האם מותר לברך ולהדליק נרות חנוכה, שבת, הבדלה ובדיקת חמץ בחשמל, פנס או גז?
- - - לא מוגה! - - -
המשנה בשבת כ',
המשנה אומרת לנו במה מדליקין ובמה אין מדליקין, לא בלחש.
המשנה סופרת לנו שם חלק מסוגי השמנים,
חלק מסוגי הפתילות,
שאינם בוערים יפה ולכן אסור להדליק בהם נר בערב שבת.
אבל, הגמרא מסיימת על זה בשבת כ',
שכל אותם השמנים והפתילות שפסולים להדלקה
לנר שבת,
כשרים לכתחילה להדלקה לנר חנוכה,
אלא ששמן זית מצווה מן המאוחר.
אחרוני דורנו דנים לגבי
הדלקה בחשמל.
את הדין הזה לא תמצא לא בדברי הרמב״ם ולא בשולחן ערוך.
כל נושא החשמל הוא סך הכל כמאה שנה.
הראשון שדן בזה, הגאון רבי יצחק שמלקיס בספרו בית יצחק.
אז העולם התחיל ליהנות מאור החשמל,
היו
סך הכל בעולם שניים,
בניו יורק ובלונדון,
שם היו הגנרטורים הראשונים בעולם.
אתם רואים את הגנרטורים של שבת,
מושכים כבל לפנוני לאלמוני,
כך גם היה ההתחלה של התהוות הגנרטורים, התהוות החשמל לפני כמאה שנה.
ומאז התחילו לדון הפוסקים לגבי נר חנוכה על ידי מנורה חשמלית.
האם יש אפשרות?
האם מותר לנו לברך ולהדליק
במנורה כזו כשר או לא?
אחד מגדולי האחרונים,
הגאון רבי יוסף משאש,
הוא היה הרב בחיפה של ספר מים חיים,
דעתו הייתה להתיר.
כששאלו אותו אבל,
בבית המקדש מדליקים בפתילות, בשמן,
זו ענה להם, אני בטוח שאם מחר ייבנה בית המקדש,
הכהן הגדול ידליק בחשמל.
זה יותר יפה מהשמן זית.
טוב,
יכול להיות שהוא אמר את זה בהלצה,
אינני יודע אם הוא התכוון ברצינות,
אבל ברור הדבר,
בבית המקדש צריך שמן זית, שמן ופתילה.
האם צריך לדמות את זה שיהיה בדיוק או לא?
מחלוקת גדולה בין האחרונים,
ורוב האחרונים נוטים לומר שלא,
שאין אפשרות להדליק בחשמל.
הטעם הראשון,
שם היה פתילה, היה שמן,
פה אין לא שמן ולא פתילה.
זו הבעיה הראשונה.
בעיה שנייה,
למדנו שם בשבת כא,
אי נמה לשיעורה.
זאת אומרת, צריך שיהיה
כמות שמן שידלק, שהנר חנוכה ידלוק לפחות חצי שעה.
כאן בחשמל אין כמות שידלק חצי שעה.
הסיבה היא,
בשנייה הזו הטורבינה מסתובבת, הטורבינה מייצרת לנו את הזרם והחשמל.
אם בעוד שנייה הטורבינה הזו לא תסתובב,
אין חשמל,
מיד יכבה האור.
שם בחנוכיה יש לך שמן, יש לך מכל שאוגר בתוכו לחצי שעה.
פה אין דבר כזה.
אין זרם רזרבה שאוצר בתוכו את הזרם לחצי שעה,
אלא
אתה מסובב את הטורבינה,
מייצר זרם, ובאותה השנייה יש לך חשמל.
אז אם אין שמן לחצי שעה ממלא,
אי אפשר יהיה לברך על זה להדליק נר חנוכה.
זו הסיבה השנייה.
סיבה שלישית,
בספר ציצי לעזר דן לכמה דברים. הוא דן נר חנוכה,
נר שבת,
נר למוצאי שבת,
ונר לבדיקת חמץ.
על כל הדברים האלו הוא דן בספרים שלו.
והטענה שלו היא,
נר חנוכה צריך להיות דומה לנר שהיה בבית המקדש,
שם לא הייתה אבוקה.
והחשמל שלנו הוא בגדר אבוקה.
תסתכל על הניאון, הפלורוסנט.
הניצוץ, הסטטר, נותן ניצוץ,
והגז בוער.
הגז שנמצא בתוך המנורה כולו נדלק והוא שמאיר לנו.
אז אפילו שתי פתילות קטנות שמתחברות
והלהבה מתחברת, זה נקרא אבוקה.
קל וחומר לגבי האבוקה הגדולה הזו, החשמל הזה הוא הרבה יותר.
ולכן, לפי דעת הרב,
יש מקום לפסול.
לא כל הפוסקים הלכו בדרך הזו, יש כאלה שאמרו שכשר.
אבל, כמו בכל מקום, ההלכה היא
ספק ברכות לעכל.
ולכן, אסור לנו להיכנס בספק ברכה לבטלה.
אסור לנו לבוא ולברך על חנוכיה מחשמל.
לא רק אם המנורות עשויות כמו הפלורוסנטים,
כמו הניאון, אלא גם אם תהיה מנורת אגס.
גם במנורת אגס שם זה מתלהט ומאיר,
אבל זה לא פס ישר אלא זה עגול,
וגם זה דומה יותר לאבוקה לפי דעת הרב ציצי לעזר.
ולכן, המסקנה לגבי נר חנוכה,
לכתחילה לא ידליק נר חנוכה במנורת חשמל.
לא ידע את הדין,
טעה והדליק.
אומרים לו שיחזור וידליק חנוכיה אחרת,
ידליק חנוכיה מנרות שעבה או שמן,
אבל לעניין ברכה לא יחזור לברך משום ספק ברכות להקהל.
גם לגבי נר שבת,
גם שם קיימת המחלוקת, וגם שם יש ויכוח בין הפוסקים, וגם שם המסקנה היא
אין היתר להדליק או לברך ולהדליק על נר חשמלי בערב שבת,
לא יוצאים בו ידי חובת נר שבת.
גם שם שייך את הטעם שאמרנו.
אם זה לא נר אלא אבוקה,
גם לגבי נר שבת אנחנו לא לוקחים נר אבוקה.
זאת ועוד,
יש לנו עוד טעם נוסף כדי לאסור לגבי...
נר שבת
לצערנו שם בתחנות הכוח
מחללים את השבת
אז איך אתה יכול לברך
וציוונו להדליק נר של שבת קודש
כשהם אותם היהודים עושים את זה חלילה חול
זה לא שבת קודש אלא זה חול והם מחללים את השבת
איך אפשר לעשות מצווה שבאה מאותה העבירה
ולכן מן הראוי
שלא לברך על אותו חשמל, לא יוצאים בזה ידי חובה.
יש אומנם חלק מאחרוני דורנו שכתבו לעתיר
והם לא אומרים לך שזו הסברה שלו
אלא הם יודעים לצטט, היום יש מחשב
במחשב אתה מוצא את כל אלפי השאלות ותשובות
וזה מעתיקים, כותבים
עיין בספר בית יצחק שכתב שיוצאים בו ידי חובה
הביא ראייה מתענית כה
הם מצטטים את הדברים אבל במחילה מכבודם
אין זה נכון,
הציטוט לא קרב זה אל זה,
הם דיברו בדוגמה אחרת ולנו יש דוגמה אחרת
מה שהם דיברו כמו שהמחשתי אז היה גנרטור בלונדון
בניו יורק ואז
כל העובדים שם היו גויים
למי היה מיוצר החשמל הזה? גם כן מיוצר לגויים
אני גם מצטרף איתם
לגוי אין איסור לעבוד בשבת
אם כל הקליינטים גויים מותר לי להצטרף ולהתחבר לאותו הגנרטור וליהנות מאותו החשמל, אין שום איסור
ולכן שם יש אבא אמנה שאולי יוצאים ידי חובה בהדלקת נר החשמל
על זה דיבר הרב בית יצחק
הרב לא דיבר על דוגמה שיהודי הולך ומחלל את השבת
על זה אתה יכול לבוא ולברך את הברכות?
הייתכן?
למה הדבר דומה?
חזון איש ממחיש לנו את הבעיה כדי שנבין את חומרת הבעיה
חלילה וחס נשרף ספר תורה
בא איזה יהודי
לא בשבת, כעת
בא יהודי ושואל אותך
יש לו סיגריה, אין לו גפורים
האם כתוב בשס שאסור להדליק סיגריה מאותה להבה של הספר תורה? כך הוא שואל אותך
אתה תענה לו תשובה, מותר, אסור?
תיתן לו סטירה ותעיף אותו מהמקום
אנחנו קורעים את הבגדים, כואב ליבנו,
ליבנו שותה דם על הספר תורה שנשרף
וזה אדם שואל אותך ברצינות אם כתוב בגמרא שמותר להדליק סיגריה, שאסור?
אז זה המחשבה שלו
גם פה שורפים את השבת שלנו, שם בתחנות הכוח
והפנדי הזה רוצה לבוא ולברך לעשות מהתועבה הזו, מהחילול שבת הזה
רוצה לבוא ולברך לעשות מזה מצווה,
בוודאי שלא ייתכן כדבר הזה.
ולכן להלכה למעשה אין יותר להדליק נר בערב שבת.
כשאתה שואל אותם, את אותם האנשים,
איך אתה בא ואומר שמותר לברך ולהדליק נר שבת מהחשמל?
הרי יש שם חילולי שבת.
הוא עונה לך, לא נכון.
אנחנו כבר, ברוך השם, מדינה מתקדמת,
אנחנו לא העולם השלישי,
אנחנו, יש לנו מחשבים,
הכל ממוחשב,
יש לנו טכנולוגיה מתקדמת,
כך עונים לך אותם הרבנים התמימים שכותבים לאתר.
ובמחילם וכבודם,
עבדו עליהם בעיניים, שקר זה לא נכון, לצערנו יש חילולי שבת.
ומי שרוצה לדעת את האמת, שילך ויראה.
הגאון רבי לוי יצחק הלפרין,
וראש המכון הטכנולוגי בבית וגן כאן,
הוא הלך בערב שבת, כמובן,
הוא עשה את השבת בחדרה.
מחדרה עד תחנת הכוח,
מרחק הליכה קצר של שבע-שמונה דקות,
התפלל מנחה בערבית מוקדם,
ארבע ורבע סיים ערבית,
והלך ישר לתחנת הכוח.
יושב שם לראות.
מה הם עושים?
מדי לילה בלילה, כולל גם בערב שבת, ליל שבת,
הם מדליקים מה שנחוץ להם ביד.
לא המחשב עושה,
אלא היד עושה את הדברים האלה, ולצערנו היהודים נכשלים בדברים הללו.
אז הוא בא ומספר לנו, אומר לנו, כך וכך, ראו עיניי.
לא רק הוא,
הרבה יהודים שהיו פעם מחללים שבת, עבדו בתחנת הכוח וחיללו את השבת.
במשך הזמן הכירו את בוראם וחזרו בתשובה, והם מספרים, הם אומרים,
מה נעשה שם בכל לילה, כולל גם בליל שבת.
נכון שיש מחשב,
המחשב כוחו יפה בשעה שהחשמל הוא יציב.
בשעה עשר בבוקר, אחד עשרה,
אולי יש עלייה של שני מגוואט, שלוש מגוואט,
אז המחשב מעלה ומוריד את מה שצריך, את מה שנחוץ.
אבל ברגע שיש קפיצה יותר מעשרה מגוואט,
אי אפשר לסמוך על המחשב.
זה יכול לגרום שריפה,
בגלל עומס העצום, יותר מעשרה מגוואט,
אתה מושך כוח עצום והכבלים, החוטים, יכולים להישרף.
ולכן יש להם חוטים מיוחדים, כבלים מיוחדים,
ובמגע יד אדם הוא צריך עוד 20 מגוואט, אז הוא לוחץ על הכפתור ומפעיל עוד טורבינה,
או שממהר את הסיבוב של הטורבינה הקודמת.
וכן על זה הדרך.
הכל נעשה על ידי מגע של אדם,
ואין כאן מעשה אוטומט.
אז כמו שאמרנו, הדוגמה של מה שהיה פעם מלפנים בלונדון לא שייך פה לארץ,
שם הפועלים גויים, פה לצערנו הפועלים כמעט כולם יהודים.
מתוך עשרת אלפים עובדים של חברת החשמל יש בקושי 200-250 גויים,
גויים דרוזים, או גויים צ'רקסים,
או גויים רוסים,
אבל יש מעט.
זה מיעוט קטן, אין הרבה.
ולכן אנחנו לא יכולים להסתמך עליהם,
אלא לצערנו יש הרבה יהודים שמחללים את השבת ועושים שבתם חול,
מה שצריך לפיקוח נפש ומה ש...
לא צריך, את הכל הם עושים.
אז אם כך, אם יש כאן חילוני שבת,
אז הוא רוצה לעשות מצווה,
אבל המצווה הזו היא מצווה הבאה בעבירה,
ולכן אין על מה לדבר,
אין שום מהווה אמנה לבוא ולהתיר, לברך על החשמל,
לברך על דבר כזה.
השאלה הזו מתעוררת תמיד בבתי מלון.
כאן, כשאנחנו בתוך הבית, כל אחד בתוך הבית שלו לוקח שמן זית, מצווה מן המובחר.
ברוך השם, נשים צדקניות מדליקים,
עושות את הכל בצורה מסודרת על צד היותר טוב.
מגיעים לזה כשהולכים לבתי מלון.
תום וזמן שבת חתן, בר מצווה או ברית מילה,
במקום שאבי החתן יבוא וישכור דירות ויארגן את כל השבת לבד,
לוקח לו כמה חדרים בבית מלון,
מזמין את האורחים שלו לשם.
ושם בחדרים לא מרשים להם להדליק נרות,
לא נרות חנוכה ולא נרות שבת.
אפילו אם הגעת להסכם עם המנהל,
הצלחת לתת לו מעטפה,
והוא אמר לך, כן, אני מרשה לך,
לא תמיד זה יעזור.
בבתי מלון החדשים היום,
ברגע שהגלאי העשן קולט את החום של המנורה,
מיד הממטרה מתחילה להתיז מים,
גם על הנרות וגם עליך.
ולכן אין אפשרות מבחינה טכנית,
זה לא תלוי ברצונו הטוב של המנהל אם הוא מסכים או לא.
אם כך,
אז הוא רוצה במקום נר שעבה,
במקום שמן זית,
במקום זה הוא אומר, אני אדליק את החשמל,
אני אברך על החשמל.
שם האנשים נתקעים עם השאלה הזו,
וצריך להבהיר להם בצורה נחרצת
שאין שום היתר, אין שום קולה בדבר,
ואסור להם לברך על אותו החשמל,
כי לא יוצאים בו ידי חובה.
להדלקה של החשמל,
יש אומרים שהיא מעשה,
ולדעת הר צבי וחסדי אבות,
זה לא מעשה אלא גרמה. ומי אומר שעל גרמה אפשר לברך?
תראו תשובה ארוכה בספר הר צבי, שהוא דן בנושא הזה.
עוד סיבוך נוסף לגבי הדוגמאות שדיברנו.
ולכן, שב ואל תעשה,
היזהר שלא יצא ידי חובתו שם באותו החשמל.
יש מקום אולי לחלק בין חשמל רגיל לבין הפנס.
יכול להיות שאם אין לו ברירה, שעת הדחק ויש לו פנס,
כאן אולי זה יותר קל, כי כאן אין חילול שבת.
את הפנס הזה יצרו בימי החול ולא חיללו על זה שבת,
אז הוא מדליק את הפנס הזה, וזה מאיר לו יפה,
וזה אולי בשעת הדחק יהיה ניתן לסמוך על דברי המקלים.
אבל על החשמל הרגיל שלנו לא ניתן לסמוך להקל.
כמו שאמרנו, יש לנו ספק איסור ברכה לבטלה,
הן בנר של חנוכה והן בנר של שבת.
לגבי מוצאי שבת,
שם הבעיה באה בנקודת מבט אחרת.
הירושלמי אומר, צריך להדליק
את הנר של ההבדלה,
שיהיה דומה למה שעשה האדם הראשון.
האדם הראשון המציא בפעם הראשונה בהיסטוריה את האש במוצאי שבת,
האש הייתה גלויה,
ואילו אם יהיה אש בתוך אספקלריה, בתוך פנס,
לא יוצאים בו ידי חובה.
לכן גם אצלנו החשמל הוא עטוף בזכוכית,
החשמל הוא לא גלוי,
ולכן גם עליו אי אפשר להתיר לברך בנר של מוצאי שבת.
אפילו אם תאמר על דבר שהוא גרמה ולא מעשה ניתן לברך,
אבל עדיין צריך שיהיה דומה לאש של הדם הראשון, וזה לא דומה.
כך גם לגבי בדיקת חמץ,
גם שמה לפי הטעם שזו אבוקה ולא נר, גם שמה אבוקה פסולה למצוות בדיקת חמץ, כמו שלמדנו בסימן תלמיד אלף,
ולכן בכל ארבעת הדוגמאות האלה אנחנו אומרים שאי אפשר להחליף את הנרות שעווה,
במקום זה לקחת את החשמל,
אין היתר בכל אחד מאותם הדברים,
אבל אם הוא נכשל הוא כבר עשה טוב,
שיחזור עוד הפעם וידליק נר אחר,
אבל כמו שאמרנו, ללא ברכה.
הדין הזה שאתה אומר הוא לא ברור, הוא שנוי במחלוקת.
האם פיקוח נפש, כשיש לך חולה שיש בו סכנה,
האם פיקוח נפש דחויה או הותרה?
ולכן במחלוקת שם פסקנו להקל שאנחנו נהנה מזה בדיעבד,
אבל לא עד כדי לברך,
כי במחלוקת הזו, בספק הזה,
יש לך ספק ברכה לבטלה.
למה הדבר דומה?
התלמוד ירושלמי דן, אדם שיש לו רשת,
הוא דייג.
אמרו לו שנפל תינוק לנהר.
מיד הוא פורס את הרשת
ומעלה את התינוק, מציל אותו מיד.
לא צריך להביא צוללנים או אנשים אחרים,
בשנייה אחת או שתיים הוא מעלה אותו.
אבל תוך כדי שהוא מעלה אותו,
הוא אומר, ביום השבת, הוא אומר,
בעזרת השם אני אציל גם את התינוק,
וגם כשיעלו עם זה דגים,
נוכל לאכול סעודת או דיין,
נעשה על האש,
שיהיה לו דגים, יוכל לצלות.
האם מותר לעשות כך או לא?
דנו בזה הרן והמאירי.
הרן אומר שאין איסור, המאירי חולק ואומר שאסור,
וכך משמע מעריף הראש מהרמב״ם, שאסור,
שאין היתר.
כל הכבוד לתינוק שאתה מציל אותו,
על זה צריך לשבח אותו מאוד,
אבל ברגע שהוא מוסיף מחשבה זרה כדי שיהיה לו גם דגים, הדבר אסור.
אז גם פה הדמיון.
נאמר שאותו הפועל שעובד בחברת החשמל,
נניח שהוא מתכוון באותו רגע גם לבתי חולים,
אבל הדמיון בתי חולים זה תינוק,
אנחנו הצרכנים זה הדגים.
זה הדמיון, זו ההשוואה.
אז כמו שאסור להתכוון לשניהם באחד,
גם פה אצלנו אסור להתכוון לשניהם באחד.
תשאל את הפועלים שעובדים שם בתחנת ה...
האם כולם מתכוונים רק בשביל בית החולים?
רק בשביל פיקוח נפש?
הם מתכוונים, כל מי שמשלם חשבון חשמל,
כולנו, כל הקליינטים, כל הצרכנים משלמים,
הם מתכוונים לספק חשמל לכולנו?
הם לא מתכוונים רק בשביל פיקוח נפש.
אז אם כך, אם אתה הולך כמו המאירי,
הריף הראש והרמב״ם, שמה שאתה אומר אסור,
ממלאפו, יהיה אסור לברך על זה,
וציוונו להדליק נר של שבת.
לגבי ליהנות מהחשמל,
אתה אומר, יש מחלוקת,
והרי זה לא ייסוד דאורייתא שם.
אתה רוצה ביום שבת ליהנות מהזרם, שיהיה לך מקרר,
שתוכל לשתות מים קרים.
שם אתה אומר, ושמרתם את השבת, כי קודש היא לכם,
כך קראנו בחומש שמות פרשת כתיסא,
ודרשו באהבה כמה עין א', היא קודש ואין מעשיה קודש.
מהתורה מותר.
חכמים הם שכנסו ליהנות ממה שנעשה בעבירה ביום שבת.
אז יש לך את דעת הרן, אולי הלכה כהרן,
ולכן אתה סומך על זה ליהנות מזה בדיעבד,
אנחנו מעלימים עין.
אבל מה שאין כן, כשאתה דן לגבי ברכה,
אתה רוצה לברך וציוונו להדליק נר של שבת.
אז כאן הדבר הרבה יותר חמור,
ולכן לא נוכל להרשות לא לאותה האישה ולא לאותו האיש,
לא נוכל להתיר להם.
אומר לך, אין לי שום דבר אחר.
תגיד לו, שאגיד ברוך אתה,
יהרהר שם ואלוקנו, אני לא מתנגד,
כאן אין חשש ברכה לבטלה, אולי, אולי זה יעזור משהו, אולי יקיים מצווה.
אבל מכאן ועד שנתיר לו לברך ממש,
אין על מה לדבר,
אין היתר בשום אופן,
כמו שסיכמנו.
לא נר שבת,
לא נר חנוכה, לא נר להבדלה במוצאי שבת,
וגם לא נר לבדיקת חמץ. בכולם אסור לכתחילה,
אבל בכולם יש מחלוקת,
ולכן בכולם אנחנו נאמר שאם טעה, נכשל,
שיחזור עוד פעם, פעם נוספת,
יבוא וידליק,
יעשה את ההדלקה בפעם השנייה מיד,
אבל ללא ברכה, כי כאן נאמר, ספק ברכות להקל בצורה הפוכה לאידך גיסר, שמה נאמר את מה שטענת.
אדם שיש לו פנס ורוצה להדליק את הפנס הזה בשביל נר חנוכה,
לפי הטעם שצריך שיהיה כמות של חצי שעה,
כאן המצבר, הבטרייה,
יש בה כמות זרם של חצי שעה.
אם תלך לפי הטעם ההוא, זה בסדר,
אבל לפי הטעם שזו אבוקה,
אז אין הבדל אם האבוקה הזו היא באה כמו החשמל הרגיל שקבוע בקיר לבין הפנס.
לכן גם בפנס לא התרנו.
אבל, שוב, שעת הדחק,
אז תגיד לו שכן, שידליק את זה, אין לו מה להפסיד.
ואם יש לו שני הדברים, גם חשמל רגיל וגם פנס,
עדיף שידליק בפנס.
יש עדיפות לפנס שידליק בו את נר החנוכה. למה? כי כאן יש את הכמות של חצי שעה.
ואף על פי כן, למרות שהעדפנו אותו,
הוא פחות גרוע מאחרים,
אבל עדיין, מצד הנקודה של ספק, ברכות להקל,
עדיין לא נוכל להתיר לו לברך.
גם על הפנס לא נוכל להתיר לברך בשום אופן,
כי גם כאן, הברכה שהוא אומר,
וציוונו להדליק נר חנוכה,
אולי המצווה הזו, אולי באה בעבירה,
ואפילו אם זה בפנס שאין עבירה,
אולי זו אבוקה, ובאבוקה אי אפשר לברך.
אתה יודע, לגבי חצינה בשבת, יש שני דברים. יש דבר אחד הראשון,
זה לאו דווקא בתיכון.
היום יש חוק שאומר שצריך להדליק תורת רחוב,
או שאתה בסיסי.
הדרום זה הולך לדברים האלה.
דבר שני, גם מה שהם עושים זה בתורת גרמת, זה לא ברגע שהוא לוחץ על כפתור מיד החשמל רץ לבתים.
יש עדיין זרם בדרך, ואחרי כמה שמיעות, כמה דקות,
מידי החשמל, הוא לוחץ.
נלך לפי מה שאתה אומר.
אני לא אכחיש את המציאות שאתה אומר. נניח כך,
מהרגע שהטורבינה הסתובבה וייצרה את הזרם עד שהגיעה אליי,
יש כמות של חצי שעה זרם?
אם הטורבינה עמדה,
חלילה נפל קסאם על הטורבינה והטורבינה יצאה מכלל פעולה.
כמה זמן אחרי זה יהיה חושך?
לפי דבריך, כמה זמן ייקח?
יש חצי שעה? לא, חצי שעה לא. אז אתה מסכים שחצי שעה לא.
נגמר.
כאן צריך שיהיה חצי שעה,
אז אין על מה להתווכח.
זהו, ולכן אין הווה מנה להתיר לו לבוא ולברך על החנוכיה הזו.
יש הרבה בתי כנסיות, יש להם חנוכיה של חשמל.
ועל הכיפה של בית הכנסת, למה לא? שידליקו את זה, זה דבר יפה.
עושה רושם נפלא,
ואם הם צריכים גם תמונות יפות, הצלם אומר להם, תעמדו ליד המנורה.
יש בזה גם הרבה תמונות יפות. אני לא מתנגד, לא לתמונות ולא לדברים האחרים,
אבל לברך, בוודאי שאין הווה מנה, הדבר אסור.
כך גם מנורה מגז.
מי שעובר ברחוב יחזקאל,
יש שם, לידידנו ציון,
יש לו חנוכיה מגז.
אין שם פתילה.
יש הלהבת,
אבל אין פתילה.
הגז בוער שם בלי פתילה, ולא שייך לשים שם פתילה,
ולכן גם שם לא ניתן לברך על דבר כזה.
גם בכותל המערבי, גם שם.
אחרי שמדליקים את החנוכיה משמן זית זך בפנים,
בתוך הכותל המערבי.
חוץ מזה,
ליד השירותים, שם מניחים גם חנוכיה גדולה מגז.
נותנים למפקד המשטרה,
נותנים לו, שהוא ידליק.
שוב, לא צריך לברך, אין על מה לדבר.
גם בגז שייך את הבעיה הקודמת שאמרנו.
אין לך אבוקה גדולה מזו מאותה החנוכיה שהוא מדליק שם,
ולכן אין הווה מנה לברך על זה.
וכך הם באמת עושים. מפקד המשטרה הוא לא מברך,
לא אומר שום ברכה על זה.
אל תוציא לעז, הוא יודע לברך. הוא בא מבית דתי, הוא יודע לברך.
הוא יהודי מרוקאי, יהודי דיאלנה,
יודע לומר ברכה, הוא יודע.
אנחנו רגילים, כמדי שנה בשנה,
אנחנו עושים בחג האורים,
אנחנו עושים פה את המקבית לאותה הישיבה שזוכה להאיר את עיני ישראל ביראת שמיים ובתורה,
הישיבה כף החיים.
26 שנים שהישיבה קיימת.