אל תפרוש מן הציבור חלק א | הרב אמנון יצחק

- -  - אין זה תמלול הדרשה, אלא עיקרי הדברים מספר 'דרכי אבות' פרק ב' משנה ה' עמודים רכו-רכח - - - 

משנה ה אל תפרוש מן הצבור האיסור לפרוש מן הציבור הוא דוקא מן ההולכים בדרך הטוב והישר אך מן הרשעים מצוה לפרוש כתב רבינו יונה דהאיסור לפרוש מן הציבור הוא דוקא כשהם עוסקים בתורה ומצוות שהוא כתר הבורא וכבוד ממשלתו ית' מפני שכאשר מתאספים אנשים רבים לקיים את מצוותיו ית' מתקיים ברוב עם הדרת מלך ואין ראוי לפרוש מהם כיון שעי"ז מתמעט כביכול הדר גאונו ית"ש אך ציבור הנוטים לדרך רעה ומעשיהם מקולקלים הפורש מהם ה"ז משובח ועל מין ציבור שכזה אמר הנביא ירמיהו ט א מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את ערי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וודאי שצריך לפרוש מהם ולא להשאר בחברתם הפורש מן הציבור בעת צרתם לא יזכה לראות בנחמתם הרע"ב פירש שקאי על הציבור שמתאספים בעת צרתם לבל יפרוש היחיד מהם אלא ישתתף עמהם בצרתם וכדאי' במס' תענית יא ע"א 

רכו מסכת אבות עואי אפעזר לעזמוע עוסופו להעומע ואל תיאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה י ר ו ל וי ל גיסיך' רבינו עובדיה מברסנורא תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע כלומר לא יהיו דבריך מסופקים שאי אפשר להבינם בהחלה ובעיון ראשון והסמוך שאס יעמיק השומע בהם לבסוף יבינם ט זה יביא בני אדם לטעוח בדבריך שמא יטעו דצאו למינות על ידך פירוש אחר לא חגלה סודך אפילו בינך לבין עצמך וחאמר שאיןכאן מי שישמעך לסי שסופו להשמע ט עוף השמים יוליך אח הקול והגירסא היא לפי פירוש זה שסופרו להשמע אבל רש"י גורס ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסוסו להשמע ובדבד תורה מדבר אל תאמר על דבר מורה שאמה יכול לשמוע עכשיו שתשמע אותו לבסוף אלא הט אזניך ושמע מיד לכשאפנה מעסקי אעסוק בתורה שישראל שרויים בצער ופירש אחד מהם באים שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם ומניחים את ידיהם על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור ובמדרש שמואל הוסיף בדבר שיש לנו ללמוד דבר זה מן הקב"ה שגם הוא מצטרף עמנו כביכול בעת צרותינו וכדאמר הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה וכן כתיב גם על כל איש ישראל השרוי בצרה רח"ל שאומר הקב"ה עמו אנכי בצרה וע"כ גם אנו צריכים להשתתף עם 

יש מפרשים מדר"ש יכין ובועז ילקוט מעם לועז וענף עץ אבות את דברי המשנה על ענין תפלה בציבור שצריך האדם להתפלל עם הציבור יחדיו ולא יפרוש מהם להתפלל ביחידות וכדאמרו חז"ל בברכות ח' ע"א מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללים א"ר נתן מנין שאץ הקב"ה מואס בתפלתם של רבים שנא' הן אל כביר ולא ימאס וביאר בילקוט מעם לועז כי כאשר האדם מתפלל ביחידות אזי בכדי שהתפלה תתקבל ברצון בשמי מרום צריכה התפלה להיות בכוונה עצומה ובלא שום פגם וכן כאשר האדם עומד בתפלה לפני בוראו מפשפשים במעשיו ובודקים מי הוא זה השופך שיח לפני בוראו ובהיות שבעת שהאדם 

פרק ב משנה ה רכז רח"ל מכריזים המלאכים בשמים בקול כי אדם פלוני עשה עבירה פלונית במקום פלוני וכל דרי מעלה שומעים הכרזה זו הנה כאשר תפלתו עולה למעלה עלולים המלאכים להביאו לידי סכנה ברוב חרונם על עוונותיו אכן זהו רק כשהאדם מתפלל ביחידות אבל אם הוא מתפלל יחד עם הציבור מובטח לו שתעלה תפלתו ותתקבל ברחמים מפני שהקב"ה אינו מואס בתפלת הרבים אף אם יש ביניהם עבריינים וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל הל' תפלה פ"ח ה"א תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' אם היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתם של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור עכ"ל ובספרים איתא רמז נאה לדבר זה שתיבת צבור הוא ר"ת צדיקים בינונים ורשעים והיינו שתפלת הציבור מתקבלת אף אם יש ביניהם מכל סוגי האנשים וגם בינונים ורשעים ותפלתם עולה יחדיו אל הקב"ה והוא ית' מקבלם באהבה וברצון והדה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע המשיל הענין למטבע שחוקה שנפחתה מערכה שאם ירצה האדם לקנות בה דבר מה או להכניסה בבנק לא ירצו לקבלה אבל אם יניח את המטבע בין הרבה מטבעות טובות לא יבחינו שמטבע אחת מהם פחותת ערך ויקבלו את כולם כאחד כן הוא גם כאשר האדם כולל את עצמו עם 

בתפלתו מן הציבור והיינו שלא יתפלל רק על עצמו אלא גם בעד כל עם בנ"י ועי"ז תתקבל תפלתו וכמו שכתב רש"י ברכות ל ע"א ד"ה לישתף וז"ל אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת והוא מפני כי אמרו חז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ובזה פי' את מאמר אסתר המלכה אסתר ד טז לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי היינו שמטרת הצום של כל היהודים יהא עבור הצלת אסתר ולא עבור עצמם גם אני ונערותי אצום כן שגם מטרתינו תהא בדומה לזה לא להצלת עצמנו אלא בעבור הצלת היהודים וכך כשכל אחד יכוין על זולתו ולא על עצמו תהא הישועה 

רכח מסכת אבות לחיות בפרישות ובהתבדלות מבני אדם אינו טוב לאדם לגוף ולנפש במדרש שמואל כתב בשם ר"י שם טוב בן שם טוב ענין נפלא כי הנה לכאורה בהשקפה ראשונה נראה כי האדם היושב בדד ואינו משתתף עם שאר בני אדם אלא עסוק בעבודת ה' שלו הוא נקרא איש אלקים החי חיים אלקיים א געטליכער לעבען כי ע"י שהוא פרוש מבני אדם לא יחטא ולא יעשה שום רע לבני אדם ולא יכשל בגניבה וגזלה ודיבורי לשה"ר וכדר אלא יוכל לעסוק כל ימיו בתורה ועבודה בלא שימנעוהו אחרים מכך ויהיה עובד ה' באמת וע"כ יסברו רבים כי הפרישות הוא ענין קדוש וראוי ועוד יביאו ראיה לדבריהם כי כל הדברים הרעים שבאו על האדם נגרמו מחמת שיתוף אנשים יחדיו וכמו שנראה מתחילת בריאת העולם כי חטא אדם הראשון נעשה כאשר נבראה חוה וכאשר נולדו קין והבל נולדה הקנאה ועי"ז נגרם העון החמור של רציחה ואח"כ כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה ונתערבו אלו עם אלו החלו לחטוא בקנאה תאוה וכבוד ומכ"ז יוכיחו שהפרישות הוא דבר חשוב וטוב והגון ביותר אמנם האמת היא כי הפרישות וההתבודדות אינה טובה לנפש האדם מפני שהקב"ה ברא את האדם שיהא בטבעו מעורב בין הבריות וכמאמר הכתוב בראשית ב יח לא טוב היות האדם לבדו ודבר זה 

שהתחברות האדם עם סובביו נצרכת הן עבור שלימות גופו והן עבור שלימות נפשו סיבה נוספת יש בדבר כי כאשר ישב האדם בדד ויהיה פרוש ונבדל אזי תתגבר עליו השחורה היינו מרה שחורה וכמו שאירע לאנשים החלושים בדעתם היושבים לבדם וע"כ אדם הפורש מן הצבור אין לכנותו ולתארו לא בשם צדיק ולא בשם רשע אלא יכונה בשם פרא אדם כי הוא דומה יותר לבהמה מאשר לאדם וע"כ הזהיר התנא ואמר אל תפרוש מן הציבור כדי שתקבל את כל הטובות המרובות האלו שאפשר לקבל מן הרבים.