ההשתדלות גורעת מהבטחון

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום. נתנאל בן קסיה יזכה לתשובה שלמה ואמיתית מתוך שמחה ויהיה עבד השם באמת. אמן. אמן.

ההשתדלות גורעת מהביטחון.

האדמור מאושר בספרו באר משה פרשת בשלח מביא בשם אביו ברכת ראש מעשה שסיפר האדמור רבי דוד מללוב זכר צדיק ברכה ודי למד שער הביטחון בחובת הלבבות וקיבל על עצמו לחיות בביטחון מוחלט ללא שום השתדלות, לא עסק בשום מלאכה, לא ביקש עזרה משום אדם. עובר יום ועוד יום, מזון לא מגיע לפיו, עד שנפל בצידי דרכים בהפיסת כוחות. עברה שמה עגלה עם מחוטנים שנשעו לחתונת הצאצעים. ו אותו חסיד לא רצה לבקש מהם מאומר כי הוא בוטח בשם אבל מכיוון שהיה בהפיסת כוחות הוא התחיל לקחקח בגרונו שנושאי העגלה ישימו לב אליו אולי ירחמו עליו ויתנו לו מאכל ל יושבי העגלה שמעו את הקולות וראו יהודי שוכב מעולף בצד הדרך מיד ניגשו והחיו אותו במאכל ומשקה עד ששבע אליו רוחו אמר רבי דוד מללו כמה חבל אם לא היה עושה את פעולת ההשתדלות בכ כחקוח בגרון היה זוכה באותה שעה לאכול מן מן השמיים. העגלה עברה שמה רק לנסותו לבחון האם בשעה הקשה יעשה פעולת השתדלות או ימשיך לסמוך בביטחון מוחלט ללא שמץ השתדלות בקדוש ברוך הוא. וכיוון שלא עמד בניסיון, אינו במעלת הצדיקים הגמורים, ועל כן ישוב לביתו. "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (דברים טו, יח), תצטרך להמשיך לעשות פעולות השתדלות ורק אז תזכה לברכת שמיים. והוסיף על זה הבאר משה בשם ה קוטונת פסים. שמעתי שכתב הרמב"ם אילו היו עכשיו בעלי אמונה וביטחון כמו דור המדבר שעליהם נאמר זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לו זרועה אז גם בדורות הללו הוא היה יורד מן הוא פירש בעל התולדות שכן היה במצות שהוציאו ממצרים שטעמו בהם טעם מן וזה משום שגם צדה לא עשו להם. יוצאים למדבר ולא מכינים צדה לדרך ולא ליום יומיים. היה להם אמונה שלמה וביטחון מוחלט בשם ומטעם זה זכו למן. בכל דור ודור שאדם בוטח בשם בביטחון גמור יורד לו מן משמיים. לכן ציווה הקדוש ברוך הוא לקחת מלא עומר מן להניח למשמרת לזכור זאת בכל דור ודור זה שאומרים בהגדה של פסח על אחת קמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו אילו סיפק צורקנו במדבר 40 שנה ולא הכי לנו את המן דיינו וצריך עיון. אם לא היה מוריד לנו מן אז איך יספק צורקנו במדבר? פרש התולדות שסיפק צורקנו במדבר זה שהקדוש ברוך הוא הכיל אותנו בלב מלא אמונה וביטחון. זה ספק צורקנו וממילא ירד לנו מן. אז אנחנו מודים שתי הודעות לקדוש ברוך הוא. תחילה על שנתן לנו אמונה וביטחון ואחרי כן בעקבות זה בא המן על המן. הרבי הקדוש רבי מנדל מרמינוב זכר צדיק ברכה היה בעל ביטחון גדול בשם. זה הבן של רבי מנחם מנדל. פעם הוא נסע לרבי אלימלך ובדרכו לא מדובר סליחה ברבי מנחמנדל עצמו עצמו פעם אחת הוא נסע לרבי אלימלך ובדרכו מצא דינר זהב על הארץ התכופף להרים את המטבע אבל תכף הזדכף ואמר אני לא מתכופף להרים את המטבע אם הקדוש ברוך הוא רוצה לתת תת לי אותה אז הוא ישים לי אותה בכיס בלי צורך שאני אצטרך לפעול להשיגה המשיך בדרכו לליג'ינסק נכנס לבית המדרש עוד יהודי עשה דרכו לליז'ינסק והוא הלך באותו מסלול וראה את המטבע התכופף בהרים והניח בכיס כשהגיע לליג'ינס נכנס לבית המדרש, ראה שם את הרבי, רבי מנחם מנדלד, הוציא את המטבע ומסר לו. אמר לו, "רבי, מצאתי בדרך דינר, לא היה עליו סימן, הרי הוא שלי. אבל ברוך השם זכיתי לברכה בעמלי, לא חסר לי, ואני לא צריך אותו, לכן אני נותן לך את הדינר." רבי מנחם מנדל היה במדרגה מופלגת של ביטחון, לא צריך להתכופף אפילו למטבע. מי שאינו בדרגה זו, אה, מי שלא בדרגה זו ונוהג ככה, הוא שותה. רק מי שנמצא בדרגה כזאת יגיע עליו ישר לכיס. על פי זה מבארה ברכת ראש את הגמרא שמביאה שתי מעשיות סותרות זו מזו. מעשה ראשון, אדם בא לפני רבי נחמיה, ביקש ממנו צדקה, אמר לו, "במה אתה רגיל לשעוד?" אמר לו, "דרכי לאכול בשר שמן ולשתות יין ישן." רבי נחמיה רגיל היה לאכול עדשים. שאל את האדם, "רצונך שתגלגל עמים בעדשים?" כלומר, האם אתה מסכים לאכול את המאכל שאני רגיל לו? באותו בן אדם מסכים, האכיל אותו בעדשים, כיוון שלא היה רגיל להם, הזיק לו והוא מת. אמר רבי נחמיה, אוי לו לזה שהרגו נחמיה. ממשיכה גמרא, מביאה מעשה נוסף. אדם בא לפני רבא לבקש צדקה. אמר לו רבא, במה אתה רגיל לשעוד? אמר לו, בתרנגולת פתמה ויין ישן. אמר לו, אתה לא חושש להחביד על הציבור? אמר לו, וכי משל הציבור אני אוכל. משל הקדוש ברוך הוא אני אוכל עיני כל אליך יסברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו בעיתם לא נאמר אלא בעיתו מלמד שכל אחד נותן לו הקדוש ברוך הוא פרנסתו בעיתו תוך כדי דיבור הופיע אחותו של רבא לאחר 13 שנה שלא התראו מה היא הביאה לו? מתנה תרנגולת פתומה יין ישן. אמר אבא בליבו מה פתאום היא הביאה מאכל שאני לא רגיל בו? ואז הבין שמן השמיים זימנו לו תשובה למה שאמר לו אותו עני ואמר להעניעניתי לך קום ואכול ממש כמו שהוא אמר העני שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם בעיתו עכשיו הוא רעה ורוצה לאכול אז בא אחותו בעיתו לתת לו אוכל אם היא לא ראתה אותו 13 שנה היא לא גרה בסביבה. זאת אומרת היא יצאה לדרך לפני מספר ימים בשביל להגיע. במי הגיע? בעיתו. בדיוק כמו שאמר את הפסוק. אז מה יוצא מפה? יוצא שרבא חזר בו מהמחשבה הקודמת כשטען שהוא מכביד על הציבור ונמנע מלת לו תפנוקים שהוא רגיל בהם וכעת הוא אומר לו נעניתי לך ומזמין אותו לאכול בדיוק את המאכלים המשובחים שהוא רגיל שהביאה אחותו למה רבא שינה את הלך המחשבה שלו ומה מה זה שונה מהמקרה של רבי נחמיה שהעני מת מאכילת עדשים רבי נחמיה תלת הכולר בצובר של העני מי אמר לו להרגיל את עצמו בתפנוקים אבל יש חילוק בין שני המעשים העני של רבא עמד על שלו ולא הסתפק במועט ואמר שהוא לא אוכל משל בני אדם אלא מה הקדוש ברוך ברוך הוא הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל והוא זכה למעשה מופת באותו יום הביאה אחותו של רבא תרנגולת פתומה ויין לשן ורבא נתן לו העני הראשון למרות שהיה רגיל בבשר שמנו יין ישן מכל מקום כשאמר לו רבי נחמיה גלגל עמי בעדשים מסכים לא התעקש יש מעמד על שלו. הביטחון בשם יתברך לא היה מספיק חזק, לכן הוא מת. מי שמסכים לשנות מהרגלו, מסתפק בעדשים, הרי הוא כאותו חסיד שהיה מוטל בצידי הדרכים וכחקח בגרונו שיתנו לו אוכל. אם היה לו ביטחון בשם מוחלט כמו שהוא למד בחובת הלבבות היה עומד על שלו בלא שום פשרה והיה זוכ מן מן השמיים ונסיים במעשה בחסיד עברו שנים והוא נשוי לא זכה לזרע של קיימה הרופאים אמרו טיסע מעבר לים שם יש רופאים מומחיים, טיפולים מיוחדים ותרופות יקרות והוא נסוע אלבו השפת אמת ושאל אותו האם לשמוע עליהם. אמר לו אל תשעה לדברי הרופאים בעזרת השם הכל יהיה קשורה. חזר לביתו בשמחה וציפה לישועת השם. חלף זמן ועוד זמן ועוד זמן ולא נושע. אשתו מקני המנה אמרה הרופאים אמרו שאין סיכוי רק אם ישע מחבר הים וידרוש ברופאים ואיך הרבי מבטל את דבריהם והחליטה לחסוך כסף בסתר והתמינה מאחורי תנור ישן שלא היה בשימוש ואמרה כשצבור סכום הגון אספה לבעלי לי השכנעו לעצת הרופאים וניסוע מעבר ליום. עברו שנים, עדיין לא נפקדו והבעל ממשיך להאמין בריבו והאישה צוברת ממון. יום אחד היא יצאה מהבית, בעלה נותר לבד, חשב למה הבעיר את התנור הגדול והבזבז הרבה עצים. השתמש בתנור הישן, פיזר עצים והדליק, התחמם וכל המטבעות שהיו מאחורי התנור הותחו מן החום הלוהט. האישה שבה הביתה, כמעט נשמתה. בעלה יושב סמוך לחום התנור ולומד והיא חרב עולמה כל הכסף ירד לתמיון. אחרי שהצטנן התנור שלפה משם שק חרוך עם גוש מתכת גדול מפוחם התקווה נגוזה כעת לא נשאר לה כי היא מידת הביטחון לבד ואחרי שנה נולד להם בן זכר כל זמן שהיה בלב של המחשבות של השתדלות ברכת הצדיק ק לא פעלה שהתייאשה מן ההשתדלות וראה שאין בזה ממש זכתה לביטחון אמיתי בשם הוא ורבי ועל ידי זה באה להם הישועה אם אתה מחליט על ביטחון גמור לך עד הסוף אם לא תמשיך לעבוד הכל ידוכם והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאן שבוע טוב הם הרבה ביטחון ולעמוד בזה בי.