השיעור מתקיים כל בוקר בשעה 4:30 בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן חובות הלבבות - שער הכניעה ב 25-1-12

באיזה ענין חייב להתנהג בכניעה ובשפלות? אז אני חוזר על חלק אחרון שלמדנו אתמול, שחייב אדם להתנהג בשבעה ענינים, אחד במשא ומתן עם אנשי הדור, אנחנו בשער הכניעה פרק ד', אחד במשא ומתן עם אנשי הדור ובמנהג הטוב עם בני מינו, כאשר אנחנו נלמד בהמשך, שבו אמר הכתוב "נבזה בעיניו נמאס. דבר שני כשיפגע חכמים בדעת אלהים ובתורתו והחסידים הקרובים אל האלהים ויכנע לפניהם, כמו שנאמר "יהלמני צדיק חסד ויוכיחנו" ואמר "שחו רעים לפני טובים", שאדם נפגש עם חכמים שהם יודעים את התורה, או חסידים אנשי מעשה שהם קרובים אל האלקים, אז כמו שנאמר "יהלמני צדיק" אדם צריך לחפש, ז"א הוא יקבל תוכחת מהצדיק וחסד זה מי שמוכיח אותו, ואמר "שחו רעים לפני טובים", ז"א הרעים צריכים לשוח ולהתכופף ולהכנע לפני הטובים. והשלישי, כשישבחו אותו במדות ה טובות חייב האדם להכנע, לא להתגאות, להכנע, ויעביר על לבו מה שקדמו לו מן העונות והחטאים, על מה הוא צריך להכנע, אם משבחים אותו על הדברים הטובים שיש בו ומידות טובות, למה הוא צריך להכנע? משום שהוא צריך לזכור כמה קדמו לו מן העוונות והחטאים שהבורא יודע והאנשים לא יודעים, שהקב"ה עשה לו חסד שכיסה אותם עליו והאריך לו בינתיים ולא גילה אותם לפני כולם כדי שישוב מהם, אז לכן כשמשבחים אותו צריך להכנע, כנגד מה שיש לו עוונות וחטאים. ולא ישמח בשעה שטועים בו, בשעה שטועים בו בני אדם, לא ישמח שטועים בו בני אדם ואומרים עליו שיש לו מידות טובות, אשריך צדיק אתה פש פש פש. אלא לא ישמח ויאבל בעבור שהבורא יתעלה יודע באמת את רוע מעלליו והתעלמותו ולפרוע את החובות שהוא חייב לאלקים ולגמול לקב"ה על הטובות שנותן לו, אז יכנע בלבו, כמו שאמר דוד "כי עוני אגיד אדאג מחטאתי". ז"א אדם שמשבחים אותו צריך להכנע.

ש. זה לרעתו הדבר הזה?

הרב: אם הוא יתגאה בזה שאומרים לו לא תהיה לו תקנה, שהוא יחזיק באמת, כי הרי אם אומרים לאדם צדיק צריך להחזיק מעצמו רשע, למה? כי אם לא הוא יתגאה יתגאה הוא יפסיד הכל, אז לכן הוא צריך לזכור קודם כל כמה עוונות יש לו ושה' יודע בדיוק מי הוא, וזה שה' לא גילה עדיין זה חסד הבורא שמאריך לו עד שישוב בתשובה. והוא צריך לא לשמוח בזה שטועים בו בני אדם, אלא צריך להתאבל כיון שהבורא יתעלה יודע באמת מה רוע מעלליו והתעלמותו כמה הוא צריך להתעלם ולפרוע חובות שהוא חייב לאלקים ולגמול לו טובות עוד לקב"ה. ויכנע בלבו, כמו שאמר "כי עווני אגיד אדאג מחטאתי". זה כשמשבחים אותו.

והדבר הרביעי, הדבר הרביעי, שחייב להתנהג בכניעה ושפלות, זה כשמספרים בגנותו, עכשיו הפוך, מספרים את הגנות שלו, אומרים אתה ככה וככה וככה, אז יכנע לבורא ויודה לו על אשר גילה לו ע"י השליח הזה שמגנה אותו, יודה לו על אשר גילה לו מעט מהרבה, כדי ליסרו ולהוכיחו, כדי שישוב אליו, אז הקב"ה שולח מישהו שמפציץ אותו ככה ומגנה אותו ואומר לו ככה וככה, אז האדם צריך להכנע גם כן בסיבה זו, ולא להשיבו אלא אם כן יש חילול ה' והכל שקרים וכו' וכו', ויכול להגרם נזק אם הוא ישאיר את זה כך כאילו מודה בדבר שאין בו, אבל אם יש בו אז יודה לבורא על אשר גילה לו מעט מהרבה, מה שעוד לא גילה לו, וזה כדי ליסר אותו ולהוכיח אותו, כדי שישוב אליו. כמו שאמר איוב "ויגל אזנם למוסר", הקב"ה מגלה את אזנו של האדם למוסר ליסר אותו כדי שישוב מדרכו הרעה. ויאמר כי ישובון מאוון, אז ישובו מהמעשים הרעים שלה, אז זה גם סיבה לכניעה, גם כשאומרים טובתו וגם כשאומרים גנותו, כשאומרים טובתו שלא יתגאה אלא יכנע כי יש לו הרבה יותר עבירות שלא גילו עדיין, וכשאומרים גנותו צריך ודאי להכנע כי גילו לו להזכירו כמה הוא לא בסדר.

ש. בן אדם צריך להכנע תמיד

הרב: תמיד, אין על מה להתגאות, גם אם אתה מקיים את כל המצוות אין לך מה להתגאות כי פשוט עשית מה שאתה חייב, מה אתה עושה טובה שאתה אוכל ושותה וישן? אתה לא עושה טובה, אתה חייב, גם בזה אתה חייב, לקיים תומ"צ, על מה אתה מתגאה?

ש. זה קשה לאנשים

הרב: נכון, הרבה דברים קשים, מה לעשות ואם קשה, קשה לנסוע על תשעים כל הזמן, קשה, אז מה, אז מה אם קשה? עד שלא יהיה חוק על 140 בינתיים קשה, מה לעשות.

ש. זה לא פשוט

הרב: שום דבר לא פשוט אנחנו יודעים, לא פשוט להתענות מתברר שזה פשוט מאד, לא פשוט לא לעבוד, פתאום זה פשוט לא עובדים. והנה רונן שאולוב עכשיו שלח לי שנגמר הסיפור, היה עובד שמונה שעות ויותר, עכשיו הוא עובד רק שעתיים אחרי שיעורי בטחון והוא הולך בקבלן משתכר רק על העבודות וחוזר הביתה והכל דופק הכל מסודר, יש לו את כל הזמן. בגלל שהוא קיבל בטחון, מה הבעיה? נכון, לא עובדים, לא אוכלים, לא ישנים נפלא חיים.

ש. בלי לישון אי אפשר

הרב: קצת קצת, מה שחייבים קצת, הכל קצת, אבל מה שצריך הרבה זה התורה ומעשים טובים. זה הדבר היחידי שלוקחים.

החמישי, כשמטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות, יכנע לאל גם כן, ה' מטיב לו, נ ותן לו טובות צריך להכנע, למה? מפני כובד משא חובת ההודאה עלינו, הא, ה' מיטיב לך? אז נהיית בעל חוב גדול אצל הקב"ה עכשיו, תצטרך להחזיר ולפרוע על החובה שקיבלת, אה, הוא נותן לך בא נראה מה אתה עושה עם זה, בא נראה איך אתה מיטיב לאחרים, איך אתה עושה, מה אתה משתמש.

ש. פה זה יותר קשה

הרב: נהיה לך חוב, נו מה חשבת? ואז ישפל לפניו, לפני הקב"ה מיראתו שזה לא יהיה לו לנקמה, כי אם הוא לא ישתמש בטובות שה' נתן לו בשביל לעשות איתם מה שראוי לעשות עם הטובות, זה יגרום שינקמו ממנו על ששמר את הטובות לעצמו ולא השתמש בהם כפי שה' רוצה. כי רוב הממון בעולם יהיה לאחד משלשה דברים, למה ה' מרבה ממון לאנשים? יש שלשה דברים. שלש סיבות.

סיבה ראשונה שה' נותן לאדם הרבה ממון טובה מאת הבורא יתברך, ה' החליט להטיב לפלוני. סיבה שניה לנסיון ומבחן. סיבה שלישית לנקמה ומכשול. רוצה לנקום בו הקב"ה על ידי הממון. לנקום בו, עושר שמור כן, כן, שלש סיבות, לטובה, לנסיון, לנקמה ומכשול. עכשיו נפרק כל אחד. מה סימן הטובה? מתי נדע שאדם קיבל הרבה ממון לטובה? לדוגמא, אחד קודם כל, קודם כל דבר ראשון, שיהיה בעליה של הטובה שקיבל טרוד בקיום חובות הבורא מהתעסק בה, הוא טרוד בעבודת הבורא יותר ממה שהוא מתעסק בממון ובטובה שהוא קיבל. קיבל טובה, נגיד מיליון שקל, הוא לא טרוד בלהתעסק בזה איפה להשקיע מה לעשות זה פה שם.... לא הוא לא מתעסק, טרוד בחובות הבורא יותר מהתעסק בה- בטובה. כמו שכתוב על אברהם אבינו, "ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב", מה זה כבד מאד? אומר הבן איש חי, בעניני מקנה כסף היה כבד, קשה כבד, אתה בא? לא לא עכשיו, אתה בא? לא לא עכשיו, פעם אחרת עכשיו אני טרוד בעבודת ה' במצוות, קשה לי. במצוות - וישכם, וירוץ, רץ, הכל מהרי, הכל במהירות. אז אם אנחנו, איך אנחנו יודעים שאדם הממון שיש לו אפילו הרבה זה לטובתו וזה טובה, שיהיה בעלים שקיבל את הטובה טרוד, טרוד, אתם יודעים מה זה טרוד? אין לו זמן לכלום, טרוד בקיום חובות הבורא ממה שהוא מתעסק בטובה ובממון.

ש. לא שומעים

הרב: אז הם לא כל כך צדיקים.

ש. אבל אי אפשר

הרב: הנה אברהם היה לו אפשר, יצחק הי הלו אפשר, יעקב היה לו אפשר כולם היו עשירים, היה אפשר, שלמה המלך היה לו אפשר.

ש. לא שומעים

הרב: אמרנו טובה מאת הבורא יתברך, מה זה טובה? פירושו של דבר, איך נדע אם זה טובה מה שנתן לו או נסיון או מכשול, איך נדע? מסתכלים על האדם, אם רואים שהוא טרוד בעבודת הבורא יותר ממה שהוא מתעסק בכסף ומנהל אותו ודואג לו וכו' וכו', זה ראיה אחת, אחת, שזה לטובה, דבר שני, שתהיה סיבה להוסיף במעשה האלהים, ז"א הוא מוסיף הכסף והממון הרב שהוא קיבל, זה נותן לו עוד סיבה להוסיף במעשה לאלהים, כי הוא מוציא את חובותיו לבני האדם וחובותיו לקב"ה בכסף הזה, קודם הוא היה יכול לעשות פחות, היום הוא יכול לתמוך, הוא יכול לתת, הוא יכול לבנות מוסדות, הוא יכול היום לעשות אז הוא מוסיף עוד בעבודת הבורא מהממון הרב שה' הוסיף לו.

עוד דבר איך נדע שזה לטובתו, ולא ישים לבו לטובה ההיא, הוא לא שם לב לטובה ההיא, זה כאילו הוא לא קיבל כן קיבל זה בדיוק אותו דבר, הוא לא השתנה, הוא לא השתנה. יוסף היה עשיר גדול מאד מאד מאד, כל העושר של העולם היה לו בכיס, כמו שאומרים, הוא יכול היה להתנהל איך שהוא רוצה, והוא לא נתן למשפחתו אלא כדי סיפוקם וצרכם בלבד. והוא לא שמר ולא היה לו מקורבים ולא סידר משרות ולא רבנויות, ולא שום דבר. הוא דאג לתת כל אחד כפי מידתו. וגם כשהוא שלח עגלות לאביו זה על פי פרעה, מה שפרעה אמר, אבל הוא בעלים שמה במצרים יכול לשלוח מה שהוא רוצה, שום דבר, הכל רק על פי פרעה, שלש פעמים על פי פרעה. למה? לא נוגע בממון שהוא ברשותי אבל לא שלי, לא משתמש, רק מה שצריך, אוכל לפי הטף, כמה ילדים יש לך? קח בבקשה, כל אחד ביגלה שלום. מה מגיע זהו. אין יותר.

ש. יש לו יותר שיתן

הרב: לא, מה פתאום, זה מה שכתוב, ולא ישים לבו לטובה ההיא ולא יבטח עליה, יש לו מיליונים, הוא לא בטוח במיליונים. אתם זוכרים מה שאמרתי לכם, שהבוטח באלקים בוטח במה שיש ביד ה' יותר ממה שיש בידו, אז גם אם יש לו הרבה ממון לא בוטח עליו ולא ישים לבו עליו, כאילו זה איננו, הרי ברגע כמו שהוא קיבל הוא יכול להלקח.

ש. לא שומעים

הרב: אף אחד לא אמר שצריך לשמור או לא לשמור, צריך להתנהג בזה על פי הרצון האלקי. זה לא אומר שאדם צריך לפזר הכל ביום אחד ברגע אחד ולא להשאיר שניה, צריך שהוא יכלכל ויחשוב מה ניתן לעשות בממון הזה על הצד הטוב ביותר להרבות פעלים לתורה למצוות, כבוד שמים, קידוש ה' כל מיני דברים. אבל הוא לא שם לבו על זה, הוא לא בוטח בזה, זה לא מפריע ולא מטריד אותו מעבודת הבורא שפתאום הוא יהיה עסוק, וזה יהיה רק סיבה להוסיף עוד בעבודת האלקים, ויוציא את הכסף והממון בחובות הבורא, בדומה למה שסיפר איוב ממה שהיה נוהג בממונו, ואיך היה מוציאו בחובת הבורא, ואמר במיעוט בטחונו בו, איוב העיד על עצמו כמה הוא בטח מעט בכסף, ואמר, "אם שמתי זהב כסלי" ז"א לא שמתי את הזהב שהיה לי בטחוני, כסלי, ולא "ולכתם אמרתי מבטחי", ולכמויות של זהב, לכתם - אוצרות של זהב, לא אמרתי אף פעם שהם מבטחי.

ש. לא שומעים

הרב: הכל זה מידות, אנחנו פה לומדים מידות, לא לומדים משהו אחר, ללמוד מה שיש ברחוב לא צריך לבוא לפה, אפשר להשאר ברחוב ולומדים מה הרחוב אומר, פה לומדים ההיפך מהרחוב, פה לומדים מה התורה מבקשת. מה היא מבקשת? מה שאתה יכול, התורה לא מבקשת מה שאתה לא יכול, השאלה אם אתה רוצה.

ש. רוצה ללמוד

הרב: הנה אתה אמרת רוצים רוצים ואתה כבר ארבעים יום צריך להתענות. מאה אחוז הרווחת, וה' כפה על שנינו, והקב"ה כפה על שנינו. נפלא מאד. אז אם הקב"ה כופה עלינו להיות מלאכים צריכים לשמוח, כשהיינו ילדים אם היו אומרים לנו אתה יכול להיות מלאך ולעוף מי לא היה רוצה, עכשיו אומרים לך אם עושים לך כנפיים ואתה יכול לעוף ואתה לא צריך מכוניות ולא עשן ולא דלק ולא כלום, אתה עושה ככה ומגיע זה לא טוב? טוב. אז אם תהיה מלאך ותעלה בסערה השמימה, לא טוב? מי יכול, אתה יכול. אני יכול לעשות אותך מלאך. אתה רוצה?

ש. תן לי כבוד הרב מנוחה.

הרב: בינתיים אתה אומר תשאיר אותי עוד בן אדם. בקיצור אז זה הטובה, איך יודעים שאדם קיבל ממון לטובה? אם הוא לא יהיה טרוד בכסף אלא בחובות הבורא יהיה טרוד, זה יוסיף לו בשביל לעשות עוד חובות לבורא, הוא לא ישים לבו לטובה ההיא, והוא לא יבטח עליה ויוציא אותה בחובות הבורא כמו שסיפר על עצמו איוב "אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי", מה פתאום? מה זה.

סיבה שניה אמרנו שהכסף שמגיע לאדם לנסיון ולמבחן. איך יודעים שזה סימן, מה הסימן שזה לנסיון ולמבחן? שיהיה בעל הממון טרוד, הפוך, טרוד בהרגשתו על שמירת ממונו, כל הזמן הוא טרוד איך לשמור את הכסף, מה לעשות עם הכסף וזה וזה וזה, ולהוסיף עליו, כל הזמן רוצה להוסיף עוד עוד על הכסף, איך אני לוקח מיליון עושה שתי מיליון, עוד שתיים עושה ארבע, ארבע - שמונה.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי, ודאי, ודאי, ודאי, פשששש וזה נסיון ומבחן, ולפחד עליו, אם הוא מפחד עליו מן הפגעים, כל הזמן הוא חי בפחד, יו מה עם הכסף מה עם הכסף, איפה הכסף תבדוק, תבדוק מה עם הכסף, מה עם הכסף, מקיום מה שהוא חייב מהודאת הבורא עליו, ז"א הוא כל הזמן מפחד מהפגעים יותר ממה שהוא צריך לקיים את החובות שלו לבורא. ובעליו מנוסה בו, והבעלים האלה שקיבלו את הממון מנוסים בזה, אז מה יש לו מזה? מה יוצא לו? אדם שהוא בבחינה זו אין לו ממנו מהממון אלא אורך הדאגה בעבור הממון שיש לו ושמירתו כל הזמן. הוא פשוט כמו קופאי בבנק, כמו קופאי בבנק שהקופאי או הקופאי שומר על הממון של אחרים ואין לו מזה כלום. כך האדם שהממון שלו הוא קופאי על הכסף שלו ולא נהנה ממנו כלום, ורק דואג ושומר עליו לאורך ימים ושנים ומוסיף ומוסיף ודואג ודואג, ומוסיף ומוסיף וכל ימיו מכאובים וכעס ענינו.

ש. אז למה הוא צריך את זה?

הרב: ה' נתן לו לנסיון ולמבחן והוא לא עומד בנסיון והמבחן. איך יודעים שהוא לא עומד בנסיון, אם בוחנים אותו ורואים שהוא כל הזמן טרוד בזה, דואג לזה, מודאג מזה, שומר על זה, מוסיף על זה, יותר ממה שהוא טרוד בעבודת הבורא, בחובות שלו לבורא, בהכרת הטוב לבורא, בעשיית המצוות, והוא לא מוציא מהכסף אתה מבין, לעבודת הבורא, הכל זה רק שומר שומר שומר שומר. זה מה שהבעיה, לא מוציא רציני אז הוא מנוסה בזה והוא ישלם על זה ויתבעו אותו בשמים.

השלישי, סימן הנקמה, סיבה שלישית זה סימן הנקמה, שה' נותן ממון לאדם וזה יהיה לנקמה, איך נדע שאדם קיבל ממון בשביל לנקום בו? שיהיה בעל הממון טרוד בתענוג, בהנאה, רואים שהבן אדם כל הזמן טרוד בתענוגים והנאות, בתי קפה, מסעדות, יכטות, בוכטות, הולך טיולים, פאן, זה, כל הזמן סיכים מיכים זה, אדם הזה קיבל ממון לנקמה. והוא מתענג בממון ונהנה ממנו במקום לפרוע את החובות שלו לבורא, ובמקום לפרוע את החובות לבני אדם, חובות זה לא אם הוא חייב כסף אלא כמו להלביש עניים יתומים אלמנות לסייע לעזור לזה לזה לזה, וזהו חייב, כי למה נתנו לו ממון, כמה יאכל שניצל ביום? האם הוא יכול לנהוג בשתי מכוניות? האם הוא יכול לישון על ארבעה מזרונים? מה הוא יכול לעשות? מה יכול לעשות? אז לכן רגע, אז אם בן אדם כזה רואים אותו שהוא טרוד בתענוג ובהנאות ולא פורע חובות הבורא וחובות בני האדם שהוא חייב, והוא לא משבח את בעל הטובהש נתן לו הקב"ה, ולא מרגיש מה שהוא חייב בעבודת הבורא, כמו שכתוב "והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין" אכל ושתה כי מחר נמות, כל הזמן רק חפלות, ועוד אמר ישעיה, והיה כנור ונבל תוף וחליל" - זמרים פסולים, "ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו", וזהי נקמה בדמות טובה. זה נראה שה' מיטיב לו איך הוא מבסוט, אתה רואה איך ה' מטיב לי? אתה רואה נתן לי יכטה נתן לי בוכטה, נתן לי פה, נתן לי הכל ואני מבסוט, אתה רואה לא עושה הרבה, עושה מה שצריך, זה דתי מספיק זתי מה אתה חרדי, הנה אתה חרדי ואין לך כלום, אני דתי ויש לי הכל ואני מאושר נוסע עכשיו חזרתי מפה מחר אני נוסע לשם, יש לי טיסה בעוד יומיים, ככה וככה וככה, זה נקמה בצורה טובה. אז למדנו,

ש. נקמה למעלה זה נקרא

הרב: גם פה, גם פה, גם פה, גם פה, גם פה, גם פה, גם פה. ובכן, אדם צריך להבין, עושר שמור לבעליו לרעתו, לפעמים הקב"ה גם נותן עושר לבן אדם בשביל שישדדו אותו ויהרגו אותו. אם לא היה לו כסף לא היו שודדים אותו, ולפעמים אתה יודע, הוא מתנגד, והבן אדם לא רוצה להתפס, ואם הוא זהה אותו אני לא יודע מה הוא יכול גם להרוג אותו.

ש. לא שומעים

הרב: יש לו אלף סיבות הוא יכול גם זה, אבל מגלגלים חובה ע"י חייב, יש לו עוד חשבון שההוא יתפס גם אח"כ וההוא ישב, יש הרבה חשבונות, הקב"ה יכול להביא בכל מיני דרכים, אבל יש גם דרכים כאלה.

ש. לא שומעים

הרב: אם אתה עושה כן.

ש. נגיד אתה עושה מצוה לכמה זמן זה מחזיק, עכשיו אתה יכול להגיד שאתה זכאי?

הרב: לא, אתה עוד לא זכאי,

ש. מגלגלים זכות ע"י זכאי

הרב: תלוי, זה חובות מה שהתגלגל אליך, זה לא זכות. זה חובות, זה כאילו בן אדם אתה מבין, עכשיו הביאו לו קופת צדקה באמצע שישים אז עכשיו הוא שם והוא אומר אני זכאי, אני בן העולם הבא, שמתי מטבע, לא, לא טרחה, כשרואים זיכוי הרבים, דברים גדולים בומבסטיים, כשרואים שזה חריג, זה לא סוג דבר שכולם יכולים לעשות כל רגע, דבר שאדם יכול לעשות כל רגע זה חובה. דבר שמזדמן פתאום איזה מצוה שכולם אומרים וואו, איך זכית? כשאומרים לו איך זכית, משמע שזה משהו יוצא דופן, זה לא דבר, פששש איך זכית, עברו לידך עם קופת צדקה איך זכית, מה זה איך זכית, זה דברים פשוטים.

ש. לא שומעים

הרב: זה ודאי זכיה, אבל זה לא מכלל מגלגלים זכות ע"י זכאי, זה חובה שאתה זכית לקיים את החובה, אבל יש זכות שאדם לא חייב. זכית להחזיר יהודי בתשובה, כמה אנשים זוכים לזה, ואתה זכית להחזיר יהודים בתשובה, זכית להחיות מת, אדם היה ממש מת ואתה החיית אותו, אדם טבע בים ואתה זכית להציל אותו ממוות וגלגלו את הזכות שאתה תראה אותו, אחד נפל לבור ואף אחד לא שם לב ואתה הזדמנת שם, מן השמים זיכו אותך שתבחין ותציל אותו ותודיע ויצילו אותו וכו'.

ש. אתה שותף לבניית בית כנסת

הרב: זה זכות אבל זה לא זכיה, זכיה זה כמו שאדם זוכה בפיס, אז אומרים וואו זה דבר חריג, לא כל אחד זוכה. אבל זה לא זכות כאילו מה שזה, לא שתחשוב מי שזכה בפיס אז יש לו זכות, זה הפוך זה נותנים לו את הכל בבת אחת ואח"כ אם הוא איבד את זה הוא אבוד גם כן, אלא מה, זכיה מסוג שהוא לא רגיל, נגיד משה רבינו זכה להוציא את ישראל ממצרים, זה זכיה, לא כל אחד זוכה. אדם זוכה לדבר ודבריו נשמעים, זה זכות גדולה מאד, יש אחד מדבר ולא שומעים לו, יותר מזה, גם הוא לא שומע לעצמו אפילו. כן, יש כאלה הרבה, מדברים והם לא שומעים בעצמם מה הם מדברים. אז לכן אמרו חכמים, קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. מה אתה רצית לשאול?

ש. לא שומעים

הרב: אתה בדרך לזכיה אבל עוד לא זכית, תמשיך עד שתזכה.

ש. לא שומעים

הרב: מי שרצח ודאי שהוא חייב, בודאי, זה קיצוני.

ש. לא שומעים

הרב: לא, לא מחייב. לא הבנת, אני אסביר, כי אם הוא חייב אז זה לא זכיה, זה יכול להיות שבגלגול קודם לדוגמא הוא הרג נפש ועכשיו הוא מחוייב להציל אותה. בשביל לתקן משהו שהוא עשה. כי אם הוא חייב חייב, לדוגמא אחת מהטענות שטוענים כנגד המזרחי שאומרים שבן גוריון היה משיח בן יוסף, וזה אמר הרב קוק השני, הבן, אז כנגד טענה כזאת, אתה מבין, אומרים איך מגלגלים זכות ע"י חייב, הרי מגלגלין חובה ע"י חייב וזכות ע"י זכאי, בשביל להביא לדבר גדול כמו גאולת ישראל לא יכולים להביא את זה ע"י חייב, כי יש כלל, מגלגלים זכות ע"י זכאי ולא ע"י חייב.

ש. למה ניקנור מה היה

הרב: מה היה? מה היה? מה אתה רוצה להגיד?

הרב: שהוא כביכול בנה את בית מקדש

הרב: לא לא מותק, לא לא לא, יש דברים שצריכים להיעשות אלא בגלל זכות אין לו זכות ואין לו כלום, הורדוס בנה את החומה אין לו שום זכות וכו' וכו', דריוש היה לו זכות וה' העיר את רוח כורש ונתן לו ככה וככה, זה דברים שהקב"ה עושה כלפי אנשים יחידים בודדים ששכרם הוא כך וכך וכך, זה חשבון שאצל הקב"ה וכו' וכו',

ש. הוא חייב בן גוריון?

הרב: בודאי מה זה, אדם שפקר ולא קיים תורה ומצוות וכו' וכו', יתנו לו זה זכות איזה זכות? ומה צמח פה, מה צמח פה? צמח פה כפירה היפך התורה, ורצון להשכיח את התורה ולהרחיק מלומדי תורה ותופסי תורה, ולהקטין אותם ולהחשיב אותם פחות, ולרדוף אותם וכו' וכו', ותסתכל בסרט הרצל והציונות ותבין מה התכוונו, מה הם כתבו ומה הם אמרו ומה הם פעלו ומה הם עשו, אז ודאי שהם לא התכוונו למה שהתורה התכוונה והבטיחה. מה לעשות, יש דברים שצריכים להתרגל שקורים גם מקרים כאלה. יש עוד הרבה דברים, יש הרבה דברים.

ש. לא שומעים

הרב: זה לא דומה בכלל, שמה מדובר על נשמת משיח שצריכה לבוא בדרכים נסתרות שלא ידעו, אבל כשיש הכרזה נגד תורת ישראל באופן קבוע, כשבכנסת ישראל שזה חיקוי עלוב לכנסת ישראל הכנסת הגדולה של ה-120, עושים 120 כאלה, ושמצביעים ברוב קולות שמותר לחלל שבת בארץ ישראל, והצעתו של הקב"ה מעשרת הדברות "שמור את יום השבת" נדחתה ברוב קולות, זה ממלכת הכפירה. ועל זה אנחנו סובלים את כל המלחמות והצרות. ועוד נכונו לפנינו הפתעות בזמן הקרוב. בשביל זה אנחנו מתענים ארבעים יום תענית, כדי לעזור עד כמה שיותר למתק את הדינים.

אז ז"א, שלשה דברים למדנו, אחד שה' נותן טובה, את הכסף לטובה, ואיך יבחן האדם, איך הוא משתמש, האם הוא טרוד אחר הכסף או לא, אם הוא לא טרוד אחר הכסף ולא בוטח בו, והוא טרוד בעבודת הבורא, אז האדם הזה גם מוציא את הכסף לחובות הבורא וכו', זה טובה. אבל אם זה הפוך, הוא טרוד רק בממון ושומר עליו ומוסיף עליו ולא נרגע ומודאג ממנו והכל ולא טרוד מהחובות שלו לבורא, ולא מכיר טובה ולא משבח את הבורא, זה נסיון שהוא נכשל בו. ויש נקמה, איך אתה יודע שהאדם הזה נוקמים בו? פשוט מאד הוא לוקח את הכסף והוא הולך לעשות חויות וליהנות וכל הזמן ולא מעניין אותו ואין לו שום חובות והוא לא חייב כלום והוא לא מודה לה' ולא כלום וכוחי ועוצם ידי וזה, והאדם הזה הכסף הזה ישמש לנקמתו כאמור עושר שמור לבעליו לרעתו.

ש. לא שומעים

הרב: הוא לא נבל ברשות התורה, הוא נבל בלי רשות התורה.

ש. לא שומעים

הרב: אני הבנתי, אני עניתי כבר, נבל ברשות התורה זה שהתורה הרשתה, פה מדובר שהבן אדם, שים לב, ששון, שמחה, הרוג בקר, שחוט צאן, אכול בשר, שתות יין, אכול ושתה כי מחר נמות, הוא רוצה להספיק, הוא חי רק עולם הזה, לא מעניין אותו עולם הבא, זה אין רשות לזה, אין רשות לזה, זה נבל, עם חכם ולא נבל.

ש. לא שומעים

הרב: ברור ברור. ברור, בלי עבירות, מי מדבר על עבירות, ודאי. מה אדם קיבל חיים בשביל לשבת כמו בעל חי שרק יאכל וישתה ויישן? מה זה, בשביל זה קיבלו חיים? אתה יודע שאדם מתחייב על ביטול תורה של רגע? עד בולעי רוקי, שמשך בליעת הרוק זה גם ביטול תורה. ז"א אדם חושב שהעולם הפקר, יש לו זמן הוא יכול לשבת, אתה בא בא נשב במרפסת, בא נדבר, בא נשוחח, אתה בא אלי? יש אצלי סרט, משהו הבאתי דיסק חבל לך על הזמן, תביא איתך את הטבלה נשחק שש בש, אתה רוצה לשחק דמקה שחמט, אשקוקי, איווה, ז"א מה זה, בן אדם מבזבז את החיים.

ש. לא שומעים

הרב: מה פירוש, אם הוא ינצח את השני אז הוא גיבור. בטח זה ירוק, זה לא סתם שולחן, והיה לו מקלות ארוכים, לא? אתה יודע מה יעשו לו עם המקלות האלה אח"כ.

והמשכיל כשתבוא עליו טובה והעולם מקובל כחפצו בכל עניניו, יכנע מיראתו שלא תהיה נקמה מאת הבורא, אז מי שיש לו שכל והוא נקרא משכיל, כשתבוא עליו טובה, נגיד ממון הרבה, או כל טובה שהיא מאת הבורא, ואת העולם הוא מקבל כחפצו בכל עניניו, מה שהקב"ה מביא עליו הכל הוא חפץ, אין לו שום בעיה, מה שה' נותן שמח בחלקו, אדם כזה יכנע מלפני ה', לא ישתמש בטובות והכל לרעה, אלא הפוך, יכניע את עצמו, כי הוא ירא שלא תהיה לו נקמה מאת הבורא, כי אם הוא לא ישתמש בטובה כמו שה' רוצה וחפץ אז זה יהפוך להיות נקמה, במקום טובה נקמה. כמו שנאמר "עושר שמור לבעליו לרעתו", למה הוא צריך להסתכן, אז מיד הוא ישתדל להוציא חובותיו כלפי הבורא וכלפי הברואים כדי שלא יתחייב ולא יהיה עליו נקמה. זה בענין הממון למה צריך להכנע מלפני הבורא. אז רואים, קיבלת טובה - תכנע, אל תייחס את זה לעצמך, לא כוחי ועוצם ידי, אל תשמור את זה לעצמך, אלא תכניע את עצמך ותשתמש עם זה למה שה' רוצה ממך. אם לא - זה יהפוך להיות נקמה.

אתה יודע מה זה ממון, זה כלי לעבודת הבורא. נתנו לך חכמה, זה כלי לעבודת הבורא, נתנו לך גבורה זה כלי לעבודת הבורא, שתעזור לחלשים, תעזור לאנשים מסכנים, תושיע אותם, תגן עליהם, נתנו לך גבורה, נתנו לך ממון - תעזור לבנים של הקב"ה, אם הם דלים אביונים אלמנות יתומים, אברכים, כל מה שאתה רק יכול לעזור תעזור. תקים מוסדות, תתמוך, תשקיע, תחלק דיסקים מיסקים, תעשה משהו, תעשה משהו. אני עושה עם מה שאין לי, אז מי שיש לו חייב יותר ממני, כי אם אני הולך לקבץ נדבות בשביל לעשות, מי שיש לו הוא פי כמה יותר חייב ממני. כי נתנו לו הזדמנות ברגע אחד לקנות עולמות והוא לא משקיע, הוא שוקע. זה טפשות. הרי הוא לא השאיר כלום, זוכרים את האחים עופר, דיברנו עליהם, השאירו עשר מיליארד דולר, למי? היו יכולים לקחת את זה איתם, עולמות של ישיבות, עולמות של אברכים, אלמנות משפחות היו יכולים לסדר, מה לא יכלו לעשות, עשר מיליארד דולר נשאר. יתבעו אותם על כל דולר שהם לא ניצלו. זה לא צחוק, אנשים חושבים שזה צחוק, זה לא צחוק.

ש. נתנו להם

הרב: מה נתנו להם, נקמה, זה נקמה.

ש. לא, אבל לא על חשבון האחים

הרב: זה לא על חשבון האחים, זה נקמה. מה אתה שומע גם אני טוען, אבל זה נקמה, הם לא סובלים הקב"ה יתן לכל אחד מה שמגיע לו ע"י שלוחים שה' בחר, אף אחד לא יקבל יותר או פחות, כולם יקבלו מה שמגיע להם, השאלה ע"י מי, הטביעה והטענה על מי שיש לו ולא נותן, על מי שאין לו לא מבקשים ממנו, אתה צריך לתת מעשר אם יש לך עשרה שקלים אתה צריך לתת שקל לפחות, שני שקלים זה לכתחילה, או חומש, אבל אם יש לך אלף אתה צריך לתת מאה אלף ואם יש לך מיליון ממיליון, ואם יש לך מיליארד מילארד, ואם יש לך ממאה מיליארד אתה צריך לתת, אתה לא עושה טובה, אבל זה מדובר רק על מי? מי שעלול להצטרך לבריות, אומרים אל יבזבז יותר מחומש, למה אל יבזבז יותר מחומש? שלא יצטרך לבריות. אבל אם אחד יתן מאתיים מיליון, ונשאר לו 800 הוא יצטרך לבריות? הוא לא יצטרך לבריות. אבל אם בן אדם יש לו 4000 שקל, והוא נותן מזה 800, אם הוא יתן יותר אז כבר הוא יצטרך לבריות. אז לכן אמרו חכמים שלא יבזבז יותר מחומש. על הידור מצוה יכול עד שליש, אבל לא יותר, הוא לא חייב יותר משליש ממונו להידור מצוה. מכל מקום, רואים פה שטובה יכולה להיות חובה. והמשכיל לא יפול בזה שתהפוך הטובה לנקמה, אלא המשכיל כשתבוא עליו הטובה יכנע ויעשה את החובות שחייב לבורא.

עוד סיבה למה אדם צריך להכנע, סיבה שישית. כשקורא בתורה ובספרי הנביאים ורואה את הגמול והעונש, יבבי, יבבבבי, כשהוא רואה מה מגיע לאדם עונש אם הוא לא עושה את מצוות ה', או אם עובר על מצוות ה', והוא רואה מה הגמול, אז לא רק זה, הוא יודע מה העונש והוא יודע גם מהגמול והוא מעדיף לא לעשות מה שיש בו גמול והולך לכיוון של עונש, כשאדם רואה את זה וקורא בספרי התורה וספרי הנביאים, ויודע בנפשו שקיצר, קיצר בחובות הבורא, קיצר, אז זה מחייב אותו מיד להכנע ולהיות שפל לפני הבורא יתברך מהיראה שיקבל עונש. כמו שכתוב ביאשיהו, "ויהי כשמוע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו", מה כתוב בתורה, יולך ה' אותך ואת מלכך, והוא היה מלך, שיכולים להענש שהעם והמלך יגלו בגלות, אז כשהוא הגיע לפסוקים האלה, קרע את בגדיו ובכה, למה כמו שכתוב, כשקורא בתורה ובספרי הנביאים ורואה את הגמול והעונש, יודע בנפשו שקיצר בחובות האלקים, יתחייב להכנע ולהיות שפל לפני הבורא יתברך מיראתו את העונש. וכתוב בפסוק, "יען רך לבבך ותכנע מפני ה'", אדם צריך שיהיה לבבו רך כדי להכנע לפני ה', אבל אם לא, אם יקשה עורפו הוא יקבל מנה אחת אפיים. אז זה עוד סיבה. אחת הסיבות שאנחנו פה זה שנכנע מלפני האלקים כשנראה את גודל החובות שיש לנו ואת קיצור עבודתנו לה'.

עכשיו אני אגלה לכם סוד, ולאלה שצופים בנו, אחרי 120 שנה שנגיע למעלה, אז יגידו למה ישנת שמונה שעות? יגיד מה אני עייף, יגידו לו בא אנחנו נראה לך עכשיו שפעם אחת אמרו לך לבוא לשיעור ואתה באת, ואחרי זה נשארת חודש וחודשיים ושלש ושנה ושנתיים ושבע, הנה, יכולת או לא יכולת? ז"א, ומה עשית עד אז? אמרת שלא יכולת, והנה יכולת, יכולת עמוד, אז מה נגיד? עכשיו אחד בכלל לא קם, הוא גם לא מאמין שהוא יכול לקום, ויראו לו, לא אותנו, יראו לו אותו בציור האמיתי מה באמת דרשו ממנו, שהוא באמת היה יכול רק הוא החליט שהוא לא יכול, אח"כ יראו לו ציור חדש, יגידו לו תשמע, כמה עבדת? שמונה ו-12 שעות והכל, נכון? בא נראה לך את הציור האמיתי מה ציפינו ממך ומה יכולת לעשות, בא תראה שלא היית צריך בכלל לעבוד, ואם באמת לא היית עובד בא תראה לאיזה דרגה רוחנית תגיע, בא תראה איזה ספרים היית מוציא, בא תראה איזה זיכוי הרבים היית עושה, וכל זה יטבעו אותו. כל זה, לא בעולם הבא, תיכף שיוצאים מפה. עולם הבא זה עולם החמישי. אח"כ יגידו לו בא תראה כמה ישנת, בא תראה כמה אכלת, בא תראה כמה יכלת פחות, כשיבוא אדם לעולם האמת יגיד אני הייתי עני לא יכלתי ללמוד כי הייתי עני תפרן לא היה לי בקושי מה לאוכל, יגידו הלל הלל, בא תסביר לו, כשיגיד אני הייתי עשיר ולא יכלתי ללמוד, איך אני יכול ללמוד כשיש לי מאה אלף עובדים, איך אני יכול ללמוד, אני צריך להשגיח עליהם, אז יגידו לו בא בא, אליעזר בן חרסום תסביר לו, שהיה לו אלף אניות בים ואלף מדינות ביבשה, והיה הולך ללמוד עם מקל ותרמיל, יבוא אחד יגיד אני הייתי טרוד ביצרי, לא יכלתי, היה לי יצר הרע יו, כן אז יביאו לי את יוסף, יגיד רגע מה זה נוגע אלי, הם היו צדיקים הם היו גאונים, לא לא לא מותק, אתה נתבע, אתה יכול להיות מלאך. אתה החלטת שאתה לא רוצה, אתה אמרת גבול - עד פה אני יכול, לא יכול לא יכול, מה אתה השתגע? לא יכול, מה אני מכיר את עצמי, אני לא יכול, לא יכול, איזה לא יכול, איזה שטויות, מה אתה מבלבל את המח לא יכול, לא רוצה.

אז שאדם ידע, כשיקרא בספר התורה ובספרי הנביאים ורואה את הגמול והעונש ויודע בנפשו שקיצר בחובות האלקים, הוא מתחייב להכנע ולהיות שפל לפני הבורא יתברך כי הוא ירא מהעונש.

דבר שביעי, סיבה נוספת להיות כנוע לפני הבורא, כשהוא מתעסק במעשה ממעשי העבודה, עבודת הבורא, כמו צדקה, תפלה, או מצוה או רשות, או תוכחה שלא יתעסק בו במצוות ובלבבו יהיה גאה וגבהות הלב, תזהר, דירבלק, שאתה לא תהיה גאה בשעה שאתה עושה מצוות מעבודת הבורא, אלא יכנע ויהיה שפל לפני הבורא בנגלה ובנסתר, גם בפנים כי תועבת ה' כל גבה לב בפנים אפילו, ואל יחשוב את עצמו בנפשו למאומה לגבי גודל החיוב שלו אצל האלקים בכפלי המעשה שהוא עושה, כמו שנאמר "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום", במה אני אבוא ואקדם לפני הבורא כשאני אגיע, עם מה אני אבוא? במה אני אכף, אכף - אכוף את ראש, במה אכף לאלהי מרום, "האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה", הקב"ה צריך עגלים, צריך ממך קרבנות? צריך ממך דברים כאלה? "הירצה ה' באלפי אילים... הגיד לך אדם מה טוב" הגיד לך אדם מה טוב. מה טוב? מה טוב, אתם יודעים מה טוב? מה טוב? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, גם דברים המסורים ללב, שזה הכניעה לאל שצפונה בלב האדם, זה מה שרוצה ממך הקב"ה. אהבת חסד עשות משפט זה לעשות את משפטי התורה בצד וביושר מה שצריך בין מה שאתה חייב לאלקיך ובין מה שאתה חייב לברואים. זה עשות משפט. ואהבת חסד, זה לא עשיית חסד, עשיית חסד זה מזדמן לי חסד אני עושה חסד, אהבת חסד זה אתה רודף אחרי החסדים לעשותם, כמו אדם שאוהב משהו אז הוא מחפש אתה דבר, הוא לא מחכה שהדבר יבוא אליו, אחד אוהב לאכול משהו אז הוא דואג שיהיה לו את הדברים בשביל לאכול את זה, הוא מתקן הכל בשביל לאכול את זה. אז ז"א אהבת חסד זה ה' רוצה, שאנחנו נאהב חסד ונחפש, כי העולם חסד ייבנה, כל העולם בנוי על חסד.

אהרן הכהן היה אוהב את הבריות, מה זה אוהב את הבריות, מקרבן לתורה. מה זה אוהב את הבריות? יש אנשים אוהבים את הבריות, איך אני אוהב אותך אחי, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, מה אתה אוהב אותי? במה אתה אוהב אותי? לא, אני אוהב אותך, אתה יודע זה אני חושב עליך תמיד, נו מה יצא מזה? מקרבן לתורה זה אוהב אותו. מקרבו לשיכים זה שונא אותו. מספר לו בדיחה זה קובר אותו. מקרבן לתורה זה אוהב אותו. אתה מכניס אותו לגן עדן, יש אהבה יותר מזאת? איפה אפשר לתת עוד לבן אדם תמורה הכי גדולה שיכולה להיות אם לא גן עדן. מה תתן לו כסף הלואה מתנה, מה תתן לו, זה כלום. גן עדן אתה יכול לתת לו? זה השיא של השיאים. מקרבן לתורה, זה אהבה אמיתית. אז זה הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש מעמך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלקיך. אז אלה הדברים שאנחנו צריכים סיבות להיות כנועים.

עכשיו איך קונים את הכניעה, איך מגיעים למצב שנהיה כנועים, הבנו למה צריך להיות כנועים, עכשיו איך עושים את זה, איך קונים את מידת הכניעה?

הדרך שתקל עלינו זה שתהיה לנו מחשבה ורעיון תמיד בשבעה דברים. אחד, קודם כל שנזכור למה אנחנו צריכים להיות כנועים, דבר ראשון, תתבונן מה שורש ההויה שלך, איך נוצרת בכלל, איך נתהוית בעולם, והתחלתו מן הבלונית, והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם, אתה בהתחלה נהיית מהבלאי, בלונית מלשון בלאי, כל דבר בעולם שמתהווה הוא מתחיל מן ההעדר, ז"א אתה שם זרע באדמה, אז קודם כל הוא נעדר, הזרע שאתה שם הוא מתעפש ונרקב ואחרי זה הוא צומח. גם הבן אדם ככה, יש טיפה וביצית, וזה נסרח ואח"כ נהיה בן אדם. וכל דבר תחילתו מן ההעדר.

ש. ז"א שזה סרחון כביכול

הרב: בדיוק, לכן אמרו חכמים מטיפה סרוחה. ז"א אדם בא מן הבלונית ואח"כ זה הופך להיות דם, אח"כ זה הופך להיות דם, וזה אחרי שמתעפשים וריחם נבאש, מזה נוצרנו. ואח"כ הוא ניזון מדם הטומאה, ממה הוא יונק מהדם נידה, שהדם נידה ברגע שפוסק לאשה, הוא הופך להיות החלב בדדיה, ואדם שותה את החלב שהוא נעשה מדם הנידה. וזה כל זמן שהוא עומד בבטן אמו. אח"כ הוא יוצא חלוש דל בגופו ואבריו, אח"כ הוא עולה מן המדרגה הזאת אל הסמוכה לה עד שהוא יגיע לרוב שנותיו ואז יתחילו ימי הזקנה והוא מתחיל להתכופף, להריח את העפר, מתחיל להתכופף עד שימלאו ימיו. ואמר אחד מן החכמים בענין זה, אני תמה ממי שעבר במעבר השתן והדם פעמיים, איך יתגאה ויגבה לבו. בכניסה וביציאה. איך מתגאה בן אדם שבא במעבר השתן והדם, על מה אתה מתגאה, ועוד בסוף הוא יהיה מאכל לרימה ותולעה, יעני מי אתה שאתה מחזיק מעצמך. יש ביטוי שאני לא יכול להגיד פה, אפילו החילונים אומרים בענין זה בקצרה, במילה אחת כי זה לא נעים להגיד דבר כזה. בכל אופן, המחשבה בזה ובדומה לו מענין אדם, זה מחייב את הכניעה או לא מחייב את הכניעה? זה לא רק זה, אפילו מלך חייב להכנס לשירותים כמה פעמים, להזכיר לו

ש. להזכיר לו שהוא מסריח

הרב: מסריח. והוא לא יכול להתפטר מזה. זה להזכיר לו, מלך הא? וכשהוא נכנס הוא מריח מה שהוא לא רוצה להריח, אין מה לעשות.

ש. לא שומעים

הרב: מה פתאום, אנשים שהולכים למכון זה בגלל השכל שיש להם?

ש. לא שומעים

הרב: אתה הבאת דוגמא עכשיו מאחד שמתגאה בחכמה, אבל רוב בני האדם מתגאים בגוף שלהם, בהישגים שלהם, בדירה שלהם, ברכב שלהם, בקרקעות שלהם, בכסף שלהם, בעיניים שלהם, בתכלת שבהם, בנוחרה שבהם, בכל דבר הם מתגאים. אפילו אם יש לו כפתורים פה מזהב אז הוא מגרד ככה ומגרד ככה, בטח, מה זה. מה זה לא מתגאה, מתגאה על חרית, מה זה לא מתגאה? אבל ה' מזכיר לו מידי פעם הפצ'י אחד כזה ועף לו כמה דברים, וכל מיני דברים, מזכיר לו מידי פעם, ואתה מבין, והוא מחליק לפעמים וכל מיני אתה מבין תזכורים כאלה אתה מבין שבן אדם ירגיש שהוא אפס אפסים.

ש. לא שומעים

הרב: מה, אדם לא יודע מאיפה הוא יצא. כשאחד הולך לבית קברות והוא חילוני והוא רואה את החבר שלו עכשיו שקוברים אותו ואתמול הם אכלו ביחד שיכים, לא משנה,

ש. הוא אומר לא בשבילי, זה לא אני

הרב: הייתי הרבה פעמים בבית קברות ושמעתי את האנשים אומרים, תראה מה זה סוף האדם, אני אומר לך, וואלק אתמול ישבתי איתו דיברתי איתו, ה' ירחם אני אומר לך מה זה, זה פחד.

ש. אם לא קרוב לזה

הרב: איזה קרוב, אנשים בוכים, על מה אתה בוכה? למה אתה בוכה? הלך מה אתה לא יודע שאנשים הולכים?

ש. בוכים בגלל שהוא היה צריך אותו,

הרב: מה, כולם בוכים בגלל שצריך אותו? אם הוא צריך אותו שיצטרף אליו.

ש. הכל הוא רואה הפוך

הרב: בסדר, אבל במוות כולם שוים, במוות כולם שוים.

ש. אם קרוב למיתה כן

הרב: לא, לא, גם שלא קרוב, תראה יש גם צעירים שמתים והחבר'ה שלהם בוכים, עכשיו היו כמה מקרים שצעירים מתו והביאו את החברים שלהם וזה כולם בוכים וכולם, אין, מה לעשות. כשבן אדם שוכב בבית חולים ורואה כמה אנשים שמה שוכבים, ואדם לא יודע אם הוא יצא בכלל, אם הוא נכנס אם הוא יצא בכלל, מה מדברים. אז זה סיבה שאדם יהיה כנוע, נכון? ודוד המלך ע"ה אמר, "ה' מה אדם ותדעהו" ואמר איוב "אדם ילוד אשה" ילוד אשה זה גנאי, ילוד אשה, איך אמרו המלאכים על משה, מה לילוד אשה בינינו, אתה מכניס אחד כזה שנולד לפי התיאורים שאמרנו פה בשמים, איך זה יכול להיות כזה דבר, מה לילוד אשה בינינו. ואמר "ואנכי תולעת ולא איש", ואמר "אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה". אדם בחייו יש בו רימה, יש בו כינים, יש בו תולעים בתוך הגוף, אז ז"א זה סיבה להיות כנוע.

דבר שני, עוד סיבה להיות כנוע, כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הנסיון, איזה נסיונות יש לאדם, רעב, צמא, קור, חום, חלאים, פגעים, דאגות, שאין לו מנוחה מהם רק במוות, וכאשר יתן האיש הנלבב אל לבו כל זה, אדם שהוא בר הלבב והנבון, ויבין את חולשתו ומיעוט השגתו וקצרת ידו מלדחות מעל נפשו את כל זה, יכיר מצורת מעמדו כי הוא אינו כמו אסיר בעולםה זה, אבל הוא אסיר באמת, כי הוא לא יכול להציל את עצמו והוא צריך להכנע כניעת האסיר המושם בבור שאין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו, איך תשתחרר מהכלא אם אתה סגור על בריח, אם לא יפתחו לך האדונים, רק אם ה' יפתח לך תוכל להשתחרר מהחום והקור והחולי והצרות והיסורים, אתה אסור בבור, אתה לא יכול לצאת. אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, כמו שכתוב "תבוא לפניך אנקת אסיר" ואמר דוד "הוציאה ממסגר נפשי", פירושו מה שאתה אוהב להגיד, ז"א דוד יודע שהוא אסיר ורק ה' יכול להוציא אותו, כי החיים זה מאסר, אז איך אדם הוא אסיר והוא מתגאה, במה הוא מתגאה? הנשיא לא הסכים לפגוש את בני משפחתו עם בגדים של אסיר, רק מהפדיחה, טוב אבל אתה אסיר, כולם יודעים שאתה אסיר, מה בגד קובע אם אתה לא אסיר? ואם תסתובב בבית המאסר עם ג'ינס אז אתה לא אסיר? לא, גם אסיר וגם בגדי אסיר, זה לנשיא כבר יותר מידי. אבל הוא שכח שהוא כבר לא נשיא.

והדבר השלישי שצריך לזכור את הכניעה, כאשר יחשוב בחליפתו, לא חליפה הזאת, כשהוא חולף מפה, ובוא אליו המוות מהרה, יש לפעמים שאדם הולך "ויקרבו ימי דוד" אז מה זה, או שאתה מתקרב אל המוות או שהמוות מתקרב אליך, אז הוא אומר "ובוא אליו המוות מהרה", לפעמים המוות מקדים מזמנו, כמו שכתוב, רשעים לא יחצו ימיהם, מה פירוש, היה מגיע להם יותר ממחצית שהם חיו אבל הם לא מגיעים אפילו למחצית. היה שבעים, לוקחים אותם שלשים, אז הם לא עברו חצי, מה קרה, המוות התקרב אליהם, למה שיתקרב המוות, מה קרה? כי אנשים מזלזלים, חושבים שביום כיפור מה שכתוב שנכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, אז הוא יודע שהוא עבר עבירות וחילונים עוברים עבירות, והנה הוא אומר עזוב אותך מה שכתוב שמתים לאלתר מיד, הנה אני חי עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, איפה מתים לאלתר? גם לא חזרתי בתשובה, רק באתי אתה יודע לא נעים החבר'ה זה אז אני בא. איך הוא לא מת? הוא כן מת, איך הוא מת? מורידים לו מהחיים זמן, נגיד הוא היה צריך לחיות תשעים שנה, בגיל 13 פלוס הוא לא חזר בתשובה, מורידים לו חמש שנים, 14 לא חזר בתשובה, עוד שבע שנים, וככה כל שנה מורידים עד שהוא מת בן 22, אה, בחור צעיר חסון, מה קרה? מת. לא הוא לא מת, הוא חי עד עכשיו, הוא מת כל שנה, כל שנה הורידו לו מהחיים, המוות התקדם אליו, במקום שהוא יתקדם אל המוות לתאריך המיועד, המוות התקדם אליו.

ש. אז טוב שהוא מת

הרב: נכון, כתוב שרשעים שמתים בחצי ימיהם טוב להם וטוב לעולם, כי אם הם ישארו הם יעשו עוד עוונות שישלמו עוד יותר, וירבו חובות. אז יותר טוב שהבנק מקפיץ לך את הצ'קים אחרי אלף שקל חוב מאשר אחרי מיליון, כי על המיליון יהיה ריבית והצמדה ואתה תגמור בשתי מיליון ושלש מיליון ויעכלו לך את החיים. אז לכן דבר שלישי שיגרום שאדם יכנע, זה שיחשוב בחליפתו ובוא אליו המוות מהרה ושיפסקו כל המאווים שלו והתקוה שלו בעת ההיא והוא יעזוב פה בעולם את כל קניניו ויתייאש מלקחת מהם מאומה לצידה ולא יועיל לו מהם כלום, ויחשוב גם בצורת עמדו בקבר, איך הוא ייראה בקבר. כבר חלף אור פניו, מת מצטמק מצטמק מצטמק ושחר מראהו וירום תולעים ויהיה מלא עיפוש ומוגלה ויחלפו סימני יפי גופו, ויתחזק ביאוש ריחו, כאילו לא רחצו אותו מעולם ולא מרקו אותו ולא הפיחו בו ריח ה טוב, כשיעבור על לב אדם דבר זה וכיוצא בו, יכנע בנפשו וישח ולא יתגאה ולא יגבה לבו ולא יתנשא ולא יתגדל, כמו שאמר ישעיה "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" בא תן לי איזה אמדן מה אתה יכול להחשיב אותו, הרי אם יקחו את גוף האדם ויכניסו אותו למעבדה לפרק אותו לחלוטין ולמכור, לא יקבלו על זה עשרהש קלים. ואמר "אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזניים לעלות המה מהבל יחד".

דבר רביעי, כשיעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלקים ומה הוא מתעלה מן המצוות השכליות והשמעיות ומה שהוא מקצר בהם, ויפסק שיפסקו כל הטענות והאמתלאות שלו כשיבוא יום ה חשבון וכשיחשוב על החרטה שלו תהיה במעמד הגמול שהקב"ה יעמיד את כל ברואי מטה ביום הגמול ביום הדין הגדול והנורא, יכנע ותשבר רוחו כמו שאמר מלאכי "כי הנה היום בא בוער כתנור ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה" וכמו שאמר "ומי מכלכל את יום בואו".

דבר חמישי, שיחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו שהוא משקיף עליו ורואה אותו גם בנסתר, ויתן בלבו, שימו לב איזה חשבון עכשיו, ויתן בלבו הענין הגדול הזה כמו שזכרו רז"ל על הרבה חסידים, תשמעו איזה חשבון, שבדורות העוברים איזה מורא ואיזה גדולה היה להם, כמו שאמרו בברכות "נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות", גדולי ישראל היה להם כח שהיו מביטים על מישהו והבן אדם מת, רק מהמבט שלהם. ואמרו על יונתן בן עוזיאל, כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף. ראיתי ביאור על זה נפלא, כולם מבינים שהוא היה עובר מעליו והיה נשרף, נשרף היה נעשה שרף, כל עוף, עוף זה מלאך, כשהיה עובר בדרגת מלאך מרוב קדושתו היה הופך להיות שרף, היה נשרף - הופך להיות שרף. ז"א איזה קדושה היה בצדיקים בדורות ההם. ואין ספק שמעלת הנביאים הי אלמעלה ממעלתם, ותמצא שהנביאים היה כחם נמס וכורעים ומשתחוים כשהיו פוגעים במלאכים, כמו שאמר בדניאל, ויהושע והרבה כמוהם, וכמו דוד שראה את המלאך ו-15 שנה הוא רועד, ומכסים אותו עם בגדים ולא יחם לו בגלל שראה את המלאך, ותמצא בספרי הנביאים שהמלאכים שהנביאים היו רועדים מהם ונמסים, כורעים ומשתחוים לפני הבורא יתברך, כמו שנאמר "וצבא השמים לך משתחוים", ואמר "והן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה", מה זה ומלאכיו ישים תהלה לשון הוללות, ובהיכלו כולו אומר כבוד וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ובמה שהוא נראה לדעתנו מצד ברואיו, כמו שהשמש והירח והכוכבים והגלגל והארץ וכל אשר עליה ממוצק וצמח וחי, די לו למי שיבין וישכיל, כמו שאמר "מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך רק איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" ואמר כל הגויים מיליארדים כאין נגדו, ואמר דניאל "וכל דיירי ארעא כלא חשיבין" לא נחשבים כמר מדילי, מה זה מר? טיפה אחת, לא נחשבים כלום. וכאשר יחשוב האדם המבין בערך המדברים אל כדור הארץ וכדור הארץ אל גלגל הירח וגלגל הירח לגלגל העליון והכל אצל גדולת הבורא יתברך כמו אין, יכנע בנפשו הזאטוט הזה מטר שבעים ויהיה שפל לפני בוראו, כמו שנאמר "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו".

והשישי, כשקורא בספרי הנביאים, תקשיב רגע, ורואה חוזק עונש הגאים והגבוהים ועוצם השגחתו של הקב"ה על הענוים והשפלים, כמו שנאמר בגאוה והגבהות "עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", אז רואים שמי שיש לו עיניים של גבהות זה אדם שפל, ומי שהוא שח הוא רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואמר "כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל" יבוא היום שהקב"ה ישלם לגאים, משפיל גאים ע