ועשה לי מטעמים

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום רפואה שלמה לרומיה בת רבי שמעון ונזרה תצא מבית החולים לבית לחיים טובים שלום מתוך בריאות שלמה ואתנה לאורך ימים ושנות חיים וסובע שמחות מכל יוצאי חלציה בתוך כלל ישראל מהרה אמן אמן דניאל עזרה בן תמר יצליח בניתוב בניתוח בגב התחתון אמן אמן יוסף חיים בן תמר יזכה לזיווג הגון משורש נשמתו מהרב ויזכו להקים בית נאמן לעבודתו יתברך בשמחה אמן אמן אמן לאבא תמר היא בבעלה יזכו לזרע חי וקיים בן זכר צדיק לעבודתו יתברך מהרה אמן אמן

"וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית כז, ג-ד)

הברכות שיצחק אבינו מתעתד לברך את עשו בסוף מגיעות ליעקב לפני כן יצחק מבקש מעשו לצאת לשדה לצו ציד ולעשות מטעמים כאשר אהבתי וזאת לשם מה בעבור תברכך נפשי בטרם עמות מה אומר לו יצחק כאילו בימינו תזמין אותי למסעדה טובה עם ארוחת גורמה מכובדת וכשאיתב ליבי אז אני אברך אותך. מה הקשר בין הברכה לסעודה? וזה מפלי. יתכן שיצחק אבינו קודש קודשים עולה תמימה, מתעניין במאכלים. על פניו נראה כאילו כל יום הוא ניגש למטבח, פותח סירים, מביט, מרחררח, אומר, "רעייתי היקרה, איזה יופי, אחד בשר ברוטב טריקי, את זה אני אוהב, אבל אורז בישלת כבר אתמול, כדאי לגב, יכול להיות כזה דבר. יש שבהרו שיצחק ביקש שיביא לו מטעמים משום שכל דבר שאדם עושה בשמחה אז זה פועל יותר טוב. יצחק יכול לברך גם כשהוא רעב, אבל אחרי סעודה הגונה אדם רגוע ושמח ואז הברכה ניתנת בטוב לבב ויצחק רצה שהברכה תהיה כראוי נאכל, נשתה לחיים ואז אני אברך אותך באופן מושלם. היה לי מקרה כזה שלמדתי מפה יום אחד הייתי סנדק ובא אליי יהודי שעבד במשרד חמש שנים לא היה לו ילדים וביקש ממני ברכה מה קרה אמרתי לו קפצת עכשיו מה קרה אז אומר לי כבודו היה סנדק היום אז ברך אותי אמרתי לו בעיניו אז אומר לי מה לעשות אמרתי לו היה חנות אנג'ל ליד ה תחנת דלק אמרתי לו לך תביא עוגת גבינה עגולה יש שמה משהו מיוחד תעשה נס קפה תבוא ואני אברך אותך בעבור תברך נפשי הבן אדם רץ הלך אנג'ל הביא לי עוגה משהו גבינה כזאת מיוחדת הייתה ועשה לי נס קפה מוקצף והביא לי את זה וואי וואי וואי איך התענגתי על זה אכלתי שתיתי הוא מסתכל עד שאני גמור ואז ברכתי אותו תוך חודש נולד לו בן הוא שמו נהורי כן, זה עובד, זה עובד, אבל יש לזה כמה סיבות. הספורנו מבאר את הפסוק וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברךו אדוני. כך וירח את ריח בגדיו להרחיב את נפשו בתענוגות הריח. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בברכות מג. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו. ואומר זה הריח. ויברכהו כעניין והיה כנגן המנגן ותהיי עליו יד אדוני כלומר יש צורך בשמחה כדי שתשרה נבואה שמחה יוצרת האווירה מתאימה אז רואים אוכל טוב ריח טוב שירה המותרת שמחה כל זה מעני כוח למברך ויש מבערים שיש עוד סיבה יצחק רצה ליצור מצב שהוא מחוייב בהכרת הטוב לעשו לפי כך ביקש שיתרח ויביא לו סעודה וכשאתה מברך מתוך קראת טוב שקיבלת משהו או שאתה חייב למישהו משהו אז כוח הברכה הוא הרבה יותר גדול הרי אפשר לחיות מתים איך החיו אלישע ואליהו את המתים מכוח הכרת הטוב לנשים שהרחו אותם בביתם רבי יעקב ניימן זכר צדיק לברכה, משגיח רוחני של ישיבת אור ישראל, נסע מדי פעם לארצות הברית לגייס כספים לישיבה, אבל לא היה מכיר את המקום ולא מכיר את השפה ונעזר באנשים שיגיעו אותו לבתי הנדיבים. פעם אחת לקח אותו יהודי לגביר, הוריד אותו ליד הבית והלך. נקש רבי יעקב על הדלת, לא היה מענה. עמד חסר עונים, לא יודע מה לעשות. יצא לרחוב, הלך ימינה, שמאלה, פגש יהודי דובר יידיש. הוא לא הכיר אותו, אבל ראה אדם בעל צורה, רב נכבד, הזמין אותו לבית והריח אותו כראוי. תוך כדי כך הוא מנסה להעתר את הגבי. אחרי כמה שעות נמצאה עבדה. הגביר הותר. הרב נכנס, קיבל אותו בכבוד ונתן לו תרומה יפה. פנה הגביר, פנה רב לגביר, אמר לו, "יש לי הכרת הטוב, אני רוצה לברך אותך." הגביר הבין שעומד לפניו אדם חשוב מאוד, אמר לו, "ו מבקש ברכה לזרע של קיימה. לא פחות. כמה עולה טיפולים, כמה לחץ, כמה מתח, כמה זה ולא תמיד מצליח. ופה נתן תרומה, אתה מבקש זרע של קיימת. אמר לו הרב, בעזרת השם כעת חיה אתה חובק בן. וכך היה הרב ניימן היה אדם גדול, תלמיד חכם וצדיק, אבל מאיפה כוח הברכה העצום והביטחון שאמנם יהיה כך? אחרי שלוש מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא ואחד מהם זה מפתח חיה. מכוח הכרת הטוב. כאשר יש לאדם הכרת הטוב כלפי מישהו, הברכה שהוא מברך היא עוצמתית. הרב הרגיש מחוייב כלפי הנדיב על הנדבה הנכבדה ורצה להחזיר לו תמורתה טובה. ומשמיים מסייעים כדי שהברכה תתקיים. אתם רוצים דוגמאות? בבקשה. חנה הייתה עכרה 19 וחצי שנים ללא ילדים מתפללת רק שפתי נעותה לא ישמע אלי חושד בה שהיא שיכורה וכשמתברר לו שהחשד הוא חשד שו מברך אותה באלוהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו היא יוצאת בשמחה ותה לך אישה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד הייתה בטוחה שהברכה תתקבל בטח היא הלכה לצדיקים במשך כל השנים ועשתה סגולות וקיבלה ברכות אבל עדיין כל שנה תבכה ולא תאכל. ופה כתוב ות לך אישה לדרכה ותאכל. מאיפה היה לה ביטחון שהפעם הברכה תתקיים? ואיך פתאום שרתה שמחה על פניה? אלא היא הבינה היות והוא חשד בה אז הוא מחוייב כלפיה לפייס אותה וכשיש לה צדיק מחוייבות כלפי המתברך יש לה ברכה כוח עצום ומסייעים מן השמיים שהיא תתקבל. כמה חשוב בשמיים שאדם מכיר טובה. עוזרים לו, עוזרים לו כדי שיוכל להשיב טובה. אותו דבר רואים בברכת יעקב ליהודה. גור אריה יהודה מטרף בני עליתא. מה הוא מברך אותו? שיהיה מלך. למה? הספורנו אומר מפני שהוא חשד בו שהוא השם במיטת יוסף ולכן הוא צריך לפצות אותו ואומר לו מתרף בני מהחשד שחשדתי אותך שאתה השם בטרף תורף יוסף בזכות זה עלית אתה תהי מלך אשרי מי שחושדים בו ואין בו. גם כאן רואים שהברכה באה מכוח הכרת הטוב והתוצאות מובטחות. זאת גם הסיבה שנכנסים לצדיקים, נותנים להם פדיון. בדמי הפדיון מסייעים לצדיק בפעולותיו להחזיק את מוסדותיו וכולי כתוצאה מכך יש לו הכרת הטוב כלפי הנותן והברכה נעשת עוצמתית יותר יצחק אומר לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והבי עלני לי ואוכלה. רבקה שומעת אומרת ליעקב שיביא שני גד עיזים מן הצאון והיא מכינה מטעמים ותיתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשת ביד בנה ביד יעקב בנה. למה היא שלחה גם לחם? מצינו דבר דומה. עשו ביקש מיעקב על עיתני נן האדום האדום הזה. רק זה הוא ביקש. אבל מה כתוב אחרי שהוא מכר לו את הבכורה ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים? יש ביאורים שונים, אתמול אמרנו אחד מהם, אבל נמשיך בסיפור הברכות. מגיע יעקב לאביו, לא מוזכר הלחם שהוא הביא. מה כן? פתאום מופיע יין. ויא לו יין ויש. למה הביא לו יין? ומהיכן הביו? רבים מהמפרשים מתייחסים לעניין במדרש שכל טוב כתוב ויאמר הגיש לי ואוכלה מצד בני למען תברכך נפשי וזה בשכר שאתה מהנה אותי יצחק ביקש את המטעמים כדי שתהיה לו הכרת הטוב ויגש לו ויאכל הלחם והתבשיל. אמנם אכל יצחק את הלחם אבל לא מוזכר כאן כתוב ויגש לו ויאכל אבל לא מוזכר שהוא אכל את הלחם ויבא לו יין זה היה מעת אמו שהיא שימרה לו לפני הפתח המטילה לראות איך הדברים מתנהלים אם זה הולך על הצד הטוב ביותר וכשיגיע העת המתאים היא תיתן יעקב יין להשקות את אביו. בפסיקת זטרטה כתוב למה הוביל לו יין לפי שהין יפה לזקנים. הרדק כותב שהביא לו יין לברך אותו בלב טוב. והחזקוני אומר שהביא לו את היין כי היין מערבב קצת את הדעת של האדם ואז הוא לא ידקדק אם זה עשו או שזה יעקב. האלשך הקדוש מעריך בעניין וכותב לאורך כל הדרך יצחק בדק האם זה עשו אז הוא בחן בשני חושים בכל הכל כל יעקב הידיים מדי עשו והמישוש הוא רואה שהידיים שעירות הכל כזה והידיים שעירות אז הוא בדק אותו בשני שני החושים האלה הכל בא משכיו הוא בדק בחוש הטעם ביקש יגיש לו את המטעמים לטעום אם זה חיה שניצודה או שזה טעם בהמה מהבית אכל ולא הרגיש אף על פי כן הביא לו יעקב יין יתר ביטחון שעל ידי ערבות היין לא יוכל לדקדק מה ההפרש בין טעם של צביעי לגדי זה הלשך הקדוש הדעת זקנים מבעלי התוספות כותב מאיפה הביא לו יין לא מצינו שמסרה לו אמו יין לא מצינו בכתוב אלא מיכאל הביא לו יין מגן עדן ואי אתה מוצא של טובה וברכה אלא זה ושל אברהם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם מוציא לחם ביין גם זה כיוון ששתה ברךו אז גם אברהם ברך את שם וגם פה יצחק ברך את יעקב ביין הזה. אחד המפרשים מעיר כתוב שהוא ברך אותו ורוב דגן בטירוש. המילה טירוש בכתיב חסר. עכשיו אני כתבתי ברוך השם את כל גנז המלך. זה יוצא להדפסה. כתבתי הכל בכתיב חסר. יהיה לכם קצת בעיה תתרגלו כמו לשון התורה כן לא הם הרבה ובים והרבה יודים והרבה זה הסתירוש כתוב בכתיב חסר ללמדנו כאשר אדם שותה יין או שהוא נעשה ראש תהי תהיה ראש או תהיה רשעתים היין מפקח את האדם לפעמים הוא מתמכר לשתייה עד שנהיה עניברש. הרב קנייבסקי, זכר צדיק ברכה, מבאר על פי דרכו אומר, יש דיון בגמרא. מה הדין של משלקות? מה זה משלקות? זה מים שמבשלים בתוך המירקות. מה הברכה? האם מברכים בורא פרי האדמה או שהכל? יש לסוגיה הזאת השלכות לגבי מצפרות. אם סוחטים תפוז ושותים את המיץ מברכים שהכל. אבל אם מבשלים תפוחים או הפרסיקים במים יש דעה שצריך לברך עליהם בורא פרי העץ. עשו ביקש מיעקב מרק עדשים. זה מים שנשלקו בהם עדשים. אז מה הברכה? האם מברכים על העדשים או מברכים שהכל? יש ספק. לכן מה עשה יעקב? מביא לו לחם כדי שיברך ויפתור את הכל. הרב קליבסקי. איי איי איי. אפשר היה אולי לומר כך. גם לגבי המטעמים שהביא יעקב ליצחק, אולי הוא לא רצה להכניס את אביו לספק ברכות, אז לכן הביא לו לחם לפתור את הכל. אמנם על בשר אין ספק, ברור שמברכים שהכל, אבל סביר שהוא הביא לו גם תוספות, אורז, תפוח, אדמה, שועית ירוקה, אבל בשביל לא להסתבך בברכות הביא לו גם לחם. עוד רעיון, הגמרא אומרת, איזהו בן עולם הבא? הסומך גאולה לתפילה. למה חשוב לסמוך גאולה לתפילה? ולמה עושה כן ובין העולם הבא? אז בסתם מסבירים שכשאתה הולך לבקש מהקדוש ברוך הוא אתה צריך לדעת שהוא בעל הכוחות הכי גדולים בעולם ואז אתה מזכיר את כל הניסים והנפלאות שהוא עשה. אז כשאתה עומד לפני הבורא יתברך ומבקש אתה לא אומר בשביל לגמור אתה מדבר על מי שהוציא אותנו ממצרים ועשה אותותו מופתים ושיקע את צרנו בים ועשה ככה וככה כשאתה בא אחרי כל הזכרונות האלה והכל ואתה מבקש מהקדוש ברוך הוא אח איזה בקשות אם יש לך שכל כמובן שאתה יודע מה אתה מד מדבר ולמה אתה מדבר ומה כתוב ומה אבל תשמעו רבי צדוק הכהן בספרו צדקת הצדיק הוא אומר ככה בתפילה אנחנו באים לקדוש ברוך הוא עם סלט של בקשות בהתחלה מבקשים דעת קודם כל אם אין דעת מה קנית וזה צריך בשביל ללמוד תורה כן אחר כך מבקשים סליחה ובריאות ופרנסה ושופטים טובים ועוד ועוד איך אתה בא עם רשימת קניית כזו לפני הקדוש ברוך הוא שלוש פעמים ביום וברור אם הקדוש ברוך הוא ינסה לחייב את כרטיס האשראי שלנו התקבל סירוב חד משמעי אתה קונה סל קניות כן צריך לשלם מה עם הכרטיס אשרי הוא מלא יש בו משהו אבל אנחנו סומכים גאולה לתפילה לפני התפילה אנחנו מזכירים את חסדי השם לאבותינו גאלת את אבותינו ממצרים בבית עבדים פדיתנו קרעת להם את הים אנחנו לא באים עם דף חלק, אלא מבקשים כפי שעשית חסד עם אבותינו, בבקשה תמשיך תעשה חסד גם איתנו וכוח האנרציה של כל מה שאנחנו משבחים אותך שכבר עשית לאבותינו אז גם אנחנו הבנים תעשה לנו גם ונמשיך לבקש בקשות קטנות חס לקריעת הים וזה אז רבי צדוק מביא ראיה ממעשה בנביא בני הנביאים פנו אל אלישע במלכים ב ו' ואמרו לו בית המדרש שהם לומדים צר מהכיל הציעו ללכת אל הירדן כל אחד יקח משם קורה אחת ויעשו להם שם מקום לשבת. אין אישה הסכים ובא עמהם. וקר מקרה אחד מבני הנביאים חטב עץ נשה לברזל של הגרזן הישר על המים. זאת אומרת יש קט גרזן הברזל וזה עף. הברזל ונשל למים. אז לא היה ירדן כמו היום שאתה יכול להתכופף להרים מה שנפל היה ממש היו שמה ספינות עוברות אז אי אפשר היה להוציא אותו זה עמוק זעק החוטב עצים ואמר אה אדוני והוא הוא שאול הגרזל לא שלי איך אני אחזיר את זה והוא שאולא את זה שאל אותו אלישה אחד נפל הרא לו את המקום אלישע קצץ חתיכת עץ והשליך לאותו מקום פלא פלאים הברזל צף ועלה. הברזל צף ועלה. יש מפרשים שאומרים שהוא קצץ את העץ והתקין אותו באופן כזה שיוכל להיכנס לנקב של הברזל. וכשהוא השליך את העץ זה נכנס לתוכו והעץ צף למעלה כי זה דרכו של העץ לצוף למעלה והרים את אותה ברזל כך אומר רבי צדוק הכהן אמר הנביא נזרוק עץ אל המים העץ בלו אחי ואגב העץ יצוף הברזל אגב העץ יצוף בר זה אז ככה אנחנו גם בתפילה באים לקדוש ברוך הוא עם שפע בקשות מקדימים חסדי השם הוציאה ממצרים בקע להם את הים הטביעת המצרים העבירנו בחרבה כל כך הרבה נפלאות עשית עם אבותינו מבקשים מנע עשה עמנו גם ועל משקל הדברים האלה ניתן לומר יצחק ביקש את המטעמים לא כדי לאכול, אלא כדי לברך את הקדוש ברוך הוא בברכת הנהנין. ואז כאשר הוא מצוי בחק הברכות הוא מקלס את הקדוש ברוך הוא ואגב זה הוא יברך את עשו. זאת אומרת צריך הצדקה למה לברך ואז כמו מיגו מתוך שהברכות האלה יתקבלו לפני הקדוש ברוך הוא שהוא מברך תתקבל גם של העשו לכן אפשר להסביר באמת יצחק לא אכל מה לחם ששלחה רבקה למה הוא התכוון לברך כמה שיותר ברכות כדי להיכנס לשבום כמו שאומרים שהוא מברך שלוש ברכות לפחות זה לא כמו ברכה אחת ו היא שלחה לו לחם לפתור אותו בברכה את כל הסעודה אבל זה מקלקל את התוכנית. הוא רוצה לברך על כל דבר בנפרד. בהשורה התחתונה יצחק לא התאבה פתאום תאווה לאכול בשר ציד. הוא רצה להיכנס לאווירה של ברכות כדי שהברכה לעשו תוכל לחול. ולסיום שנכנס אורח ואתה רוצה לכבד אותו במאכל, אל תאמר לו תאכל משהו, תטעב משהו, תשתה משהו איך אתה אומר לו משהו, משהו הוא עלול לסרב. אבל אם אתה תאמר לו תעשה ברכה, מי מי לא רוצה לעשות ברכה? אפילו הוא לא רוצה לאכול, אבל לעשות ברכה לברך את השם וזה מברך את הבית ואת הבעל הבית וזה הוא בעצמו מרוויח או תעשה בכה. הברכות צריכות הכנה. הכרת הטוב. קרת הטוב לבורא יתברך ריח דברים טובים באוזן טעם מחברים את הכל ומברכים והשם עוזר שזה יתקיים אמן אמן הכל יודוך והכל שחוכם והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו קדוש קשה ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שב ו קורא עונ שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עו שבת עם מקדש מקדש מקדש שביעי שבת עם מקדשן מקדש מקדש שביעי שבת צ חכמים דאורית בשמחה דאורייתא גומל נפשו ישחס לדאורייתא כבד את אביך ימיך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו שפתותיו דובבות בקבר