"לכם ולא לגויים" – הלכות יום טוב, גיורים פיקטיביים, כיסוי ראש ומסירות נפש על קיום התורה - יארצייט לרמח"ל זיע"א

- - - לא מוגה! - - -

ברפואת דוד בן בת שבע, אני קורא בסימן תקי״ב התורה אמרה לנו אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם דרשו בביצה כא הסבירו לנו את הפסוק מה זה הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לנוכרים זאת אומרת אסור מן התורה לשחוט או לבשל לצורך הגוי ולכן הגמרא ממשיכה שמא יבוא לידי האיסור הזה לא רק שאין מבשלים לצורך הכותים ביום טוב אלא גם אסור להזמינו למה גזירה שמא ירבה בשבילו שאפילו את זה אנחנו אוסרים ביום טוב בימים טובים לא רק לגבי הגוי אלא גם לגבי הבהמה או הכלב גם שמה יש לנו את הדרשה האמורה הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לכלבים זאת אומרת אסור גם לבשל לצורך הכלב זה דבר שמצוי מאוד באותם האנשים העיוורים לא עלינו שאינם רואים יש להם כלב שלוקח אותם הכלב הזה מאולף טוב הוא מסתכל, רואה הרמזור אדום, אז הוא עוצר את האדון שלו מתחלף הרמזור מאדום לירוק אז הוא לוקח מנהיג את האדון וכן הלאה בדרך כלל הם דואגים לו לכלב הזה ונותנים לו לאכול בשר מבושל אם תיתן לו בשר חי, הרופאים, הווטרינר אומר, תודה, הדוקטור אומר, אם אתה נותן לו בשר חי הוא יהיה חייתי זה נותן לו לנגוס בצורה כזו אם הוא רעב הוא ימשוך גם ולכן הם ממליצים לבשל ולתת לו וכך הם עושים, העיוורים דואגים לו, נותנים לו את המזון המיוחד וגם בשר מבושל לבשל בשבילו ביום טוב אסור הרי מה הם נותנים לו? הם לא נותנים לו בשר חלק אלא נבלה, לגר אשר בשעריך או מכור לנוכרי או לכלב, תשליכון אותו. אז יש בשר טרף חמש שקל עולה קילו בשר טרף, זה זול, זה לא יקר, אז מביאים בשבילו בשר טרף לבשל בשר טרף ביום טוב בשביל הכלב, אין כאן הואיל ומקלעי לאורחים, עליבא דקול עלמא, האיסור כאן איסור גמור מן התורה, כך שגם לגוי וגם לכלב הדבר אסור. יש לנו דבר דומה קצת, קראנו אתמול בבוקר לגבי מצוות השביעית, והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה. מה זה לכם? אמרו בתורת כהנים בספרה, לכם ולא לנוכרים. הסביר לנו מרן בספרו שאלות ותשובות אבקת רחל שכוונת הפסוק יש לנו ברוך השם שפע מהפירות של ארץ ישראל גם אם אני לא עובד בשנת השמיטה, אבל הפרדס נותן את הפירות. יש לנו בעזרת השם, שנה הבאה, בעוד ארבעה חודשים, תשס״ח, אם לא יבוא משיח, תהיה שנת השמיטה. בלי לעבוד, בלי כלום, יוצא לך תפוזים, אשכוליות או כל דבר אחר. יש לנו את המצווה לקחת ולאכול בעצמנו את אותם הפירות שיש בהם קדושת שביעית, אבל אסור לך לתת לה גוי. יש לו איזה גוי בבית שעובד פיליפיני, רומני או תאילנדי או דבר אחר, אסור לך לתת מאותם הפירות שיש בהם קדושת שביעית, אסור לנו לתת אותם לגוי. גם שם אתה דורש מאותו פסוק. הייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לכם ולא לנוכרים. אלה הדברים שנאמרו שם. אבל שם נאמר כל זה רק לגבי הגוי. לגבי הבהמה, התורה שמה מפרשת בהמשך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. לגבי הבהמה אין את ההגבלה הזו. אבל מה שאין כן אצלנו כאן, כאן ההגבלה לא רק לגוי אסור, אלא לכם ולא לכלבים. אצלנו כאן הגוי והכלב שווים. אותו דבר. הכלב הוא כלב של דם? לא מדוים. עוד אחד לעפות בכלב של דם? כן, למה לא? כן. אין בעיה. מאחר האדם הוא כלב או מאחר האדם הוא אוכל את זה בעצמו? לפעמים שאריות. לפעמים אתה נותן לכולם, והרבה פעמים חלק מהילדים משאירים. חלק מהילדים או גם המבוגרים לפעמים אכלו ושרעו ונשאר. תשאיר את זה למחרת, תתקלקל, תלך לאיבוד. אז לפחות תיתן את זה לכלב. אין בעיה. יש בעיה עם זה? ברגע שאתה גומר את ברכת המזון, סיימת ברכת המזון, אתה יכול לתת את השאריות לכלב, אין בעיה. לפני ברכת המזון יש מחמירים, אבל אחרי ברכת המזון, מעיקר הדין אין איסור. גם ביום טוב, ויהיה מותר בלכתחילה לתת לו דברים שכאלה, בזה אין לנו שום בעיה. יש אי-אם לתת לבהימה לפני שאנחנו אוכלים. בסדר, נתתי לו את האוכל שלו לפני שאני בא לאכול. אבל אחר כך מנה שנייה, הוא רוצה עוד, הכלב תמיד רוצה עוד. בשמיטה מהפירות של השביעית, אמרנו רק לגוי אי אפשר, אבל לבהימה יש יותר. אנחנו יכולים לתת לבהמות, כמו שהפסוק אומר, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. שם הדבר שונה מאשר הנושא שלנו כאן. לא רק לגבי בישול, אלא גם לגבי שאר המלאכות שייך את הכלל הזה. והגמרא עוסקת שם במלאצה ומלאכת שחיטה. הגמרא מספרת על נחמיה המציוני שלא בא ללמוד ביום טוב. במחרת כשבאת שאלו אותו איפה היית אתמול למה לא באת? אמר להם בולשת באה לעיר ורצו לקחת להם את כל הממון. שחטנו להם עגל טרפה והאכלנום מה שנקרא בערבית סולחה. אמרו לו חכמים אנחנו תמרים אם לא יצא שכרך בהפסדך שהרי אמרה התורה לכם ולא לנוכרים. פירוש הדבר נכון שהיה לכם הפסד ממון אבל בשביל זה אי אפשר להתיר איסור דאורייתא. וכאן מה הם שחטו? שחטנו להם עגל טרפה והאכלנום. אז מלאכת השחיטה הזו שהם שחטו זה לא ראוי לנו, אין כאן הועיל. אז יש כאן איסור גמור מן התורה שאמרה התורה לכם ולא לנוכרים. זו הקושייה, זו ההערה שהעירו לאותו נחמיה המשונאי וכך ההלכה, זה מה שאנחנו קוראים כאן. מהסוגיה הזו, מהגמרא הזו, הפוסקים למדו הלכה שגם כשיש לאדם הפסד ממון, אסור לאדם לעבור על מה שאמרה התורה. יש לנו דברים ששם העניין יותר קל. אין לי שופר, אני נמצא במקום נידח, וכדי שיביאו לי שופר זה יעלה מאה אלף דולר. צריך להביא מטוס מיוחד, טיסה מיוחדת, כדי שיביא לי את השופר הזה. כל הרכוש שלי כולו 200 אלף דולר. האם אני חייב לשלם מאה אלף דולר, או שאני אפסיד את המצווה? וכן בשאר מצוות עשה. יש לנו כלל עד חומש. אתה מבזבז, אל יבזבז יותר מחומש, יותר מזה אתה לא חייב. בשב ואל תעשה הוא רשאי להימנע, להפסיד את מצוות ארבעת המינים, שופר או דבר אחר. כל זה כשהוא נמנע, הוא לא עושה כלום. בשב ואל תעשה, שם ההגדרה עד חומש ממונו. אבל כשמדובר בלאו, או שאתה אוכל חזיר, או שלוקחים את כל הממון. כאן בארץ, ברוך השם, אין לנו את הניסיונות האלה כמעט, אבל מחוץ לארץ, לא יבוא ולא יהיה. הרבה יהודים סבלו מזה במשך הדורות. השאלה היא, או-או, מה עושים? מוטב שיאבד את כל ממונו ולא יאכל חזיר. לא רק בעליו הזה, אלא הוא עדין גם בשאר הלווים. אצלנו כאן, בדוגמה שלנו, לא כתוב בלשון לאו. אין כאן לאו, לא תאכיל, לא תשחט לגוי ביום טוב. אלא, אצלנו כאן זה עשה. אך אשר יאכל לכל נפש ולבדו יעשה לכם, לכם ולא לגויים. לאו הבא מכלל עשה, עשה. אז כאן אצלנו זה לא לאו. האם גם בזה חייב למסור את כל ממונו, ולא יעבור בקום ועשה על העשה הזה, או לא? אומר המגיח בנתיבות המשפט, מהסוגיה הזו אנחנו ל... מדים שגם בעשה הדבר הוא כך. גם פה הוא בקום ועשה קם ושוחט לגוי. אז מוטב שהיה מפסיד את כל הממון, הרי הבולשת שבאה לשם רצו לקחת לנחמיה המשונאי את כל ממונו. אז אמרו לחכמים תמהנו אם לא יצא שכרכם בהפסדכם זאת אומרת לפי דברי חכמים מוטב שהיה מפסיד את כל ממונו ולא היו עושים את הסולחה הזו, לא היו שוחטים את העגל טרפה לאותם הגויים. ולמה? נכון שזה עשה, אבל כאן העשה הזה הוא בקום ועשה. שם אתה לא תוקע בשופר, לא לוקח ארבעת המינים, אתה נשאר בשבל תעשה, ולכן שם אפשר לומר עד חומש ולא יותר. אבל כאן שהוא צריך בקום ועשה לשחוט, כאן זה חמור יותר, זה דומה כמו האכילת חזיר, שאפילו יאבד, יפסיד את כל ממונו, ולא יעבור על מה שאמרה התורה. הפוסקים דנו בהלכות האלה ביורא דעה סימן קנא, שם פירטו בהרחבה, גם הרן וגם הרמה פירטו שם את הנושאים האלה. וכך המסקנה שם, האחרונים, אחרוני אחרונים, הדרכי תשובה ועוד, מצטטים את דברי המגיע בנתיבות, וכך המסקנה למעשה. ניקח דוגמה שמצויה לנו. אנחנו לא עושים סולחה עם הגויים. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה. שיילחמו הם ביניהם, שינצחו שניהם. ניצחון מזהיר, מבריק. הם עובדים יפה, יודעים לעבוד. אנחנו מברכים את שניהם, נעשה להם מי שבירך אבותינו שהפת״ח ינצח את ה'חמאס' וה'חמאס' את ה'פת״ח'. לנו אין את הדוגמה הזו כמעט לשחוט להם עגל טרפה, מה שהיה פעם. אבל יש לפעמים דוגמה אחרת. לפעמים אישה נשואה, אין פרנסה בבית, אין לה ברירה, היא יוצאת לעבודה. ולפעמים בעל הבית שלה, אדם רשע, מרושע, אומר לה, תראי, את באה עם הכיסוי ראש, את נראית כמו איזה סבתא זקנה, וממלה הקליינטים בורחים. אם את תהיי בלי כיסוי ראש, תראי יותר צעירה, אז כל הבחורות הצעירות יבואו כאן ויקנו, ויהיה לי יותר רבע. והוא אומר לה, משפט האחרון, או שאת באה מחר בגילוי ראש, או אני מפטר אותך, פיטורין. אתה יודע שהנבל הרשע הזה, הוא לא רק מדבר, הוא גם יעשה. היא באה לשאול, אני מפרנסת יחידה, מה אני עושה? האם אכנע ללחץ, או שאני מתפטרת? כאן זה קום ועשה. אמנם אין לאו בתורה שאסור לאישה הנשואה ללכת בגילוי ראש, אלא, נקרא את זה בעוד שבועיים, כתוב בתורה פרשת נשוא, הוא פרע את ראש האישה, מכאן שרק הפרוצה היא הסוטה, הכהן פורע את ראשה. האישה צנועה תמיד הולכת בכיסוי ראש, אבל גם אם הדבר הזה לאו הבא בכלל עשה עשה, אבל כאן העשה הזה ביקום ועשה. כמה שזה בקום ועשה, אין לנו ברירה. אתה אומר לה, מוטב שתאבד את הפרנסה. עשה שתפסיד את העבודה, את מקום העבודה, ולא חלילה תעבור על מה שאמרה התורה. וכן, כל כיוצא בזה, אדם צריך לפעמים לעמוד במבחן, אנחנו מתפללים בכל בוקר לפני בורא עולם, אל תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אבל לפעמים האדם מגיע לידי איזה ניסיון וצריך לעמוד על הגובה, להיזהר והכל מאיתו יתברך. אם הוא לא יעמוד בניסיון, יש לקדוש ברוך הוא הרבה דרכים לקחת ממנו את הממון, ולכן ייזהר שלא ייקשה. גם במקרה הזה עשוי, עשוי ללכת פאה נוכלית. טוב, פאה נוכלית שתעשה שאלת חכם במה מדובר. פאה נוכלית זה שאלה של איסור דה רבנן, לדעת רוב ככל הפוסקים. שם יש כבר מחלוקת, יש שם שאלה, בחיי גוונה יש כאילו יותר בדבר. אבל לגבי פריעת ראש, אין על מה לדבר, אין מחלוקת, בוודאי שהדבר אסור. אתה מדבר על כיסוי ראש לאישה? כן, רש״י שם בפוסקים אומר פריעת הראש. בסדר, היינו אח, היינו אח. התוכנו הוא אותו דבר, מה שאני ואתה אומרים זה אותו דבר מבחינת התוכן. כן. לא, לא, רק בייסורי דה אורייתא. בזה אמרנו שהעניין מוסכם, אליבא דה הלכתה. בייסורי דה רבנן יש מחלוקת. ולכן אמרנו שישאלו חכם, ישאלו כדי לדעת מה לנהוג ולעשות. לדוגמה, באישה אלמנה או גרושה, גם היא חייבת לכסות את ראשה. כך כתבו הרמב״ם על השולחן ערוך, שלא רק הנשואות, אלא גם הפנויות. גם אישה שהיא גרושה או אלמנה, למרות שהיא פנויה, גם היא חייבת בכיסוי ראש. אבל שם, אין החובה מן התורה, אלא מדרבנן. אותו דבר גם, לא יבוא ולא יהיה אישה שנאנסה לפני החתונה והיא בעולה. למרות שהיא עדיין רווקה, שוב, לפי ההלכה, חייבת לכסות את ראשה. ובזה, אם לפעמים יש בעיה של הפסד מרובה וכולי, תראו תשובה באביה עומר, חלק ד', אבן העזר, סימן א', שם האבא דן בשאלה הזו, והוא מצדד להתיר שאם יש הפסד מרובה, עלולה לאבד את הפרנסה, הוא יתיר שם על ידי פאה נוכרית. ולכן כל כך יוצא בזה. לפעמים יש לנו איזה דרכים, ולכן אמרתי שישאלו חכם על כל מקרה, על כל פרט לגופו של דבר, כדי שידעו כיצד עליהם לנהוג ולעשור. בשאלה שלא נכת אם יסירו ראש, בשאלה אל תעשה. היא יוצאת לרחוב עם ראש מגולה. בשאלה אל תעשה, לא עושה את זה. לא, זה נקרא בכום ועשה. אם היא בבית שלה, זה בשבע אל תעשה. אבל ברגע שהיא פוסעת פסיעה אחת מחוץ לבית בגילוי ראש, זה נקרא בכום ועשה. ולכן גם שם, כיוון שהאיסור הוא דאורייתא, לכן גם שם אין מקרה. במקום להקל בדבר, אפילו אם חלילה זה יענה לה באיגוד הפרנסה, אין על מה לדבר, אין היתר בכל זה. אותה נוסע, כשאנחנו אומרים לה שתכסה את הראש שלה, היא מכסה טבע, עכשיו היא גלחת בחיים שכאן היא נאמצה, עכשיו בגלל שהיה נוסע, היא צריכה ללכת עם הכיסוי. בסדר, אז אמרנו את הפשרה. אז אמרנו את הפשרה, על ידי פאה נוחית היא המותר. אז גם היא, אותה הרווקה, אותה המסכנה, תוכל גם כן ללכת עם הפאה הנוחית, ואף אחד כמעט לא ירגיש, לא יהיה לה את העלבון הזה שאתה חושש ממנו, יהיה יותר לכתחילה לכל זה. אותו דבר, גם לגבי השידוך. לפעמים, עם המטפחת או עם הכיסוי ראש, היא נראית יפה מאוד מאוד מאוד. ואז אין שום בעיה, היא הולכת לשידוך, אז היא עושה את מה שאמרו חכמינו, מכסה את ראשה, היא מראה בזה שהיא אישה צנועה וכשרה, אין בעיה. אבל לפעמים, השטחנית אומרת לה, עם הפאה את נראית בגיל שלושים, עם הכובע את נראית בגיל חמישים, נראית סבתא. כך אומרת לה, והיא אישה מקצועית, השטחנית, זה המקצוע שלה. היא אומרת, אם את רוצה שידוך טוב עם אדם צעיר יותר, אז אין לך ברירה. טוב, שוב, גם בזה שעת הדחק, יכול להיות שלא תהיה ברירה, יהיה לה יותר על ידי הפאה הנוחית, לא חלילה לגמרי בגילוי ראש. אין על מה לדבר, בזה ודאי לא. אנחנו מדברים, כל ההיתר הזה יהיה על ידי הפאה. התורה, כשאומרת לנו אסור לבשל לגוי, לאו דווקא לבשל, הוא הדין גם להוציא מרשות לרשות. נכון שיש לנו היתר אוכל נפש, אני יכול להוציא מהבית לרשות הרבים, או להפך, ביום טוב, לצורך יהודי, אבל לצורך הגוי או לצורך הבהמה, גם זה אסור. יש היום בעולם למעלה מחמישה מיליארד בני אדם גויים. שעליהם חל הדין הזה, ההלכה הזו. לא, ומה זה יש לנו כחמישה עשר מיליון יהודים, או קצת פחות. יש הרבה קבוצות בעולם שמגדירים את עצמם כיהודים, אבל אינם יהודים אלא גויים גמורים, ומהם אלא אסור לבשל להם ביום טוב. ונפקא מינה, לא רק לגבי הפרט הזה, יש לנו עשרות דינים והבדלים בין היהודי לבין הגוי, את הגוי אתה לא מצרף למניין וכולי. ובכולם, לאותם הקבוצות, אנחנו מתייחסים כגויים גמורים לכל דבר. אני אפרט חלק מאותם הדברים שאנחנו נתקלים בהם מדי פעם, ועליהם דנו הפוסקים. דוגמה ראשונה, יש בעיר חולון קבוצה שנקראת בשם שומרונים. יש בארץ כאלף בני אדם כאלה, מחציתם בחולון ומחציתם בשכם. חלק יש להם תעודת זהות כחולה, אזרחות ישראלית, אלה שבחולון, וחלק יש להם פספורט ירוק, אלה שבשכם, הפלסטינאים שם. אלה מתגייסים לצה״ל, והם מתגייסים לחיזבאללה, לחמאס וכן הלאה. אבל, מבחינת ההלכה, מה המעמד של השומרונים? אלה והאלה נשרפים מבית הדשא, אין שום הבדל. שניהם גויים. מי הם? מה הם? ההיסטוריה שלהם, תפתחו ספר מלכים ב', ושם אנחנו קוראים, סנחריב בא וכבש כמעט את כל העולם, כבש גם את הגליל והשומרון, והגלה את עשרת השבטים. אבל ארץ זבת חלב ודבש, הוא רצה שיהיה לו מהארץ את כל מה שיש כאן, את השמן אפרסמון וכו'. ולכן הלך והביא, במקום עם ישראל, במקום עשרת השבטים, הביא את אותם הגויים מכותה, הביא אותם לשומרון. על שם העיר כותה מכנים אותם בשם כותים. אותם הכותים ישבו בשומרון, ואחרי זמן קצר התחילו האריות לאכול מהם. עם ישראל גלה מהגליל, אבל פה שבט יהודה נשארו. היהודים פה עדיין היו קיימים, והאריות לכאן לא היו מגיעים. אז עדיין לא הייתה ממשלת חלם שתבנה גדר גבוהה. אז למה האריות לא מגיעים כאן? אז עוד לא היה גדר. ולכן באו הכותים ושאלו את העם ישראל, את אנשי יהודה. למה רק אצלנו באים האריות? למה אצלכם לא? ענו להם במה שקראנו אתמול. ולא תקיא הארץ אתכם אותה, בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי. ארץ ישראל פולטת את הרשעים, את אותם הטמאים. הם עובדי עבודה זרה, יש להם יונה בהר גרזים, את הדמות יונה הזה הם עובדים, ולכן האריות באים ואוכלים מהם. הבינו את מה שצפוי להם, ולכן הסיקו מסקנות והחליטו להתגייר. אבל הגיור שלהם היה גיור פיקטיבי, והיה גיור אמיתי. הפסוק מסיים שם שמצד אחד הם התגיירו, אבל מצד שני את אלוהיהם היו עובדים. הגמרא בכמה מקומות מביאה מחלוקת. בהתחלה חכמי ישראל נחלקו. המסקנה, כשמצאו להם את הדמות יונה בהר גרזים וראו שהם ממשיכים לעבוד אותה, אם כן הגיור מעיקרה לא היה טוב, ולכן החליטו שהם גויים גמורים לכל דבר. כך הדין לגבי כל התורה כולה. יש רק מקום אחד ויחיד שיש מחלוקת בין הפוסקים, והתשבץ אומר שאם שומרוני קידש יהודייה, צריכה גט. אם הגוי מקדש יהודייה, הקידושין לא תופסים. שבו לכם פה עם החמור, אמה דומה לחמור. אבל כאן, אולי אחת מהשומרוניות, אולי אחת מהן לא עבדה את הדמות יונה. אולי אחת מהן התגיירה ברצינות. זה החשש שלנו, ולכן, אולי אותו הבחור שנולד ממנה, אולי הוא כן יהודי, וכאן האישה הזו מקודשת. אין לחומרה צריכה גט, מרן העתיק את זה באבן העזר, סימן מ״ד, סעיף י׳, וכך ההלכה. אבל, הוא כותב הלכות קטנות. במחלוקת הזו, נכון שמרן נקט לחומרה כדעת לתשבץ, אבל כל זה לחומרה, משום חומר איסור אשת איש. אבל ברור שגם מרן מודה שמעיקר הדין הגיור שלהם היה אפס, ולכן השומרונים דינם כדין גויים לכל דבר. אלה שגרים בחונון מתגייסים לצבא. לפעמים מחפשים מניין שם בצבא, יש להם תשעה, וחסר להם עשירי. עובר השומרוני הזה, והוא מוכן לעזור. הוא מוכן לקחת כיפה, והוא אומר לך, אני יודע גם לענות אמן. לא יעזור כלום, כמו שהגוי לא מצטרף, גם הוא לא מצטרף למניין. אשח דיבר בזה ביוראי דעה, סימן קנט, התורה התירה לנו לנוכרי תשיך. יש יותר לקחת ריבית קצוצה מהגוי. גם מהשומרוני, אנחנו מלווים להם בריבית קצוצה, אינם גויים. בין לכולם, בין לחומרה, אנחנו מחשיבים אותם כגויים. יש דוגמאות בודדות שמותר לומר לגוי בשבת. גוי שבת, אתה אומר לו, בדוגמה של שבות היא שבות, במקום מצווה, במקום הפסד מרובה. אבל לומר ליהודי, חס ושלום. כאן הם גויים לכל דבר, ומותר לך לעשות מהשומרוני הזה גוי שבת. ואותם הדברים שהתירו חכמים על ידי גוי, מותר גם לומר לשומרוני. מצאתי ארנק, ארנק מלא וגדוש, שטרות אדומים, שטרות ירוקים, יורו, מכל הסוגים, מכל הצבעים, מכל המינים. ויש שם תעודת זהות, והוא עונה לשם צדקה. צדקה, אתה יודע, הוא גר בחולון, הוא שומרוני, אתה יודע מיהו. אין כאן מצוות השבת אבידה, אלא אתה יכול לקחת את זה לעצמך, התורה אמרה, וכן תעשה לכל אבידת אחיך. פרן כתב את ההלכה הזו בחוש המשפט, סימן רס.ס. אז גם לגבי השומרוני, לא רק לגבי גוי רגיל, אלא גם השומרוני, הרי אלו שלו. אתה לא חייב להחזיר לו את האבידה, וכן בשאר כל הדינים, יש להם דין של גויים לכל דבר. לצערנו, היום בזמן הזה יש לנו הרבה שדומים לאותם השומרונים. יש קרוב למיליון בני אדם בעולם שמחזיקים בכיס תעודת גיור, והגיור הזה הוא פיקטיבי כמו של השומרונים. אומנם אצל השומרונים, שם היה להם דמות יונה. אלה שיש להם את התעודה בכיס, אין להם לא יונה בהר גריזים ולא בהר עיבל, אבל הגיור היה אפס. כדי להתגייר, התנאים הם. קודם כל, האדם הזה צריך ויאמינו בהשם ובמשה עבדו. צריך שיקבל עליו עול מלכות שמיים, כמו שאמרה רות לחמותה נעמי, עמך עמי אלוהיך אלוהי, קיבלה עליה עול מלכות שמיים במאה אחוז. הוא מתחייב לשמור את כל התורה כולה, מצוות דאורייתא, דרבנן, אחר כך הפרוצדורה, ברית מילה וטבילה, ואז הוא נעשה יהודי קשה. בלי זה, אם חסר אחד מכל סממניה, הגיור הזה אפס אפסיים. ולצערנו, רוב רובם של הגרים בעולם לא עונים על ההגדרה הזו, ולכן גם אם יש לו איזה נייר, לא הנייר עושה אותו יהודי. תיקח חמור, תכניס את החמור למקווה ותיתן לו תעודה, תשים עליו נייר, על הראש שלו תדביק סטיקר. זה יעזור משהו? לא יעזור. הוא נכנס למקווה החמור ויצא משם חמור, כך גם עם הדומה לחמור, הכל אותו דבר, אין שום הבדל. הוא לא יצא משם היהודי בגלל שהוא היה באיזה מים, אלא התנאי הוא שיסכים שיתחייב. זה תנאי בל יעבור. תנאי נוסף, בעזרת השם, בשבוע הבא, חג השבועות, אנחנו קוראים את מגילת רות, ושם מסופר, כשרות המואביה רצתה להתגייר, בועז עלה השערה לזקנים. השערה, הגמרא מסבירה, הגיור צריך להיות בבית דין בשלושה. אם הגוי הזה הלך טבע לבד, הלך למעיין בליפתא, או במקום אחר, וטבע, לא שווה כלום. צריך שיהיה לפני שלושה דיינים. אז אם יש לך שלושה דיינים, כן, אבל אם אותם האנשים אינם ראויים להיות דיינים, הם פסולים לעדות, פסולים להיות דיינים, ממילא גם אותו הגר שהתגייר, גם זה לא תופס. וכמו שאמרתי, מתוך המיליון האלה, רוב רובם, או שהם עצמם אפס, או שהבית דין היה אפס, ממה נפשך הגיור הזה לא תופס גם בדיעבד. הגדילו לעשות הרפורמים. שם הם אנשים טובים מאוד. הם לא אוהבים להטריח בני אדם. שיבוא, יעשו לו ברית מילה, זה כואב. הם לא אנשים רעים. לכן הם מסתפקים. אתה שולח להם 100 דולר, הם שולחים לו במעטפה תעודת גיור. תעודה יפה מאוד, מצוירת, למעלה יש עשרת הדיברות. כל מה שאתה רוצה יהיה שם בתעודה. תמורת 100 דולר, גם לכלב שלי אני יכול להשיג תעודה מהם, שהכלב הזה כלב יהודי. כך הם יכתבו ויחתמו, הרביי, הרפורמי, מה שאתה רוצה, תמורת כסף, הכול אפשרי. וחנקה יוצא בזה. לצערנו, גם הקונסרבטיבים לא רחוקים מהם. באחרונה, לצערנו, יש ירידה גם אצל אותם שמכנים את עצמם אורתודוקסים, גם שם יש נפילה חדה. ולכן אנחנו אומרים, כמעט 90% מאותם האנשים שמחזיקים בכיס את התעודה הזו, אין להם שום קשר לעם היהודי, ותעודת הגיור הזו לא שווה את הנייר שהאותיות כתובות עליה. ממילא, בראש ובראשונה, כאן אצלנו לגבי דין, בישול ביום טוב, אסור לבשל ביום טוב בשביל אותו האדם שמכנה את עצמו גר, הוא לא גר, הוא גוי גמור לכל דבר, אסור להתחתן עימם, אסור לצרף אותם למניין, אפשר להלוותם בריבית קצוצה. היין שהוא מוזג, יין נסך, למרות שהוא מראה לך תעודת גיור, אין לזה ערך. מתי יהיה לזה ערך? מתי אני מקיים בו מצוות ואהבתם את הגר? בדין מצוין, בדין נראה שמיים בני תורה, והוא התגייר על מנת לקיים את התורה. אחד כזה, כזה ראה וקדש, זהו גר צדק כמו רות המואביה וכיוצא בה. אבל לצערנו רוב ככל הגרים הם כאילו גרים, אבל וכל רוח אין בקרבם, ולכן הם נחשבים בדרך כלל כגויים גמורים לכל דבר. בשנים האחרונות יש גיורים בסיטונות ברבנות הראשית הצבאית. וגם שם, לצערנו, הגיורים נעשים בצורה, לא רק שאין רוח חכמים לוחמיהם, אלא גם בדיעבד, שאתה רואה שהרבנות הראשית הצבאית חתמה שהאדם הזה הוא יהודי, הוא גר, הוא לא גר, היא לא גיורת, כל זה אפס אפסים. סיפרו לנו אנשים שהיו שם, באים הגויים והגויות, הרי לפני הגיור מביאים אותם שילמדו יהדות, שיעברו קורס. יושבות שם הבחורות האלה, הגויות האלה, עם הגויים ביחד, וצוחקות. יש שם אווירה של הוללות, ואין שם אווירה רצינית, ולא שום דבר שמתקרב לזה. תסתכל, תראה מה קורה יום אחרי הגיור. גיירו אותה או אותו. האם הם שומרים כשרות, או שהם ממשיכים לאכול חזיר? תבדוק שבת שאחרי. האם הם שומרים את השבת, או שהם ממשיכים לחלל את השבת? כולנו רואים אותם שהם ממשיכים בתועבות שלהם כרגיל, אז איזה מין גיור זה? כל זה צחוק, כל זה מסחרה, ולכן גם בדיעבד שכתבו וחתמו, אין לזה שום ערך. הם אומרים לך, אין אחר מעשה בית דין כלום. זה לא בית דין. זה שלושה ליצנים שכתבו וחתמו. מי שחותם על דבר כזה, זה בית דין? אנשים מראי שמיים נכתבו על גוי שהוא גר, שהוא יהודי? איפה נשמע דבר כזה בהיסטוריה? ואם יש לו ברזלים על הכתפיים, אז הוא קורא לעצמו סגן אלוף, אז מה קרה? ראינו הרבה פשדות בגליל, ראינו הרבה דברים שעשו אותם, שיש להם על הכתפיים ברזלים, אז מה קרה? ולכן, בחיי גוונה, גם בדיעבד אנחנו לא מתחשבים, אין להם דין, לא לכולם ולא לחומרה. אנחנו לא מתחשבים בגיורים האלה, הכל הוא אפס אפסים, אלא אם אדם בא וטוען שאני גר, צריך להוכיח, צריך להראות לפני איזה בית דין יתגייר, איפה זה היה, ואז מכאן ולהבא, אם הוא יתגייר לפני בית דין טוב, בית דין נראה שמיים, כן. הלאה וכי, גם בדיעבד זה אפס. למה הוא יתגייר את זה בגיור הזה? אבל הוא באמת שומר תורה ורצוות. גוי ששומר תורה ומצוות מגיע לגן עדן וזה גוי הוא לא היה חייב ולא היה צריך לעשות את כל זה, סתם היה מיותר זה אפס, הוא נשאר גוי ולכן שילך מיד לבית דין טוב, אם הוא רוצה להיות באמת יהודי, להסתופף בנחלת השם, שילך מיד לבית דין טוב, בית דין רציני ושם יעבור את טקס הגיור, שם הכל יבוא על מקומו בשלום. כגון, יש לנו כאן בירושלים, עיר הקודש, ברחוב הנביאים, פינת חבצלת, ברחוב חבצלת 12, שם יש לנו בית דין טוב. אתה ניגש, נרשם אצל הרב לוין, הוא מפנה אותך לבית דין של גיור, יש שם שלושה תלמידי חכמים, יראי שמיים, עושים מלאכתם באמונה, ואם האדם הזה גר צדק אמיתי שמתכוון לשמור תורה ומצוות, אחרי הגיור, דקה אחרי זה, אנחנו יכולים לצרף אותו לכל דבר שבקדושה, קדיש, קדושה, הוא רוצה להיות חזן, ניתן לו גם להיות חזן, עלייה לספר תורה וכולי, הוא נחשב יהודי לכל דבר, ירצה לשלוח את הילדים שלו לתלמוד תורה, אנחנו נקבל אותם, אבל גוי שירצה להביא את הילדים שלו לתלמוד תורה, אנחנו לא יכולים לקבל את הילדים שלו שם, גם אם הוא ישלם שכר לימוד. לפעמים יש איזה גוי רוסי שהוא שכן של התלמוד תורה, הוא יודע מה קורה בבתי הספר שלהם, שם צריכים לבוא עם לבוש ציוד קרבי, שכפץ, ציוד קרבי. אצלנו, ברוך השם, יש חינוך, יש דרך ארץ מפני המורה וכו', אז הוא בא למנהל, שם למנהל אלף דונר על השולחן, יש לי ילד בן חמש, אני רוצה שיבוא מחר וילמד כאן. מוציא צ'ק, מוציא פינקת צ'קים, חותם לו בלנקו, זה שכר לימוד, תמלא מה שצריך. המנהל לא יכול לקבל את הילד שלו, אי אפשר להכניס גוי לתלמוד תורה. לא עשה חן לכל גוי ומשפטים בעל ידעום, משם למדנו שאסור ללמד את הגוי תורה. כך גם הפסוק שאומר, תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקרא מורשה אלא מורסה, ולכן אין צד כולה, אי אפשר לרשום אותו. אתה לא רוצה להתקוטט איתו, אתה לא רוצה להגיד לו, אתה גוי, הילד גוי, במקום זה תגיד לו, אין מקום, תמצא לך סיבות אחרות. אבל אם הוא התגייר, הלך למקום טוב והתגייר ברצינות, פתח דף חדש, הכל בסדר, הכל מצוין, בוודאי שאנחנו נשמח לקבל אותו. והיא המנהל אומר, תראה, נרשמו מאה ויש לי רק מקום לעשרים. את מי אני מקבל? אתה אומר לו, בראש ובראשונה, את הילד הזה הגר, יש מצווה ואהבתם את הגר. אותו אתה לוקח לפני כולם. ככה אתה אומר לו, למנהל. ברוך השם, הוא התגייר, הכל בסדר, אין לנו בעיה. אבל אם הגיור הזה היה פיקטיבי, עדיין, כמו שאמרנו, אין לנו צד היתר בדבר. אסור לנו לבוא ולהכניס ילד כזה לא לתלמוד תורה, לא לבית יעקב, לא לסמינר ולא למקומות, לא לישיבות ולא כיוצא בהם.

הלילה היארצאייט של רבנו משה חיים לוצטו. ראשי תיבות הרמח"ל היה במדינת איטליה סוף ימיו הגיע לארץ חי ופעל בעיר עכו נספה במגפה בגיל ארבעים מנוחתו כבוד בטבריה מי שהולך לבקר עושה זיארה קבר רבי עקיבא בטבריה סמוך לו עשר מטר משם יש את הקבר של הרמחל רבנו חיים משה לוצאטו הרב היה גדול רע ועצום גם בפשט אבל ביתר שאת היה גם מקובל גדול היה ענק בקבלה כבר בגיל צעיר היה מקובל גדול אלא שזה היה אחרי התקופה של שבתאי צבי ולכן חלק מחכמי הדור לא ירדו לסוף דעתו וחשדו אותו בשבתאות וחלק מהם רדפו אותו אבל רבותיו העידו עליו שהוא יש אלוקים קדוש רבנו ישעיה בשן ועוד הספר המפורסם ביותר שכולנו לומדים בו ספר מסילת ישרים אבל הרב חיבר עוד הרבה ספרים חלק מהם על פי הפשט רוב הספרים על פי הפשט זכינו לאורם דרך תבונות ועוד אבל חלק מהספרים בקבלה לא זכינו חלק מהם נגנזו משום מה לא זכינו לאורם בסוף מסילת ישרים בשלושה מהקונטרס שם הוא מדגיש שיש חובה על כל יהודי לא רק ללמוד פשט אלא יתבעו אותנו בשמיים בתחנה הסופית שאלו אותנו לא רק אם פלפלת בחוכמה אלא אם עסקת במעשה מרכבה אם עסקנו בתורת הקבלה גם את זה אנחנו חייבים הוא מפרט שם איך יידמה גם את הדברים האלה הרב כותב שם בהרחבה הספר הזה כבר בחיים חיותו נדפס פעמיים שלוש דבר נדיר מאוד דבר כזה לפני 260 שנה הנדפוס היה ביוקר עצום אפילו אחי הייתה דרישה גדולה לספר וכבר אז נדפס הרבה ואחרי זה הגאום מווינה כשראה את הספר שיבח אותו מאוד הוא אמר אין שם מילה אחת מיותרת הוא סיים ואמר אם החבר היה עדיין חי הייתי הולך 400 פרסה להגביל את פניו ברגל כשאמר את זה הגאום מווינה כולם הבינו את הערך של הספר הזה ולכן גם אחינו בני ישראל הליטאים שהם יושבים ללמוד בשעה כזו סדר מוסר תמיד צמודים לספר מסילת ישרים שעליו יש פירושים רבים הברקות רבות כל זה מהמחבר שאמרנו שלא זכה להאריך ימים אבל בארבעים השנים שכן חי עשה לעם ישראל הנחי לנו מורשה ספרים רבים שם בדרך תמונות הוא כותב על עשרה גלויות שיש לעם ישראל הוא מתחיל גלות הראשונה התחלנו אצל פרעה היה מלך בבל נבוכדנצר סנחריב הוא מונה את כל הגלויות הגלות העשירית תהיה אצל הערב רב הוא מסיים וגלות הערב רב קשה מכולם ותלוי בנו, מתי ייגמר. היום, אם בקולו תשמעו, נחזור היום בתשובה ויבוא היום המשיח. לכבוד שלמה, יעלה ויבוא וימכור. סיועים עבודת, זכויות ומצוות. רב חד, זכותו יגן עלינו, אמן. זה לכבוד הצדיק, וזה חיים. חיים ארוכים. 250 זכו למצוות. 250 סיועים, רבותי. 250 חברות הנהיים. הרמח״ל, זכותו יגן עלינו. כל דרשה ודרשה, אני שומע את הצדיק הזה בדרשה, מזכירים אותו. כמעט כל דרשה ודרשה. ככה עבר הרמח״ל, בכל מקום שיעור הלאום. זה לא סתם כמו שאמר הרב, יעלה השגות, כל כך קצר הימים שלא היו, או השתבש, שימו. איכותו יגן עלינו. 250. אחד. 250. מי שלא אחרי יכול לעצור. 250 סיועים. 250. אחד. שתיים. מי שבירך, אבותינו הקדושים מהתורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור וינצור את משה בן שרה, משה בן שרה, שזכה במצווה זו לזכות רבנו משה חיים נוצתו. בעזרת השם, בזכות הרב יהיה לו, בנח היום זונה בשפע, פרנסה טובה. תזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, וכן יהי רצון ונאמר אמן, יחד עם כל המסייעים. אמן. אני רוצה להמשיך? חבוד. אני רוצה להמשיך? חבוד. יעלה ויבוא וידליק. כן. אפשר להגיד, אולי, שאלה שבאו מארצות המזרח, שבאו מארצות המזרח, שהם באים אלינו היום, או שהתאזקו וזה, היה צריך להיבהל יותר ממי שבאו מארצות אשכנז, בגלל שאצלם התנועה הזאת, הרפורמה הזאת היתה יותר אצילית. אצלנו בארצות המזרח, היה אולי יעץ, היה דברים כאלה, אבל לא היה גיורים אש. אין הבדל. אין הבדל. בקטע הזה אין הבדל. אנחנו מסתכלים תכליס. שומר תורה ומצוות, כן. אם לא, לא, לא חשוב לנו הרקע. הרקע בדברים האלה לא מעלה ולא מוריד, ולכן לא חשוב לנו איפה הוא יתגייר, בארץ, בחוץ לארץ. אם הוא לא שומר תורה ומצוות, מעיקרה הגיור לא תפס, ולכן בחי גוונה הכל כלאם פאדי, הכל דברים בטלים. תעודת הגיור הזאת, כמו שאמרנו, לא שווה את הנייר שעליה. יש לנו עוד כמה קבוצות ועליהן יש ויכוחים בפוסקים. יש לנו סימני שאלה. כאן על המקום הבאר הטב מצטט לנו את דברי רבינו בצלאל אשכנזי, המערשר, הכנסת הגדולה ועוד, שדנו על כת הקראים. הקראים, הכת הזו, קיימת 1250 שנה. אומנם הם אומרים שהם מאמינים בתורה שבכתב. יש להם ספר תורה דומה לספר תורה שלנו, אותו מספר אותיות, מבראשית עד עין נקרון ישראל, בשפה שלנו, באשורית. אבל הבעיה היא שאז הם כפרו בתורה שבעם פה, והתחילו לסנף, לדבר הרבה שטויות, מאז ועד היום. וממשיכים ברשעתם יש כעשרים אלף מהם בארץ פה בירושלים יש עליהם את הקללה של רבי חיים בן עטר שלא יהיה להם עניין אבל ברמלה יש הרבה מהם או בכפר מצליח יש איזה מקומות שהם מרובים שם השאלה היא מה המעמד שלהם בתוך עם ישראל כבר גדולי הראשונים רבי אברהם בן הרמב״ם דן לגבי ברית מילה בשבת אם מלאים את הבן שלו בשבת או לא ואחריו דנו בזה גם שאר הפוסקים עשרות מגדולי הפוסקים דנו כולל גם בנושא שלנו אם מותר לבשל להם ביום טוב או שהדבר אסור והמסקנה היא להלכה אין היתר לבוא ולבשל בשבילם בשביל הקראים אנחנו חוששים לדעת המחמירים הבעיה הראשונה מצד זה שהם רשעים יהודי מחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי והם בוודאי לא שומרים לא את מלאכת גוזז, לא מלאכת מבשל ולא מלאכת בורר הרבה מהמלאכות הם לא נזהרים מה שכתוב בפירוש בתורה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת את זה הם כן נזהרים דברים אחרים לא ולכן דינם כדין גויים לעניין זה ואסור לבשל להם יותר מזה אומר העלייה רבה באורח חיים סימן ש״ד הוא אומר שהקראים הם ספק ממזרים ספק גויים ספק ממזרים הטענה שלו היא שמא הקידושין היו בסדר אחר כך התגרשה הגט היה גט בבית הדין של הקראים שהוא גט פסול ממילא היה עדיין אשת איש הלכה התחתנה עם מישהו אחר הבנים שהביאה ממזרים ולכן אתה אומר ספק ממזרים מה זה ספק גויים? מסביר הגאון רבי חיים בריזק הוא מסביר ואומר כדי להתגייר להיות יהודי אמרנו קודם לא מספיק שהוא יתבוא לבד בינו לבין עצמו אלא צריך בית דין אם הם הקראים קיבלו גרים במשך ההיסטוריה הרי הבית הדין שלהם כולם רשעים פסולים לעדות פסולים להיות דיינים ממילא אותה הגיורת היא לא גיורת היא נשארה גויה וכשהיא התחתנה עם הקראי הילדים שלה הם לא קראים הם גויים היוצא מן הטמא טמא זו הטענה של העניין הרבה רב חיים ועוד מהאחרונים שהם מסופקים אולי היה בתוכם גם נישואי תערובת כשאנחנו בודקים את החוקה שלהם לפי החוקה שלהם הם טוענים שאסור לקבל גרים ולכן בדרך כלל ברוב הדורות הם לא קיבלו גרים אבל אין לנו ארכיון מסודר מלפני 1200 שנה להיום שנדע בדיוק מה היה בכל הדורות כולם אולי היו באיזה חלק מהדורות שתמורת שוחד אולי כן קיבלו מי אומר לך שלא אם היום יש רבנים רפורמיים הרבי תמורת מאה דולר נותן תעודה אולי גם הם מה אתה חושב להם אין אהבה לממון השוחד לא מעט עוברת עיני הקראים? בוודאי שכן. ולכן קשה לנו לדייק בדברים האלה. ממה נפשך? או בגלל רשעתם שלא מקיימים את התורה והמצוות, או בגלל ספי גויים, אנחנו צריכים להיזהר. וכמו שאסור לבשל לגוי ביום טוב, אסור גם לבשל לאותם הקראים. כך גם בכל הדינים האחרים אנחנו צריכים לחשוש. אתה צריך עשירי, ועובר אותו הקראי, הוא מוכן ללבוש כיפה, מוכן להשלים לנו מניין. אי אפשר לצרף אותו למניין. קל וחומר, אי אפשר לתת לו עלייה לספר תורה, ומותר לתת לו הלוואה בריבית. תראו ביורי דעה סימן קנט, שם מרן מדבר בהלכה זו. והמסקנה היא, הקראים שנמצאים פה בארץ ישראל רואים בכבודה של תורה ולא חוזרים בתשובה, אינם בגדר תינוקות שנשבו. בדרך כלל מותר להלוותם בריבית גם ללא שטר עסקה. כך גם אם אתה מוצא את האבדה שלו, אתה לא חייב להחזיר. אמרנו, וכן תעשה לכל אבידת אחיך. זה לא אחינו. ולכן אין צורך לבוא ולהחזיר לו את האבדה או לתת לו צדקה, וכן בשאר כל הדינים. היה פה בירושלים מעשה לפני כ-200 שנה. החכם שלהם, של הקראים, חקר טוב וראה שכל מה שהם מדברים הם מקשקשים, הכל שטויות. הבין שהעיקר זה אנחנו. ולכן, שלח את השמש שלו, תלך לראשון לציון, תגיד לו, אני רוצה לדבר איתו בארבע עיניים. הוא אמר, לא בסדר, שיבוא. אותו החכם שלהם היה מיליארדר, היה לו הרבה כסף. ואז בירושלים הייתה עניות נוראה. הלך לחכם, הלך לראשון לציון ואמר לו, אני יודע שמשה אמת ותורתו אמת, והם שקרנים ואין בדיים. אני מעוניין שאני והקבוצה שלנו, כולנו, נבטל את בית הכנסת הקראי, נהיה כולנו כאחד. ואת כל הכסף שלי אני תורם לעניים שלכם. בתנאי אחד, שתקבלו אותנו, שנבוא בקהל השם. הרי רבנו שמשון, מרן הבית יוסף והרמ״ה כתבו שהם ספק ממזירים. לא באים, לא מתקרבים אליהם, לא באים לקהל. כאן הוא רצה שיסמוך על דברי הרדב״ז במערי קהש. ענה לו רבנו משה סוזין, הראשון לציון, אמר לו בלשון מליצית, הקרעים לא מתאחים. הקרעים במקום בעין, הקרעים לא מתאחים. אמר לו, אין על מה לדבר. הרב לא הסכים, גם למרות המיליארד, הרב לא הסכים לבוא ולשנות את ההלכה. כאן בירושלים יש מנהג דורי דורות שאנחנו מתרחקים מהם, לא מתחתנים עמם, וכך ההלכה גם בענייננו. רבי חנניה בן הקרשייה אומר. רבי חננין, רבי חננין, רבי חנין.