילו בינך לבין עצמך וחאמר שאיןכאן מי שישמעך לסי שסופו להשמע ט עוף השמים יוליך אח הקול והגירסא היא לפי פירוש זה שסופרו להשמע אבל רש"י גורס ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסוסו להשמע ובדבד תורה מדבר אל תאמר על דבר מורה שאמה יכול לשמוע עכשיו שתשמע אותו לבסוף אלא הט אזניך ושמע מיד לכשאפנה מעסקי אעסוק בתורה שישראל שרויים בצער ופירש אחד מהם באים שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם ומניחים את ידיהם על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור ובמדרש שמואל הוסיף בדבר שיש לנו ללמוד דבר זה מן הקב"ה שגם הוא מצטרף עמנו כביכול בעת צרותינו וכדאמר הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה וכן כתיב גם על כל איש ישראל השרוי בצרה רח"ל שאומר הקב"ה עמו אנכי בצרה וע"כ גם אנו צריכים להשתתף עם 

יתפלל האדם יחד עם הציבור ואז תתקבל תפלתו אף אם אינו ראוי יש מפרשים מדר"ש יכין ובועז ילקוט מעם לועז וענף עץ אבות את דברי המשנה על ענין תפלה בציבור שצריך האדם להתפלל עם הציבור יחדיו ולא יפרוש מהם להתפלל ביחידות וכדאמרו חז"ל בברכות ח' ע"א מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללים א"ר נתן מנין שאץ הקב"ה מואס בתפלתם של רבים שנא' הן אל כביר ולא ימאס וביאר בילקוט מעם לועז כי כאשר האדם מתפלל ביחידות אזי בכדי שהתפלה תתקבל ברצון בשמי מרום צריכה התפלה להיות בכוונה עצומה ובלא שום פגם וכן כאשר האדם עומד בתפלה לפני בוראו מפשפשים במעשיו ובודקים מי הוא זה השופך שיח לפני בוראו ובהיות שבעת שהאדם 

פרק ב משנה ה רכז רח"ל מכריזים המלאכים בשמים בקול כי אדם פלוני עשה עבירה פלונית במקום פלוני וכל דרי מעלה שומעים הכרזה זו הנה כאשר תפלתו עולה למעלה עלולים המלאכים להביאו לידי סכנה ברוב חרונם על עוונותיו אכן זהו רק כשהאדם מתפלל ביחידות אבל אם הוא מתפלל יחד עם הציבור מובטח לו שתעלה תפלתו ותתקבל ברחמים מפני שהקב"ה אינו מואס בתפלת הרבים אף אם יש ביניהם עבריינים וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל הל' תפלה פ"ח ה"א תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' אם היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתם של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור עכ"ל ובספרים איתא רמז נאה לדבר זה שתיבת צבור הוא ר"ת צדיקים בינונים ורשעים והיינו שתפלת הציבור מתקבלת אף אם יש ביניהם מכל סוגי האנשים וגם בינונים ורשעים ותפלתם עולה יחדיו אל הקב"ה והוא ית' מקבלם באהבה וברצון והדה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע המשיל הענין למטבע שחוקה שנפחתה מערכה שאם ירצה האדם לקנות בה דבר מה או להכניסה בבנק לא ירצו לקבלה אבל אם יניח את המטבע בין הרבה מטבעות טובות לא יבחינו שמטבע אחת מהם פחותת ערך ויקבלו את כולם כאחד כן הוא גם כאשר האדם כולל את עצמו עם 

עם בנ"י ועי"ז תתקבל תפלתו וכמו שכתב רש"י ברכות ל ע"א ד"ה לישתף וז"ל אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת והוא מפני כי אמרו חז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ובזה פי' את מאמר אסתר המלכה אסתר ד טז לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי היינו שמטרת הצום של כל היהודים יהא עבור הצלת אסתר ולא עבור עצמם גם אני ונערותי אצום כן שגם מטרתינו תהא בדומה לזה לא להצלת עצמנו אלא בעבור הצלת היהודים וכך כשכל אחד יכוין על זולתו ולא על עצמו תהא הישועה 

רכח מסכת אבות לחיות בפרישות ובהתבדלות מבני אדם אינו טוב לאדם לגוף ולנפש במדרש שמואל כתב בשם ר"י שם טוב בן שם טוב ענין נפלא כי הנה לכאורה בהשקפה ראשונה נראה כי האדם היושב בדד ואינו משתתף עם שאר בני אדם אלא עסוק בעבודת ה' שלו הוא נקרא איש אלקים החי חיים אלקיים א געטליכער לעבען כי ע"י שהוא פרוש מבני אדם לא יחטא ולא יעשה שום רע לבני אדם ולא יכשל בגניבה וגזלה ודיבורי לשה"ר וכדר אלא יוכל לעסוק כל ימיו בתורה ועבודה בלא שימנעוהו אחרים מכך ויהיה עובד ה' באמת וע"כ יסברו רבים כי הפרישות הוא ענין קדוש וראוי ועוד יביאו ראיה לדבריהם כי כל הדברים הרעים שבאו על האדם נגרמו מחמת שיתוף אנשים יחדיו וכמו שנראה מתחילת בריאת העולם כי חטא אדם הראשון נעשה כאשר נבראה חוה וכאשר נולדו קין והבל נולדה הקנאה ועי"ז נגרם העון החמור של רציחה ואח"כ כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה ונתערבו אלו עם אלו החלו לחטוא בקנאה תאוה וכבוד ומכ"ז יוכיחו שהפרישות הוא דבר חשוב וטוב והגון ביותר אמנם האמת היא כי הפרישות וההתבודדות אינה טובה לנפש האדם מפני שהקב"ה ברא את האדם שיהא בטבעו מעורב בין הבריות וכמאמר הכתוב בראשית ב יח לא טוב היות האדם לבדו ודבר זה 

נפשו סיבה נוספת יש בדבר כי כאשר ישב האדם בדד ויהיה פרוש ונבדל אזי תתגבר עליו השחורה היינו מרה שחורה וכמו שאירע לאנשים החלושים בדעתם היושבים לבדם וע"כ אדם הפורש מן הצבור אין לכנותו ולתארו לא בשם צדיק ולא בשם רשע אלא יכונה בשם פרא אדם כי הוא דומה יותר לבהמה מאשר לאדם וע"כ הזהיר התנא ואמר אל תפרוש מן הציבור כדי שתקבל את כל הטובות המרובות האלו שאפשר לקבל מן 

ואל תאמין בעצמך עד יום מותך היצה"ר מנסה להחטיא את האדם עד נשימתו האחרונה כתב בילקוט מעם לועז שאף אם יראה האדם שזכה להיות דבוק בהשי"ת בכל לבו ומושרש היטב בעבודתו ית' לא יהא בטוח בעצמו לומר איני צריך עוד להתחזק ולהתאמץ לבל אפול ברשת היצר אלא יהיה ירא וחרד כל העת שמא יכשל בעבירה ח"ו שהרי כח היצה"ר חזק למאד ואינו ישן בשום זמן אלא עומד ומצפה אימת יוכל להכשיל את האדם וכמו שמצינו ברכות כט ע"א שיוחנן כה"ג שימש בכהונה גדולה פ' שנים ולבסוף הכניסו היצה"ר ברשתו ונעשה צדוקי ובמדרש שמואל בשם ר"י שם טוב בן שם טוב פירש בזה את מאמר הכתוב תהלים טז ג לקדושים אשר בארץ המה כי הזמן שבו אפשר לידע על האדם שזכה להקרא הולך בדרך הישר וקדוש יאמר לו הוא רק בזמן אשר בארץ המה היינו כאשר יובא למנוחות להיות משוכני ארץ אחר אריכות ימיו ושנותיו אך כל עוד נשמתו באפו אף אם מקיים את מצוות ה' כראוי עדיין אין אנו בטוחים שלא יתגבר עליו היצה"ר להחטיאו רח"ל ובמו שנלמד דבר זה מן העובדא שהיתה אצל חד מן בני היכלא קדישא של הרה"ק מקאצק זי"ע אשר היה מוטל על ערש דווי חולה ונוטה למות ושאלוהו חבריו שעמדו סביבו על מה נסובות מחשבותיו 

ואל תךין את חברך עדשתניע למקומו א"א לידע מהי מדריגת האדם רק במקומו הקבוע פירוש המשנה בפשטות הוא כמו שפי' הרע"ב אם ראית את חברך שבא לידי נסיון ונכשל אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי נסיון כמותו ותנצל ע"כ ולפ"ז למקומו היינו מצבו והדברים העוברים עליו אמנם האברבנאל וכן במדרש שמואל בשם רבינו מנחם לבית מאיר פירשו דפירוש מקומו 

רל מסכת אבות מקומו ממש והיינו כי כשהאדם אינו נמצא בארצו ומקומו הקבוע אלא בארץ אחרת אין די פרעמד אף אם יהא נראה כאיש הגון ביותר ובעל מידות חשובות ויתנהג בענוה ובחסידות א שיינע איד עדיין א"א להחזיק בודאות שבאמת תוכו כברו עד שתגיע למקומו שתבדוק איך הוא נוהג כאשר הוא שוהה במקומו הקבוע כיון שרק שם אפשר להכיר באמת במעשיו אם טובים המה או שמא אינו מתנהג בדרך הישר רק בעולם האמת יוכלו לידע באמת מהי מדריגתו של אדם עוד פירש האברבנאל במאמרם עד שתגיע למקומו דהיינו שתראהו בעולם העליון כאשר בא על גמולו כי אף אם בעיניך אינו נחשב לצדיק שמא בשמים מחשיבים אותו כירא ושלם והניחוהו במחיצת צדיקים וכהעובדא שהובאה במדרש בראשית רבה פר' וישלח גבי אדם שהיה מוכר בשר במקולין קצב שזכה שיהיה מקומו בגן עדן בסמיכות אל גדול הדור ההוא וכן כתיב באיוב ג יט קטון וגדול שם הוא והיינו כי רק שם בעולם האמת יהיה ניכר באמת מי הוא קטן ומי הוא גדול ע"י שישמע האדם את דברי חבירו עם רצון להבין את דעתו ישרור השלום ביניהם בילקוט מעם לועז פירש בדברי התנא הללו דברים יסודיים הנוגעים לכל ענין השלום שבין אנשים ושייכים הן בין אדם לחברו ובין איש לאשתו והן בין בני משפחה 

והן בין בני משפחה או אנשים העוסקים למחייתם בצוותא חדא והוא כי דבר ידוע ומפורסם כי המחלוקות והקטטות הפורצים בין בני אדם הם מפני שאין ב' הצדדים נדברים זה עם זה בשיחה מלב אל לב אלא כ"א מתבצר בעמדתו וסובר שהוא הצודק והחכם ואילו הבר פלוגתא שלו אינו צודק כלל אך אם היה שומע את דברי השני וטענותיו עם רצון לשמוע ולהבין את דעת חבירו היה רואה שאינו צודק לגמרי בדבר וגם בדברי חברו יש אמת וצדק והיינו שהוא אינו צדיק גמור ואילו חבירו אינו רשע גמור וע"כ בא התנא להזהירנו אל תדון את חבירך ר"ל שלא יחרוץ האדם את משפט חבירו כשיש לו פלוגתא עמו עד שתגיע למקומו ותדברו ביניכם ותשמע מה בפיו שמא יתגלו לך פרטים שלא נודעו לך עדיין ועי"ז ישרור השלום 

והן בין בני משפחה או אנשים העוסקים למחייתם בצוותא חדא והוא כי דבר ידוע ומפורסם כי המחלוקות והקטטות הפורצים בין בני אדם הם מפני שאין ב' הצדדים נדברים זה עם זה בשיחה מלב אל לב אלא כ"א מתבצר בעמדתו וסובר שהוא הצודק והחכם ואילו הבר פלוגתא שלו אינו צודק כלל אך אם היה שומע את דברי השני וטענותיו עם רצון לשמוע ולהבין את דעת חבירו היה רואה שאינו צודק לגמרי בדבר וגם בדברי חברו יש אמת וצדק והיינו שהוא אינו צדיק גמור ואילו חבירו אינו רשע גמור וע"כ בא התנא להזהירנו אל תדון את חבירך ר"ל שלא יחרוץ האדם את משפט חבירו כשיש לו פלוגתא עמו עד שתגיע למקומו ותדברו ביניכם ותשמע מה בפיו שמא יתגלו לך פרטים שלא נודעו לך עדיין ועי"ז ישרור השלום 

פרק ב משנה ה רלא ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע יזהר האדם מלהשמיע סודו אף לחברו הקרוב כי בסוף ישמעו אחרים פירש רבינו יונה שכאשר יש לאדם דבר סוד שאינו חפץ שידעו ממנו הבריות לא יספרנו לשום אדם ואף לחבירו הקרוב אליו ביותר אשר נפשו קשורה בנפשו ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע היינו שלא יחשוב שאי אפשר שיגיע הדבר לאזני אנשים אחרים שהרי אין עומד שם ביניהם שום בריה שסופו להשמע מפני שבסוף יבוא הדבר לאזני שאר אנשים וכמאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת י כ כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר לא יתכן הדבר שיתייגע האדם בתורה ולא יוכל להשיגה במדרש שמואל פירש בשם רבינו משה אלמושנינו שמשנתנו מיירי מענין העסק בתוה"ק כי נמצא לעתים שהאדם עוסק בסוגיא מסוימת או מעיין בדבר מה מהתורה ואין עולה בידו להבינה ולהשיגה בדעתו וסובר ששוב לא יוכל להבין את הדבר לזה אמר התנא ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע ותיבת שמיעה תתבאר מלשון הבנה והיינו שלא יאמר האדם שלא יוכל להבין צו דערהערין את דברי התורה שסופו להשמע כי אין דבר בתורה שלא שייך להבינו אלא בסוף יוכל להשיגו ולהבינו ע"י שיעמול ביגיעה רבה הארוואניא וכפי שאמרו רז"ל במגילה ו ע"ב יגעתי ולא מצאתי אל 

לא ידבר אדם דברי גנאי ונבלה אפי' בחדרי חדרים במדרש שמואל ביאר כוונת המשנה דקאי על דברי גנאי ונבלה שלא יוציאם האדם מפיו בשום אופן וזהו אל תאמר ותוציא מפיך דברי גנאי שאי אפשר לשמוע היינו שאתה עצמך לא היית חפץ שישמעם אדם מפיך מחמת גודל גנותם ע"כ גם בחדרי חדרים כשאין שום אדם אצלך לא תאמרם מפני שסופו להשמע כי בסוף יישמעו ויוכרזו אותם דיבורים בפני כל ברואי עולם ביום הדין הגדול והנורא ואוי לאותה בושה וכלימה אין באפשרות האדם להשיג את כל עומק התוה"ק והנה לרש"י היתה גירסא אחרת במשנתינו ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע ופירש הרע"ב את גירסת רש"י שמדבר אודות 

רלב מסכת אבות תורה והיינו שלא תאמר על דבר תורה שהנך יכול לשמוע עתה שתשמענו רק לאחר זמן אלא הטה אזנך ושמע אותו תיכף ומיד ואילו במדרש שמואל פי' את גירסת רש"י באופן אחר שכאשר האדם לומד איזה ענין בתוה"ק וזה נראה בעיניו כדבר שקל להשיגו ולהבינו לא יחשוב שודאי יוכל לעמוד על הענין ולהבינו עד תכליתו מפני שאפי' הדבר הפשוט והקל שבתורתנו הק' יש בו עומק גדול מאד שלא יוכל להשיגו האדם הקרוץ מחומר וזהו מה שאמרה המשנה ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע היינו דבר שנראה בעיניך שקל לשמעו שסופו להשמע שתוכל להבין ולהשכיל כל עומק נועם אמריה עד סופה כי סוף הדבר ותכליתו לא יושג בשום אופן.