ללמוד מתפלות משה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום שאול בן יונה הצלחה ברוחניות ובגשמיות

רפואה שלמה לאשתו

זיווגים הגונים מהרה לכל עם ישראל ובכלל זה לילדיו

תומר בן לאה

וכאבים ביד יעברו לארדואן מהרה, אמן.

ללמוד מתפילותיו

של משה רבנו.

משה רבנו התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות

כמניין ואתחנן

לזכות להיכנס לארץ ישראל.

שואלים חכמים זיכרונם לברכה בסוטה יד מפני מה נתעבה משה

רבנו להיכנס לארץ ישראל

וכי לאכול מפריה הוא צריך

או לשבוע מטובה

הוא צריך

אלא כך אמר משה

הרבה מצוות הצטוו ישראל ואין מתקיימות אלא בארץ ישראל

אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי

מזכה רבים.

רצונו של משה רבנו להיכנס נבע מהרצון וההשתוקקות

לקיים את המצוות התלויות בה והקדוש ברוך הוא לא נתן לו להיכנס

ואותו השם לא חנן.

למה?

בעת שהיה אחרון אף על ישראל

בבית המקדש נחרב

היה זה ללא ספק עונש עצום

אבל בתוכו חסד עצום

על הפסוק בתהילים עטא

לאסף

אלוהים

באו גויים בנחלתך

תמאו את היכל קודשך

אמרו חכמים זיכרונם רכה באיכה רבה ד' יד

לא הבקרה צריך למימר אלא בכי לאסף

נהי לאסף

כינה לאסף

ומה אומר מזמור לאסף

איזה שמחה יש כאן

שאומר אסף מזמור

שנחרב בית המקדש

אלא משל למלך

שעשה בית חופה לבנו וסיידה מחיידה וציירה

ויצא בנו לתרבות רעה

מיד עלה המלך לחופה

וקרע את הבלעות ושיבר את הקנים

ונטל פתגוג שלו

עיבוב של קנים והיה מזמר

המחנך

של הילד הזה שיצא לתרבות רעה

לקח כלי

נגינה

והתחיל לזמר

אמרו לו המלך הפך חופתו של בנו ואתה יושב עם זמר

אמר להם מזמר אני שפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו

כך אמרו לאסף

הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב עם זמר

אמר להם מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים

ולא שפך חמתו על ישראל

אז על מה הוא מזמר שהשם הותיר את ישראל לפלטה

שאם לא כן

חס ושלום לא היה משתייר

שריד משונא ישראל

הווי אומר

אם לא היה בית המקדש נחרב העונש היה מתבצע בעצמם של ישראל

אמנם נהרגו גם בחורבן הרבה מאוד יהודים

אבל אם לא שפך חמתו על העצים והאבנים כביכול

אז לא היה נשאר

משונאיהם של ישראל

ואחרי בית ראשון

החל הצמיחה מהנותרים

גדל דור חדש

גם בחורבן בית שני

המספרים של האבדות אינם נתפסים

מתוארים בגמרא בבבלי תענית וגיטין

ובירושלמי בתענית ובמדרש אחא

ועם כל זאת השאיר הקדוש ברוך הוא חלק מעם ישראל

ומהם התפתחו דורות חדשים עד דורנו אנו

ועד ביד משיח צדקנו

אז כמה חסד מונח בתוך הצער והעונש

אסף אומר מזמור, אומר שירה

מזמור

שבח והודאה

על מה? שבאו גויים בנחלתך

והקדוש ברוך הוא כלא חמתו בעצים ובאבנים במקום בעם ישראל

כמו שאומרים בכפרות

זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי.

בית המקדש חרב אבל עם ישראל נשאר חי וקיים.

זו הסיבה שהקדוש ברוך הוא לא רצה להכניס את משה רבנו לארץ ישראל.

לכאורה נעצור ונחשוב.

האדם

הכי קרוב לקדוש ברוך הוא מעולם

שהיה מבקש על ישראל שהיו צריכים

חלילה לכלותם

ביקש פעם אחת והקדוש ברוך הוא שמע לו, סלחתי כדבריך

ביקש על אחותו

שמע לו

כל תפילות שהתפלל על אחרים נענה

עכשיו הוא רוצה בקשה קטנה תן לי להיכנס רגע, רגע תן לי להיכנס

תן לי יום אחד, תן לי יומיים, תן לי משהו להיכנס

אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

לא, אתה לא נכנס.

515 תפילות, יא חביבי.

לא נכנס, למה לא נכנס?

למה לא נכנס? נראה שזה כאילו

מידת הדין וקצת אכזריות וקצת

קדוש ברוך הוא, את רחום וחנון

מה קרה פה? מה קרה פה? למה כאילו עקשנות? לא להיכנס בשום אופן. אל תוסף דבר אליי, מה קרה פה?

חושבים שכל מה שעושה השם ולא נראה לנו טוב ולא יוצא בדיוק מה שאנחנו רוצים זה כאילו הקדוש ברוך הוא

הוא לא שומע, לא מקשיב, מתאכזר, וכל מיני

דמיונות מדומיינים של אנשים.

ואנחנו למדנו כמה פעמים, נכון?

כל דעביד רחמנא,

אתה מעביד.

ולמדנו שגם זו לטובה,

אפילו הרעה נקראת טובה, לא נקראת, היא ממש טובה.

איפה פה הטובה?

איפה פה הטובה?

כל ימי חייו מסר משה רבנו נפשו עבור עם ישראל.

ועתה, אם תשא חטאתם,

ואם אין, נכיני נא מספרך אשר כתבת.

מוכן להימחק מהעולם, שלא יזכרו שהיה אדם כזה בעולם בכלל,

והעיקר תמחל לעם ישראל.

בכל המצבים נכנס משה רבנו לעובי הקורה,

שהשם יסלח לי ישראל וימחק את החטא.

אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

לי בדמת,

אני צריך למלא בקשתך,

ואני צריך לתת לך להיכנס לארץ ישראל.

אבל אתה אוהב את עם ישראל אהבת נפש.

כל החיים שלך שרשרת אחת של רצון להיטיב עימם.

אם אתה תיכנס לארץ ישראל,

ותבנה את בית המקדש, הוא לא יוכל לחרם לעולם.

ואז אני לא אוכל לכלות את חמתי על העצים באבנים,

וחלילה, אצטרך לכלות את חמתי בישראל.

ואתה תתחרט.

למה נכנסת לארץ ישראל?

לכן אני מראש לא נותן לך רשות להיכנס כדי לקיים את שאיפותיך.

אתה אמרת ימותו אלף כיוצא במשה רבנו,

ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

אז אם אתה תיכנס,

עלילה הם ימותו ואתה תחיה.

זה אתה רוצה?

אתה לא רוצה את זה, אני יודע שאתה לא רוצה את זה. הרי אתה אמרת, חנינה מספרך אשר כתבת, העיקר תציל את עם ישראל.

לכן אתה לא נכנס.

לטובתך!

זה לטובתך.

אתה תוכל לסבול את זה שהם ימותו בגללך, בגלל שאתה נכנסת ובנית את בית המקדש.

אז זה מה שחושבים שהשם כאילו לא שמע לו, אדרבא, שמע לו.

שמע לו.

רואים מכאן נקודה נוספת.

עוד דבר

עומדים עם התפילות של משה רבנו.

הוא מתפלל 515 תפילות.

עד שהשם אומר לו רב לך,

אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

מישהו מאיתנו יהיה מסוגל להתפלל על דבר מסוים

יותר מ-20 פעם?

50 פעם?

100 פעמים?

בטוח שהיינו מתייאשים.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה, טוב, מה נעשה? לא רוצה, לא רוצה.

כל זמן שמשה לא שמע על תוסף,

הוא היה ממשיך 5,000, 10,000, 20,000.

לא, לא, לא, לא מפסיק. רק כשהוא אמר לו תפסיק, אז נפסיק.

אתם יודעים מה זה 515?

515 תפילות.

מאיפה בא לו הכוח הזה?

כוח עליון זה להתפלל 515. האדמו רבי משה ליב מסאסוב, זכר צדיק וברכה,

היה אחד מגדולי הצדיקים לפני כ-200 שנה.

אבל לפני שנדבר עליו,

סיפור מקדים.

רבי משה ליב מסאסוב,

שבת, שבת אחת,

אצל רבי לי מלך מליז'ינסק, זכר צדיק וברכה.

זה היה בפרשת בו.

בו.

בלית שבת ביקש רבי לי מלך

מרבי מוישה לייב, שיאמר דבר טוירה.

הוא הסכים.

פתח ואמר,

במכת בכורות כתוב,

ופסח אדוני על הפתח,

ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף.

המשחית עבר דלת דלת.

כל בית שהיה בכור גוי,

או בכור שפחה,

או בכור השבי,

אפילו בכור בהמה,

כל סוגי הבכורות הרג את כולם.

כשעבר בדלת הסמוכה,

היה בכור יהודי, פסח,

דילג שם.

הפירוש המילולי פסח,

זה דילג.

הקדוש ברוך הוא דילג על בתי היהודים.

אבל אומר רבי לייב, א-סאסו.

יש עוד רעיון קדוש פה.

מצרים הייתה שיא הטומאה בעולם.

מבחינה רוחנית לא היה מקום שפל ונבזה יותר מהמקום הזה.

הטומאה איומה ונוראה.

עד שהתורה כותבת

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו.

ומפרש רשי

מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים

מקולקלים מכל האומות.

ואותו מקום שישבו בו ישראל המקולקל מכל.

אל תוך השיחי והמאוס הזה ירד הקדוש ברוך הוא.

כשהוא ראה אנשים

נדמים לחיות יער ולבהמות השדה

אמר אוי ואי

ריח רע

צחנה

שדה רחון רוחני שלא ניתן לעמוד בו.

וכשהתקרב לבית של יהודי

התמלה שמחה.

אוה

כאן גר יהודי

כאן יש ריח של קדושה, של טהרה.

כאן יש התנהגות אנושית אצילה ועדינה.

ככה מסביר רבי ליב מסאסו.

אז אומר רבי מוישה ליב, מה זה ופסח?

ופסח השם.

הקדוש ברוך הוא דילג וקפץ.

דילג וקפץ.

מרוב התרגשות

נעמד על השולחן של רבי למלך

והתחיל לקפוץ ולמחוא כפיים ואומר כך עשה הקדוש ברוך הוא כשהגיע לכל בית יהודי.

ואמר מיידיש

דוד אבוינט עאיד, פה גר יהודי.

פה מחיה נפושס.

פה יש ריח רוחני מתוק.

ריח עדין, כל כולו אצילות הנפש.

הציבור

החל לחייך למראה המחזה המרגש.

רבי מוישה ליב, קדוש עליון,

קופץ על השולחן, מוחא כפיים ועוד אומר,

קאט לאק!

הקדוש ברוך הוא קפץ ומחק כפיים בכל בית יהודי.

אז אנשים התחילו לחייך.

אמר הנועם אלימלך,

אל תחייכו,

דעו לכם, כמו שרבי מוישה ליב קופץ כאן, כך באמת השם יתברך קפץ ושמח בכל בית יהודי ומחק כף.

מבהיל על הרעיון.

רבי מוישה ליב,

יחד עם גדלותו העצומה בתורה בקדושה

ובמעשים טובים,

הייתה לו מצווה אחת שבה השקיע מאוד ומסר נפש, פדיון שבויים.

בתקופתו,

בכל הכפרים שלטו גויים רודניים,

אכזריים, צמאי דם.

כל מעשה קטן

שיהודי עשה, זרקו אותו לכלא לחודשים רבים,

עד שבסוף היה מוציא נשמתו בכלא.

יום אחד סיפרו לרבי מוישה ליב

על יהודי שהפריץ הכניס אותו לכלא ודורש עבורו סכום כסף נכבד.

תכף יצא לדרך,

החל לאסוף כספים,

אבל בסוף היום נוכח שאין לו את הסכום שביקש עמושה.

ועמושה לא הסכים בשום פנים,

פחות פרוטה.

חזר לביתו, שבור לרסיסים,

לא הצליח לשחרר יהודי.

גם ללמוד במשך היום לא הספיק.

ועלה לו הרהור,

אולי אני לא צריך למסור נפש על המצווה הזו.

לפנות ערב,

סיפרו לו,

יהודי,

רחמונא לצלן גנב,

תפסו אותו והשליכו לבית הסוד.

הלך לשם,

הביא לו לאכול ולשתות לעתים מעט את נפשו,

כששבה אליו נפשו,

החל לדבר איתו בעדינות,

אמר לו, תראה,

מה יש לך מזה שגנבת?

תפסו אותך,

ועכשיו אתה בית הסוהר.

נחכה למשפט.

אשתך והילדים נשארו לבד.

רחמנות עליהם.

אולי תחליט פעם אחת ולתמיד שאתה מפסיק עם הדבר הזה?

אמר לו הגנר,

רבי,

אני לא מבין אותך.

אם פעם אחת נכשלתי ותפסו אותי, זה אומר שאני אכשל גם בפעמים הבאות.

בפעמים הבאות אני אלמד, אשתדל לגנוב באופן כזה שלא יבחינו בי.

מה אתה עושה מזה רעש כל כך?

רבי מוישה לייב הרגיש שכל מה שקרה זה בשביל שהוא ישמע את מה שאמר לו הגנב.

לגנב הזה אין פרנסה אחרת.

האפשרות שלו לפרנס את הילדים זה מגנבות.

נעבך.

רחמנות על פרנסה כזו.

אבל הוא לא מתייאש.

אם פעם אחת תפסו אותו,

זו לא סיבה שהוא יפסיק.

הוא ישתכלל, יתכנן טוב יותר,

ינהג במשנה זהירות וימשיך בעבודה.

או-אה,

אומר רבי מוישה לייב רומזים לי מן השמיים, יום אחד נכשלת,

הסתובבת להשיג כסף לא הצלחת, גם ללמוד לא למדת.

האם בשביל זה אתה צריך להתייאש ולהפסיק מהמצווה של פדיון שבויים?

בשום פונים ואופן.

עליך להמשיך בפדיון שבויים.

נו,

אז רואים מפה,

רואים מפה מאיפה שאב משה רבנו את הכוח להתפלל כל כך הרבה.

ראה כל תפילה,

הוא לא נענה.

אמר טוב, תפילה אחת לא הייתה בסדר, לא הצלחתי.

זו סיבה להתייאש?

מה פתאום?

עוד תפילה.

בעזרת השם נצליח.

השנייה לא התקבלה.

הוא לא אמר כבר התפללתי שתיים.

לא, כל אחד בפני עצמו.

ואז הוא אמר,

עוד אחת, עוד אחת, וכל פעם זה רק עוד אחת.

הקודמות לא הצליחו, כנראה שלא.

אתם יודעים מה זה? בית חנן, גימטריה שירה.

כל התפילות שלו היו שירה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

כל התפילות שלו היו בשירה.

מאה תפילות לא התקבלו, כנראה שהקדוש ברוך הוא לא רוצה את התפילות שלי, הוא לא אומר כזה דבר.

אין טעם להמשיך? מה פתאום?

על כל תפילה הוא מסתכל.

תפילה יחידה.

לא הצליחה זאת, הצליחה בה.

ענה כמה התפללה? 19 וחצי שנה.

לא 515, הרבה יותר.

תחשבו, 365 יום כפול, תראו כמה זה מגיע.

לא יום, כל יום התפללה רק אחת.

נגיד.

אז זאת אומרת,

אין ייאוש, כשאתה מטפס למקום גבוה, אתה יכול להתייאש אם אתה רואה את הפסגה.

אבל אם אתה אומר, אני עולה רק מטר,

לא בעיה.

עולים מטר, עוצר.

מה עכשיו?

בוא נעשה עוד מטר.

זהו.

לעלות תמיד מטר זה לא בעיה. בסוף מגיעים מן הפסגה.

קווי וקווי.

אין ייאוש.

פילות לא מפסיקים.

עבודת הקודש,

עבודת השבת של רבי מנדל מוויטיבסק,

וויטיבסק,

זה מה שמנוכד לי פה.

זכר צדיק וברכה.

הייתה עבודת קודש מיוחדת מאוד. שאלו אותו רבי,

איך ייתכן?

שבת אחרי שבת.

שנה אחרי שנה.

אתה מצליח להכניס עבודה כל כך קדושה בשבת.

השיב בפשטות,

בצורה טבעית,

ורואים שהוא אומר את זה מתוך הלב בלי התחכמות.

כל יום שישי מתקרב את השבת,

אני מדבר עם עצמי.

מעין דלה.

ועד עכשיו,

עוד לא הייתה שבת.

מכאן ולהבא,

מי יודע מה יהיה.

יש לך את השבת הנוכחית,

תשתדל שהשבת הזאת תהיה מיוחדת.

כך כל שבת אצלי,

זו השבת היחידה בעולם.

ממילא אין שאלה איך אני משקיע בה את כל הכוחות ותעצומות הנפש.

אדם הרוצה לעבוד את השם באמת לא יחשוב,

אתמול התפללתי,

שלשום,

מאה ימים, שלוש מאות תפילות, משחררים מן הערבית,

בלי שום שינוי בנוסח.

אותו נוסח כל יום.

לא השתנה כלום.

לא.

לא ככה מתפללים.

אין קשר בין אתמול להיום.

אין הצטברות של ימים של תפילות.

היום זה יום חדש בפני עצמו.

כמוהו לא היה וכמוהו

לא יהיה.

זה היום היחיד.

זה היום היחיד.

וזאת התפילה היחידה.

ולכן צריך להשתדל,

בסיעתא דשמיא להשקיע את כל כולו,

כל עצמותי תאמר נא אדוני מי כמוך בתפילה עומדת לפניו.

זה לומדים

מהתפילות של משה רבנו.

איך אפשר?

515 תפילות,

ותפילה שלו זה לא כמו שאנחנו הראש עף לפה, עף לשם.

זה כל כולו.

ועם כל זה הוא לא מפסיק.

אם השם לא אומר לו להפסיק, הוא לא מפסיק.

הוא לא היה מפסיק עד שהוא היה נכנס.

מזל שהקדוש ברוך הוא אמר לו עצוב.

אם לא היה חי עד 200. למה? הוא היה ממשיך.

כי הוא רוצה להיכנס.

שום דבר לא עומד לפניו.

עכשיו רק הכניסה לארץ ישראל. הוא רוצה להיכנס.

השם הבהיר לו שלטובתו

אתה לא נכנס.

אתה המציל ומושיע של ישראל,

ואתה ודאי לא רוצה שימותו בגלל שאתה תזכה להיכנס לארץ ישראל ולקיים בה מצוות.

אז לכן רב לך.

רב לך.

לעניין מה מגיע לך, מצוות וזה, ושכר, אתה מסודר לידי.

אתה לא צריך יותר, הכל בסדר.

אבל אני לא רוצה שיהודים ימותו בגלל שאתה תיכנס.

מדהים, אה?

כל אחד חושב שהשם לא שומע אותי, הוא לא רוצה אותי. מי אמר לך את השטויות האלה? מה אתה מבלבל את המוח? מה אתה יודע? מה הוא יודע?

אתה לא יודע מה עתיד צופן, אתה לא יודע מה החשבון,

אתה לא יודע איזה גלגול אתה, אתה לא יודע כלום, מה אתה יודע?

אתה תעשה מה שצריך לעשות,

והשם יעשה מה שהוא יודע לעשות.

עד כאן! המשך יבוא תכף.

ביי.