הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, באולם שמחות ובחתונה – הלכה למעשה
- - - לא מוגה! - - -
להדליק לא רק בבית, אלא גם בבית הכנסת.
אין לזה מקור בגמרא, גם לא בגאונים,
אלא כל זה מנהג שהנהיגו גדולי הראשונים לפני כשבע מאות שנה.
הראשון שמזכיר את המנהג הזה בשאלות ותשובות מן השמיים של הגאון רבי יעקב במרוויש,
שם הוא אומר, משום במקהלות ברכו אלוקים,
לכן הנהיגו להדליק בבית הכנסת.
גם ספר המנהיג, אורחות חיים, הכל בו, שיגולי הלקט, גם הם מזכירים את המנהג הזה, ואכן כל עם ישראל, ספרדים, אשכנזים, תימנים, כולנו מברכים ומדליקים על הנרות האלה בבית הכנסת.
והחכם צבי שואל,
איך אנחנו יכולים לברך?
הרי למדנו בסוכה מ״ד על המנהג של חיבוט ערבה ביום השענר הבא,
כיוון שזה לא יסוד,
זה לא דין שתיקנו הנביאים,
אלא זה רק מנהג נביאים,
לא מברכים. אתה אומר,
חבית חבית ולבריך, חובטים בלי ברכה.
גם פה זה מנהג, לא כתוב בגמרא.
אז אם כן, למה, מדוע אנחנו מברכים? זו הקושייה של החכם צבי.
אחרונים מתרצים על פי מה שאומר הגרע.
הרי בליל הסדר, בליל פסח,
אנחנו מברכים על ההלל בבית הכנסת וציוונו לגמור את ההלל. גם זה לא כתוב בגמרא, אלא רק בירושלמי.
אבל יש שם פרסומי דניסא, נס יציאת מצרים.
גם פה, הדלקת הנרות בבית הכנסת,
יש כאן הרבה פרסומי דניסא ומקהלות ברכו אלוקים,
ולכן אנחנו נוהגים לברך. יש עוד תירוצים שאחרונים העריכו,
למרות שיש קושייה,
אבל יש תירוצים, ויש, כמו שאמרנו, מנהג,
ובמקום מנהג אין לנו ספק, אין לנו חשש ברכה לבטלה,
ולכן אפשר מלכתחילה,
לכל אחד ואחת שמזמינים אותו יכול לברך ולהדליק גם בבית הכנסת.
למה? מדוע תיקנו?
אמרנו שהטעם הראשון במקהלות ברכו אלוקים,
כדי לפרסם את הנס.
טעם שני, שהזכירו לנו ספר המנהיג, אורחות חיים והכול בו,
אנחנו עושים זכר לנס שהיה בבית המקדש.
בית הכנסת הוא מקדש מעט,
ולכן הנהיגו גם בבית הכנסת.
טעם נוסף,
בזמנם לא היו בתי מלון,
היו האורחים באים לבית הכנסת.
היו אוכלים, שותים וישנים בעזרת נשים של בית הכנסת.
הרבה פעמים אותם האורחים היו עניים מרודים,
ולכן מדליקים בשבילם את נרות החנוכה להוציא אותם.
גם אם היום בזמן הזה אין לנו את אותם האורחים,
אין את מי להוציא ידי חובה. כולנו הולכים אחר כך לבית להדליק ולברך,
אבל אפילו אם בטל הטעם, לא בטלה התקנה,
כך הסבירו לנו הראשונים את הטעם של מנהג זה, ואכן כולנו עושים, כמו שאמרתי,
גם הספרדים, גם התימנים,
שלא מברכים על ההלל בראש חודש,
כעין חיבוט ערבה, אפילו הכי פה,
המנהג הזה שיש בעניין של פרסומי דניסא הוא חזק יותר,
וכמו שמברכים על ההלל בליל פסח בבית הכנסת וציוונו לגמור את ההלל, גם פה מברכים על הדלקת הנרות שבבית הכנסת.
דנו חכמי דורנו, אם אפשר לברך ולהדליק באולם שמחות.
והמסקנה היא,
שב ואל תעשה עדיף.
האריכו בזה גם בספר ציצי לעזר, שבט הלוי,
הגאון רבי יעקב רוזנטל מחיפה ועוד.
והמסקנה,
כמו בכל מחלוקת, גם פה אנחנו אומרים,
ספק ברכות להקל.
יותר טוב, עדיף שלא לברך.
והסיבה היא,
אם אתה הולך לפי הטעם שההדלקה היא בגלל ששם הנס היה בבית המקדש,
בית הכנסת הוא מקדש מעט,
אולם שמחות זה לא מקדש מעט ולא הרבה,
ולכן אי אפשר להתיר לו לברך שם.
או הטעם של אורחים.
בבית הכנסת פעם היו אורחים שהיו אוכלים ושותים שם,
אבל מה שאין כאן באולם שמחות זה לא מקום שהיו פעם אורחים, מעיקרה לא הייתה התקנה.
הזכרנו בתחילת השבוע שהחובה בהדלקת הנרות, דווקא בבית,
לפי דעת הרמב״ם, ראשי ותוספות.
נכון שלאורחות חיים לאו דווקא בית,
שוב עוד פעם נחזור לכלל של ספק ברכות להקל.
העולם זה לא הבית שלי, איך אני רשאי,
איך אני יכול לבוא ולברך שם.
הבעיה העיקרית היא עם הצלם.
אנחנו יכולים להגיד לעצמנו,
אל תברך, שב ואל תעשה, סבל.
אבל לא תמיד הצלם שמע את הכלל הזה.
פעם הצלמים היו מוכנים שתדליק בלי ברכה,
כי היו אז רק תמונות.
בתמונה לא רואים אם ברכת או לא, תקנה ממנו עוד עשרים תמונות,
איך אתה מדליק, זה בסדר.
אבל היום יש מצלמת וידאו וכל העם רואים את הקולות.
אז הוא לא מוותר, הצלם.
לפעמים הוא בלי כובע, הוא לא יודע בין אמינו לשמאלו,
אבל כדי שהוידאו שלו יהיה יותר טוב,
אז הוא דורש, הוא נותן פקודה.
המנהל הכללי, המנכ״ל של החתונה,
פוקד על החתן.
הוא לא יכול לשמוע לו, לא תווה לו ולא תשמע,
אין אפשרות.
אם יש שם ילד,
יש שם ילד בן העשר, בסדר, תיתן לילד.
יש מחלוקת, יש מי שמתיר לגדול, בסדר, שהילד יברך, לא אכפת לנו.
אבל שהחתן, שהוא גבר בגוברין,
שהוא יברך, יש לנו כאן ספק, חשש כל דהוא לברכה לבטלה,
ולכן שב ואל תעשה. לאו דווקא לגבי חתונה ובר מצווה.
הוא עדין גם כשעושים מסיבות חנוכה, ערב לביבות,
או לפעמים מזמינים את החכם,
יש איזה עצרת ושוחחים איזה אולם או אסיפת הורים של בית הספר,
ורוצים באותם הלילות של החנוכה להדליק גם את החנוכיה.
למה לא? להדליק את החנוכיה, בוודאי שזה דבר טוב,
אין בזה שום הפסד.
רק שלגבי הברכה, יש לנו ספק גדול,
חשש של ספק ברכה לבטלה,
לכן עדיף שלא יברך,
או שיאמר ויברך דוד את העצה שהזכרנו בשם פרי תבואה,
או שיאמר ברוך אתה ויהרהר שם ואלוקו.
השתמש בעצות האחרות אבל להזכיר ממש שם שמיים לא כדאי להסתבך יש כאן כמו שאמרנו ספק גדול אם המילה וציוונו שם אם היא מתאימה
בקושי מצאנו הסברים תירוצים מדוע ולמה מברכים בבית הכנסת לבוא ולהוסיף עוד באולם שמחות
בוודאי הבוד אלה לא אוסיף עלה כמו שאומר הגאון הרב אורבך ולכן כמו בכל מקום גם
פה המסקנה היא ספק ברכות לעקרין
אחרי שהתפללת המקום נהיה מקדש מעט או מקדש הרבה במקדש מעט בבית הכנסת אסור לאכול ולשתות שם אתה אוכל ושותה
במקדש מעט אסור לדבר דברים בטלים שם באולם אתה מדבר או שאתה אומר התפללנו ערבית זה נהיה קודש קדשים במקום הזה
התפילה לא שינתה את המהות של המקום
בפרט אם נלך לפי ראשי ותוספות והרמב״ם
שצריך דווקא בית, כאן זה לא הבית שלנו ולכן עדיין אתה לא יכול לברוח מהספק של ברכה לבטלה עדיין אתה נמצא בספק ולכן עדיף יותר להימנע לא צריך לפחד מהצלם
חתן שמתחתן בימי החנוכה
אתה ברור לדרך בצרירה ומתי אתה מתחתן?
חתן שמתחתן בימי החנוכה
אם הוא מתחתן לפני שקיעת החמה עד החתונה הוא היה סמוך על שולחן האבא מרגע שהוא מתחתן הוא כבר לא סמוך על שולחן האבא ולכן אם החתונה הייתה בשעה מוקדמת
היו החופה וקידושין בארבע, ארבע ורבע,
הגיע הזמן בשעה חמש ילכו כולם גם החתן גם שאר המוזמנים
ילכו לבית כולם להדליק נרות חנוכה ואחר כך יחזרו לעולם להתחיל עם המנה הראשונה והשנייה
אבל אם אותו חתן הבר מצווה
או החתן שבא להתחתן בשעה מאוחרת
לא בשעה חמש אלא שבע כמו שהיום רגילים
בזה הדבר שונה
חתן הבר מצווה סמוך על שולחן האבא שלו ודאי שאבא שלו פוטר אותו
אבל גם אותו החתן שמתחתן עד הרגע של החתונה הוא סמוך על שולחן האבא
אם בשעה חמש הוא היה רעב
אבא שלו היה מרשה לו לאכול בבית או שיגיד לו אתה מתחתן אתה כבר לא סמוך על שולחן שלי אל תאכל אל תיגע באוכל חס ושלום
ודאי שגם החתן וגם הכלה כשהיו בביתם בשעה חמש-שש והיו עדיין סמוכים על שולחן האבא
כשהאבא ברח והדליק ממילא פטר גם אותם
ולכן הוא לא חייב להדליק גם אחרי החתונה באותו לילה
בסופר עולת יצחק הוא אומר אחרת הוא אומר שהחיוב של הדלקת הנרות
חייב האדם לא רק בצד הכוכבים אלא גם בהמשך
בכל רגע ורגע החיוב מתחדש ולכן הרב מחייב אותו אפילו אם הוא הגיע בשתיים עשרה בלילה
הגיע אחרי זה לבית צריך להדליק נר חנוכה
אבל זה לא ברור מנין לא שהחיוב מתחדש ובפרט לפי הרמב״ם לפי הרמב״ם אחרי חמש וחצי נגמר הזמן
אין יותר מצוות נר חנוכה אחרי החמש וחצי
אז מנין לרב שיבוא ויברך לאחר מכן
הרב הולך תמיד צמוד לרמב״ם כמו התימנים הבלעדים
ולמה כאן מצא לנכון להחמיר כל כך לא ידעתי
ולכן המסקנה כמו שאמרנו אין לו חיוב רוצה להחמיר על עצמו למה לא רוצה להחמיר
ובכל זאת יגיע בשתיים עשרה בלילה רוצה להדליק
בלי ברכה ודאי שמותר אבל לברך אין לו היתר כמו שאמרנו האבא
בירך בשעה חמש הוא היה עדיין בחמש סמוך על שולחן האבא כך גם הקנה ולכן פטר אותו הוציא אותו ידי חובה
כך שהחתן לא חייב בלילה הראשון במצוות הדלקת נר חנוכה אלא מדין הסמוך על שולחן האבא שהאבא מברך ופוטר את כל בני הבית
כולל גם את אותו הבחור ביום חופתו
האשכנזים בלאו הכי כל אחד ואחד מדליק בפני עצמו
אם הוא הולך לבית מלון, בית מלון לא ייתנו לו שם להדליק, אף אחד לא מדליק בחדרים או שידליק בבית אצל אבא שלו הוא נמצא בשעה חמש בבית כמו שבכל השנים שעברו הוא היה מדליק אותו דבר גם פה
יברך וידליק כאשר הייתה באומנה איתו אין בעיה בדבר. אם אבא לא הדליק בחמש הוא התחייב על ברכה, כן אם אבא שלו משום מה היה טרוד בשמחה ושכח ולא הדליק הנה כאן נמה יבוא בשעה שתיים עשרה בלילה יחזור לביתו נחייב אותו שידליק
עוד פעם בלי ברכה שלא יברך ולמה הגמרא במסכת שבת כא'
נותנת לנו זמן בהדלקת הנרות
זה לא מתי שבא לי אני מדליק, מתי שאני רוצה אני מברך יש זמנים שנאמרו בגמרא ובפוסקים
והגמרא אומרת דעי לא אדליק מדליק ינמל לשיעורה זאת אומרת
ההגדרה עד שתכלה רגל מן השוק היא דעי לא אדליק מדליק לפי התירוץ הראשון שהרמב״ם פוסק כן עד חמש וחצי,
חצי שעה אחרי צאת הכוכבים אפשר עדיין לקיים את המצווה ולהדליק
אחרי זה עבר הזמן לפי הרמב״ם נגמר הפסיד ממילא מי שמברך מברך ברכות לבטלה
הראש חולק
הראש סובר שיש מחלוקת בין התירוץ הראשון לשני דהי לא אדליק מדליק אין נמל לשיעורה מחלוקת בידי רבנן ספק דה רבנן נקולה
ולכן גם אחרי זה המצווה נמשכת גם אם הוא יבוא בשעה עשר שתיים עשרה בלילה גם כן זה טוב
ומרן כשהזכיר לנו את המחלוקת הזו
מרן פסק בסימן תרעב שבדיעבד מדליק והולך כל הלילה אבל לעניין ברכה כמו שאמרנו ספק ברכות להקל