הלכות חנוכה – סמוך על שולחן אביו, מנהגי עדות, והדלקה מחוץ לבית
- - - לא מוגה! - - -
הגמרא בפסחים צ״ט אומרת לגבי ארבע כוסות שהן כנגד ארבע לשונות של גאולה והוצאתי והיצלתי וגעלתי ולקחתי
שהמצווה הזו כל כך חשובה שאפילו אדם עני מרוד שמתפרנס מן הצדקה
שואל או מוכר כסותו כדי לקנות, לקחת יין לארבע כוסות.
ומרן ממשיך גם אצלנו כאן בסימן תרע״א,
סעיף א', מרן אומר לנו צריך להיזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה
שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק.
אלה דברי מרן וכך ההלכה.
במצוות אחרות זה לא כך.
אדם שאין לו כסף לקנות ספר תורה,
לקנות ספר תורה זו מצוות עשה מן התורה, ועתה כתבו לכם השירה הזו, המצווה התרייג.
אין לי ארבעים אלף דולר כדי לקיים את המצווה.
אין לך אנוס רחמנא פטרי.
שם אתה אומר מחשבה טובה,
הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, כמו שאמרו בקידושין מ'.
אבל כאן אצלנו,
המטרה,
מדוע ולמה צריך להדליק נרות חנוכה.
זכר לנס שהיה בבית המקדש,
אנחנו צריכים לקיים בהדלקה פרסומי דניסה,
לפרסם את הנס ברבים.
אז מה זה שווה שבלב אתה רצית מחשבה טובה,
אבל בפועל לא פרסמת את הנס,
לא פרסמת, לא עשית.
ולכן כאן הדבר חמור, שונה,
ולכן שואל על הפתחים,
או שילך, ימכור אפילו את המעיל שלו,
כדי שייקח, יהיה לו שמן או נר שעווה,
להדליק, לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה. אלה דברי מרן וכך ההלכה.
ולכן,
גבאי צדקה,
לא צריכים לחכות שאני אמכור את המעיל שלו,
ואחר כך ילכו לקנות לו מעיל אחר.
במקום לקנות לו מעיל חדש, יותר זול,
שייתנו לו או שמן או נרות להדלקה. זו החובה של גבאי צדקה.
בן פורת יוסף, יש לנו הרבה ארגוני חסד,
ואותם הארגונים מחלקים בכל יום חמישי לאותם העניים המסכנים, נותנים להם סל מזון,
פירות, ירקות.
בתוך הסל יניחו להם גם או בקבוק שמן או חבילת נרות,
או שניהם ביחד, גם זה וגם זה,
כדי שלאותם העניים המסכנים יהיה להם במה לקיים את אותם המצוות.
זה מה שצריך לנהוג ולעשות.
כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך, מוסיף והולך, אחד בכל לילה.
עד שבלילה האחרון יהיו מדליקים שמונה,
ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר.
הגה,
יש אומרים שכל אחד ואחד מבני הבית הדליק,
וכן המנהג פשוט.
ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד,
כדי שיהיה הכר כמה נרות מדליקין.
הגמרא בשבת כא אומרת לנו את ההלכה הזו,
כמה נרות החובה להדליק.
הגמרא מתחילה, נר איש וביתו.
מספיק נר אחד,
אפילו בלילה האחרון נר אחד אתה מקיים את המצווה,
אליבדק ולעלמא, אין כאן שום מחלוקת.
הגמרא ממשיכה, המהדרין,
נר לכל אחד ואחד מבני הבית.
הגמרא מסיימת,
המהדרין מן המהדרין מוסיף ועולה לפי בית הלל.
תודה.
לפי בית שמאי, הפוך.
נחלקו רש״י והרמב״ם.
האם מדובר
באדם שעושה רק את המהדרין,
או רק את המהדרין מן המהדרין,
או שצריך לעשות את שניהם ביחד.
המהדרין מן המהדרין עושה גם זה וגם זה. לפי הרמב״ם,
בלילה הראשון, יש לאדם הזה חמישה נפשות,
בלילה הראשון מדליק חמש.
בלילה השני עשר,
וכן הלאה.
גם כשהוא מוסיף ועולה,
אבל המהדרין מן המהדרין לא יפקיעו את המהדרין.
אבל התוספות לא אומרים כך.
התוספות אומרים לא.
אם הוא עושה מהדרין מן המהדרין, כל לילה מוסיף ועולה.
אז אם בלילה השני הוא מדליק שתי נרות,
בעל הבית לבדו מברך ומדליק שתי נרות,
זה מספיק. לא צריך שבני הבית,
ולא חשוב לנו כמה נפשות יש בבית,
שתי נרות, מספיק. לילה השלישי, שלוש, ארבע, וכן הלאה.
הנה דברי התוספות. והמסקנה,
אנחנו נוהגים בזה נגד הרמב״ם.
הרמב״ם רומז שם, שכבר בדורו העולם לא נהגו כמוהו.
אנחנו קיבלנו הוראות הרמב״ם.
גם הספרדים, גם התימנים, לא הולכים בזה כהרמב״ם. נהגנו בזה כדברי התוספות, כמו הפירוש של התוספות בסוגיה.
ולכן אנחנו מוסיפים כל לילה אחד,
ובין אם יש שם עשרה נפשות, חמישה או אחד.
בכל מקרה,
תמיד לעולם יש חנוכיה אחת בבית,
לא פחות ולא יותר.
אשכנזים נוהגים על פי דברי הרמב״ם,
ולכן כל אחד ואחד מבני הבית מדליק.
זה לא בדיוק הרמב״ם.
כלומר, העיר הרמב״ם בבריסק ואמר שהרמב״ם אומר שבעל הבית
בלילה הראשון ידליק חמש נרות.
אתה אומר שצריך להיעדר לפי מספר הנפשות?
אז בעל הבית מדליק את החמש.
בלילה השני, כפול, שתי נרות,
אז בעל הבית מדליק את העשרה נרות, ולא הבנים.
הרמב״ם, הוא שעשה את החילוק הזה,
הוסיף ואמר שכל אחד ואחד מהבנים מברך ומדליק על חנוכיה בפני עצמם, וזה מה שנוהגים אחינו האשכנזים, על פי דברי הרמב״ם שהקדמנו,
וכל העדה עושה כמנהגיה,
זה למעשה ההבדל בין הספרדים והאשכנזים.
יודעים שיש לו חמישה נפשות.
אם אתה נכנס לבית שבלילה הראשון אתה רואה חמישה נרות,
יבינו האנשים, בלי עין הרע, יש בבית הזה חמש נפשות,
וכן הלאה.
בעזרת השם, כן, כן ירבו.
אנו הספרדים אסור לנו לשנות
ולכן אסור לבנים הגדולים אסור להם לברך ולהדליק על נרות החנוכה
אפילו אם הבן הזה לומד אצל אחינו בני ישראל האשכנזים
אף על פי כן הוא היה עסקן אהרון מלמד שלא שינה כל המשנה ידו על התחתונה אין היתר לבוא ולשנות
אם זה ילד קטן לפעמים הילד בגיל שלוש חוזר מהגן יש לו חנוכיה
גן ילד נתנה לו חנוכיה ובא שמח לא רק חנוכיה
היא לימדה אותם גם איך מברכים כיצד מברכים
הוא מברך כל כך יפה את הברכות למד יש לילדים הקטנים זיכרון של צינום בלי עין הרע
והוא רוצה מחכה נו מתי יהיה לילה מתי יהיה חושך
אבא ידליק וגם אני אדליק
מה תגיד לו?
אתה ספרדי, זו ברכה לבטלה,
הגננת שלך אשכנזייה,
הוא לא יבין אותך מה אתה רוצה מהחיים שלו?
ולכן עם הילדים הקטנים אל תתעסק
הרי התוספות במסכת העירובים בדף צדד אמרו
שאין עלינו את החובה בחינוך בלאו לא תישא,
אין איסור ברכה לבטלה בילד קטל
הרי מרן כתב את יוסף בסימן רסט שיש מחלוקת,
יש מי שמטיל לגדול, אפילו אם ההלכה לא כן,
סומכים על זה לילד קטן ולכן אין שום ספק בדבר שאם הילדים הקטנים האלה רוצים להדליק, תן לו, אין בעיה,
בין אם זה בן, בין אם זו בת.
לפעמים הבת היא שהביאה מהגן והיא שרוצה לברך,
אל תתווכח איתה, אל תתעסק איתה
מה שרוצה תעשה, אין לנו ממה לחשוש, כלל ועיקר.
יגיע לגיל בר מצווה או הבת הגיעה לגיל בת מצווה, אז אתה מסביר להם.
אתה אומר להם, מה שעשיתם עד היום זה על פי דברי הרמב״ם,
על פי דברי הרמה,
אבל אתה ברוך השם זכית, אתה נולדת לאבא הספרדי וההלכה היא כך וכך,
תסביר לו שמהיום והלאה אם הוא רוצה,
אין עוון בל תוסיף,
אתה רוצה להדליק, אני מרשה לך להדליק, אבל תיזהר,
אסור לך לברך ברכות לבטלה.
אלה הדברים שצריך לעצור אותו מגיל הבר מצווה או הילדה מגיל בת מצווה.
יש בעיה מעין זו לגבי הדלקת נרות בערב שבת אצל הבנות.
הבנות שלומדות בבתי ספר של חב״ד,
גם שמה המורה שלה מלמדת אותה,
כל אישה ובת מדליקה נר שבת בברכה, כך הן אומרות להן,
כך אמר הרבי שליטא וזהו זה. דרך עכשיו תתקוטט עם הילדה,
היא גם הביאה פמוטים, היא רוצה, מחכה לאימא,
רק האימא תגמור לברך, גם היא רוצה לברך.
בסדר, שתברך. ילדה בת חמש, בת שש, בת שבע,
בסדר, שתברך.
אבל תגיע לגיל בת מצווה, גיל 12,
אז אתה צריך לעצור בעדה, להגיד לה, אנחנו קיבלנו הוראות מרן,
מרן בסימן רס, סעיף ח', מרן סובר,
על תוספת הוראה לא מברכים,
ולכן כל הכבוד לחב״דניקים,
אנשים טובים, נחמדים,
הם קיבלו הוראות הרמה, הם יכולים, יש להם רשות ללכת לפי הרמה, גם אם תוספת הוראה לא נורא.
אבל אנחנו,
לנו, לנו לדידן,
אין רשות, אנחנו לא יכולים לברך, זהו, צריך להסביר לה בנחת.
מגיל 12, אם היא רוצה להדליק, שתדליק, אבל תיזהר שלא לברך,
כמו שאמרנו פה, הוא הדין גם שם.
אלא אם כן היא תתחתן עם חב״דניק,
תיקח איזה אשכנזי חב״דניק, אינני יודע מה יהיה.
אבל בינתיים בהווה, בגיל 12, היא עדיין רווקה ברשות אביה,
בוודאי שאין לה רשות לברך.
כמו שאמרנו, אל תיטוש תורת אמך.
אבל לפני כן, לפי גיל 12, לפני גיל 12, אין לנו בעיה בדבר.
מיקי, האם אשכנזי חייב לתלמרות?
כל האשכנזיות,
כל האשכנזיות,
האם כולן עושות כמו החב״דניקים? לא.
זה רק המצאה של האדמו״ר האחרון.
זאת ועוד,
תהיה בבית שלה, כן,
בבית שלה בוודאי תברך בעזרת השם, היא נשואה כבר.
אבל אם היא תבוא לבקר את האמא, לא.
גם אחרי הנישואין, אם היא באה, מתארחת אצל האמא,
אז האמא מברכת, פותרת גם את הבת, ואין צורך לכפול,
אין צורך לחזור ולברך עוד ברכה.
אין חנוכה בחדר.
שוב, גם כן, לא יכול.
אפילו אם יהיה לו חדר מיוחד,
אבל הוא עדיין סמוך על שולחן אביו.
כיוון שהוא אוכל, שותה וישן אצל האבא.
אז ממילא, כיוון שהוא אוכל ושותה וישן אצל האבא,
קשה לנו להתיר לו לבן. יש מחלוקת.
ברווק אין מחלוקת. ודאי שהוא סמוך על שולחן אביו.
בנשואי יש לנו מחלוקת. ולכן ידליק, אבל לא יברך. לעניין ברכה קשה.
מרן בבית יוסף, בסימן תרעז,
דעתו שגם כוונה נגדית
שהאבא מתכוון שלא להוציא אותו
והבן מתכוון שלא לצאת ידי חובה מהאבא, גם זה לא עוזר.
יש חולקים על מרן, אבל גם בזה, שוב,
אליבא דמרן, הברכה היא דבטלה.
ולמה?
כאן מצוות נר חנוכה, נר איש וביתו.
זאת אומרת,
צריך להדליק אחד במשפחה, בעל הבית. מספיק. אין יותר מבעל הבית.
זה הפירוש של מרן בהסבר הסוגיה, ולכן גם החדר שלו לא יעזור,
כי כאן, כמו שאמרנו, הוא אוכל,
שותה ויושן אצל האבא, הוא סמוך על שולחן האבא.
לגבי רווק, כמו שאמרתי, שם אין מחלוקת. לגבי נשוי יש את המחלוקת.
אבל לגבי רווק אין מחלוקת, ולכן מעיקר הדין גם לא צריך להדליק בכלל. אפילו אם האדם הזה אומר, תראה,
אני נמצא בישיבה, אני לא נמצא בבית.
אני אוכל, שותה וישן בישיבה.
אפשר להכיל, למרות שהוא לא נמצא בבית,
בכל מקום שהוא נמצא אי שם,
ברגע שאבא שלו בשעה חמש בירך,
הדליק, פטר את הבן בכל מקום שהוא נמצא אי שם,
ואסור לבן לברך. שוב הוא נמצא בישיבה עם החברים האשכנזים,
ורוצה שם להדליק,
להדליק מותר, אין שום בעיה בדבר.
אבל לברך, כמו שאמרנו,
יש כאן בעיה,
ספק ברכה לבטלה,
והכלל בידינו תמיד, ספק ברכות לאכל.
מתי הבן הגדול,
אפילו אם הוא רווק, הוא מתחייב לברך,
לעשות
כמו כל אדם אחר?
אם הוא יתנתק מהאבא. מבחינה כלכלית הוא יתנתק.
בן פורת יוסף, יש לו ממון,
שוכר דירה.
בלבד, אוכל על חשבונו, הכל על חשבונו, כבר לא לוקח מאבא כלום,
אז הוא באמת מתחייב.
המקור לזה מהגמרא במסכת בריאה מציעה בדף יב.
שם הגמרא עוסקת בהלכות מציעה ואבדה,
וילד קטן שמצא מציעה
מפני דרכי שלום, המציעה שייכת לאבא.
והגמרא שם אומרת, אמר רבי יוחנן,
לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש, אלא
גדול וסמוך על שולחן אביו דינו כקטן המציעה לאבא.
הפוך,
קטן ואינו סמוך על שולחן אביו דינו כגדול המציעה לעצמו.
אלה דברי הגמרא.
את הסוגיה ברווה מציעה יב מרן מעתיק בחושן משפט סימן ר' וכך ההלכה.
אז אם כך אתה בוחן אם הוא סמוך על שולחן האבא או לא.
או שהשעות שונות.
עכשיו הוא סמוך על שולחן עשר שעות אחורה ויוכל לבוא לישיבה לרבות חרבים.
טוב, אם השעות שונות אין לנו בעיה, אבל כשהשעות הן שוות
ממילא אסור לבן לברך, הברכה תהיה לבטלה.
הגאונו בעזרתי, בזמנו לפני שישים שנה שאלו אותו
אותם התלמידים שנמצאים בישיבות.
ואז בתקופה ההיא לא היה להורים ממה לשלם.
אנשים היו עניים מרודים וכל התלמידים לא היו משלמים שכר לימוד.
הישיבה הייתה דואגת,
אכילה ושתייה דואגת לכל מחסורם.
אז הבחור הזה אומר לך, שמונת ימי חנוכה, אני בישיבה, אני לא בבית.
הוא אוכל ושותה בישיבה.
האם אני יוצא ידי חובה מהאבא או לא? זו השאלה שהפנו לראש הישיבה.
הוא ענה להם, אמר להם, יש לנו ראייה מדברי רשי במסכת כתובות בדף
מז שאסור לכם לברך עדיין אתה נקרע סמוך על שולחן האבא והאבא פוטר אותך,
מוציא אותך ידי חובת נר חנוכה.
שם הגמרא עוסקת
במה שאמרה התורה בחומש שמות פרשת משפטים
כי ימכור איש את ביתו לאמה
כשהוא מוכר אותה
מי נותן לה אוכל?
מאותו רגע כל השש שנים האדון הוא שחיה במזונותיה.
והגמרא דנה שמה לגבי מציאה. אם היא מצאה שעון, למי זה שייך?
הגמרא אומרת זה שייך לאבא משום איבה.
אומר השיעי
היא תגמור שש שנים, תרצה לה חזור הביתה
אבא שלה יגיד לה כשמצאת שעון אז לא הייתי אבא.
היום את נזכרת שאני אבא, את באה לאכול?
לכן, כבר היום,
לא רק בעוד שש שנים,
אלא כבר היום,
למרות שהיא אוכלת ושותה אצל האדון,
המציאה, השעון,
לא נותנים לאדון אלא לאבא.
אותו רעיון יש גם פה.
נכון, בינתיים בהווה הוא אוכל בישיבה,
אבל יגיע השבת,
שבת חנוכה, יש להם חופש, הולכים הביתה.
מגיע ראש חודש ניסן,
חודש שלם, חודש ניסן, בין הזמנים,
הולך הביתה.
האם האבא אומר לו, לא, אתה כבר הלכת לישיבה, אני לא מקבל אותך חזרה?
מקבל אותו חזרה.
כך גם לגבי בחור שהתגייס, נמצא בצבא,
יש לו חופש, מגיע הביתה.
אם אפנדי, שר הביטחון יחליט
שאני לא צריך את החיילים האלה, הפלוגה הזו מיותרת.
נותן לכולם תעודת שחרור, מפנה אותם לקצין שלישות,
קצין שלישות נותן לכולם תעודה, שלום, מעל סלאמה.
מגיע הביתה, אבשלו יגיד לו,
אתה התגייסת שלוש שנים,
אני לא מקבל אותך,
איפה ילך הבן הזה?
אבל יקבל אותו מיד בזרועות פתוחות.
היום המנהג של העולם, העולם היהודי,
כולנו מפרנסים את הבנים עד החתונה, עד החתונה הבן נמצא בבית,
אוכל, שותה וישן בבית, ככה זה בדרך כלל בממוצע.
אז נכון שיש גם ישיבה,
אבל הוא לא יתנתק מהבית,
והחופש סופו הוכיח על תחילתו. כמו באמה העברייה,
היא נקראת סמוכה על שולחן האבא והמציאה שלה לאבא,
אותו דבר גם לגבי הדקת נרות חנוכה,
גם פה יחול אותו כלל ואותו דין.
וממילא, אם אותו הבן זכה באיזה מציאה,
או קנה פיס, הרוויח עשר מיליון.
עשר מיליון האלה, המציאה הזו שייכת גם לאבא וחלק היוצא בזה.
האבא כתב את הנושא הזה בספרו יחבי דעת.
גם חכם מן ציון ועוד מחכמי דורנו,
כולם פסקו כן להלכה למעשה,
שאותם הבחורי ישיבה אסור להם לברך,
גם אם הם לא נמצאים בפועל בבית בשעת הדרכה,
בשעת ההדלקה.
בכל מקום שהם נמצאים,
שם הם יוצאים ידי חובה בהדלקת האבא.
משום מה, הראייה שהביא רבנו עזרא עתיה,
משום מה את זה, האבא לא כתב את זה,
הוא מביא את ההלכה בשם ראש הישיבה, אבל את הראייה לא כתבו, אבל הראייה היא חזקה מאוד,
ולכן אין ספק,
שצריך להסביר לאותם אחורי ישיבה שאין להם רשות לברך.
כלל גדול בידינו, ספק ברכות להקהל.
לפעמים יש להם ראש ישיבה שעדיין לא בקיא בשאס ופוסקים,
ועדיין לא הגיע לכתובות מ״ז והוא אומר להם, אתם צריכים לברך.
אומרים לו, אבל אנחנו ספרדים.
הוא אומר, לא מסתכלים
מי האבא שלך, מסתכלים אצל מי אתה לומד תורה.
רבו הביאו לחיי העולם הבא,
אני ראש הישיבה, אני פוסק לכם לברך.
באים התלמידים ושואלים, אנחנו צריכים לשמוע לראש הישיבה או לא?
תגידו להם שלא. בקטע הזה אסור להם לברך ברכות לבטלה.
אמר לו אביו לעבור על דברי תורה,
לא ישמע לו, גם פה הרב אומר לו לברך ברכות לבטלה,
ולכן לא ישמע לו,
אין לו היתר, אין לו רשות לשמוע, כלל ועיקר.
נו?
נו?
הכל אבא שלה?
אבל מי נותן לה אוכל?
האדון נותן לה אוכל, נכון?
אז אם כך, אם אתה הולך לפי האוכל,
אז למה שהמציאה לא תהיה לאדון?
מישהו נותן לה אוכל?
כל ילדה רגילה, האבא נותן לה, והמציאה לאבא.
פה הילדה הזוהמה העברייה, האדון נותן לה אוכל, שתהיה המציאה לאדון.
זו הקושייה של הגמרא.
על זה הגמרא עונה, לא, נותנים לאבא משום איבה.
ועל זה רשי מסביר לנו למה למרות שהיא מקבלת את האוכל מהאדון,
למרות הכל היא עדיין נקראת סמוכה על שולחן אביה,
והמציאה לאביה.
זו הנקודה.
ולכן,
כמו ששם אתה מדבר לא רק על העובד, אתה מסתכל על העתיד.
כך גם בעניין זה שניהם שווים.
בבית הכנסת שבישיבה בית המדרש, כמו בכל בית כנסת בעולם,
העולם נוהגים לברך, כך גם בישיבה מברכים,
בזה אין לנו בעיה,
בזה אין לנו חשש.
אבל אם רוצים לעשות מסיבה בחדר האוכל, אסור להם לברך.
אותו דבר גם בצבא.
יש הרבה בסיסים בצבא,
יש להם בית כנסת קבוע בבסיס,
שוב, גם שם אין על מה לדבר, אין מה להסתפק,
אליבא דקולה עלמא,
יברך בבית הכנסת, ספרדי, אשכנזי, אין הבדל.
אבל אם הם עושים מסיבת חנוכה,
ושם במסיבה רוצים לבוא ולהדליק,
אין להם רשות, אותם הבחורים הספרדים, אין להם רשות.
אשכנזים מברכים, יגיע השעה חמש, צאת הכוכבים,
הם נוהגים לברך אפילו בתוך הבית.
אבא שלו הדליק בחלון הזה, הילד הולך לחלון השני,
גם הוא יש לו חנוכיה וגם הוא מדליק, בסדר, להם אין בעיה.
אבל לנו, לספרדים,
יש בעיה,
ולכן אם הוא רוצה להחמיר, להדליק, ייזהר שלא לברך.
למה אני יכול לענות לאבא?
לאבא אני צריך לענות לאבא? לבן אני יכול לא לענות. לבן, אם הוא מברך אפילו אם אותו הבן הוא אשכנזי,
קל וחומר אם הוא ספרדי,
אסור לך לענות אחריו, אמן.
הבאנו את הראייה,
פעמים רבות הזכרנו את דברי יכין ובועז,
שמספר על הסבא שלו,
התשבץ,
שהיה מרשה לקדש בבית הכנסת שלו ליל שבת, למרות שאין שם סעודה.
הרי הכלל הוא אין קידוש שלו במקום סעודה.
אף על פי כן,
כיוון שפעם היו אורחים והייתה סעודה,
אפילו אם בטלה הטעם, התקנה לא בטלה, כמו שאמרו הרמב״ם והרן.
לכן על פי זה הם נהגו שם לקדש.
הוא עצמו התשבץ, סבר כדברי התוספות,
ולכן אומר היכין ובועז,
סבא לא היה עונה אמן אחרי הברכה.
זאת אומרת,
במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות לעכל,
אבל עדיין ספק אמן יתומה,
וחמירה סכנתה מאיסורה.
ולכן אין מקום להתיר לענות את האמן בצורה רגילה,
יש כאן עדיין ספק.
כמו שם ספק בברכת הקידוש,
הברכות הגפן ומקדש השבת, כך גם אצלנו הספק על הברכות של להדליק נר חנוכה שעשה ניסים ושהחיינו.
אלא אם הוא מברך ואתה שומע,
כשהוא אומר את סוף הברכה וציוונו,
אתה תאמר ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
ואם אתה צריך לענות אמן,
הנה אמרת אמן ואמן. אם אתה לא צריך,
אז אמרת פסוק,
ואין כאן חשש אמן יתומה.
זה הפתרון כדי לצאת לידי חווה לבד לכול עלמא.
אמרנו את הפתרון הזה בכמה דוגמאות אחרות,
בהרבה דוגמאות שיש לנו ספק על הברכה,
ספק אם לענות אמן. אז גם פה העצה הזו, בין אם המברך הוא ספרדוי אשכנזי, ממה נפשך?
אם אתה אומר את הפסוק, אתה מחלץ את עצמך מידי כל ספק, מכל חשש.
אתה שואל על האבא אשכנזי.
יש בסימן כה,
יש שם מחלוקת
לגבי הנחת תפילין של ראש.
איך נפרש את הגמרא?
והמסקנה,
מרן אומר שמברכים על התפילין רק ברכה אחת,
ובברכה תניח תפילין אנחנו מכוונים לפתור גם את התפילין של ראש.
האשכנזים, לא,
הם מברכים על התפילין של ראש.
אומר הפרי מגדים,
כיוון שרוב הפוסקים אמרו שלא לברך,
אז אם הוא שומע את חברו האשכנזי שמברך על התפילין של ראש,
וציוונו על מצוות תפילין, אולי לא יענה אמן.
כי אין מה שאמרנו קודם בשם התשבץ,
למרות שהם נוהגים לברך,
ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל,
למרות הכל, הפרי מגדים אומר שהוא עצמו,
זה שלפני דקה ברך, לא יענה אמן אחרי החבר שלו.
ולכן כותב בספר קיצוב שולחן ערוך,
שמשום זה הם נוהגים שמי שמברך על התפילין של ראש, מברך בלחש,
כדי שהחבר לא ישמע ולא יסתבך בענייה תאמן.
אז גם פה צריך לייעץ לאותם הבחורים,
גם האשכנזים,
שיברכו בלחש,
שלא יברכו בקול,
כדי שלא יסבכו את השומע,
זה מה שהיה רצוי לנהוג ולעשות.
לא עשה כך, ואמר בקול רם, ואתה שומע,
אז נתנו לך פתרון טוב, ברוך השם לעולם.
זהו, זה מה שאתה עושה בכל הברכות המסופקות,
כולל גם בברכה הזו, זו העצה.
נכון, נכון, גם שם יש את הבעיה.
ולכן תגיד לו, תלמד אותו,
שיגיד ברוך השם לעולם. תלמד אותו את ההלכה הזו.
כן,
אז תביא אותו לברוכוב, שישמע את ההלכה.
הם אומרים גם ברוך שם, נכון. כיוון שרוב הפוסקים אומרים שזו ברכה לבטלה, לכן הם חוששים בדבר,
כי גם שאלות ותשובות מן השמיים אומר שיברכו רק ברכה אחת כדעת הריף.
הוא שאל, אמרו לו, ואת ברתי אקים את יצחק.
הביאו לו את הפסוק הזה, רמז שיברכו רק ברכה אחת.
ולכן גם השאלות ותשובות מן השמיים מטה את הכף,
ולכן הם חוששים מאוד ואחרי שהם גומרים להדק את הרצועה בראש אומרים גם, ברוך שם, עד כדי כך הם חוששים. מכל מקום, כל הדברים האלה יש בהם בעיה, יש בהם ספקות, יש מחלוקות, אבל יש גם פתרון קל.
זה בוודאי,
עליבא דקולא עלמא,
אם סח דיבר באמצע,
צריך לברך וציוונו על מצוות תפילין.
אבל אשכנזי שדיבר,
אז הם מברכים,
אם הוא דיבר על התפילין של ראש לבד,
שתי ברכות.
מברך גם להניח תפילין ועוד ברכה וציוונו על מצוות תפילין.
הפירוש בסוגיה,
אנחנו אומרים
לא סח מברך אחת.
אחת, להניח תפילין, פוטר גם את הראש.
סח מברך שתיים,
בסך הכל שתיים.
אחד על היד להניח, השני על היד.
מצוות בזה סיים הם מפרשים את הסוגיה לא כך הם אומרים
אם הוא לא סח מברך על התפילין של ראש ברכה אחת על מצוות
אם הוא סח מברך עוד שתיים להניח ועל מצוות
אז עדיין לעולם יש לך את הבעיה עם הברכה על מצוות
אם היא ברכה טובה אם לאו
אם יענה אחריה אמן אם לאו אלה הן הבעיות
ידליקו ללא ברכה
יש לנו כמה טעמים בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת
הטעם הראשון
במקהלות ברכו אלוקים, כך אומר שאלות ותשובות מן השמיים
הריבש אומר כדי לפרסם את הנס ברבים
טעם נוסף, ספר המנהיג והכל בו אומרים
הנס היה בבית המקדש
אנחנו נמצאים בבית הכנסת שהוא מקדש מעט
וגם פה אנחנו מברכים ומדליקים
טעם האחרון, היו שם בזמנם אורחים
לא היו בתי מלון, אנשים היו עניים מרודים
ולכן האכסניה של העניים הייתה בעזרת הנשים של בית הכנסת
ואותם העניים לא היה להם כסף לקנות שמן לנר חנוכה
אנחנו היינו מברכים בבית הכנסת ומכוונים, מוצאים אותם ידי חובה
אלה הם הטעמים
אם אתה הולך לפי הטעם שהנס היה בבית המקדש,
מדליקים בבית הכנסת מקדש מעט
האם אותו מקום שאתה מתפלל בו הוא מקדש מעט?
לא מקדש, לא מעט ולא הרבה, יש שם הרצאות אתה אומר, יש שם גם,
משתמשים שם גם, אור וחושך משתמשים בערבוביה ממילא, אם זה מקום לא קדוש,
אז אין הווה מנה לבוא ולברך שם,
אין היתר לבוא ולהדליק את הנרות בברכה.
אתה רוצה להדליק נרות בלי ברכה? למה לא?
אבל לברך אין היתר בדבר,
הדבר אסור, מי שמברך הוא מסתבך בספק ברכה לבטלה.
חילוני שבלב הכי לא מדאים בביתו, צריך לתת לו שיברך?
גם לא.
הבעיה היא כך,
לפי הרמב״ם ראשי ותוספות,
הדלקת נר חנוכה צריכה להיות בבית.
זאת אומרת, החובה שחכמינו תיקנו,
ודווקא נר איש וביתו בתוך הבית.
כך אומר הפני יהושע בשבת כא',
כך כתבו להלכה, מנחת שלמה חלק ב', ציצי לעזר חלק טו',
הגאון הרב פיינשטיין, הרב אלישיב ועוד.
רוחות חיים חולק.
יש עוד מאחרונים שהלכו בעקבו את הרוחות חיים.
הגאון רבי עמרם בלום בספרו בית שערים, הוא אומר שאדם שלא נמצא בבית, נמצא ברכבת,
באירופה הנסיעה ברכבת זה לא חצי שעה-שעה כמו בארץ.
שם נוסעים אלף, אלפיים קילומטר ברכבת,
אתה נכנס בשעה חמש בערב,
אתה מסיים את הנסיעה בחמש בבוקר.
נוסעים ממדינות למדינות ברכבת.
ולכן הרב אומר, בית שערים אומר, שאפשר לברך שם ברכבת,
וציווינו להדליק נר חנוכה.
אבל כמו שאמרנו,
הרבה מהפוסקים לא הלכו כדעת אורחות חיים,
אלא הלכו כדעת הרמב״ם ראשי ותוספות.
הכלל תמיד בידינו,
ספק ברכות להקל.
אז ממילא, גם אותו אדם החילוני,
האם מותר לך להגיד לו, לחילוני,
בוא תברך ברכות לבטלה?
לא מספיק עוונות יש לו, תוסיף לו גם עוד עוון ברכה לבטלה.
מו חרם עלה.
הומלס, גם אותו דבר. יש אנשים,
יש להם שק שינה,
ישנים במנהרה של התחנה המרכזית, שם במנהרות,
פחות קר,
והם יושנים שם, אוכלים שם.
אין להם בית. אין להם בית, ממילא צריך להגיד להם, גם אם הוא רוצה להדליק,
יש לו חנוכיה,
והוא דתי ההומלס הזה.
אפילו אחי, לעניין ברכה, ספק ברכות להקל,
קשה לנו לומר לו שיברך וציוון להדליק נר חנוכה.
לכן, אצלכם במשרד, מה ששאלת,
אם יש ילד בן עשר,
ילד בן עשר, אין איתו בעיה של ברכה לבטלה.
אז תביאו ילד בן עשר,
שהוא יעמוד ויברך,
והוא יכול, הוא מותר לו, הוא רשאי,
ואחרי זה תתחילו את תפילת ערבית.
אבל אם אין שם ילדים, עובדים שם רק מבוגרים,
אז אין אפשרות לבוא ולברך,
וזה לא קשור, זה לא תלוי אם הם ספרדים או אשכנזים.
גם לאשכנזים אסור לברר.
הפוסקים שהבאתי,
אמרתי, מנחת שלמה,
פני יהושע, ציצי לעזר,
הרב פיינינשטיין, אגרות משה.
זה לא כתוב באגרות משה, אלא בספר יסודי שורות.
מי אלה? הם לא היו ספרדים, כולם אשכנזים.
אפילו אחי, הם אומרים רק בבית
ולא מחוץ לבית.
ולכן,
אם זה היה מקום בית כנסת קבוע, נו.
אלה שעומדים בכנסת, בכנסת, בקומת הקרקע, יש שם בית כנסת קבע.
בעירייה, עיריית ירושלים, יש שם בית כנסת קבע.
מקומות כאלה זה בית כנסת לכל דבר.
מתפללים שם שחרית מנחה ערבית,
ואליבא דיקולה עלמא יברך לפני ערבית, יברכו שם, וציוונו להדליק נר חנוכה.
אבל במקום שתיארת, שזה אולם הרצאות,
שמשתמשים בו לדברים אחרים,
ובין היתר גם מרשים להם להתפלל שם במנחה בערבית,
זה לא בית כנסת, וממילא לא יכולים לברך.
נר חנוכה זה לא,
חרפת גפה.
נר איש.
אז הוא מזיין, איפה שם יצאו?
אבל איפה חייבו חכמים את האיש?
בבית.
אם אין לו בית, איפה שהוא נמצא?
לא.
לפי הרמב״ם זה לא כך.
איפה היה הנס של בית המקדש?
נס של בית המקדש היה בכיכר של בוכרים, זה היה?
היה בתוך בית השם, היה בתוך בית המקדש, היה בתוך בית,
לא היה באמצע הרחוב.
ולכן גם מעין זה אתה יכול לתקן שבבתים שלנו,
בתוך הבית, יצטרכו להדליק.
אבל אדם שאין לו בית,
משמעות הראשונים, כמו שאמרנו, שאין לו היתר,
אין לו אפשרות לברך, וממילא כלל בידינו תמיד,
ספק ברכות להקד.
שוב, לא שמע לנו האדם הזה, הוא מברך.
בסדר, תענה במקום אמן, תגיד ברוך השם לעולם,
גם שם תעשה את אותה העצה.
אז יש לו על מי לסמוך, אורחות חיים אומר שכן,
בית שערים, פני מבין, יש אחרונים שאומרים שכן, בסדר, אז תגיד ברוך השם לעולם,
אבל אי אפשר לענות אמן רגילה.
בכבוד כבוד הרב, יעלה ויבוא.