הכנות לגלות מצרים - חלק ב | הרב אמנון יצחק שליט"א

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מכתב מאליהו' לרבי אליהו אליעזר דסלר זצוק"ל כרך ב' עמודים 231-234)

הכנותיו של יוסף לגלות;

גם יוסף עשה כמה הכנות כדי להקל מעל בני ישראל את תורף הגלות. 

א] עלייתו למלכות. כתבנו במאמר לעיל כי תוכן ענין מלכותו ראה יוסף הכנה גדולה לגלות מצרים. כאשר יפרנס את מצרים ברעב יש מקום למצריים לזכור אותו ואת הטובות שעשה עמהם, ועי"ז לא בנקל כ"כ יעשו רעה לישראל. ובאמת כך היה, שבתחילה לא שיעבדו בישראל.

ויש בזה דבר נפלא. כשהתוודע יוסף אל אחיו אמר להם: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (ועיין במדרש למה אמר "אשר מכרתם וגו"'), ושוב אמר: "אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". ואח"כ אמר: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים, וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ד-ח).

לענין היותו להם למחיה שייך "אשר מכרתם", אם כי שלחו האלוקים למחיה. אבל לענין היותו אב לפרעה ומושל וגו', על זה נאמר "לא אתם שלחתם", ולא הוזכרה מכירתם אותו כלל, והטעם נראה, כי ענין מלכותו במצרים היה מתנה מהשי"ת (איתערותא דלעילא) והיתה הכנה גדולה להקל הגלות מעל ישראל.

אבל הרי היה זה בשעת הסתר פנים, שעת הגלות, ובשעת הסתר פנים אין נותנים מתנות באיתערותא דלעילא , אלא אם כן תקדם איתערותא דלתתא, דהיינו; זכויות מצד האדם. 

ולזה היה צריך שיעמוד יוסף בניסיונות קשים מקודם, שימכרוהו לעבד, ודווקא ע"י אחיו, להגדיל את הצער, וימכרוהו למקום הגרוע ביותר - למצרים, שאין עבד יכול לברוח משם ומשעבדים בעבדים בפרך, וכאשר הגדילו רבו בראותו הצלחתו, שוב קפץ עליו הנסיון הנורא של אשת אדוניו, ואח"כ צרת בית הסוהר, ועמד בכולם, ולא הרהר אחר מידותיו כלל.

ואפילו לאחר שעמד בנסיון אשת אדוניו, לא קירבו השי"ת עבור זה, אלא אדרבא, זרק אותו כביכול באכזריות לבית הסוהר, לבלי תקוה לצאת משם, ושמו היה מבוזה בפי כל מצרים, עד כי השי"ת היה צריך להחטיא את שרי המשקים והאופים נגד פרעה למען ידברו בהם וישכחו את יוסף (עיין במדרש וברש"י מ, א). גם את זה קיבל באהבה. 

במעשים נוראים כאלה זכה למתנת המלכות, אלה היו עבודת האיתערותא דלתתא שלו. נמצא כי מלכות יוסף, שהיתה הכנה גדולה לכל גלות מצרים, לא היתה יכולה לצאת לפועל אם לא שהיה מקודם עבד, וע"י מכירת אחיו וכו'. על כן לענין מלכותו אינו מזכיר שהם מכרוהו, כי המכירה עצמה היתה סיבה מאת השי"ת לתכלית הנרצה.

ב] בהנהגת המלכות. עיין מה שכתבנו במאמר לעיל (עמוד 221) שקיבץ כל ההון לפרעה, והכניע את כל מצרים לעבדים, למען יתקיים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יד).

ג] העביר את כל מצרים מעיר לעיר למען הסיר חרפה מאחיו שלא יקראום גולים (עיין רש"י מז, כא). והלא נורא הרושם שהשאירה ההעברה, כל אנשי מצרים ומשפחותיהם נעשו פתאום כגרים במקומות חדשים. לא העביר עיר שלמה יחד למקום אחר, אלא ערבם ופיזרם. וכל זה למען הקל את בזיון הגלות.

ד] אמר למצריים שימולו. הרי זה דבר משונה מאוד, למה הכריח אותם ע"י הרעב להמול? מהי התועלת בזה? ועיין בילקוט (בראשית רמז קמח) מה משונה היה אצלם, ותשובת פרעה להם: "אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לנעמיות תשמעו לו". האם בגישה כזו יש ענין במולם את עצמם?

כתב מהר"ל ז"ל בזה דבר עמוק מאוד, כי אי אפשר להנות מזכות הצדיק אלא א"כ יש למקבל קצת דמיון (לכל הפחות חיצוני) אל מידת הצדיק. וכיון דמידת יוסף היא "צדיק יסוד ולם" (משלי י. כה), דהיינו שלמות ברית המילה, כידוע שהברית היא מידת היסוד (ובזה עמד בנסיון אשת פוטיפר), על כן לא יכלו ליהנות מזכות צדקותיו אלא א"כ ימולו, אם גם שלא לשמה. וזה למד יוסף בראותו שכל מה שאצרו בעצמם, עפ"י עצתו, נרקב. 

וראיתי באחרונים עוד טעם והוא נפלא, שהערלים מבזים את הנימולים, וכהא דעמלק שזרק מילות כלפי מעלה (תנחומא פרשת כי תצא אות ט), והיה חושש שיבזו מצרים את בני ישראל הנימולים, ועוד יותר חשש, שמא יגזרו לבטל את המילה (שהיתה אז המצוה היחידה שהיו מצווים ועושים בתור בני ישראל), ועל כן הכריח אותם למול את עצמם, שלא תהיה עוד המילה בזויה אצלם.

הטעם לפחד ולריבוי ההכנות;

שונה היתה כגלות מצרים מכמה גלויות אחרות, גלות נוראה היתה. הבה נתבונן בזה. עשו – שרו הוא השטן, פירוש: שזהו תוכנו. אך תוכן מצרים היא המרכבה הטמאה בכללותה. כמו שבקדושה יש בחינת כבודו יתברך ויש בחינת נושאי הכבוד דהיינו הצדיקים, וכמאמרם ז"ל: האבות הן הן המרכבה (ב"ר מז, ו),

כן להבדיל גם בטומאה, השטן, שהוא שרו של עשו, הוא עצם הרע. וזה ביאור אמרם ז"ל שמצרים היא המרכבה הטמאה, מרכבה של הסטרא אחרא ( = הרשות השניה), והרמז: "מרכבת המשנה אשר לו" (בראשית מא, מג). (עיין ריקנטי ריש מקץ, ומה שכתבנו הוא ביאור דבריו).

המצריים היו מתגאים הרבה בחכמתם ובבניניהם וחרטומיהם וכישופיהם, והיו חצופים ביותר ומבזים כל אומה ולשון בלבבם, וזהו היה עיקר קושי גלותם. 

הן אחר כל ההכנות, ירדו ישראל במצרים למ"ט שערי טומאה, למה פעלו מצרים כל כך עליהם? מפני כי סבל הגלות תחת יד גאוה, משפיל וגורם ביטול בלבבות, ופועל שמות נוראות. משום זה אנו מצווים בכמה מצוות לשם זכר ליציאת מצרים, וגם במצוות "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו"' (שמות יג, ג). למען נדע את ערך היציאה מחושך נורא כזה.

אלה הם הטעמים לפחד יעקב מגלות מצרים, ולהכנות הרבות שנעשו לשם שמירת ניצוץ הקדושה בתוך הגלות הקשה הזאת.

כמה ערכים משונים ומסולפים שוררים ברחובותינו, כמה משפילים ומבטלים בלי הערכים ההם את ההשקפות האמיתיות! ועד כמה משתדלים להשפיע עלינו! יסתכל נא האדם בתוך תוכו ויראה כמה מהשינויי הערכין חדרו בליבו, והיינו בחינת גלות מצרים שלו.

דור עיקבתא דמשיחא דורנו, דור של חוצפה יסגי, דור שיש בו מנשמות הערב רב (שהיו גרים מצריים). גם מתן תורה (בחינת "פנים בפנים" (דברים ה, ד), דהיינו בירור גמור) לא הועיל לערב רב, ועדיין נשאר בהם מרשמם הקודם, ואנחנו שוב בדור של השפעתם, ומה הן ההכנות שאנו עושים להתחזק ולהתאמץ לצאת בבר לבב מהנסיון הנורא הזה?

חיזוק גדול נדרש שיאפשר לנו לצאת מתחת השפעת התלוצצות והשקפות הרחוב. נכין את האיתערותאדלתתא שלנו לזכות לגילויי יציאת מצרים בדורנו אנו, כדי שיחיש ה' לנו את גאולתו השלמה במהרה בימינו.