זהירות מגזל

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום הטרה בצמדר תזכה עם בעלה וילדיה לידה קלה שלום בית ברחב הפרנסה דירה גדולה ונעה לפני הלידה וילדיה יזכו לגדול בתורה במצוות מתוך בריאות הנפש והגוף מהרה אמן אמן אמן 

זהירות מגזל 

חוזרים אחורה לגמלים פרש רש"י "וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים" (בראשית כד, לב) אומר רש"י תירזמם שלהם שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים הרמ"בן שואל שאלה מעניינת מופיעה במדרש ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים התיר זמיהם. רב הונה ברב ירמיה שאלו לרבי חיא ברבא, לא היו הגמלים של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר. חמורו של רבי פנחס בן יאיר נגנב שלושה ימים ש אצל הגנבים ולא טעם כלום כי לא רצה לאכול מן הגזן כל מה שיש להם זה מגניבות זה גזל מה הם אמרו השודדים סופו שימות ויסריח את המערה עלינו נחזירו לבעליו, שלחו לביתו. כיוון שהגיע לפתח הבית נוער בקול. רבי פנחס בן יאיר הכיר את קולו, אמר לבני הבית פיתחו לאותו עני ותנו לו לאכול כי לא אכל כבר שלושה ימים. יודע שהוא נעדר מהבית. איך הוא ידע? הוא ידע שהחמור בוודאות לא יאכל מגזל של הגנבים. פתחו בני הבית, נתנו לו שעורים, לא רוצה לטעומם. אמרו לרבי פנחס, נתנו לו שעורים באנו אוכל. שאל אותם, "תיקנתם את השעורים לאכילה?" אמרו לו, "כן." שאל אותם, "אם עשרתם את השעורים שהיו דמי?" אמרו לו, "הרי הלוקח לבהמה פטור מן הדמי." אמר להם, "מה עשה שהוא חמור מחמיר? נחזור לתמיה. שביעו רב הונה ורב ירמיה בפני רב חיא ברבא לא היו הגמלים של אברהם אבינו דומים לחמור של רבי פנחס בן יאיר למה היה צריך לשים להם זמם אם חמורו שרבי פנחס בן ייל לא אכל מן הגזל כל וחומר שהגמלים של אברהם אבינו לא יגזלו בעצמם. אם כן, לשם היה צריך לחסום את הפה שלהם. הרמ"בן כותב, וזו שאלה לסתור פיתוח הזמם, כי אי אפשר שיהיה החסידות בביתו של רבי פנחס בן יאיר גדול יותר מביתו של אברהם אבינו. כאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו כל שכן גמלים של אברהם אבינו ואין צריך לזמום אותם כי לא יעונה לצדיק כל העבל אז מכוח הקושיה הזו דוחה הרמבן את הפירוש של רב רש"י ומפרשה אחרת שפיתח מוסרץם כי המנהג לא הולכים קשורים או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה של עניהם אמר זו אומר תירוץ מעניין שבט רשי מהקושיה של הרמבן יש הבדל גדול בין החמור של רבי פנחס בן יאיר לגמלים של אברהם. החמור שרבי פנחס הוא רחב עליו תמיד. חמור שנוסע על גבו תדיר צדיק ומלומד בניסים שכזה ודאי שהוא משפיע בעצם הישיבה עליו וגורם לו להתנהג בהתאם אבל הגמלים עם כל הכבוד הם היו רק עשרה מתוך מאות שהיו לאברהם נכון שהם שייכים לצדיק אבל מעבר לכך לא היה להם שום יחוס זה שהם בבעלותו של אברהם לא הופך אותם למטורבתים עד כדי כך שהם לא יאכלו משל אחרים יש מתרצים שאברהם אבינו פשוט לא רחם על גמלים רק על חמורים היה חמור את חמורו אבל לא גמל אז ממילא אין השפעה על הבהמה אז אז כל הגמלים היו צריכים להיות זמים. זה תירוץ. בשם ישמואל כתב שצדיקים שהזדכחו היטב והגיעו כבר למדרגה עליונה בעבודת השם. גם האיברים שלהם לא נמשכים אלא לטוב הישר. כמו שאמר דוד מלכר. והיו רגליים מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. וכיוון שהדינו שבהמה וכלים כרגלי הבעלים, ממילא גם עליהם נמשכת הבחינה הזו. ואפילו שיש לה בהמה כוח רצון, כוח רצון לעשות דבר אולחדול, בזה היא נמשכת אחרי הבעלים מבלי שהיא יודעת למה הוא מדוע? וכשהיא מרגישה שרצון הבעלים שהיא תאכל, היא אוכלת. כאשר היא לא מרגישה שהוא רוצה שהיא תאכל, היא לא אוכלת. אבל זה ברור שאי אפשר לומר שאם הבעלים שלה הוא חכם גם היא תהיה חכמה שהרי לבהמה אין בכלל חוכמה ושכל ממילא מובנים דברי רש"י כאשר האוכל אסור בעצמותו שהוא אינו מעוסר אז הבהמה נמשכת אחרי רצון הבעלים והיא לא אוכלת כי אמרנו שהיא נמשכת אחרי הרצון אבל כאשר האוכל מצד עצמו מותר ורק הוא לא שייך לבעלים, זה כבר עניין של חוכמה. לדעת להבחין מה של הבעלים מה לא. זה לא שייך כלל בבהמה. לכן היה צריך לזמום אותם. רבי אליהו מזרחי הרי הם מיישב את הקושיה בפשיטות נכון הדבר אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה אפילו על על ידי בהמתן של צדיקים אבל לא סומכים על הנס במיוחד במקום ששכיחה הזקה מקום שמצאו יזק לא סומכים על הנס והרי הרי אין לך שכיחה הזקה יותר מבהמה שעוברת ליד שדה ירק. איי איי איי תאווה לעיניים. ואם היה מסופר שהגמלים של אברהם אכן נחו מן הגזל, השאלה הייתה במקומה. אבל זה שאברהם עשה את כל ההשתדלות שלא יקרה דבר כזה אין בזה כל פלא. הוא לא רצה לסמוך על הנס. נכון כתוב שאין מביאים תקלה על ידי בהמתן של צדיקים אבל אי אפשר לסמוך על הנס כי זה נס. מי יודע אולי הגמל יעבור ויהיה לו משבר באמונה ואז הוא יאכל. וגם ילמדו אחרים, יראו שהוא לא מקפיד ולא שומר, יגידו, ילמדו ממנו, הנה הוא לא זומם אותם, לא פוחד שהם יאכלו מסדות של אחרים, אז זה מותר לגזול. חייבים להיות רגישים לגזל. צריך להיזהר מאוד. מסופר על החפץ חיים הקדוש שנסע מרדין לעיירה סמוכה. בדרך העגלון תינה בפניו את הצער שיש לו על מצבו הקשה. עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה בחום בכור. דרכים משובשות. אם היה מרוויח לפחות כראוי נוחה. אבל הפרנסה קשה, התחרות קשה, אנשים מתמקחים והסכום שמשלמים בסוף בקושי מכסה את ההוצאות. ממש תלונות של נהגי מוניות. ואז הוא אומר לחפץ חיים, תשמע, אני אדם ישר, מעולם לא גנבתי ולא גזלתי, לא מבין למה מגיע לי כזה קושי. אמר לו חפץ חיים, אני לא מדבר עליך באופן אישי חלילה, אבל מטבע הדברים עגלונים עלולים להיכשל בגזל. אדם סוכר עגלון, מסכם איתו מראש להגיע לרחו פלוני בעיירה אלמונית וסוגר את המחיר. העגלון מסכים ואומר סגור. מוגיעים ליעד המוקש פתאום העגלון משמיע זמירות חדשות. אזה רחוב ארוך. אני חשבתי שאתה צריך להגיע להתחלת הרחוב, אבל עד סוף הרחוב זה מחיר אחר או תרוץ אחר. אה, אני חשבתי שמזג האוויר יהיה נעה, אבל עכשיו יותר מדי חם או יותר מדי קר. אה, אני חשבתי שהדרכים האלה לא יהיו משובשות, אבל תראה איזה מאמצים לסוסי. אה, יש פקקים וזה מעכב אותי בעבודה. זה רק סוג אחד של חוסר יושר ואי דחזיל גמור. חוץ מזה אומר לו חפץ חיים לפעמים הסוס רואה מרעה שמן וטוב בצד הדרך הוא סותם בדרך הישר וטועם מהעדנים ואתה העגלון במקרה הטוב מעלים עין במקרה פחות טוב משתף פעולה אז מה הפלא שהפרנסה קשה והיא לא מצויה ברווח. אתה נהנה מגזל. העגלון לא נשאר חייב. בעזות בצח אומר לחפץ חיים, אתה אומר שהפרנסה שלי לא מצויה כל כך משום שאני לא נוהג קשורה בענייני ממונות. שאל אותך שאלה. שמעתי שגנבו לך את המעיל פרווה בשנה שעברה. האם זה אומר שגם הרב לא מקפיד על ממון חברו? האם כבודו גם נכשל בגזל? חפץ חיים לא נבדל מה השאלה. אמר לו אני לא מלאך. אני עלול כשל בגזל. אני מוכר ספרים. אמנם משתדל להגיע ולבדוק ככל יכולתי אבלני יכול לקרות שמכרתי פעם ספר פגום. הוא היה עובר ופותח ככה לראות שכל הדפים לפעמים יש דפים ריקים. הוא היה בודק וזה וזה ומה שאף אחד לא עושה היום הוא היה עושה אומר אבל יכול להיות שיצא איזה ספר פגום לפעמים שיבוש באותיות לפעמים זה אדם לא שלם על דבר כזה ולפעמים אנשים מתביישים להתלונן מה אני אלך לעבץ חיים אני אגיד לו תחליף לי את הספר וזה וזה אבל הם לא מוחלים התוצאה נכשלתי אתה צודק ב100% אם נגנב לי פעיל מעיל פרווה כנראה שנכשלתי באהבה כגזל זאת אומרת צריך להיזהר מאוד מאוד אם יש ספק צריך לתרחק למעשה גמרתי את הספרים גנז המלך כבר לפני כמה חודשים אבל החלטתי לעבור עליהם עוד פעם להגיע אותם עוד פעם מחדש הסיבות האלה יש סיפור מפורסם על הרב שטיינמן זכר צדיק ברכה הגש אליו אדם ביקש בקשה פעוטה כבודו אני רוצה להיות איתך בגן עדן ביחד הרב שטיילמן היה עניב, לא סילק אותו בבושת פנים, אמר לו, "בתמימות וברצינות, אני לא בטוח שאני אגיע לגן עדן. למה? כי יש בידי שני עוונות של גזל והוא מקטרג בראש. איך יתכן שהרב חטא בכזה עוון? סיפר לו הרב, לפני עשרות שנים בסיום מלחמת העולם השנייה היה טוהו ובהו בוקם וולקם ורציתי לשלוח מכתב דחוף. המצב הכלכלי היה כל כך גרוע שלא היה אפילו מעות פעות לקנות בול. הכנסתי את המכתב ללא בול, אולי לא ישימו לב ויעבירו את המכתב ליעד. ואכן ככה היה. רצון יראיו יעשה, המכתב הגיע ליעד ללא בול. אבל תוך זמן קצר התחלפו ממשלות. מדינות עברו מן העולם, קמו אחרות תחתיהם, לא יכולתי להשאיר את הגזלה, למי אני אשיב? אמר לו האיש, איי איי איי, הלוואי שכל החשבון שלי בשמיים מסתכם בגזלה כזו, עדיין שווה לי להיות השכן של הרב בגן עדן. ומה הגזל השני? אז הרב סיפר, פעם עברתי ברחוב מבלי מסים כדרכם של בני אדם כתבתי מאחת החצרות פרח קטן ואני לא זוכר מאיפה כתבתי ממילא אני לא יכול להשיב את הגזלה כאן התפלא היהודי עד מאוד זה כבר לא מתאים לרב נכון ישנם אנשים שעוברים ברחוב מתוך שעמו טולשים עלים פה פרח שם פרח אבל עבר שתינן יכול להיות שהוא מושיט את היד ולוקח דבר שהוא לא שלו איך זה יכול להיות לא התעצל שאל את בני הבית מה הסיפור איך יכול להיות שהרב שטינמן לקח פרח הבת שלו של הרב צחקה. הרב מאשים את עצמו בעוון גזל כל הזמן. הוא לא כתב לא עלה ולא פרח. המעשה שהיה בתי הקטנה חזרה פעם הביתה עם פרח קטן ביד. שאלתי אותה מהיכן נביאה? אמרה שהיא כתפה בדרך. אמרתי לה בעדינות שזה אסור. זה גינה פרטית וזה גזל. הילדה נבהלה ופרצה בבכי. אי אפשר להרגיע אותה. נו נחדש של הרב שטיינמן לא הצליחה לשכנע אותה. אמרתי בואי נלך לסבא. נראה מה הוא אומר. גם הוא ניסה להרגיע אותה ללא הועיל. בסוף אמר לה, הסירי דאגה מליבך. אני לוקח על עצמי את העבירה הזו. ורק אז נרגעה ילדה. מאז הוא מספר לכולם שיש לו עוון גזל גדול ונורא. הוא מספר שהוא כתב והוא לא יודע למי להחזיר. כמה צריכים להיות רגישים לממון הזולת. גם אם זה פרוטות. מי שמחזיק ממון שלו שלו עלול להתגלגל לעולם שוב. אדם עובר 70, 80, 90 שנים של חיים ובסוף בשביל פרוטות הוא צריך לעזור עוד פעם להיות תינוק, טיטולים, מוצץ גן ילדים הכל מחדש בשביל להחזיר את הפרוטות זוכרים את המעשה עם הרוח משמע הפרוטות שבא בעקיץ לראש הישיבה ואמר לו אבל לכאורה יש עצה לדבר הזה. ככה אני עשיתי. שכל מי שלקחתי כסף מקטנות ועד בכלל, בין בגלגול זה בין בגלגולים קודמים, נתתי סכום הגון לארגון שופר ואמרתי שזה אני נותן. לטובת אותם אנשים שלקחתי מהם כסף ולא עזרתי וכולי וכולי וכולי וככה אני מזכה אותם בחזרה ולא אצטרך לחזור בגלגול כמו שיש תקנת השווים שאם אדם גזל גזל כתוב והשיב את הגזלה של גזל צריך להחזיר בדיוק בדיוק את הדבר שהוא לקח. אבל אם בן אדם אין לו, אין הלך הדבר והבן אדם מקפיד, הוא רוצה בדיוק אותו דבר. אתה לקחת לי טבעת שהטבעת קיבלתי מהסבתא והסבתא זה בשבילי זה עם זכרונות ועם הכל וזה זה גמרנו הוא עבוד הבן אדם הזה אז עשו תקנה כדי שאנשים ישובו בתשובה ואז הוא יביא את השווי כמה שווה טבעת הוא יביא את השווי ו הנגזל צריך למחו עול לו. אם הוא מוחל לו אז הוא לא תגלגל. אם הוא לא מוחל לו גם הוא התגלגל. וגם אין דעת חכמים נוח ממנו. זה תקנת השווים. אז לכן במידה ואדם לא יודע למצוא בן אדם או שהוא לא בחיים ואין לו יורשים ואין למי להחזיר או שהוא לא יודע ממי ומה ואיך יתן סכום שיעקוף יותר את מה שיהיה בטוח שלא יצטרך בשביל כמה פרוטות לחזור ויתן בשביל זיכוי הרבים ואז ממילא ככה הוא אדרבה מנפח עוד יותר ועוד יותר את מה שהוא לקח שיהיה לו זכויות לבן אדם שלקח אז לכן צריך לעשות כל מאמץ לא לקוון חמור של גזל שהרי עליו בא המבול והוא מקטרג בראש ראש וצריך להיזהר מאוד ואנשים לא יודעים את הדינים בכלל של גזל. זה לא רק לקיחת כסף, זה השתמשות שלו ברשות. אתה לוקח ע בלי רשות וכותב זה גזל. אתה משען את המזוודה שלך על מזוודה של מישהו אחר, זה גזל. אתה יושב ונשען על רכב של מישהו והוא מקפיד, זה גזל. זה לא רק לקחת כסף. שואל על מנת להחזיר גזל לא קיבלת רשות צריך לדעת מה מותר נגיד אחד לוקח רע תפילין אין לו תפילין אז לקח תפילין של מישהו וניע בן אדם בדרך כלל מקפיד על תפילין זה בעיה ציצית זה פחות בעיה רוב בני אדם לא מקפידים אבל גם זה סיפור צריך לבדוק יש זהירות בממון יש ספרים על זה צריך לקרוא את זה ולראות כל האפשרויות שאדם יכול להיכשל והשם יצילנו מן המכשולות אמן אמן ישמחו במלכותך עד שומרי שומרי שומרי שבת קורע שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומ שבתא עונג שבת עם מקדש מקדש מקדש שבי שבת מקדש מקדש מקדש [מוזיקה] הרי אני מחבד מקיים צת חכמים דאורייתא שמחה דאורייתא לפשו ישחס דאורית קבל דורית לעשות על הקדוש ברוך הוא ולעשות על התנא הקדוש שיהיו שפתותיו דבות בקבר רבי חנני תודה רבה