הלכות חזנות, קריטריונים לבחירת שליח ציבור ומינוי פרנס, ושילוב ניגוני חול בתפילה

- - - לא מוגה! - - -

גם כאן זו השאלה שמתחבטים בה גדולי הפוסקים. הרמב״ם בתשובה בסימן פה בית. השאלה שלו הייתה חזן שהשתכר. האדם הזה בשעה שהיה שיכור חירף וגידף כלפי מעלה. לאחר מכן ויקי צמח מעינו ואמר להם אני חוזר בתשובה כל מה שעשיתי הייתי שיכור. האם מקבלים את התשובה שלו או לא? הרמב״ם אומר שלא. אומנם לגבי בעלי תשובה באופן כללי הרמב״ם כן מקבל את בעלי התשובה שיכול להיות חזן, כאן לא. מה השאלה? כאן בנושא הזה נושא חמור מאוד של הכפירה ולכן הרמב״ם חושש. הוא אומר לכם שהאדם הזה באמת חזר בתשובה. הרי בשלושה דברים אדם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו. דווקא מה שדיבר בזמן שבה שיכור, כל רוחו יציג סין. יכול להיות שזו הייתה האמת, וכעת הוא רוצה להרוויח את הכסף של החזנות, 10,000 שקל, כדי להיות חזן בימים הנוראים, ולכן הוא בא ומציג ואומר לך אני חזרתי בתשובה. אולי כן, אולי לא. ולכן בספק הרמב״ם לא נותן לאדם הזה את האפשרות, איך אומרים? אל תיתן לו צ'אנס, אתה לא יכול לתת לו שיהיה חזן. יותר מזה, מה שהגמרא אמרה במסכת העניתית ז' כשממנים חזן צריך שיהיה אותו האדם שלם שלא יצא עליו שם רע אפילו בנערותו. ולפי דעת ההשבע, לא רק לגבי החזן של ימים נוראים, ראש השנה כיפור, לא רק לגבי חזן של טעניות, אלא גם לגבי חזנות של כל ימות השנה צריך שיהיה אדם הזה מושלם, תמיד ההוא הדתי, תמיד ההוא שלו מתורה ומצוות. אבל אם האדם הזה היה לעבר, כמו שאמרנו על הקופאי, אתה לא תשיני את החתול לשמור על הגמימה, כך גם להבדיל גם בדבר הזה. גם אם האדם הזה אומר לך שחזרתי בתשובה, עדיין לא ניתן למנות אותו חזן. זאת אומרת, חזן צריך להיות מהסוג הגבוה ביותר, א'-א'. רק אנשים מסוג זה יכולים להיות חזנים. אבל אדם שהיה לעבר לא יוכל להיות חזן. אלה הדברים שכתבו לנו להלכה למעשה הרשב״א עטוב לשולחן האור. אבל כמו שאמרתי, לא פוסקים חלקיים. להלכה, הגמרא מסכמת לנו בנושא אחר, במסכת יומן בדף פ״ו. הגמרא אומרת, כשאדם חוזר בתשובה יש שני סוגים של בעלות תשובה. יש אדם שחוזר בתשובה שלמה באהבה, באהבת השם. אדם כזה הופך את כל העבירות שהיה לו, הכול נעשה כאילו עשה מצוות, הופך את הכול מזדנות וזכיות. אבל אם האדם הזה חזר בתשובה נראה, לא באהבה, מה זה תשובה נראה? הוא הלך לרב אמנון יצחק, שמע את הדרשות שלו. הרב אמנון מתאר, יש תנור שבע, תנור שמונה, אז הוא בא עוד מעט, יגיע שם, יעשו מהגוף שלו, יעשו מזה קבב, יעשו אותו על האש. פחד מכל מה שיהיה, ולכן חזר בתשובה. תשובה מהירה לא יכולה לעשות את המהפך הנורא הזה, אלא אם היה עוון במזיד, מחשבים לו כאילו היה עוון בשוגג. מחלישים לו את עוצמת העבירה. כך גם פה. אם האדם הזה, אומנם היה לעבר, אבל ברוך השם, הצליח ליצור מהפך. חזר בתשובה מהעבר, הנה, כנראה, נוכל למנות אותו חזן, יכול להיות שבזה גם הנדבה והרשמלה, גם כן הדבר הוא העיל. אבל מה שאם כן, הנוטה האדם חזר רק בתשובה מהירה קשה לנו לעקור את דברי המרן ולא נוכל למנות אותו חזן, אלא אם כן בשעת הדחק. מה זה שעת הדחק? יש בעולם מקומות שכל הקהילה כולה פעם היו מחללי שבת, פעם היו רשעים וכולם חזרו בתשובה. הרב של צרפת, ייזכר על טוב, עשה מהפך שם בצרפת. יש עשרות אלפים שחזרו שם בתשובה שלמה הודות לפעילות של אותו החכם. ואתה נכנס לבית הכנסת, אתה שואל, הוא אומר לך, אף אחד מהם לא היה דתי כשהיה צעיר. כולם חזרו בתשובה אחר כך. הרב השפיע עליהם, הרב הצליח לסחוף את כולם, ולכן שם אין לך ברירה, שם תצטרך לסמוך על דברי רמב״ם גאון, הרמב״ם נשיאתם. אבל במקום כזה, כאן בירושלים, בירושלים עיר הקודש יש לנו מבחר. יש לכך חמישה מועמדים שהרב והגבאים אמורים להחליט אם ראובן יהיה חזן, שמעון יהיה חזן, ואז הרב, כשבודק את הרשימה, יוצא לה ברשימה חלק כך וחלק כך. אז בלי ספק שטוב יותר, עדיף יותר, לקחת את האדם שיש לו עבר נקי, כמו שאומרים, מאז ומתלמיד אראי ראשונם, יש לו את העדיפות. כשאין לך בעיה של שעת הדחק אז עדיף באמת לקיים את דברי מר״ם. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות מלכתחילה. הזכרנו קודם שאם האדם הזה בהווה גם כעת הוא לא ירם שמים, על זה אין מה לדבר. ואדם שאי אפשר למנות אותו חזן, בזה הליבד לכול העם והוא פסול. אלא כל הוויכוח הוא כשהאדם הזה כן חזר בתשובה וכעת הוא מדקדק במצוות, קלה כבחמורה, אז זה הוויכוח אם ניתן למנות אותו חזן או לא. זה הוויכוח שמר״ן הלך בו לחומרה, וכמו שאמרנו, אם יש לך אפשרות בקלות רבה אתה יכול להחמיר ואתה יכול לקחת חזן מסוג זה, בוודאי שכדאי לנהוג ולעשות כן, אבל לפעמים אין לנו ברירה, ולכן כשאין ברירה אנחנו סומכים בשעת הדחק על דברי החולקיים. אין הבדל. רוב החזנים שלנו מנגמים לנו מנגינות כדי שהתפילה תהיה נעימה, בפרט בשבתות, ימים טובים וראש חודש, הם לא מביאים את התפילה או גרסה באמה, אלא הם גם מנגמים. מאיפה המנגינות האלה? חלק מהמנגינות, על ערבים בתוכה תלינו כנרתנו, חלק מהם מהשירים ששם היו משוררים, הם חלק מהם לקחו והעתיקו לכאן. אצל האשכנזים יש להם גם כן מנגינות, אבל שם המנגינות זה בקונצרט מהאופרה, או לחיילים יש להם שירה. שירי קצב, בכלל זה הדרך. משם לקחו את כל אותם השירים ומנגנים בתפילה כדי להנעים את התפילה, כדי שהאוזן תשמע והאדם יוכל להתפלל בחשק, בשמחה. אם השיר הזה היה שיר שיש בו מילים יפות, המילים האלה לא היה בהם שום פיגון. מה אכפת לך אם שרו אותו יהודים או גויים? עליבד לכול עלמא, מותר להעתיק את השיר הזה ותנגן אותו גם כשאתה אומר נשמת קול חי או שבת עניים וכיוצא בזה. אבל כשהשיר הזה היה שירי אהבה ואתה הולך ומעתיק אותו לקטעים שלנו כדי לומר נקדישך ונעריצך או כתר וכיוצא בזה, בזה יש מחלוקת האם הדבר מותר או לא. כל שכן, אם אותם השירים היו מנגנים אותם במיסה ביום החג שלהם בכנסייה, מקום שהוא עבודה זרה, פיגון הוא לא ירצה, ולכן עובדה דרובה של הפוסקים החליטו שדבר כזה אסור לך להעתיק. אבל הגאון בעל כרך של רומי התיר אפילו בזה. כל השאלה היא להחיל לבני ישראל האשכנזים. הם לוקחים את השירים משם, והשאלה היא האם רק מהאופרה והקונצרטיבים יכולים לקחת או גם ממה ששרו בכנסייה. אנחנו לא מנגנים את השירים של הכנסייה, אצלנו השירה האירופית עדיין לא חדרה לתפילות שלנו, אלא בדרך כלל שירים רגילים. עיקר הבעיה, אותם השירים שהיו בהם את המילים המלוכלכות, שירי האהבה, אנחנו באים ועושים מילים קדושות, או מנגנים אותם בתפילה. על כגון זה יש ויכוח מחלוקת בפוסלים, והמסקנה היא להקל בדבר. המסקנה היא שאפשר בלכתחילה לבוא ולהעתיק את אותם השירים. אין איסור בדבר, כך מנהג פשוט ואין בו שום חשש. אחד מחכמי דורנו, הרב הלל, טוען שגם אם תרצה להתעקש ולומר שאין בזה איסור מעיקר הדין, הוא אומר אבל זה מטמטם את השכל. כיוון שהשיר הזה היה פעם במקומות המטונפים שלהם, לכן מי שינגן את זה הוא מטמטם את השכל ותורם לאנשים תקלה ומכשול. בין הדברים כאן הממהג לא כמוהו. כל בתי הכנסת שלנו בעולם כולם מנגנים, ואף אחד לא חושש לו. והדברים שהוא אומר משוללים מיסוד מבחינת ההלכה. שהרי אם יש לך קלוטת שיש שם את מקרא המגילה, האם אתה יכול לשמוע מה קלוטת לצאת לידי חובה במקרא המגילה? אתה אומר, זה פלסטיק, אין בזה שום חשש. אתה לא יוצא לידי חובה, חייב לחזור עוד פעם ולברך. כך גם, הפוך, אם אין בזה את הקדושה ואתה לא יוצא מזה לידי חובה, מי אמר לך שזה יטמטם את השכל אם אני לוקח את המנגינה ומרכיב אותה על נשמת כל חי, או על כתר יתנו לך. וכן, ההמצאה שלו, שהוא המציא דברים שאין להם שום בסיס ושום יסוד, והמנהג אינו כן. ראינו גדולי העולם שמתפללים, היו חז'לים, והם בעצמם היו מנגנים את אותן המנגינות. כך היה המנהג הפשוט אצל הספרדים ואוהדות המזרח. והמנהג הזה, יש לו יסודות בהלכה, כך שאין בו שום חשש. הדבר מותר לכתחילה. אלא שצריך לדקדק שהחזן כשבא להתפלל ואומר את המנגינה יאמר בצורה נכונה. את המילהל יאמר מילהל והמנהרה מילהל. לפעמים, פעמים רבות, בגלל המנגינה, אז הוא מסרס, משבש את המילים במקום מילהל, מילהרה וכיוצא לזה. זה לא טוב. או לפעמים החזן הזה רוצה לסחוב, לתת סחיבה, רשימה ארוכה. ולא מצליח. אז הוא מפצל את המילה לשניים. כל זה מאבד את המשמעות של המילה, וגם זה לא טוב. ומצוי הרבה גם בתפילה של הימים לרעים. אנחנו מנגנים אחזן ומנגן לכהנים, יברכה ה' וישמירך וכו'. ולפעמים הוא צריך לגמור את כל המנגינה, והאוויר נגמר לו. ואז הוא נושם באמצע, ואחר כך הוא גומר את המילה יברכך. זה לא בסדר, גם בזו הוא מאבד את המשמעות. אלא מן הראוי שיסחב את הכול בנשימה אחת, קצת יעשה את זה בזריזות, לא יפצל את המילה לשניים, וכן כל כיוצא בזה. העיקר עיקר והתפל תפל. המנגינה היא כדבר תפל, שבא להתאים את התפילה. ולכן, ידגיש את המילים בצורה הנכונה, מילהל מילהל, מיל הרע מילהל, וכן הלאהל זה הדרך, ולא יפצל את המילים משניים על ידי שיישון באמצע, ואז מה שהוא מנגן, מה שהוא מוביל את התפילה בצורה נכונה, בזה בוודאי שהתפילה היא תעלה לשמי מרון, בתנאי שהחזן הזה מכוון על כל מה שאומר. יש חזנים שהם אלופים במוזיקה. הוא שולף, כמו שאומרים, הכול נשפך לו. עיקר הרוב שלו, על יברך ה' וישמירך. המנגינה מתגלגלת לה בצורה כמעט אוטומטית. אחד כזה יכול לכוון. אבל לפעמים האדם הזה לא כל כך גאון במוזיקה, ואז הוא מגיע לפסוק האחרון, אני ה' אלוהיכם, והוא נמצא כעת במקם סיגה. ועוד מעט צריך לחזור לנאוונד, אז הוא מתחיל לתכנן. במקום לכוון שהוא צריך לקיים מצוות עשה דאורייתא, במצוות יציאת מצרים, הוא מתחיל לחשוב על הנאוונד. איך אני אגיד ה' אלוהיכם, איך הוא יחזור לנאוונד? שוב, הדבר הזה פוגם מאוד. כאן האדם הזה, החזון הזה, לא מכוון כהוגן בקריאת שמיים ותפילה, בוודאי שלא טוב לעשות כדבר הזה, אלא הוא צריך להתאמן שיעשה את האמונים, מה שצריך, יעשה את זה בשעות אחרות, כדי שבשעת התפילה הוא יוכל לדייק, לעשות את המעבר הזה בצורה נכונה, בצורה שלא ייטרד ויפסיד את הכוונה של הפסוק הזה. הבאתי דוגמה פשוטה, מה שמצאו בסוף קריאת שמיים, לאו דווקא בזה, גם בדברים אחרים. ולכן הפוסקים המליצו שהחזן שהתחיל במקום מסוים, כל הזמן ימשיך באותו מקום. שלא יפצל את התפילה שלו ולא יעשה להטוטים, יעבור ממקם למקם. על ידי זה הוא יהיה מרוכז, יוכל לכוון טוב. אבל כשהאדם הזה עושה את זה, כל מיני לעטוטים, נבוא מן הוואנד לסיגה, רסט או דבר אחר על העטוטים האלו במקום לכוון בתפילה הוא מכוון על המנגינות שלו וזה לא בסדר, זה דבר שהוא לא טוב וצריך למחות באותו החזן החזן צריך להיות אדם שידען יודע את העברית ויודע לכוון, זה מה שצריך בלכתחילה בחוץ לארץ יש חזנים שכמעט ואינם יודעים עברית, שעת הדחק, אין מישהו אחר יותר טוב, זה מה יש, לוקחים את אותו האדם, זה נקרא שעת הדחק, אבל כשיש לך אדם שיודע עברית, יודע ומבין בפרט את הברכה הראשונה, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, אומר את הכול בכוונה, מבין טוב, זה הפרט שחשוב מאוד בדבר הזה, ולכן כשהחזן מועמד, עדיין לא מינו אותו, הגבאים והרב צריכים לבחור לשים לב גם לפרטים האלה. כאן בארץ, ברוך השם, השפת אם שלנו היא העברית, כאן ברוך השם כמעט כל החזנים יודעים את העברית, לנו אין את הבעיה הזו. מחוץ לארץ מצוי מאוד את הבעיה שאתה אומר, וצריך גם בזה לדייק, לדקדק בדבר. הרב בן ארץ, לא מכירים חזנים שבברכת אותהנים חודשים שתי רשימות. הם לוקחים ישיבה אחת, עשר דקות, 12 דקות, ברכת אותהנים, גם ככה את כוסף השמיים. אתה היית מעדיף שיגידו את המילה קצת יותר מהר, הרבה יותר מהר. ולא תישאר עם הידיים מובאה לה, אני מסכים איתך, צריך לרחם על אחינו בני ישראל הכוהנים. החזן, הידיים שלו למדת, הוא לא מתעייף. ואם הוא יודע, יש לו נשימה ארוכה, הוא מאריך ומאריך על חשבון הכוהנים. צריך לרחם על הכוהנים, קצת למהר לומר את הדברים בזריזות, בוודאי שכך רצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. צריך לבקש מהחזנים שלא יכבידו יותר מדי, לא יעשו את הדברים בצורה כזו שיכבידו גם על הכוהנים וגם על הציבור, אלא יהיו זריזות קצת. מותר. רוצים להשתמש באמונון הצרפתי או אמונון אחר, אין לנו שום בעיה בדברים האלה. שוב, אנחנו לא יודעים את המילים של אותו האמונון. אף אחד מאיתנו לא בקיא במילים. אפילו אם יש איזו מילה אחת או שתיים שם שאינן לפי רוח התורה, מה אכפת לך? אתה לוקח את המנגינה. אתה לא אומר את המילים, אתה אומר אך ורק את מילות הקודש שיש לך בתפילה, ולכן מותר להרכיב את המנגינות האלה, אבל כמו שאמרנו, בתנאי שיבטא כהוגן את המילים. בזה אין לנו שום בעיה בדבר. אתה שאלת ואני לא שמעתי. אני, אין לי רוח הקודש לענות את מה שלא שמעתי, ולכן נמשיך הלאה בדברי הרמה. אומר הרמה, שידקדקו לחסור אחר שליח ציבור היותר הגון ויותר גדול וטוער מעשים שאפשר למצוא שיתפלל. דבר נוסף, שיהיה בן שלושים. הגמרא בחולין מ״ד, הגמרא אומרת ששבט הכהנים לוויים בדוכנם היו משוררים בבית המקדש. אתה אומר בכל בוקר, השיר שהיו הלוויים אומרים על הדוכן. היו לומדים את השירה, לומדים את כל המוזיקה, מתחילים בפועל, היו מבצעים את הדברים האלה מגיל שלושים. גם החזן שלנו גם כן אמור להיות לפחות בגיל שלושים. זאת ועוד, עד גיל שלושים הטבע של האדם שהוא מרגיש כוח פיזי רב. איך אמר שתומו המלך? תפארת בחורים כוחם. עד גיל שלושים הטבעים של האדם הולכים ומתחזקים, וקשה לאדם הזה להתפלל בשברון לבב, לבוא ולבכות בתפילה, לומר את התפילה מקירות ליבו, זה קשה. בדרך כלל לא ישמן ישורים ויבועט. אחרי גיל שלושים הטבעים לא כל כך מתחדשים במהירות, הכוח של האדם הולך ודועך. ולכן, בחיי גווניו עדיף יותר לקחת את אותו אדם שהוא בן שלושים, אדם שהוא קצת מבוגר, לב נשבר ונדכה אלוהים ותבזה. האדם הזה, אחרי גיל שלושים, כבר הכוח שלו מתמעט, וממילא הכוח הרוחני שלו יכול להיות יותר חזק. הוא יוכל לבוא ולהתפלל ולומר את התפילה בצורה מושלמת. זו המעלה שאנחנו מחפשים גם אצל החזן, שיהיה גם בן שלושים. לפעמים אין, כשאין, אין. אבל כשיש לך ברירה ויש לך חזן שהוא בן שלושים והשני הוא בן עשרים, תעדיף את אותו החזן המבוגר יותר. זה עדיף יותר, זה טוב יותר. להבדיל, לא מפלפי הבדלות, הטייסים שנוסעים בחיל האוויר אף פעם לא נוסעים לבד, אלא או שניים ושניים או ארבעה ארבעה. זה מה שהם רגילים גם באימונים וגם בגיחה הקרבית. מי המוביל? המוביל בדרך כלל אדם צעיר. לפעמים טס איתם גם טייס ותיק, אדם שהוא אלוף משנה או סגן אלוף, אבל הוא בן שלושים וחמש, בן שלושים ושבע. איפה שמים אותו? שמים אותו אחרון, לא שמים אותו ראשון. תגיד, למה? זה הראשון, הוא בסך הכול סגן, ואני אלוף משנה, למה ייתנו לי להיות אחרון? התגובה שהאדם מגיב בגיל צעיר, אדם יכול להגיב בשברור שנייה. אם הוא ראה איזה טיל שערו עליהם הוא יודע מייד להגיב, ומינה שמאלה לשמור, ואחריו כל המטוסים, אותו דבר. אבל אדם מבוגר אחרי גיל שלושים, עד שהוא מחליט, עד שהוא מגיב, עובר בינתיים זמן, השם ירחם עליו ועל החברים שלו. ולכן כל הכבוד לברזנים שיש לו על הכתפיים, אם הוא אלוף משנה או סגן אלוף, מסתכלים כאן על הגיל. אלה שהם עד גיל שלושים נותנים להם להיות מובילים. אחרי גיל שלושים דוחפים אותו החוצה, לא הוא יהיה מוביל. ככה זה בדרך כלל, הם גם שמים לב מאוד לדבר הזה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אצלנו ובעניינים, גם כן עדף יותר. כאן הפוך, שתיקח את האדם שמבחינה פיזית הוא חלש יותר, ואז הכוח הרוחני שלו, הוא יוכל לבכות בתפילה, הוא יוכל לומר את התפילה במעמקי ליבו. המשנה ברורה על המקום דן, כשיש לך שני מעמדים. אומנם האחד רק בן עשרים, אבל אותו האדם בן עשרים, הוא כל היום יושב ועמל בתורה. אותו האדם שהוא בן שלושים. אומנם הוא בן שלושים, אבל... הוא לא זכה להשתמש בבהלה של תורה, אלא אותו האדם, יש לו מכולת. הוא רץ למכולת, עובד, נכון שהוא קובע עתים לתורה, הוא יהיה ראש שמיים, אבל הוא צריך גם להתפרנס. השאלה היא, זה בן שלושים וזה בן עשרים, את מי יותר טוב לקחת? אומר המשנה ברורה, לקחת את אותו בן עשרים שהוא בן ישיבה. כיוון שהאדם הזה זכה, כל היום הוא יושב ולומד תורה. הדיבור שלו קדוש. הקב'ה אוהב לשמוע את הדיבור של האדם הזה, בבחינת צדיק עוזר, הקב'ה מקיים, יש מעלה לאותו האדם, כך דעת רבי שמואל גיאופר, דבר מתלמודי החתן וסופר, גם הוא הלך בשיטה הזו, וכך הסכימו גם שאר האחרונים, כך שהגיל אומר, אנחנו מתחשבים בגיל, אבל כשאתה שוקל זה כנגד זה. לאדם הזה יש מעלה שכל היום יושב ולומד תורה. לאדם הזה יש מעלה שהוא בן שלושים. המעלה שהוא במוד תורה היא יותר חשובה, ולכן תיקח את אותו האדם שהוא בן עשרים שנה, הן לגבי נושא של תוקע והן לגבי הנושא של החזן, אם זה בימים הנוראים או בכל ימות השנה, אנחנו מתחשבים יותר בדבר הזה, ולכן שיקחו את אותו הבן ישיבה. אלא מאי? כדאי שהגבאים לא יהיו ותרנים בנושא הזה. כשיבוא לסגור, לחתום חוזה עם אותו האדם שהוא בן עשרים, יגידו לו בתנאי שילמד אותם לעשות שיעור, פשוטה לפניה, פשוטה לאחריה, לפני התקיעות שופר, יגיד להם דרשה. לא יוותרו לו, הוא זכה להיות בן ישיבה, זכה והוא בהעלה של תורה שיגיד את מה שהוא יודע. את הדברים שהוא ספג בישיבה יאמר להם שם בבית הכנסת. לא יתביישו אליהם, נסגור איתו גם תוספת, גם על הדבר הזה. לא יוותרו לו כדי שבאמת הציבור יהיה נהיה נהיה גם מתורתו של אותו האברך. גם אם הבן יש עשרים רבה את זה בפוסקים, גם בזה תיקח את הבן ישיבה. הבן ישיבה יש בו את המעלה הזו, ככה ההסכמה של הפוסקים. אני מסכים איתך שיש חלק מהבני ישיבה, כל הכבוד לו שהוא בן ישיבה אבל לא יודע לבטא היטב את המילים, אני מסכים איתך, זה חיסרון מהותי. ולכן כשהם באים ובודקים את החזנים צריכים לבדוק גם אם ההיגוי שלהם, ההיגוי הוא טוב או שהאדם הזה לא מבטא כהוגן. לפעמים במקום לומר חט הוא אומר חט, ובמקום לומר שיר עשירים אשר לשלומו, סיר עשירים אשר לשלומו וכן הלאה, כל מיני שיגושי לשון. ודאי שזה לא טוב, אי אפשר לקחת אדם כזה כחזן ולכן יבדקו אותו לפני כן, זה התפקיד של הגבאים, שישימו לב כדי שלא יהיו להם את ההפתעות מסוג זה, אלא יוכלו לקבל את החזן הכי טוב, שיש לו גם את ההיגוי הטוב. הרמב״א אומר, נו כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרוצה לקהל. אבל אם האדם הזה מתפלל בחוזקה, אנשים לא אוהבים אותו, אבל הוא נאחז בקרנות המזבח ואנשים פוחדים ממנו, אז בחיי גוונה לא עונים אחריו עמים, אותו האדם, כיוון שהציבור לא רוצה אותו, אין דבר כזה, הוא לא יכול בכוח לתפוס את החזנות. הגמרא שם, בברכות מימי, הגמרא אומרת, דורשת מימה שמסופר. אמר הקב' ברוך הוא למשה רבנו, ראו קרא השם בשם בצלאל בן-ירי. הקב' ברוך הוא אמר למשה רבנו, תשאל את עם ישראל האם הגון בעיניכם, בצלאל? למרות שהוא היה קודש קדושים. הוא יודע את המינים, את האותיות שבהם הקב' ברוך הוא בירה שמים וארץ. עד כדי כך הוא היה גדול, עצוב ורב. ואף על פי כן היה צריך גם לשאול את עם ישראל. וזה הגמרא לומדת, אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן שואלים את הציבור. איך זה נקרא היום? פרימיס? כך גם לפי ההלכה. כל זה הובא להלכה בחושן משפט, סימן ג'. שם מדובר היה לגבי דיין. אפילו עם הדיין הזה כולם החמדים. בקי בשס, פוסקים, ראשונים, אחרונים. אבל האנשים לא רצו אותו. היה להם מועמד אחר יותר טוב, והאדם הזה בכוח הצליח להשתלט עליהם. שם נאמר בתשובות מהרם על אותו האדם שפיתו פת נוחי, אינו יין מסך, אותו אדם לא מצטרף למניין. על התשובה הזו חתומים. הוא מביא 154 מגדולי הראשונים. לא ראיתי אף פעם תשובה שיש בה כל כך הרבה פוסקים כמו התשובה הזו. הן אם זה רב, הן אם זה דיין. אין דבר כזה, הרכבת אנוש לראשנו שיבואו ויעשו דברים נגד רצון הקהל. אפילו שאותו אדם מוטמת חכם. גם אם הכול לכאורה בסדר, הפגם הזה לבד פוסל אותו מלהיות דיין, פוסל אותו מלהיות הרב שלהם, אלא צריך תמיד להיוועץ גם בציבור, שגם הציבור יסכימו לדבר הזה. אני יודע שבמזרח אירופה את המילה דמוקרטיה שם לא ידומו, ולא תמיד עשו את הדברים האלה, עשו מה שרצו אותם האנשים. אבל אם רוצים כעת לבחור על זה רב, והאנשים האלה יש להם אמירת שמים, בלי ספק שאמורים לנהוג בדרך האמירה, כמו שהקדוש ברוך הוא, כשבא למנות את בצלאל, שאל את עם ישראל, כך הוא עדין גם לכל מילוי אחר, הוא עדין גם פה אצלנו גם לגבי החזן, גם בזה צריך להימלך בציבור. אלא מאי? קודם כל ישאלו את הרב. הרב אומר להם, תראו, המועמדים אלה ואלה בכלל לא מתאימים, או שאין להם יראת שמים או מסיבה אחרת. נשארו שלושה ארבעה מועמדים שהם טובים, שעונים על כל הדרישות של ההלכה. מי יחליט מי מתוך השלושה יהיה? והציבור יחליט. תשאל את האנשים, ולפעמים יש ויכוח בין האנשים. קשה למצוא יהודים שכולם יסכימו פה אחד ויגידו אותו דבר, זה לא מתאים לעם ישראל. בדרך כלל יש קואליציה ויש אופוזיציה, תעשה הצבעה. תעשה קלפי, תעשה הצבעה. הרוב, מי שיזכה ברב הקולות, הוא יהיה הרב שלהם, או שהוא יהיה החזן שלהם. כך ינהגו ויעשו, זה הדרך כדי שאז הציבור בחר בו, הציבור מרגיש את הקשר עם אותו החזן, עם אותו הרב, ואז הקשר הזה יהיה קשר של קיימן. אמרנו קודם, אדם יראה לעיניים, הקדוש ברוך הוא יראה ללבב, אבל אנחנו רואים איך ההנהגה שלו, מצוות שבין אדם לחבור, מצוות שבין אדם למקום, ואתה רואה שברוך השם האדם הזה מדקדק במצוות, ולכן הרב אומר לך, אבן שמעון יבואי, הם מצוינים. אם היה אחד או שניים שהם לא טובים, הרב עשה עליהם איקס, אותם הורדת. אבל אלה שהם כולם מצוינים. השאלה היא, זה יש לו סגנון אחר, זה יש לו קול אחר, כל אחד יש לו את הסגנון שלו בחזנות, ואז תיתן לאנשים שיחליטו, כאן ברוך השם כולם בסדר, כולם מצוינים, כל אותם, השלושה המועמדים הם טובים, ולכן אין סיבה חלילה של לפסול אחד מהם, אלא הציבור הוא שיבדוק ויחליט מה שנראה לו, לפי זה ינהג ויעשה הגבאי, זה מה שרצו לנהוג ולעשות, א', לגבי החזנות, ב', הדגשנו גם לגבי דיין, גם לגבי רב. גם שם היה ראוי לכתחילה שינהגו ויהרסו בדרך הזו. הלאה וכי, אם הציבור לא מרוצה, בחרו להם איזה רב, איך אומרים בעברית? הצליחו אותו מלמעלה. אנשים מסוימים, חברי מפלגה מסוימת, החליטו, זה הרב שלכם. שלחו להם איזה רב, אין תוקף לאותה הבחירה והאנשים אינם חייבים לעמוד מפניו. תגיד, למה? הוא בקי בשס, האדם הזה יודע לפסוק הלכות, הוא בקי, הוא פסקן, אבל כיוון שעבר על ההלכה הזו ולכן לא צריך לעמוד מפניו, אינם חייבים לכבודו של אותו אדם. לכן, מעיקרה אותו אדם שיודע את ההלכה ולמד חושן משפט סיוון ג', למד את מה שכתבו ההורים היתומים והפתחי תשובה בשם תשובת המארג, בוודאי שאותו אדם ייזהר על עצמו שלא יתבזה, שלא יבוא לידי כל הבזיונות האלה, שלא יבוא לידי הבושה הזו. האם פסלנו אדם בגלל שהיה לו אי פעם איזה שגגה, איזה עוון שוגג לו? באמצעי דיברנו. דיברנו כל הזמן, חוסר ירידת שמים, כשהאדם הזה עשה עוון במזיד, כשהאדם הזה קל דעת. רק על זה פסלנו. אבל אדם שהיה לו איזה תקלה, קם בלילה ולא ידע שזה שבת וקרה מה שקרה. ובשביל זה אנחנו נפסול אותו? תגיד שהאדם הזה יותר לא יכול להיות חזן? מי אמר דבר כזה? אף אחד לא אמר דבר כזה. דיברנו על עבירה במזיד, על דברים שכאלה. בזה אמרנו שצריך לפסול את האדם, ולא רק אם היה חילול שבת, אפילו עליו בעלמא, גם כן פסלנו את אותו האדם. כששואלים את הציבור, צריך להתאמן שהקולות של העם הארץ יהיו שווה לקולות של תמיד חכם. הפוסקים, כשדנו בבחירות האלה, הפוסקים הדגישו שלא כל הקולות אותו דבר, אלא יש אדם שהוא גביר. נניח ההוצאות של בית כנסת, חשמל, מים, מקיין וכיוצא בזה, כל חודש עשרת אלפים. אותו הגביר משלם עשרים או שלושים אחוז. ויש אדם שהוא כאורח, אולי תורם בשנה עשרה שקלים, אולי לא. אתה לא יכול להגיד שהאצבע של זה והאצבע של זה, אותו דבר. מי שנושא בעול, הוא גם, יש לו את המילה בדברים האלה, יותר מאשר. ולכן ייתנו לרב שיחליט. הרב שומע את מגוון הדעות, הרב יחליט מי הם נחשבים כרוב לעניין זה. במילים אחרות, לפעמים יש סך הכול עשרה שהחליטו שיהיה ראובן, יש עשרים שהחליטו שיהיה שמעון, אבל העשרה האלה הם שנושאים בעול. העשרה האלה הם משלמים את ה-51% מההוצאות, ישמעו לעשרה ולא ישמעו לעשרים, וכן כל כך יוצאו לזה. ולכן אמרתי שהרב ינהל, יושב-ראש ועדת הבחירות יהיה הרב. הוא יודע איך בוחרים, הוא יודע את הלכות הבחירות, ולפי זה יקבעו לנו מי יהיה אותו החזן, ולא רק מי שבא להתפלל, אורח, טרומפיסט, כמו שאומרים, שבא ונכנס, אלא צריך האדם הזה להיות אחד מהיחידים של בית הכנסת שנושא בעול, ולאדם הזה יש הרבה יותר כוח והשפעה, יש לו הרבה יותר משקל, בין לגבי הבחירות של חזן ובין לגבי הבחירות של גבאים, רבנים, דיונים וכיוצא וזה, וכולם שלחו את הכלל שאמרנו. אבל במדינת ישראל אני יודע שהתרבות כאן היא תרבות של מזרח אירופה. הם אומרים כל הזמן שהמדינה שלנו היא מדינה דמוקרטית. הם צריכים להגיד את זה כדי לקבל כסף מארצות הברית. אם לא יגידו את זה, הם לא יקבלו ממון. הם מוכרחים להגיד את זה. אבל אין שום קשר בין הדמוקרטיה לבין המדינה. תראה את כל המינויים, לאו דווקא בפרט הזה שדיברתי, כל המינויים כולם. שמעת מימיך כשהיה כאן ראש ממשלה ספרדי? חס ושלום, מה פתאום. איך ייתכן שיהיה ראש ממשלה ספרדי? וכן על זה הדרך. כל הדברים, אתה רואה אותם, אתה רואה איך שהכול מתנהל. טוב, לא הם ילמדו אותנו. אבל ההלכה, מה שאמרנו בשם הגמרא במסכת ברכות נדהה, מה שאמרו הפוסקים בחושן משפט סימן ג', זה מה שמתווה לנו את הדרך. ולכן כשהגבאים הם אנשים מראשונן ובני תורה הם לא יכולים לבוא ולהצמיד איזה אדם, בגלל אינטרסים מסוימים, בגלל שביע בן-שן או מסיבה אחרת, להלן חייבים ללכת לפי הדרך הנכונה והישרה, ורק אז יהיה תוקף לבחירות שלהם. אותו אדם יהיה חייבים לכבודו. כמו שאמרנו, אותו אדם יוכל להשתלב עם הקהילה. הוא נכנס לעניין כאשר יישא האומן את היונק. גם אנחנו חייבים לכבודו, גם אנחנו חייבים לשתף איתו פעולה. אחר כך לא אמרתי קודם, שיש כספים שאומרים שלא יהיה נסר ותכנוך עליהם. על אלה שמומרים אותם, מה הגינם? לעמוד לפני, לא לעמוד עליהם, לעמוס את זה? אתה עולה חדש? באת אתמול לארץ? מתוך המאה החמישים שבוחרים את הרבנים הראשיים, יש חלק מהם מחללי שבת, חלק מהם אוכלים חזיר, חלק מהם... אז מה נעשה? כל ראשי הערים בארץ הם בוחרים. אתה מכיר את הפנדי חולדאי, ראש עיריית תל אביב? הוא אחד מהבוחרים, וכן על זה הדרך. אז מה לנו ולבחירות האלה? רבי יחננה מן הקשה אומרים.