עין יעקב - יומא כ-כב | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 28.07.2024]

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך העין יעקב, אנחנו מסכת, יומה, פרק שני, דף כב,

עמוד ב', אות כ'.

בן שנה שאול במולכו

אמר אברונה כבן שנה שלא טעם טעם חטא,

מתקיף לרב נחמן בר יצחק

אימה

כבן שנה

שמלוכלך ביתית ובצואה

אומרת הגמרא חזה רב נחמן סיוטה בחלמה,

רב נחמן ראה מלאך

שהפחיד והבעיט אותו מחלומו אמר נעניתי לכם

עצמות שאול בן קיש ועד אחז הסיוטה בחלמה

ואמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל

אמר רב יהודה מר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול?

מפני שלא היה בה שום דופי

ואמר

רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוא צדק

אין מעמיד דין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה בו

מאחוריו

שאם תזוח דעתו על עבורים לא חזור לאחוריך.

אמר אב יהודה אמר רב מפני מה נענשאו מפני שמחל על כבודו

שנאמר ובני ואליעל אמרו מי יאשיענו זה?

ויבזו ולא הביאו לו מנחה

ויהי כמחריש.

וכתיב היה נחש עמוני ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי

ויש גורסים רבי שמעון בן יהוא צדק כל תלמיד חכם שאינו נוקם

ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם והכתיב לא תיקום ולא תיטור

היינו אומרת הגמרא ההוא בממון הוא דכתיב

נתניה איזוהי נקימה ואיזוהי נטירה נקימה

אמר לו השאילני קרדומך את המגל שלך

אמר לו לך

למחר אומר לו

השאילני קרדומך אומר לו איני רוצה להשאילך

כדרך שלא ישאלתני

זוהי נקימה

ואיזוהי נטירה

אמר לו השאילני מגלך

אמר לו לאו למחר אומר לו השאילני קרדומך

ואמר לו הי לך

ואיני עושה כמותך שלא ישאלתני זוהי נטירה

אומרת הגמרא וצערה דגופה לא

ועתניה נעלבין ואינן עונבין

שומעין חרפתן ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים מייסורים

עליהם הכתוב אומר

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. פסוק בשופטים ההיא.

ולעולם דנה כתלה בלבה ואמריו,

אמר רבה, כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשאב,

דמפייס סולי ומייפיס.

למה מפייסין?

כדאמרן.

אלא למה מפייסין וחוזרין ומפייסין?

ואמר רבי יוחנן

כדי להרגיש כל העזרה שנאמר אשר יחדיו נמתיק סוד

בבית אלוהים,

נהלך ברגש.

דהיינו, שהיו עושים פייס בבית המקדש ארבע פעמים ביום.

מי יזכה לזה, ומי יזכה לזה, ומי יזכה לזה?

כל זה למה?

כדי להרגיש

כל העזרה.

דהיינו, להשמיע את כבוד השם בביתו,

שנאמר בבית אלוהים נהלך ברגש.

מדנית דמפייס שלישי חדשים לקטורת.

בואו ואפיסו, והרביעין חדשים ישנים.

ומי מעלה איברים מן הכבש למזבח?

אז היו עושים כל

בעזרה, מי לא זכה עדיין להקריב קטורת בחיים שלו מהכהנים,

כי קטורת זה הסגולה לעשירות.

ואז היו מה מזכים גם אותו.

חדשים והרביעי חדשים ישנים, ממעלה איברים מן הכבש למזבח.

גמרת נא מעולם לא שנה אדם בה.

מה היא טעמה? אמר רבי, מפני שמאשרת.

אמר לה רפאבא לאבי ימיתא, מה אילם המשום דכתיב

בדברים ל״ג שימו כדורה באפיך, וכתיב בתרי ברך אדוני חילו?

מסמיכות הפסוקים, אמרת הגמרא יאחי, עולה נעמי.

דכתיב וחליל על מזבחיך.

אמר להא שכיחה ואלא שכיחה. זה מצוי?

אקטורת שמכירים אותה כל יום.

וזה פרים לא כל כך מצויים.

כא

אמר רבה לא משכחת.

צור ומראבונון דמורי.

אלא דעתם משבט לוי או משבט יששכר.

לא מצינו מורה הוראות מישראל,

אלא אם כן הוא משוייך לשבט לוי

או לשבט יששכר.

דכתיב יורו משפטיך ליעקב דברים ל״ג.

יששכר דכתיב

בדברי הימים א' יב' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל.

ואם ענמי יהודה דכתיב יהודה מחוקקי אולי גם יהודה שייך.

ותגמר עשו כשמעת עליבא דהילכתא כאמרינן.

דהיינו פה מדובר להורות הלכה

כדת וכדין.

רמא רבי,

אבא

ויתימא רמי בר חנא ויתימא רבי יוחנן אינם מנסחין מים בחג אלא בתמית של שחר.

ואמר רב אשי אף ענא נמי תנינא.

ולמנסח אומר לו הגבה ידיך שפעם אחת ניסח צדוקי אחד על גבי רגליו

וגמוהו כל העם באתרוגיהם.

כב תנו רבנן מעשה בשני כהנים שהיו שבים ורצים ועולים בכבש.

קדם אחד מהם לתוך ארבעה אמות חברו

ונטל סכין ותקע לו בלבו.

ועמד רבי צדוק על מעלות האולם בהר הבית ואמר,

אחינו בית ישראל שמעו.

הרי הוא אומר כי יימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך.

אנו, על מי לערופה?

על העיר או על העזרות?

גאו כולם בבכייה.

ובא אביו של תינוק ומצעוק שהוא מפרפר.

ואמר להם, הרי הוא כפרת חן ועדיין בני מפרפר.

ולא נטמא הסכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת הכלים

יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר,

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד.

עמד רבי צדוק על מעלות האולם בהר הבית ואמר, ירושלים,

בת אטויה עגלה הרופאי.

ועתניה עשרה דברים נאמרו בירושלים,

וזוהי אחת מהם אינה מביאה עגלה הרופא.

ועוד לא נודע מי היכהו.

כתיבי האח הנודע מי היכהו.

אלא כדי להרבות בחייה בישראל, אמר זאת.

ובא אביו של תינוק.

וכו׳ איבאי אלוהו.

הימינא יו חמירא. מה יותר חמור שפיכות דמים ודזילה?

ודחילים כדאי קיימא קיימא?

עודילמה שפיכות דמים

כדקיימה קיימה, אבל טהרת כלים הוא חמירה.

אומרת הגמרא, עונה הגמרא תשמע, מדקנא סבלי תלמודה,

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה,

שמע מיניה שפיכות דמים הוא דזילה,

וטהרת כלים כדקיימה קיימה,

שמעת מיניה.

עד כאן

בסייעתא דשמיא.

ויהי נועם

צריך לאומרו קודם כל מעשה טוב,

בין בדיבור,

בין במעשה,

וזאת נחמתנו בעוניינו כי דלנו מאוד, ואין אנו יודעים לכוון בשום דבר כוונות הראויות לכוון.

כי כל דיבור ודיבור וכל מעשה ומעשה יש בו רזין עילאין,

ורזה דרזין ובונה בשמיים על היותיו,

ואפילו החכמים היודעים צפוני סודות לא יוכלו

להשיג אחד מיני אלף אלפי אלפים ממה יש תעלומות חכמה.

כל שכן, אנן יתמא דייתמא,

שאין אנו יודעים כלום, אלא דברים כפשוטן,

כפשטן,

רק זו תהיה נחמתנו אשר גילו לנו מעט רבותינו,

זיכרונם לברכה, כי כוח מצוות האל יתברך,

פועלות בסגולה ועושות רושם למעלה,

ואף שנעשות בלתי הכוונה הפרטי,

ורק שיכוון,

בכללות שעושה המעשה הזה לקיים מצוות אלוקיו,

ולעשות נחת רוח לפניו,

ולתקן הדברים בשורשן לדעת כל הקדושים,

ולדעת הקדוש ברוך הוא יתברך שמו.

וכותב,

הרב, וידי עשית משל נאי על זה,

הלא הוא כתוב בבית תפילתי שלי, לך נא וראה.

ספר התפילות לרבי אליעזרום פפו.

ועל זה יתפלל קודם כל מעשה וכל דיבור,

שיאמר ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כהנה עלינו.

ואף שבלי אמירת ויהי נועם, גם כן המצווה פועלת למעלה בדרך של סגולה,

מכל מקום יש חילוק,

שהרי בוודאי אינו דומה המכוון

למי שאינו מכוון,

שהמכוון פועל יותר ומעורר דברים העליונים ביותר.

למה הדבר דומה?

לחבל ארוך,

שראשו אחד בארץ בידי האדם וראשו השני מגיע שמיימה.

וכיוון שמחזיק האדם בידו הראש האחד,

הרי הוא מנענע את הראש השני.

אבל

כל כמה שיחזיק בה בחוזק יד וינענע בכוח יותר,

עושה רושם ומנענע למעלה.

כן הדבר, כן.

שיותר שיכוון בכוונות הראויות לכוון,

גורם יותר התעוררות למעלה לעורר את האהבה ולייחד

שמא דקודשה בריחו ושכינתנו, וזוהי כוונת תפילתנו

באומרנו והינו עם,

שיכונן השם מעשה ידינו בשמיים ממעל,

כאילו כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוון.

ותפילה עושה פירות,

וגם בפסוק זה יש רזין עילאין בכל אות ואות וכל תיבה ותיבה,

והיה ראוי לנו שנאמר ויהינו עם על הווהינו עם.

ותקנו להום רבותינו זיכרונם לברכה, ויהינו עם וקדושה דסדרה בכל ליל מוצאי שבת,

ומפורש

הסוד לכך

בזוהר הקדוש,

חלק א', קצדז עמוד ב', שהוא

מגיע לעורר רחמים על דין גהנום שלא ישלוט בנו.

לאלה שמאמינים שיש גהנום,

לאלה שלא מאמינים שיש גהנום,

ודאי שזה ישלוט בהם.

ועל כן שפר קדמאי לכוון באמירת ומעשה ידינו כוננהו שלא תצא תקלה מתחת ידינו,

ולא שום דבר שאינו מתוקן כדי שלא נתחייב בדינה של גהנום,

ועל זאת ישפוך נפשו

לפני השם בתחילת השבוע,

שייכנס בשלום ויצא בשלום,

ולא יכעיס בה את בוראו.

וכן יום ליום יביע עומר, ולילה ללילה יחווה דעת, ומנהג ישראל,

שאין אומרים סדר והינו עם במוצאי שבת שחל יום טוב בתוך אותו השבוע.

אבל לדעת המקובלים עדיין ראוי לאומרו אפילו במוצאי שבת שהוא חול המועד.

וכן יעשו הצנועים בינם לבין עצמם.

ואפילו על דברי הרשות המוכרחים טוב לומר לשם מצווה והינו עם.

וזה הדבר עושה פעולה

ותועלת גדולה.

כי הלא לאמונה אין לך דבר בעולם שאין לו שורש למעלה.

וכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברעו אלא לכבודו.

וכל עמל אדם הוא לברר

ולהוציא לאור את ניצוצי הקדושה,

וכל הדברים העתיקים העושים רושם בשמיים,

ובלבד

שיכוון

ליבו לשמיים.

ברוכים תהיו להשם.