אדם הראשון חוזר בו [שיעור מתוקן]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, רפאל יובל בן תמרה,

יקום מתרדמתו מהרה לחיים טובים ושלום,

אמן.

יוסף בן גנט,

יזכה לחזרה בתשובה שלמה,

בה הקדוש ברוך הוא ישלח לו בריאות הנפש והגוף,

ויזכה השנה לבנות בית נאמן בישראל, בניין עדיעד,

דורות ישרים ומבורכים בתוך

כלל ישראל מהרה, אמן.

אמן.

אדם הראשון חוזר בו.

אומרים חכמים זיכרונם לברכה,

זה ספר תולדות אדם.

האם היה ספר

לאדם הראשון

מלמד

שראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון,

דור דור ודורשיו,

דור דור בחכמיו,

דור דור ופרנסיו.

אשלה הקדוש בסידורו

על הפסוק בתהילים, אל תבטחו בנדיבים

בבן אדם שאין לו תשועה,

תצא רוחו,

ישוב לאדמתו,

ביום ההוא אבדו אשתנותיו.

מדרש מופלא.

לאחר שהאדם הראשון חטא

ונגזרה על המיטה,

נתן לו הקדוש ברוך הוא יום אחד,

יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה.

וכשהראה לו את כל הדורות הבאים,

הראה לו גם את החכמים ואת המלכים

שעתידים לקום בישראל.

כשהגיע להראות לו את דוד המלך,

ראה שהוא נולד ומת.

כי דוד המלך היה אמור להיות נפל.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אמר אדם הראשון לקדוש ברוך הוא,

תן לו שבעים שנה משנותיו.

ולכן הוא חיה תשע מאות שלושים שנה,

לפחות או שבעים שנה.

שבעים.

כשהגיע הזמן מיטתו,

930,

רצה לחזור בו מההסכמה.

לא,

תחזיר לי את השבעים.

למה הוא רוצה לחזור בו?

הרי הוא קיבל קצבה הגונה,

אלף שנה.

אז מה אם הוא נתן מתוך זה שבעים שנה,

שדוד המלך יחיה ולא ימות מיד בהיוולדו?

מפה לומדים שגם אדם שחי 930 שנה כשמגיע לקץ חייו,

לא רוצה להיפטר מן העולם.

אז זוהר הקדוש אומר שאדם מתהלך כאן בעולם וחושב שיחיה כאן לדורי דורים?

לא רוצה להיפטר.

מה אכפת לו שהוא חי עד עכשיו 930,

אבל היום הוא לא רוצה להיפטר.

נהוג ששואלים,

מה, הוא נפטר?

וואו, בן כמה הוא היה?

אז אומרים לו, ברוך השם, הוא זכה לאריכות ימים, וזה,

או שאומרים מסכן, נפטר בקיצור ימים,

ואז נענחים, וואו, מה אתה אומר?

באמת זה לא משנה

בן כמה אדם.

גם אם הגיע לגיל 95,

כל החיים זה נחלת העבר.

עכשיו הוא במצב כמו אדם צעיר.

שניהם רוצים להמשיך להישאר בחיים.

היה אדם אחד שראה לוויה, אז הוא שאל גם כן.

אמרו לו, כן, היה מבוגר מעל תשעים.

אז הוא אומר להם, למה אתם אומרים שהוא נפטר מעל תשעים?

זה לא נכון.

אמרו לו, מה לא נכון? אנחנו יודעים את התאריך.

אמר להם, לא, הוא נפטר כל יום.

מרגע שאדם נולד, הוא נפטר כל יום.

כל יום נפטר ממנו.

נפטר, נפטר, יש לו רק את היום.

אז בין 95, בין 40, בין 30,

אותו דבר זה.

הוא לא נפטר בסוף,

הוא נפטר כל יום, כמו שהוא נפטר.

נפטר אתמול, הוא נפטר גם היום.

רק היום, אין עוד יום.

לא הכל,

אבל הוא נפטר כל יום.

לכן צריך לנצל את הזמן.

קהלת אומר, ואחי תן לי ליבו.

כל מיטה צריכה לעורר את האדם,

לעשות חשבון עולם,

לעשות תשובה ומעשים טובים.

הוא לא יודע מתי זה יקרה במציאות.

ולכן צריך להיות מוכנים.

אדם לא מפחד שהוא ימות בקיצור ימים,

אז אפילו שהוא שומע שמישהו נפטר בגיל 30-40,

הוא לא נבהל כל כך.

הוא מצטער על זה, אבל הוא לא נבהל מזה,

כי זה חריג כאילו.

אמנם אחרי הקורונה הרבה מתים מהחיסונים,

אבל זה לא חריג כל כך, זה לא מפחיד אותו. אבל כשאומרים לו שבן אדם מגיע לגיל 70 ונפטר,

זה הוא מבין שהוא הולך לקרות גם לו.

שם הוא כן מתעורר.

אבל כתוב, ואחי תן לי ליבו, צריך לעורר חשבון נפש.

יש אסונות, יש פורענויות,

יש מלחמות,

לא חסר צרות.

אדם לא עובר חלק את העולם הזה.

אז לכן צריך שאדם יתבונן

ויכין את עצמו ליציאה כל הזמן, להיות מוכן

עם רכבות של מצוות, רכבות.

אתמול אמרתי לגלעד,

איזה כיף, איזה תורה יש לנו.

כל מעשה שאדם עושה

יכול להיות מצווה.

כל מעשה.

עונה למישהו, זה גמילות חסדים.

מחייך לו, זה גמילות חסדים.

מדבר עם מישהו, מעודד אותו,

הכל מצוות. רק תתכוון שאתה מקיים את מצוות הבורא. אין רגע שאתה לא יכול לקיים מצוות.

אתה יכול להרהר במצוות.

יש מצוות תעשה, מצוות לא תעשה שאתה יכול להרהר.

יש לנו פה עשרים ואחת כאלה,

וכל רגע אתה יכול.

אז לכן כשתמו תשע מאות שלושים שנות חייו ביקש אדם הראשון לחזור בו מהסכמה

מלנדב את השבעים שנה לדוד.

על זה דורש השלך הקדוש את הפסוק

אל תבטחו בנדיבים

בבן אדם,

זה האדם הראשון,

שנידב לדוד שבעים שנה מאלף השנים.

אל תבטחו בנדיבים.

מתי?

מתי שתצא רוחו?

ישוב לאדמתו?

אז ביום ההוא עבדו עשתונותיו, כל המחשבות הטובות שהיו לו לנדב עבדו,

עוזר בו.

מי אמר את הפסוק הזה?

דוד המלך.

הוא אומר, רצה,

האדם הראשון, נחזור בו.

לא היה לי חיים.

אז מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?

מוצא שפתיך תשמור.

תביט

על יוצאי החלציך ותראה.

יקום אחד מהם שיקיים את כל נדריו.

אתה רוצה להפר את הנדר, אמרת שאתה נותן שבעים.

אבל תדע לך,

לחלציך יהיה יעקב אבינו,

וידר יעקב נדר.

ומה שהוא נדר הוא קיים.

אחרי שהוא קיים,

הבטיח לו הקדוש ברוך הוא.

גוי וקהל גויים יהיה ממכה,

ומלכים מחלציך יצאו.

זאת אומרת, דוד המלך יצא מיעקב אבינו,

בגלל שהוא קיים את הנדר.

אתה לא רוצה לקיים נדר, אתה רוצה לעזור בך.

תשמור את מוצא פיך,

תראה מה יצא מחלציך.

מי שכן מקיים נדר, תראה מה הוא קיבל ברכה.

למה הוא מקבל את הברכה אחרי הנדר?

לפי המדרש שהביא אשלה הקדוש,

זה מובן.

הקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון, אל תחזור מההסכמה.

וכדי לחזק את הדברים,

הוא נסמך על המעשה של יעקב אבינו,

שהוא צאצא של אדם הראשון.

נדר נדר לשם וקיים,

אז בזכות יעקב אבינו

שקיים את הנדר,

זכה דוד המלך לשבעים שנות חיים,

וקמה מלכות בית דוד.

זו הברכה.

שנתברך יעקב, ומלכים

מחלציך יצאו, דהיינו בזכותך.

טוב,

לגוף העניין,

דוד המלך

יש לו תפקיד מרכזי בגאולה של עם ישראל והעולם כולו.

וגם כל בניין ירושלים

ומלכות בית דוד, הכל תלוי בו.

שאלה?

צריך ישר לשאול את השאלה הזאת.

בשביל מה נולד

דוד בשביל למות?

למה צריך לוולד ולמות?

אל תוולד,

אל תמות.

מה העניין להביא עובר?

איך שהוא יוצא, מת.

מה קרה?

ולמה היה צריך לקבל שבעים שנה בנדווה,

בחסד גמור?

למה אין לו חיים משלו?

הוא חי

מהחיים של האדם הראשון,

על חשבונו.

כדי להגיע למעלת דוד המלך,

צריך לחיות בהרגשה ששום דבר לא שלך.

שום דבר לא מגיע לך.

כל רגע בחיים זה חסד ומתנה.

וכל ספר תהילים מלא בהרגשה הזו שאין לדוד שום דבר מעצמו. תן לו משלו שאתה ושלך שלו.

הכל חסד השם.

ועל השם הוא משליך

את כל יהבו.

עכשיו, הפסוק

ששלה הקדוש דרש עליו את המדרש, על אדם הראשון

ועל דוד המלך,

זה ממזמור קמ״ו בתהילים.

הללויה.

הללי נפשי את אדוני.

אהללה אדוני בחיי.

הזמרה לאלוהי בעודי.

מה זה ההללה אדוני בחיי?

הזמרה לאלוהי בעודי.

הפשט הפשוט,

כל זמן שאני חי,

כל זמן שעודי קיים, אני מלל ומזמן לשם. זה הפשוט.

יש מפרשים,

אהללה אדוני בחיי,

עצם זה שאני חי וקיים,

זה ההלל והשבח הכי גדול לקדוש ברוך הוא.

כמו שדורשים חכמים,

כל הנשמה תהלליה, על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלץ לבורא את דבריו.

הרמב״ן כותב שהאדם יכוון בכל צורכי הגוף לפסוק הזה.

אהללה אדוני בחיי,

הזמרה לאלוהי בעודי.

מה זה בחיי?

זה כל החיים הארציים והגשמיים שלי, זה אהללה להשם בחיים האלה,

שמה מטרתם?

להלל השם, אהללה,

אהללה.

כלומר, כל הפעולות הגשמיות שאנחנו עושים כדי לחיות,

הן צריכות להיות לצורך גבוה,

לעבוד את השם.

אז כדי להגיע למעלה של דוד המלך,

התנאי הראשון, ענווה ושפלות רוח.

לא להחשיב את עצמו לכלום,

כמו שצוותה עליו התורה לבלתי רום לבבו מאחיו.

הרמב״ן אומר, זו מצוות ענווה,

וצריך להבין,

ראינו טראמפ בהופעתו,

איך הוא

מדבר לגן ילדים בכנסת

ומשחק איתם, זה נחמד, זה לא נחמד, זה ככה תעשה, ככה אתה, זה ככה, וזה מחלק להם ציונים.

כמו בגן.

רק היה צריך לתת להם שקיות לשמחת תורה.

ו...

אבל הוא בעל גאווה גדול, הוא מחשיב את עצמו, אני, אני נלחמתי, אני עשיתי, אני עזרתי,

אני, הכל זה אני.

קשה שאדם כזה יהיה

כמו האזרח הכי פשוט שיש באמריקה.

קשה, איך, איך.

הוא אמר שאידלסון היה מצלצל אליו ורוצה, הוא אומר לו, אל תשכח, אני נשיא ארצות הברית, אין לי זמן בשבילך כל כך, כל כך.

כל פעם מצלצל, רוצה כל מיני דרישות,

הוא אומר לו, אני נשיא ארצות הברית.

כן.

התורה מצווה את דוד ואת כל המלכים בישראל

לבלתי רום לבבו מהאב.

לא פה זאת בחוץ.

בלב שלך אתה לא יכול להרגיש

שאתה יותר ממישהו שהוא הכי הכי פשוט בעם ישראל.

אם אתה מרגיש ככה,

אתה עובר עבירה.

אז מוכרח תמיד להיות כזה ענב.

אם אתה קיבלת נדבה את החיים

מאדם הראשון, אין לך כלום משלך, כלום. אפילו חיים זה לא שלך, זה של מישהו אחר.

אז איך הוא לא יהיה ענב?

יהודי בשם רבי שמחה שפירא,

זכר צדיק ורכה,

השתתף

בתקופת המהפכה הקומוניסטית והיה קצין בצבא הרוסי.

היו שם מיליציות שחיסלו זה את זה, כמו בעזה עכשיו,

ותפסו אותו עם קבוצת חיילים וירו בהם, והוא ניצל.

עלה לארץ,

וגם שמה האונייה בים השחור סערה גדולה הייתה,

אוניות גדולות טבעו, והוא ניצל בסירה קטנה.

וכל החיים שלו הוא הרגיש

שהוא חי בנס.

וכל רגע מהחיים שלו זה מתנה חדשה מהקדוש ברוך הוא.

אהללה, אדוני, בחיי.

עצם החיים שלי זה ההילול הכי גדול.

בגיל 93, סמוך לפטירה,

אושפז במחלקה גריאטרית,

בשערי צדק,

מחובר

למכשירים,

והנכד שואל אותו, סבא,

איך אתה מרגיש?

אז הוא עונה לו במאור פנים,

תגיד לי, אני יכול לבוא בטענות לבורא עולם?

73 שנים הוא נתן לי במתנה.

הייתי צריך למות כבר כמה פעמים.

וזכיתי להקים בית, ומשפחה,

ובנים, וחתנים, ונכדים, והכל מתנה מהשם יתברך.

הוא חי כל חייו,

הוא לא ידע מה זה עצב,

לא היה עצוב משום דבר.

מה הפלא? אדם שחי בהכרה שכל רגע זה מתנה מחודשת, זה נס,

נס.

איך יכול להיות שרוי בעצב?

מה יתאונן אדם חי?

כל זמן שאתה חי, מה אתה מתאונן? לא משנה באיזה מצב אתה חי, אתה עוד יכול לשבח לבורא,

ולחשוב מחשבות טובות, איך ומעשים טובים.

כל רגע אתה מייצר לך זכויות עצומות לעולם הנצח.

מה יתאונן אדם חי? דיו שהוא חי, דיו, דיו.

צריך להגיד תודה להשם יתברך

שאנחנו חיים,

זה הכל מתנה,

הכל חסד,

כל נשימה ונשימה.

צריך להלל ולתת לו תודה,

כמאמר

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו. אין קדוש כשם הכל יאמרו

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש

כשם הכל ידוך והכל ישבחו והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

ישמחו במהלכותך שומרי שמרי שבת מקורעי עונג שבת.

ישמחו במהלכותך שומרי שמרי שבת מקורעי עונג שבת.

מקדשי,

מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת

אה מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת הרי אני מוכן להרגם קצת חכמים

דאורייתא מזמן דאורייתא גומל עכשיו יש חסיד דאורייתא