זהירות מגזל

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

עטרה בצמדר מאיר בן סיגל יזכוהם בילדיהם לשלום בית

ברכה בפרנסה

וילדיה יזכו לגדול בתורה ובמצוות מתוך בריאות הגוף והנפש

ותהיה לה התאוששות מהירה מהלידה והרך הנולד יזכה להיות צדיק ועבד השם.

אמן.

אמן.

הזהירות מגזל

חוזרים אחורה לגמלים

פירש רש״י

ויבוא האיש הביתה ויפתח גמלים

אומר רש״י תיר זמם שלהם

שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים

הרמב״ן

שואל שאלה מעניינת

מופיעה במדרש

ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים התיר זמומיהם

רב הונא דרב ירמיה שאלו לרבי יחיא ברבא

לא היו הגמלים של אברהם אבינו

דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר

חמורו של רבי פנחס בן יאיר נגנב

שלושה ימים שעה אצל הגנבים

ולא טעם כלום

כי לא רצה לאכול מן הגזל

כל מה שיש להם זה מגנבות, זה גזל

מה הם אמרו השודדים?

סופו שימות ויסריח את המחרה עלינו

נחזירהו לבעלם

שלחוהו לביתו

כיוון שהגיע לפתח הבית נער בקול

רבי פנחס בן יאיר הכיר את קולו אמר לבני הבית פיתחו לאותו עני ותנו לו לאכול

כי לא אכל כבר שלושה ימים

הוא יודע שהוא נעדר מהבית

איך הוא ידע?

הוא ידע שהחמור בוודאות לא יאכל מגזל של הגנבים

פתחו בני הבית נתנו לו סוערים

‫לא רוצה להתעומם.

‫אמרו לי רבי פינחס,

‫נתנו לו סעורים בעינו אוכל.

‫שאל אותם, ‫תיקנתם את הסעורים לאכילה?

‫אמרו לו, כן.

‫שאל אותם, ‫האם חיסרתם את הסעורים שהיו דמאי?

‫אמרו לו,

‫הרי הלוקח לבהימה פטור מנדמאי,

‫אמר להם, מה עושה שהוא חמור מחמיר?

‫נחזור לתמיהה

‫שהביעו רב הונא ורב ירמיה ‫בפני רב חייא ברבא.

‫לא היו הגמלים של אברהם אבינו ‫דומים

לחמור של רבי פינחס בן יאיר?

‫למה היה צריך לשים להם זמם?

‫אם חמורו של רבי פנחס בן יאיר ‫לא אכל מן הגזל,

‫קל וחומר שהגמלים של אברהם אבינו ‫לא יגזלו בעצמם.

‫אם כן נשם מה עץ, ‫צריך לחסום את הפה שלהם?

‫הרמב״ן כותב,

‫וזו שאלה לסתור פיתוח הזמם,

‫כי אי אפשר שיהיה החסידות

‫בביתו של רבי פנחס בן יאיר ‫גדול יותר מביתו של אברהם אבינו.

‫וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר

‫איננו צריך להשתמר ‫מן הדברים האסורים לבחליו

להאכילו,

‫כל שכן, גמלים של אברהם אבינו ‫ואין צריך לזמום אותם,

‫כי לא יאונה לצדיק כל עוול.

‫אז מכוח הקושייה הזו,

‫דוחה הרמב״ן את הפירוש של רש״י,

‫ומפרשה אחרת,

‫שפיתח מוסרי צווארם,

‫כי המנהג לא ניחם כשיעורים,

‫או שהיו הולכים חגורים ‫במושב המרכבה אשר עניהם.

‫אמר זו

אומר תירוץ מעניין ליישבת רש״י, ‫מהקושייה של הרמב״ן.

‫יש הבדל גדול בין החמור של רבי פנחס בן יאיר ‫לגמלים.

של אברהם.

החמור

שרבי פנחס הוא רכב עליו תמיד.

חמור שנושא על גבו תדיר צדיק

ומלומד בניסים שכזה,

ודאי שהוא משפיע בעצם הישיבה עליו

וגורם לו להתנהג בהתאם.

אבל הגמלים

עם כל הכבוד

הם היו רק עשרה מתוך מאות שהיו לאברהם.

נכון שהם שייכים לצדיק,

אבל מעבר לכך לא היה להם שום ייחוס.

זה שהם בבעלותו של אברהם לא הופך אותם למתורבתים עד כדי כך

שהם לא יאכלו משל אחרים.

יש מתרצים שאברהם אבינו פשוט לא רכב על גמלים,

רק על חמורים,

ויחמוש את חמורו ולא גמל.

אז ממילא אין השפעה על הבהמה,

אז כל הגמלים היו צריכים להיות זמומים.

זה תירוץ.

בשם שמואל כתב

שצדיקים שהזדככו היטב והגיעו כבר למדרגה עליונה בעבודת השם,

גם האיברים שלהם

לא נמשכים אלא לטוב הישר.

כמו שאמר דוד מלכן,

והיו רגליים מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.

וכיוון שהדין הוא

שבהמה

וכלים

כרגלי הבעלים,

ממילא גם עליהם נמשכת הבחינה הזו.

ואפילו שיש לבהמה כוח רצון, כוח רצון לעשות דבר או לחדול,

בזה היא נמשכת אחרי הבעלים

מבלי שהיא יודעת למה ומדוע.

וכשהיא מרגישה שרצון הבעלים שהיא תאכל, היא אוכלת.

כאשר היא לא מרגישה שהוא רוצה שהיא תאכל, היא לא אוכלת.

אבל זה ברור שאי אפשר לומר שאם הבעלים שלה הוא חכם, גם היא תהיה חכמה.

שערי לבהמה אין בכלל חכמה ושכל.

ממילא מובנים דברי רש״י.

כאשר האוכל אסור בעצמותו,

שהוא אינו מוסר

אז הבהמה נמשכת אחרי רצון הבעלים והיא לא אוכלת כי אמרנו שהיא נמשכת אחרי הרצון.

אבל כאשר האוכל מצד עצמו מותר

ורק הוא לא שייך לבעלים

זה כבר עניין של חוכמה

לדעת להבחין מה של הבעלים מה לא

זה לא שייך כלל בבהמה לכן היה צריך לזמום אותם

רבי אליהו מזרחי הרי הם

מיישר את הקושייה בפשיטות

נכון הדבר

אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה אפילו על ידי בהמתן של צדיקים

אבל לא סומכים על הנס

במיוחד במקום ששכיחה הזקה, מקום שמצוי הזק

לא סומכים על הנס

והרי אין לך שכיחה הזקה יותר מבהמה שעוברת ליד שדה ירק

היה איתה אבל העיניים

ואם היה מסופר

שהגמלים של אברהם אכן אכלו מן הגזל

השאלה הייתה במקומה

אבל זה שאברהם עשה את כל ההשתדלות

שלא יקרה דבר כזה

אין בזה כל פלא

הוא לא רצה לסמוך על הנס

נכון כתוב שהם מביאים תקנה על ידי בהמתן של צדיקים

אבל

אי אפשר לסמוך על הנס

כי זה נס

מי יודע, אולי הגמל יעבור ויהיה לו משבר באמונה

ואז הוא יאכל

וגם ילמדו אחרים, יראו שהוא לא מקפיד ולא שומר

תגידו ילמדו ממנו, הנה

הוא לא זומם אותם, לא פוחד שהם יאכלו מסעדות של האחרים, אז מותר לגזול

חייבים להיות רגישים לגזל, צריך להיזהר מאוד

מסופר על החפץ חיים הקדוש

שנסע מרדים לעיירה סמוכה

בדרך

העגלון

תנע בפניו את הצער שיש לו על מצבו הקשה.

עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה,

בחום, בקור,

דרכים משובשות.

אם היה מרוויח לפחות כראוי, נו,

נאיכה.

אבל הפרנסה קשה, התחרות קשה, אנשים מתמקחים,

והסכום שמשלמים בסוף

בקושי מכסה את ההוצאות.

ממש תלונות של נהגי מוניות.

ואז הוא אומר לחפץ חיים, תשמע, אני אדם ישר.

מעולם לא גנבתי ולא גזלתי.

לא מבין למה מגיע לי כזה קושי.

אומר לו החפץ חיים,

אני לא מדבר עליך באופן אישי, חלילה.

אבל, מטבע הדברים, עגלונים עלולים להיכשל בגזל.

אדם סוחר עגלון, נסכם איתו מראש,

להגיע לרחוב פלוני בעיירה אלמונית.

וסוגר איתו מחיר.

העגלון מסכים, הוא אומר סגור.

מגיעים ליעד המבוקש,

פתאום העגלון משמיע זמירות חדשות.

אה, זה רחוב ארוך.

אני חשבתי שאתה צריך להגיע להתחלת הרחוב.

אבל עד סוף הרחוב זה מחיר אחר.

או תירוץ אחר.

אה, אני חשבתי שמזג האוויר יהיה נאה.

אבל עכשיו יותר מדי חם.

או יותר מדי קר.

אה, אני חשבתי שהדרכים האלה לא יהיו משובשות.

ותראה איזה מאמצים לסוס.

ולי.

אה, יש פקקים, וזה מעכב אותי בעבודה.

זה רק סוג אחד של חוסר יושר.

ואידך זיל גמור.

חוץ מזה, אומר לו, חוץ חיים.

לפעמים הסוס

רואה מרעה שמן וטוב בצד הדרך.

הוא סוטה מדרך הישר וטועם

מהמעדנים.

מתי העגלון?

במקרה הטוב מעלים עין.

נקרא פחות טוב, משתה פעולה.

אז מה הפלא שהפרנסה קשה

והיא לא מצויה ברווח?

אתה נהנה מגזל.

העגלון לא נשאר חייו.

בעזות מצח הוא אומר לחפץ חיים.

אתה אומר שהפרנסה שלי לא מצויה כל כך משום שאני לא נוהג כשורה בענייני ממונות.

נשאל אותך שאלה.

שמעתי שגנבו לך תמכיל פרמה

בשנה שעברה.

האם זה אומר שגם הרב לא מקפיד על ממון חברו?

האם כבודו גם נכשל בגזל?

החפץ חיים לא נבהל מהשאלה.

אמר לו אני לא מלך.

אני עלול להיכשל בגזל.

אני מוכר ספרים.

אומנם משתדל להגיע ולבדוק ככל יכולתי,

אבל יכול לקרות שמכרתי פעם ספר פגוג.

הוא היה עובר ופותח ככה,

לראות שכל הדפים, לפעמים יש דפים ריקים.

הוא היה בודק וזה וזה, ומה שאף אחד לא עושה היום הוא היה עושה.

הוא אומר, אבל יכול להיות

שיצא איזה ספר פגוג.

לפעמים שיבוש באותיות, לפעמים זה,

אדם לא שילם על דבר כזה.

ולפעמים אנשים מתביישים להתלונן.

מה, אני אלך לעווץ חיים ואני אגיד לו, תחליף לי את הספר וזה וזה?

אבל הם לא מוחלים.

התוצאה,

נכשלתי.

אתה צודק במאה אחוז.

אם נגנב לי מחיל פרווה,

כנראה שנכשלתי באהבה כגזל.

זאת אומרת, צריך להיזהר

מאוד מאוד.

אם יש ספק,

צריך להתרחק.

למעשה גמרתי את הספרים גנזי המלך כבר לפני כמה חודשים,

אבל החלטתי לעבור עליהם עוד פעם,

להגיע אותם עוד פעם,

החדש.

הסיבות האלה.

יש סיפור מפורסם על הרב שטיינמן,

זכר צדיק ברכה.

נויה.

ניגש אליו אדם, ביקש ו...

בקשה פעוטה.

כבודו, אני רוצה להיות איתך בגן העדן ביחד.

הרב שטיינמן

היה ענו,

לא סילק אותו בבושת פנים,

אמר לו בתמימות וברצינות,

אני לא בטוח שאני אגיע לגן העדן.

למה?

כי יש בידי שני עוונות של גזל

והוא מקטרג בראש.

איך ייתכן שהרב חטא בכזה עוון?

סיפר לו הרב.

לפני עשרות שנים, בסיום מלחמת העולם השנייה,

היה תוהו ובוהו, בו קם ובולקם.

ורציתי לשלוח מכתב דחוף.

המצב הכלכלי היה כל כך גרוע שלא היה אפילו מעות

פעוטות לקנות בול.

הכנסתי את המכתב ללא בול,

אולי לא ישימו לב

ויעבירו את המכתב ליעד.

ואכן כך היה.

רצון ירעיו יעשה,

המכתב הגיע ליעד ללא בול.

אבל תוך זמן קצר התחלפו ממשלות.

מדינות עברו מן העולם.

קמו אחרות תחתיהן, לא יכולתי להשיב את הגזלה.

למי אני אשיב?

אמר לו האיש,

איי, איי, איי, הלוואי שכל החשבון שלי בשמיים יסתכם בגזלה כזו.

עדיין שווה לי להיות השכן של הרב בגן עדן.

ומה הגזל השני?

אז הרב סיפר, פעם עברתי ברחוב,

מבלי משים,

כדרכם של בני אדם, כתבתי מאחת החצרות פרח קטן.

ואני לא זוכר מאיפה כתבתי.

ממילא, אני לא יכול להשיב את הגזלה?

כאן התפלא היהודי עד מאוד,

זה כבר לא מתאים לרב.

נכון, ישנם אנשים שעוברים ברחוב,

מתוך שעמום תולשים עלים.

פה פרח, שם פרח.

אבל הרב שטיינמן,

יכול להיות שהוא מושיט את היד ולוקח דבר שהוא לא שלו, איך זה יכול להיות?

לא התעצל, שאל את בני הבית, מה הסיפור?

איך יכול להיות שהרב שטיינמן לקח פרח?

הבת שלו, של הרב, צחקה.

הרב מאשים את עצמו בעוון גזל כל הזמן.

הוא לא כתב, לא עלה ולא פרח.

המעשה שהיה,

בתי הקטנה חזרה פעם הביתה עם פרח קטן ביד.

שאלתי אותה, מהיכן הביאה?

אמרה שהיא כתבה בדרך.

אמרתי לה בעדינות שזה אסור,

זו גינה פרטית

וזה גזל.

הילדה נבהלה ופרצה בבכי.

אי אפשר להרגיע אותה.

נו, הוא נכדה של הרב שטיינמן.

לא הצליחה לשכנע אותה.

אמרתי, בואי נלך לסבא,

נראה מה הוא אומר.

גם הוא ניסה להרגיע אותה ולא הועיל.

בסוף אמר לה,

אסירי דאגה מליבך.

אני לוקח על עצמי את העבירה הזו.

ורק אז נרגעה הילדה.

מאז הוא מספר לכולם שיש לו עוון גזל גדול ונורא.

הוא מספר שהוא כתב.

הוא לא ידע למי להעזיר.

כמה צריכים להיות רגישים

לממון הזולת.

גם אם זה פרוטות.

מי שמחזיק ממון שלא שלו

עלול להתגלגל לעולם שוב.

אדם עובר 70, 80, 90 שנים של חיים,

ובסוף בשביל פרוטות הוא צריך לחזור עוד פעם

להיות תינור,

טיטולים,

מוצעי עץ,

גן ילדים,

הכול מחדש.

אפשר לחזיר את הפרוטות.

זוכרים את המעשה עם האמשלה של הפרוטות?

שבא בהקיץ לראש הישיבה ואמר לו

אבל לכאורה יש עצה לדבר הזה.

ככה אני עשיתי.

שכל מי שלקחתי כסף,

מקטנות ועד בכלל, בין בגלגול זה בין בגלגולים קודמים,

נתתי סכום הגון לארגון שופר,

ואמרתי שזה אני נותן

לטובת אותם אנשים שלקחתי מהם כסף ולא עזרתי וכולי וכולי וכולי,

וככה אני מזכה אותם בחזרה,

ולא אצטרך לחזור בגלגול.

כמו שיש תקנת השבים,

שאם אדם גזל,

כתוב והשיב את הגזלה אשר גזל,

צריך להחזיר בדיוק את הדבר שהוא לקח.

אבל אם בן אדם אין לו,

אין, הלך הדבר,

והבן אדם מקפיד,

הוא רוצה בדיוק אותו דבר. אתה לקחת לי טבעת, שהטבעת קיבלתי מהסבתא,

והסבתא זה בשבילי,

זה עם זיכרונות ועם הכל.

אמרנו, הוא אבוד, הבן אדם הזה.

אז עשו תקנה

כדי שאנשים ישובו בתשובה,

ואז הוא יביא את השווי.

כמה שווה הטבעת,

הוא יביא את השווי,

והנגזל צריך למחול לו.

אם הוא מוחל לו, אז

הוא לא יתגלגל.

אם הוא לא מוחל לו,

גם הוא יתגלגל.

וגם

אין דעת חכמים נוחמים ממנו.

זו תקנת השווים.

אז לכן,

במידה שהאדם לא יודע למצוא בן אדם, או שהוא לא בחיים ואין לו יורשים,

ואין למי להחזיר, או שהוא לא יודע ממי ומה ואיך,

ייתן סכום שיעקוף יותר את מה שיהיה בטוח

שלא יצטרך בשביל כמה פרוטות לחזור, וייתן

בשביל זיכוי הרבים, ואז ממילא

ככה הוא אדרבא

מנפח עוד יותר ועוד יותר

את מה שהוא לקח, שיהיו לו זכויות לבן אדם שלקח.

אז לכן צריך לעשות כל מאמץ

לא להיכשל בעוון חמור של גזל,

שהרי עליו

בא המבול,

והוא מקטרג בראש,

וצריך להיזהר מאוד.

ואנשים לא יודעים את הדינים בכלל של גזל, זה לא רק לקיחת כסף, זה השתמשות שלא ברשות.

אתה לוקח עט בלי רשות וכותב, זה גזל.

אתה משעין את המזוודה שלך על מזוודה של מישהו אחר, זה גזל.

אתה יושב ונשען על רכב של מישהו

והוא מקביל, זה גזל.

זה לא רק לקחת כסף.

שואל על מנת להזהיר גזל.

לא קיבלת רשות.

אז צריך לדעת מה מותר. נגיד אחד לוקח רע תפילין, אין לו תפילין,

אז לקח תפילין של מישהו וניע.

בן אדם בדרך כלל מקפיד על תפילין.

זה בעיה.

פציצית זה פחות בעיה.

רוב בני האדם לא מקפידים, אבל גם זה סיפור צריך לבדוק.

יש זהירות בממון, יש ספרים על זה.

צריך לקרוא את זה ולראות כל האפשרויות שאדם יכול להיכשל.

והשם יצילנו מן המכשולות, אמן.

אמן.

וישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבי שבת.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבי שבת.

הרי אני מחווה.

נקיים אצל חכמים דאורייתא, מצפה דאורייתא.

גומל נפשו יש הס את דאורייתא, קבל את דמייך.

דאורייתא לעשות דעתו על הקדוש ברוך הוא,

ולעשות דעתו על התנא קדוש,

שיהיו שבתותיו דבורות בקבר.

רבי חנניהו מאן השנה.

שנדא אמר אדם אמר אסמא אסמא אסמא אסמא.