זמן הדלקת נרות חנוכה: הקדמה לפלג המנחה, שקיעה, צאת הכוכבים ודין המאחר להדליק
- - - לא מוגה! - - -
מתי מדליקים נרות חנוכה?
הגמרא עוסקת בזה בשבת דף כא ומרן מתחיל בלשון הגמרא
אין מדליקים נר חנוכה
קודם שתשקע החמה
אלא
עם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מקדימים.
יש מי שאומר שימו טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה.
אנחנו מדליקים נרות חנוכה זכר לנס
שהיה בבית המקדש.
בבית המקדש בעלותך את הנרות אל מול פני המנורה.
מתי מדליקים את הנרות שם?
לא מדליקים בצהריים,
מדליקים בערב.
גם אנחנו מדליקים בערב, בלילה,
כדי לפרסם את הנס ברבים.
ולכן,
אפילו בשעת הדחק
האדם הזה אנוס ורוצה להקדים.
רוצה להדליק נרות חנוכה בשעה 13 בצהריים.
אפילו אם הוא ייקח גלון יהיה הרבה שמן וזה ידלוק מ-13 בצהריים עד 13 בלילה.
אלי בדיקו לעלמא זה 0. לא קיים את המצווה
והברכות הן ברכות ובטלה, זה שמרן אומר שאי אפשר להקדים.
והסיבה היא
הדלקה עושה מצווה.
פרסום הנס שבאותו רגע של ההדלקה יכולים לראות.
אבל באחד בצהריים יש שמש.
השמש מכהה את האור, את הנרות.
לא רואים את הנרות ואין פרסומי דניסה בהדלקה.
ולכן, אלי בדיקו לעלמא,
מה שהדליק מוקדם,
בוודאי שזה לא טוב.
אבל,
אם האדם הזה רוצה להדליק בשעה 16 בימים האלה, פלאג המנחה הוא 3.55. אם הוא רוצה להדליק מפלאג המנחה,
האם רשאי או לא,
יש מחלוקת בפוסקים.
מסכת סופרים.
את מסכת סופרים חיבר רבנו טוביה, הוא היה בתקופת הגאונים.
בעל הלכות גדולות והרמב״ם אומרים שגם ב-16, גם בפלאג המנחה, אי אפשר לברך ולהדליק את נרות החנוכה.
לא יוצאים ידי חובה.
אתה יכול להתפלל ערבית בשעה 16, תפילת ערבית רשות, אבל לא נרות חנוכה.
רבנו יצחק אבואב חולק.
רבנו יצחק אבואב אומר לו,
פלאג המנחה, אפשר לכתחילה להדליק. איך?
אתה שם הרבה שמן.
במקום שאתה שם רק חצי שעה,
אתה מדליק ב-16?
אתה שם, אתה מניח שמן לשעה וחצי,
זה יהיה דולק עד 17.5,
גם זה טוב, גם בזה יוצאים ידי חובה,
שהרי בערב שבת
אי אפשר להדליק מאוחר.
מה אנחנו עושים? איך אנחנו מקיימים את המצווה לבדיק ולעלמא?
באים מדליקים בשעה 16. אז כמו בכל ערב שבת אי אפשר בלילה.
מותר לכתחילה להקדים גם פה לאותו האדם שאנוס,
תודה.
גם לאנוס יהיה אפשר בלכתחילה להתיר לו שידליק את נרות החנוכה בשעה 16. זו הדעה של רבי יצחק אבואב. השאלה היא
מה דעת מרן?
מחלוקת בראשונים.
בכל מחלוקת מרן מסכם לנו.
מה דעת מרן כאן בשולחן ערוך?
יש לנו מחלוקת גדולה באחרונים בהסבר דברי מרן.
הדעה הראשונה אומרת
כשמרן אומר
לא מאחרים ולא מקדימים הכוונה היא להקדים בשעה 13, 14, 13. על זה מרן אומר שאסור.
אבל אם הוא רוצה ב-16 זה בסדר, אין בעיה, אפשר.
ולכן,
מה שמרן ממשיך, יש מי שאומר שאם הוא טרוד, ממהר,
יכול להדליק מפלג המנחה,
גם מרן סובר כמו רבי יצחק אבואם.
והמילים שמרן העתיק את דברי הגמרא לא מקדימים,
הכוונה היא שאסור להקדים לפני פלג המנחה להדליק בשעה 14, 15. פלג המנחה, גם מרן סובר שאפשר.
זאת אומרת, אין כאן סתם נגד היש,
אלא גם הסתם הולך באותה הסברה, באותה הדעה,
לכולה להקל בדבר.
כך מפרש הגאון חידה בספרו ברכי יוסף,
הפרי חדש, רבים מגדולי האחרונים הלכו בדרך הזו,
וכך היה המנהג מדורי דורות
אצל הבבלים בבבל, בעיראק.
שם בכל השנה כולה רגילים להתפלל מנחה מוקדם.
הם רגילים לא רק בערב שבת,
אלא כל השנה, קיץ חורף,
בימים האלה שלוש וחצי מתחילים פתח אליהו מנחה,
כבר בארבע ערבית,
בארבע וחצי הוא כבר הגיע לבית, כבר לבש קטונת פסים במתקרי פיג'מה,
אצלהם הלילה מתחיל מוקדם,
ישנים מוקדם, קמים מוקדם, מתפללים בנץ החמאס, היה סדר, דורי דורות.
אז לכן, אם להם יש מנהג,
אז הם סמכו על רבי יצחק אבו האב וסיעתו, טוב,
יש להם על מה לסמוך.
נכון שהמחלוקת לא רק לגבי קיום המצווה,
אלא המחלוקת מסתעפת גם לגבי הברכה,
אבל הם לא חששו מצד ספק ברכה לבטלה,
כיוון שיש להם מנהג, במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל,
ולכן שם בוודאי היה להם על מה לסמוך.
השאלה תהיה,
אדם שלא זכה להיות בבלי, לא זכה להיות עיראקי,
הוא ירושלמי, הוא תל אביבי, והוא שואל אותך,
אני ממהר מאוד,
יש חתונה,
יש נישואין בנהריה, אני צריך לנסוע מוקדם,
אני לא יכול להגיע לשם מעשרה האחרונים.
הוא רוצה לברך ולהדליק בשעה 16,
האם אפשר או לא.
בכל מחלוקת אנחנו בוחנים מה דעת מרן,
כאן יש מחלוקת בדעת מרן.
נראה מה אומר רבנו החידה.
אנחנו קיבלנו הוראות החידה,
והחידה בברכי יוסף אומר שאפשר.
הבעיה היא שרבנו החידה,
בסוף ימיו חזר בו.
רבנו החידה חיבר ספר כיסא רחמים,
זה פירוש על מסכת אבו דרבי נתן ומסכת סופרים.
בקטע הזה, בהלכה הזו של מסכת סופרים,
הוא מזכיר את המחלוקת ולמסקנה.
הוא נוטה לומר שמה שמרן אמר בסתם לא מקדימים,
הכוונה היא בשעה 16 זה נקרא מוקדם.
למרות שהגיע הזמן פלאג המנחה,
אסור לכתחילה להדליק אז.
למה?
נכון ששמת הרבה שמן, נכון שזה יהיה...
עד חמש וחצי אבל הרי העיקר הדלקה עושה מצווה
ברגע של ההדלקה עדיין יש אור אז כמו שאתה אומר באחד בצהריים זה אפס אפילו אם הוא ישים גלון שמן זה כלום גם בארבע אותו דבר
יום שישי ערב שבת אין ברירה ולכן מעיקרה התקנה הייתה להדליק מפלג המנחה
אמר שאין כי נגבה שאר הלילות לא ייתכן אין שום מהווה מנה להדליק מוקדם
כך דעת הרבה מגדולי האחרונים כך כותב להלכה גם בית עובד בשמחת יהודה ועוד
להלכה כמו בכל מקום אנחנו חוששים מאוד לספק ברכה גם פה
הבעיה שלנו כאן היא כפולה
כולנו מכירים יודעים את המחלוקת
מתי הוא צאת הכוכבים,
מחלוקת בין הגאונים לרבנותם
לפי רבנותם ורוב הראשונים,
יש ארבעים ראשונים שהולכים בזה כרבנותם,
הם אומרים צאת הכוכבים זה לא בשעה חמש זה ברבע לשש
אם צאת הכוכבים ברבע לשש אם כן מתי מתחיל פלג המנחה?
בארבע זה עדיין לא פלג המנחה
פלג המנחה מתחיל ארבע שלושים וחמש או אחרי זה לפי רבנותם.
ממילא
יש לנו כאן ספק ספקה לחומרה שאולי יש כאן ברכה לבטלה.
אולי עדיין לא הגיע פלג המנחה בשעה ארבע.
אפילו אם תאמר הגיע,
אולי ההלכה כדעת מסכת סופרים בעל הלכות גדולות מהרמב״ם שאסור לברך ולהדליק מפלג המנחה,
כיוון שעדיין יש אור ושרגה בטהרה, מה היא מעלה?
זו הבעיה, אלה הן
שתי הספקות.
ספק ספקה לחומרה שממילא אולי ייתכן שהברכות הן ברכות לבטלה,
זה החשש שיש לנו.
ולכן מייעצים לאדם כזה, אדם בן תורה,
אל תברך, אל תחליק בשעה ארבע.
ואם הוא אומר לך, אבל אני צריך לנסוע, מה אני עושה?
תאמר לו, תמסור את המפתח לשכן.
יש לך שכן טוב,
השכן ייכנס וידליק בשבילך בזמן,
יעשה את הכול כשיגיע הזמן בשעה חמש,
הרבה יותר טוב.
נכון שלמדנו בקידושין מא',
כל מצווה שאדם יכול לעשות, ישתדל הוא בעצמו לעשות את המצווה,
מצווה בו יותר מבשלוחו.
כל זה,
אם גם אני יכול להדליק בשעה חמש,
למה שאני אתן לשכן?
בוודאי שאני אעשה בעצמי.
אבל כאן הוא לא מסוגל להישאר עד צאת הכוכבים, הוא לא מסוגל להדליק בחמש,
ואם הוא ידליק בארבע,
ספק אם בכלל קיים את המצווה,
ספק אולי הברכות הן ברכות לבטלה.
אלה הן הבעיות, ולכן יותר טוב, יותר עדיף לוותר,
יותר טוב שייתן לשכן זה יותר טוב.
איך השכן מבצע?
השכן לוקח את החנוכיה,
מכין גם אצלו, גם אצל השכן, הכול נוכן,
אומר לשם אחד, מברך,
מתכוון בברכה גם על החנוכיה שלו וגם על החנוכיה של השכן.
מייד אחרי שהוא גומר את הברכות ומדליק,
לא יתחיל לומר הנרות הללו, אנחנו מדליקים,
אלא
מייד אחרי שידליק את הנרות שלו,
ללא אומר ודברים,
ייכנס מייד וידליק את החנוכיה של השכן,
כדי שהברכה תחול גם על החנוכיה השנייה, לא טוב להרבות בברכות,
אלא ברכה אחת תועיל הכול.
אחרי שיגמור להדליק את הנרות בחנוכיה של השכן,
אז יתחיל הנרות הללו, אנחנו מדליקים,
יאמר מצבור שחנוכת הבית תדבין,
זה הסדר שיעשה השליח.
אמנם אבח לא המליץ
במקרה אחר, בדוגמה אחרת, הוא לא המליץ שיעשו שליח,
אבל גם אבח מודה שבדיעבד ודאי שהשליחות מועילה,
כך שעל ידי שליח אין לנו חלילה חשש ברכה לבטלה,
בפרט בדוגמה שאמרנו,
ולכן המסקנה,
כל איש ואישה שעליהם לנסוע,
אין להם דרך אחרת,
אי אפשר להקדים בכל ימי השבוע,
אלא חייבים להדליק בזמן.
אז אם נשארים חלק מהמשפחה,
הוא נוסע לחתונה, אשתו נשארת?
אשתו יכולה להדליק בשעה חמש בזמן,
היא לא נוסעת,
וכמו שאשתו של רבי זירא הייתה מדליקה, מוציאה את רבי זירא וכל בני הבית, גם פה,
או אשתו, או אחד מהבנים הגדולים שהם מעל גיל בר מצווה, או ילדה מעל גיל בת מצווה,
הם יברכו וידליקו ויוציאו ידי חובה גם את האבא,
ואם אין,
אף אחד לא נשאר,
כולם נושאים אותו יחד עמו לחתונה,
בנערינו וזקנינו נלך.
בסדר, שיקח איתו את כולם,
אבל ישאיר מפתח לשכן, יש לו שכן ירא שמים,
ייכנס וידליק בשבילו בזמן,
זו העצה הטובה יותר כדי לחמוק מסלע המחלוקת,
שלא יבוא לידי ספק איסור ברכה לבטלה ושלא יפסיד אולי את המצווה.
ביום שישי אין מחלוקת.
אמרנו שביום שישי, כיוון שאי אפשר להדליק בשעה חמש,
זה חילול שבת,
לכן לכל הפוסקים, לכל הדעות, חייבים להדליק מפלג המלחה,
אז בוודאי ששם מברכים, מדליקים. כל הוויכוח הוא רק על אמצע השבוע, על ימי החול האחרים. רק על זה יש לנו את המחלוקת ועל זה אמרנו שייתן לשכן.
זו העצה לאותו אדם שממהר מאוד,
טעוד וצריך לנסוע,
יעשה את העצה, את הפתרון שאמרנו.
מרן מסיים.
אם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מגדיגין.
הפוסקים הראשונים והאחרונים,
לא כולם כתבו את המילים האלה, סוף שקיעתה.
ברמב״ם כתוב, אם שקיעתה.
ולכן,
חלק מעם ישראל מדליקים נר חנוכה ברבע לחמש.
כבר עם השקיעה הם מייד ממהרים ומדליקים.
כך נוהגים התימנים הבלדים וכך נוהגים גם חלק מאחינו בני ישראל האשכנזים,
תלמידי הרב מבריסק.
כך הם נוהגים. רבע לחמש הם כבר מדליקים את נרות החנוכה.
אבל מרן הוסיף עוד מילה.
מרן כתב, אם סוף שקיעתה,
סוף, הסבירו לנו הבית חדש,
מגן אברהם ושאר הפוסקים,
שכוונת מרן לא האם השקיעה היא ירידת הגלגל של השמש, אלא ציד הכוכבים. ולכן, יותר טוב המנהג שלנו להדליק רק בשעה חמש.
קשעים צאת הכוכבים
גם בדעת הגרא שיש אומרים שכוונתו להדליק בשקיעה כדעת הרמב״ן גם זה לא מוסכם, גם זה לא ברור.
תראו בספר מועדים וזמנים של הגאון הרב שטרנבוך
רב בית הדין של הבד״צ עדה החרדית
הוא דור שמיני להגרא, הוא מהצאצאים של הגאון מווינה והוא לא מדליק בשקיעה
והוא טוען
הגרא ביורי דעה סימן רס״ו משמעות הדברים שלו שם, תשווה את הלשון שם וכאן,
משמעות הדברים שגם הגרא סובר להדליק צאת הכוכבים בחמש ולכן הוא עצמו מדליק בחמש הוא לא עושה כמו שעושים אותם תלמידי הרב בפרסקינג.
מכל מקום כל העדה עושה כמנהגיה ואם התימנים נהגו, תימנים הבלדים מדליקים בשקיעה,
יכולים להמשיך במסורת שלהם אבל אנחנו הספרדים ורוב האשכנזים מדליקים רק בצאת הכוכבים כמו שאמרנו בשעה חמש.
המחלוקת מתחילה כאן ומסתעפת גם לעוד דוגמה אחרת.
הדוגמה השנייה,
אדם היה אנוס
והגיע מאוחר,
הגיע חמש וחצי בבוקר,
שואל אותך אני אדליק נרות חנוכה או לא?
בא הגאון מארלוי בספרוי התערות התשובה אומר כן כן שידליק.
אתה אומר לו אבל תראה חמש וחצי זה כבר עמוד השחר מדאורייתא זה יום גמור לכל הדינים.
אז טוען ואומר הרב חמש וחצי עדיין יש חושך.
אתה מדליק נרות חנוכה יש פרסומי דניסא.
כאן זה לא הגדרה של יום או לילה לא זה מה שקובע.
יראו את הנרות, יהיה פרסום הנס, כן.
ולכן דעת הרב שעדיין הוא יכול לקיים את מצוות נר חנוכה אפילו אחרי עמוד השחר.
אם אתה אומר מדליקים כבר ברבע לחמש, כבר עם השקיעה,
יש הרבה יותר חושך בחמש וחצי בבוקר מאשר רבע לחמש. אם שמה מדליקים, מברכים, קל וחומר כאן,
זה למעשה הרעיון של התערות התשובה.
אבל כמו שאמרנו,
היא גופה מחלוקת, מחלוקת גם פה וגם שם, ולכן המסקנה גם שם,
נגיד לו שידליק, בחמש וחצי נאמר לו כן, תדליק.
אבל עניין ברכה, אנחנו חוששים תמים,
ולכן גם בזה נאמר ספק ברכות להקל,
אבל המנהג שלנו להדליק בחמש את סד הכוכבים,
כל זה בלכתחילה.
אבל בדיעבד, אם הוא הדליק ברבע לחמש עם השקיעה,
בוודאי שיצא.
לא רק בדיעבד, אלא גם שעת הדחא כדיעבד,
אם הוא ממהר.
אמרנו שאפילו אם הוא ממהר מאוד, בארבע אי אפשר להדליק,
שמה פחדנו מספק ברכה לבטלה,
אבל אם זה ברבע לחמש בשקיעה,
כאן זה כבר הרבה יותר קל,
ולכן נוכל להתיר לו מיד אחרי שקיעת החמה שיוכל לברך ולהדליק,
ומיד אחרי זה ייסע לדרכו.
והסיבה היא,
דעת המקובלים על פי רבנו הארי,
שזמן ההדלקה הוא רבע לחמש, שקיעה.
מי שמכיר את ירושלים ברחוב שילה,
שם היה גר מורנו המקובל הגאון רבי מרדכי אשר עמדי.
היו מדליקים נרות
בבית הכנסת לפני ערבית,
אבל הרב לא היה מחכה לצאת הכוכבים,
אלא הרב היה גר במרתף מתחת לבית הכנסת,
ושם היה מדליק מדי לילה בלילה עם שקיעת החמה.
היה מדליק כמובן על פי סדר הכוונות של רבנו הארי,
הוא היה בקי בכל בעל פה, והיה לו מחשבה מהירה מאוד,
היה מגלגל את הכוונות במהירות עצומה,
ואחר כך היה גומר,
עולה להתפלל תפילת ערבית,
לא היה מעכב את ההדלקה, אלא היה מדליק מיד עם השקיעה.
יש הרבה מהפוסקים שאומרים כלל.
יש לנו ספק, יש לנו מחלוקת
בפוסקים, בפשטנים,
הקבלה היא תטעה את הכף,
ויבוא השלישי והכריע ביניהם,
המקובלים יטעו את הכף.
ולכן אלה שמדליקים בשקיעה, כמו שאמרנו, יש להם על מה לסמוך.
אלא מאי?
צריך לצאת ידי חובה על יבדי כל העלמה על ידי הוספת הרבה שמן.
הניחו עוד שמן,
ואז אם זה דלק עד חמש וחצי,
בזה היה הדבר טוב יותר.
יש לנו כאן ספק ספקה.
אולי הלכה כמו רבי יצחק אבוהב שאפשר מפלג המנחה,
ואחרי השקיעה זה ודאי פלג המנחה,
גם אל יבדר בין אותם.
ושם הזמן בלכתחילה הוא שקיעת החמה,
וזמן ממלק האתר, החושך ממלק האתר, בעוד דקות ספורות.
ולכן אם הוא ממהר ורוצה לברך ולהדליק עם שקיעת החמה,
אפשר להתיר לו בשעת הדחק,
גם אם האדם הזה לא זכה להיות תימני,
אף על פי כן יכול,
כמו שאמרנו, מהשקיעה והלאה, אפשר.
לפני השקיעה אנחנו חוששים מאוד לספק ברכה.
הגאון בעל כף החיים,
הוא עשה פשרה בנושא הזה של פלג המנחה בין בית הכנסת לבין הבית.
בבית הכנסת אנשים ממהרים,
יש כאן טורח ציבור,
ולכן הרב התיר אפילו מפלג המנחה.
אבל כל זה כשהציבור אינם בני תורה.
אם הציבור בני תורה אין פחד שיהיה טורח ציבור,
אם יש שם רב, תלמיד חכם,
נגיד להם פסקי הלכה, יגיד להם את ההלכה הזו, ילמד איתם תרע״ב,
ילמדו עד שתהיה שקיעת החמה,
ורק אחרי השקיעה יברכו וידליקו בבית הכנסת,
כי למעשה אין הבדל מהותי בין ההדלקה של בית הכנסת להדלקה של הבית. שניהם אותו דבר, מבחינת לוח הזמנים שניהם למעשה שווים.
ולכן אם גמרו, סיימו את תפילת המנחה קצת מוקדם,
גמרו בארבע ועשרים, ארבע וחצי,
לא ימהרו.
אלא החכם יאמר להם דברי תורה,
אם אין שם החכם יקראו בינתיים פרקי אבות או בן איש חי או ספר אחר,
עד שיהיה הזמן הנכון.
וארבע לחמש, ידליקו את הנרות בבית הכנסת, ואחרי זה יתחילו ויהיו רחום יכפר עוון.
זה הסדר הטוב ביותר,
כך ראוי לעשות בכל הלילות כדי שאדם לא יסתבך.
אבל אם הוא בא להדליק בחמש,
אליבא דיכול עלמא, אין שום פוסק שיאמר שבצאת הכוכבים זה לא הזמן.
בוודאי שזה בסדר.
גם אליבא דה הרמב״ם, שצריך להדליק בשקיעה,
אבל הזמן נמשך,
יכול להדליק כל חצי השעה הראשונה.
אבל לפי הרמב״ם, מרבע לחמש עד חמש ורבע זה בסדר.
אין כאן חשש חלילה של ספק ברכה.
ולכן אנחנו נוהגים, כמו שאמרתי, להדליק בחמש.
באים, מברכים, מדליקים, כדת וכדין,
זה הסדר שאדם יעשה מדי יום ביומו.
אני עובר לסעיף ב',
הרן בסעיף ב' מדבר מתי מסיימים,
מתי נגמר זמן הדלקת נר חנוכה.
והגמרא עוסקת בזה שם בשבת כא.
הגמרא אומרת שסוף הזמן הוא משתכלה רגל מן השוק,
רגלה דתרמודאי,
אותם סוחרי העצים.
אז לא היה נפט, לא היה סולר ולא חשמל,
אלא היו מבשלים על עצים.
לא רק מבשלים, החימום בבית היה תנור עצים.
והם היו האחרונים, הרוכלים האחרונים,
הם היו בשוק עד חמש וחצי.
רגלה דתרמודאי,
הם היו מקפלים את שארית הסחורה,
מגיעה חמש וחצי כבר, בימי חושך היו מקפלים, סוגרים את הבסטה והולכים.
ולכן גם לנו,
לפי דעת הרמב״ם,
עד חמש וחצי אפשר להדליק נרות חנוכה,
אבל אם האדם הזה בא בחמש ו-ארבעים ורוצה להדליק נרות חנוכה,
לא מקיים את המצווה.
גם בדיעבד,
עבר זמן ההדלקה וממילא ברכתו ברכה לבטלה.
הרמב״ם מפרש את הגמרא,
כאן לא כתוב איקא דאמרי, כאן כתוב אי נמי לשעורא,
שני התירוצים די לא אדליק מדליק ואי נמי לשעורא, שניהם נכונים, שניהם להלכה ולמעשה.
ולכן אם אותו האדם לא הדליק בצד הכוכבים,
בא אחרי זה שתי דקות, נו,
לא נורא.
אבל אם האדם הזה בא להדליק מאוחר בחמש ו-ארבעים,
כבר עבר הזמן.
הגמרא אומרת, דאי לא אדליק מדליק, זאת אומרת עד חצי שעה ולא יותר.
אם עבר חצי שעה,
אין כבר יותר עוברים ישביים ממילא,
הברכה שלו היא ברכה לבטלה.
אלה דברי הרמב״ם.
מרן, בבית יוסף, אחרי שמביא לנו את דברי הרמב״ם, את הפירוש הראשון,
מרן מביא את הפירוש השני של הראש.
שיש לנו שני תירוצים,
אולי התירוץ השני ינמל לשיעורה,
אולי חולק על התירוץ הראשון.
ולכן אם נאמר שאין ההלכה כמו התירוץ הראשון אלא כמו התירוץ השני,
ממילא אין לנו הגבלה עד חצי שעה.
אלא התירוץ די לא אדליק מדליק, אולי הוא לא להלכה.
אבל מרן מנסח את הדברים הלבה דהראש,
לא ודאי אלא ספק, אולי.
אז אולי אפשר להדליק גם בחמש וארבעים,
גם אחרי חצי שעה אולי אפשר.
אלה הדברים שמרן כותב בבית יוסף בהסבר דברי הראש.
ועל פי זה גם, מרן ממשיך גם בשולחן ערוך, אותו דבר גם פה.
מרן אומר שכל זה מיוענן מלבל לכתחילה,
שצריך להדליק בזמן או עד חצי שעה.
אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק,
מדליק והולך כל הלילה.
זאת אומרת, בדיעבד אנחנו אומרים, גם אם הוא בא בשעה שש, שבע, אומרים לא שידליק.
דנו גדולי האחרונים, הגאון ובמסעוד אלפסי בספרי המשחת דרבבתה וברכת יוסף, חלק ג' להגאון רבי יוסף עדית.
שניהם דנים בהסבר דברי מרן, והם אומרים,
מרן אמר שבדיעבד גם אחרי חצי שעה יכול להדליק כל הלילה,
אבל מרן לא אמר שיברך וידליק כל הלילה.
ולכן הם אומרים בדעת מרן שאם האדם הזה הגיע בחמש וארבעים או בשש או בשבע,
כן, נכון, אתה חושש אולי ההלכה כמו שמפרש הראש,
אבל אתה אומר לו רק להדליק.
אין לך רשות לתת לו פתח גם לברך. שהרי מרן עצמו ובתוסף בדעת הראש,
הוא לא אמר את זה מכוח ודאי, הוא לא חולק על הרמב״ם מכוח ודאי,
אלא ספק.
אם זה ספק אולי יוצא ידי חובת המצווה אולי לא,
איך תוכל לברך מספק?
זו הטענה שלהם בהסבר דברי מרן.
אם מרן היה אומר לנו יברך וידליק,
אז היה על מה להתווכח.
האם אומרים ספק ברכות להקל נגד מרן, מחלוקת במצווה ולא בברכה?
אבל מרן לא אמר את המילה יברך.
אז מן הסתם,
ילמד סתום מהמפורש אם בבית יוסף מרן הסביר את דברי הראש שרק מספק הוא מדליק בשעה שש או שבע.
ממילא, אם זה רק ספק,
תמיד לעולם הכלל ספק ברכות להקל.
ולכן לפי דעתם אדם שהגיע מאוחר אחרי חמש וחצי אין לו היתר,
אין לו רשות בשום אופן לבוא ולברך להדליק נר חנוכה,
וככה ההלכה.
אין לנו אפשרות,
אסור לו לבוא ולהיכנס בסבך המחלוקת.
אלא אם כן,
אם האדם הזה יש לו ילד בגיל חמש,
יש לו ילד בגיל ארבע,
אז הוא אומר לו בוא אני אלמד אותך כיצד מברכים.
ואתה לוקח עליו טראמפ, ואתה אומר אם עדיין אפשר,
אם הזמן הוא טוב, אז אני מתכוון בדרכות לעצמי.
ואם עבר הזמן,
אין כאן ברכה לבטלה, אתה מלמד את הילד,
זה מה שלמדנו מתוך דברי הלכות קטנות, שעושה את העיצת התחבולה הזו.
אבל אם אין ילד, הוא לבדו נמצא שם,
אם הוא לבד,
תאמר לו שיאמר ברוך אתה, יהרהר שם שמיים, שם ואלוקינו.
לא כדאי שיאמר ברכה בשם השם,
למה אם יש לנו כמה מהפוסקים שאומרים גם בדעת מרן שאסור לברך,
בוודאי שאנחנו צריכים לחשוש מאוד לספק ברכה לבטלה.
נכון שלפי רבנותם עדיין לא עבר הזמן,
אבל הרי אמינה כהגאונים, אין ההלכה כרבנותם.
ולכן לעולם,
בכל הלילות, אם האדם הזה שואל אותנו,
הייתי אנוס, לא הספקתי,
טוב, אין לנו טענות עליו, מה ידאבה אבה?
שידליק אבל ללא ברכה.
אם האדם הזה יודע מראש,
הוא גומר את העבודה מאוחר,
צפוי מראש שהוא יגיע לבית בשש או בשבע,
שיאמר לאשתו,
היא תברך,
היא תדליק בזמן,
בדיוק בשעה חמש.
ואם הוא רוצה לשמוע את הברכות,
קל מאוד שתפתח לו קו בטלפון הנייד,
יש לו ברוך השם בכיס טלפון,
הוא ישמע את הברכות, ינגן יחד איתם הנרות הללו,
ישימו את הרמקול, על הרמקול, את הטלפון,
את הנייד, יש שם רמקול,
יש שם מגביר קול, בסדר, זהו, זה הפתרון,
אבל...
להתיר לו שיעכב את המצווה עד שעה שש שבע ויבוא אז לברך ואז להיכנס בספק ברכות לבטלה קשה לנו מאוד להתיר בדבר בלכתחילה אלה שעושים את זה בלכתחילה אותם האנשים אין רוח חכמים נוחה מהם תתבונן על האנשים האלה תתבונן תראה מה סגנון החיים שלהם ברוך השם היה לו כסף
הוא קנה חנות במיליון שקל וכל החיים הוא עובד 50 שנה מגיע לחנות משבע עד שבע אפילו לארוחת צהריים אין לו זמן ללכת לאכול הוא עובד הוא עסוק שולחים לו מהבית איזה צלחת הוא אוכל בין גברה לגברה ואפילו חופש בחנוכה אין לו מה הוא עשה במיליון שקל האלה הוא קנה למעשה מעצר בצוהר
כמובן הוא לא חס ושלום הוא לא עציר לא משירות בתי הסוהר ולא מצב בית המשפט אבל בפועל במציאות הוא גזר על עצמו כמו מעצר עד כדי כך אפילו ימי חנוכה בל ייראה ובל יימצא בבית אלא הוא עדיין בחנות מה לך ולחנות בלאו הכי אין קליינטים ברוך השם עם ישראל מדליקים כולם נרות חנוכה בשעה חמש אין קליינטים
שייתן לעצמו חנינה בארבע יסגור את החנות ילך יתפלל מנחה ערבית ילך ידליק נרות חנוכה בזמן כמו כולם יאכל סופגניה ישיר יחד עם המשפחה מעות צור ישועתי אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לטפטף לומר לו את האמת הפשוטה הזו לפעמים הוא אומר לך תראה המצב לא טוב יש משבר כלכלי בעולם אתה לא שמעת שיש משבר כן שמענו
שהיצר הרע אומר שיש משבר גם אנחנו יודעים גם אני שמעתי אבל אדם חכם ונבון בשום אופן לא יוותר על המצווה בזמן כמו שאמרנו בשם המקובלים בדקות הראשונות יש התגלות האורות ויש תועלת גדולה רבה ועצומה להדליק ולהדליק בזמן לדייק ולכן כל אדם ואדם משתדל להגיע מהר לביתו הבעיה היא ירושלים כולה
כולנו יראי שמיים כולנו דתיים גם אלה שהולכים בלי כובע ברוך השם כולם מדליקים נורות חנוכה אז אם האדם הזה יוצא מהחנות ברבע לחמש הוא חושב שיגיע לבית בחמש ירושלים כולה פקק אחד גדול כולם ממהרים להדליק ואין סיכוי שהוא יגיע בזמן תגיד לו שיסגור בארבע יצא בארבע אולי יגיע בחמש לבית וידליק בזמן שיצא בנחת יצא מוקדם
כדי שיזכה להדליק יעשה את המצווה כהלכתה יפרסם את הנס בעתו ובזמנו אתה נותן פרנסה אתה מביא פרנסה אם הוא יסגור את החנות בשעה ארבע וילך להדליק נורות חנוכה אתה חושב שלא יהיה לו פרנסה הוא ימות ברעב מי שצריך אותך הקליינטים יבואו אם לא באותה שעה יבואו שעה קודם יבואו מחר לא צריך להגזים יותר
מדי לעבוד שעות נוספות באותם ימי החנוכה כמו שאמרנו השתדל כל אדם לדעת את הערך העצום של הדיוק בלוח הזמנים של ההדלקה מה שהגמרא והפוסקים אמרו לנו כך רצוי לנהוג ולעשות מדי לילה בלילה ואם בכל זאת הוא אנוס
לא הצליח הוא תקוע בפקק יודיע לאשתו יגיד לה תראה אני תקוע אל תחכו לי
ואז היא תברך ותדליק בזמן והוא ישמע לפחות את הברכות זה מה שניתן לנהוג ולעשות מדי לילה בלילה כולל גם לגבי בתי כנסיות גם בבתי כנסיות
פעמים רבות האנשים מדליקים בביתם מדליקים בזמן ואחר כך מגיעים לבית הכנסת יש להם גם תפילת ערבית וגם רוצים ללמוד תורה גם שמה
לוח הזמנים הזה עד חמש וחצי יש עדיין על מה לדבר אבל אחרי חמש וחצי שב ואל תעשה עדיף אלא אם כן אם יש שם איזה ילד כמו שאמרנו ייקחו טרמפ על אותו הילד זה הפתרון הטכני זה יכול להיות טוב אבל הלאה וכי שאדם גדול יברך אחרי חמש וחצי עדיף להימנע מכל זה
הלילה היארצאית של הגאון רבי צבי פסח פרנק
בעל ספר הר צבי הרב היה הרב הראשי של ירושלים נפטר לפני כחמישים שנה תשכ״א
רב היה גדול בתורה גדול עצום ורב
היה בקיא בש״ס בפוסקים
הייתה לו גם את המסורת בפסיקת ההלכה
יש הרבה רבנים שיודעים הרבה יש להם הרבה ידיעות
אבל לדעת לנווט בתוך הים הגדול לדעת להגיע מתוך הים הגדול של התלמוד והפוסקים
להגיע לתחנה הסופית
לעסוקי שמעתתה לבד הלכתה לא כולם זוכים לדבר הזה
כמו שהגמרא מתארת את הדברים על דוד המלך שהוא זכה לדבר והשם עמו שהלכה כמותו בכל מקום
כך גם אותו גדול רב העצום הגאון הרב פרנק
כמו שאמרנו היה גדול הדור הפסיקה בכל העולם הייתה הולכת על פי מה שהוא היה אומר
כל דבר שהיה בעולם הדבר הקשה יביאון אל משה ולא רק אצל אחינו האשכנזים
כולם גם ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עתיר בדברים מסובכים היה שולח אליו תלכו להרב פרנק מה שהוא יגיד לכם תעשו כך היה הרב גדול רב ועצום
מי שהיה אז הרב הראשי לישראל היה הגאון הרב הרצוג
היה גם כן גדול בתורה
ואילו הרב פרנק לא היה הרב הראשי לכל ישראל אלא רק לירושלים
להבדיל בסלנג שלנו זה כמו שר וסגן שר
אפילו אחי כשהיו מתווכחים יושבים יחד במועצת הרבנות
מילה אחרונה מי היה מסכם הרב הרצוג היה שומע להרב פרנק
מה שהיה הרב פרנק אומר זהו זה ככה היה בכל דבר ודבר כל בתי הדין בארץ בעולם הדברים המסובכים ביותר אם זה בנושא העגונות
או בנושאים אחרים כל דבר ודבר היו פונים אליו
ומה שהוא היה אומר ככה היו עושים ברוך השם יש לנו את התורה שלו
אומנם הרב עליו השלום הלך לגן עדן אבל יש לנו את האוצר שנקרא הר צבי
יש הר צבי גם על הש״ס גם על ארבעה חלקי שולחן ערוך דברים שהם יסודות בהלכה
אדם שלומד באותם הספרים לא רק יודע עוד דבר עוד מאן דאמר
אלא אתה רואה שם את המסורת איך שהרב היה קולע אל הסערה ולא