מצות מזוזה למעלה מהקבלת שכינה

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום משפחת שניאור יזכו לתשובה שלמה זיווגים אגונים לכל הילדים ברכה והצלחה הכרת הטוב למי שצריך ולהצלחת הקמפיין שיבנה שופר גדול במהירה בימינו בירושלים אמן אמן אמן.

מצוות מזוזה למעלה מהקבלת פני שכינה.

בספר חרדים פרק ה מצווה כה כתב מצווה לקבוע מזוזה. ישים אדם ידו על המזוזה תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא ממנו זכור שהקדוש ברוך הוא בעל הבית בבית הזה והאדם ואשתו וכל אשר לא אורחים בתוך הבית בכל נכסיו שלו והוא שומר אותו בבית ובשדה מקובל שעל דלתא כניסה טולים שלט ו שמים את השם משפחה. יש מחמירים וכותבים כאן גרים משפחת כהן. כל זה שיהיה זיהוי מי נמצא בתוך הדירה. בעל החרדים אומר ש בעצם בעל הבית זה הקדוש ברוך הוא. במהזוזה יש בה הרבה איזכורים של שם הוויה. מזוזה היא כמו שלט שמודיע בפתח הבית שיש פה בעל הבית שקוראים לו הקדוש ברוך הוא. אם אדם מניח את היד, על כאן גרים משפחת כהן ומנשק, מה? אבל צריך להיכנס ולהניח את היד איפה שרשום שמו של בעל הבית האמיתי ונוטלים רשות להיכנס לתוך הבית של הקדוש ברוך הוא. אם אדם זוכה להכרה כזו, יוכל להיות כגדולי הדורות שהפקירו ביתם לכל נצרך והתהלכו בתוך הבית כאורחים. בביתו של רבי חיים מבריסק, זכר צדיק ברכה, היו הרבה עניים שהתארחו בו, לפעמים תקופות ארוכות. והמיתות היו דפוסות על ידי האורחים עד שבני הבית פעמים ישנו על ספסל או על הרצפה. פעם ראה אחד העורחים את רבי חיים מבריסק וסבר שזה אורח כמוהו. אז הוא פנה אליו, שאל אותו, "אתה יודע כמה זמן אפשר להישאר כאן?" אז הוא אמר לו, "אני לא יודע, אני כבר נמצא פה כמה שנים ולא אמרו לי מאומה. זאת אומרת, הוא פתח לו פתח להישאר שמה גם כמה שנים. רבי ישעיה ל קרסטירר, זכר צדיק רבחר, הפכיר את הבית לכל דכפין והתהלך בתוכו כאורח. בשיא הפשטות. זקנים שזוכרים אותו אמרו שהוא נראה כמו אחד המשרטים בבית. פעם נשבר לאחד האורחים בקבוק יין והוא נבהל. מיד הביא לו רב שיללה בקבוק חדש להניח את דעתו שלא יבהל ולא יפחד. לא פעם ישבו על הכיסא שלו. כיסא עץ פשוט. אחרי שהתברר שישבו על כיסא של הרב, ביקשו סליחה. מה הוא היה עונה? אוי, יותר עייפים, תלך לפוש קצת. היסוד הוא להבין שהבית שלנו הוא לא שלנו, הוא של הקדוש ברוך הוא ונתן לנו רשות להיכנס לתוכו ולגור בו. כשיש גישה כזאת אז מצוות הכנסת אורחים היא טבעית ביותר. אתה לא עושה טובה שאתה פותח לכל נצרך ומאפשר לו להרגיש כמו בביתו משום שאתה אורח והוא אורח מי שמרגיש הבית שלו מרגיש עליונות על האורח אבל לא כך צריך להרגיש יהיו עניים בני ביתך זאת אומרת אדם צריך לזכור שהמזוזה באה לומר יש בעל הבית זה הקדוש ברוך הוא ואתה אורח אצלו. כשאדם מכניס אורח לבית זה לא אני מכניס אורח כי אתה גם אורח ואין אורח מכניס אורח אלא מודיעים לאורח שיש פה גם כן אורח זאת אומרת זה ממש כמו בית הערכה ויש אוכל ויש שתייה לפי זה יש בעיה קצת בשלט שטולים בכניסה ונכתב בו שם המשפחה של הדיירים זה כמו סתירה למזוזה שמכריזה שהקדוש ברוך הוא המזוזה מכריזה שהוא בעל הבית על שער ביתו של המרשה הקדוש לא נתלשל את משפחת איידליש. אתם יודעים מה היה כתוב? פסוק דלתי לאורח אפתח בחוץ לא ילין גר. זה היה כתוב כי אני והאורח שנינו אורחים אצל בעל הבית האמיתי ששמו רשום בתוך המזוזה. לפי זה אפשר לסנגר על אלה שכותבים בהחמרה כאן גרים משפחת כהן שהם מחשבים את עצמם כגרים כאן גרים לא דרים דרים זה מלשון דירה גרים זה מלשון גר אז א אפשר ללמד זכות רבי יצחק מבורקי זכר צדיק ברכה שואל שאלה למה לא נכתבה מצוות הכנסת אורחים כמצווה בתורה והוא עונה אין צורך לכתוב בתורה מפורש מצוות הכנסת אורחים כי זה כלול במצוות מזוזה היא מכריזה שבני הביתחים בבית הזה. אם כן, מצוות הכנסת אורחים היא סניף למצוות מזוזה. ומי שזהיר במצוות המזוזה בהבנה שלמדנו, ממילא הוא מכניס אורחים. אם אתה אורח פשיטה שהדלת פתוחה גם לעוד אורחים. לכן אמרו חכמים זכרונם לברכה בשבת לב. הזהיר במצוות מזוזה זוכה לאריכות ימים. מצוות מזוזה היא לא מצווה פרטית אלא מצווה כוללת. היא מכריזה על האמת הזו שכל מה שיש כאן בבית הכל של הקדוש ברוך הוא ולא של האדם המתגורר בו. באמת ארץ ישראל של מי? של הקדוש ברוך הוא. ואנחנו של מי? של הקדוש ברוך הוא. בילדים שלנו של מי? של הקדוש ברוך הוא. ברכוש שלנו של מי? של הקדוש ברוך הוא. ממילא איפה שאתה לא נמצא, באיפה שלא הכל זה של הקדוש ברוך הוא. אז ואיך אנחנו אומרים בברכת האורח, בברכת המזון, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יקלם לעולם הבא. איך אנחנו קוראים לו בעל הבית? הרי כולנו הורחים בבית הזה והקדוש ברוך הוא בעל הבית האמיתי. איך אתה שומע עכשיו שאומרים לך שאתה בעל הבית? אבל בדרך צחות אפשר לומר שזה הכוונה לא עליך, על הקדוש ברוך הוא. שלא יבוש בעולם הזה הבעל הבית. הכוונה שלא תבייש בעולם הזה שלו. כמו שאמר הנביא וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חיללתם בתוכם. אז זה בושה כביכול הקדוש ברוך הוא בעולם הזה אם אנחנו מחללים את שמו. אז כביכול הקדוש ברוך הוא מתבייש בבריאה אם לא עושים את רצונו. אז שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ומה לעולם הבא ולא בעולם הבא גם לא יקלם לעולם הבא כי המלאכים כתרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו לא משתלם לך וכשאדם לא נוהג רצון השם כביכול יש קלימה לקדוש ברוך הוא בעולם הבא שברא אדם כזה טוב זה בדרך צחות. כשיש לקדוש ברוך הוא יהודים יקרים שעושים חסד, זה עם זה, אז הקדוש ברוך הוא לא מתבייש בעולם הזה ולא נחלם בעולם הבא ומצליח מאוד בכל נכסיו. ומה זה שכתוב לשלוט שטן במעשה ידיו? ואלדכה לפניו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועוון מעט עולם. אם אנחנו ממשיכים בדברי צחות על הקדוש ברוך הוא שהשטן לא יביא לפני הקדוש ברוך הוא את העבירות בחטאים של בני ישראל. לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה. טוב, עד כאן זה היה דברי צחות. אבל בפשטות ברכת האורח מיועדת כמובן למערח עצמו מקובל שקוראים לו בעל הבית והברכה הזאת נאמרת על ידי ההורע ולכן מבחינתו מתייחס אל המארח כבעל הבית ומברך אותו שפתח לו את הדלת והכיל אותו והשכע אותו מדרכי האנושיות להכיר שיש כאן בעל הבית ולנהוג עמו בדרך ארץ בביתו. לכן אמרו כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה. למה? כי אתה מצווה בכבודו. הוא מארח אותך בביתו. אבל חוץ מצא אין לו רשות לסלק אותך מן הבית להשאיר אותך ברחוב כי הבית הזה לא ביתו והוא לא בעל הבית האמיתי זה כמו שם מושאל שקוראים לו בעל הבית כי בדרך העולם מקובל בעל הבית זה מי שיש לו דירה והוא מתגורר בה בקביעות אבל אנחנו מדברים פה מצד ההבנה הפנימית של מצוות מזוזה שבאמת בעל הבית האמיתי זה הקדוש ברוך הוא ואנחנו אורחים בביתו לכן מנשקים את המזוזה בכניסה לבית כדי להרגיש שהוא אורח בביתו ויתן הרגשת נחימות לאורח כי שניהם אורחים בבית זה. אם אדם חי בהכרה כזו שהבעל הבית האמיתי זה הקדוש ברוך הוא והוא רק אורח ממילא ביתו יכול להיות פתוח לאורחים לא רק בפסח כל דכפין יתבכו כשהקדוש ברוך הוא בא על הבית האמיתי אין צורך להזמין אותו כאורח, אלא הוא נמצא בביתות בתמידות. ולכן צריך להיזהר במחשבה, בדיבור ובמעשה כשאתה נמצא בתוך הבית של הקדוש ברוך הוא. צריך להיזהר. לכן הצניע לכת עם השם אלוקיך זה אפילו בבית. בקהילות ישראל נהגו שבליל שבת כל יהודי דואג לארח מסעודתו אורח שנקלע לעיר. כשהיו מסיימים תפילת ערבית בליל שבת שאלו אחד את השני מי האורח שלך בשבת זו? והיה חסיד אחד בשם רבי משה בטלן מסקור שהיה נוהג לשאול את השאלה בנוסח אחר. מי בעל הבית שלך בשבת זו? להשריש את ההרגשה שאתה לא בעל הבית. באורח הוא בעל הבית. יש קפדה שאדם מוכר או מזכיר את הבית לא להסיר את המזוזות. יש בזה איסור וסכנה. הגמרא בא במציא קב תנור רבנן המזכיר בית לחברו על הסוחר לעשות לו מזוזה. וכשהוא יוצא לא יתלנה בידו ויוצא אלא ישאירה במקומה. מביאה הגמרא מעשה באדם שנטל בידו ויצא וקרא הוא אסון. מה החומרה בדבר? הנימוקה יוסף מביא בשם הרתבהוה. הטעם משום שעל ידי המזוזה חלה קדושת השכינה על הבית. וכשמסירים את המזוזות מסירים את השכינה גורמים לסילוקה בחידושי הרטווה שם כתב הסכנה משום שהמזוזה שומרת על הבית ועל הדרים בו שדי שומר דלתות ישראל לכן המסיר את המזוזות מן הבית גורם סכנה לאלה שיבואו להתגורם ר אחריו אולי הם ישתהו עד שיקבעו את המזוזות החדשות וכשאין מזוזות בבית הם לא יזכו לשמירה וכיוון שהאיש שעזב את הדירה הסיר את המזוזות ולא חשש לסכנה שעלולה לבוא על הבאים אחריו מידה כנגד מידה סכנה עלולה ויוב גם אתה לא מקפיד על סכנה לאחרים אז תהיה מובקר לסכנה. גם לפי דברי החרדים יש טעם נוסף. קביעת המזוזה בפתח הבית זה קביעת שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא בעל הבית האמיתי. כשהדייר הישן עוזב את הבית ונכנס דייר חדש, הרי מצד בעל הבית האמיתי הקדוש ברוך הוא לא חל שום שינוי. עד היום בעל הבית נתן רשות לרובן להתגורר פה. אחרי שהוא עוזב, בעל הבית אומר לו צא ונותן לשמעון להיכנס לבית להתגורר בו. אבל אתה לא יכול להוציא את המזוזה כי זה הבית שלו. לכן אם ראובן עוזב את הבית ונכנס שמעון תחתיו אפשר להסיר מדרת הכניסת השלט משפחת כהן ולשים משפחת לוי. אבל מבחינת בעל הבית האמיתי השלט של המזוזה נשאר על מקומו כי בעל הבית נשאר כאן הקדוש ברוך הוא. ואם נשאל הרי אמרו כל מה שאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא מדוע זה לא חל במקרה הזה שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם צא רובן צא ושמעון בו אלא כמו שאמרנו אם המארח אומר לאורח צא לא ישמע לו למה אין לו רשות להוציא אותו מן הבית זה לא הבית שלך זה הבית של הקדוש ברוך הוא על כן כל אשר אומר לך בעל הבית האמיתי עשה ובכלל זה גם אם הוא נחצה כי הוא הבעל הבית האמיתי אמרו חכמים זכרונם לברכה בשבת קכז גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה ולמדו את זה אברהם אבינו שאמר לקדוש ברוך הוא אלה תעבור מעל עבדך זאת אומרת תמתין עד שאני ארוץ ואני אכניס את האורחים בערבי ישעי יללה שמצוות הכנסת אורחים גדולה יותר מעבודת הצדיקים שעוסקים ברזה רזין אם צדיק יכול לקבל פני שכינה על ידי לימוד פרקים בספר הקדוש עץ חיים הוא יכול לזכות על ידי הכנת מרק לעורחים שלו גדולה הכנסת אורחים קבלת פני שכינה הפ דברי החרדים מתבאר אפלה ופלה מדוע זה הקבלת פני שכינה שלמה והנעלת ביותר היא על ידי הכנסת אורחים כי זה גופה כמו להכניס שכינה בביתו. כשאדם מכיר בכך שבעל הבית זה הקדוש ברוך הוא והוא רק הורע, הוא לא נועל דלתו מלוות הכנסת אורחים. מתוך ההבנה שהוא אורח. באורח השני הוא גם אורח. ונמצא שהוא מכריז שהשכינה הקדושה היא בעל הבית כאן וזה שאמרו שהכנסת אורחים כהקבלת בני שכינה כי אתה מורה בזה באמת מבעל הבית אבל למה זה גדולה יותר מהקבלת פני שכינה אדם מתדבק בעליונים למשוך עליו השרעת שכינה או מקדש את הלבנה, שזה כקבלת פני שכינה, או הולך לכותל המערבי ששכינה לא זזה ממנו לעולם. אבל יותר מזה, זה הכנסת אורחים. למה? הוא אינו מקבל פני שכינה, אלא מתוך שהקדוש ברוך הוא בעל הבית, הקדוש ברוך הוא מקבל אותו ונותן לו רשות להיכנס לביתו. אז המכניס אורחים מתוך ההשגה של העניין הפנימי של מצוות מזוזה הוא במדרגה גבוהה יותר מקבלת פני שכינה. הקדוש ברוך הוא נגלה אל אברהם אבינו עם פמליה של מעלה וירא אליו אדוני באלוני ממרה. אמר לו אברהם אבינו, יש לי גילוי גדול מזה. בהכנסת האורחים עם כל הפנימיות אני מכריז שהקדוש ברוך הוא בעל הבית בביתי ואני אורח אצלו. אז מה לי לעסוק בהקבלת פני שכינה אם הוא אצלי הוא נמצא כל הזמן על המצורה נאמר ובא אשר לא הבית והגיד לכהן לאמור כנגע נראה לי בבית מה זה שכתוב ובא אשר לא הבית זה הבית שלו הרי אמרנו זה של הקדוש ברוך הוא המצורע נענש על מה שלא השאיל את כליו ולא הכניס אורחים אז לכן מסולקת השכינה מביתו למה כי נדמה לו אשר לא הבית הוא חושב שלא שלא הבית הוא מאמין שהקדוש ברוך הוא בעל הבית בחוץ. לכן הוא מנשק את המזוזה בצאתו, אבל בכניסה הוא אומר, אני בעל הבית. המצורע רצה להשאיל כלים ולא מכניס ורחים. הוא מוציא שם רע עלחרים. הוא לא נותן. הוא מחשיב את עצמו. אז מוציאים את החפצים שלו כדי לטפל בנגע. בינתיים רואים את הכלים. אה, אמרת שאין לך זה ואמרת שאין לך זה. הנה אני רואה שיש לך. כל השכנים רואים, מוציאים, מוציאים. בעל החרדים מבאר שמזוזה מכריזה שכל הנכסים לא של האדם אלא של הקדוש ברוך הוא. תן לו משלו. שאתה ושלך שלא. ואם כן, למה אתה לא משאיל כלים לאחרים? הם לא שלך בכלל. גם אצלך זה שאול. ולכן כל אשר לא בבית נטמע. אתה לא מוכן לתת, הבית נטמע. לא מנשקים מזוזה רק ביציאה מהבית, אלא גם בכניסה. כמו שדרשו חכמים ביום הל מזוזות ביתך ביתך ביאתך דהיינו בכניסה לבית תזכור שהקדוש ברוך הוא לבדו הוא בעל הבית כי לת אתר פנוי מנה באדם כאורח בביתו ואם משיגים השגה זו גדול ממדרגת הקבלת פני שכינה התדר בביתו של הקדוש קדוש ברוך הוא. הקבלת פני שכינה היא מדרגה נסגבה מאוד. אלמלא זכו ישראל אלא להקביל פניה ויהם שבשמיים פעם אחת בחודש דים. אך יכולים יותר מזה בכל עת ובכל שואה כשמקיימים מצוות המזוזה כראוי עם ההבנה של כל הפנימיות שאמרנו אפשר לומר שהישיבה של אברהם בפתח האוהל כדי לשבת סמוך למזוזה לזכור היטב את האמת שהקדוש ברוך הוא בעל הבית שמעתי מ נשים זכנות תימניות שהיה להם משאלות בקשות מהקדוש ברוך הוא היו הולכות למזוזה או חזות את המזוזה ומתפללות או מבקשות מהבורא כששמות היד על המזוזה על שם השם ההבנה שלהם הייתה עוד לפני הדרשה הזאת כל אדם שמרגיש קשה לו להכניס אורחים יגש יש לה מזוזה ויזכור שהוא בעצמו רח בבית ואין לו שום מעמד אחר, מעמד מיוחד מאשר לכל אדם אחר. לכן צריך לנצל את ההזדמנות. רק בעולם הזה אפשר להספיק את זה ולעשות את זה, להכניס אורחים. אם יעשה כן, הוא זוכה להכניס יהודים להסתופף תחת כנפי השכינה והוא מכריס שיש בעלים על הבית שלו, זה הקדוש ברוך הוא, והוא אורח וזה יותר מקבלת פני שכינה. מצווה גדולה, מצוות המזוזה בגילוי הפנימי שלה מדהים. הכנסת אורחים. הכנסת אורחים. אברהם היה גדול מאוד בכל המצוות, בכל הניסיונות, בכל מכל כל אבל מה התורה מטריכה לפרסם? עשרות פסוקים על ההכנסת אורחים שלו שלושה ערביים שנדמו לו. כמה אריכה זכות אשרה ואשרי חלקו של מי שמכניס אורחים וצריך להודות לשם שנותן לנו הזדמנות לארח לארח אורחים כן הנה שבתות לאריח אורחים יפה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו הכל יאמרו אין קדוש כאשר ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וור עונק שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונק שבת עם מקדש מקדש מקדש שבי שבת עם מקדש מקדש מקדש שבי אי שבת הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא לומ מי נפש יש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת ימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיוסף תודה דובבות