לחטוף מצות ככל האפשר

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת דינה בת שמעון,

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים,

ותזכה שכל צאצאיה ילכו בדרך ישראל סבא בשמחה רבה, אמן.

אמן.

לחטוף מצוות ככל האפשר.

הגמרא במכות יוד

דורשת על הפסוק בקהלת,

הט

אוהב כסף לא יסבע כסף.

זה מובא על משה רבנו.

יודע היה משה רבנו

שאין שלוש ערים שבעבר הירדן קולטות

עד שלא נבחרו שלוש בארץ כנען.

ואמר מצווה שבאה לידי אקיימנה.

זאת אומרת, בשביל שיקלטו ערי מקלט את הרוצח בשגגיו,

צריך

שיהיו עוד שלוש ערים בארץ ישראל קולטות.

ואם לא נבחרו עדיין,

אז זה עדיין לא מתקיים.

בכל אופן,

אומר משה רבנו, מצווה שבאה לידי אקיימנה. זה לא מצווה שלמה.

כי בזה שהוא בוחר את שלוש הערים בירדן, מעבר לירדן,

זה לא מקנה עכשיו שהמצווה תתקיים.

רק עד שייבחרו

השלוש בארץ כנען.

אז זה חצי מצווה, כאילו.

גם על זה הוא לא מוותר.

אדם צריך לקיים את המצוות בשמחה.

לא עול ולא בכבדות.

משל, למה הדבר דומה?

מלך נתן

לאהובו חדר מלא יהלומים

ואמר לו,

אתה צריך לעמול קשה,

לברור את היהלומים.

יש ביניהם שהם מזויפים

מיש אמיתיים,

המזויפים לפח,

והנשאר בשבילך.

אז זה לא עבודה במקבלים עליה שכר,

אלא הכל זה שלך, מה שאתה אוסף בעצם זה שלך.

אומרת התורה,

וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת.

קיום המצוות זה לא עול,

חסד גדול וזכות גדולה עבורנו.

האהבה של משה רבנו

לקיים מצוות,

ראינו בניסיונו להיכנס לארץ ישראל.

מתפלל 515 תפילות

להיכנס לארץ,

וזאת למה? כדי שיתקיימו כל המצוות על ידו.

כשמתבוננים בגדולי ישראל

בזמן קיום המצוות,

רואים איך הם שמחים בעת שהם מקיימים אותנו.

וזה יכול לתת לנו דרבון

גם לעשות כמותם.

רבי יעקב גלינסקי, זכר צדיק וברכה,

הוא למד באחד הסניפים

של ישיבת נובהרדוק,

ושם היה מקובל לשלוח לשבת

את מי שלמד טוב

לישיבת נובהרדוק הגדולה.

זו הייתה משאת נפשו של כל בחור,

כי שם

ראו את כל הבחורים לומדים בבית המדרש בהתמדה עצומה

עם כל הברן.

הוא הגיע לשם,

עלה לעזרת נשים,

וראה שם אברך

לומד בניגון מתוק,

גמרא בעירובין נד.

אמר לה שמואל הרב יהודה,

שייננה,

חטוף ואכול,

חטוף ואישתי.

דאי העלמד אז לינן מיני כבהילולה דמא.

והוא חזר על זה בניגון מספר פעמים רב.

אמר לשמואל, לרב יהודה,

שייננה,

חטוף ואכול,

חטוף ואישתי.

דאי העלמד אז לינן מיני כבהילולה דמא.

הוא חוזר.

‫הוא חוזר, חוזר.

מה זה אומר?

‫אתה נמצא בעולם הזה,

‫העולם הזה הוא זמני,

‫כמו

בית חתנות.

‫אתה הולך לחתונה, כמה זה?

‫מ-8 עד 11 וחצי.

‫אתה נמצא שם, אז זו ההזדמנות שלך. ‫חטוף ואכול, חטוף ותשתה.

‫למה?

‫כי אחרי זה סוגרים את האולם ‫ואתה הולך הביתה.

‫אותו דבר העולם הזה. ‫תחטוף כמה שיותר מצוות בעולם הזה,

‫כי העולם הזה כמו בית חתנות. ‫יום אחד אתה יוצא מפה, ‫מה שאספת,

מה שאכלת, מה שהרווחת, זה שלך.

‫מי זה האברך הזה שחזר על זה ‫עשרות פעמים בניגוד,

במתיקות?

‫הסטייפלר הקדוש,

המתמיד של הדור.

‫הוא היה לומד 36 שעות ברצף, ‫בלי הפסק.

‫והוא רצה לחזק את עצמו ‫עוד ועוד במצוות.

‫לכן הוא חזר על הממרה הזאת ‫כמה וכמה פעמים בניגון,

‫לרכוש את החביבות ואת השמחה ‫לקיים מצוות, ‫כמו האדם שנמצא בבי הילולה.

‫אז גדולי ישראל מלמדים אותנו ‫איך עושים מצוות, ‫ואיך לומדים תורה,

‫באיזו שמחה, באיזו אהבה.

‫וזה נותן לנו תמונה ‫איך לקיים מצוות.

אם נרצה לדעת ‫מי אוהב את הקדוש ברוך הוא,

‫כיצד נוכל לדעת?

‫יהודי מתעורר בבוקר ואומרים לו,

‫ראיתי אצלך בחצר אלף שקל שמה מפוזר.

‫הוא ישר,

‫בלי נטילת ידיים, בלי כלום. ‫רץ מהר קודם כול, לפני שמישהו ייקח.

‫איי, איי, איי,

‫אתה לא מתבייש לצאת עם פיג'מה ככה באמצע?

‫אבל אם זה נוגע לתפילה,

‫זה שווה יותר מאלף שקל.

‫אז הוא מתחיל בשער הגלגולים.

‫מתגלגל ימינה עוד חמש דקות, ‫מתגלגל שמאלה,

‫עוד כמה דקות, תכף אני קם.

‫מה קרה?

‫אלף שקל הקפיצו אותך,

‫עם הפיג'מה ברינטי, ‫לא בלי שום דבר,

‫ותפילה לא.

‫זו הערכה שלך, זה מה שאתה מבין. ‫זה...

אם הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא

והשם אמר לו ייראו חיים שמש, אני רוצה לראות אותך, יש פגישה בבוקר בנץ.

אז הוא קם, הוא אוהב את השם.

השם ביקש ממנו להיפגש איתו בבוקר, אז הוא בא לפגישה.

אם לא,

אז הוא לא אוהב את השם.

הוא אוהב את המיטה ואת הכרית

ואת מסכת הגלגולים.

חכמים ממשילים את המצוות לכסף.

אוהב כסף, לא יסבע כסף.

אוהב מצוות, לא יסבע מצוות.

אז זאת אומרת, אם אדם מתייחס למצוות לפחות כמו כסף,

אז יראו שהוא אוהב מצוות.

אבל אם הוא לא מתייחס לזה לכסף,

אז הוא מרגיש זה עול וטרחה וזה.

ומי שרץ למצוות בשמחה, הוא אוהב את השם.

לכן אנחנו כל דבר אומרים שאנחנו עושים בשמחה.

אבל לא להגיד רק שאנחנו עושים בשמחה.

צריך לשמח באמת.

רמי עקיבא איגר, זכר צדיק וברכה, גאון הדור,

הקים בעיר מגוריו בית חולים.

כל יום ביקר בחדרים

וחילק לחולים מיני מתיקה.

גם לעת זקנה, שלא יכול כבר לצאת,

שלח שליחים שעשו זאת במקומו.

אז גם עם הגדלות העצומה שהיה לו בתורה,

בלימוד, בהתמדה, בלא הפסק,

עד כלות הנפש,

הוא חיפש עוד ועוד איך לקיים מצוות.

לחלק מיני מתיקה כל יום

לכל החולים בבית חולים.

כשריבי יצחק אלחנן ספקטור, זכר צדיק וברכה, גדול הדור, שכב על ערש דווי,

אמר בכוחותיו האחרונים

שמע ישראל

נשמט כל חי

באדון עולם אשר מלאך.

מאות אנשים עמדו סביבו

ואמרו איתו ביחד את נוסח הווידוי.

והוא זיהה

בין הקהל, ברגעיו האחרונים,

את אחד העשירים.

בקושי יכול לדבר,

בקושי ללחוש.

רמז לו שיתקרב אליו,

ואמר לו, בקהילה שלנו יש אברך תלמיד חכם,

מחתן את ביתו, מצבו דחוק,

תתמוך בו,

אני מבטיח שיהיה לך מליץ יושר.

אחרי זה נשימה שתיים והוא נפתח.

חטוף ואכול כל מה שאתה יכול לחטוף עוד מצוות אפילו ברגע האחרון.

חטוף ואכול.

תפוס ברגעים האחרונים.

הגאון מבין, הבכה.

רגעים לפני שהוא נפטר הוא אחס את הציציות שלו ובכה.

אני עוזב עולם

שבפרוטות קטנות אתה קונה מצווה שקוראים לה ציצית,

ובזכותה אני הולך לקבל פני שכינה עכשיו.

וראיתם אותו.

לא אותם,

אותו, את השכינה הולכים לראות.

יש אנשים,

בבניין שלהם יש שכנים שכחנים.

דופקים אצלך כמה פעמים בשבוע,

הפעם חסר להם חלב, פעם שנייה עגבניות,

מלפפונים,

גרגיר,

כל מיני דברים

שהם שכחו לקנות.

אז הם דופקים אצל השכן ומבקשים.

איך להתייחס לאנשים?

כי קוראים להם נודניקים, נכון?

איך להתייחס?

הרב אליעזר דסלר, זכר צדיק ברכה, אומר,

טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא,

אם אלוהיכם אוהב עניים,

אז מדוע הוא לא מפרנס אותם?

אמר לו, כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום.

כל מצבו של העני והדוחק שיש לו זה בשבילנו.

בשביל שאנחנו ניתן לו צדקה

ועל ידי זה אנחנו ננצל מגיהינום.

אז הקדוש ברוך הוא ברא עניים כדי שאנחנו נפרנס אותם.

אז הם סובלים עוני בשבילנו,

בשביל להציל אותנו.

אז אותו דבר, הקדוש ברוך הוא ברא.

קראת השכן שלך

שיש שכחן

ודופק לך כל הזמן בדלת בשבילך,

בשביל לזכות אותך.

אז אל תכעס עליו.

הופ,

עוד פעם הם דופקים בדלת.

תכיר לו טובה.

הוא סובל מהשכחה בשבילך, שאתה תזכה.

השם שלח אותו לגור לידך בשביל שאתה תזכה.

אז צריך בשמחה.

היום הוא לא דפק, מה קרה?

היה יהודי בבני ברק, קראו לו הרב שושן.

כשהיה עוד

כבר בפנסיה, היה רץ משיעור לשיעור

של בעלי בתים.

ביום אחד,

בהליכתו לשיעור חצה כביש ורכב דרס אותו למוות.

הרב חיים קנייבסקי,

זכר צדיק ברכה, התייחס למותו הטראגי

ואמר שזיכו אותו מן השמיים שפטירתו תהיה מתוך מצווה.

והסביר, יש גמרא בשבת כ יח,

שמה מובאים דברי רבי יוסף,

יהיה חלקי ממתים בדרך מצווה.

לכאורה קשה.

כתוב שלוחי מצווה אינם ניזוקים.

והוא מבאר,

שלוחי מצווה אינם ניזוקים מחמת המצווה.

אבל אם נגזרה על אדם מיתה,

אז הוא יכול למות מהתקף לב.

אבל הקדוש ברוך הוא זיכה אותו למות בדרך לקיום מצווה.

תוך כדי קיום מצווה.

על זה אמר רבי יוסף, יהיה חלקי עמו.

מצינו בשרה אימנו,

כשהשטן בישר לה על העקדה,

בטרם שהספיק לה, אמר לה שיצחק חי היא נפטרה.

האם זה נחשב שהיא מתה בגלל העקדה?

ודאי שלא.

התורה אומרת שני חיי שרה.

שרה הגיעה...

למכסה של החיים שנגזרו עליה.

אבל הקדוש ברוך הוא זיכה אותה

שהפטירה תהיה מתוך שמיעת העקדה.

ולא סתם.

אותו דין אומר רבי חיים

ביחס לרב שושן.

הוא רץ משיעור לשיעור.

אף פעם לא הרגיש שבע.

והקדוש ברוך הוא זיכה אותו שימות מתוך ריצה לשיעור תורה ולא באופן אחר.

בסיום הבדלת שלושת הערים ערי המקלט על ידי משה רבנו

שמזה למדנו מעלתו אוהב כסף לא יצבע כסף

זה משה

כותב את התורה בסיום ההבדלה של השלוש ערים

כתוב בספר דברים ד' מ' ד'

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

נשאלת השאלה

למה נכנס הפסוק הזה כאן?

זה מתאים.

בסוף התורה שיהיה כתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

אומר החפץ חיים הקדוש זכר צדיק וברכה.

הכוונה של הפסוק לומר לנו

שזאת התורה שמשה רבנו לימד אותנו לא להיות שבע ממצוות.

אחרי שהוא הבדיל שלוש ערים מעבר לירדן שזה אפילו לא מצווה שלמה

בגלל שהוא אוהב מצוות

אם בא לידי מצווה לא אחמיץ עיניו

זאת התורה.

זהו, תורת המצוות הזאת, אהבת המצוות.

זאת התורה שציווה משה.

לא להיות שבעים ממצוות, לרוץ, לחפש, לקיים עוד ועוד.

אם היינו כותבים ביוגרפיה

על משה רבנו

אז יש לכתוב בראש ובראשונה שהוא לימד אותנו לחטוף מצוות.

כי זאת התורה שציווה

משה לפני בני ישראל.

הרב שך זכר צדיק וברכה מוסיף ואומר

שהכמיהה של משה רבנו להיכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצוות התלויות בארץ מובנת.

אבל חכמים זיכרונם לברכה אומרים

אחרי שהוא הבין שהוא לא נכנס לארץ

הוא ביקש להיכנס בטור ציפור.

פלא,

אתה רצית להיכנס בשביל מצוות

אבל ציפור לא עושה מצוות.

אז מה יואל שאתה עושה, תהיה ציפור ותיכנס לארץ?

אומר הרב שך

יש אנשים

כשהם רואים ציפור במעופה מקבלים חיזוק באמונה.

למה?

איך היא גומעת מרחקים

בתנועות קלות כאלה?

לו הייתי ציפור.

איי איי איי הייתי בלי פקקים מתקדם ממקום למקום, בקלות,

בלי דלק, בלי זה.

איי איי איי. יש אנשים שקונים מזה אמונה.

נפלאות הבורא.

ולכן שאף משה רבנו להיכנס לארץ בטור ציפור ובכך ירוויח זיכוי הרבים שילמדו אמונה מהציפור.

מדהים.

זה אומר הרב שך.

על החפץ חיים עצמו מסופר.

כל מה שהיה צריך לעשות

היה חוטף ועושה מיד.

הוא חיבר ספר,

גדר עולם,

לחזק את הצניעות של בנות ישראל.

אחר כך נודע לו

שיש עדיין רפיון בציבור בעניין הצניעות.

אז הוא החליט לתרגם את הספר ליידיש.

אבל הוא כבר היה זקן,

ולא היה לו כוח.

ביקש מהחתן שלו שיתרגם את הספר.

ביקש ממנו את זה בצהריים.

ובלילה שאל אותו, כבר תרגמת?

אז הוא אמר לו, לא.

ישב החפץ חיים מיד והחל לתרגם את הספר.

לא מתעכבים.

לא מתעכבים.

מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה שלא יהיה כמו חמץ יעברו 18 דקות.

כל פעם שהיה מגיע מכתב

לרב קנייבסקי

היה כותב תשובה ושולח.

יום אחד הוא ביקש מהחתן

שייקח מכתב וישלח אותו.

הוא התעכב.

ראה שהוא מתעכב,

ביקש את המכתב בחזרה ואמר אני יורד לשלוח אותו.

מה קרה? שאל אותו החתן.

אם זה יהיה עוד חמש דקות, מה קרה?

אמר מצווה צריך לקיים מיד ללא שיהוי.

גם דוד המלך

נהג כך ביחס לבניין בית המקדש.

התברר לו שהוא לא בונה את בית המקדש.

אבל הוא התאמץ לעשות כל מה שלאל ידו,

שעם פטירתו הכל יהיה מוכן לבנו שלמה.

הוא מעיד על המאמצים למצוא מקום מדויק לבית המקדש, כמו שכתוב בתהילים קלב.

אם אעלה על ערש יצועי,

אם אתן שנת לעיניי,

עד אמצע מקום לאדוני משכנות לאוויר יעקב.

הוא לא יכול ללכת לישון, כל הזמן הוא חושב, איפה אני אבנה לו בית? איפה אני אבנה לו בית?

ואחרי שהוא מצא את המקום,

קנה ורכש מערבנה יבוסי את המקום,

רכש אבנים לבנייה,

כדי שהכל יהיה מזומן לבנו שלמה להתחיל את הבנייה ללא שיהוי.

לא כמו המבצע בעזה,

עכשיו אומר הרמטכ״ל, ייקח חודש-חודשיים רק לתכנן.

איזה אפקטיביות יש לצבא כזה.

זה רמטכ״ל זה?

עושים צחוק מהעבודה?

כשנודע לחפץ חיים שהגברת שרה שנירר

עליה השלום הקימה את בית יעקב לבנות ישראל,

הוא שמח מאוד וכתב לה מכתב

שמחתי לשמוע שפתחת בית ספר לחינוך בנות ישראל

כי עד אז למדו רק בבית.

הייתי מאוד רוצה לעזור לך

אבל מכיוון ש...

‫אני כבר זקנתי, אין לי כוחות,

‫אבל להיות שותף אני מעוניין,

‫ואני שולח 300 רובל.

‫כמו המאה שקלים הראשונים ‫שנתן לי הרב שפירא, זכר סביבה.

‫מה היה חסר לחפץ חיים?

‫הרי הוא היה רבן של כל ישראל.

‫חיבר את המשנה ברורה,

‫זיכה את הרבים, עשה גמילות חסדים, ‫מה לא עשה? הפך את העולם.

‫איך העולם היה נראה בלי החופץ חיים?

‫אבל

יש עוד אפשרות לחטוף מצווה, ‫הוא לא ממתין.

‫חבר אני לכל אשר יראוך.

‫ושלח נה את הכסף. ‫זה הרבה כסף, 300 רובל בזמנם.

‫אז זאת התורה אשר שם משה ‫לפני בני ישראל.

‫איזה תורה?

‫חטוף ואכול,

‫חטוף באישתי,

‫דהייעלמא דאזלינן מיני כבהילולה דעמי.

‫צריך לחטוף מצוות כל הזמן.

‫יש מצווה להודות לשם.

‫-הכול יודוך והכול ישבחוך,

‫והכול יאמרו והכול יאמרו, ‫אין קדוש כשם.

‫הכול יודוך והכול ישבחוך,

‫והכול יאמרו והכול יאמרו, ‫אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל נשבחוך

והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל נשבחוך

והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הרי אני מכוון

לקיים קצת חכמים, דאורייתא, בשמחה, דאורייתא,

גומל נפשו יש חסד,

דאורייתא,

כבד את אביך ואת אמך,

דאורייתא, תירוכו במצוות.

לעשות נחתרו על הקדוש ברוך הוא, לעשות נחתרו על התנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דוברות בקבר.