לב שבור

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, אורנה בצלימה שולה, רפואה שלמה בעיניים מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

אמן.

חוכמה, זיווג הגון ותשובה שלמה לשלום בן מזל ורפואה שלמה בשמחה לאימו ולבתו מהרה, אמן.

אמן.

לירון בת תהילה תזכה לזיווג הגון מהרה תקים בניין עדי עד באושר ושמחה תזכה לזרע קודש

במהרה והבחור יהיה כלבבה והיא כלבבו.

אמן.

הודיה בתהילה השם יתברך

ישרי שכינתו עליה ינחה אותה בדרך אמת תזכה

לבניין עדי עד זרע קודש מתוך אושר עושר ושמחה

מהרה עוד השנה.

אמן.

רפואה שלמה ובשורות טובות בפרט בלב לילד רפאל לביא יצחק בן מורן

שיסתלקו כל הבעיות

ולא יצטרך לתרופות

יזכה לנפש בריאה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, אמן.

אמן.

לב שבור.

ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו אדוני ותהריבכה אשתו.

ידוע שאבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות היו עקורים.

ולמה זה? כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם.

אז הוא בורא בהם חסרון גופני כדי שיתפללו אליו.

ואז כשהם נושאים עיניהם למרום הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילה שלהם.

מה עשו יצחק ורבקה? זה עומד בזווית זו ומתפלל וזו עומדת בזווית זו ומתפללת.

והקדוש ברוך הוא מתענג מתפילותיהם.

שניהם צדיקים גדולים.

אבל הכתוב תולה את הפקידה של רבקה בתפילתו של יצחק שנאמר ויעתר לו.

לא נאמר ויעתר להם.

אם היינו מפרשים שרק רבקה הייתה עקרה

ויצחק יתפלל עליה,

נו, אז אפשר לומר ויעתר לו.

וככה הוא פקד את רבקה אשתו.

אבל כל אחד הרי התפלל על עצמו.

במה שנאמר לנוכח אשתו זה שהם התפללו זה מול זה.

אז למה נאמר וייעתר לו?

היה צריך לומר וייעתר להם.

אלא כתוב,

תולה את הפקידה של רבקה בתפילת יצחק,

וזאת למה? אומרת הגמרא, לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק

לתפילת צדיק בן רשע.

זאת אומרת,

צדיק בן צדיק, תפילתו במעלה גדולה יותר.

והדבר תמוה.

אדרבה,

צדיק בן רשע,

צריך שתהיה לו מעלה מיוחדת יותר מצדיק בן צדיק,

כי הוא התעלה בכוחות עצמו וזנח את הדרך של בית אביו,

ודבק בשם ובתורתו.

אז התפילה שלו זכה בתורה לא פחות,

אולי יותר, מתפילת צדיק בן צדיק.

אז למה דווקא תפילתו של צדיק בן צדיק מתקבלת בשמיים יותר מתפילת צדיק בן רשע?

ובפרט שאנחנו ראינו שאברהם אבינו היה צדיק בן רשע,

טרח אביו,

והקדוש ברוך הוא נתן לו את כל הברכות, ואהיה ברכה.

אמר לו, עד עכשיו הברכות היו מסורות בידי, מעכשיו אני נותן לך, ונברכו בך כל גויי הארץ.

ויש לנו ראיה,

עוד אחת, רחל הייתה עקרה,

ויעקב ורחל התפללו שהקדוש ברוך הוא יפקוד את רחל מבנים,

וכתוב, ויזכור אלוהים את רחל וישמע אליה,

אז אם אינה דומה, תפילת של צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע,

למה פה הכתוב תולה את הפקידה של רחל בזכות עצמה?

מכאן לומדים שני יסודות מרכזיים.

האחד זה כוח התפילה,

והשני זה מעלת זכות אבות.

כשיצחק...

ורבקה התפללו לבין

שניהם היו בנסיבות דומות, שניהם עקרים.

שניהם אשתו ככול ילדים.

והתפילה הייתה שווה בעוצמה,

בדבקות, בכוונת הלב, בהשתפכות הנפש.

אז כל אחד מהם ממש עשה את ההשתדלות ונגיד שהם היו שווים.

אבל פה נוסף

ליצחק גם הזכות של אבותיו.

אז זה מכריע.

אם התפילות הן שוות,

מי שיש לו גם זכות אבות,

זה נוסף על תפילתו שלו,

וממילא זה מכריע עת הכף.

לכן ויעתר לו אצל יצחק.

אבל המצב אצל יעקב ורחל שונה.

יעקב זכה כבר לעשרה בנים מלאה ושתי השפחות,

ורחל טרם נפקדה בבנים.

ועוד היא רואה

את לאה והשפחות מגדלות בנים, והבית שוקק מילדים.

והצער שלה גדול מאוד.

בנסיבות כאלה יש יתרון

לתפילה של רחל על תפילת יעקב.

היא התפללה מלב שבור של אישה שלא זכתה להחזיק בחיקה תינוק משלה,

אבל יעקב המתפלל עליה כבר זכה לעשרה בנים, זה לא אותה תפילה כמו רחל.

אז כשמתפללים מלב שבור ורצוץ,

לא צריך גם את התוספת של זכות אבות.

התפילה הזאת מזעזעת את הרקיעים ומבטלת דינים וגזרות, כי לב נשבר ונדכה,

אלוהים לא תבזה.

ורואים

עד כמה זה לב שבור

אצל פנינה וחנה.

פנינה יש לה ילדים, חנה אין לה.

חנה שרויה בצער נורא.

היא רואה איך פנינה מגדלת ילדים, שתי נשים,

בביתו של אלקנה.

והיא יושבת לבדה, שקועה ביגון,

ואלקנה מנסה לרחם, לנחם,

ואומר, הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים,

אבל אדם...

מי שזכה לבנים לא יכול להבין צער של אישה ששומעת המולת ילדים והבית שלה ריק.

אז היא רוצה להחזיק תינוק משלה?

אם לא די בצער הנורא שנמשך תשע עשרה וחצי שנים,

פנינה באה ודוקרת אותה במדקרות חרב,

ככתוב, וכי עשתה צרתה גם כעס מכעיסה אותה,

ממש דברים איומים.

בהשכמה היית אומרת לחנה, תגידי, את לא עומדת לרחוץ את הפנים של הבנים שלך שילכו לבית הספר?

אחרי שעוברות שש שעות היא אומרת לנו,

את מתכוננת לקבל את הילדים שחוזרים מבית הספר?

איזה צער זה עושה.

מה זה? זה פגיעה, סכין ממש.

חנה רואה פנינה מהירה כל בוקר את הילדים, רוחצת להם פנים, מלבישה אותם,

שקית אוכל, שולחת אותם בשמחה לתלמוד תורה,

שומעת שהם אומרים אמא, אמא, אמא,

ועיניה כלות וליבה יוצא מרוצה.

ועוד פעם,

חנה, מה איתך? את לא שולחת את הילדים לתלמוד תורה?

אוי, נוירה ואוי.

וככה זה חוזר כל יום. השכבת ילדים, הלבשת ילדים, רחצת ילדים, כל הזמן.

איך היא מעיזה, פנינה, להיות אכזרית כזאת, להתאכזר אליה ככה, לעשות כזה דבר?

הגמרא במבא בת רטוז אומרת, פנינה לשם שמיים היא מתכוונה.

למה היא קנטרה וציערה את חנה?

היא לא רצתה ברעתה,

היא רצתה בטובתה.

איך נהיה טובה מזה?

פנינה ידעה

שתפילה הכי מעולה זה מלב שבות.

תפילה כזאת

קורעת את הרקיעין.

במשך שנים חנה מתפללת מקירות ליבה,

והיא מרת נפש,

ותתפלל על השם, ובכל תבכה

מרירות נפש.

אבל למרות כל זאת,

היא לא נענית.

תמהה פנינה בליבה,

איך ייתכן הדבר? הרי לב נשבר ונדכא, אלוהים לא תבזה.

אז אם נאמר שהיה חסר לה זכות אבות,

אבל אמרנו שלב שבור בוקע שערי שמיים,

לא צריך שום תוספת של זכויות אבות.

אלא, פנינה אומרת,

הסיבה שחנה לא נענית עד כה,

עדיין חסר לה בשברון הלב.

עם כל הצער והכאב העמוק שהיה לה,

עדיין יש מקום להעמיק את שברון הלב.

והיא צריכה להרגיש שכלו כל הקיצים

ולתלות את התקווה בבורא עולם,

ואז יהיה מובטח לה שתשכח.

ועוד,

כשאמר לה אלקנה שהוא טוב לה מעשרה בנים,

אז היא הבינה שהוא כבר התייאש אפילו מלהתפלל עליה.

הוא אומר לה, בואי נסכם את המצב.

אין לך,

כנראה לא יהיה,

אבל תסתפקי בזה שאני טוב לך מעשרה בנים.

אז זאת אומרת, גם מפקירים אותה ולא מתפללים בשבילה. ולא רק זה, אלא מצערים אותה בצער.

אוי, אוי, אוי.

מה עושה פנינה? מוסיפה לה צער על הצרות,

מעמיקה לה את שברון הלב,

שהיא תישען רק על בורא עולם ותיענה מן השמיים.

וזה כתוב במפורש.

אומר הפסוק,

וכי עשתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה בשביל שהיא תרעים בקולה,

שבשמיים לא יוכלו לא לשמוע בקולה.

אז כתוב במדרש,

בעבור הרעימה הרעימה קולה על אלוקים.

אמר הקדוש ברוך הוא,

את מרעמת אותה עליי?

את, פנינה, גורמת לה להרעים את קולה עליי?

אין רעמים שאין אחריהם מטר.

מיד אני פוקד אותה,

שנאמר

אמר כי פקד אדוני את חנא.

אמר לה הקדוש ברוך הוא לפנינה,

את ציערת את חנא לשם שמיים,

כדי שהיא תרעם בקולה ותתפלל אליי מלב שבור.

מעשייך נשאו פרי.

אחרי הרעמים באים גשמי ברכה.

ואכן,

אחרי תשע עשרה וחצי שנים של עקרות,

נפקדה חנה וילדה את שמואל הנביא.

ואחרי כן הוסיפה ללדת עוד בנים ובנות.

וכך היה עם התפילה של רחל.

הייתה זו, כאמור, תפילה מלב שבור ורצוץ.

ועליהן נאמר, לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה.

אז מי שמתפלל לשם בלב שבור,

אין דבר כזה שלא יענה.

תלוי כמה שבור.

רואים שעם כל מה שהתפללה והימרת נפש והכול,

אחרי כל זה עדיין היה צריך

ביזיונות ואכזריות וצער כזה שפנינה עשתה לה בשביל שהיא תרעים בקולה בשמיים.

אז לא להתייאש ולהתפלל.

הסוף ידוע שהיה קשה.

פנינה, עם כל מה שהתכוונה לשם שמיים,

איבדה את הילדים שלה בגלל הצער שציערה את חניה,

וזה בדרשות אחרות שהסברנו את הדברים.

כי אם מצערים יהודי, זה לא הולך בחינם.

עם כל הכוונות לשם שמיים.

שיהיה לכם שבוע טוב, בריאות והצלחה.

אמן.

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

כלומר אני וחבר הכנסת חכם דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשו יש חסד דאורייתא כבד את אביך את אימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו שפתותיו דובבות בקבר רבי חנניו בנ...