סגולת ימי החנוכה - חלק ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח.

היום נעסוק בסגולות מיוחדות לימי החנוכה והנהגותיהם.

המשנה ברורה בסימן תרע״ו סעיף קטן ח׳ כותב

אחר שהדליק נר ראשון שהוא העיקרי יאמר נוסח הנרות הללו

ויגמור שאר ההדלקות בעוד שהוא אומר הנרות הללו.

בנוסח הנרות הללו

ישנם ל״ו תיבות

כנגד נרות

ימי החנוכה.

מלבד שני התיבות הללו, הנרות הללו,

יש לנו ל״ו.

הרש״ל בשו״ת המהרש״ל סימן פה

כותב שבשתי התיבות הללו,

הנרות הללו, ישנם חטא אותיות

והוא רמז לשמונת ימי החנוכה.

ועל כן גם אלו שלא נוהגים לומר הנרות הללו

לאחר שהדליקו

גם להם

העניין הזה מועיל, כך כותב הפרי מגדים.

נוסח אמירת הנרות הללו אנו מדליקים על הניסים וכו׳,

ולאחר מכן את המזמור הידוע בתהילים פרק ל״,

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד עד לסיום

לעולם עודקה,

נוהגים לאומרו לאחר ההדלקה.

הרב, בעל אח עמדת ימים, זכותו תגן עלינו אמן, בחלק ב״,

דנג עמוד ג״,

כותב כך,

וזה לשונו,

ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, שעל חנוכת הבית הזו נאמר,

שכל המזמור הזה קשה להביננו על החינוך שהיה בימי שלמה,

כי לא היו לישראל שבזמנים ההם צרות,

אלא איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ושלום היה בימיו של שלמה,

כי שמו כן הוא,

שלמה, מלך שהשלום שלו.

ואם דוד אמר את המזמור הזה בצרתו מכל מקום,

על מה ראה לספר לנו את כל אשר קראו במזמור הזה,

המדבר על חנוכת הבית?

איך ראה המשורר וגם ניבא,

וידע שבאחרית הימים יקום מלך עריץ וישליך משמיים ארץ תפארת ישראל,

ויהיו ימים של לבישת שק ואפר יוצא לרבים?

ואחר כל הצרות הללו יקום איש מזרע אהרון וירפא את מזבח השם ההרוס,

וההיכל יוסד ויתחנך,

ושם יאמר את דברי הכתוב, ארום ממך, אדוני,

כדיליתני ולא שימחת אויבי לי.

ועל כן, סודות גדולים קיימים

במזמור הזה.

אחריו מיד אומר שבע פעמים ויהי נועד.

ומזמור יושב בסתר עליון

וזוהי סגולה להינצל כל השנה כולה מדבר רע.

רב חיים פלאג'י, זכותו תגן עלינו אמן, כותב בספרו מועד לכל חי בסימן כז עוד יג.

על פי הכתוב בספר הזכירה דף סט עמוד א',

שזוהי סגולה מעולה להינצל כל ימות השנה כולה,

שיאמר שבע פעמים את נוסח ויהי נועם אדוני אלוהינו

עלינו

ומעשי ידינו כונן עלינו ומעשי ידינו כונן הוא.

מראנה בן אישך היא זכותו תגן עלינו אמן,

בהלכותיו שנה ראשונה פרשת וישב הלכות חנוכה עוד כג

גם כותב זאת ואומר ויש סגולה לשמירה

לומר כל לילה אחר הדלקת נרות החנוכה שבע פעמים ויהי נועם,

ומזמור יושב בסתר עליון,

כנזכר בספר מועד לכל חי יעוין שם.

וכתב בספר חנוכה בציון הרב מוצפי,

וזה לשונו, וזאת כי במזמור יושב בסתר עליון יש בו את הפסוק המיוחד כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי וכולי

אכלצהו ואכבדהו.

פסוק זה,

באמרותיו, רומז על אהבת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל,

וזוהי הסגולה לשמירה מן המזיקים על ידי הפסוק זה,

ומפגעים רבים המועילה לכל ימות השנה כולה.

רבנו האריז על הקדוש, זכותו תגן עלינו אמן בשאר הפסוקים.

דף כח עמוד ב' כותב

שתיבת שמן עולה השם הקדוש בגימת ראי הקן באטבש,

סליחה, עולה השם הקדוש ב' י' ט',

שהוא רמוז במילים בי חשק ואפלטהו,

וגם המניין של השם הקדוש ב' י' ט' עולה עשרים ואחת

כנגד שם אהיה ברוך הוא.

בכוח השם הזה להכניע את כל אותם החיצוניים,

את כל אותם המזיקים,

חס ושלום, שיכולים ליפול על האדם,

וזוהי הסגולה לומר

את הנוסח, והינו עם,

יושב בסתר עליון, ובכך מעט שמכוון זוכה

לשמירה מעולה.

הגאון,

בעל החתם סופר זכותו תגן עלינו בדרשות שלו,

בחלק א' בעמוד ס' ח' כתב

טעם שצריך להרבות בצדקה בימי החנוכה,

כי על ידי נתינת הצדקה לעניים יחול עליו

דברי הכתוב יהי נועם

נועם ראשי תיבות נון

נר, עין, עני, מ, מזוזה.

עני, דהיינו מצוות נתינת הצדקה, חיים פלאג'י כמדומני כותב

שצריך לתת שמונה עשרה פרוטות לצדקה כל ערב וערב קודם ההדלקה.

אז זה השמונה עשרה פרוטות

כנגד העין שזה עני.

ולאחר מכן מדליק את הנר,

וכמובן מעמיד את אותה חנוכייה לצד שמאל של המזוזה, מזוזה בימין, נר חנוכה משמאל,

הוא עם הציצית,

עליו נאמר הדברים הידועים, והחוט המשולש לא במהרה יינתק. יוצא מפה

שעל ידי קיום שלושת המצוות הללו של נתינת צדקה לעני,

שזה אנחנו עושים בכל מועד, מקפידים על זה,

ולאחר מכן הדלקת הנר, דהיינו פרסום הנס,

והמזוזה קיים השמירה המעולה ביותר לאדם, כי אחרת יש עליו מקטרגים.

אם המזוזה לא תהיה בפתח,

אין לו שמירה מן המזיקים והמקטרגים.

אם לא יעשה פרסום הנס, איך יגרש את החושך?

ובסופו של דבר, אם לא ייתן צדקה לעני, בוודאי ובוודאי שהקדוש ברוך חס ושלום

לא ישמח בו, וממילא יבואו המקטרגים ויקטרגו עליו.

כן,

רבנו נחמן מברסלב בספרו

מביא בשם רב שבתאי

והמנהג לומר שבע פעמים את הפסוק ויהי נועם ומזמור יושב בסתר עליון. כמעט כל גדולי ישראל דיברו על הדברים הללו אחר הדלקת נרות חנוכה, והביא שהמנהג הזה הוא על פי דבריו של התשבץ,

זכותו תגן עלינו אמן,

וכהניך שמונאי ובניו שהלכו למלחמה השתמשו בכוח הסגולה הזאת,

ואמרו שבע פעמים ויהי נועם,

ואחר כך כיוונו בית פעמים בפסוקים וחזרו עליהם אורך ימים עשביהו והריהו בישועתי,

וזה היה גודל ההצלה שלהם,

ובכך הם ניצחו את אותם יוונים.

לאחר מכן, כידוע, יש לנו את הפיוט הקדוש,

שחיבר אותו אחד מהראשונים,

קוראים לו רבי מרדכי בן רבי יצחק. הוא חיבר את הפיוט הקדוש, מעוז צור ישועתי.

המנהג

בכלל עדות ישראל לומר אותו לאחר הדלקת נרות החנוכה, ומנהג

ייסוד קדמון,

מצאנו אותו לראשונה, כתוב בספר לקט יושר,

בחלק א' בעמוד 36,

שרבו,

רבי ישראל איסרלין,

בעל תרומת הדשן, אף הוא נהג לאומרו.

השכינה, כידוע, מתגלה אלינו בקדושת הדלקת נרות החנוכה.

נרות החנוכה ובכוח ההתבוננות שלנו בנרות החנוכה.

רבי משה קורדוברו,

בספר שלו הקדוש אור יקר,

פרשת בעלותך זין דף כף אלף,

כותב גם בנר עצמו יש לנו רמז נפלא,

כי כשמדליקים את השמן רמוזים בו כל אותיות הוויה ברוך הוא.

האש רומזת לאות ה' הראשונה בשם הוויה.

השמן רומז ליוד,

הפתילה רומזת לוו דההוויה,

והכוס שבה מדליקים,

מניחים את השמן ומניחים את הפתילה בפנים, היא רומזת ל' האחרונה.

נמצא

שכל הנר כולו,

כולו בעצם כנגד שם הוויה ברוך הוא יקו.

ולכן טוב לכל אדם

ולכל איש ואישה ולכל ילד וילדה

שנמצאים בבית שמדליקים בו את נרות החנוכה,

לשבת לכל הפחות חצי שעה ראשונה.

מספרים על רבי ניסים פרץ, זכותו תגן עלינו אמן, המקובל,

האלוקי,

מישיבת בית אל בבני ברק,

מייסד ישיבת בית אל,

שברוך השם זכה וגם הילדים שלו כולם קדושים וטהורים,

היה מקפיד על הדבר הזה מאוד לשבת לכל גדולי העולם, לא רק

יושבים חצי שעה מול הנרות ומבקשים בקשות.

אין אדם שלא צריך ישועות, אין אדם שלא צריך

לילדים שלו, לקרובי משפחתו, למכרים שהוא מכיר, זיווגים, פרנסה, בריאות,

כל מה שתבקשו במשך החצי שעה הזאת,

בוודאי ובוודאי

שזה יישמע בפני קדש הברוך ויתקיים. ולכן,

או שיעמוד אדם או ישב על יד נרות הדולקים ויעסוק

גם ויספר באותם הניסים הפרטיים שלו והכלליים.

יש לנו את מגילת אנטיוכוס,

כמו כל חג שיש לנו בו מגילה,

גם פה יש לנו בחנוכה,

אפשר לראות את השיעורים הקודמים.

בהנהגה הזאת של ישיבה מול אור הנרות ישנה תועלת מרובה, קודם כול,

לנשמה של האדם, לבנה ביתו של האדם.

באותה שעה הוא יכול למשוך שפע גדול על הנשמה שלו.

אור הקדושה,

ויהי אור,

המילה ה-25 בפרשת בראשית,

שמכאן מתחיל לרדת, האור האין-סוף ברכו,

הוא זוכה האדם בכך להשיג את כל השפע לכל העניינים, הן גשמיים והן רוחניים שלו.

ולכן, יכוון בדעתו שהאור הזה שהוא רואה עכשיו,

אמנם אין לנו רשות להשתמש בהם אלא ל...

אותם בלבד, אז האור הזה שהוא רואה זה האור של השכינה האין סוף ברוך הוא שהוא יורד ומשפיע

ויכוון על עם ישראל שבגלות שהקדוש ברוך הוא יאיר,

ייתן בעזרת השם אור לכל עם ישראל לצאת מכל הצרות,

מכל הגלות,

חזרתם של האחים והאחיות שלנו החטופים,

חזרתם של החיילים גרים ושלמים, תושבי הדרום, תושבי הצפון, כמה אדם יכול להשיג ולהתפלל ובכוח המחשבה הזאת

בספר משנה שכיר

בחלק מועדים על עניין נס חנוכה הוא כותב

הרגיל בנר, דברי הגמרא הידועים בשבת, הוויאן לו בנים תלמידי חכמים.

למה?

כי עצם ההסתכלות בנרות של מצווה זה כבר משפיע קדושה על נפשו של האדם

ולכן בכוח הראייה כותב בילקוט שמעוני

ברמז

תקלז

עדיין

יש עוף ששמו ראה

הוא מוליד על ידי ראייה

והכוח הזה שניתן לעוף הזה זה כוח הראייה

את הכוח הזה אנחנו יכולים לזכות ולקבל אותו בעצם

בימים הללו של ימי חנוכה בהשפעה גדולה וארמו

באור החיים בסימן רע' א'

י'

כותב שמה, זה הלכות שבת

הוא כותב שמצווה להביט בנרות השבת. איזה מצווה יש?

יש עניין גדול של קבלת האור הגנוז, זהרת השכינה,

קבלת אור התורה שהוא טמון במה בעצם קדושת הדלקת הנרות.

המטה משה

בעמוד העבודה בהלכות שבת כותב

בשם רבו הרשל

הים של שלמה

והשלוי הקדוש

בשבת נר מצווה אות ל״ה

גם כותבים את הדבר הזה וכן כתב המשנה ברורה בסימן רע״א סעיף קטן מ״ח שעל ידי שאדם נותן את עיניו

בנרות של שבת בשעה שמתחיל הקידוש

קודם שמקדש

נותן את עיניו ואז מצייר במחשבתו את זה בתוך הכוס מה הוא זוכה בכך? הוא זוכה בכך לרפא

את העיניים שלו שנתקהו על ידי שפסה פסיעה גסה

כידוע חז״ל אומרים שאדם שפוסע פסיעה גסה זה נוטל חלק אחד ממאור עיניו, משישים, כן? חלק אחד משישים ממאור עיניו של אדם. איך אתה יכול להחזיר את הדבר הזה?

אז אם זה לדבר מצווה הוא אינו ניזוק

אבל לידי הסתכלות באור נרות החנוכה ובאור נרות השבת הוא זוכה לרפא את עיניו.

כך כותב גם רבנו חיים הכהן

בספר שלו מקור חיים הוא היה מחכמי ארם צובא

בסימן ת״ע.

רשב, זה הפוך קצת, כן?

בטור ברקת הוא כתב עניין גדול בדבר הזה.

הבני שכר זכותו תגן עלינו אמן בחלק חנוכה במאמר יב כותב שבימי החנוכה הללו מתגלה אור ששת הימים שהיה בזמן בריאת העולם והראשונים כידוע כתבו בספרים הקדושים שהאור הזה של החנוכה יש בו

מיוחדות גדולה כמו שנאמר עליו וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך.

אזי הניצוץ הזה על ידי בני חשמונאי מאיר בליבותיהם של עם ישראל ומשפיע עליהם אך ורק טוב.

האדמו״ר הזקן מקרלין זכותו תגן עלינו אמן,

היה אומר האור הזה מתנוצץ כל שנה בימי החנוכה על ידי הדלקת הנרות.

אין שום הזדמנות אחרת חוץ משמונת הימים הללו.

ולכן אנחנו מזכירים באמרה שלנו של הנרות הללו בימים ההם. על איזה ימים מדובר?

על ימים שהתנוצץ בהם האור.

אין סוף ברוך הוא בזמן בריאת העולם בזמן הזה.

זה הזמן שהוא ראוי גם שהאור הזה גם יתנוצץ.

והוא מביא לכך רמז.

זה מה שכתוב בגמרא במסכת מגילה הקוראת,

את המגילה למפרעה לא יצא.

דהיינו,

מי שקורא את המגילה כאילו הנס הראה למפרעה. פעם,

בימי מרדכי ואסתר, ולא בזמן הזה,

כותב הרבי מקרלין לא יצא ידי חובת קריאת מגילה.

למה? אתה צריך לחוש ולהרגיש שכל רגע ורגע,

בכל מועד ומועד, בכל חג וחג, אדוש ברוך הוא עושה איתך ניסים.

כך כתב גם בספר קדושת הלוי

בקדושה ראשונה.

רבי פנחס מקוריץ,

זכותו תגן עלינו אמן, בשער השבת אות יז כותב

בחנוכה בשעת הדלקת הנרות, אז יורד האור הגנוז,

ולכן כל אדם צריך לנצל את הזמן הזה שיורד בו האור,

זה החצי שעה

שהנרות בהם דולקים לשבת אצל הנרות

אחרי ההדלקה ולספוג מאותו אור מיוחד.

הרבי מקרלין,

בספר הקדוש שלו, בית אהרון,

כותב

פרק מ״ב, עוד ג׳.

וסיום המדרש בילקוט שמעוני ישעיה ס׳,

כתוב

הקדוש ברוך הוא נקרא נר,

עם ישראל נקראו נר.

אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ואורכם, הוא אורי ואורי.

הוא אורכם, שנינו נלך ונעיר יחדיו לציון.

האור של עם ישראל זה הנשמה הקדושה שהיא חלק אלוקינו.

את הנשמה של האדם אי אפשר לטמא, אפשר לסתום אותה,

אבל לטמא אותה אי אפשר.

לכן אומר הקדוש ברוך הוא לישראל, האור שלכם, הנשמה שלכם זה האור שלי.

והאור שלי זה האור שלכם,

כי אני הטבעתי בכם את החלק אלוקא ממעל, את הנשמה.

אז בואו ונלך שנינו ונעיר את ציון, נעיר את ירושלים.

דהיינו, בימים הללו של חנוכה, כותב הרבי מקרלין,

יש כוח גדול לאור שנמצא בתוכנו,

לאור שמקיף אותנו על ידי מצוות הדלקת נרות חנוכה,

לנוצץ ולהאיר גם את ההתגלות

כדי שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו.

וכל זה בכוח הבקשות,

בכוח התפילות שאנחנו ננצל בזמן הזה של כל שמונת ימי החנוכה.

ועוד הוא כותב במכתב קודשו

על הפסוק כי למחיה,

פרשת השבוע, כי למחיה שלכני אלוקים לפניכם.

פרשיות הבאות,

יוסף אומר לאחים, ואתה אל תיראו אנוכי אכלכל אתכם ואת אפיכם וכולי, כי למחיה שלכני אלוקים לפניכם.

זאת אומרת, הגדוש ברוך הוא הקדים תרופה למכה ושלח אותי לפה למצרים כדי להיות מלך, נגד כל הסיכויים שלכם,

נגד כל המחשבות שלכם שאין

שום חלום שיכול להתקיים, להפך אנחנו ננפץ לו את כל המחשבות ליוסף.

והגדוש ברוך הוא שלח אותי פה.

ומהי המחיה?

המחיה האלו, האור שאנחנו מדליקים של הנרות,

שהוא מקור של חיים לזה העולם.

ולכן בסגולת הימים הללו כותב הרבי מקרלין, ובאמירת ההלל שאנחנו נאמר בכל שמונת ימי חנוכה,

בטוח שיקיף אותנו חסד השם מעולם ועד עולם,

והחסד הזה ישמור אותנו ויציל אותנו מכל רע ואת נפשותנו מעתה ועד עולם.

הקדמונים כותבים,

כך כותב גם מגן אברהם בסימן רסג, סעיף קטן יא,

בעל מחצית השקל שם במקום,

ספר מאור עיניים בדרוש חנוכה,

שבשעה שהנרות דולקים יש לאדם לבקש על בניו.

הן אלו הקיימים כבר והן אלו שהוא יזכה להעביר אותם בתור נשמות לעתיד,

שכולם יזכו להיות צדיקים וחכמים.

וזה,

בא לפנינו מאמר הגמרא בשבת כג,

עמוד ב', הרגיל בנר,

אומרת הגמרא, הביאן לבנים תלמידי חכמים.

כתב הרב מחצית השקל שם.

דבשעת קיום המצווה התפילה על השכר המיוחד לאותו מצווה רצויה לפני הקדוש ברוך הוא.

ולכן האישה מחויבת להתפלל על בנים צדיקים בשעת הדלקת הנרות.

ובכך תזכה שיהיו לבנים תלמידי חכמים.

ואנו הגברים בשעת הדלקת נרות החנוכה.

חכמי המוסר כותבים על זה,

שיקבץ האדם את ילדיו ובני ביתו סביבו בשעת הדלקת נרות חנוכה,

כי כל אחד מבני הבית חשיב כנר לפניו,

ובשעה שהוא מדליק את הנר, הוא מדליק את ניצוץ נשמתם.

ממילא נרות החנוכה מאירים את הנשמות שבהם,

והנשמות הללו הולכים וסובבים את כל הבית כולו,

והוא בתור שמש עומד סביב כל הנרות כולם, ובכך יש רמז

שבהדלקת הנרות שהדליק את נשבת בניו, יאירו בתורה ובמצוות.

גם זה מופיע בספר אוצר הסגולות, הדברים הללו, בעניין התפילה,

לא רק בזמן הדלקת נרות, אלא גם בזמן שעושים תגלחת בלג בעומר,

תספורת ראשונה לבנים.

כידוע, בזמן הזה יש יצר הרע גדול שאומר, בוא עכשיו נכין לביבות,

אולי נכין סופגניה עם איזה ציפוי של 24 קראט מזהב, משהו, נעשה משהו, זה עצת היצר.

לעזוב את הכול, להתמקד נטו בתפילות,

להתמקד נטו בעניין של הדלקת הנרות,

ולכן לא לחינם

כתבו רבותינו

שנשים לא עושות מלאכה בזמן שהנרות דולקים,

כדי שגם הם יוכלו לשבת ולהתפלל ולבקש מבורא עולם.

וישנם מספר טעמים בדבר מדוע נשים לא עושות מלאכה.

הטעם הראשון זה כי הנס נעשה בראש ובראשונה על ידי אישה יהודית,

בת יוחנן כהן גדול,

הלכה והשקטה חלב את אליפורמוס הרשע,

ובסופו של דבר כרתה את ראשו.

אז עיקר הנס נעשה גם על ידי יהודית,

ולכן גם הנשים פטורות מה שנקרא בזמן הזה שהנרות דולקים ממלאכה ויושבות ומתפללות.

סיבה נוספת,

בגינם נעשתה כל המלחמה,

כי הרי אחת מהגזרות שהיו לטמות את בנות ישראל הנכנסות תחת החופה, שיבואו קודם להגמון, יבעלו קודם להגמון.

וכיוון שכך, הדבר החמור, ראו את זה החשמונאים,

ומייד נכנסו מה שנקרא לעניונים,

והלכו ונלחמו.

וכיוון שנתבטלה הגזירה, אין יותר שייכות מזה להודות לאישה לקדוש ברוך הוא על הנס הזה,

שחס ושלום חס וחלילה היא לא נטמעה ונשארה קדושה.

סיבה שלישית, כדי שלא יבואו לטעות ולהשתמש חס ושלום לאור הנרות.

סיבה רביעית, להראות את חביבות המצווה, יש פה מצווה,

בוא תראה מהי החביבות שלך כלפיה.

סיבה נוספת,

היא על פי הקבלה מראנה בן אישך,

היא זכותו תגן עלינו אמן, כותב את זה בשבת,

שנה ראשונה, פרשת וישב.

הלכות חנוכה עוד כ״ז צריכין אנשים להיזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות כי קיבלו עליהם מזמן קדמון וכך מפורש בבית יוסף ובלבוש באור החיים בסימן תרע טעמים על המנהג הזה וענה עבדה

כותב הבן ישחי אמרתי טעם על פי הסוד כי כן מצינו מפורש בדברי רבנו העריזה על בשער הכוונות דף קח

עמוד ג' שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה

כמו עניין ראש חודש

כמו שבחנוכה היא מקבלת את ההארה מן ההוד

על ידי עצמה ולא על ידי בחינת התפארת שהיא תפלה לה כמו בשאר ימות החול

היות והנשים הן מושרשות במלכות ויש להן תוספת בחנוכה

על כן יעשו על עצמם תוספת לאיסור עשיית מלאכה

ובכך הם יתקדשו ויוסיפו בקדושתם עוד ועוד.

וכתב הבן ישחי

על פי הכתוב בשולחן גבוה וראוי שיזהרו אנשים שלא לעשות כיבוס

ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום הראשון

וביום האחרון של חנוכה

וכמו שכתוב בראש חודש

בראש חודש ניתנה להם מתנה בעקבות זה

שמנעו את עצמם מחטא העגל.

ובספר מועד הכל חי בסימן זך עוד ס.ה כתב גם כן

וכך כותב הבן ישחי אני דורש בציבור שטוב להיזהר בזה

ואותם אנשים שפרנסתן על ידי מלאכה אין להחמיר בזה.

ונשאלתי לגאון החסיד רבי אליהו מאני רבה של חברון שהיה

וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכל ימות החנוכה אומנם יש להם קבלה

שאם אישה נפלה בסכנה

נודרת נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה וניצולת.

ויש הנודרים יום אחד ויש הנודרים שני ימים

וכל אחת לפי מה שתרצה.

ונשים הבאות מחוצה לארץ

כל אישה אינה משנה את המנהג שהיה לה בחוץ לארץ עד כאן

דבריו של מראנה בן ישחי.

ישנם טעמים נוספים

על תקנת אמירת פרק ל',

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד,

כותב את הטעמים הללו מרן רבנו

יוסף חיים דוד אזולאי, מרן הרב החידה,

בספר שלו דבש לפי מערכת ח',

חנוכה, אות ז'.

הטעם הראשון הוא ראשי תיבות מזמור שיר חנוכת,

זה ראשי תיבות

של המצוות שעליהם גזרו היוונים לבטל אותם, והם מ' מזמור מילה,

ש'

שיר

כנגד שבת,

חנוכת ח' כנגד חודש.

נוסף,

מזמור שיר חנוכת הבית עולה בראשי התיבות שלו, שמחה,

ורומז לשמחת השכינה הקדושה.

ואם השכינה שמחה, מי אנחנו שלא נשמח עם השכינה?

נצטרף לשמחה.

שמחה, אם נעשה אותם בהיפוך אותיות,

את המילה שמחה יוצא לנו אותיות משחה,

וזה רמז לעניין של השמן.

עם השמן הזה מדליקים את אור הנשמה של האדם,

האור האינסוף ברוך הוא יורד, כמו שהזכרנו, וגם בעזרת השם

ימשכו איתו

את הכהן הגדול לעבוד בבית המקדש לפני השם יתברך.

גם בהיפוך אותיות זה יוצא חמישה

כנגד חמשת בני חשמונאי שהלכו ונלחמו.

טעם נוסף,

כתוב על זה

כי חנוכת בית המקדש נוסדה בימים הללו,

ולכן אנחנו מזכירים את המזמור הקדוש, תהילים ל',

מזמור שיר חנוכת הבית,

רומז לבית המקדש לדווי.

כידוע, בימים הללו

של ימי החנוכה אנחנו קוראים

בתורה בקורבנות הנשיאים.

מעלת הקריאה הזו מסוגלת לזיווג הגון.

השולחן ערוך,

באור החיים וסימן תרפד,

סעיף א' כותב,

קוראים בקורבנות הנשיאים שבפרשת נשוא,

ספר במדבר, פרק ז',

וביום השמיני של חנוכה מתחילים בקריאה ביום השמיני,

וגומרים את כל הסדר,

ולאחר מכן קוראים כמה פסוקים מתחילת פרשת בהעלותך,

שאז יש שם רמז לעניין של הטבת,

עשיית מצוות,

הכנת המנורה להדלקה לפני השם יתברך,

עד לסיום המילים כן עשה את המנורה.

כידוע,

הקריאה של קורבנות הנשיאים מסוגלת למציאת זיווג הגון גם למי שקשה לו למצוא זיווג הגון.

מי כותב את זה?

רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו, אמן, בספר שלו,

ספר המידות בערך חיתון,

באות וו,

ולכן מי שקשה לו למצוא זיווג,

ירגיל את עצמו לקרות בקורבנות הנשיאים, וייוושע.

מעלת הצדקה בימי החנוכה יקרה וגדולה היא עד למאוד, והיא יכולה להועיל לאדם להציל אותו מכל מיני מקטרגים,

ומושכת עליו חוט של חסד גדול ונורא.

השולחן ערוך בסימן קלט סעיף א' כתב,

ומרבים בצדקה בימי החנוכה,

כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו על ידי הצדקה,

ובייחוד

ללומדי התורה לתת,

העניים כדי להחזיק עם.

יסוד ושורש העבודה בשער יב'

המפקד

אות א' כותב, וזה לשון קדשו,

גודל מעלת נתינת הצדקה בשמונת ימי החנוכה הללו יותר מבכל ימות השנה.

והוא בא בספרים הקדושים כי ימים אלו מסוגלים מאוד לתקן את פגני נפשו

של האדם בנתינת הצדקה ובייחוד ללומדי תורה ולהחזיקם.

רב חיים פלאג'י, כמו שהזכרתי,

בספרו מועד לכל חי

כזעז כותב סדר תיקון מיוחד לימי החנוכה,

ובו הנוסח הוא מביא את זה מספר מעשה הצדקה,

ובהם לאחר מכן מפרישים את השמונה עשרה פרוטות לצדקה,

ויחלק אותם לתלמידי חכמים ירחי קשות שהם מלאים תורה,

שהם עולים במקום קורבן ובמקום קטורת הסמים.

והוא מוסיף שם אחר כך להפריש עוד 44 פרוטות, כנגד שם אהיה בריבוע וכולי, א', ה', י', ה',

ורמ, רמוז באות א', וזה 144 עולה למניין קדוש המורה על הבינה מצד הניסים והגאולות, ובכך

יזכה לתיקון קדוש לכל הניצוצות שלו שהשחית לבטלה,

שהם הדמים כנגד דמים,

הדמים העיקריים לאדם,

כי הגמרא בנידה יז', יג', סליחה, אומרת

כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו שופך דמים, שפך דמים,

ועכשיו הוא יכול לתקן את השפיכות דמים הזאת על ידי שהוא נותן את הפרוטות הללו לצדקה.

כן,

ועוד כותב רב חיים פלאג'י בסימן כז',

אות ע' ג', וזה לשונו.

כתב בספר נוהג כצאן יוסף, אוד יא',

בקהילות הולכים עניים לדפוק על פתחי נדיבים, וכתב מגן אברהם דיין למחות בידם,

וכן ראיתי נוהגים ונראה לי המנהג.

דאב קצת דומה לפורים,

חנוכה ופורים שווים בדברים מסוימים, תכף נראה,

כיוון שנעשים גם כנס בו ביום.

ואשרי האדם שנותן למלמד של בניו, כמו בפורים, עטפה,

וכן לתלמידי חכמים הנצרכים ביותר,

ולפחות לרגילים אצלו, שדופקים בדלתות, דנכנסים בתוך ביתו, ובכך יזכה

בזה דהון ועושר בביתו,

וצדקתו עומדת לעד. יש פעולות

שאדם עושה במשך הימים הללו של חנוכה ופורים,

והם משפיעים עליו שפע גדול של פרנסה.

וכתב בחמדת ימים,

בפרק ג',

תינוקות להוליך מעות לרב שלהם בחנוכה, והביא שם טעם לדבר.

ובספר קדושת הלוי, סוף קדושה חמישית כתב, וזה לשונו,

ולכן צריכים בחנוכה ליתן צדקה הרבה ומסויבים עניים ולהחזיק לומדי תורה,

שעל ידי חיזוק לומדי התורה מתקנים את רגלי הקדושה כנודע.

בשו״ת משני הלכות,

רבי מנשה הקטן,

נפטר זכותו תגל עני לו אמן,

חלק ז' סימן פח.

בדבר שאלתו עוד מה מבואר בספר קיצור שולחן ערוך בסימן קלט סעיף א' דמרבים בצדקה בימי החנוכה, ובפרט ללומדי התורה,

מאין לא המקור הזה?

הוא שואל, רבי מנשה הקטן שואל, מאיפה המקור הזה

לשולחן ערוך, קיצור שולחן ערוך, שמרבים בצדקה?

והנה המגן אברהם כתב, בסימן תרע בהקדמה,

תנוהגין הנערים לסובב על הפתחים בחנוכה, ובספר חנוכת הבית נתן טעם לדבר.

וראיתי באחד הספרים, וכעת אינני זוכר את מקומו,

שהיה מנהג קדמון שראשי ישיבות ורבנים

היו הולכים בחנוכה לקבץ מעות חנוכה.

והטעם נראה פשוט בזה.

ולפי הנס שנעשה על ידי שנמסרו זידים ביד עוסקי תורתיך,

אנחנו רוצים לעורר את הנס הזה, ולכן אנחנו נותנים צדקה עבור לומדי התורה ומחזיקים אותם.

דלוליהם לא היה הנס כלל ובפרט בימים הללו.

שרודפים אחרי בני התורה לגייסם.

חס ושלום,

בוודא ובוודאי שצריכים פשוטי העם לדאוג ולתת

ולהשפיע כדי שיוכלו לשבת וללמוד ולהתמיד כי זכות התורה היא מגנה ומצלם.

ובדורות האחרונים הנהיגו התינוקות לסובב מפני טעם הנזכר לאל, והרבנים בעצמם לא הלכו, כי הושפל כבודה של התורה,

ונחשב לביזיון כמובן.

והיינו פרי מגדים באש של אברהם כאן,

מה שכתב בטעם למה מקבלים כסף דווקא ללומדי התורה,

ואין בספר יסוד ושורש העבודה.

מה שהעריך בזה הוא בספר בני סחר על מה שמבואר בזוהר ויגע בכף ירך יעקב,

שהסמ״ם נגע בתמכין דאורייתא.

ואם חס ושלום אין מי שיסמוך את לומדי התורה, נופל חס ושלום יסוד התורה.

חנוכה ופורים

נתקנו כדי לתקן את שתי המידות,

את מידת נצח ואת מידת הוד,

שהם שניהם נקראים תמכין דאורייתא.

ועל ידי שאנחנו מרבים בצדקה

בימים הללו,

אנחנו מדליקין בעצם בביתנו את האור,

שגם אותם הבנים יזכו לעסוק באור התורה. ואם אין מדליקין עליו בביתו,

אמרנו צריך להשתתף בפרוטה. למה? כדי להיות שותף באור הזה.

דהיינו להיות שותף בתורה הזאת של ישכר וזבולון, בגדר של ישכר וזבולון.

וכן כתב בספר אוצר חיים לגאון רב חיים יצחק

זכותו תגן עלינו אמן,

שבזאת חנוכה היה עורך סעודה גדולה לכל הקהל,

ודרש ופעל בענייני צדקה הרבה.

וכן כתב בספר וילקט יוסף בשם היסוד ושורש העבודה,

כי שמונת ימי החנוכה הללו מסוגלים לתקן את פגמי נפשו של האדם,

כל אחד עם הפגמים שלו,

בנתינת הצדקה, ובייחוד להחזיק את אותם לומדי התורה.

טעם הריבוי לנתינת צדקה, כידוע, כתב בספר יסוד ושורש העבודה,

כי הזהיר במצוות הצדקה בימי החנוכה, ובמיוחד ללומדי התורה להחזיקם,

זוכה לתקן את כף הצדקה שקלקל עשו הרשע.

כידוע, כמו שאמרנו, ויגע בכף ירחו,

אותו שליח של עשו החליש,

אתה מחזק על ידי נתינת המעות

של הצדקה.

גם בימים הללו, שהם ימים קצרים,

שסוגרים בני הישיבות והכוללים את הספרים כדי ללכת ולהדליק נרות חנוכה בזמן המיועד,

צריכים להתחזק שאר העם

בלימוד התורה.

ראיתי בספר אוצר פניני החסידות שכתב

שבזמן שבני התורה יושבים ועוסקים בתורה, ושאר העם בטלים ממלאכה ואוכלים,

אז צריכים לדאוג שבשבת קודש

בני התורה ישבו ויסעדו ויאכלו יותר מאשר ילמדו תורה,

ועמי ארצות ישבו ויעסקו בתורה.

זה כנגד זה.

אותו דבר בימים הללו.

שאר פשוט העם יושבים ועוסקים בתורה אחר הדלקות נרות חנוכה,

ובוודאי שבני תורה בלי תורה לא יכולים.

רגע אחד.

ולמה?

כותב האדמור מקרלין במכתב קודשו לחנוכה בנתיבי המאורות, ב'

עיקר הנס היה בחנוכה על קיום התורה שבעל פה.

הוא כותב את זה בשם המגיד מטריסק,

זכותו תגן על הנואמן, שחג שבועות זמן של תורה שבכתב.

אבל חנוכה

זה זמן של קבלת התורה בעל פה, כי כל המרבה לעסוק בימי החנוכה בתורה שבעל פה,

בטית כוחו בתפילה, מאיר בקרבו האור שמסלק את כל הרעות ממנו,

ואז הוא דבק בתורה הקדושה כדת וכדין.

כידוע, בימי החנוכה אוהבים אנשים לאכול ספינג',

סופגניה.

כתב בקובץ, שריד ופליט.

ירושלים תש״ה בשם רבי מימון אביו של הרמב״ם זכותו תגן על הנואמן.

שזהו מנהג קדמונים, ואין להקל בשום מנהג ממנהגי ישראל.

ולוקחים את אותו הבצק שהוא מטוגן בשמן זכר לברכת השם בשמן.

ויש שמוסיפים בשמו של רבי

מימון אביו של הרמב״ם

דאין להקל במנהג הספינג' והוא מנהג הקדמונים.

וכשהם כלואים בשמן הרבה תהיה לו ברכה בפרנסה לכל ימות השלה.

ולכן אנשים זריזים

כבר קודם

חודש ימים קודם מהחנוכה הולכים ורוכשים את הסופגנייה,

כי כל הזריז תבוא עליו ברכה ויקרעו בשמיים את שטרי חובותיו.

המנהג לאכילת מאכלי חלב כידוע,

כמו שאמרנו, בראשונה זכר לנס שהיה עם יהודית ביתו של יוחנן כהן גדול,

שהלכה על אליפורניה שצר במשך עשרות שנים על ירושלים,

קודם מלחמתם של החשמונאים,

והשקטה אותו חלב, לאחר מכן יין,

חלב של זמנם, זה לא חלב של ימינו.

וכשנרדם ערפה את ראשו,

וכיוון ששמעו וראו זאת, כל קציני ירושלים ברחו בכך,

היה נס גדול לעם ישראל.

הבני ישכר כותב טעם נוסף,

כיוון שביקשו לבטל את התורה שקיבלנו מהר סיני בזכות אברהם אבינו עליו השלום,

כי אברהם אבינו השקה את המלאכים בחלב,

נתן להם

גם לשונות של בקר וגם חלב.

כיוון שרצו לבטל את עניין התורה,

לכן אנחנו נוהגים לאכול זכר לקח, מאכל לחלב. אומנם זה לא חובה, זה מנהג, אבל

טוב לנהוג אותו.

מרן רבנו יוסף חיים,

המכונה בן ישחי הקדוש, כתב טעם נוסף, כי שלוש גזרות היוונים

נרמזו לנו במילה חלב,

חטא כנגד חודש,

ב' כנגד שבת

ול' כנגד מילה.

מעלת שבת של חנוכה, בסייעתא דשמיא,

כותב על זה רבי חנוך היניך מאלכסנדר,

בקובץ חשבה לטובה חנוכה.

צדיקים אומרים ששבת זה נקרא שבת גדול.

למה?

כי בשבת הזאת ניתן להשיג אמונה בהירה בה השם יתברך.

ולכן, כמו שבכל שבת יש התגלות אלוקית,

והתורה אומרת את זה במפורש, אך את שבתותי תשמורו.

למה?

כי אני השם מקדישכם.

אז כך בשבת הזאת יש ביד כל יהודי לדעת

ולהשיג את האמונה בה השם יתברך,

כי הוא הבורא והוא המנהיג לבירה.

וכן, הדברים הם בחנוכה. אנשי כנסת הגדולה הוסיפו לנו

בתפילות החנוכה את הנוסח של על הניסים

בימי מתיתיה בן יוחנן כהן גדול

ושמה כתוב מסרת גיבורים ביד חלשים

ורבים ביד מעטים

וטמאים ביד טהורים

ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך

ולכאורה צריך ביאור

בשלמה אמרו גיבורים ביד חלשים רבים ביד מעטים, ניחא

שיש בזה איזה שבח גדול

על הנס שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו

כי בדרך הטבע בדרך כלל מנצחים המרובים והגיבורים

אבל פה ניצחו החלשים והמעטים

אבל מהי היידקה אמר טמאים ביד טהורים

רשעים ביד צדיקים זדים ביד עוסקי תורתך

מה בגלל שהם טמאים ורשעים

אז הם קרובים יותר לניצחון מצד הטבע

עד שיש לנו מקום מיוחד להודות לקדוש ברוך הוא

אלא כתב בספר קדושת הלוי

לפרש את המילים הללו דתרא מילא נינו לאו רישא סיפא

הם לא תואמים לרישא

בתחילה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על הניצחון של חלשים ומעטים

אבל בסיפא אנחנו מודים שהרשעים חזרו בתשובה ונעשו צדיקים

וכן הטמאים

נעשו טהורים

וכן הזיידים, השמאלנים, נהפכו להיות עוסקי תורתך

כי מגודל ההתגלות האלוקית המתעוררת בימים הללו

השיבה את כולם, את כל המקונקלים ועשו תשובה וחזרו למוטב

ולכן האור האינסוף ברוך הוא שמתגלה בימים הללו

מתעורר בכל שנה ומשפיע על אותם נפשות,

על אותם רשעים,

על אותם טמאים,

על אותם זדים עד כדי כך שבכוחו של

חג החנוכה, בכוח ימי החנוכה יש לנו להאמין במי שאמר והיה העולם

ששניהם באים כאחד ובפרט בשבת הזאת של חנוכה

שהיא יכולה להשפיע ולהפוך את אותם

ראשים סתומים ובלומים,

להפוך אותם לצד של הקדושה ולכן השבת הזאת

קרויה בשם שבת גדול שיש בה השפעה גדולה גם על אותם הנפשות.

ובישראל מרוז'ין,

הסבא קדישא,

זכותו תגן עלינו אמן.

כותב

כל שבתות

השנה עד חנוכה הן בבחינת והארץ הייתה תוהו ובוהו.

אבל מכאן ואילך, כותב רבי ישראל מרוז'ין,

ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור.

מכאן ואילך האור

של השבת שמצטרף יחד עם אור נרות החנוכה משפיע גם על אותם הרחוקים באור גדול.

שמקרב אותם לאביהם שבשמיים בקדושה וטהרה.

ובפרט אם השבת חל בה ראש חודש.

הרי בכל ימי החנוכה מוכרח

שיחול כיוון שרצו לבטל את עניין ראש חודש, מוכרח שיחול גם שבת.

מוכרח שיחול גם ראש חודש.

ואם חל בשבת של חנוכה ראש חודש, או-הו, יש בו תוספת,

מעלה ויתרון.

גדולים.

כך כתב הרב הקדוש מקוז'ניץ.

בשבת חנוכה שחל בראש חודש, ובבחינת ראש השנה,

כי ג' ספרים נפתחים.

כי מוציאים ג' ספרים באותה שבת.

מאיפה הרמז לכך? כי מתיתיהו בגימטריה זה ראש השנה.

אז אם חל בעצם היום הזה שבו ניצח, בעצם כה,

כן, או חל בימי החנוכה מתיתיהו, בוודאי ובוודאי שזה השפעה.

רבי פנחס מקורי, זכותו תגן עלינו, אמן,

כותב בספר שלו, במאמר לארבע פרשיות,

כשמוציאים שני ספרי תורה,

יש גודל של אור,

אבל כשמוציאים שלושה ספרי תורה,

האור גדול גדול עד מאוד.

ולמה?

כי מתקבצים להם שלושה קדושות בבת אחת.

קדושה אחת היא של השבת עצמה.

קדושה שנייה של ימי החנוכה, וקדושה שלישית

היא של ראש חודש.

ומספרים

על הרב הקדוש רב אשר מסטלין,

שלא היה יכול לישון בשבת כזאת שחל בה ראש חודש וחנוכה.

כל כמה רגעים הוא היה נאור ואומר בהתלהבות, שבת,

שבת חנוכה,

שבת ראש חודש, איך אפשר לישון?

והיות והיוונים גזרו

לבטל את שלושת יסודות הקדושה הללו של שבת,

של חודש, של מילה כפי שמובא במגילת אנטיוכוס,

אות זין, יא.

השבת הזאת שחל בה גם ראש חודש וגם חנוכה,

קיימים שלושת הגזרות כולן.

ואם אנחנו עושים אותן, פועלים אותן, עם ברית מילה?

וואי וואי, בכלל זה מסוגל לתקן את כל

מה שניסו,

חס וחלילה,

לקלקל היוונים.

יזעקנו הקדוש ברוך הוא על דבר כבוד שמו,

נזכה בעזרת השם שעור אינסוף ברוך הוא

של ימי החנוכה, קדושת הימים הללו,

קיום המצוות בהתלהבות,

תכניס בנו חשק

לכל ימות השנה בקדושה וטהרה, לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.

אמן כן יהי רצון.