עין יעקב - יומא כג-כד | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 28.07.2024]

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב אנחנו מסכת יומה פרק חדש אמר להם הממונה פרק שלישי אות כג אמר רב ספר צ לוטה דאברהם מכי משחר קוטלה ואמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום ונגמר אמר נא גמר מאברהם ונן לא גמר מינה גמרינן מינה דתני וביום השמיני מול בשר לתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזיז מקדימים למצוות שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני אדוני אלא אמר הרב יוסף הקקש ילה דתנן חל ער פסחים להיות בערב שבת נשחת קורבן פסח בשש ומחצה וקרב בשבעה ומחצה ושחט מכ משכר קוטלה נשחט אותו כמו שאנחנו מזדרזים מה שנקרא נץ החמה אומרת הגמרא מהיא קושייה ודיל מקות לבית דבית המקדש בשש ומחצה משכרה ומשום דלא מכו נ טובה אומרת הגמרא הנה מישני אברהם והצטננות גדולה היייתה בליבו אנ מי משום זקן ויושב וישיבה הבה דאמר רבי חמא בר חנינה מימיהם של אבותינו מימיהם של מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהמהם ה היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר לך ואספת את כל זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר השפה לי 70 איש מזקני ישראל אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הבה שנאמר ואברהם זקן בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה הבה שנאמר וי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הב שנאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זה כן ביתו המושל בכל אשר לו ואמר רבי אלעזר ויש גורסים רבי יצחק שמושל בתורת רבו והוא ד מסק אליעזר ואמר רבי אלעזר שדולה הוא משכה מתורת רבו לאחרים ואמר רב קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ואמר לבש ברכי לרב והם השבע מצוות וולו אולי מדובר רק על ש המצוות אומרת הגמרא הה ואינה ממילה אלא ואי משב מצוות ומילה אמר לה אם כן מצוותי ותורות למה לי למה כתיב הפסוק מצוותי ותורות אמר רבת רב עשי קיים אברהם אפילו עירובי תבשילין שנאמר ותורות אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים ותניה רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לטימור של חמה דהיינו הזדקפות של הבקיעה בעלות השחר כמו תמר לשון תמר זקוף או עשן ואש ותמרות עשן שעשן עולה זקוף אז אינו דומה תימור של לבנה לטימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן ואמר רב נחמן זוהמה ד שמשה קשה משמשה החום של אותו יום זירה ד שמשה קשה יותר מהשמש חום של יום המעונן וסימני דנה דחלה שבריר ד שמשה קשין משמשה וסימני דלפה דן דכלה כותב רשי שפי הסתום יפה שלא יוצא רחו ונחלש וכשאתה נוקב אותו במחתרת כך יום המעונן מתוך החמה שהיא מכוסה החום שלה כבוש והיא נוקבת בכוח דרך נקבה העבים של הענן ומרגישים אותו ושבר ד שמשה הנורים בעצם הקרניים שה לחת מי שמסתכל כנגד ה דברים הללו מסתנוור כי הנותן עיניו כנגד הנקב קשים לו הסנוור יותר מי שמסתכל בשמש עצמה כרן אחת של שמש מסנוורת יותר מאשר שמש עצמה וסימני דלפה כשה דלף היורד על האדם משאם נכנס כל גופו במ יפה רורה ורה ממשיכה הגמרא קשין מעבירה דהיינו אדם שיש לו תאווה לעבירה חס ושלום לנשים קשה יותר ממה מגוף העבירה וסימני ריחה דוסר שלה קיתה כש מקיתה אלול שהוא סוף הקיץ קשה מהחום של הקיץ של תמוז למה כי כבר תחמם כל האוויר וגופם של הבריות בחום של הקיץ שעבר עליהם וזה מתחמם עכשיו בחום של קל שהוא קל יחסית והוא מזיק אותו וסימני תנורה שגיר השיטה זה סטווה קשה מד קיתה קדחת של ימות החורף שמחממת את החולה בידוע שזה קשה יותר מקדחת שמבי אותו בימות הקיץ וסימני תנורה קריירה ו מגמר בעתיק ה קשה מחדת וסימני תינה בר תינה אז מי שמלמד או מי שלומד ומשיח את דעתו קשה לו לחזור וללמוד יותר ממה שהוא שכח את מה שהוא שכח יותר מאדם שלא למד עד כדי כך זה קשה והסימן הוא תינה ברטינה דהיינו תית שאתה גובל אותו בעפר מתית של חומר כותל ישן קשה הוא גבל אותו יותר מתית של עפר חדש נו אם תיקח סוג תית משומש ותנסה גבל אותו הוא יותר קשה מעפר החדש עד כאן נעבור בסיעתא דשמיא לפלא יועץ זכותו תגן עלינו אמן ועד אמרו רבותינו זכרונם לברכה אבות א'ד יהי ביתך בית ועד לחכמים ומי שחננו השם רוחב בתים יעשה זאת שיהיה ביתו בית מושב לכל עת שרוצים החכמים היראה השם וחושבי שמו להתוועד ולעסוק בתורה או לדבר מצווה ואל יחוש לטרחה יתרה שיהיה לבני ביתו לנקות הבתים ואישה ראת השם היא תתהלל שתיתן בכך יד לבעלה לעשות כל דבר טוב ולא תחוס על יגיעת ותרח אתה כי טוב שחרה וירב להכל עמלה נגד רב הטוב הצפון לה וכן לא יחוס על ההוצאות אם צריך לעשות כי למצווה רבה יחשב לו שעל ידו לומדים תורה ברבים ואם גדול המעשה את היחיד לדבר מצווה הלחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למעשה את הרבים ושנינו באבות היח כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וביות עבד בביתו שכינה שורה בביתו וברכה שורה בביתו כדכתיב בכל המקום אשר הזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וראיתי אנשי מעשה שהיו משתדלים לעשות ברית מילה בביתם כדי לזכות שיבוא אליהו הנביא זכור לטוב לביתם ועל אחת קמה וכמה רוי השתדל שתבוא השכינה לביתו ואף על פי שהוא אפילו אחד יושב ולומד שכינה עמו ואינה דומה השרת שכינה של יחיד להשראת שכינה של רבים והרבה חילוק והפרש יש ועוד שבהיות הועד בביתו גם הוא יהיה ננדפה לעושה מצווה ואפילו אם אינו לומד עמהם ואינו מבין מה שלומדים אלא רק מארח אותם אצלו אי אפשר שלא ילמד איזה דבר אחד מהם ומשל הנוגע באפרסמון שאי אפשר שלא יקלוט מהריח הטוב שבו ויחשבו איש ואישה אשר השם חנן להם בתים כי לא במותם ילכו איתם ואיזה בית אשר יבני להיות להם בית מושב לעולם הבא כי אם בעשות זאת יבנו בית נאמן לעולם הבא ולכן לא יקפידו על הטרחה נגד המנוחה ויתאוה כל אדם מתי יבוא לביתו לעשות בביתו הבת וכל מי שעוזב ביתו לאחרים לדבר מצווה הוא דבר טוב כל כבל דנה לא יקבל אדם לעשות בביתו ועד למחלוקת או למושב לצים וכדומה אפילו יהבו לא כל חלל ד עלמה הביאו לו כי שם הרגיעה הרגיע הרשעה והוא נטל חלק בראש על כל הרעה לעולם הבא ווי להם כי גמלו רעה ליתן את ידיהם לפושעים ידם במעל תחילה רעה תבוא עליהם נגע ומחלה כי יאמר השם הגמול הזה קיוויתי על שנתתי לך בתים כדי שתעשה שם בית לטיפשים בית לכל מיני עיצות רעות ודי בזה למי שיש לו לב טוב יברח מכתוב וימאס ברא ויבחר בטוב כי במידה שאדם מודד גם השם ימוד ובית צדיקים יעמוד ברוכים תהיו להשם