הלכות חנוכה: הפסיד הדלקה, שמן זית והידור מצווה, ושמן שביעית בחנוכיה
- - - לא מוגה! - - -
היינו בסימן תרעב סעיף ב'
הזמן של הדלקת נרות חנוכה
צאת הכוכבים עד מתי סוף הזמן עד שתכלה רגל מן השוק
הסבירו לנו הרמב״ם ומרן שהוא חצי שעה אחרי
מהרגע שהדלקתי בשעה חמש בצאת הכוכבים
הזמן שאני רשאי עדיין להדליק זה חצי שעה
או התירוץ השני של הגמרא ינמל שעורה אני חייב להניח שמן
כדי שיהיה הנר דולק לפחות חצי שעה
פחות מחצי שעה אולי לא קיים את המצווה
מחלוקת בראשונים ומרן נקעת לחומרה
כפי רבנותם ייתכן ואין צורך לחצי שעה אבל אנחנו מחמירים כדעת רוב הפוסקים
בפרט שיש לנו גם חשש וספק כל דעות של בריכה לבטלה
ולכן כולנו שמים שמן שיהיה דולק לפחות חצי שעה
לא היה שמן חצי שעה
לא קיים את המצווה או היה שמן חצי שעה
אבל הניח את החנוכיה במקום שיש רוח
לפי רבנו ישעיה האחרון ושלטי הגיבורים לא קיים את המצווה, היה צפוי מראש שזה יכבה, לא יחזיק מעמד ולכן אין לו ברירה,
אותו האדם חייב,
אותו האיש נאלץ לכבות ועוד הפעם לחזור ולהדליק,
הוא ידע מראש שזה לא יישאר דולק חצי שעה.
מה לי, לא יישאר דולק בגלל שאין שמן או בגלל
שהרוח יכבה.
כך גם אם יש שם ילדים קטנים.
ילד קטן בגיל שנתיים-שלוש, אתה יודע מראש,
שהוא עלול לכבות את הנרות.
מסתכל, ואיף אין כה וכה וירק אין איש. אמא לא מסתכלת?
כשאימא לא מסתכלת, הוא מיד ניגש, והוא עושה את הרוח, הוא לא יחכה לרוח שערה עושה דברו,
ואז הכל יכבה, ולכן גם בזה המדליק לא יכול לומר הדלקה עושה מצווה, ואני קיימתי את המצווה כהלכתה,
אלא היה צפוי מראש שזה יקרה, ולכן לא יצא ידי חובה,
וחייב עוד הפעם לחזור ולהדליק.
אם היה נס והילד לא חיבה, בדיעבד יצא.
אז אומרים למפרע שזה לא היה צריך להיות,
אבל מלכתחילה אסור לך לקחת סיכון ולברך ברכה שאולי יכבה,
ואולי הברכה תהיה למפרע ברכה לבטלה.
ולכן אסור מלכתחילה לאדם לעשות כדבר הזה,
אבל בדיעבד אם קרה הנס, בדיעבד מאי דיעבד אבא אבא.
תודה.
חוזר בלי ברכה, לא?
כן.
סוף סוף יש מחלוקת, ולכן גם כשחוזר, חוזר ומדליק בלי ברכה.
כותב לנו הרמ״ה,
מביא דברי המרדכי, ספר האגודה והמעריל,
אדם שלא הדליק באחת הלילות,
אז יכול להדליק בלילה שאחריו,
ומהרמה ובלילות האחרות הדליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה.
זאת אומרת, האדם הזה היה אנוס,
משום מה לא יכל להדליק,
בלילה השני הוא בא.
הוא לא יכול לומר,
אני לא הדלקתי אתמול,
אז אצלי זה נר ראשון של חנוכה,
אני אדליק נר אחד. לא.
אלא הולכים לפי כל העולם,
ולכן צריך להדליק שתי נרות.
דין שני,
שהוא מוסכם לכל הדעות.
אין תשלומין.
אדם שלא התפלל מנחה, יכול להתפלל ערבית שתיים.
פה אין תשלומין.
פה אדם שלא הדליק,
משום מה, יפסיד.
לא רק ביום שרגה בתיארה מים מענה,
אז ביום הוא לא יכול להדליק במקום הלילה,
אלא גם בלילה שאחריו,
מדליק כמו כל העולם,
והפסיד את הלילה הקודם, אין לו אפשרות להשלים.
לזה אין ויכוח.
הוויכוח בראשונים מתחיל.
אדם שבמזיד לא הדליק
בלילה הראשון.
האם בשאר הלילות,
האם יכול לברך ולהדליק או לא.
אורחות חיים מביא את שיטת רבנו שלמה שאומר,
כיוון שלא הדליק בלילה הראשון, דחוי הוא.
זאת אומרת, לא יוכל בשאר הלילות לברך.
אותו האדם לא מתחייב.
ובספר כלי חמדה הסביר את הסברה של רבנו שלמה.
הוא אומר, האדם הזה היה כופר.
לא הודה בכל מעשה הנס שהיה.
ולכן,
לא רק באותו לילה היה את החיסרון,
אלא זה מקרין את ההפסד גם לגבי שאר הלילות.
שמונה הלילות הם קומפלט אחד.
היה לנו נס בבית המקדש,
ובכל לילה הנס יתחדש.
כאן, אם הוא לא התחיל, הוא גם לא יכול לסיים.
כך לומד גם בצפנת פענח להגאון רבי יוסף רוז'ין הרגוצ'ובה.
הדבר הזה מצוי מאוד.
בימים האלה, ימי החנוכה, יש הרבה סמינרים.
יש עשרות סמינרים ברחבי הארץ.
איך אומר באמונת חכמים להגאון רבי אביעד, שר שלום,
שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה?
מה הפירוש בזמן הזה?
הפשט הוא שהנס היה בכפה בכסלו בזמן הזה.
אבל הוא אומר על דרך הדרוש, הוא אומר,
אותו כוח רוחני,
כוח עצום,
שנתן את הכוח בעשייתא דשמיא למכבים לנצח.
אותו כוח רוחני עצום שהביא גם את נס פח השמן,
מתחדש, מתעורר מדי שנה בשנה בימים הללו.
אתה רואה הרבה סיעתא דשמיא,
אותם האנשים שמארגנים סמינרים לחילונים,
מדי שנה בשנה יש הצלחות גדולות,
ואלפים חוזרים בתשובה.
יש סמינרים למשפחות, סמינרים מיוחדים לרווקים, לרווקות,
וכולי. יש להם בשפע סימינרים.
אז יש אדם, הגיע ביום ראשון, כד בכסלו,
שומע הרצאה ראשונה,
בן פורת יוסף, יש לו קליטה מהירה,
זהו זה.
יש אלוקים, ויאמינו בהשם ובמשה עבדו, מיד הוא אומר,
ניגש לחכם,
מה צריך לעשות, אני עושה.
מה שהקדוש ברוך הוא, מה שחכמינו אומרים,
עם האדם הזה קל מאוד,
ליל כה בכסלו, ואתה אומר לו, אדוני,
צריך להדליק נר חנוכה.
אז הוא מתחיל ברגל ימין, כבר בלילה הראשון הוא מדליק נר חנוכה.
אבל לא כל האנשים, יש להם תפיסה מהירה, מחשבה מהירה.
יש אנשים,
יש להם מצתה מאוחרת.
או שהפלאגים רטובים, או שיש להם בעיות אחרות,
והאדם הזה יום הראשון עדיין.
רק אחרי שלושה-ארבעה ימים,
נדלק.
אחרי ארבעה ימים, ברוך השם,
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו.
מה צריך לעשות, הרב אומר לו?
להדליק נרות חנוכה
אבל ביום הראשון הוא לא הדליק
יום השני הוא לא הדליק
לפי רבנו שלמה אסור לו לברך בשאר הלילות וציוונו להדליק נר חנוכה
אם ביום הראשון הוא היה כופר שלא רצה להדליק ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו
יש כאן כמו שאמרנו הצמדה של שאר הימים
רוב הראשונים חולקים
המורדכי האגודה המהריל שיבולי הלקט
גם הרמה כולם הולכים בדרך אחרת
גם מרן בבית יוסף מפרש את רבנו שלמה בדרך אחרת
ולכן
הלכה למעשה אנחנו לא אומרים לו אתה פטור גם בשאר הימים
להלכה למעשה אנחנו מחייבים אותו
אומרים לו אתה חייב להדליק יום השלישי רביעי ממתי שהוא הכיר את בראו
רק לגבי הברכה תהיה לנו בעיה אולי יש כאן חשש ספק ברכה לבטלה
יותר מזה כותב צפנת פענח
הוא הולך אליבא דה רבנו שלמה ורוצה לומר שלפי שיטתו
נער שנעשה בר מצווה ביום כח בכסלו
והוא שואל אותך בכח אני חייב כמוך הוא יכול להדליק לנו נרות חנוכה
הוא אומר לפי רבנו שלמה לא אותה השנה כיוון שלא התחיל הוא לא היה חייב
כאן הוא לא היה כופר חס ושלום
כאן הוא היה ילד טוב אבל במציאות הוא היה פטור ממילא גם בהמשך לא מתחייב
לא יבוא ולא יהיה אדם שהיה בלי הכרה
יום הראשון
לילה הראשון היה בלי הכרה אחרי זה ברוך השם חזר לעצמו
לפי דברי הצפנת פענח
אותו האדם בשנה זו לא יוכל האדם הזה לבוא ולברך בשאר הלילות וציוונו להדליק נר חנוכה
שוב אתה מתחיל יש כאן התחלה כה בכסלו לילה הראשון
ברך והדליק התחיל את המצווה יש כאן גם שמונה לילות
לא התחיל אין דבר כזה להתחיל באמצע
אמנם זה לא ספירת העומר לא כתוב כאן תמימות תהיינה אבל זה משהו כעין
זה החידוש של הצפנת פענח
בדעת רבנו שלמה שהובא באורחות חיים
כמו שאמרנו רב הפוסקים לא אומרים כך ולכן גם שם אנחנו כן נחייב את אותו הנער
אבל הנפקא מיניים אני רוצה למנות שליח
אני רוצה שהשליח ילך וידליק לי נר חנוכה בשעה חמש אני לא אהיה בבית
אני לא אקח את הנער הזה
למרות שהוא כבר בר מצווה בכף חית בכף טית הוא כבר גדול
אפילו אחי תיקח מישהו אחר כי לפי דברי הצפנת פענח בדעת רבנו שלמה בדעת אורחות חיים
אולי אותו האדם ייתכן והוא איננו חייב כמוני ומי מלא לא יכול להוציא אותי ידי חובה
זה הספק שיש לנו
האמת הוא שלפי הטעם של כלי חמדה
דווקא אם אותו האדם החילוני
בזמן שלא הדליק את הנרות חנוכה היה רשע, היה כופר
ולכן לא חפץ בברכה ותרחק ממנו
אבל יכול להיות שאם האדם הזה היה תינוק שנשבע
ייתכן שלפי ההבנה של כלי חמדה בדעת רבנו שלמה ייתכן
ויש אפשרות שלחייב אותו בשאר הלילות
אבל כנראה שהצפנת פענח לא הבין כך
עובדה שהוא הלך במהלך הזה לגבי אותו נער הבר מצווה
ושמה נער הבר מצווה לא היה חלילה כופר
אז אם שמה לא, קל וחומר כאן שלא.
זו הבעיה, זה הספק שיש לנו ולכן המסקנה תהיה
כל אחד כזה שחזר בתשובה באמצע ימי החנוכה
כדאי שישאל את הרב שלו.
הרב שלו
הוא יודע טוב טוב מאין האדם הזה מאין הוא בא אם הוא היה בגדר תינוק שנשבע, אם היה כופר, וכולי
אם הוא היה לפני כן כופר לא היה בגדר תינוק שנשבע, היה אפיקורוס
בוודאי שלא נוכל להרשות לו לברך בשאר הלילות
אלא תאמר לו שידליק בלי ברכה כי הכלל הוא ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן
אבל אם הוא היה תינוק שנשבע, אולי אפשר למצוא לו דרך כדי שיוכל לברך.
או העצה שאמרנו תמיד,
אם יש לו ילד בגיל שלוש-ארבע שילמד את הילד כיצד מברכים,
אז גם התחבולה הזו יכולה להועיל.
אבל להגיד לו סתם ככה שיברך,
כרגיל, יש לנו ספק,
סימן שאלה גדול,
ולא תמיד אפשר להורות לו לברך.
זה פה עילת פקידתו, אז הוא חזר בתשובה.
סתם, הוא פשוט מביא חנוי אדם.
זה לא שווה, אחרי שהוא בפר וקרבתי איתי.
אפשר וצריך ללמד זכות על עם ישראל תמיד.
אבל כשאנחנו דנים בעניין של ברכה,
וספק ברכה לבטלה,
שם אתה לא יכול להיות באותו רגע רבי לוי יצחק מברדיצ'וב.
את הדרשות,
את הלימוד זכות, תשאיר לאחר מכן.
כאן אתה צריך לבחון את האמת, האמת לאמיתה.
ואם אותו האדם הוא ירושלמי,
רוב רובם של הירושלמים יודעים מה זה נר חנוכה.
80% מהירושלמים מדליקים נרות חנוכה. גם אלה שאינם חובשי כיפה,
ברוך השם,
מדליקים נרות חנוכה.
גם חילוני שמסתובב בירושלים בימי החנוכה רואה עשרות אלפי חנוכיות.
הוא יודע לא רק שיש אורות של חנוכה,
הוא יודע גם את הסיפור של המכבים היוונים והמתייוונים.
כן, אפילו הוא יודע.
כן.
ולכן בכל אחד מהדברים האלה צריך לבחון מה האמת.
אז בירושלים נסתמה, הוא לא היה בגדר תינוק שנשבע.
המציאות היא שונה לגמרי.
אם ברוסיה אתה מדבר, יכול להיות.
יש מקומות נידחים ברוסיה שבאמת שם הם בגדר תינוקות שנשבו.
ולכן אמרתי שלא נקבע את הדברים בצורה גורפת לכאן ולכאן.
לכן ניסחנו את המסקנה שתפנה אותו לרב שלו והרב הוא שיודע את הרקע שלו, אותו הרב שהחזיר אותו בתשובה,
הוא יוכל לענות לו תשובה מדויקת.
אבל אם לא ידוע לנו, שואלים אותך בטלפון,
באופן כללי אתה אומר לו, תדליק,
לעניין ברכה אתה לא יכול לברך עד שיהיה לך שאלת חכם,
שהחכם יענה לו בצורה מדויקת אם יש הווה אמנה שיברך.
מסתמה לא יוכל לברך עם אותו אדם שחסך בתשובה אם הוא ירושלמי.
מה שאתה אומר שמדליקים בו יכול להיות,
ייתכן ומה שהדליקו אולי זה טוב,
אבל זה לא ודאי אלא אני אומר אולי.
למדנו שיש מחלוקת בראשונים האם חובת ההדלקה,
אדם יוצא ידי חובת הדלקת נר חנוכה דווקא בבית,
לפי הרמב״ם ראשי ותוספו דווקא בבית.
תארוחות חיים אומר לאו דווקא,
אבל רוב הראשונים אומרים שדווקא בבית.
שמה זה לא הבית שלו.
שמה הוא אורח נוטה ללון.
ואם הוא נניח יפריע באמצע הסמינר
הם יכולים לגרש אותו, זה לא הבית שלו.
יכולים, יש להם סמכות לאותם האנשים, אם יש איזה אדם יבוא לשם נרקומן,
יגיע לשם לסמינר,
והוא שילם כסף,
הוא מפריע להם,
הם לא יזרקו אותו באמצע,
הוא יגיד אני שילמתי? יזרקו אותו מיד, יש להם סמכות.
זאת אומרת,
זה לא הבית שלו.
ולכן יש כאן סימני שאלה,
ולכן אמרתי, כדאי שישאלו את החכם.
על ידי שאלת חכם יהיה אפשר ללבן את הנושא יותר טוב,
אבל בינתיים בהווה, כל זמן שלא שאלו,
תענה לו תשובה שידליק בלי ברכה. לגבי הברכה אנחנו חוששים מצד ספק ברכות להקל.
אני רוצה לגבור אותו אדם שהיה בגלל ההקרה,
אי אפשר להקל עליו אחרי שהוא לא היה כופר, או נגיד ש...
לפי הכלי-חמדה נכון.
אבל אם אתה הולך לפי צפנת פענח,
עדיין, גם בו יש את הבעיה הזו. אלה הם הסימני שאלה, לא רק באדם שהיה מזיד,
אלא גם לגבי מקרה של אונס,
כמו הדוגמה של בעל תשובה שלא הכיר את בוראו, היה תינוק שנשבע,
או בדוגמה של אדם שהיה בלי הכרה.
אבל הרב, לפי הצפנת פענח אנחנו רואים באמת על אדם שהוא
עובד גם קרה ביום מילדג מהילדים של הענקה?
בימים אחרים הוא כבר לא יכול לברס, אז מה עשו כל הבית? והקציב את המערכה בגלל שאבא יראה את זה?
אנחנו לא קושרים בינו לבין האחרים.
אשתו והילדים, כל אחד אתה לוקח בפני עצמו.
לכל אחד ואחד יש חיוב.
כן הדליק, לא הדליק, אתה בוחן כל אחד ואחד בפני עצמו,
ואנחנו לא קושרים בין בעל הבית לבין שאר בני הבית.
אם הבן שלו חזר בתשובה ביום הראשון כבר,
וכן הדליק נר חנוכה,
אז כלפי הבן הזה אין לנו שאלה.
כל אחד בפני עצמו.
נכון שאבא שלו היה לו הצתה מאוחרת,
אבל הבן הזה בגיל 18, שכן זכה ביום הראשון כבר,
חזר בתשובה והדליק,
אז גמרנו, הוא בסדר.
ולכן אתה לוקח את האנשים, כל אחד ואחד בפני עצמו, ואתה מחליט לכל אחד מה דינו לגבי המשך,
לגבי שאר הימים.
הכלל הוא אדם שהוא בר מינן עיתים חלים, עיתים שוטה.
פעם כך, פעם כך.
אז בזמן שיש לו את ההתקף,
הרי הוא כשוטה לכל דבר.
אחר כך הוא התאושש,
לפעמים הכדורים משפיעים עליו לטובה,
אז הוא חוזר לעצמו, דינו כפיקח לכל דבר.
וגם בזה ייתכן לפעמים בלילה הראשון הוא היה משנון, היה משוגע לגמרי.
מצאת הכוכבים,
אי אפשר היה לדבר איתו,
לא היה יודע איפה הוא נמצא.
למחרת בלילה, ברוך השם, הוא חזר לעצמו.
שוב, גם כן תהיה אותה הבעיה כלפיו.
אשתו, ברוך השם, נורמלית, היא חייבת, אז היא בוודאי יכולה לברך, חייבת,
בכל הלילות.
אבל כלפיו, אם הוא אדם רווק,
אין לו אישה וילדים, אלא הוא רווק.
והוא שואל אותנו בלילה השני, והוא אומר לך את האמת. אתמול בלילה היה כך,
במשך הלילה כולו הוא היה במצב זה וזה.
עכשיו, בלילה השני, השאלה אם יוכל לברך או לא,
גם זה תלוי בהסבר של רבנו שלמה בין מה שמפרש כלי חמדה לבין ההסבר של צפנת פענח וסיעתו.
אלה הם, שוב, סימני השאלה, ולכן גם בזה נצריך אותו שאלת חכם.
לפעמים יש את השאלה הזו גם לגבי ברכות התורה.
לא רק פעם בשנה יש לנו שאלה בהלכות חנוכה,
אלא בכל השנה כולה יכולה להיות שאלה כזו לגבי ברכות התורה.
הרי הראשונים,
רי רבנו יונה,
מרן לבית יוסף בסימן מ״ז, סעיף ט', כתבו לנו אדם שברך ברכות התורה ואחרי התפילה הלך לעבודה.
גם אם הוא עבד שבע-שמונה שעות
ובא לכאן ללמוד תורה בשעה ארבע,
לא חוזר לברך עוד הפעם את ברכות התורה.
ולמה לא?
בכל שנייה שהוא יתפנה מהעבודה יש לו חובה, והגית בו יומם ולילה.
אין כאן נסח הדעת.
אדם הניח בבוקר תפילין, חלץ אותם,
ובא עוד הפעם רוצה להניח תפילין במנחה,
היה כאן נסח הדעת, חוזר לברך.
אבל כאן לא, בתורה זה נמשך כל הזמן.
אני אנוס, אין לי ברירה, אני חייב לעבוד, בינתיים אני פטור.
ברגע שאני פנוי, אני עוד הפעם מתחייב,
ולכן אין כאן נסח הדעת,
ולכן לא מברך אחרי העבודה, לא מברכים ברכות התורה.
זה נכון,
באדם שפוי אדם כמוני כמוך.
אבל אותו הנרקומן או אלכוהוליסט שהגיע לשכרותו של לוט,
או הדוגמה של עיתים חלים עיתים שותה.
אז אותו האדם ברגע שהיה משוגע,
והוא היה פטור, והגית בו יומם ולילה.
אחרי זמן קצר, ברוך השם, הוא התאזן, חזר לעצמו.
צריך לומר לו, שאחזור עוד פעם לברך את ברכות התורה.
למה?
יש כאן כעין נסח הדעת.
אתה לא יכול לומר,
יש כאן רציפות, והגית בו יומם ולילה.
אצלו לא הייתה הרציפות הזאת.
אותו האדם לא היה חייב באותו רגע שהאדם שותה,
פטור מכל המצוות. לא היה חייב גם במצוות לימוד התורה.
וממילא, ברגע שהוא כן מתחייב,
צריך עוד פעם לומר לו, קודם כל,
ברכות התורה, ואחר כך יוכל לעסוק בתורה.
אלא אם כן, אם זה בלילה,
תאמר לו שיתפלל ערבית. בלילה, יתפלל ערבית, יאמר,
אהבת עולם בית ישראל, עמך אהבת, ויכוון באהבת עולם.
אבל אם המדובר הוא לא בלילה,
אלא מדובר ב-12 בצהריים,
ב-12 בצהריים הוא לא יכול לחכות עד חמש בערב עד ערבית.
ולכן, מיד ב-12 בצהריים תגיד לו שיברר בשם ומלכות את ברכות התורה,
כדי שיוכל להתחיל ולעסוק בתורה.
הוא אומר לך, אבל בבוקר אני בירכתי, בבוקר הוא היה נורמלי.
ההתקף שהוא קיבל היה בין 8 ל-12.
12, ברוך השם, הכדורים השפיעו עליו לטובה.
לפעמים זה זריקה, לפעמים כדורים, לפעמים שניהם ביחד.
וכעת הוא צלול, הכל בסדר.
תאמר לו, שיחזור עוד הפעם לברך שוב את ברכות התורה.
או לא יבוא ולא יהיה אותו אדם שאיבד את ההכרה וחזר לעצמו.
לפי הטעם הזה צריך עוד הפעם לחזור ולברך את ברכות התורה.
תלוי באיזה עוצמה, תלוי באיזה דרגה.
לא כל הדרגות שוות.
יש חלק מאותם האנשים שבשעת ההתקף הם מאבדים את ההכרה לגמרי.
הנה לך נאמר, יחזור עוד הפעם ויברר.
באונן יש אנו ספק.
תראה בדברי הראש, במסכת ברכות בדף יח,
שהשאלה היא שם,
האם בגלל שהוא אונן ופטור,
פטור לגמרי, להבדיל הוא כמו גוי,
שלא חייב במצווה תלמוד תורה,
או לא.
היהודי הזה הוא נשאר יהודי גברה בר חיובה.
בינתיים אתה דוחה את המצוות האחרות,
אתה אומר לו, תתרכז רק במצווה הזו שמוטל עליו לקבור את המת, כי כבוד תקברנו ביום ההוא. אם נאמר דחויה,
אז זה אחרת.
אז האדם לא מופקע.
כל לילה ולילה היה עוד הפעם הנס, הייתה התחדשות של הנס.
אבל לפי רבנו שלמה,
זה לא בגדר מצווה חדשה לגמרי, אלא יש קשר.
זה החידוש.
הראשונים האחרים הבינו, כמו שאמרתם,
לפי דעת המרדכי, שיבולי הלקט, המהריל, האגודה,
לפי מרן הבית יוסף, כולם הבינו,
זה לא כמו ספירת העומר, כל לילה דבר חדש בפני עצמו ואין קשר.
כל מה שהתווכחנו, כל מה שדיברנו,
אך ורק הליבה דרבנו שלמה שהובא בדברי ארוחות חיים.
זה החידוש שם,
שבו דנים כלי חמדה והצפנת פענח,
ומזה מסתעף כל הנושא.
זה מה שאומר כלי חדה.
כלי חמדה מסביר את רבנו שלמה רק בגלל שהוא היה מזיד, רשע, כופר.
אז ממילא, לגבי כל הדוגמאות האחרות שהיה אנוס,
אז לפי זה גם רבנו שלמה יודה לפוסקים האחרים,
שבלילות האחרות חייב לברך ולהדליק.
אבל לפי הצפנת פענח, ייתכן ולא.
זהו, זו הבעיה.
תשובה מאהבה הופך מזדונות לזכיות, מוחק,
הכול בסדר.
אבל תשובה מיראה הופך מהזדונות לשגגות.
ומי יכול לומר שהוא בשנייה אחת הגיע למדרגה של תשובה מאהבה?
תשובה מאהבה היא דבר קשה מאוד להגיע במאה אחוז למדרגה הגבוהה הזו.
ולכן גם על פי הנחת יסוד הזו שבתשובה מאהבה הופך,
קשה לנו עדיין להורות לו שיוכל לכתחילה לברך וציוונו להדליק נר חנוכה. לכן אמרתי שישאל שאלת חכם.
החכם ידון לגופו של אדם מה היה לפני ומדוע לא הדליק בלילה הראשון,
מדוע לא זכה לקיים את המצווה. יראה מה הוא היה באותו היום ולפי זה נדע איך נפסוק לו לגבש אר הלילה.
אבל הוא הסביר שהדליקו בבית בלילה הראשון, לא הוא. הוא אמר לא רוצה לעזור זה לא מעניין לי.
בלילה השני היא כיבשת ונתתי תשובה, הוא יכול לברך?
כן, בזה אין בעיה, הדליקו. אבל לא הוא.
אפילו שהוא לא הדליק, אבל אשתו הדליקה מהשמן שלו ולכן אין בעיה.
אשתו של און בן פלט הצילה אותו.
כן, גם בזה אין בעיה.
ולכן אמרתי שישאל.
שאלת חכם, לפעמים החכם נשאל.
אתה לא הדלקת, אשתך הדליקה. לפעמים אשתו יש לה שכל יותר חריף.
הוא יש לו עצתה מאוחרת, לקח זמן עד שהוא הבין.
אבל היא, ברוך השם, כבר ביום הראשון הבינה את הכל, ובלילה ליל קפה כבר הלכה והדליקה. יכול להיות. ולכן אמרנו שישאלו, לפי זה הרב יוכל להנחות אותו שיוכל לברך בוודאות.
רב כהן שואל, למה שזה לא יהיה מחלוקת במצווה ולא בברכה, ואז הוא יוכל לברך?
מחלוקת במצווה ולא בברכה, אפשר לומר,
כשהדבר הזה הוא דעה יחידאה.
ומרן פסק.
אבל כאן מרן לא כתב את ההלכה הזו בשולחן ערוך
בער היטב.
מרן דיבר בזה בבית יוסף.
מרן לא המשיך את המילים המפורשות האלה בצורה נחרצת
לומר לנו את הדברים בשולחן ערוך.
משום מה, מרן לא העריך.
הרמה הוא שסיים את המילים האחרונות,
ולכן קשה לנו לפסוק במאה אחוז בדברים האלה,
אולי ספק ברכות להקל.
לחייב אותו במצווה, לחייב אותו להדליק?
בוודאי שכן. על זה אנחנו לא דנים. ודאי שנחייב אותו כדעת רוב הפוסקים.
השאלה היא, האם נאמר בזה ספק ברכות להקל נגד מרן או לא?
זה כל הספק,
זה כל הסימן שאלה.
ולכן אמרנו שיפנה לחכם.
כבוד הרב, מה שרום אומר שלא מחייבים אותו לרחוב, זה קורה בברכת שהחיינו?
גם ברכת שהחיינו, כן.
בסופו של דבר, שהחייבותי זה מצוות חדשן.
לפי רבנו שלמה,
אותה השנה אין לו בכלל את מצוות נרות חנוכה.
אז למה אנחנו מחייבים אותו להדליק? בגלל החולקים,
בגלל שאני חושש לדעת המרדכי, האגודה, שיבולי הלקט.
אבל לפי רבנו שלמה... אה, לא מדליק אפילו. בכלל.
לא. זו הבעיה שיש.
אבל לפי הסופו של דבר אתה אומר, לא משנה אם זה באמצע או בהתחלה אם הוא הפסיד יום. אפילו לילה אחת הפסיד, גמרנו, הכל הלך.
אני עובר לסימן תרעג.
המשנה בשבת כ' אומרת לנו
במה מדליקין ובמה אין מדליקין.
הנר שהאדם בא להדליק לכבוד שבת.
חלק ממנו,
חלק מהסוגי השמנים והפתילות קשרים, חלק לא.
אין מדליקין, לא בלחש ולא בחוסן.
התחלה, סוגי פתילות.
אחרי זה, סוגי שמנים שאסור להדליק בהם.
ועל זה הגמרא מסיימת,
שכל אותם השמנים והפתילות שפסולים לנר שבת,
כשרים לנר חנוכה.
ולמה?
כאן אצלנו זה לא נעשה כדי להאיר.
נר שבת נעשה כדי להאיר. אדם אוכל ולומד לאור הנרות.
וכשהנר הזה לא דולק טוב, הוא קופץ.
זה מפריע לאדם, פן ישלח ידו וייטה ויבעיר. ולכן גזרו חכמים שלא ידליק באותם הפתילות והשמנים.
אבל כאן הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם.
אסור לך לקרוא לאור אותם הנרות.
ומה תגיד?
שמה יכבה כבתה אינו זקוק לה.
כיוון שכבתה אינו זקוק לה,
לכן אין כאן נפקא מינה, ולכן כל סוגי הפתילות והשמנים כולם קשרים לנר חנוכה.
רמז לדבר,
יום שישי זה בעזרת השם,
אחרי קבלת שבת,
אנחנו לא אומרים במה מדליקים, אלא מתחילים, מסיימים,
אמר רבי אלעזר, כדי לרמוז,
שבנרות חנוכה אין את כל זה, הדבר קל יותר.
זה הרמז שבו אנחנו הולכים ביום שישי זה.
אנחנו הספרדים לא אומרים,
התימנים כן אומרים.
אם אדם יזדמן לבית כנסת של תימנים,
הוא שומע את החזן שאומר במה מדליקים, שלא ישתיק את החזן.
הם אומרים, כל זה רמז, זה לא דין.
מצד הדין בוודאי שאפשר לומר במה מדליקים,
גם ביום שישי זה.
אף אחד לא יגיד שאסור לומר,
אלא אנחנו נותנים את הרמז,
התימנים לא נהגו בכך.
האשכנזים אף פעם לא אומרים במה מדליקים.
אצלהם אין במה מדליקים בערב שבת, הם מיד אחרי קבלת שבת, הם ממשיכים בתפילת ערבית,
אין להם את במה מדליקים, כך שאצלהם אין את הדוגמה, אין את הרמז הזה.
אבל מסיימים המורדכי והמעריל.
נכון שכל סוגי השמנים והפתילות כולם קשרים לנר חנוכה,
אבל שמן זית מצווה מן המובחר,
או הפתילות מצמר גפן מצווה מן המובחר.
ולמה?
אנחנו עושים זכר
זכר לנס שהיה בבית המקדש שם הנס היה בפתילות של צמר גפן הנס היה בשמן זית ולכן גם אנחנו עושים זכר לנס מדליקים דבר מעין זה אלה הדברים שכתבו מרדכי ומערין ומעתיק אותם להלכה כאן הרמה על המקום וכך ההלכה למעשה כולנו כל עם ישראל
משתדלים לקחת שמן זית אבל כל זה חומרה כל זה חסידות בלבד
ולמה חסידות?
אתה קורא את המרדכי אתה קורא את המהרין אז מדוע אתה אומר שכל זה חסידות בעלמה?
הסיבה היא תראה את הגמרא במסכת בבא קמא בדף ט'
ומשם תבין שכל זה בגדר חומרה בעלמה החסידות
שם הגמרא עוסקת
במה שנאמר זה אלי ואנווהו את תנאי לפניו במצוות
נכון שאני יכול לעשות את אותו דבר אותה המצווה יותר בזול אבל אם אני יכול לעשות את המצווה בצורה מהודרת יותר אני צריך להשתדל לנהוג ולעשות כן את תנאי לפניו במצוות
ספר תורה נאה, לולב נאה, ציצית וכן הלאה
והגמרא שואלת עד כמה?
כשאני בא לשלם עד איזה מחיר אני צריך אני חייב להוסיף
הגמרא אומרת עד שליש
הגמרא דנה שמה אם זה שליש מלגב או מלבר
מרן מדבר בכל הסוגיה הזו למעלה בהלכות ארבעת המינים בסימן תרנ״ו
שם הרן מצטט את כל זה ומשם לענייננו.
בואו ונאמר שהנרות שעבה והשמן סויה המחיר של בקבוק שווה שמונה שקלים
אם יבוא אדם ויביא לי שמן זית במחיר עשרה שקלים יש עליי חובה להדר ולקחת ממנו את הבקבוק שמן זית
אבל
אם המחיר יהיה במקום שמונה שקלים אתה מוסיף שליש ואתה לא מוצא במחיר הזה
אלא אומרים לך שמן זית חמישה עשר או שבעה עשר שקלים זה המחיר
אם זה המחיר אין עלינו את החובה להוסיף כמו שאמרנו עד שליש ולא יותר
אלא הגמרא ממשיכה
אין חובה אבל אדם שרוצה לעשות כן להוסיף יותר
ודאי שזה טוב והגמרא נותנת לו הבטחה עד כאן משלו עד שליש
מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא
הסבירו לנו התוספות שהכוונה היא
אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא
וכאן בענייננו הגמרא בשבת כג הגמרא אומרת
שאדם שזוכה לדקדק במצוות
הדלקת נר שבת
מצוות הדלקת נר חנוכה בזכות זה זוכה לבנים תלמידי חכמים שנאמר
כי נר מצווה בזכות נר מצווה ותורה אור
אז אם האדם הזה הוסיף במקום שליש הוא הוסיף וקנה במחיר כפול ומכופל
אז בעזרת השם אוכל מפירותיהם בעולם הזה ויזכה לבנים תלמידי חכמים בניך כשתלי זיתים סביב לשולחניך
הנה כי כן נבורך גבר ירא השם
אין לך שמחה ותענוג יותר מזה שאדם יזכה שיהיה לו בן תלמיד חכם בוודאי ששווה כדאי להשקיע במניה שנקראת שמן זית
להדליק בה בכל ערב שבת בכל ימי החנוכה
נכון שזה יותר יקר נכון שזה יותר משליש
ואף על פי כן כדאי אם אדם יכול תבוא עליו ברכה
הדוגמה של מרן, מה שמרן דיבר בסימן תרנ״ו
מרן שמה לא הביא את הדוגמה הזו אלא הדוגמה שם באתרוג
אני הולך לקנות אתרוג ביום ערב החג בשעה ארבע אחר הצהריים
המוכר האתרוגים בעל הבסטה כמעט
מתחיל לפרק את הבסטה
ואני בא, אני שואל אותו, כמה האתרוג הזה? הוא אומר לי, שמונה שקלים
אני אומר לו, זה מורכב? הוא אומר לי, לא,
יש לו חזקה טובה, זה מצוין
אבל האתרוג הזה לא יפה, אין לו שום יופי
אני בא לשלם לו שמונה שקלים,
הוא אומר לי, רגע, רגע, יש לי אתרוג יותר יפה
הוא מוציא לי אתרוג הרבה יותר יפה,
הרבה יותר מהודר
אני שואל אותו, כמה זה?
הוא אומר לי, זה עשרה שקלים
יש עליי חובה מצד הדין לעזוב את האתרוג הראשון ולשלם את העשרה שקלים כיוון שזה בגבול השליש
אבל אם אותו האדם אומר, תראה
זה שמונה, זה המהודר חמישה עשר שקלים,
אני לא חייב, למה? יש כאן יותר משליש, אין חובה
אם האדם הזה בכל זאת כן רוצה לשלם את החמישה עשר
וכאן ואין לך משל הקדוש ברוך הוא,
כמו שהגמרא מספרת על רבן גמליאל ששילם אלף זוז כדי לקנות אתרוג מהודר,
בוודאי אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לא לעולם הבא,
בוודאי שיש תועלת רבה ועצומה בכל זה, בוודאי ששכרו גדול,
אבל אנחנו דנים אם יש חיוב,
מרן בשולחן ערוך,
דן מתי חייב מעיקר הדין ומתי לא.
על זה אתה מנסח ואומר לו שעד שליש ולא יותר, זו הדוגמה שם בעניין ארבעת המינים וגם פה לענייננו.
כל זה לגבי ההבדל בין
שמן סויה לשמן זית או השעווה לבין השמן זית.
אבל לגבי החנוכיה,
אף אחד מהפוסקים לא מחייב בכלל לקנות חנוכיה, אין שום חובה.
אלא אני יכול להדביק את הנרות על החלון.
יש לי את המשטח משיש על החלון,
אני לוקח את נרות השעווה, אני מדביק אותם שם,
ואני יוצא ידי חובה עליבה דכול העלמא.
אין דין שתהיה חנוכיה שבתוכה האדם ידליק את הנרות.
ולכן,
מעיקרה כאן זה לא מתחיל.
אין שאלה,
אני חייב לקנות חנוכיה יותר יפה? לא.
כל הנושא של חנוכיה,
כל זה דבר שאינו חובה כלל ועיקר.
אתה רוצה זה להבנבין, הוא יתנהל לפניו במצוות, למה לא?
שיקנה חנוכיה, ואם ידו משגת,
אם יש לו עשרת אלפים דולר,
שיקנה חנוכיה מזהב.
זה הדבר המהודר ביותר.
אחרי הכסף וכולי,
כמו שאמרו המקובלים כאן בכף החיים,
סימן תרעג כתב לנו את הסדר של ההידורים.
הבעיה הטכנית לאותם האנשים שמהדרים,
הוא קונה חנוכיה מכסף, אבל הגביע למעלה, הכוסית, הצלוחית, היא זכוכית.
אז ממילא, לא עשית הרבה.
אז מה התקנה?
כדי שיהיה באמת מהודר, שיהיה כסף.
שילך למאיר ריבינקי,
ידידנו בעל הבשמים,
ילך אצלו לחנות ויקנה ממנו שמונה גבעים מכסף אמיתי.
יניח אותם על המנורה שיש לו וידליק בהם,
בהם תהיה ההדלקה המהודרת מאוד.
ואם הוא אומר לך אין לי כסף, אני לא אדם עשיר שאשלם אלפיים דולר על דבר כזה,
תגיד לו אפילו אם הוא ייקח חנוכיה מעץ,
ייקח משטח מעץ,
יחורר חורים ויקנה רק את הגביעים מהכסף ויניח אותם על הבסיס של העץ
אבל האש, השמן,
הפתילה והאש בתוך הגביע מכסף זה העיקר.
זהו לב העניין.
אז יעלה לו רק את הגביעים,
את המשטח הוא יכול לעשות מעץ.
זה יותר מהודר מאותו אדם שיש לו חנוכיה מכסף ויש לו גביע מזכוכית,
הדוגמה האחרונה יותר מהודר.
לא כל האנשים שמים לב לדברי המקובלים בעניין זה.
לא שמעתי על נרות שבת, אינני יודע אם יש את ההידורים האלה, תשאל את המקובלים,
יכול להיות.
תודה רבה, ההיפה שאתה, אם הרב דיבר את העוגה על שמן מוצק ושמן נוזרי, מה יותר מורדף?
לפי הפשט,
אין הבדל, לפי הפשט אנחנו יכולים לקיים את המצווה גם בשמן מוצק,
אבל לפי הקבלה רק בשמן נוזל.
לפי הקבלה, לא רק בשעה שהאדם מברך ומדליק יש לו כוונות,
חייב לכוון כוונות מסוימות,
אלא לפי הקבלה,
גם בשעה ששופך את השמן לתוך הצלוחית,
או שופך או שופכת,
אם האישה יודעת לכוון את השמות הקודש,
גם בזה הוא מתקן את הכל בצורה מושלמת.
אז בשמן המוצק הזה אין שם את האפשרות הטכנית של השפיכה,
זה החיסרון לפי המקובלים,
ולכן אנחנו קונים את השמן הרגיל ולא מחפשים את השמן המוצק הזה.
אבל מעיקר הדין, לפי הפשט, אין שום הבדל,
כולם אותו דבר, וגם השמן המוצק שהוא עשוי מחומר גלם של שמן זית,
אין בו בעיה בדבר.
הזכוכית לא בטלת כסף?
הזכוכית לא בטלת כסף, לא.
זה עוד כלא בפני עצמו, וקשה לומר שהוא יתבטל לכל הכסף כולו.
השנה הזו שנת השמיטה.
רוב השמן זית שנמצא בשוק,
אין בו שום בעיה כלל ועיקר.
השמן זית הזה, או שהוא יבוא מספרד וכיוצא בו,
או שמן זית שבעליה כרם זית הם ערבים.
וזיתים ושמן זית של גוי,
אין בהם קדושה שביעית, עליבא דברן,
ולכן בהם אין בעיה.
יש מיעוט קטן מאוד, מעוטה דמעוטה,
של כרמים,
כרמי זית של יהודים.
זיתים כאלה שתעשה מהם שמן,
האם תוכל להדליק בהם נרות חנוכה או לא.
מחלוקת גדולה בפוסקים.
הרדב״ז מתבסס על הכלל שלמדנו,
והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לאוכלה ולא להפסד,
ולכן הרב אוסר להדליק בהם
בנרות החנוכה.
ערב שבת כן, נר חנוכה לא.
מה השנה?
הנר שאתה מדליק בערב שבת,
הוא מיועד ליהנות ממנו.
אדם מדליק משום שלום ביתו כדי לאכול לאור אותם הנרות, כדי ללמוד לאור אותם הנרות.
אבל נרות החנוכה,
הנרות הללו קודש הם,
ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.
אז אם כך,
זה כמו שאתה לוקח את השמן זית הזה במקום לאכול,
אתה בא ושורף אותו.
ולכן הרבה מהפוסקים אסרו להדליק באותו שמן זית.
אבל תראו בספר אור לציון בהלכות שמיעית,
הוא מביא את דברי החולקים והוא פוסק למסקנה להתיר בדבר,
וכך ההלכה למעשה.
מעיקר הדין,
אפילו באותו שמן זית של היהודי אין איסור.
מה אתה עושה בכל השנים?
אתה מדליק בשמן זית.
עשיית המצווה אי אפשר לקרוא לה חלילה הפסד,
ולכן גם בשנה הזו אתה מדליק כרגיל,
ולא צריך לחפש דווקא שמן זית מגוי שבא מספרד או מקום אחר.
אבל ההבדל בין השיטות, בין סוגי השמנים האלה, יהיה כך.
אם זה שמן זית מגוי,
אתה שם שמן בחנוכיה,
יהיה דולק ארבע-חמש שעות מותר.
אבל אם זה שמן זית שאתה יודע בוודאי שהזיתים האלה של יהודי,
בחמש וחצי,
חצי שעה אחרי שהנרות דולקים,
מן הראוי לגשת ולכבות.
למה?
לפי דברי מרן, מרן אמר שהמצווה היא עד חצי שעה, נכון?
אם זה עד חצי שעה,
אחרי חמש וחצי אין יותר מצווה.
אם אין יותר מצווה,
ממילא לאוכלה ולא ל...
דעתה לידי כולה למען דמה.
זוה נפקא מינה בכל זה.
אלא כמו שאמרתי, זה לא מצוי. כמעט ואין שמן זית של יהודים.
אני מסופק אם יש אפילו אחוז אחד כזה בארץ.
אבל אם יהיה, כמו שאמרתי,
עדיף לא להשתמש בו לנרות חנוכה.
תשאיר את השמן זית הזה בשביל הסלט ובשביל דברים אחרים.
לא כדאי להשתמש בו לנרות חנוכה.
ואם אין לאדם שמן זית אמיתי אלא רק זה,
אז כמו שאמרנו, עדיף להחמיר ולכבות בחמש וחצי. אני מכנה את זה חומרה,
כדי שלא יהיה את הבעיה שהוא מפסיד את השמן של שביעית.
מה שאתה קורא לזה חומרה, השאלה אם זה חומרה, דעתי לידי כולה או לא,
זה מחלוקת בהסבר דברי הרמב״ם.
יש לנו שני פירושים,
ונאמר את הפירושים,
ואחר כך נסכם גם בדוגמה שלנו.
הרמב״ם כותב לנו שסוף הזמן עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה או יותר.
מרן בשולחן ערוך כתב שהוא כמו חצי שעה.
מרן לא הוסיף את המילים או יותר.
מה כוונת הרמב״ם? מה זה או יותר?
מסביר ואומר הגאון רבי יצחק זאב סלובייצ'יק, הגריז,
הרב מבריסק. הוא אומר, כוונת הרמב״ם כך
בזמנם היו האנשים הולכים ושווים רק עד חצי שעה מצאת הכוכבים, חמש וחצי,
אנשים כבר לא היו הולכים ושווים.
אז היה חושך אפלה, לא היו הפנסים האלה, אנשים לא היו הולכים ושווים.
אם במציאות אנשים הולכים ושווים,
צריך לדאוג לפרסם את הנס גם אחרי זה.
הרב לא רק אמר, אמר ועשה.
הרב היה גר ברחוב ישעיהו פינת פרס, איפה שהיום נמצאים משרדי אגודת ישראל.
מול בית פעור! אז היה...
בזמנו, קולנוע אדיסון, מי שזוכר,
אז הרב היה מדליק ברבע לחמש בשקיעה,
אבל היה שם שמן לא כדי חצי שעה,
אלא היה מניח כוס שעות עיסה, כוס גדול,
והנר היה דולק עד שתים עשרה ורבע בלילה.
שגם השבאבניקים שגומרים הצגה שנייה בשעה שתים עשרה,
גם הם יראו את הנרות.
מה, הם לא יהודים השבאבניקים, גם הם צריכים לראות,
ולכן, על פי שיטתו, על פי הסברו ברמב״ם,
כך הוא היה מבצע מדי יום ביומו,
חוץ מליל שבת,
ליל שבת אדיסון לא היה עובד,
חוץ מזה שאר הלילות היה הנר שלו,
החנוכיה שלו הייתה דולקת עד שתים עשרה ורבע.
אבל,
חכם מן ציון, באור לציון חלק א',
כתב בנושא הזה והסביר את הרמב״ם אחרת.
הוא אומר,
ספר הרמב״ם הוא לא ספר חידושי הגריז ולא ספר חידושים.
הרמב״ם מסכם לנו תמצית תורה שבעל פה מה שנאמר בש״ס או במדרשים.
בגמרא, במסכת ברכות דף ב׳ ובשבת ל״ד,
יש מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי מתי צאת הכוכבים.
וכאן אנחנו הולכים לחומרה.
יכול להיות שכבר ברבע לחמש מיד אחרי השקיעה, אולי כבר נראו שלושה כוכבים בינוניים.
ולכן לפי הרמב״ם מדליק
ברבע לחמש.
אבל לא מספיק להניח שמן חצי שעה עד חמש ורבע,
אלא אולי הלכה כרבי יוסי.
לפי רבי יוסי צאת הכוכבים זה קרוב לחמש.
ולכן תניח שמן במקום חצי שעה,
או יותר לחוש לדעת רבי יוסי.
זה כתוב בגמרא, רבי יהודה ורבי יוסי,
ועל זה הרמב״ם כן מסכם לנו את הדין,
ממילא יותר מחמש וחצי אין צורך להדליק ואין בזה שום הידור לפי הרמב״ם.
ויכוח בדעת הרמב״ם?
מרן בכלל השמיט את המילים או יותר,
אז בדעת מרן אין לך מה להתווכח.
ולכן
בכל ימות השנה, בכל שמן רגיל שאתה רוצה,
אתה רוצה ללכת לפי חידושי הגריז,
ואתה רוצה להניח שמן עד 12 ורבע בשביל השבאבניקים,
אין לי בעיה, תחמיר.
אבל ברגע שאתה מדבר על שמן שביעית,
לאוכלה ולא להפסד,
אם תלך לפי הפרשנות של אור לציון,
אפילו על איבדי הרמב״ם אין כאן שום הידור,
ממילא הוא עובר על מה שנאמר לאוכלה ולא להפסד.
זו הבעיה,
קל וחומר בדעת מרן שהשמיט את המילים או יותר,
שבוודאי יש כאן חשש יותר.
ולכן אמרנו, אם אין לאדם שמן אחר,
אלא רק את השמן שביעית ובו הוא מדליק,
הוא לא חושש להרדבז לדרך ישרה שאמרו שלא,
אלא הוא סומך על אור לציון ושאר האחרונים שהתירו.
בסדר,
אין בעיה,
אני ארשה לו להדליק,
אבל כדאי שלא יהיה חומרה דייתן ידי כולה בשעה חמש וחצי שאלך ויכבה.
זה עדיף יותר.
כן.
אין הבדל,
אין הבדל, בשניהם לא.
בשניהם לא כדאי שיעשו כן.
חמבית סיוש כמודו אומר,
לדעת הרמב״ם,
הוא גם סובר שיהיה אסור להדליק אחרי חצי שעה מצאת הכוכבים?
אם אני אומר שההלכה לא כמו הרמב״ם, אני יכול להדליק כל הלילה,
אז ממילא המצווה היא שפרשו ממני עשו כל הלילה.
אם אני לא לדעת הרמב״ם שזרעה חצי שעה,
אז ממילא הוא צריך לכבות.
בסדר.
אתה אומר את הדברים האלה סברה יפה.
יש חולקים?
יש מחלוקת? כן.
בוודאי שיש מחלוקת. אם יש מחלוקת,
יכול לעשות חומרה דעתן ידי כולה.
כל הסברות שאתה מוסיף, אולי ואולי.
יש אומרים כך ויש אומרים כך.
אני לא חולק שיש סברות כאלה.
אבל גם יש חולקים בדבר ואומרים אחרת.
אתה משבט הכהנים.
בא המשיח אומר לך,
ברוך השם, הגיע עת הגאולה.
נותנים לך את התפקיד. מחר אתה מדליק את המנורה בבית המקדש.
באיזה שעה אתה מדליק?
אתה מדליק בשעה עשר בלילה?
אתה הולך מיד, ארבע, אתה כבר בכוננות.
אתה מדליק עם הזמן. מיד אתה מדליק.
ואתה לא מתחשב אם יש שבאבניקים שמסתובבים,
אם יש שם אנשים שמסתובבים עוד או לא מסתובבים. לא מסתכלים על זה. יש לנו לוח זמנים.
גם אנחנו שמדליקים את נרות החנוכה,
גם הם זכר למה שהיה שם.
לכן זה לא ישנה לנו את לוח הזמנים.
אז אם לוח הזמנים צריך להדליק בזמן והזמן נגמר בשעה חמש וחצי,
ממילא, אולי, אחרי זה, אולי זה נקרא להפסד.
אלה הן המחלוקות.
ולכן הכלל בידינו תמיד, שב ואל תעשה עדיף.
אני עובר הלאה.
המשך הסימן תרעג.
מרן אומר שכל סוגי השמנים והפתילות כשרים.
והרמב״ם מסיים,
אם אין שמן זית מצוי, מצווה בשמנים שאורן זך ונקי.
ונוהגים במדינות אלו להדליק בנרות של שעווה כאורן צלול כמו שמן.
זאת אומרת,
אין לו,
אז יכול לך תחילה לקיים את המצווה גם בשמן סויה.
אין לו שמן סויה, יכול לקחת שמן רובים, שמן מכונות,
גם זה טוב.
אין לו,
יכול לקחת לכתחילה גם נרות שעווה, הכל כשר.
אם יש לו גם נרות שעווה וגם שמן סויה, מה יותר טוב?
יותר טוב שמן.
סוף סוף זה דומה יותר לשמן זית,
ולכן עדיף בלכתחילה שייקח מהשמן סויה, שמן מכונות,
שמן רובים או כל כיוצא בזה.
זה יותר טוב,
יותר מהודר ממה שידליק בנר שעווה, חמאה ומרגרינה.
שמן מוצק,
כמו שאמרנו, פחות מהודר מאשר השמן הנוזלי.
כל זה דרגות בהידור.
היום יש לנו גם בשמן זית עצמו, יש לנו שני סוגים.
יש שמן זית שראוי לאכילה,
ויש שמן זית שיש בו חומצה יתרה,
ולכן משתמשים בו רק למאור ולא לצורך האכילה.
מהגמרא במנחות צדיק ח' משמע,
ששוב במנורה של בית המקדש לוקחים משמן זית זך כתית למאור,
וממילא שמן שראוי לאכילה,
הוא הטוב ביותר, הוא המהודר ביותר.
אם כך, הוא הדין גם פה,
גם לענייננו, שאנחנו עושים זכר לזה,
כך פוסק ואומר הגאון הרב אלישיב,
שיש הידור לקחת דווקא שמן זית שראוי לאכילה.
אבל שוב, כל זה בדרגת הידור.
אנחנו אומרים, שמן זית הוא המהודר,
ושמן זית שהוא ראוי לאכילה,
עוד יותר מהודר.
אבל מצד הדין,
אין לו לא זה ולא זה,
יש לו רק שמן זית למאור,
יכול לכתחילה לקחת ול...
אף אחד לא פוסל אותו, אין אבא אמנא חלילה שהוא פסול, אמרנו כל השמנים והפתילות כשרים לשמן זית,
אלא כל מה שאנחנו מדברים,
כל זה אנחנו אומרים לגבי דרגת ההידור,
אדם שברוך השם יש לו ממון,
אין לו בעיה פעם בשנה לקנות שמן זית זך שהוא ראוי גם לאכילה,
נכון זה עולה עוד חמישה שקלים, עוד שבעה שקלים,
כדאי לשלם,
המחמיר, תבוא עליו ברכה.
יש לו שמן זית מוצק, השמן זולם מוצק.
מה הבראותי?
השמן זית המוצק יותר טוב.
בלאו הכי הוא לא מכוון את הכוונות.
אם הוא היה לומד ברוך הוא דוד 19,
אז השאלה שלך הייתה יותר קשה.
אבל הוא בלאו הכי לא מכוון,
אז שיקח את השמן זית המוצק יותר טוב.
כן. הלילה יורציית של הגאון רבי אברהם הררי רפול.
חלק מהחברים, מן הסתם, הכירו את הרב.
היה זקן רבני חלב ארם צובה.
היה הדוד של מורנו חכם יוסף עדס.
הוא היה אח אימא שלו, היה יהודי ירי שמיים גדול,
גדול, רב ועצום.
היה תלמיד חכם שכל החיים שלו היה יושב באוהלה של תורה.
הרבה מהחברים זכו לשמוע גם את הדרשות שלו.
היה לו כישרון עצום בגמטריאות,
ראשי תיבות,
ספי תיבות וכיוצא בזה, דבר מדהים.
היום עם המחשב אנחנו לא יודעים לעשות למחצה, לשליש ולרביע,
ממה שהוא היה עושה במוח שלו בלי המחשב.
אבל כתר שם טוב עולה על גביהם.
המידות שהיו בו היו מידות נפלאות.
מידות מצוינות,
שהיום בדור שלנו זה מצרך נדיר. אולי זה כמו מת מצווה שאין לו קוברים.
ואני אספר מעשה שהיה עם אותו החכם בצעירותו.
זה מוסר השכל הרבה לנו.
הרב היה לומד בכולל,
בצהריים היה מגיע לטעום ארוחת צהריים.
הוא שומע את השכנות מדברות עליהן.
אתם רואים את הזוג הזה חיים כמו זוגיונים,
אהבה ואחווה, שלום ורעות, אף פעם אין צעקות,
אף פעם לא מתקוטטים.
הוא שומע את הדברים, נכנס לבית,
מספר לאשתו, אומר לה, תראי, כך וכך מדברים עלינו,
אני פוחד מעין הרע.
אז מה עושים?
אז הוא אמר לה, תראי, מחר כשאני אבוא מהכולל,
אפילו אם את בישלת,
אני אצעק צעקות כדי שאותה השכנה תשמע,
למה לא בישלת לנו? מה קרה היום?
אמרת, כשתעני לי,
לא תתעני לי בשקט כמו שאת מדברת תמיד,
תצעקי גם צעקות כדי שהיא תשמע שאנחנו כאילו מתקוטטים.
היו צריכים את ההצגה הזו מפני עין הרע.
תראה, עד כמה הם היו מנותקים מההווה של מחלוקת,
מההווה של אי-הבנה, אנחנו אומרים, היום לא יפה להגיד מחלוקת, אומרים אי-הבנה.
הם היו מנותקים מזה, היו צריכים לעשות הצגה בגלל שפחד אותו החכם מעין הרע.
זה מוסר השכל לכולנו,
איך אדם צריך להתנהג לא רק בחוץ, אלא גם...
תודה רבה.
זה משכנע את בני הבית וכולם יעשו כמוך.
אבל כשאדם אומר בצעקות, בפקודות,
זה לא משכנע.
אולי באותו רגע יפחדו ממנו, יעשו מה שהוא רוצה,
ואחר כך הם יצפצפו עליו.
ולכן זה מוסר השכל לכולנו,
שכולנו גם בתוך הבית, גם מחוץ לבית.
תמיד אדם ינהג בענווה, אהבה ואחווה, שלום וראות.
זכותו יגן עלינו, אמן.
בכבוד, שלמה.
אתה זכית להכיר אותו.
אין לך איזה דרשה ממנו?
בישיבה, היינו שומעים את החומש,
אז הייתי עושה את האות בחומש.
הוא אומר לאלג'ה, תחזור.
הייתי חוזר, הוא אומר, לא.
אני חוזר עוד פעם, הוא אומר, אלג'ה, אמרתי לו,
הוא אומר, לך תביא את החומש משם.
אנחנו עם החומש, והוא בלי חומש,
הוא היה יודע.
הוא אומר, זה הספר פעוט.
היה אומר, זה צים שמה, צים שמה. היה מביא חוכמה, מנחת שי, היה מביא את הספר ואומר לך.
הוא אומר, שלמה, ראשי תמות שלו, הוא אמר, מדבר הרבה.
בכלל, הוא תמכור.
הוא אומר גם, עכשיו אני אגיד לכם את החידישי,
הוא אמר, כתוב בפרשה שלנו בחנוכה,
תנ״ך בגדו אצלך, עד,
איך קצין שמה?
עד בוא אדוניו, עד בוא אדוניו.
והוא המיר אשר תמות בתרדיק לראות חנוכה עד בוא ג' בא.
זאת אומרת, ג' לא לשים ברצפה, עד ג' מג' בבב עד עשר.
זה עד אדוניו ואת ביתו, כלומר, עד שיקרא רגל מן השוק.
על המשלום זכותי הגנה עלינו. אמן. שניה רכבות הצדיק, גם הוא רעב רפוי.
סיורים שישקו למצוות. 52. 52, עסקו למצוות. 52. 101. 101, עסקו למצוות.
100. 101. משה יגן עלינו.
ג' בוט הצדיק 100.1. מי מוסיף?
סיורים. עסקו. עסקו. עסקו. עסקו למצוות.
לא.
הרב
נינא שלה.
יהודית נינא.
כן.
הלו, הרב בא הרב מועלך, היה ללכת את התלמידים.
כן. הגיע חנוכה, אמרו לו, אנחנו רוצים ללכת הביתה.
עוקף פעם.
אין ויכוח בין הרב מועלך לתלמידים,
ופתאום הוא אמר, הוא הגיע.
הוא אמר, הוא אמר,
מה שאמרו לו יגיד נעשה?
הרב אמר, מי שרוצה,
חנוכו,
יוצאים לך דרועה, הוא אמר, ראיין. תגידו איזה משהו, וראינו, אתם צודקים.
ראו, אף אחד לא ראו,
שיואים עסקו למצוות, שיואים עסקו למצוות, שיואים עסקו למצוות, שיואים. אז הוא גדול ביניהם. אמר, חנוכה, משה טרון, חנוכיה, נדליק, ונלך כולנו הביתה.
טוב.
בואו.
100.1. תסקו למצוות. אני מוסיף. 100.1.
100.1.1.1.1.1.1.1 זכה.
מי שבירך אבותינו הקדושי והתארים, אברהם יצחק, ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,
הוא יברך וישמור וינצור את יחיאל בן רבי יחיא, שזכה במצוות זו.
זכות רבנו אברהם
בן רבי עזרא רפול, זכות הרב הצדיק הגן בעדו ועד כל בני ביתו.