בלי תפילה לא מקבלים - חלק נ"ז - לא להשאיר את הלב בבית!...

נציבי יום: לעילוי נשמת רבקה בת שמעא שושנה, מנוחתה עדן. 

גאולה לכל עם ישראל וחזרה בתשובה לאור בת יסמין והקרובים אליה, אמן.

קהל: אמן. 

לרפואת אוריה בן רפאל בכל האיברים והגידים מהרה, אמן. 

קהל: אמן. 

'בלי תפילה לא מקבלים כלום' חלק נז'. 

האריה מלך החיות, יום הולדת מוציא כרוז: 'כל בעלי החיים לבוא למסיבה ולהביא שי מכובד למלך!' 

נקבצו כולם, ביום זה באים למשתה הגדול וכל אחד מביא דורון נאה למלך, בין הבאים הפיקח בחיות, שועל, בא בלי כלום. בעיצומה של החגיגה הושלך הס, מעמד הגשת המתנות התחיל בקול תשואה, אחד אחרי השני ניגשו והעניקו למלך את המתנות. הגיע התור של השועל, נבוך ונכלם אין לו כלום. 

יועץ המלכות הציע הצעה: 'אומרים שהשועל הוא הפיקח שבחיות! מאיפה זה נובע? - מהלב הפועם! אז מין הראוי שיקריב השועל את הלב החכם למלך! "יוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". 

שמע זאת השועל נבהל! חשש על חייו, תוך רגעים התאושש, אמר: 'אכן, מתנה חשובה מאוד להקריב את לבי דורון למלך! אבל כיוון שאני שומר על ליבי היקר מאוד שלא ינזק, אני לא לוקח אותו לכל מקום והשארתי אותו בבית בכספת, על כן תן לי בבקשה רשות, אלך לביתי להביא את לבי לפניך למנחה!' 

נתן לו רשות והשועל התכפף משמה וניצל בזכות פקחותו. 

על פי המשל הזה, פירש רבי יוסף צבי דושינסקי זכר צדיק לברכה את הפסוק בסוף מגילת איכה: "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ: עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (איכה ה, יז-יח). 

"עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ" - מדוע זמן רב אנחנו צריכים להתאבל על חורבן הבית אלף תשע מאות חמישים ושש (1956) שנה?! מדוע "חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ" בגלות הממושכה?! כי "שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" - אנחנו כמו השועל במשל, שמשאיר את הלב בבית ובא להתפלל בלי הלב! גם אנחנו, משאירים את הלב בבית. בית הכנסת - רק השפתיים מדברות! אבל אין לב!! אין לב. "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ... שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ". 

על זה מקונן ישעיה הנביא קודם החורבן: "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד" (ישעיה כט, א) "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (שם פסוק יג) השאיר אותו בבית, זה הסיבה של סילוק השכינה 1956 שנה! לא יאומן כי יסופר!! 

אחד מתלמידי רבי יחזקאל אברמסקי זכר צדיק לברכה ניגש לספר לו על תלמיד חכם שנמצא בבית חולים הזקוק למנות דם 

ענה לו הרב אברמסקי: 'אני מתפלל שלא אזדקק לכך בכל יום בברכת המזון' 

'איפה?' 

'ונא אל תצריכנו לִידֵי מַתְנַת בָּשָׂר וָדָם' 

שאל אותו: 'זה הפירוש בברכה?' 

אמר לו: 'כשתקנו אנשי כנסת הגדולה את התפילה, הם ראו ברוח קדשם את כל הצרכים שיהיו אי פעם לכל יהודי ויהודי! כל זאת נכלל בתקנתם, זו הסיבה שבגינה יכולים אנו לכוון כשאנחנו עומדים לפני השם יתברך את כל המשמעויות הנכללות בתיבות התפילה ורק משום כך אפשר לפעול ישועות אצלו יתברך!' 

להזכירכם: אני לא יודע למה זה כתוב כאן ככה, אבל את הברכת המזון לא... לא תקנו אנשי כנסת הגדולה (אלא) משה, יהושע, דוד ושלמה. אבל כתוב... 

בכל אופן, אפשר לכוון בכל המשמעויות האפשריות הנכנסות במילים של תפילת שמונה עשרה (18). 

הסטייפלר זכר צדיק לברכה היה אומר: 'את תפילת שמונה עשרה (18) יש להתפלל מתוך סידור! זה עדיף מלהתפלל בעיניים עצומות, כשמתפללים בעל פה - קשה להתרכז! והתפילה בורחת. כשמתפללים בתוך סידור - יותר קל להתרכז בתפילה ולכוון: 'כעומד לפני המלך'. 

תזכרו: 'ברוך אתה' - השם לפני! 

החפץ חיים נהג לשים אצבע בסידור בכל מקום שהוא אוחז! שהעיניים לא יברחו למקום אחר. 

רֵמז: שהברכות שנאמרות מתוך סידור הם ביתר ריכוז ומחשבה, מצא הגאון מוילנה בפסוק במגילת אסתר: "וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כה) הרי שאמירה עִם הַסֵּפֶר מבטלת מחשבות רעות! 

לפעמים אדם תופס את עצמו בסוף התפילה ומבחין: שהוא טייל בכל העולמות! ואז מתגנבת מחשבה: 'שאין משמעות לכל הברכות המעטות שנותרו לו...' 

חיזוק בעניין זה אמר הרב בן ציון אבא שאול זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) הוא אומר: 'שכל מי שלא הצליח, ניסה ולא הצליח לאורך כל התפילה ובכל אופן בברכות האחרונות הוא מתאמץ לכוון - זה נקרא: 'עבודה לשמה!' מי שהצליח לכוון בכל התפילה, עלולה להתגנב לו מחשבה של גאווה: 'הצלחתי!' אך זה שכבר נמצא בסוף התפילה הוא לא יכול להתפאר בתפילה שלו, אז התפילה שנשארה לו - זה לשם שמים! כי הוא לא מוותר, הוא משתדל לתפוס מה שאפשר כשהוא התעורר שברחו לו כל הדברים וכו'. 

דברים נפלאים כתב רבי יוסף ג'יגטליא זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה): 'יש מחיצה בין אדם לבין אביו שבשמים הנוצרת עוונותיו והיא מפריעה לתפילות לעלות! ויש שומרים שכל התפילות שנכנסות בהיכל בודקים: 'אם היא ראויה?' ואז אם היא ראויה - מכניסים אותה ואם לא - היא תפילה פסולה וכרוז קורא: 'אל תכניסו את התפילה לפני השם יתברך!' מיד מוציאים את התפילה בנזיפה, דוחים אותה לחוץ ונועלים השערים בפניהם'. 

אם תאמר: 'נמצאו שרוב התפילות נפסדות ונאבדות! רק אחד מיני אלף (1/1,000) יכול להתכוון בתפילה שתהיה ראויה להתקבל?!' 

דע, אין הדבר כן, אלא כל אותן תפילות פסולות הנדחות, השם נותן להם מקום להיכנס שם ועומדות בהמתנה ואם אדם מתפלל תפילה אחת (1) בכוונה גדולה - היא נכנסת לאותו ההיכל החיצון ומוציאה משמה את כל התפילות הפסולות ועולות איתה לפני השם יתברך! ונמצא: שלא נופל דבר מכל התפילות שהתפלל. 

איזה חסד! איזה חסד!! לא יאומן כי יסופר. 

בענין זה מסופר, על אחד מחסידי צ'ורטקוב: הוא היה חתן של יהודי נכבד, סוחר אמיד וירא שמים. יום אחד הוא בא לאדמו"ר ואמר לו: 'חמי לא מתפלל!' 

אומר לו: 'אולי אתה לא רואה אותו, הוא מתפלל מוקדם או מאוחר, תבדוק, תעקוב ותגיד לי. ואם הוא לא מתפלל תשלח אותו אלי'. 

עקב, שלח אותו אליו. 

שאל אותו: 'שמעתי שאתה לא מתפלל' 

אמר לו: 'נכון' 

'למה?' 

אומר לו: 'אני לא תלמיד חכם גדול, אבל יש לי מעלה אחת: אני איש אמת! מקפיד על זה, אם אני לא מצליח להתכוון בתפילה אני לא רוצה לעשות שקר בנפשי! לכן אני לא מתפלל'. 

אמר לו הרבה': 'נאמר בתהילים (פז, ו): "ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים" הנה בא יהודי לבית הכנסת מתפלל בלי כוונה, השם יכול לכתוב שהוא התפלל כמו שצריך?! – לא! לכן הוא כותב לו אפס (0). עוד תפילה – אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, שלוש מאות שישים וארבע (364) יום – אפס! אפס, אפס. מתחילה תפילה אחת (1) - אחת הוא הצליח במשך כל השנה! אז צריך לכתוב אחד, איפה כותבים מימין או משמאל? אם כותבים מימין - זה אפס! אפס, אפס אחד שלא שווה גרוש! אם כותבים את זה בהתחלה - אז זה מאות-מאות!! 

אז הוא אומר: 'כל אומות העולם כותבים משמאל לימין, לעומת זאת עם ישראל כותבים ימין לשמאל. אבל הקדוש ברוך הוא "יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים" איך שהעמים כותבים - ככה השם סופר, אז הוא כותב את האחד (1) משמאל ואז יש לך חביבי כל התפילות של האפס (0) הפכו להיות בלי סוף! בלי סוף!! ווואי וואי וואי, איי... ישתבח הבורא! כמה הוא אוהב אותנו!! זה לא יאומן כי יסופר. 

'אז לכן עליך למלא את התפקיד' אמר לו: 'תענה קודם כל הברכות ותשתדל לכוון בכל אמירת 'אמן' אך דע לך, שגם אם לא תמיד תצליח, גם התפילה הזאת תחשב לך! היא בהמתנה וכשתזכה להגיד אחת (1) בכוונה - היא תצטרף לכל התפילות!' 

לומדים מכאן: אין סיבה להתייאש! למרות שאנחנו "מעופפים"... אבל אם בן אדם יזכה להתחזק פעם אחת (1) תפילה אחת מכל הלב, לא כמו השועל שמשאיר אותו בבית... אז כל מה שהיה לבטלה - יעלה למעלה! 

ועל זה אנחנו נודה לשם (כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ החמה:) 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'.'

להזכירכם: שגם אם אדם מתפלל במניין ויש שמה יהודי צדיק שמתפלל כראוי - הוא גם מעלה את התפילות של כולם! לכן חשוב להתפלל במחיצתם של צדיקים, שהם מטיסים את התפילות של כולם!! זה לא פשוט. כן, היה אדם אחד שסיפרנו, שפעם הוא נקלע לאיזה בית כנסת בוילנה והוא עמד שמה להתפלל והוא אומר: 'שבחיים שלו לא היתה לו תפילה כמו שהוא מתפלל שמה!' 

והוא שאל: 'מה יש בבית כנסת הזה שכל כך זכיתי? בלי מאמץ! בלי מאמץ, הוא ממש כיוון כל התפילה משהו בהתרגשות' 

אמרו לו: 'איפה שעמדת בדיוק היה מתפלל הגאון מווילנא!' 

וזה היה לפחות מאה (100) שנה אחרי! עדיין ההשפעה של הגאון שמה על אותו מקום שהטיס לו את התפילה למעלה!! אתם מבינים מה זה להתפלל עם צדיק?! אז זה 100 שנה מי יודע עוד כמה, כן, כמה זה פועל. 

'כל הקובע מקום לתפילתו – א-לקי אברהם בעזרו!' ישתבח הבורא. 

(כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ החמה:) 'עבדו-עבדו "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב)

וכן: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי שַׁבָּת'. 

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" דאורייתא, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" דאורייתא, לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח לקדוש - התנא הקדוש שיהיו שפתותיו דובבות בקבר...