הצלת נפשות בזכות שתי מצות

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לטובת התורמים לעמותת שערי הרווחה שתרמו גם לנציב הזה,

יהי רצון שיצליחו במעשי ידיהם, שפע פרנסה, בריאות, נחת ושמחה,

שלום בית וכל הישועון מהרה מאל.

העמותה מודה בשם המשפחות שמקבלות סיוע

עד שמחיים נפשות נמה זכות גדולה מאוד, אמן.

אמן.

הצלת נפשות בזכות שתי מצוות.

רבנו יונה, משוערי תשובה של השוער ג', אותיות זן,

לומד מהפסוק, וזכרת את כל הדרך

אשר הוליכך אדוני אלוהיך זה ארבעים שנה במדבר,

שיש מצוות עשה לזכור את חסדי השם עמנו ולהתבונן בהם בכל חיל העת.

כשם שהתורה מצווה אותנו לזכור את חסדיו עמנו

בהליכתנו בהליכתנו במדבר,

ולא חסרנו דבר,

הקדוש ברוך הוא ורוב חסדיו דאג לנו לכל צרכינו.

אז יש מצווה לזכור.

והרב קולודצקי

מספר

יום שבת י״ח באב תרפט.

הגיעו פורעים ערבים לעיר חברון וביצעו פרעות נוראות.

אביו למד בישיבת חברון,

שעשרים וארבעה מהבנים נעקדו ביום הזה על קידוש השם.

והיה גם נס גדול.

רבים מבחורים נסעו ביום חמישי לחתונה ולא חזרו לשבת,

וכך הם ניצלו.

על כל פנים,

אביו אמר...

אביו היה בישיבה בשבת זו,

וכולם התפללו בנץ.

באמצע חזרת השליח ציבור,

בברכת רצה,

שמעו קולות מלחמה מרחוק.

מיהרו לסיים חזרת השץ,

ברכת כהנים, קדיש תתקבל, ומיהרו להיחבא.

אביו נחבא בשירותים עם עוד 13 בחורים,

ושם הם אמרו שמע ישראל בווידוי.

אם מותר או לא, צריך לברר.

זה מה שהיה.

הערבים עדיין לא הגיעו,

אבל אביו הרגיש מחנק,

ויצא החוצה וחיפש מחבו אחר.

כל אלה שנותרו בשירותים נהרגו,

והאבא ניצל.

הגמרא מבארת,

אדם שפגע בחיה רעה,

וכמעט הרגה אותו,

היה לו נס והוא ניצל,

זה אומר שמשמיים נגזר עליו למות,

אבל הצילו אותו מחמת איזו זכות.

ידוע, כשנגזרת גזרה צריכים זכויות רבות כדי להינצל.

ואבא היה בתחילה בשירותים, ועבר למקום אחר.

אז ודאי שחלים עליו דברי הגמרא האלה,

שהייתה עליו גזרה למות,

והוא ניצל ממנה בזכות

זכויות מסוימות.

אבא של אבא שלו,

הסבא,

היה אלמאי.

ובאותה שבת אשתו התגלתה אליו בחלום

ואמרה לו, אל תפחד,

הילד שלנו יישאר בחיים.

זאת אומרת, היא ידעה מראש מה צפוי לקרות.

וזכות

הוריו עמדה לו להינצל.

גדולי ישראל ששמעו את הסיפורים

של הסבא והסבתא,

שבזכות זה ניצל האבא,

אמרו שמצווה לפרסם, לכן גם אני עושה זאת.

הסבא

היה רב באמריקה.

הוא לא רצה לקחת את בנו לשם

משום שאמריקה הייתה שממה רוחנית.

באותה תקופה,

כשנסעו לאמריקה,

היו מגיעים עד אליס איילנד,

ומשם

ממשיכים בהפלגה נוספת

כדי להגיע לאמריקה.

באחת הנסיעות של הסבא,

הם הגיעו לאליס איילנד בשבת.

אסור לטלטל מחוץ לאונייה 400. רב החובל היה גוי,

זרק את הסבא עם המזוודה החוצה.

כל נוסעי האונייה עלו לאונייה השנייה לאמריקה,

והוא נשאר לבדו במסירות נפש

כדי לשמור על קדושת השבת.

אז זה סיפור ראשון.

סיפור שני,

במשך שש שנות המלחמה,

הסבתא נשארה לבד.

לבד בבית,

אי אפשר היה לנסוע מאמריקה,

והבן היחיד של הקטן, שזה אבא,

לא רצתה להשאיר לבד בבית, שלחה אותו לבית יתומים.

ומדי פעם היה בא לראות את שלום אימו.

יום אחד הגיע הביתה,

ראה שאימו ספת שאריות של חתיכות לחם לחלק לעניים.

המצב היה קשה, שלא היה מה לאכול.

הילד ראה את חתיכות הלחם, יצאו עיניו מאחוריהן.

אימא, אני מאוד רעב.

אפשר לקבל חתיכה.

והאימא שיבה לו מותק,

זה בשביל מי שאין לו כלום.

אתה תאכל את מה שיש לך.

חמש עשרה שנה אחרי זה,

כשהיא בשמיים כבר,

היא התגלתה באותה שבת לבעלה ואמרה, הילד שלנו יינצל.

שלא יהיה פלא בעיניינו,

אנחנו אומרים בתפילה

ומשמיעים ביראה יחד, בכל דברי אלוהים, חיים ומלך עולם.

אומר הגאון,

יש מלאכים מיוחדים בשמיים שמשמיעים מה יעשה הקדוש בן ברכו מחר.

באותו ליל שבת, סבתא התגלתה בחלום,

היא שמעה בשמיים מי היו הקורבנות

שעלו מחר על גבי המזבח,

ואבא לא היה ברשימה.

הוציאו אותו ממנה.

למה?

האבא כן היה ברשימה, אבל הוציאו אותו ממנה. למה?

כי הסבתא זעקה בשמיים,

את הלחם שלפני 15 שנה הסבתי לצדקה.

לא נתתי לילד שלי למרות שהוא הבן היחיד,

ולמרות שהוא מאוד רעב.

בהצדקה הזאת הצילה ממוות.

ועוד,

זעקה בזכות שמירת שבת של בעלי,

שנותר לבד ולא המשיך בנסיעה לאמריקה,

כדי לא לטלטל במקום אסור,

תתקיים בנו מה שאומרת הגמרא,

שבזכות שמירת שבת

אין אומה ולשון שולטת על ישראל,

ושבני ינצל מידה פורעים.

וזה גרם שהוא ינצל.

עכשיו צריך להבין,

אבא

היה בן יחיד,

והוא הקים משפחה ענפה ביותר.

כן ירבו.

ומבהיל לחשוב שכל זה יכול היה חלילה לא להתגשם,

מאחר ונגזרה עליו גזירת מוות עם הבחורים.

ובחסדי השם הוא ניצל

בזכות חתיכת לחם

משמירת שבת במסירות נפש.

נו, אז כמה אנחנו צריכים להתחזק

בשמירת השבת ובעשיית חסדים.

וקיימנו עכשיו מצווה דאורייתא של וזכרת את כל הדרך.

יש מצווה לזכור חסדי השם יתברך.

השם עושה חסדים בלי סוף.

וצריך לזכור אותם, ולהזכיר אותם,

ולפרסם אותם.

ועל זה נאמר,

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הרי אני מכוון כי הם יצאות חכמים, לא ראיתם שמחה.